משחק

משחק הוא פעילות בידור ופנאי, המנותקת מצרכי הקיום המידיים, למטרת הנאה או למידה. במקרים רבים פעילות זו דורשת הבנה מופשטת או הפעלה של דמיון.

לבד מן ההנאה, המשחק חשוב לצורך למידה ומרבית היונקים נוהגים לשחק במהלך ילדותם. האדם הוא אחד היונקים היחידים הממשיכים לשחק כל ימי חייהם. תופעה מסוג זה מכונה נאוטוניה.

Boilly-Checkers-1803
משחק דמקה משפחתי, ציור מאת לואי-לאופול בואיי, 1803
Cserépy Children playing 1897
ציור של ילדים משחקים משנת 1897

היסטוריה והתפתחות

Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN4962
משחק סנת כולל לוח ועשרים אבני משחק. המשחק מאזור העיר טאניס במצרים התחתונה מהמאות ה-15 עד ה-13 לפנה"ס - השושלות ה-18 וה-19. מוזיאון ישראל
3 Brettspiele
ציור של נשים המשחקות במשחקי לוח סיניים, כמו גו ושוגי
PikiWiki Israel 19213 Education in Israel
ילדים משחקים בדג מלוח
PikiWiki Israel 9413 Gan-Shmuel - volleyball in the large yard in 1944
משחקים כדורעף בחצר הגדולה בגן שמואל בשנת 1944

המשחק מלווה את האדם בכל גיל, מקום וחברה[1]. ידוע כי האדם שיחק במשחקים עוד בתקופה הפרה-היסטורית. בתרבויות הקדומות המשחקים היו חלק מהפולחן הדתי[2]. גם בתקופה המודרנית ישנם משחקים הקשורים לחגים מסוימים, כמו משחק בסביבון בחנוכה[2].

משחקים רבים מועברים בווריאציות קלות כמסורת מדור אחד למשנהו. כמו כן, ניתן למצוא משחקים דומים מאוד במדינות שונות. תופעה זו מעידה על כך שלילדי העולם ישנם צרכים נפשיים זהים, מעבר לזמן ולמקום[2].

בשנות ה-80 החל השימוש הרחב במשחקי המחשב, אשר נועדו במקור לשעשוע ובהמשך החל לשמש גם לחינוך וללימוד. ישנה מחלוקת בנוגע להשפעתם של משחקי המחשב. המתנגדים טוענים שהם אלימים מידי, גורמים להתמכרות ושהמשחק בהם גוזל זמן רב על חשבון עיסוקים חשובים אחרים כמו פעילות גופנית וקריאת ספרים. התומכים טוענים שמשחקים אלה מלמדים את מיומנויות השימוש במחשב, משפרים את הריכוז ואת הקואורדינציה המוטורית[2].

תכונות המשחק

Wein catpoker
איור של חתולים המשחקים במשחק קלפים
Horses with big ball
סוסים משחקים עם כדור משחק גדול במיוחד

פעילות המשחק אינה ייחודית לבני אדם. גם בעלי חיים צעירים משתעשעים בשעת הפעלת גופם ובמיוחד גורים של יונקים. משחקיהם של בעלי החיים מכילים את עיקרי תכונותיו של המשחק כמו חוקיות, לקיחת תפקיד והעמדת פנים, תיחום בזמן ובמקום ועוד[3][4].

כל משחק הוא בעל משמעות החורגת מתחומיהן של הפעולות הפיזיולוגיות הנובעות מעצם התשוקה לשרוד[3]. זוהי פעילות הנעשית לשמה ואינה משמשת ככלי להשגת פיצוי חומרי, טובת הנאה או תועלת אישית[1][3]. הסיבה והמטרה של כל המשחקים היא הרצון להשתעשע, לפרוק מרץ ולמצוא דרך להכרת העולם[2]. פעולתו של המשחק כרוכה בכוונה והוא הנותן לעיסוקי החיים משמעות[3]. המשחק יכול להפיג מתחים ולחדש כוחות[2]. כאשר אדם נהנה ממשחק ומקדיש לו את מלוא תשומת הלב הוא מתנסה בחוויית זרימה[5].

להבדיל מתהליכים טבעיים אחרים, המשחק הוא מעשה הנובע מרצון ולא מכורח[1]. לכן, משחק המוטל על אדם לשחק בו בכוח אינו עוד בגדר משחק[3]. בהתאם לכך, נהוג להפריד בין משחקים לבין עבודה, המוצעת בעיקר עבור פיצוי או תגמול כלשהו. כמו כן, נהוג להפריד את המשחקים גם מאמנות, תחום הנוגע בביטוי רעיונות, דעות ואמונות.

תנאים הכרחיים לקיומו של משחק

פעילות משחקית מתאפשרת רק כל עוד מתקיימים מספר תנאים הכרחיים, אשר מגנים על המשחקים וסביבתם. הפרה של אחד מהתנאים הללו גורמת לכך שהמשחק מפסיק להיות מקור הנאה ובמקרים קיצוניים יותר אף עלול להביא לידי סכנה פיזית או נפשית[1].

תנאים אלו כוללים[1]:

  • כללים ברורים ומוגדרים.
  • בחירה חופשית והשתתפות מרצון של כל אחד מהשחקנים, ללא כפייה חיצונית כלשהי.
  • קביעה של מסגרת זמן עם נקודת התחלה ונקודת סיום מוגדרות (מתי מתחילים לשחק ומתי מפסיקים).
  • קביעה של מרחב הפיזי מוגדר שבו מתקיים המשחק.

ילדים מבחינים באופן אינטואיטיבי במצב בו הופר אחד מהתנאים הללו ובפריצה של הגבול בין המרחב המשחקי לבין המציאות שמחוץ למשחק. במקרים אלו הקריאה ”פוס משחק” באה להפריד בין המשחק לבין המציאות[1].

מזל מול מיומנות

מרכיבי המפתח במשחקים הם המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה ההדדי. משחקים דורשים בדרך כלל כוח פיזי, שכלי או מנטלי. בעוד שבמקרים רבים המשחקים מצריכים הפגנה של יכולת ומיומנות, ישנם גם משחקים המבוססים על מזל[2], אשר מוסיף מתח ועניין למשחק[1]. משחקי מזל מאפשרים לשחקנים חלשים להשתחרר מאחריות לכישלון ולנצח שחקנים מיומנים מהם[1].

