משה יוסף גליקסון

ד"ר משה יוסף גליקסון (ר"ח אלול תרל"ח, 1878ה' בסיוון תרצ"ט, 1939) היה מנהיג ציוני ועיתונאי, עורך "הארץ", פובליציסט ומתרגם עברי.

משה יוסף גליקסון
Moshe Gluckson

ביוגרפיה

משה יוסף גליקסון נולד בהולינקה שבפלך סובאלק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) בשנת 1878. קיבל חינוך תורני, למד בישיבות גרודנה ולומז'ה, ובגיל 17 נמשך אחר ההשכלה, נסע למערב ולמד בבית ספר תיכון בפרנקפורט ובאוניברסיטאות מרבורג שבגרמניה וברן שבשווייץ. בין היתר היה תלמידו של הפילוסוף היהודי הנודע הרמן כהן. ב-1907 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה, ובאותה שנה הצטרף לוועד "חובבי ציון" באודסה, והיה מזכירו. בתקופה זו החל לכתוב בעיתונות היהודית באירופה, ובפרט בשבועונים "די ולט" ו"העולם".

כיהן כציר למספר קונגרסים ציוניים. מראשוני העלייה השלישית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לארץ, בשנת 1919, באוניה "רוסלאן". היה מנהיגה של תנועת הנוער "הנוער הציוני". היה ממייסדי "הציונים הכלליים" בארץ, וכיהן כחבר הוועד הפועל הציוני והועד הלאומי.

בשנים 19231938 היה גליקסון העורך של עיתון "הארץ", ותחתיו הפך העיתון לעיתון אחראי המבטא תרבות רחבה והשקפת עולם ליברלית-מתונה.[1] הוא המשיך לערוך את העיתון לאחר שזה נרכש על ידי שלמה זלמן שוקן, אך במחצית השנייה של 1936 היה בחופשת מחלה[2]. בקיץ 1937 יצא לחופשה, שעל פי השמועות נועד להיות חופשת פרישה[3] ובתחילת פברואר 1938 דווח באופן רשמי שעריכת העיתון עברה לנתן אלתרמן[4]. גם לאחר פרישתו מתפקיד העורך המשיך לכתוב בהארץ בענייני השעה[5].

גליקסון עסק בכתיבה ספרותית. כתב על אחד העם והרמב"ם. תרגם את ספרי פילוסופיה "מבוא לתולדות הפילוסופיה החדשה" מאת קוּנוֹ פישר (Kuno Fischer) ו"‫תולדות הפילוסופיה החדשה/ בחיבור עם התרבות הכללית ועם המדעים המיוחדים" מאת וילהלם וינדלבנד (Windelband), וערך את "חכמי יון: תולדות הפילוסופיה העתיקה" תאודור גוֹמְפֶּרְץ (Gomperz), בתרגום שרגא פייבל פרנקל ("בר טוֹביה").

משה יוסף גליקסון נפצע קשה בתאונת דרכים במאי 1939[6], וכעבור כשבועיים נפטר, ביום ה' בסיוון תרצ"ט[7]. על שמו נקרא הקיבוץ כפר גליקסון, שעלה על הקרקע ביום שבו נפטר, וכן רחובות במספר ערים כגון תל אביב, נתניה וקריית גת.

הניח אחריו את אשתו מאשה מלכה גליקסון ואת ילדיו נעמי גליקסון-וייס (פסיכואנליטיקאית), בנימין גל (גליקסון) ומרים גליקסון.

כתביו

ספריו

  • אחד העם: חייו ופועלו, ירושלם–תל אביב: דפוס הארץ, תרפ"ז.
  • חידוש היסודות, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, תש"ז.
  • עם חילופי משמרות: קובץ מאמרים, תל אביב: ההנהגה העליונה להסתדרות הנוער הציוני העולמית, תרצ"ט.

כתבי עת שערך

  • משואות: מאספים לשאלות הזמן, לדברי עיון וספרות, אודסה: אמנות, תרע"ט.
  • עולמנו: מאסף לשאלות-החיים ולספרות, פטרוגרד: קדם, תרע"ז.

