משה שרון

משה שרון (נולד ב-18 בדצמבר 1937) הוא פרופסור אמריטוס במכון ללימודי אסיה ואפריקה, מייסד ומופקד הקתדרה הראשונה בעולם ללימודים בהאיים באוניברסיטה העברית בירושלים.

משה שרון
משה שרון

ביוגרפיה

משה שרון נולד בחיפה לאברהם ולוויקטוריה שרון. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בעיר הולדתו הוא התגייס ב-1955 לצה"ל.

הוא החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בשנת הלימודים תשי"ז (1956-7) בחוגים שפה וספרות ערבית והמזרח התיכון בעת החדשה. את תואר הבוגר קיבל בשני חוגים אלה ב-1961; וב-1964 את תואר מוסמך האוניברסיטה בתולדות האסלאם בהדגשה על ימי הביניים. בשנים אלה התמחה בין השאר בתולדות הבדואים ובתפקידם בתולדות ארץ ישראל, ואת עבודת המחקר לתואר מוסמך האוניברסיטה הוא כתב על שבטי הבדואים בארץ ישראל במאות השמונה עשרה והתשע עשרה; מנחהו בעבודת הגמר היה פרופסור אוריאל הד.

הוא למד בצורה מסודרת אפיגראפיה ערבית. בשנים 1965–1968 הוא שהה בלונדון, אוקספורד, פריז ודבלין כדי לאסוף חומר לעבודת הדוקטור בספריות שלהן. בלונדון הוא השתלם בתולדות האסלאם בימי הביניים אצל ברנרד לואיס ובפריס למד אפיגראפיה ערבית אצל גאסטון ווייט (Gaston Wiet), אחרון גדולי האפיגראפים של המאה התשע עשרה. בלונדון הוא למד את המקצוע אצל דייוויד ביוואר (David Bivar). בשובו ארצה ב-1968 הוא התמסר הן לסיום עבודת הדוקטור שלו והן להשקת מחקרו הגדול על האפיגראפיה הערבית של ארץ ישראל. מחקר זה התחיל בצורה מסודרת כבר בשנת 1968. עבודת הדוקטור שלו עסקה בנושא: עליית העבאסים לשלטון ונערכה בהדרכתו של פרופסור דוד איילון. ב-1970 הוא הגיש את עבודת הדוקטור שלו והשתלב בסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית בדרגת מרצה; בשנים 1971–1972 עשה פוסט-דוקטורט בלונדון.

ב-1975 נעשה מרצה בכיר, ב-1980 פרופסור חבר וב-1990 פרופסור מן המניין. בנוסף לכך שימש בין השנים 1971–1997 כפרופסור לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת בר-אילן. עמד בראש החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון בין 1982 ל-1984, והיה הראשון שהכניס את הוראת האפיגרפיה הערבית לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1998 הוא יזם את ייסוד הקתדרה הראשונה בעולם ללימודים בהאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והועמד בראשה. הוראתו האקדמית הקיפה את כל ההיסטוריה של ימי הביניים למן תקופת הנביא מוחמד ועד לתקופה העות'מאנית.

שימש פרופסור באוניברסיטה הבינלאומית לנדג שבשווייץ, עמית מחקר באוקספורד. היה פרופסור אורח באוניברסיטאות פרינסטון, מישיגן, קולומביה, ניו יורק, מרילנד, ויין סטייט ונורת'ווסטרן, וכן באוניברסיטאות פרטיות ביפן. הרצה בסנאט ובקונגרס בוושינגטון ובפרנקלין ומרשל קולג' בלנקסטר פנסילבניה ובפינלנד.

בשנת 1972 נתמנה למנהל המדעי של יד יצחק בן צבי ובמשך שלוש שנות שירותו בתפקיד הוא יזם את ייסודו של כתב-העת "קתדרה", שעניינו מחקר ארץ ישראל.

בין 1978 ל-1979 כיהן בתפקיד היועץ לענייני ערבים לראש הממשלה מנחם בגין[1] ונטל חלק בשלבים הראשונים של המשא ומתן לשלום עם מצרים. ב-1980 הוזמן לשמש חבר בוועדת השמות הממשלתית שבה הוא משרת עד היום, וב-1981 התמנה לחבר במועצה לביקורת סרטים.

בשנת 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, התגייס שרון לשירות מילואים ממושך שהפך לשירות קבע בדרגת סגן-אלוף, ופעל בלבנון בעיקר בתחום הקשרים עם השיעים. הוא הועלה לדרגת אלוף-משנה ועמד בראש המחלקה לענייני ערבים במטכ"ל ויעץ לשר הביטחון ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים. הוא שוחרר מצה"ל בסוף שנת 1984.

בשנת 1985 יצא לשבתון בדרום אפריקה והקים את הקתדרה ללימודי יהדות באוניברסיטה של ויטְוַטֶרְסְרַנְד ביוהנסבורג. בשנת 1986 ארגן כנס בינלאומי ביוהנסבורג, ראשון מסוגו בחלק זה של העולם, על הנושא: ארץ ישראל בהיסטוריה ובהגות. בשנת 1991 הוא כינס ביוהנסבורג את הכנס הבינלאומי השני שהוקדש למקומה של היהדות בתרבויות עולם. כנס זה הוליד ספר באנגלית שהוא כתב, בחינת מבוא לאסופת המאמרים שתרמו חלק מן המשתתפים בכנס, ובו סיכם את תולדות מפגשי היהדות עם העולם העתיק, ההלניזם והאסלאם. בשנת 1998 הוא כינס בירושלים את הכנס הבינלאומי על ירושלים ברעיון אחרית הימים ביהדות, בנצרות ובאסלאם. ובשנת 2000 הוא כינס בירושלים, את הכנס הבינלאומי הראשון על דתות ותנועות דתיות מודרניות ביהדות נצרות ואסלאם והדתות הבאבית והבהאית.

בשנת 2014 נבחר כחבר ב The American Philosophical Society היוקרתית בפילדלפיה. טקס הקבלה לאגודה נערך בנובמבר 2014.

משה שרון נשוי ליהודית ולהם שלושה בנים ושלוש בנות ועשרים ושניים נכדים (2010).