משחקים תחרותיים

משחקים מדרגות גבוהות ומפותחות יותר משמשים גם לתחרויות המוצגות בפני קהל[3]. התחרות מוסיפה מוטיבציה חיצונית, מאתגרת את השחקנים ומעודדת אותם למתוח את גבולות היכולת. תחרות גם מאפשרת התמודדות עם הצלחה וכישלון בתנאים ידידותיים המאפשרים לגיטימציה לטעויות ומתרגלים התמודדות מול מצבי חוסר הצלחה בחיים. עם זאת, תחרות יכולה גם לאיים כאשר היא הופכת למטרה בפני עצמה[1].

המשחק במהלך החיים

Play
פעוטות משחקים במתקן מתנפח
Children marbles
ילדים משחקים בגולות
Bundesarchiv B 145 Bild-F081096-0004, Bad Godesberg, Altenbegegnungsstätte
משחק קלפים בגיל הזהב

המשחק מלווה את האדם לאורך כל חייו באופנים שונים. זאת משום שסוגי המשחק משתנים עם הגיל[1].

בשנות החיים הראשונות, חשיבותו הגדולה ביותר של המשחק טמונה בהנאה המידית שהילד מפיק ממנו, אשר מתרחבת ונהפכת להנאה כללית מהחיים עצמם[4]. בנוסף, למשחק תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד[6]. רוב הלמידה של פעוטות נעשית מעצם ההתנסות בעזרת החושים. בגיל זה ניתן משקל רב לחיקוי המציאות במשחקים סוציו-דרמטיים. משחקים אלו משמשים כהכנה למצבים עתידיים כמו מילוי חובות ותפקידים בוגרים[1]. המשחק מאפשר גם התנסות חברתית משמעותית בתהליך החיברות[6].

ילדים משחקים בראש ובראשונה משום שנעים לשחק ולהשתעשע[4]. לילדים יש יכולות למידה גבוהות וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולת שלהם לשחק וללמוד בכוחות עצמם[6]. המשחק מאפשר לילדים להעשיר ולפתח את הדמיון שלהם[6]. רוב ההורים מבינים את חשיבות המשחק לילדם ויודעים שהוא לא רק עיסוק מהנה, אלא גם עיסוק רציני וחשוב. הם שמחים לספק לילדם צעצועים ומשחקים שונים, מעודדים אותו ועוזרים לו להשתמש בהם. הם גם דואגים להבטיח שישחק גם עם ילדים אחרים[4].

במהלך ההתפתחות התקינה, גם ילדים מוכשרים מאוד נתקלים במגוון קשיים במהלך חיי היום יום. על ידי ביטוי היבטים נבחרים של אותן בעיות באמצעות המשחק, הילד יוכל להתמודד עם בעיות מורכבות מאוד צעד אחר צעד. כמו כן, בדרך זו הילד יכול גם להתמודד עם תהליכים פנימיים שהוא לא לגמרי מודע אליהם. לרוב הדבר נעשה בדרכים סמליות שלעיתים קרובות אינן מובנות בקלות אף לילד עצמו. מבחינה זו המשחק יכול לשמש כאמצעי לריפוי עצמי עבור ילדים[4].

עם ההתבגרות מתמעטות ההזדמנויות הספונטניות למשחק. לכן מתגבר הצורך להתפנות במודע למשחק בשעות הפנאי[1].

המשחק ככלי טיפולי וחינוכי

למשחקים רבים ישנם יתרונות מבחינה התפתחותית, בנוסף להנאה מעצם המשחק[2]. המשחק חיוני להתפתחות התקינה והוא גם הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית[6]. זאת משום שכל משחק יכול לזמן פיתוח של כישורים שונים[1]. באמצעות המשחק הילד מתחיל להבין איך הדברים פועלים, מה אפשר לעשות עם חפצים שונים, מהם חוקי ההתנהגות בסביבתו החברתית ועוד[4].

בהתאם לכך, אנשי מקצועות פרא רפואיים רבים מטפלים בלקוחותיהם בעזרת משחק. ממשחקו של ילד אפשר לגלות כיצד הוא רואה את העולם ומבין אותו, מה מעסיק אותו ואילו בעיות מציקות לו[4]. המשחק יכול גם לאפשר לילד לבטא דברים שקשה לו לתאר במילים[4]. לכן כשהלקוחות הם ילדים, טיפול במשחק כמו גם אבחון בעזרת משחק עשוי להיות מועיל עוד יותר.

גם אנשי חינוך, ובמיוחד אלו המלמדים ילדים, עשויים להיעזר במשחק, כמו למשל במסגרת הוראה מתקנת. למידה דרך משחק היא יעילה יותר משום שהיא מזמנת למידה טבעית. בלמידה דרך משחק המטרות הלימודיות מושגות בדרך עקיפה, והוא יכול להשתלב בכל שלבי הלמידה[1].

עם זאת, קיים מתח בין התפיסה ההומניסטית הטוענת שהמשחק הוא מטרה בפני עצמה, לבין השימוש במשחק ככלי פדגוגי. בפיתוח משחק לימודי עלול להיווצר מצב של דידקטיות-יתר, העלולה לגרום לכך שהוא ישמש בפועל באופן הדומה מדי לדף עבודה מספר לימוד, אשר מתחזה למשחק אך למעשה הוא אינו משחק כלל[1].

ניתן להשתמש במושג המשחק הסוציו-דרמטי לתאר אינטראקציה בין מספר ילדים המשחקים משחק חופשי בגן. סוג משחק זה, אשר מגיע מיוזמת הילדים, הוא פעילות לא-מובנית בה מספר משתתפים, לרוב ילדים צעירים, מתנהגים כאילו היו בעלי תפקידים מהעולם המוכר להם. תפקידים אלה יכולים להיות קשורים לעולמו הישיר של הילד (למשל אבא וילדה, גננת ותלמיד). המשחק הסוציו-דרמטי בפינות הגן תורם להתפתחות קוגניטיבית, חברתית, רגשית וגופנית של הילד. הילד משלב במשחק פעילות יצירתית, הנאה וחשיבה, תוך הפעלת דמיון עשיר וחסר גבולות.

