משה ענבר

משה ענבר הוא פרופסור אמריטוס למקרא ולאשורולוגיה בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.

משה ענבר
ענף מדעי ביקורת המקרא
אשורולוגיה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אוניברסיטת תל אביב
האוניברסיטה העברית
תרומות עיקריות
חקר ארכיון העיר מארי

ביוגרפיה

ענבר נולד בתל אביב, אביו הוא האדריכל שלמה ברנשטין. בוגר תואר ראשון שני ושלישי מאוניברסיטת תל אביב, בה החל את לימודיו בשנת 1957, בין השאר למד מקרא אצל פרופסור נחמה ליבוביץ[1]. עסק בביקורת המקרא פילולוגית-היסטורית ובאשורולוגיה. לימד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית[2].

חקר את ארכיון העיר מארי מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 לפנה"ס.

מפרסומיו

ספרים:

מאמרים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משה ענבר, אני מתכבד בנשיאת תיקה הכבד והיא מרביצה בי תורה, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
  2. ^ משה ענבר, למשוך את הנוער לתנ"ך, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011
  3. ^ ביקורת: יאירה אמית, ‏שכם או סיני?, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 176-173
אכלתום

אֶכַּלַתוּם הייתה עיר אשורית עתיקה במסופוטמיה העליונה. מיקומה המדויק עדיין לא זוהה. על פי הטקסטים המזכירים אותה, מיקומה היה לאורך הגדה המערבית של החידקל מדרום לעיר אשור. משמעות השם אכלתום הוא "הארמון". העיר הייתה עיר בירה של שושלת אמורית שהיה לה קשר לאשור. העיר הייתה חשובה במאות ה-19 וה-18 לפנה"ס. אזכורים ומידע על העיר מופיע בארכיון העיר מארי.

אשמי-דגן הראשון

אִשמֶי-דַגַן הראשון (גם אִשמֶדַגַן) היה בנו של המלך האשורי שמשי-אדד הראשון, מלך אמורי שמלך במסופוטמיה העליונה והקים בה אימפריה. שמשי אדד מלך מעיר בירתו שובת-אנליל. את בנו הבכור אישמי-דגן המליך על העיר אכלתום ואת בנו הצעיר יַשמַח-אדד המליך על מארי. אשמי דגן מלך על אזור מעלה החידקל כולל העיר אשור, עד להדחתו בידי חמורבי מלך בבל. על פי רשימת המלכים האשורית הוא מלך 40 שנה בין השנים 1776-1736 לפנה"ס לערך. לאחר מותו עלה למלוכה בנו מות-אשחור שייתכן ומלך רק באכלתום.

בני ימין

בני ימין (בִּנִי יַמַינַ - Bini Yamina) היו קבוצה של שבטים נודדים (לפחות ארבעה) מהמאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה באזור נהר הפרת התיכון ליד נהר הבליח. בני ימין הוזכרו תכופות בתעודות שנמצאו בגנזך המלכותי של מארי עיר ממלכה עתיקה שנחרבה במאה ה-18 לפנה"ס על ידי חמורבי.

בצורת

בצורת היא מצב שבו זמינות המים במקום מסוים יורדת במידה ניכרת מתחת לממוצע הרב-שנתי לתקופת הגשמים. בצורת אינה נחשבת לתופעה טבעית, משום שבצורת מתרחשת כאשר זמינות המים לא מספקת את צורכי האדם.

במקומות בהם ישנה עונה יבשה לחלוטין ועונה גשומה (כמו באקלים הים תיכוני שבארץ ישראל), שנת בצורת היא שנה שבה העונה הגשומה אינה מניבה את כמות המשקעים הממוצעת. בישראל שנת בצורת מוגדרת כשנה שבה יורדים 80% ומטה מכמות המשקעים הממוצעת.