מחקריו

תיאור מחקריו

משה שרון עוסק בתחומים רבים הנוגעים לאסלאם ולדתות הקשורות בו: יהדות, נצרות והדת הבהאית. בתחום הדת הבהאית חקר את תולדות הדתות הבאבית והבהאית ואת יצירתם הרוחנית של מיסדיהן-נביאיהן. הוא עסק בהיסטוריה של ארץ ישראל תחת האסלאם ובאפיגרפיה ערבית במיוחד זו של בארץ ישראל. במקביל הוא התמחה בארכיטקטורה של המדבר, נושא שהוא לימד כמה שנים באקדמיה בצלאל בירושלים. בתחום לימודי האסלאם הוא ריכז את עבודתו המדעית בחקר תולדות האסלאם בימי הביניים ובמיוחד בתולדות השיעה ובהתפתחותה של התאולוגיה השיעית. כמו כן כתב חיבורים רבים שעניינם תפקידו של האסלאם בפוליטיקה המזרח תיכונית. בנוסף לכך עסק מעט גם בפרשנות המקרא.

הבדואים בארץ ישראל

משה שרון חקר את הבדואים בארץ ישראל החל משנת 1958, וכתב את עבודת הגמר לתואר השני על תולדות הבדואים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בעיקר במאה ה-19. בעקבות מלחמת ששת הימים התמנה לעמוד בראש יחידת הבדואים ביהודה ושומרון. מחקריו בנושא זה התפרסמו במאמרים שונים ובאכסניות שונות [2][3]

השבטים הבדואים בנפות בית לחם וחברון

ספר זה כתב שרון בעברית במיוחד בשביל צה"ל. בספר ישנו תיאור מפורט מאוד עד כדי ירידה לשמות הפרטיים, של השבטים הערבים בנפות בית לחם וחברון. הספר נותן תיאור של השטח והשבטים הנודדים בו.

דגלים שחורים מהמזרח, ייסודה של המדינה העבאסית, היווצרותו של מרד

בתחום האסלאם התמקדו מחקריו של שרון בחקר השיעה. בשנות השמונים פרסם שני כרכים [4] על המהפכה השיעית הראשונה באסלאם, שבסופו של דבר הפכה למהפכה סונית שהעלתה את השושלת העבאסית לשלטון. שרון יצר אסכולה חדשה במחקר בה טען שהמהפכה העבאסית הייתה ערבית. כלומר, שלא הייתה בעלת אופי פרסי כפי שטענו בעיקר וולהאוזן ופאן פלוטן. התזה של שרון מקובלת כיום על רוב החוקרים ואילו בתזה של וולהאוזן ופאן פלוטן תומכים חוקרים פרסיים בעיקר. טענה זו מבסס שרון בין השאר על סמך בדיקת מוצאם של יוזמי התנועה ומנהיגיה. המנהיגות הפוליטית והצבאית כמו שדרת הכוח הלוחם שלה היו ערבים, מה גם שממילא באותה תקופה לא הייתה אפשרות למי שאיננו ערבי להוביל תנועה פוליטית צבאית בהיקף כזה בתוך המסגרות של האסלאם הצעיר. כמו כן שרון טוען כי המושג של לאומיות פרסית בימי הביניים הוא מושג אנכרוניסטי, שהושפע, ואפשר שעדיין הוא מושפע מן הרעיונות הלאומיים של אירופה, במאה התשע עשרה ועתה גם של תנועות לאומיות במזרח התיכון של ימינו.. שרון הדגיש שלא רק שהטיעון הזה, במיוחד אצל וולהאוזן, מושפע מן התנועות הלאומיות האירופאיות, אלא שאין לו שום ביסוס במקורות. אומנם היו גם לא-ערבים בין הלוחמים, אולם עיקר הכוח הלוחם והנהגתו היו ערבים. הכרך השני של ספרו [5] מפתח את התיזה הזאת על ידי תיאור מפורט של המרכיבים החברתיים שנמצאו בבסיסה של התנועה שהעלתה את העבאסים לשלטון ואת המהלכים הצבאיים שאפשרו לתנועה לגבור בסופו של דבר על הצבא האומיי שהיה כוח צבאי גדול מאורגן וחזק אשר נראה היה בשעתו כבלתי מנוצח.

האפיגרפיה הערבית בארץ ישראל

שרון התחיל לחקור את הכתובות הערביות בארץ ישראל משנת 1968, במטרה לפרסם את כל הכתובות הערביות שנכתבו על סלע ועל אבן ברחבי ארץ ישראל. הוא ערך, בעזרת כמה מתלמידיו, סקר של ארץ ישראל ותעד את החומר האפיגראפי הערבי. תוך כדי עבודה פרסם כתובות רבות וקבע את הכללים לפרסום כתובות אלה. עבודתו כוללת גם עבודת שדה ארכאולוגית וגם עבודת מחקר בספריות. עבודת השדה כללה את סקירת כל הארץ מהצפון ועד אילת בחיפוש, רישום, צילום, העתקה, קיטלוג ופרסום של כל הכתובות הערביות. במסגרת זו שרון תיעד את הכתובות שמצא על גבי בניינים, קברים, סלעים, בעיקר סלעים בנגב. הוא קורא כל כתובת בהקשר הגאוגרפי, ההיסטורי, ובהקשר של תרבות ואמנות האסלאם. מאז המאה ה-19 לא נערכה עבודה כזו. כך נולד המפעל הגדול של קורפוס הכתובות הערביות של ארץ ישראל. משנת 1990 החל משה שרון לכתוב את קורפוס הכתובות הערביות של ארץ ישראל (Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae) (באנגלית) המתפרסם והולך בהוצאת בריל בליידן הולנד. חמישה כרכים יצאו כבר לאור. ארבעה כרכי כתובות וכרך אחד של תוספות.