תחומים שניתן לפתח בעזרת משחק

In water with toys
המשחק הוא דרך טבעית ומהנה ללמידה ולפיתוח מיומנויות חדשות. דרך המשחק ילדים יכולים להתנסות בדברים חדשים, לחקור את העולם וליצור אינטראקציות חברתיות.

התחומים העיקריים שניתן לפתח בעזרת שימוש במשחקים הם:[7]

  • מוטוריקה[1] - המשחק הוא אמצעי יעיל לאימון ותרגול השרירים. הוא יכול לשמש ככלי לשיפור הכושר הגופני, לפיתוח הקואורדינציה, המוטוריקה הגסה והמוטוריקה העדינה[2].
  • קוגניציה[1] - המשחק הוא כלי מעולה לפיתוח כשרים שכליים[2] ומיומנויות חשיבה. לדוגמה: חשיבה, זיכרון, קשב, תפיסה כמותית וכו'. במהלך המשחק הסוציו-דרמטי הילד רוכש מיומנויות חדשות, הוא חוקר את סביבתו, מתנסה בחפצים מגוונים למטרות שונות מייעודן, הילד לומד על תכונות החפצים השונים: משווה ביניהם הן מבחינת גודל, צבע ומרקם, הילד ממיין ומסיק מסקנות בנוגע אליהם וכך מתרגל את הכללים הלוגיים השונים[6]. הילד מפתח אסטרטגיות יצירתיות בפתרון בעיות שעולות במהלך המשחק בעזרת הדמיון לדוגמה שני ילדים חפצים באותו תפקיד ונוצרת בעיה אחד הפתרונות האפשריים שילד יכול למצוא לבעיה זו היא ששני ילדים יגלמו את אותו תפקיד ו"כאילו" היו שניים.
  • שפה - דרך המשחק ניתן לפתח כישורים שפתיים ותקשורתיים[1]. המשחק הקבוצתי מעורר שיחה המפתחת את שפתו של הילד ואת כושר הביטוי שלו[6].
  • למידה - ההתנסות במסגרת המשחק מאפשרת חשיפה לחוקי הטבע והפיזיקה (כמו במשחקי כדור). היא מאפשרת גם רכישה של ידע ומושגים מתחומים רבים[2]: אוצר מילים, מושגים חשבוניים (לדוגמה: כמות, גודל, מרחב ועוד). בתחום הקוגניטיבי דרך המשחק הילד לומד להכיר בתכונות שונות של חפצים, צורות ודרכי ההפעלה שלהם ובכך מפתח את יכולת ההכללה והסקה שלו. בנוסף לכך הילד משתחרר מהאחיזה בחפצים קונקרטיים ועובר לחשיבה יותר מופשטת ומתחיל להבין יחסי פיסקליים של חפצים כמשקל, צורה וכולי מה שמלמד אותו לחבר בין המציאות למשחק. המשחק יכול לשמש ככלי ללמידה על ידי חיקוי של עולם המבוגרים[2]. לאחר שלב ההקנייה, המשחק יכול לשמש גם ליישום ולתרגול של הנושא הנלמד[1].
  • יצירתיות ודמיון - המשחק יכול לפתח את הדמיון היוצר. כמו למשל במשחקי בנייה, הרכבה ועיצוב[2].
  • כישורים חברתיים[1] - המשחק בקבוצה יוצר אינטראקציות חברתיות. המשחק החברתי כפוף למערכת חוקים שהמשתתפים מקבלים עליהם. יש לו ערך חינוכי רב ותרומה משמעותית לתהליך החיברות על ידי הבהרת חשיבות השמירה על החוקים והפסד בכבוד. באופן זה הוא יכול לפתח את יכולת ההסתגלות לחיים בחברה.[2] "המשחק הסוציו-דרמטי, משקף את מודעותו והתעניינותו הגוברת של הילד לסביבתו החברתית. המשחק הסוציו-דרמטי הוא כלי חברות חשוב ביותר שכן הוא תורם ליחסי הגומלין בקבוצת השווים. האינטראקציה החברתית מאפשרת לילד לחקור סוגיות שונות בחיי היום יום  באמצעותן הוא לומד ומאפשר לילד ללמוד נורמות חברתיות בתוך הקבוצה, תרומה נוספת הקשורה לתחום החברתי היא עיצוב הזהות המינית והטמעה של תפקידי המגדר השונים. המשחק מאפשר לילד התנסות פעילה ביחסי אנוש באמצעות ייצוג סימבולית. משחק סוציו-דרמטי מאפשר לילד להיות בו זמנית שחקן, צופה ולקיים קשרים הדדיים." (סמילנסקי, 2003)
  • התחום הרגשי-נפשי - המשחק יכול לשמש לפיתוח הכישורים הנפשיים. הוא מאפשר מתן ביטוי לאישיות, לחרדות, לרצונות כמוסים ועוד. באופן זה למשחקים יכולה להיות השפעה משמעותית על עיצוב אישיותו של הילד[2]. במשחק הילד חווה מחדש אירועים אשר לא נעמו לו במציאות היומיומית כגון ביקור אצל רופא שיניים, אך בשונה מהמציאות הילד הוא זה ששולט במצב. בעת שחזור האירוע הילד מכין את עצמו להתמודדות נוספת בעתיד המציאותי כך שיהיה מוכן להתמודד בשנית עם אותו אירוע. תחושת היכולת שנוצרת בזמן המשחק מבצרת את הביטחון העצמי של הילד[8].
  • משחק גם יכול להיות רק בשביל כיף ילד לא חייב ללמוד ממשחק הוא יכול גם לשחק רק כדי: לגרום להנאה ולרגיעה בלי שמישהו יתערב כל שנייה במה שהוא עושה וחושב. המשחק נותן רק כיף בלי מחשבה על חיי היום יום, הוא יכלו גם ללמד קבלת החלטות, לא להיכנס לפאניקה, לדעת מה חשוב ולא חשוב גם, שפות נלמדות על ידי משחקים ידע בתחום המשחק ואיפה משחקים אותו. לדוגמה, משחק מחשב יכול ללמד אותך איך להשתמש בתוכנות ובדברים שיש לך כדי לתקן את הבעיה בכל דרך.

