משה זמורה

ד"ר משה זְמוֹרָה (25 באוקטובר 1888, קניגסברג, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית8 באוקטובר 1961, ירושלים) היה שופט ישראלי, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

משה זמורה
Moshe Smoira
תאריך עלייה 1920
נשיא בית המשפט העליון ה־1
22 ביולי 19481 באוגוסט 1954
(6 שנים)
תפקידים בולטים
Israeli supreme court judges
בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

משה זמורה (Moses Smoira) נולד בסתיו 1888 בקניגסברג שבממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית, להורים שהיגרו מרוסיה: אליעזר, סוחר ועסקן, ממשפחה חסידית, ופנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי, ממשפחת משכילים.

בצעירותו רכש את השפה העברית (בין היתר בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" בראשות יצחק וילקנסקי) וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כגרשם שלום וחיים ארלוזורוב. השופט העליון חיים כהן אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".

התחנך בגימנסיה והמשיך ללימודים גבוהים בכמה אוניברסיטאות, כמקובל בזמנו: קניגסברג, מינכן, ברלין, גיסן, היידלברג ופרנקפורט. קיבל תואר דוקטור למשפטים. נישא לאסתר הורביץ.

בשנת 1912 גויס לשירות בחיל התותחנים של הצבא הגרמני, שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפצע בחזית המזרחית. בשנת 1919 הוא ארגן קורסים ללימוד עברית, מאיר פרנקל היה בין התלמידיו הראשונים.

בשנת 1920 עלה לארץ ישראל, בהשפעת אשתו הציונית. הוא התעקש ללמוד ערבית בטרם עלייתו.

בארץ ישראל

Israel Supreme Court ca1952
משה זמורה על כס נשיא בית המשפט העליון בשנת 1952 לערך
MusicAcademyJLM-v
טקס באקדמיה למוזיקה בירושלים. משה זמורה שני מימין

לבו של זמורה נמשך אחרי המשפט התאורטי והעיון האקדמי. הוא פתח משרד עורכי דין ונטל לעצמו שותף, חיים קרונגולד, שלקח על עצמו את ההתעסקות בדברים המעשיים.

בשנות ה-20 שימש זמורה כעורך הדין של המשרד לעבודות ציבוריות ובנין של הסתדרות העובדים הכללית[1] ושל ההסתדרות הכללית[2]. כן היה חבר בית הדין העליון של ההסתדרות[3].

בנוסף, היה חבר ועד שכונת בית הכרם[4]. בשנת 1923 נבחר לחבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[5].

משנת 1923 הרצה על דיני חברות בבית הספר המנדטורי למשפטים[6][7], ורכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. בשנת 1933 הוא התמנה לחבר המועצה המשפטית[8]. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית. במקביל הוא עסק בפעילות ציבורית. בין השאר היה חבר בשנת 1936 בוועד "מפעל היישוב" בירושלים שגבה מס לחיזוק היישוב[9]. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה בירושלים[10].

זמורה היה חבר מפא"י וככזה נבחר בידי דוד בן-גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי 1948[11]. בהיותו זקן השופטים, מונה זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, היכן שבן-גוריון חפץ למקמו.

היה חבר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית בירושלים במשך שנים רבות.

ב-1 באוגוסט 1954 פרש מכהונתו כנשיא בית המשפט העליון[12] עקב מחלה.

זמורה נפטר בכ"ח בתשרי ה'תשכ"ב, 8 באוקטובר 1961 ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הרחוב הסמוך לבית משפט השלום בירושלים אשר במגרש הרוסים קרוי על שמו.

בשנת 1989 הונפק בול דואר לזכרו, ערכוֹ 90 אגורות.

ב-6 בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת שם רחוב על שמו בשכונת "כוכב הים" במערב העיר.

משפחתו

בתחילת מלחמת העולם הראשונה נישא זמורה לאסתר, בתו של מיכאל הורביץ, סוחר עצים ידוע וציוני ותיק (אחותה ג'ני נישאה לקורט בלומנפלד).[13] לבני הזוג נולדו שתי בנות: מיכל זמורה-כהן, מוזיקולוגית, ועדה מירבס, רופאה בבית החולים בילינסון. בתם מיכל נישאה לשופט בית המשפט העליון חיים כהן בהיותה גרושה, נישואים שעוררו סערה בשל היותם אסורים על פי ההלכה היהודית.