בתחום האפיגראפיה הערבית הוא חקר את החומר האפיגראפי שבארכיון מכס ואן ברשם (Max van Berchem) בז'נבה ופרסם את מחקרו בנספח לספרו הגדול על הכתובות הערביות בארץ ישראל. [6]

יהדות, נצרות, אסלאם

שרון ניסה לראות את הקשר בין היהדות, הנצרות והאסלאם, ויותר מכך – להוכיח במידה מרובה שהאסלאם לא נולד בחלל ריק, אלא גם נולד באותה מסגרת שלתוכה נולדו גם היהדות והנצרות למן השומרים ועד להתגבשותה של הנצרות כדת מדינה. בניגוד להשקפה האומרת שמוחמד הושפע מהיהודים והנוצרים, הושפע מוחמד לדעת שרון במידה רבה מהרפרטואר של מספרי הסיפורים שהיו במזרח התיכון. חלקם הגדול של סיפורים אלה – אך לא כולם – מזכיר את סיפורי המקרא ואת המדרש (שגם הוא, אגב, ספג רעיונות ותכנים מאותו רפרטואר עשיר). כשמוחמד היה משוכנע שהוא נביא, היוו הסיפורים בסיס להתפלמסות שלו מול הדתות האחרות, כדי להוכיח שהוא נביא אמת וששליחותו היא שליחות אלוהית. הפולמוס החריף של מחמד עם הפוליתיאיסטים, היהודים והנוצרים לא נשאר בתחום חילופי דברים אלא מצא את ביטויו בעיקר בפעילות הצבאית של הנביא נגד מתנגדיו וגם בפסוקי הפולמוס הפזורים בקוראן, שאנו מוצאים אותם כמעט בכל פרק.

שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם ויחסן אל האלוהות, אל אחרית הימים, מוצאים את ביטויין במחקריו של שרון על יהדות, נצרות ואסלאם. על נושאים אלה הוא כתב שני ספרים באנגלית: יהדות, נצרות ואסלאם אינטראקציה וקונפליקט [7] [8] הספרים עוסקים בניתוח יחסי הגומלין וההתנגשות בין היהדות לדתות ותרבויות אחרות עמן היא נפגשה מאז העת העתיקה דרך ההלניזם עד הנצרות והאסלאם. במסגרת חקירת ההתמודדות של היהדות עם האסלאם הוא הקדיש מקום רחב ליחס השלילי של האסלאם ליהודים, העומד לדעתו בבסיסה של האנטישמיות האסלאמית כיום [9]

השיעה המודרנית והבהאים

שרון חקר את הדת הבהאית, שהיא דת חדשה, אשר צמחה מהאסלאם והתרחקה ממנו מאוד. שני היוצרים של הדת הבהאית היו שיעים (הבאב ובהאא אללה) ויחד עם זאת נוצרה תנועה של התממשות משיחית, הכוונה לכך שיוצר הדת הבהאית, בהאא אללה (בעקבות קודמו הבאב) טען שהוא לא רק המשיח, היעוד, שמצפים לו בכל הדתות מן הבודהיזם ועד הנצרות כולל האסלאם, אלא גם הדגיש שהוא הנו ההתגלות האלוהית (כלומר שבמהותו הוא האלוהות שהתלבשה לשעה בדמות אדם). על כן אין צורך יותר לא לנוצרים, לא ליהודים ולא למוסלמים (במיוחד השיעים) לצפות למשיח, שהרי הוא כבר הגיע עם הופעתו של בהאא אללאה (שקבע כי קודמו הבאב היה מבשר בואו). יחד עם זאת הוא הדגיש שהוא איננו האחרון אלא התגלות לאלף שנה לפחות, היינו למילניום הנוכחי. הוא פיתח דת של שוויון מוחלט בין הגזעים והמינים ובעיקר ביטול הממסד הדתי וביטול הצורך באנשי הדת לסוגיהם. אנשי הדת נעלמים מתוך הדת וכל עבודת האל אותה הציע בהאא אללאה היא עבודת אל פרטית. אסור להתפלל בציבור או לקיים פעולה דתית ממוסדת כלשהי שבה יש הזדקקות למורי דת. על כן התפילה היא תמיד תפילת יחיד. ומכיוון שאין תפילה בציבור אין צורך במוסד של הנהגת התפילה בציבור. בהאא אללאה טען וכך גם יורשיו, שאנשי הדת גורמים להשחתה של הדת ועל כן תבע ממאמיניו אחריות אישית להתנהגות מוסרית מוחלטת. הוא אסר את המלחמה, את החזקת הנשק, תבע שלום, מציאת לשון משותפת בין האנשים, חינוך לכולם ובטול כל המסגרות המדיניות בעולם: העולם הוא מדינה אחת ובני האדם הם אזרחיה – כך לימד. בעולם כיום כשישה מיליון בהאים. שרון תרגם מערבית לעברית את ספר הקודש הבהאי הספר הקדוש ביותר (אלכִתאב אלאַקְדַס) שכתב בהאא אללאה בעכו בשנת 1873. לתרגום המלווה פרשנות מפורטת הוא צרף חיבור גדול, שהוא ספר בפני עצמו, הסוקר את תולדות הדת הבהאית ועולמה הרוחני. הספר שכותרתו: הדת הבהאית וכתב הקודש שלה פורסם בסוף שנת 2005. וחזר ופורסם במהדורה חדשה בסוף שנת 2007.

שרון התעניין בדת הבהאית עקב התעניינותו בדתות בכלל ובדתות מודרניות בפרט ובמיוחד הדתות והתנועות הדתיות שהופיעו ברחבי תבל במאה ה-19: הדת המורמונית, הדת האחמדית, הטמפלרים הגרמנים, האדבנטיסטים (תנועתו של מילר מ-1843, והאדבנטיסטים של היום השביעי) והתנועות המשיחיות השונות שהתפתחו בנצרות במאה ה-19, וביהדות: חסידות חב"ד. על נושא זה כינס ועידה בינלאומית וערך ספר בשם: מחקרים בדתות ובתנועות דתיות מודרניות והאמונות הבאבית-בהאית. [10]

לידת האסלאם בארץ ישראל

במאמר זה שהתפרסם בספרו עמודי עשן ואש – ארץ הקודש בהיסטוריה ובהגות [11] הוא העלה את התיזה שראשיותיו של האסלאם הממוסד (בניגוד לאסלאם הראשוני של מחמד) נעוצים בארץ ישראל והם קשורים קשר הדוק בעניין שגילה הח'ליף האומיי עבד אל-מלכ בירושלים עניין שקיבל את ביטויו המובהק בבניית כיפת הסלע על הר הבית כחידוש של מקדש שלמה ולאחר מכן בניית מסגד אל-אקצא על ידי בנו ויורשו.

