משה נסים

בנימין משה נסים (נולד ב-10 באפריל 1935) הוא חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל לשעבר. חבר הכנסת הצעיר ביותר שנבחר אי פעם: החל את כהונתו הראשונה מעט לפני גיל 25. בהמשך עבד כעורך דין.

משה נסים
Moshe Nissim Portrait 2007
משה נסים, 2007
מדינה ישראל  ישראל
סיעה ציונים כלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל, הליכוד
סגן ראש ממשלת ישראל
11 ביוני 199013 ביולי 1992
(שנתיים ו-4 שבועות)
שר המשפטים ה־8
13 באוגוסט 198016 באפריל 1986
(5 שנים ו-35 שבועות)
שר האוצר ה־11
16 באפריל 198622 בדצמבר 1988
(שנתיים ו-35 שבועות)
שר התעשייה והמסחר ה־14
3 ביולי 199013 ביולי 1992
(שנתיים)
שר בלי תיק
10 בינואר 197813 באוגוסט 1980
(שנתיים ו-30 שבועות)
22 בדצמבר 19887 ביולי 1990
(שנה ו-28 שבועות)
חבר הכנסת
30 בנובמבר 19594 בספטמבר 1961
(שנה ו-39 שבועות)
17 בנובמבר 196917 ביוני 1996
(26 שנים)
כנסות ה־4, 713
תפקידים בולטים
  • יו"ר סיעת הליכוד
  • יו"ר הנהלת הליכוד
  • יו"ר הנהלת המפלגה הליברלית

ביוגרפיה

נולד בירושלים לוויקטוריה ולרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל. לפני היותו בן 17 סיים תיכון[1] והחל ללמוד בישיבה של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. כאשר הישיבה התרופפה, עבר ללמוד בישיבה של אביו, ועזר לאביו בכתיבת תשובות בהלכה. במקביל למד משפטים באוניברסיטה העברית. לטענת הרב נסים בכוונת בנו היה להתגייס ביוני 1958, לאחר חמש שנות לימוד בישיבה. אולם, בעקבות שאילתה של יצחק בן-אהרן בשאלה מדוע בניו של הרב נסים לא גויסו לצבא, וביקורת ציבורית בנושא[2], הוא זומן לגיוס בפברואר 1958[3]. נסים שירת בצה"ל כקצין משפטים בחיל האוויר בדרגת סמל[1][4]. הוא שוחרר מצה"ל באמצע ספטמבר 1959 כדי שיוכל להשתתף במערכת הבחירות לכנסת הרביעית ובהמשך לצורך תפקידו כחבר הכנסת[5]. ב-1961, לאחר שלא נבחר לכנסת החמישית השלים עוד 10 חודשים של שירות צבאי[6].

נסים נשוי לרות, בתו של ח"כ לשעבר וסגן שר האוצר מטעם המערך יצחק קורן[7], שהיא גם אחותו של ח"כ לשעבר דני קורן. אחיו של נסים היה פרופ' מאיר בניהו. לזוג נסים חמישה ילדים.

קריירה פוליטית

ביזמת אברהם קריניצי שביקש למשוך את קולותיהם של יוצאי עיראק ברמת גן[8], הוצע לו לקראת הבחירות לכנסת הרביעית על ידי בכירי מפלגת הציונים הכלליים, פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח ויוסף ספיר להיכלל ברשימת המפלגה לכנסת. נסים היסס, אך לבסוף שוכנע על ידי ידיד המשפחה, הסופר שמואל יוסף עגנון, ועל ידי הרב מרדכי אליהו[1]. ב-1959 נבחר לכנסת. נסים היה לחבר הכנסת הצעיר אי פעם (בן 24) וכונה "הינוקא של הכנסת". לאחר מכן, עם איחוד הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, המשיך להיות חבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית המאוחדת, אולם לא שובץ למקום ריאלי לקראת הבחירות לכנסת החמישית. נסים השלים את שירותו הצבאי והתמחה כעורך דין, ובמקביל היה פעיל במוסדות המפלגה[6].