תפקידו של הצוות החינוכי

שכלולו של המשחק הסוציו-דרמטי מתאפשר בעזרת האינטראקציה עם מבוגר משמעותי לפיכך תפקידן של הצוות החינוכי במשחק זה הוא מכריע[9] ארגון הסביבה הלימודית בגן באמצעות חפצים, כלים, נתינת זמן למשחק וזמינות של מרחב יתרמו להרחבת המשחק הסוציו-דרמטי ולהפיכתו למשמעותי ומעמיק עבור הילד שיוביל אותו לחקירה וגילוי (בקר ודוידי, 1998; לוין, 2000; סנפיר, 2003; סמילנסקי, שפטיה, 1993).

המשחק הסוציו-דרמטי מהווה נקודת מפגש של הצוות החינוכי עם עולמו הפנימי של הילד  לכן חשוב שהכשרתם תכלול ידע רב, ידע על שיטות התערבות שיטות צפייה והערכה, חשוב שהצוות החינוכי ידע את מקומו במשחק ולא יוביל אותו וייתן לילד לנהלו ולהובילו כרצונו מה שמצריך מהצוות החינוכי סבלנות, ערנות ומעקב, אך עליו להיזהר שמעורבותו לא תהפוך למעורבות כפויה שבה הוא לוקח את מושכות המשחק ומשליך על הילד את תכניו שלו על עולמו הפנימי, חוסר הקשבה לצורכי הילד אינו מועיל להתפתחותו ואף מזיק לו, תפקידו של הצוות החינוכי במשחק להקשיב ולעודד את הילד לחקור את עולמו הפנימי[10]

משחק לכל גיל

על אף שהמשחק מלווה את האדם בכל הגילאים, ישנה נטייה להשתמש במשחקים לצורכי הוראה בעיקר עבור הגילאים הצעירים ולהזניח את השימוש בו בגילאים בוגרים יותר. זאת בעקבות הדעה השגויה שמשחקים נועדו לילדים ושמשחק לא יכול להכיל תכנים מורכבים. למעשה, לומדים בחטיבות ביניים ותיכון, כמו גם לומדים מבוגרים מפיקים תועלת רבה ממשחקים המותאמים להם[1].

התאמה אישית של משחקים קיימים

קיים מגוון רחב של משחקים המתאימים לכל גיל, הרכב שחקנים, מקום וזמן[2]. חוסר התאמה של המשחק יכול לעורר תסכול אם המשימות או מהלך המשחק קשים מדי עבור משתתפיו[1]. לאורך זמן תסכול מאתגר קשה מידי יכול להפוך לדאגה ואף להתעצם לחרדה[11]. לחלופין, חוסר התאמה של המשחק יכול ליצור הרגשת זלזול אם הוא קל מדי ואינו מהווה אתגר[1], ויכול גם לעורר שעמום עבור פעילות שהיא מתחת ליכולותיו של האדם[11].

תפקידם של אנשי המקצוע הוא להתאים את סוג המשחק כך שיקדם את המטרות החינוכיות או הטיפוליות, תוך התחשבות בצרכיו ובמאפייניו האישיים של כל אדם. בין הגורמים שיש לקחת בחשבון הם: גיל, יכולת מוטורית, אינטליגנציה, מצב רגשי, תחומי עניין ועוד.

יצירה של משחקים חדשים

הכנה של משחק חדש דורשת השקעה של משאבים כמו זמן וכסף. לעיתים השקעה זו נתפסת כלא משתלמת לאור המגוון העצום של משחקי הקופסה הניתנים לרכישה בחנויות. זאת במיוחד משום שהם כוללים משחקים בנושאים רבים ומכוונים לאוכלוסיות שונות[1].

עם זאת, המשחקים המסחריים הם לרוב בעלי תכנים כוללניים מאוד המיועדים לאוכלוסיות רחבות ומתמקדים בעיקר בלומדים הצעירים. בעקבות זאת לא תמיד ניתן למצוא משחק התואם במדויק את חומר הלימוד הספציפי, או משחק המותאם היטב לרמת הידע והיכולות של התלמידים. לכן במקרים רבים יצירה של משחק חדש מאפשרת לתת מענה מדויק ויעיל יותר למטרות החינוכיות המבוקשות[1].

יתרון נוסף ליצירה של משחק חדש הוא התייחסות למאפיינים האישיים, החברתיים והרגשיים של הלומד. אחת הדרכים לעשות זאת היא להשתמש בתמונות של הלומדים או בנושאים מתוך חיי היום יום שלהם, תוך התחשבות בהעדפות ותחומי העניין של כל אחד. באופן זה החומר הנלמד הופך להיות יותר רלוונטי וקרוב לליבם של הלומדים. כך גדל הסיכוי שהלמידה תהיה יותר משמעותית ומעמיקה[1].

אפשרות נוספת היא לאפשר ללומד להכין בעצמו את המשחק כחלק מתהליך הלמידה[1]. בדרך זו ניתן לפתח תפקודים ניהוליים כמו תכנון וארגון.

משחק צריך להיות מהנה, מזמין וידידותי, אחרת הוא מפסיק להיות משחק. לכן, על אף שמטרת המשחק הלימודי היא להשיג יעדים חינוכיים, יש להקפיד לאורך כל שלבי התכנון שהפן הלימודי לא יפגום ברוח המשחק[1].

צירוף דף הוראות למשחק חשוב הן כדי לעודד למידה עצמאית ולמנוע אי הבנות. הוראות יעילות הן קצרות ותכליתיות, באופן שיהיה ברור ומותאם לאוכלוסיית היעד[1]. מבחינה אוריינית, קריאת הוראות המשחק מפתחת את הבנת הנקרא, וכתיבה של הוראות על ידי הלומד מתרגלת יכולת הבעה בכתב.

משחוק

מִשׂחוּק הוא השימוש בטכניקות עיצוב משחקים, משחקי חשיבה ומכניקת המשחק, על מנת לשפר הקשרים לא-משחקיים.