ההגדרה של המילה בצורת עשויה להשתנות בהתאם לנקודת ההשקפה. יש ארבעה סוגים של בצורות "מקובלות":

בצורת מטאורולוגית - כאשר אזור מסוים חווה תקופה יבשה וארוכה, בניגוד למצופה מהממוצע הרב-שנתי לתקופה המקבילה.

בצורת חקלאית - כאשר תפרוסת המשקעים במרחב ובזמן וצורתם של המשקעים אינם תואמים את דרישות הגידולים החקלאיים.

בצורת הידרולוגית - כאשר רזרבות המים הזמינות ממקורות כמו אקוויפרים, אגמים, מעיינות וכדומה נמצאת מתחת לממוצע. תנאים של בצורת הידרולוגית יכולים להתפתח גם כאשר כמות המשקעים אינה נמוכה.

בצורת אקלימית - שנה שקיבלה כמות משקעים הקטנה מההפרש שבין כמות הגשם הממוצעת והסטייה הממוצעת לאותו מקום. כלומר, כמות המשקעים שירדה הייתה קטנה ב-30% מהממוצע הרב שנתי לאותו מקום.

זימרילים

זימרילים (נכתב גם זימרי-לים או זִמרִלִם) היה מלך מארי בערך בין השנים 1761-1775 לפני הספירה.

חמת גדר

חַמַּת גָּדֵר (בערבית: الحمّـة, תעתיק: אַל-חַמָּה) היא אתר מרחצאות מרפא ונופש השוכן בעמק הירמוך מדרום לרמת הגולן, בגובה של כ-150 מ' מתחת לפני הים. באתר נובעים ארבעה מעיינות חמים עשירים במינרלים. המים החמים נובעים מעומק משוער של כ-2 קילומטר ויותר. ספיקת אחד מחמשת מעיינות האתר, מעין "הבושם", היא 500–700 מ"ק בשעה. אתר חמת גדר כולל מרחצאות מרפא, ספא ופינות חי לתנינאים ולעופות.

מרחצאות חמת גדר היו בשימוש כבר בתקופות קדומות, הודות לסגולותיהם בריפוי מחלות עור. במקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית.

בתל המצוי במרכז האתר נמצאו שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. בחפירות שנערכו בשנת 1932 גילה הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק רצפת פסיפס מפוארת ויחידה במינה, שחלק ממנה מוצב בכניסה לבניין בית המשפט העליון בירושלים.

השימוש במרחצאות באתר החל בתקופת המשנה, במאה השנייה, ונמשך עד אמצע התקופה הערבית בארץ ישראל במאה התשיעית. הוא חודש במאה העשרים.

חשום

חַשוּם (גם חַשוּ; בחתית: חַשֻוַה) הייתה עיר מדינה חורית עתיקה ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא ממערב לנהר הפרת, מצפון לכרכמיש.

ימחד

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

ישמח-אדד

יַשמַח-אדד (גם יַשמַח-אדו; יסמחאדו) היה מלך מארי בין השנים 1792–1776 לפנה"ס, בנו הצעיר של המלך האמורי שמשי-אדד הראשון, שמלך על צפון מסופוטמיה. הוא הומלך על מארי על ידי אביו, לאחר שזה כבש את מארי בשנת 1792 לפנה"ס. ישמח-אדד היה אחראי על חלקה הדרומי-מערבי של הממלכה, שמארי הייתה עיר בירתה. הוא היה אחראי על שטח שכלל גם את אזורי נהרות הבליח, החבור והפרת. הממלכה גבלה עם ממלכת ימחד, ששכנה ממערבה. אביו שלט ישירות על השטח הצפוני של הממלכה מתוך עיר הבירה שובת-אנליל. אחיו הבכור אשמי-דגן הראשון שלט על האזור הדרומי-מזרחי מבירתו אכלתום. שלטונו על האזור הסתיים לאחר מותו של אביו, שבעקבותיו כבש את העיר בשנת 1776 לפנה"ס זימרילים, יורש לבית המלוכה הקודם של מארי. השם "אדד" בשמו הוא על שם אל הסערה אדד.