בשנת 1969 נבחר לכנסת השביעית מטעם גח"ל, גוש של תנועת החרות והמפלגה הליברלית, וכיהן בכנסת עד 1996 מטעם גח"ל שהתמזגה אל תוך הליכוד. בכנסת השביעית שימש יו"ר הסיעה מטעם המפלגה הליברלית, בצוותא עם מנחם בגין מטעם תנועת החרות. בשנת 1970 היה נסים בין מקימי הוועד הציבורי נגד נסיגה[9] ובהפגנה של הוועד הוא נאם כנציג המפלגה הליברלית[10].

במהלך שנות ה-80 נסים היה ממובילי המהלך של מיזוג מלא של מפלגת הליברלים עם חירות כנגד יצחק מודעי שביקש לשמור על עצמאות מסוימת של המפלגה הליברלית[11].

כשר בממשלות ישראל

בראשית שנת 1978 החל לכהן כשר בלי תיק בממשלת בגין, ועם התפטרותו של שמואל תמיר החל נסים לכהן ב-13 באוגוסט 1980 כשר המשפטים. הוא כיהן בתפקיד קרוב לשש שנים תחת שלושה ראשי ממשלה: מנחם בגין, יצחק שמיר וכן בממשלת האחדות הלאומית תחת שמעון פרס. בהיותו שר לא נסע לחוץ לארץ בניגוד לשרים אחרים שהרבו לטוס[12].

ב-16 באפריל 1986, בעקבות פיטוריו של יצחק מודעי ממשרת שר האוצר בממשלת האחדות הלאומית בראשותו של פרס, מונה נסים לתפקיד זה. הוא קיבל לידיו משק וכלכלה, שניצלו מקריסה בעקבות תוכנית החירום הכלכלית שהכין פרופ' מיכאל ברונו, והדבר הבולט ביישומה היה הורדת האינפלציה בישראל מקצב שנתי של כ-450% לקצב שנתי של כ-20%.

נסים היה נטול השכלה כלכלית ונטול עניין מיוחד בתחום. הוא המשיך במימוש תוכנית הייצוב הכלכלית של פרס ומודעי והגיש תוכנית לייצוב המשק ותוכנית המשך לצמיחת המשק. בתקופתו יושמו רפורמות יסודיות במס הכנסה ובשוק ההון הונהגה מדיניות תקציבית מרוסנת. לפי עקרונות תוכנית הייצוב ירד מס הכנסה השולי המרבי ליחידים מתחת ל-50% (48%)[13] בסיסמה: "רוב עמלו של אדם בידו"[14] ומס ההכנסה לחברות ירד בשיעור ניכר, מ-61% ל-43%[15]. כמו כן ביטל נסים את מס המעסיקים ועוד כעשרה מיסים אחרים שהוטלו שנים אחדות קודם לכן כדי להגדיל את הכנסת המדינה ולממן את התקציב הגרעוני.

בתקופתו לא זו בלבד ששוב לא היה גירעון בתקציב שהגיע לעיתים ל-17% אלא התקציב אף הסתיים ביתרות. עקב כך בתקופתו הגיעה צמיחת המשק לכ-6% וצמיחת הסקטור העסקי לשיא של כל הזמנים שעמד על 9.6%. כמו כן נסים הצליח לבצע גם מהפכה זוטא, בהמירו חלק גדול מההלוואות היקרות של ממשלת ישראל מממשלת ארצות הברית בהלוואות בריבית נוחה יותר והביא לחסכון של מילארד וחצי דולר[דרוש מקור], ובהקטנה, בפעם הראשונה מזה עשרות שנים, של מצבת חובות החוץ של ישראל. הוא כיהן בתפקיד גם תחת יצחק שמיר עד סוף שנת 1988. בשל המדיניות המרסנת שהנהיג החל המשק להתייעל ושוב הממשלה לא הפכה מקור למימון הפסדי החברות. החברות נאלצו להתייעל.

עם זאת, התקציב לשנת 1987 לא כלל את הקיצוצים שהתחייבו מתוכנית הייצוב הכלכלי (תוכנית החירום הלאומית). הריבית במשק גדלה כדי למנוע גידול בהיקף האשראי וב-1988 החלה לפוג השפעת תוכנית הייצוב של 1985. האבטלה החלה לטפס לשיעור שלא היה כמוהו מאז מיתון 1966 בישראל. החיסכון הפרטי וההשקעות במשק הצטמצמו והצמיחה שהואצה בשנים 1986 - 1987 הואטה[16].