הכיבושים הערביים בארץ ישראל

שרון כתב מאמר פרוגרמטי על הכיבושים הערביים בארץ ישראל שראה אור בקתדרה. [12] במאמר הוא טען שכל הסיפורים על הכיבושים הערביים היו סיפורי קרבות קלאסיים שהיו גם הם חלק מן הרפרטואר של מספרי הסיפורים שפעילותם מתוארת על ידי הסופרים הערבים. סיפורים אלה שיש בהם מבנים קבועים ותכנים קבועים שעניינם שעשוע במשיכת לב השומעים, מצאו את דרכם אל הכרוניקות הערביות הקדומות והחליפו את צורתם כך שבמקום מעשיות משעשעות הם הוצגו כתיאורים אותנטיים של מאורעות שאכן קרו. למעשה כל הקרבות הגדולים המתוארים בכרוניקות הקדומות לא היו ולא נבראו. האמת הארכאולוגית היא שאין שום סימן של חורבן בסוריה כתוצאה מן ה"מלחמה" וכאשר בודקים בעין בקורתית את המקורות הערביים מסתבר שסוריה ברובה נפלה כ"פרי בשל" ללא קרבות כמעט לידי הערבים, שכן המקורות מספרים שהערים הבצורות פתחו את שעריהן והתושבים הבטיחו את עצמם על ידי הסכמים עם הכובשים.

אשר לסיפורי המלחמה כאן מתגלות סתירות משמעותיים במקורות הערביים שמתארים את הכיבושים כמעט באשר לכל פרט ובמיוחד במה שנוגע למקום הקרבות הגדולים כביכול, לזמניהם ולאנשים שהשתתפו בהם. ההגזמה, שהיא הסימן המובהק של סיפורי המעשיות, מתגלה פה בכל עוצמתה, כמו למשל תיאור קרבות שבהם השתתפו לא מאות אלא מאות אלפים של לוחמים, מציאות שלא הייתה קיימת, ולא יכולה הייתה להתקיים, בשדות הקרב של ימי הביניים. ספורי גבורה במלחמות שונים, מעשי נסים ונאומים חוצבי להבות של מנהיגים גיבורים משלימים במקורות הערבים את תוכנן של מעשיות הכבושים.

וכן פרסם מאמר מקיף שבו חקר את מקורותיה של הבניה המסלמית על הר הבית ומשמעותה. במחקר זה שהתפרסם בשנת 2009 הוא ניסה להוכיח שהמבנים הקרויים "הארמונות האומיים" שמדרום לחומת הר הבית לא נבנו על ידי האומיים ואפשר שמקורם הוא ביזנטי, ודן במקורם של כפת הסלע ומסגד אלאקצא כיחידה ארכיטקטונית אחת בעקבות מחקריו של פרופסור אולג גראבר מפרינסטון. [13]

המזרח התיכון המודרני

בנוסף להתעסקותו בעולם האסלאמי הקלאסי, עוסק שרון גם בניתוח עולם המזרח התיכון המודרני. הוא כתב עשרות רבות של מאמרים פובליציסטיים שונים בנושא בעתונים ובכתבי עת שונים באירופה ובישראל. המאמרים התפרסמו בעברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. כולם עסקו בענייני דיומא בהם הביע את השקפתו על הנעשה במזרח התיכון. מאמריו התפרסמו בין השאר בכתב העת נתיב, בכתב העת Shalom היוצא לאור בשווייץ בגרמנית ובצרפתית. לאחרונה כתב שרון באנגלית ספר בשם ג'יהאד – האסלאם נגד ישראל והמערב [14] בספר 9 פרקים הכוללים 9 נושאים שונים על הטרור האסלאמי והסכנה של האסלאם הקיצוני לישראל וגם לדמוקרטיות המערביות.

השפה הערבית המדוברת הארצישראלית

זהו ספר לימוד שכתב שרון לשפה הערבית המדוברת בארץ ישראל, ספר שנועד לציבור הישראלי הרחב. מאז 1962/3 הוא אסף חומר לספר שנקרא "הערבית המדוברת בארץ ישראל" [15] הספר יצא שוב במהדורה חדשה ומורחבת כספר חדש בשם "ערבית מדוברת בהנאה" הוצאת מ' זק, ירושלים 4–2003. לספר מצורף תקליטור בקולו של המחבר. שרון בנה את ספרו על כ-1500 מילים ונגזרות של מילים שהן בשימוש הנפוץ ביותר בחיי היומיום, החל מן השוק ועד לחיי החברה, הכלכלה והפוליטיקה.

שרון פרסם שיחון עברי-ערבי בהוצאת ש. זק ירושלים 2009, ובו כ-3500 מילים ומשפטים שימושיים.

ספרים שכתב

  • שבטי הבדוים הנודדים בנפות חברון ובית-לחם, ‫בית-אל : מפקדת אזור יהודה ושומרון, 1970. ‬
  • Black Banners From the East, The establishment of the ‘Abbâsid State, Incubation of a Revolt, Jerusalem, Magness Press, and E.J. Brill, Leiden, 1983.
  • Revolt, the Social and Military Aspects of the ‘Abbâsid Revolution", the Max Schloessinger Memorial Fund, Jerusalem, Hebrew University, 1990.
  • Judaism, Christianity and Islam, Interaction and Conflict, Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization, No. 2. The University of the Witwatersrand, Snap Print, Johannesburg and Jerusalem 1989.
  • ערבית מדוברת בהנאה, משה ז'ק, ירושלים 2003/4
  • Judaism in the Context of Diverse Civilizations, Book One by M. Sharon; Book Two, Aspects of Jewish History and Culture, edited by M. Sharon, Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization, The University of the Witwatersrand, Johannesburg, No. 4, Maksim Publishers, Johannesburg, 1993.
  • Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae, Vol I, E.J. Brill, Leiden. 1997.
  • Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae Vol. 2, E.J. Brill, Leiden 1999.
  • Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae Vol. 3, E.J. Brill, Leiden 2004.
  • Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae Addendum: Squeezes in the Max van Berchem Collection (Palestine, Trans-Jordan, Northern Syria). E.J. Brill, Leiden, 2007.
  • Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae Vol. 4, E.J. Brill, Leiden 2008.
  • מ' שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, הוצאת כרמל, ירושלים תשס"ה מהדורה שנייה, תשס"ח.