כתביו שפורסמו לאחר מותו

  • כתבי מ. גליקסון, תל אביב: יצא מטעם הוועד להוצאת כתבי גליקסון על ידי דביר, ת"ש-תש"א.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אודות הארץ, באתר הארץ, 23 בינואר 2001 (עודכן: 20 ביולי 2009)
  2. ^ ד"ר גליקסון מבריא, דבר, 21 באוקטובר 1936
  3. ^ שינויים במערכת הארץ?, הירדן, 16 באפריל 1937
    הארץ של ז. שוקן, הירדן, 23 ביולי 1937
  4. ^ השינויים בהארץ, הבוקר, 3 בפברואר 1938
  5. ^ עלילה בזדון או בשגגה, הירדן, 29 באוקטובר 1937
    שאלות השעה באספקלריה של חוגי הישוב, הבוקר, 2 במרץ 1938
  6. ^ ד"ר גליקסון וד"ר בוגרשוב נפצעו, המשקיף, 10 במאי 1939
  7. ^ ד"ר משה גליקסון ז"ל, הצופה, 25 במאי 1939
בנימין מזר

בנימין מזר (מֵיזלר) (Mazar;‏ 28 ביוני 1906 – 9 בספטמבר 1995) היה ארכאולוג וחוקר יהדות, הנחשב לאבי הענף הישראלי של הארכאולוגיה המקראית.

ה' בסיוון

ה' בסיוון הוא היום החמישי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

ה'תרצ"ט

ה'תרצ"ט (5699) או בקיצור תרצ"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-26 בספטמבר 1938, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 1939. שנה מסוג בחג, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הנוער הציוני

הנוער הציוני היא תנועת נוער יהודית-ציונית.

התנועה התחילה את פעילותה, כמו תנועות נוער רבות יהודיות אחרות, בתחילת המאה ה-20.

המייחד את "הנוער הציוני" באותה תקופה מתנועות אחרות היה היותה תנועת נוער ציונית, חילונית, שאינה משתייכת לזרם השמאלי (כלומר לא סוציאליסטית).

כתגובה לגלי אנטישמיות החליטו ראשיה כבר ב-1926 להדגיש את הרעיון הציוני ואת ההגשמה על ידי התיישבות בארץ ישראל,

ב-1932 יזמה תנועת הנוער הציוני בהנהגת יצחק שטייגר הקמת ארגון גג שנקרא "הסתדרות חלוצית עולמית הנוער הציוני", כמשקל נגד לתנועת השומר הצעיר בעלת הגוון הסוציאליסטי-מרכסיסטי.

התנועה התפשטה בכל ארצות אירופה המרכזית והמזרחית,

ראשוני החלוצים בוגרי התנועה עלו לישראל בשנת 1930, והקימו את הסניף הישראלי של התנועה.

כפר גליקסון

כְּפַר גְּלִיקְסוֹן הוא קיבוץ במישור החוף ליד המושבה פרדס חנה-כרכור וליד בנימינה השייך למועצה אזורית מנשה.

הקיבוץ נוסד בשנת 1939 כיישוב חומה ומגדל על ידי עולים מהונגריה ומרומניה. בשנת 1944 הונחה אבן הפינה לנקודת הקבע של הקיבוץ.

בעשור הראשון של המדינה לא צלחה דרכו של הקיבוץ והוא שקע בחובות.

הקיבוץ נקרא על שמו של משה יוסף גליקסון שהיה מנהיג ציוני ועיתונאי בארץ ישראל. גליקסון עמד בראש תנועת הנוער הנוער הציוני והיה עורך עיתון הארץ במשך 15 שנה.

כיום מתגוררים בכפר גליקסון כ-300 תושבים. הקיבוץ מתפרנס, בין היתר, מחקלאות: רפת "גל-ים", גידולי שדה, ותעשייה: מפעל אומגה לייצור חומרי יצירה, מעונות יום לילדים, בריכת שחייה למנויים ועוד.

רוסלאן

רוּסְלָאן (בכתיב רוסי ארכאי: Русланъ; בכתיב המקובל כיום: Руслан) הייתה האונייה המאורגנת הרשמית הראשונה, ולמעשה גם האחרונה, שהפליגה מהאימפריה הרוסית לשעבר לארץ ישראל בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועל סיפונה כ-700 נוסעים.

"רוסלאן" נחשבת לסנונית הראשונה שפתחה את תקופת העלייה השלישית, אף שלמעשה הייתה אחת האוניות האחרונות שהגיעו לחופי יפו באותה שנה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.