משחוק פועל באמצעות הפיכת הטכנולוגיה למרתקת יותר, על ידי עידוד המשתמשים לעסוק בהתנהגויות רצויות, על ידי הצגת הדרך להשגת שליטה עצמית ואוטונומיה. דבר זה נעשה על ידי סיוע בפתרון בעיות והימנעות מהסחות דעת ועל ידי ניצול הנטייה הפסיכולוגית של בני אדם לעסוק במשחקים. הטכניקה יכולה לעודד אנשים לבצע מטלות שהם בדרך כלל תופשים כמשעממות, דוגמת מילוי סקרים, ביצוע קניות, מילוי טופסי מס, או קריאה באתרי אינטרנט.

תורת המשחקים

תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים, כדוגמת המצבים המתעוררים במשחקי לוח שונים, בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי.

לניבוי נכון של התנהגות השחקנים עשויה להיות חשיבות מעשית רבה. בהתאם לכך, שיטות ומושגים מתורת המשחקים תופסים מקום של כבוד בענפי הכלכלה השונים ובמנהל עסקים ומשמשים גם במדעי חברה אחרים, כמו מדע המדינה ופסיכולוגיה, וכן במשפטים. תורת המשחקים משמשת גם בענפי ביולוגיה שונים, בעיקר בחקר התנהגות ואסטרטגיות אבולוציוניות של יצורים חיים.

סוגי משחקים

ישנם סוגים רבים של משחקים. המשחקים יכולים להתקיים בבית או בחוץ, בקבוצות או ביחידים, בישיבה או בתנועה במרחב. חלק מהמשחקים מצריכים שימוש באמצעי עזר וחלק לא[2].

סיווג לפי כלי המשחק

אחת הדרכים לסווג את המשחקים היא על פי כלי המשחק שבהם השחקנים משתמשים במהלכו.

משחקי לוח

The Chess Game - Sofonisba Anguissola
ציור של ילדה הלומדת לשחק במשחק לוח של שחמט

משחק לוח הוא משחק המיועד לשחקן אחד או יותר, המתנהל בעיקר, או באופן בלעדי, על-גבי לוח שסומן מראש לצורך זה, בהתאם לכללים קבועים מראש. בדרך כלל נעשה שימוש בכלי משחק שונים, כגון חיילי משחק וקוביות משחק.

משחקי קלפים

משחק קלפים הוא משחק שיש בו שימוש בקלפים, בין אם אלה קלפי משחק תקניים או קלפים ייחודיים אשר מיועדים למשחק הספציפי. קיימים משחקי קלפים רבים מספור, חלקם בעלי חוקים פורמליים וחלקם בעלי חוקים המשתנים לפי תרבות, מיקום או האדם המשחק.

סוגים נוספים של כלי משחק

3wbb120514
כדורסל - משחק כדור תחרותי

סיווג לפי אופי המשחק

ראו גם

לשער הנושאים והמאמרים בתחום המשחקים, ראו פורטל משחקים.

לקריאה נוספת

  • גיליון המוקדש לנושא "משחק", משקפיים 8 (1990)
  • מיכאל סבן, "משחקי לוח קדומים בארץ ישראל", קדמוניות, 144, עמ' 50–64 (2012)
  • מאיר בר-אילן, משחקי ילדים בעת העתיקה, דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות, ירושלים תשנ"ד, חטיבה ב, כרך א', עמ' 23–30
  • גדעון לוין, המעורבות המשתפת של הגננת במשחקים דרמטיים של ילדים, הגיל הרך הד הגן, 67 (4), 12 - 20

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 חמוטל ארבל, דנוש לחמן, נורה אפשטיין, הגר קאופמן, דינה קבלינסקי בן דור, למידה באמצעות משחקים, אאוריקה, 32 (2011)
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען, אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער, הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ (2004)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 יוהאן הויזינגה, האדם המשחק, ירושלים: מוסד ביאליק (1966)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 בטלהיים, ב' (1987), הורה מתקבל על הדעת, תל אביב: עם עובד
  5. ^ Teng, C. I. (2011). Who are likely to experience flow? Impact of temperament and character on flow. Personality and Individual Differences, 50(6), 863-868.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 אסתר קבלסון, ‏התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005
  7. ^ עדה בקר, עם מי שיחקת בגן היום: עולם החברתי של הילדים בגיל הרך, מכון מופ"ת, 2009
  8. ^ תובל, ח. לומדים לשחק ומשחקים כדי ללמוד, הד הגן 67 (4): 20 - 31 (2003)
  9. ^ "משחקי ילדים – המעורבות המשתתפת של הגננת במשחקים הדרמטיים של הילדים". הגיל הרך (בעברית). 7 בפברואר 2011. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2017.
  10. ^ המשחק בגיל הרך, הגיל הרך, ‏2011-02-07
  11. ^ 11.0 11.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן, לחנך לפנאי, רעננה: מכון מופ"ת (2004)
גביע ה-FA

גביע ה-FA או הגביע האנגלי (השם המלא: The Football Association Challenge Cup) הוא מפעל כדורגל של התאחדות הכדורגל האנגלית בשיטת גביע (המפסיד יוצא, או "נוקאאוט"). הגביע האנגלי, המשוחק מאז 1872, הוא מפעל הכדורגל הוותיק ביותר בעולם והיוקרתי מבין שתי תחרויות הגביע הגדולות בכדורגל האנגלי. מחזיקת הגביע הנוכחית היא מנצ'סטר סיטי. בין השנים 2015–2018 נותנת החסות Emirates מצורפת לשם הגביע.

דיבוב

דיבּוב הוא תהליך של הקלטה והחלפת קולות בסרט קולנוע או טלוויזיה, לאחר סיום הפקת הסרט. השימוש הנפוץ ביותר מתייחס לשיטה להגשת תרגום הפסקול של תוכניות טלוויזיה, סרטים או קטעי וידאו.