ספרים שערך

  • סוגיות בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם, עורך משה שרון. ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי בסיוע משרד החינוך והתרבות, תשל"ו. ‬‬
  • מגנזי קדם : תעודות ומקורות מתוך כתבי פנחס בן צבי גרייבסקי, ערך יצחק בק ; התקין והשלים משה שרון. ‬‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשל"ז. ‬
  • הד’ימים - בני חסות : יהודים ונוצרים בצל האסלאם, בת יאור ; תרגום - אהרן אמיר; עריכה מדעית - משה שרון.‬‫ ירושלים : כנה, 1986. ‬
  • Studies in Islamic History and Civilization in Honour of Professor David Ayalon, Kana, Jerusalem and E.J. Brill, Leiden, 1986.
  • Pillars of Smoke and Fire - The Holy Land in History and Thought, Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization No. 1, Southern Book Publishers, Johannesburg, and Brill, Leiden, 1987.
  • Jedidiah’s Vision, 60 Years of Zionism in South Africa, edited by M. Sharon and C.J. Ginsberg. Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization, The University of the Witwatersrand, Johannesburg, No 3. Maksim Publishers, Johannesburg, 1992.
  • Judaism in the Context of Diverse Civilizations, Book Two, see above No. 7.
  • אלי כדורי, דמוקרטיה והתרבות הפוליטית הערבית, מבוא ועריכה מדעית - משה שרון ; תרגום לעברית - אסי דגני, ירושלים : כרמל, תשנ"ג 1993.
  • . Sharon (ed.) Studies in Modern Religions and Religious Movements and the Bābi-Bahā’ī Faiths. E.J. Brill Leiden, Holland, 2004.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר משה שרון ימונה ליועץ לענייני ערבים, דבר, 18 בספטמבר 1977
  2. ^ הבדווים בארץ-ישראל במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה; נופי ארץ ישראל (תשס 2000) 229-242. ‬
  3. ^ ‫הבדווים וארץ ישראל תחת שלטון האסלאם; הבדווים (תשמ"ח 1988) 36-48
  4. ^ Black Banners From the East, The establishment of the ‘Abbâsid State, Incubation of a Revolt)
  5. ^ The social and Military aspects of the ‘Abbasid Revolution
  6. ^ Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae: Addendum, Brill, Leiden, 2007.
  7. ^ Judaism, Christianity and Islam, Interaction and Conflict, Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization, No. 2. The University of the Witwatersrand, Snap Print, Johannesburg and Jerusalem 1989.
  8. ^ Judaism in the Context of Diverse Civilizations, Book One by M. Sharon ; Publications of the Eric Samson Chair in Jewish Civilization, The University of the Witwatersrand, Johannesburg, No. 4, Maksim Publishers, Johannesburg, 1993.
  9. ^ במיוחד פרק שישי בספרו Judaism in the Context of Diverse Civilizations
  10. ^ M. Sharon (ed.) Studies in Modern Religions and Religious Movements and the Bābi-Bahā’ī Faiths. E.J. Brill Leiden, Holland, 2004.)
  11. ^ "The) birth of Islam in the Holy Land," Pillars of Smoke and Fire, The Holy Land in History a and Thought, Ed. M. Sharon, Johannesburg and. Leiden, 1987, pp. 225-235)
  12. ^ קרבות ההכרעה בכיבוש סוריה על ידי המוסלמים - רקעם ומקורותיהם : מבט אחר; משה שרון, ‏קרבות ההכרעה בכיבוש סוריה על ידי המוסלמים – רקעם ומקורותיהם: מבט אחר, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 84-31; ובאנגלית M. Sharon, “The Decisive Battles in the Arab Conquest of Syria,” Studia Orientalia, 101, 2007:297-357
  13. ^ M. Sharon, “Shape of the Holy,” Studia Orientalia, 102, 2009.
  14. ^ Jihad – Islam Against Israel and the West
  15. ^ הערבית המדוברת בארץ ישראל: בשיטה החדשה ללימוד עצמי ולהוראה: עם לוחות נטיית הפעל ויסודות התחביר. ירושלים: הוצאת כרמל תשמ"ט 1989
איאם-י הא

איאם-י הא (בפרסית: ایام هاء; בערבית: أيام الهاء, תעתיק מדויק מערבית: איאם אל-האא'; תרגום: "ימי ה(אות) ה") היא תקופה בת ארבעה או חמישה ימים בלוח השנה הבהאי, עת המאמינים חוגגים פסטיבל בשם זה. איאם-י הא חלים בין התאריכים 26 בפברואר ל-1 במרץ בכל שנה, והם מתאימים את לוח השנה הבהאי לשנת השמש המונה בדרך כלל 365 ימים, אז הם מונים ארבעה ימים, או 366 ימים בשנה מעוברת החלה אחת לארבע שנים, ואז הם מונים חמישה ימים.

הבאב, מייסד הבאביזם, הנהיג את לוח השנה הבאבי, המבוסס על 19 חודשים שבכל אחד מהם 19 ימים. עוד הנהיג הבאב את "ימי ההתאמה", המסדירים את אורך הלוח הבאבי ומתאימים אותו ללוח השנה השמשי. עקרון זה היווה סטייה משמעותית מהאסלאם שלוח השנה שלו נוהג לפי השנה הירחית, ללא התאמה לשנת השמש, שכן הקוראן אסר מפורשות על התאמה כזו. עם זאת הבאב לא קבע מתי יחולו ימים אלה ולא העניק להם שם. מועדם של ימי האא, כמו גם שמם, נקבע מאוחר יותר על ידי בהאא אללה, אשר קבע כי יחולו לפני החודש האחרון בשנה הבהאית, הוא חודש הצום:

איאם-י הא קיבלו את שמם משמה של האות האות ه (هاء) באלפבית הערבי, המקבילה לאות ה בעברית. אות זו מסמלת את הישות האלוהית בדת הבהאית, וכמו בעברית ערכה בגימטריה שקול למספר 5, שהוא מספרם המרבי של איאם-י הא.