בסוף שנת 1988 מונה כשר בלי תיק בממשלת האחדות החדשה בראשות יצחק שמיר, ובשנת 1990, לאחר התפטרות אריאל שרון מן הממשלה, מונה לתפקיד שר התעשייה והמסחר וסגן ראש הממשלה.

שימש כציר לקונגרס הציוני מטעם האיגוד העולמי של הציונים הכלליים, יו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה ויו"ר הנהלת הליכוד.

קריירה פרטית

לקראת תום כהונת הכנסת ה-13, בשנת 1996, החליט משה נסים לפרוש מהפוליטיקה והחל לעסוק במקצועו כעורך דין. בשנת 1999 הקים משרד עורכי דין יחד עם עורכי הדין מוטי רינקוב ואבי סנדרוביץ תחת הפירמה: משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ[17]. המשרד עוסק בשלל תחומים, ובהם ליטיגציה מסחרית, משפט מנהלי וגביית חובות של רשויות מקומיות וחובות אחרים. המשרד מיצג בין השאר את רשות שדות התעופה, נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, משרד ראש הממשלה, אוניברסיטת תל אביב, עמידר, רשות מקרקעי ישראל, עיריית תל אביב-יפו, עיריית רמת-גן, עיריית הרצליה, עיריית רעננה, עיריית טבריה, עיריית לוד, ואת רשות השידור. המשרד מונה כ-70 עובדים, מתוכם כ-20 עורכי דין, ומקום מושבו בבית איילון ביטוח.

בשנת 2010 מונה נסים כחבר בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.

בשנת 2017 מונה ניסים על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בראשות ועדה שתגבש המלצות בסוגיית הגיור בישראל[18].

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (4), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 207 - 226

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אבי בטלהיים, שקר+חנופה שווה פוליטיקה, מעריב, 21 ביוני 1985
  2. ^ שמעו עליהם - בני הרב, דבר, 13 בדצמבר 1957
  3. ^ בן הרב ניסים מתיצב לצבא, מעריב, 31 בינואר 1958
    יהושע ביצור, משה נסים הולך לצבא, מעריב, 2 בפברואר 1958
    ק. שבתאי, בניו של הרב נסים, דבר, 28 בפברואר 1958
  4. ^ אנשי שם - לא בזכות הפרוטקציה, מעריב, 11 בספטמבר 1959
  5. ^ מרכז חרות יכריע היום בין שכטרמן ויוטן, מעריב, 10 בספטמבר 1959
    עמנואל פרת, משה נסים לא הופיע, מעריב, 20 בספטמבר 1959
  6. ^ 6.0 6.1 יוסף לפיד, דיברו עליהם - היכן הם היום?, מעריב, 8 באפריל 1963
  7. ^ דב גולדשטיין, שתי מפלגות, מעריב, 3 באוקטובר 1969
  8. ^ יואל מרקוס, בערבון מוגבל, דבר, 13 בספטמבר 1959
  9. ^ הוקם ועד ציבורי לפעולה נגד נסיגה, דבר, 20 באוגוסט 1970
  10. ^ שום הסדר שיכלול נסיגה לא יחסל את אש ארגוני החבלה, מעריב, 1 בספטמבר 1970
  11. ^ אבי בטלהיים, יש נסים אין נפלאות, מעריב, 21 ביוני 1985
  12. ^ אחרי 20 שנה הגיע הזמן להתחתן, מעריב, 21 ביוני 1985
  13. ^ גבי קסלר, חוק התקציב אושר בקריאה ראשונה, מעריב, 19 בפברואר 1987
  14. ^ איכשהו הדמיון הפך למציאות, מעריב, 21 באפריל 1987
  15. ^ אבי ניצן, צמיחה במשק אפשרית, מעריב, 29 בנובמבר 1987
  16. ^ דן גלעדי, כלכלת ישראל : טיפול בהלם - הייצוב והצלחתו: 1985-1989, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, במקור בתוך: כלכלת ישראל: התפתחות, מאפייני, מדיניות בעריכת אופז חיים. הוצאת משרד החינוך, שירות הפרסומים. 1998.
  17. ^ משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ - פרופיל
  18. ^ "השר לשעבר שיפתור את משבר הגיור?". mako. 16 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017.
10 באפריל

10 באפריל הוא היום ה-100 בשנה (101 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 265 ימים.

1988 בישראל

1988 בישראל (ה'תשמ"ח-ה'תשמ"ט) הייתה השנה בה חגגה 40 שנה מיום היווסדה.