תרגום זה מוגש באמצעות החלפת הפסקול המקורי בפסקול חדש שבו הדיבור הוא בשפה המקומית. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על נימת הקול של השחקנים המקוריים וגם להתאים את התרגום לתנועות השפתיים שלהם. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על האלמנטים בפסקול המקורי שאינם קשורים בדיבור, כגון צלילים ומנגינות, אך לפעמים מחליפים גם חלק מהם.

יש המשבשים את שם בעלי המקצוע באומרם "מדובבים" (בתנועת O ובבי"ת רפה), אף שהצורה הנכונה היא "מדַבְּבים". מדוֹבֵב הוא אדם הגורם למישהו אחר לספר את סיפורו, למשל אדם המפתה עציר או אסיר להתוודות על פשע, ובכך מסייע להפללתו – ואילו "מדבב" מוצאו מן הפועל האנגלי "to dub", שפירושו שכפול פסקול.

לעומת ישראל בה הדיבוב נעשה בעיקר לסרטים לילדים, במדינות רבות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה הדיבוב נעשה גם לסרטים שנועדו לקהל בוגר.

הארכה

הארכה היא תוספת זמן שמוסיפים למשחק ספורטיבי בסופו, כדי למנוע מצב של תיקו.

טניס

טניס הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (במסגרת משחק יחידים) או שני זוגות שחקנים (משחק זוגות). מטרת המשחק היא לחבוט כדור גומי חלול באמצעות מחבט אל עבר צדו השני של המגרש.

הטניס, המכונה גם "הספורט הלבן", הוא ספורט אולימפי הנחשב לפופולרי במדינות רבות ברחבי העולם. טניס נכלל במשחקים האולימפיים בעת המודרנית מאולימפיאדת אתונה (1896) ועד אולימפיאדת פריז (1924). לאחר 64 שנים בהן לא היה הטניס חלק מהתוכנית האולימפית הוא שב אליה באולימפיאדת סיאול (1988) ומאז מהווה ענף אולימפי קבוע.

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא הפדרציה הבינלאומית לטניס (ITF ראשי תיבות של International Tennis Federation) בה חברות 206 מדינות. הגוף המנהל את הענף בישראל הוא איגוד הטניס בישראל (יו"ר נוכחי: יוני מרום), החבר ב-ITF מאז

1950.

יחסי מין

יחסי מין (מלעז: סקס) הם מגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

למטרת רבייה.

לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה בין שותפים ליחסי מין.

לשם הנאה.על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן/בת זוג אחר/ת או עם יותר משותף אחד, וישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואים. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

לעיתים, בני זוג ליחסי מין משתמשים גם באביזרי מין.

למילה "מין" אין כל קשר לשמו של אל הפוריות והפריון במיתולוגיה המצרית שנקרא "מין", זאת משום שהשימוש בה בהקשר זה מאוחר ובהשפעת שפות כדוגמת האנגלית.

יחסי מין הכוללים חדירה מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. יחסי מין בין בני אדם הכוללים חדירה, קרויים מִשגל.

יחסי אישות, הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים.

כדורגל

כדורגל (הלחם של כדור ורגל) הוא ענף הספורט הקבוצתי הפופולרי והנפוץ ביותר בעולם. במשחק משתתפות שתי קבוצות, שמטרת כל אחת מהן היא הכנסת כדור המשחק לתוך שערה של השנייה. כל קבוצה מונה אחד עשר שחקנים, אם כי ישנן גרסאות שבהן מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם: כ-240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כדורגל באופן סדיר, בין אם באופן מקצועני ובין אם חובבני. במסגרת הענף פועלים כ-300,000 מועדונים מקצועיים, הרשומים בגופים הרשמיים המנהלים אותו.במשחקים מקצועיים הקבוצות משחקות על משטח דשא שטוח ומלבני. משני עבריו הצרים של המגרש ממוקמים שערים, והנקודות במשחק מושגות על ידי החדרת הכדור במלוא הקפו לתחומם, אירוע המכונה "הבקעת גול" או "כיבוש שער". על השער מגן באופן ישיר השוער. הנעת הכדור מתבצעת בעיקר באמצעות הרגליים. כמו כן, מותר לשחקנים להשתמש בכל איבר אחר מלבד הידיים על מנת להניע את הכדור. רק השוער רשאי לגעת בכדור בידיו, בנוסף לרגליו, אך רק בתחום מוגדר הסמוך לשערו, המכונה רחבה, ובתנאי שהכדור לא נמסר לו מרגלי שחקני קבוצתו.

הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת נקודות, כלומר - על ידי הבקעת שערים. המנצחת בתום המשחק היא הקבוצה שזכתה למֵרַב הנקודות בתום הזמן החוקי של המשחק, הנמשך לרוב 90 דקות, המחולקות לשתי מחציות בנות 45 דקות כל אחת, כשביניהן ישנה הפסקה. במקרה שמספר הנקודות בסיום שווה, מסתיים המשחק בתיקו. לעיתים, במסגרות מסוימות המחייבות הכרעה, כגון תחרויות הנערכות בשיטת גביע, תוצאת תיקו גוררת הארכה של המשחק ובעיטות עונשין מ-11 מטרים ("פנדלים"), עד הכרעתו בידי אחת הקבוצות, או משחק נוסף, המכונה "גומלין".

המשחק המודרני נוצר באנגליה, וחוקיו נוסדו עם היווסדה של התאחדות הכדורגל האנגלית. הארגון הבינלאומי פיפ"א מנהל את המשחקים ברחבי העולם ומשמש כמוסד העליון המפקח על המשחק. תחתיו פועלות התאחדויות יבשתיות, כגון אופ"א, המאגדת את מדינות אירופה, ותחתיהן ההתאחדויות המקומיות. התחרות הבינלאומית היוקרתית ביותר היא גביע העולם, אשר נערך אחת לארבע שנים תחת חסות פיפ"א. זוהי התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם.

כדורגלן

כדורַגלן או שחקן כדורגל הוא ספורטאי המשחק כדורגל, כחובבן או כמקצוען.

שחקני כדורגל מובילים זוכים למשכורות עתק, אך משך הפעילות בעיסוק זה קצר יחסית, ומעטים הם שחקני הכדורגל הפעילים כמקצוענים לאחר גיל 35.