מארי

מארי(ערבית: تل حريري‎) היא עיר עתיקה בסוריה, ששכנה במיקום שכיום הוא תל חרירי, על גדתו המערבית של נהר הפרת. העיר הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפנה"ס, ושיא פריחתה היה בין 2900 לפנה"ס ל-1759 לפנה"ס, אז נחרבה על ידי חמורבי. בשיאה הייתה מרכז מדיני, כלכלי, ותרבותי חשוב בעולם העתיק.

נחמה ליבוביץ

נחמה ליבוביץ (ג באלול ה'תרס"ה - ה' בניסן ה'תשנ"ז; 3 בספטמבר 1905 - 12 באפריל 1997), הייתה פרשנית ופרופסור למקרא, מורה ומחנכת, כלת פרס ישראל בתחום החינוך. עסקה בהוראת תורה נביאים וכתובים, וחידשה דרך לימוד חדשה בתנ"ך.

סומו-אפוח

סוּמוּ-אֶפּוּח (מלך בין השנים 1780-1810 לפנה"ס לערך על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה על פי התיעוד ההיסטורי, המלך הראשון של ממלכת ימחד, שמרכזה היה בעיר חלב. הוא הקים את שושלת בית ימחד, שושלת ממוצא שמי ששלטה בצפון סוריה בין המאות ה-18 וה-17 לפנה"ס והתקיימה גם במאה ה-16 לפנה"ס.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עמוס לפידות

עמוס לפידות (נולד ב-1934) היה המפקד העשירי של חיל האוויר, מדצמבר 1982 ועד ספטמבר 1987. בשנים 1998–2001 כיהן כנשיא הטכניון בחיפה.

קטנה (עיר מדינה)

קַטנַה הייתה עיר מדינה עתיקה המזוהה באתר הארכאולוגי תל אל-מושריפה (בערבית: المشرفة, כשם העיר הקרובה לתל) בסוריה. האתר שוכן בוואדי זוראת, שהוא יובל של נהר האורונטס, כ-18 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר חומס. שטח האתר הוא 1,000 דונם, והוא אחד האתרים הגדולים מתקופת הברונזה במערב סוריה. התל נמצא בקצה רמה הבנויה אבן גיר של מדבר סוריה, שלאחריו נמצא המישור הפורה של חומס. העיר קטנה, שהייתה ממלכה אמורית, הייתה במאה ה-18 לפנה"ס מרכז מדיני חשוב בסוריה.

שיבתו

שִיבּתוּ (נכתב גם שיבתום; בכתיב חסר: שְבּתֻ ושִבּתֻם) הייתה מלכה רעיה ואשתו הראשית של זימרילים מלך מארי בין השנים 1774–1761 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה.

שיטפון

שיטפון הוא אירוע שבו מים מציפים קרקע שהיא יבשה בדרך כלל.

שיטפונות נגרמים כתוצאה מתופעת טבע היכולה לגרום לאסון טבע, למשל, סופות, רעידות אדמה, ועלייה של נהרות על גדותיהם. שיטפון עז גורם לנזק רב לרכוש ולקורבנות בנפש.

שמואל אחיטוב

שמואל אחיטוב (נולד ב-06 בפברואר 1935) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למקרא והמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון. חתן פרס ישראל לחקר המקרא.

תרקה

תִרְקַה הוא שמה של עיר עתיקה שהתגלתה בתל עשארה על גדתו המערבית של נהר הפרת בחלקו האמצעי. התל שוכן במחוז דיר א-זור בסוריה במרחק 80 ק"מ מגבול עיראק. בתקופה הנאו-אשורית שמה של העיר היה סירכו. תקופת הפריחה של העיר הייתה באמצע האלף השני לפנה"ס. באותה עת תרקה הייתה מרכז עירוני גדול וכנראה גם עיר הבירה של ממלכת חנה . בתקופת הפריחה, אוכלוסייתה הייתה בעיקרה אמורית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.