במהלך איאם-י הא, המשמשים גם כימי הכנה לחודש הצום, חוגגים הבהאים את קיומה של הישות האלוהית ואת יחידותה, על ידי הפגנת אהבה, אחווה ואחדות. במהלך ימים אלה נהוג להעניק מתנות כאות לידידות ולחברות, ועל כן נתפסים ימים אלה לעיתים כסוג של חג מולד בהאי. מתן צדקה נהוג גם הוא בימים אלה.

אל-בירה

אל-בירֶה (בערבית: البيرة) היא עיר פלסטינית השוכנת כ-15 ק"מ מצפון לירושלים. העיר שוכנת על קו פרשת המים בגובה של 884 מטרים מעל פני הים ושטחה 22.4 קמ"ר. היא צמודה ממזרח לרמאללה, ושתי הערים מהוות גוש עירוני אחד, אולם בעוד שאוכלוסיית רמאללה היא ברובה נוצרית, אוכלוסיית אל-בירה היא מוסלמית. בשנת 2007 התגוררו בעיר 39,202 תושבים. משמעות שמה של העיר הוא ה"באר" וזה מופיע בסמלה.

הדת הבהאית

הדת הבהאית (בפרסית: آئین بهائی או بهائیت) היא דת מונותאיסטית עצמאית חדשה שמקורה בדת הבאבית שנוצרה בפרס ב-1844 על ידי סייד עלי מוחמד שיראזי, הבאב. אמנם שורשי הדת הבהאית נטועים באסלאם השיעי, אך היא אינה מוגדרת כזרם בתוכו. מרכזה של הדת בעכו ובחיפה. רוב כתביה הקדושים נכתבו על ידי הנביא בהאא אללה, שטען כי הוא ממשיך בשורתו של הבאב. מעריכים שקיימים כשישה מיליוני מאמינים ברחבי העולם, במספר רב מאוד של ארצות. כתבי הדת הבהאית תורגמו למאות שפות. על אף שורשיהם המוסלמיים של מייסדיה, מעטים הם המאמינים הבהאיים ממדינות האסלאם. באיראן היא נרדפת קשות, והבהאים נחשבים ל"מורתדון", כלומר, מוסלמים שנטשו את אמונתם. את עיקר הצלחתה השיגה הדת הבהאית במערב ובהודו, בשל מסריה האוניברסליים.

המסר של הבאב ובהאא אללה הוא שישנו אל אחד, שמתגלה בפני האנושות לאורך השנים וחושף את רצונו. כל הדתות הן בעלות מוצא אלוהי משותף, וניתנו על ידי נביאים שהם שליחי האל, בהם משה, בודהה, מוחמד, קרישנה, ישו, זרתוסטרא והבאב. הם מייצגים שלבים עוקבים בהתפתחות הרוחנית של האנושות. בפי השליח האחרון ברצף, בהאא אללה, הייתה בשורה למתחבטים מול האתגרים המוסריים והרוחניים של העולם המודרני, ובשורה זאת, על פי האמונה, תעמוד למשך אלף שנים. היא מדגישה שלום כלל-עולמי, התקדמות מדעית והתנהגות מוסרית.

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

הסכם השלום בין ישראל למצרים

הסכם השלום בין ישראל למצרים הוא הסכם שנחתם על ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979. חתימת ההסכם הייתה אחד מרגעי השיא בתהליך שהחל עם ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ונאומו בכנסת, והסתיים ב-1982 עם השלמת פינוי חצי האי סיני והעברתו לידי מצרים.

התפילה בדת הבהאית

התפילה בדת הבהאית היא אחת המצוות החשובות והמרכזיות ביותר שעליה מצווים המאמינים, והיא תופסת מקום מרכזי וחשוב בחייהם. מטרת התפילה היא להביא את המאמין לכדי קרבה רוחנית אל האל ואל מייסד הדת, בהאא אללה. התפילה היא כלי הכוונה עבור היחיד, המאמין, אשר באמצעותו יוכל לשפר את התנהלותו בחיים הארציים ולבקש הנחיה וסיוע שמימיים. בהאא אללה וכמוהו מנהיגי הדת אחריו כתבו לאורך השנים תפילות רבות אשר בתוכן מצויות הנחיות למאמין, חלק מן התפילות נוסחו כמכתבים שיועדו אל המאמינים ממנהיגיהם ונכרכו בספר הקדוש של הדת הבהאית, "כתאב אל אקדס". התפילות ברובן נכתבו בערבית ובפרסית ומיעוטן בטורקית ותורגמו לשפות רבות. לכל תפילה ישנו סדר וצורה שונים והן אינן זהות האחת לשנייה. פתיחת התפילה בתחינה אל האל היא המשותפת לכל התפילות, לאחריה יכתבו שבחים והלל רבים לאלוהים ובסופה תגיע בקשה לסיוע או הכוונה מבורא עולם. בסופה של התפילה בדרך כלל מונה המתפלל את מעלותיו של האל.

התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל

התקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל (מכונה גם התקופה המוסלמית הקדומה) תחילתה בשנת 638, כאשר האימפריה הביזנטית ששלטה בארץ ישראל נחלה תבוסות צבאיות קשות. השבטים הערבים שפשטו מחיג'אז לארץ ישראל וסוריה בהנהגת החליפים אבו בכר ועומר הכריעו את החילות הביזנטיים לבסוף בשנת 641.

הכיבוש והשלטון הערבי בארץ ישראל נמשכו 458 שנים, עד לנפילת ירושלים בידי הצלבנים בשנת 1099, לאחר מצור בן חמישה חודשים. שלשה ימים טבחו הצלבנים בערבים וביהודים תושבי ירושלים. בכך הסתיימה התקופה הערבית הקדומה.

השלטון בזמן התקופה הערבית נחלק בין בית אומיה, בית עבאס, הסלג'וקים וכן הפאטימים וכן שושלות טורקיות קצרות יותר (שושלת טולון והשושלת האיח'שידית). התקופה הערבית השנייה החלה עם כיבוש ירושלים בשנת 1187 על ידי צלאח א-דין, אשר התיר לחיל המצב הצלבני לעזוב את העיר ללא פגע, בניגוד לטבח שהצלבנים עשו בעת כיבוש העיר. התקופה הסתיימה עם נפילת ירושלים לידי הממלוכים בשנת 1260.