על שחקן כדורגל, חובב או מקצוען, המשחק בקבוצת כדורגל וחתום על חוזה, נאסר לעבור לקבוצה אחרת ללא הסכמתה של קבוצתו הנוכחית. הסכמה זו, עולה לעיתים בכסף רב. מאידך, הקבוצה רשאית ליזום העברה שחקן המשחק בה לקבוצה אחרת.

הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע את המילה דורגלן (דֻּרְגְּלָן; במשקל תורְגְמָן) תחת המילה העברית כדורגלן כדי לפשטה ("שם כבד כזה אינו נוח לדִבור כלל").

כדורסל

כדורסל הוא משחק כדור וספורט קבוצתי, בו מתחרות זו בזו שתי קבוצות, בנות חמישה שחקנים כל אחת על המגרש, הצוברות נקודות באמצעות קליעת כדור משחק דרך חישוק הסל של הקבוצה היריבה.

הכדורסל, שהומצא בשנת 1891 על ידי ג'יימס נייסמית', הוא מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם, בעיקר בעולם המערבי. הוא הוכר כספורט אולימפי ונכלל במשחקים האולימפיים בעת המודרנית בקביעות מאז אולימפיאדת ברלין (1936), לאחר שקודם לכן נערכו אירועי ראווה מחוץ לתוכנית הרשמית באולימפיאדת סנט לואיס (1904) ובאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932). בתחילה התקיים טורניר לגברים בלבד, וטורניר כדורסל נשים נערך לראשונה באולימפיאדת מונטריאול (1976).

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא פיב"א, הפדרצייה הבינלאומית של הכדורסל, בו חברות 215 מדינות. בישראל מנהל את הענף איגוד הכדורסל בישראל למעט ליגת העל לגברים ולנשים המנוהלות על ידי ארגון הנקרא מנהלת ליגת העל. הליגה הנחשבת לטובה ולפופולרית בעולם היא ליגת ה-NBA הפועלת בארצות הברית ובקנדה.

משחק האולסטאר של ה-NBA

משחק אולסטאר של ה-NBA (באנגלית: NBA All-Star Game) הוא משחק ראווה שנתי, שנערך בין שחקנים נבחרים מליגת ה-NBA מדי חודש פברואר, האירוע המרכזי של סוף שבוע האולסטאר ב-NBA. ממשחק האולסטאר של 2018 השחקנים במשחק מחולקים לשתי קבוצות על ידי שני השחקנים בעלי מספר ההצבעות הגבוה ביותר בשיטה שכל אחד בוחר שחקן עד שכול השחקנים נבחרים. משחק האולסטאר הראשון נערך ב-2 במרץ 1951 בעיר בוסטון.

משחק וידאו

משחק וידאו הוא משחק המיושם על-גבי מכשיר אלקטרוני בעל צג. המכשירים הנפוצים ביותר לצורך זה הם הטלפונים החכמים, המחשב האישי או קונסולות המשחקים. משחק הווידאו משלים בכך את הפלטפורמות המסורתיות של משחקים, כגון לוח עץ, קוביות, קלפים, וכדומה.

משחק ידידות

משחק ידידות הוא שם כולל למשחק בספורט קבוצתי שאינו מתנהל במסגרת תחרותית אלא על פי הסכמה הדדית בין קבוצות או בין נבחרות, הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית.

בדרך כלל, משחקי ידידות נערכים כהכנה לקראת משחקים במסגרת תחרותית, ומשמשים את מאמני הקבוצות כדי לבחון שחקנים ושיטות משחק. במשחקי ידידות רשאיות הקבוצות, אם הוסכם על כך ביניהן, לחרוג מכללי ההחלפות הרגילים או לשתף שחקנים שאינם רשומים באופן רשמי כשחקני הקבוצה, כדי לאפשר שיתוף של שחקנים רבים במהלך המשחק. יש משחקי ידידות המשמשים גם לצורך העלאת תרומה למטרה משותפת מההכנסות.

משחקי ידידות בינלאומיים מוכרים כמשחקים רשמיים לצרכים סטטיסטיים אם הם עומדים בתנאים מסוימים. למשל, פיפ"א (הפדרציה הבינלאומית לכדורגל) קבעה שרק משחקים בין הנבחרות הלאומיות הבכירות מוכרים על ידה כמשחקים רשמיים, ובתנאי שלא התבצעו יותר מ-6 חילופים בכל נבחרת. להתאחדויות לאומיות יש כללים משלהן, וייתכן מצב שהתאחדות אחת מכירה במשחק ידידות כמשחק רשמי אך יריבתה במשחק אינה מכירה בו. ההתאחדות לכדורגל בישראל היא בין הליברליות בנושא זה, ומכירה במשחקים של הנבחרת האולימפית עד 1988, ובמשחקים נגד נבחרות אולימפיות, נבחרות משנה ונבחרות צעירות כמשחקים רשמיים.

משחק מחשב

משחק מחשב הוא תוכנה המהווה משחק, ומקיימת אינטראקציה מתמדת עם השחקן. משחק מחשב הוא סוג של משחק וידאו, המופעל על-גבי מחשב אישי, ולא על קונסולת משחקים. משחק זה נשלט באמצעות ממשק קלט כגון מקלדת ועכבר. עם התפתחותו של מסך מגע הפכו גם טלפונים חכמים ומחשבי לוח לפלטפורמות למשחקי מחשב.

ספורט

ספורט הוא ענף בידור ופנאי הכולל פעילות גופנית שבה מאמנים או משפרים מיומנויות או כישורים גופניים, ושמטרתה השתתפות בתחרות, בבידור עצמי או בהנאה ודרכים אחרות. בדרך כלל הספורט יכלול פעילות גופנית מאומצת, אך יש ענפי ספורט דוגמת שחמט שאין בהם פעילות גופנית רבה. קיימים מאות ענפי ספורט, מהם הדורשים השתתפות של זוגות בלבד המתמודדים אחד נגד השני ועד כאלו המתקיימים בקבוצות או אף מאות משתתפים בו זמנית.