גח"ל

גוש חרות ליברלים או גח"ל, היא סיעה שהוקמה ב-25 במאי 1965 על ידי תנועת החרות והמפלגה הליברלית לקראת הבחירות לכנסת השישית. בשלהי הכנסת החמישית מנתה הסיעה 27 ח"כים, 17 מחרות ו-10 מהליברלים. בבחירות לכנסת הששית זכתה גח"ל ב-26 מנדטים, אך במהלך הקדנציה פרשו ממנה ארבעה ח"כים בראשותו של שמואל תמיר והקימו את המרכז החופשי. בבחירות לכנסת השביעית ב-1969 שוב זכתה ב-26 מנדטים. לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 הפכה גח"ל למרכיב העיקרי של הליכוד, כשנוספו אליה הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי ותנועת העבודה למען ארץ ישראל השלמה.

בראש הסיעה עמד מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות. שתי המפלגות שהרכיבו את גח"ל המשיכו לשמור על עצמאותן הארגונית.

בשנת 1967, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הצטרפה גח"ל לממשלתו של לוי אשכול ובה נתמנו בגין ויוסף ספיר לשרים ללא תיק. הסיעה נשארה גם בממשלתה של גולדה מאיר, אך פרשה ב-4 באוגוסט 1970 בעקבות תוכנית רוג'רס.

הכנסת הרביעית

כהונתה של הכנסת הרביעית החלה ב-30 בנובמבר 1959, בעקבות הבחירות שנערכו ב-3 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, נחום ניר-רפאלקס. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 112 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 3 מחברי הכנסת נמנעו.

הכנסת הרביעית כיהנה במשך תקופה קצרה ביותר מבין כל הכנסות (שנייה רק לכנסת העשרים ואחת) - 644 ימים, שהם שנה, תשעה חודשים וארבעה ימים, עד לתחילת כהונתה של הכנסת החמישית, ב-4 בספטמבר 1961.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

המפלגה הליברלית הישראלית

מפלגה ליברלית ישראלית או המפלגה הליברלית היא מפלגה שהתקיימה בין השנים 1961 עד 1988, ולבסוף התמזגה לתוך הליכוד.

המפלגה הליברלית קמה כתוצאה מאיחוד המפלגות הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית ב-25 באפריל 1961, שני הפלגים ההיסטוריים של תנועת הציונות הכללית (ציונים כלליים א', האגף השמאלי, אשר יחד עם העובד הציוני ומפלגת "עליה חדשה" הקימו את המפלגה הפרוגרסיבית, וציונים כלליים ב', הימנית יותר).

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

יצחק מודעי

יצחק מוֹדָעִי (17 בינואר 1926 – 14 במאי 1998) היה מדינאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

יצחק נסים

הרב יצחק נסים (כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 - ט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981) היה הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי לישראל - בין השנים ה'תשט"ו-ה'תשל"ג, 1955–1972.

מאיר בניהו

מאיר בניהו (28 בנובמבר 1926, כ"ב בכסלו תרפ"ז – 26 באפריל 2009, ב' באייר תשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית המזרחית, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה.

ממשלת ישראל העשרים

ממשלת ישראל העשרים הוקמה בידי יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983, לאחר התפטרותו של מנחם בגין.

ממשלת ישראל העשרים ואחת

ממשלת ישראל ה-21 בראשות שמעון פרס הושבעה ב-13 בספטמבר 1984 (ט"ז באלול ה'תשמ"ד), וסיימה כהונתה ב-20 באוקטובר 1986 (י"ז בתשרי ה'תשמ"ז).

ממשלת ישראל העשרים ושלוש

הממשלה העשרים ושלוש הוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-12 והושבעה בכנסת ב-22 בדצמבר 1988 (י"ד בטבת ה'תשמ"ט). היא הופלה בכנסת בהצבעת אי אמון ב-15 במרץ 1990 (י"ח באדר ה'תש"ן), בעקבות "התרגיל המסריח", והמשיכה לכהן כממשלת מעבר עד לכינון ממשלה חדשה ב-11 ביוני 1990 (י"ח בסיון ה'תש"ן).