ועדת השמות הממשלתית

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל ובהחלפת שמות ערביים שהיו קיימים עד 1948 לשמות עבריים. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.

במתן שמות מתבססת הוועדה על שמות היסטוריים, על תרגום שמות ערביים ועל מתן צורה עברית לשמות ערביים.

זורואסטריות

זורואסטריות, המכונה גם זורואסטריאניזם, אמגושיות, מזדאיזם או דת זרתוסטרא, היא דת פרסית עתיקה שנוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס במרכז אסיה על ידי זרתוסטרא. קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו המונות יחד כמה מאות אלפי בני-אדם.

הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית על גלגוליה השונים, מהמאה ה-5 לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 לספירה. יש הטוענים כי היא השפיעה על התגבשותה של הדת היהודית וממנה גם על דתות מונותאיסטיות אחרות.

עם התפשטות האסלאם והצרת צעדיהם של מאמינים בדתות אחרות, היגרו כמה מאות אלפים מאמיני זרתוסטרא מאיראן להודו, והם מכונים בהודו עד היום בכינוי "פארסי". גל נוסף היגר מאיראן להודו בתקופת השושלת הקג'ארית והם מכונים בהודו איראני. במדינת איראן של היום מוכרת דת זרתוסטרא כדת רשמית, ומאמיניה זוכים לחופש דת, לצד דתות-לא מוסלמיות נוספות כמו הנצרות והיהדות.

חגים בהאיים

החגים הבהאיים הם ימים המצוינים על ידי מאמיני הדת הבהאית.

בשנה הבהאית יש 11 ימי חג, כאשר בתשעה מהם שובתים המאמינים ממלאכה. תשעת ימי השבתון מציינים אירועים חשובים בתולדות הדת הבהאית.

חקוק אללה

חֻקוּק אללה (ﺣﻘﻮﻕ ﺍﻟﻠﻪ , huququ'llah- "זכויות אלוהים") הוא חוק חברתי רוחני שנכתב על ידי בהאא אללה בשנת 1873 בספר הקדוש – אל-כתאב אל-אקדס(Kitab - i - Aqdas)ומהווה כתב זכויות של הדת הבהאית. מהות החוק היא מתן תשלום בהתנדבות מתוך רכושו של כל מאמין בהאי כתרומה לבית הצדק העולמי. "כי יהיה לאיש רכוש אשר ערכו מאה שקלים (מית'קאל) זהב תשעה עשר שקלים מהם לאלוהים בורא ארץ ושמים. הישמרו לכם, הוי קהל העם, פן את נפשותכם תמנעו מן החסד העצום הזה."(אל-כתאב אל-אקדס, פס' 97)

לוח השנה הבהאי

לוח השנה הבהאי הוא לוח שנה בן תשעה עשר חודשים כשכל חודש כולל תשעה עשר ימים.

החודש הראשון הוא חודש בהאא המתחיל ב־21 במרץ לפי לוח השנה הגרגוריאני והחודש האחרון הוא חודש עלאא, אשר הוא חודש צום. לכל חודש יש שם המציין מעלה ממעלות תוארי האלוהות. בשנה הבהאית שלוש מאות שישים ואחד ימים וכדי להתאימה לשנה השמשית הרגילה מוסיפים לפני החודש האחרון, חודש הצום, ארבעה או חמישה ימים הנקראים "ימי הא".השנים הבהאיות נעות במעגל של תשע-עשרה. השנה האחרונה במעגל, השנה התשעה עשר נקראת שנת האחדות – "ואחד", וגם כאן נראה כי לכל שנה יש את השם שלה. גם ימות השבוע שונים מאלו המקובלים בלוח השנה הגרגוריאני, השבוע הבהאי מתחיל ביום שבת – ג'לאל (הוד) ומסתיים ביום שישי – אסתקלאל (עצמאות). ישנם בלוח השנה מועדים וחגים שונים בחלקם יש ביטול מלאכה.

מנגנון המנהל הבהאי

מנגנון המנהל הבהאי (Bahá'í administrative order) הוא המערכת הבינלאומית האחראית על ענייני המאמינים הבהאים, המבוססת על מועצות נבחרות, בעלות סמכויות שונות על הקהילות ברחבי העולם. מנגנון זה נשען על כתבי הקודש הבהאים, בראשם כתביו של בהאא אללה.מנגנון המנהל בנוי משלושה מוסדות הפועלים על פי סדר היררכי - בית הצדק העולמי הוא הגוף העליון במנהל הבהאי. תחתיו נמצאים גופים נוספים הנבחרים על ידי הקהילה עצמה - המועצה הרוחנית המקומית והמועצה הרוחנית הלאומית, אשר מנהלות את ענייני הקהילה הבהאית ושומרות על החקיקה והמנהל ומהוות סמכות משפטית. הסמכות הנוגעת ליחידים בקהילה היא מוסד היועצים, אשר נמצא גם הוא תחת בית הצדק העולמי, ומשפיע על התנהלות החיים של הקהילה הבהאית - מהקהילה הפנימית כלפי חוץ. חברי מוסד זה מקדמים פעילות, יוזמה ולמידה, במטרה לייעץ למועצות הרוחניות בכל עניין.

כל המוסדות הללו ממונים על ההגנה וההמשכיות של האמונה הבהאית. ההרמוניה ביניהן מבטיחה חינוך, אהבה ועידוד של חברי הקהילה הבהאית ברחבי העולם.

מעמד האישה בדת הבהאית

עקרון השוויון בין גברים ונשים הוא אחד מעקרונות היסוד של האמונה הבהאית. מרכזיות זו של השוויון נעוצה בתפיסה הבהאית לפיה השוויון בין המינים הוא רף רוחני ומוסרי חיוני אשר התקדמות האנושות תלויה בו, שכן כל זמן שהשוויון נעדר לא תיתכן אחדות בעולם ולא ישכון בו השלום. לאור זאת, הכתבים הבהאים מדגישים את חשיבות יישומו של עיקרון זה הן בחיי הפרט והן בחיי המשפחה והקהילה.