עד עצם היום הזה מתנהל ויכוח בין מומחי הספורט, חוקריו והמעורבים בו בצורה זו או אחרת, באשר להכללתן של פעילויות מסוימות במונח ספורט. בהקשר זה עולה השאלה לגבי הכללתם של ענפי ספורט עממיים, מיתולוגיים, אתניים ואחרים.

עמדות כדורגל

בכדורגל, לכל אחד מ-11 השחקנים מיועדת עמדה מוגדרת על המגרש. העמדות הללו מתארות הן את תפקידו של השחקן והן את מיקומו ביחס לחבריו ולשחקני הקבוצה היריבה. לאורך התפתחותו ההיסטורית של הענף השתנו טקטיקות ומבני ההרכבים, ובמקביל התפתחו גם העמדות והתפקידים שיועדו לכדורגלנים.

כיוון שהכדורגל המודרני משתנה ללא הרף, עמדות השחקנים אינן קבועות ומוגדרות רשמית כמו ברוגבי או בפוטבול אמריקני. למרות זאת, רוב השחקנים משחקים במגוון מוגבל של עמדות לאורך הקריירה שלהם, שכן כל עמדה מחייבת כישורים שונים. שחקנים המסוגלים לשחק היטב במספר רב של עמדות מכונים בדרך כלל "שחקני כל-בו".

בשנות השבעים, נבחרת הולנד בכדורגל אימצה סגנון משחק שזכה לכינוי "טוטאל פוטבול", שבו עשרת שחקני השדה מחליפים עמדות תוך כדי משחק. קשה להגן נגד שיטת משחק כזו, אולם רק לעיתים נדירות מחזיקה קבוצת כדורגל בכישרון ובמשמעת אצל כל אחד משחקני השדה שלה כדי לאמץ אותה. מסיבה זו, רוב הכדורגלנים עדיין כבולים במידה רבה לעמדותיהם המקוריות.

קומיקאי

קומיקאי הוא אדם שמטרתו לבדר, לשעשע ולהצחיק קהל צופים או מאזינים, באמצעות בדיחות, משחק משעשע או סיטואציות מבדרות.

קומיקאים מופיעים על במה, בתוכניות רדיו ובתוכניות טלוויזיה. אלו מביניהם המערבים את הקהל במופע ופונים אליו ישירות נקראים סטנדאפיסטים. המושג "קומיקאי" מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: קומיקאי מילולי (סטנדאפיסט), וקומיקאי פיזי, כדוגמת פנטומימאי.

רכז

רכז או פוינט גארד (באנגלית: Point Guard) היא אחת מחמש עמדות הכדורסל, המוכרת גם כ"עמדה מספר 1". כמנהל המשחק העיקרי של קבוצתו, הרכז מחזיק בכדור בתחילת כל התקפה בניסיון להוציא לפועל את הוראות מאמן הקבוצה. לרוב, ניחן הרכז בראיית משחק טובה ויכולות כדרור, קליעה ומסירה גבוהות.

שחמט

שחמט (מוכר גם בשמות הפחות נפוצים: משחק המלכים, נרדשיר, אישקוקה או אישקוקי) הוא ענף ספורט ומשחק לוח אסטרטגי אבסטרקטי המיועד לשני שחקנים. זהו אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית; ההערכות למספר המצבים החוקיים בשחמט נעות בין לבין . המשחק מקובל ברחבי העולם כתחביב וכספורט תחרותי כאחד. אדם העוסק במשחק שחמט באופן מקצועי נקרא שחמטאי.

מקור השם הוא בפרסית: "שאה מט", בתרגום חופשי: "המלך מת" או "מארב למלך. הניצחון במשחק מושג, כאשר אחד המלכים מאוים, במצב שבו הוא אינו יכול לעצור את האיום נגדו או להימלט ממנו.

שחמטאי

שחמטאי הוא אדם או מחשב המשחק שחמט, כולל עיסוק בכל סוגי המשחק בשחמט הרגיל, וכן אלו העוסקים בווריאציות שלו, כגון שחמט בהתכתבות, משחק סימולטני ומשחק עיוור.

שחמטאי אנושי המשחק בתחרויות נדרש למספר תכונות:

ריכוז עצמי ברמה גבוהה: קורה שעקב כישלון תוכנית אסטרטגית מסוימת, או מהלך בלתי צפוי מצד היריב - מאבד השחקן את הריכוז ונכנס לבהלה, ולכן חשוב לשמור על ריכוז וקור רוח.

ראייה עמוקה ודמיון מופשט: ככל שבכוחו של שחקן לראות עמוק יותר את רצף המהלכים ולדמיין את תפזורת הכלים בלוח במספר המהלכים הבאים על כל אפשרויותיהם, כך סיכוייו יהיו גבוהים יותר לנצח.

תכנון אסטרטגי ויצירתיות: בשל חוסר היכולת של שחקן לחזות מראש את כל רצף המהלכים, יש צורך בתכנון כללי יותר, שייצר סיטואציות עתידיות נוחות יחסית.

זיכרון מעולה - שחמטאי מקצועי נחשף בחייו לאלפים רבים של התמודדויות ששוחקו במהלך היסטוריית השחמט. היכולת שלו לאחזר סיטואציות בהן נתקל בעבר, עשויה לסייע לו להתמודד בצורה מיטבית עם מצבים בפניהם הוא עומד בעת משחק אותו הוא מנהל.

שחקן

שחקן הוא אדם שמשחק או מציג תפקיד בהפקה אמנותית. בדרך כלל המונח מתייחס לאדם המופיע בסרט קולנוע, בתיאטרון, או בטלוויזיה, ולעיתים מתייחס גם להופעות רחוב.

בנוסף לביצוע תפקידים דרמטיים או קומיים, שחקן יכול גם לשיר או לרקוד, או לתרום את קולו להפקת תסכית רדיו, לאופרה או לסרט אנימציה.

הכשרה לעיסוק כשחקן תיאטרון ניתנת בבתי ספר למשחק, וכן במסגרת החוגים לתיאטרון באוניברסיטאות. הלימודים כוללים לימוד עיוני ומעשי, וגם בהפקה של הצגת תיאטרון על ידי התלמידים, הממלאים את כל (או את מרבית) התחומים הכלולים בהפקתה של הצגה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.