ממשלת ישראל העשרים ושתיים

ממשלת ישראל העשרים ושתיים, בראשות יצחק שמיר, הושבעה ב-20 באוקטובר 1986 י"ז בתשרי ה'תשמ"ז, וסיימה כהונתה ב-22 בדצמבר 1988, י"ד בטבת ה'תשמ"ט.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

סגן ראש ממשלת ישראל

סגן ראש הממשלה הוא תואר סמלי בממשלת ישראל המוענק לרוב, לראשי הסיעות השותפות לקואליציה מאז 1952. התפקיד נקבע בסעיף 5(ה) לחוק יסוד: הממשלה הקובע "שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה" והראשון ששימש בתפקיד זה היה אליעזר קפלן.

להבדיל מממלא מקום ראש הממשלה ומשימוש בתואר זה במדינות אחרות כבארצות הברית, תואר "סגן ראש ממשלה" בישראל כיום הוא נטול סמכויות, על כן אין הגבלה על מספר סגני ראש הממשלה, בניגוד לממלא מקום ראש ממשלה אשר יכול להיות אחד בלבד.

עושר

עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.

פרס בגין

פרס בגין, על שמו של ראש ממשלת ישראל המנוח, מנחם בגין, מוענק מטעם מרכז מורשת בגין על תרומה לעם ישראל ועשייה ציונית. הפרס מוענק מדי שנה, החל משנת 2002, בחנוכה, במעמד ראש עיריית ירושלים והרמטכ"ל. בנוסף לפרס, מרכז מורשת בגין מעניק אותות הוקרה.

יו"ר ועדת הפרס הוא השר לשעבר משה נסים, חברי הוועדה הם סגנית השר לשעבר מרים גלזר-תעסה, רעיה יגלום ומאיר רוזן. עד לפטירתו נמנה גם יחיאל קדישאי עם חברי הוועדה.

שר בלי תיק

שר בלי תיק (לעיתים מכונה: שר במשרד ראש הממשלה) הוא שר בממשלה שאינו עומד בראש משרד ממשלתי כלשהו, אך יכול להיות ממונה על טיפול בנושאים מוגדרים (כגון ענייני מיעוטים, שירותים חשאיים וכדומה). ככל שר, זכאי גם שר בלי תיק להשתתף בישיבות הממשלה וקולו נספר בהצבעות כקול שווה לזה של יתר השרים. הוא נהנה גם משכר דומה ומנהג וליווי צמוד.

לרוב מינוי שר בלי תיק מתבצע על מנת שראש הממשלה יוכל לקיים קואליציה רחבה המאפשרת משילות והפחתת לחצים ושסעים. במדינות שונות מוסד שר בלי תיק משמש לפתרון סוגיות שונות, לדוגמה בהולנד, אחד השיקולים העומדים בבסיס צירופם לממשלה של שרים ללא תיק הוא הצורך ביצירת איזונים פוליטיים בין המפלגות השונות המרכיבות את הקואליציה. ואולם בכמה מדינות ישנם גם תפקידים לשרים ללא תיק להקלת העומס על המשרדים הרשמיים לנושאים פחות חשובים.

ישנם מודלים תאורטיים שבעזרתם ניתן לעמוד על ההיגיון העומד מאחורי מינוי שר בלי תיק דוגמת הדמוקרטיה ההסדרית של החוקר ארנד ליפהרט. עם זאת, מינויים של שרים בלי תיק סופגים בדרך כלל ביקורת ציבורית רבה, בטענה לבזבוז כספי ציבור למימון תפקידים מיותרים.

שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעי • משה נסים • שמעון פרסיצחק שמיראברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןמאיר שטריתסילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
שרי המשפטים בממשלת ישראל
פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןיעקב שמשון שפיראחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמיר • משה נסים • יצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןדניאל פרידמןאיילת שקדאמיר אוחנה סמל מדינת ישראל
שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003):
פרץ ברנשטייןאליעזר קפלןיעקב גרידב יוסףפרץ נפתליפנחס ספירחיים יוסף צדוקזאב שרףיוסף ספירחיים בר-לביגאל הורביץגדעון פתאריאל שרון • משה נסים • מיכה חרישנתן שרנסקירן כהןאהוד ברקדליה איציק סמל מדינת ישראל
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013):
דני נוהאהוד אולמרטאלי ישיבנימין בן אליעזרשלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016):
נפתלי בנטאריה דרעיבנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך):
משה כחלוןאלי כהן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.