עם זאת, לפי ההגות הבהאית רעיון זה של שוויון רוחני וחברתי בין שני המינים אינו מבטל את ההכרה בשונותם של המינים, ובשל כך ניתן לראות בעולם הבהאי ביטויים לשונות זו במספר מישורים. לדוגמה, בעוד שנשים אכן יכולות לכהן במגוון רחב של עמדות השפעה והנהגה בדת, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינלאומית, הרי שהן אינן רשאיות לשמש כחברות המוסד העליון של הדת הבהאית - בית הצדק העולמי. על זה הדרך ובניגוד לרעיון השוויון, חינוכן של הבנות זוכה בעולם הבהאי לעדיפות על פני חינוכם של הבנים, אולם לא בשל תפיסות תיקון גרידא אלא בשל תפיסתן של נשים כאימהות העתידות לשמש כמחנכות לילדיהן.

משה שרון (סופר)

משה שרון (נולד בו' בניסן ה'תשל"ח, 13 באפריל 1978) הוא סופר, מרצה ומאמן אישי ישראלי.

עבד אל-בהאא'

עבדֻ אל-בהאא (פרסית וערבית عبد البهاء; נולד בשם עבאס אפנדי; 23 במאי 1844‏ - 28 בנובמבר 1921) מנהיגה של הדת הבהאית לאחר מות אביו, בהאא אללה, מייסד הדת, שנפטר ב-1892. הקדיש את חייו לקידום אמונתו של אביו ועודד הקמה של מוסדות בהאיים מקומיים. לאחר שחרורו ממאסר, עבד אל-בהאא יצא לסדרה של מסעות במערב על-מנת להפיץ את הדת מחוץ לגבולות המזרח התיכון. מינה את נכדו שוגי אפנדי ליורשו.

שמוליק בודגוב

שמוליק בודגוב (נולד ב-18 ביולי 1955) הוא גיטריסט, מוזיקאי, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי. שותף ומשפיע בהתהוות הרוק הישראלי מאז שנות ה-70, והוא אחד הגיטריסטים המובילים בישראל. היה חבר בלהקת הצ'רצ'ילים, היהודים, בהרכב להקת ששת ובלהקת ברוש. הוא שותף בעיבוד, בהפקה ובנגינה של אלבומים רבים עם מיטב אמני ישראל. האלבום הבולט ביותר שהפיק הוא "מציאות נפרדת", האלבום הראשון של להקת היהודים.

הסולואים של בודגוב הפכו לאבני דרך במוזיקה הישראלית, למשל בשירים כמו: 'יכול להיות שזה נגמר' ו׳אמא אדמה׳ של אריק איינשטיין, ׳נכון להיום׳ של זוהר ארגוב, 'סיוון' של יגאל בשן, ׳אתה פה חסר לי׳ של נורית גלרון, 'חומות חימר' וריח מנטה' של מרגלית צנעני, "מקום לדאגה" של ריקי גל ומתי כספי, 'שמש שמש' של אריאל זילבר ולהקת ברוש, 'קו האושר' של שרון ליפשיץ, 'סיפור בג'ינס' של דפנה ארמוני, 'פעם את בוכה ופעם את צוחקת' של שימי תבורי, 'פיוטה' של להקת היהודים, וכן בכל השירים באלבום הראשון של להקת ׳היהודים׳ באלבום זה בודגוב היה גם מעבד ומפיק מוזיקלי. במהלך השנים, ניגן בודגוב באלבומים מפורסמים של יהודית רביץ, נורית גלרון, מתי כספי, ריקי גל, שלמה ארצי, רמי קלינשטיין, יוסי בנאי, מאיר בנאי, אתי אנקרי, חיים משה, שרון ליפשיץ, להקת היהודים (עיבוד, הפקה מוזיקלית ונגינה) ועוד רבים. בשנת 1998 זכה בודגוב בפרס "סולו", שהוענק לו על ידי איגוד המוזיקאים בעבור תרומתו למוזיקה הישראלית.

ב-1988 השתתף בהקלטות האלבום ובמופע "מה זו אהבה" של ריקי גל. עוד באותה שנה השתתף בהקלטות אלבומו הכפול של שלמה ארצי "חום יולי אוגוסט", ובאלבומו של שלמה גרוניך "נדודי שינה".

ב-1989 השתתף בהקלטות אלבומה הרביעי של מרגלית "צנעני" - "מנטה", וב-2 שירים באלבומה של נורית גלרון "אחרינו המבול".

ב-1990 השתתף בהקלטות אלבומה החמישי של מרגלית צנעני - "חומות חימר", ובהקלטות אלבומו של שלמה ארצי "כרטיס ללונה פארק".

ב-1991 השתתף בהקלטות אלבומה השישי של מרגלית צנעני - "פגישה".

ב-1992 השתתף בהקלטות אלבומה של נורית גלרון "בתוך הסערות", בו בלט במיוחד סולו הגיטרה שלו ב"אתה פה חסר לי", וכן בהקלטות אלבומו של עוזי חיטמן "מתוך תוכי".

ב-1993 השתתף בהקלטות אלבומה השלישי של שרון ליפשיץ - "קו האושר".

ב-1997 ניגן בגיטרות ובטאר באלבומה השלישי של אתי אנקרי "למרות ובגלל".

ב-2002 עיבד והפיק מוזיקלית את האלבום "רותי נבון בהופעה - במסע אל עצמי", שתיעד את הופעתה בפסטיבל "ג'אז בים האדום",

ב-2003 עיבד והפיק מוזיקלית את אלבומו של יגאל בשן - "שמים תחייכו".

כיום חני ושמוליק בודגוב הם בעלי חברת גיטרות משלהם הנקראת "בודגוב כלי נגינה". לאחר השקת מותג הגיטרות ופתיחת חנות כלי הנגינה בתל אביב, השניים גם השיקו חברת תופים בינלאומית בשם ab Drums. בשנת 2010 השיקו, בשיתוף עם הזמר דויד ברוזה, קו גיטרות קלאסיות על שמו של ברוזה.חני בודגוב היא חברה בלהקת סקסטה, מהלהקות המפורסמות בישראל של שנות השבעים והשמונים. הלהקה מופיעה ופעילה עד היום. היום מתמחה חני בודגוב ומפתחת קו מוצרים בתחום כלי הקשה לילדים ומשווקת אותם בישראל ומעבר לים. לחני ושמוליק שלושה ילדים.

שרון

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.