אחיו של משה זמורה, ד"ר יוסף זמורה (1889–1964), היה רופא, ועלה לארץ ישראל בשנת 1935.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לרבי מותר..., דואר היום, 9 בנובמבר 1923
  2. ^ תוצאות הערעור של אסירי ההפגנה בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1927
    בקופת חולים, דבר, 30 בינואר 1928
  3. ^ מהחלטות המועצה הששית של ההסתדרות, הפועל הצעיר, 13 בפברואר 1925
  4. ^ פרופ' איינשטיין בבית הכרם, דואר היום, 6 בפברואר 1923
  5. ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  6. ^ גמר מחזור ב' בביה"ס למשפטים, דואר היום, 15 בינואר 1925
  7. ^ מסיבה לד"ר מ. זמורה, דבר, 26 בינואר 1939
  8. ^ ד"ר מ. זמורה חבר למועצה המשפטית, דואר היום, 21 באוגוסט 1933
  9. ^ מפעל העזרה והבצרון, דבר, 6 ביולי 1936
  10. ^ זמורה-כהן, מיכל: רפרטואר אישי, הוצאת דביר, ע' 192, (1997)
  11. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  12. ^ הודעה על התפטרות ומינוי נשיא בית המשפט העליון, ילקוט הפרסומים 366, 19 באוגוסט 1954, עמ' 1529
  13. ^ ציון לנפש (אסתר זמורה ז"ל), דבר, 28 באוקטובר 1951
14 בספטמבר

14 בספטמבר הוא היום ה-257 בשנה בלוח הגרגוריאני (258 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 108 ימים.

1948

שנת 1948 היא השנה ה-48 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1948 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1948 בישראל

שנת 1948 בישראל, שנת עצמאותה של המדינה, הייתה מאופיינת בניסיונות לייצב את המערכת הפוליטית (ולבטל את פלגי המחתרות השונים לטובת הקמתו של צה"ל) ובניסיונות להתמודד עם איום מבחוץ: התקיפות מצד צבאות ערב והפלסטינים בשטחים שהוקצו למדינת ישראל במסגרת מלחמת העצמאות. במקביל, התמודדה ישראל עם גל עלייה משמעותי.

1950 בישראל

שנת 1950 בישראל עמדה בסימן המשך התייצבות השלטון העצמאי, ובכלל זאת התקבעותם של פתרונות "זמניים" למחלוקות חברתיות-פוליטיות שהתעוררו במדינה. הבולט שבפתרונות אלה הוא החלטת הררי. גלי ההגירה ממשיכים ומתבצע מבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהדות בבל. המחלוקות שהתעוררו סביב סוגיית החינוך לעולים מביאות למשבר פוליטי ולהקמת ועדת חקירה.

1952 בישראל

שנת 1952 הייתה השנה הרביעית לקיום המדינה. במוקד השיח הציבורי עמד בין היתר הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, אשר עליו נמתחה ביקורת עזה;

1954 בישראל

1954 הייתה השנה השישית לעצמאותה של מדינת ישראל.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בית הקברות סנהדריה

בית הקברות סנהדריה הוא בית קברות יהודי השוכן בצפון ירושלים בסמוך לשכונת סנהדריה, ובסמוך לצומת הרחובות שמואל הנביא, שדרות אשכול ובר-אילן (צומת סנהדריה).

בית הקברות סנהדריה, ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכר בשם קברי הסנהדרין.

גד פרומקין

גד פְרוּמְקִין (2 באוגוסט 1887 - 10 במרץ 1960) היה משפטן יהודי ישראלי ושופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

ה'תש"ח

ה'תש"ח (5708) או בקיצור תש"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-15 בספטמבר 1947, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 3 באוקטובר 1948. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

בה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948, הוכרז על הקמת מדינת ישראל.

תש"ח הפך למונח המסמל את מלחמת העצמאות, את הקמת המדינה ואת הדור שנלחם ואשר הקים את המדינה - דור תש"ח.

ערך מורחב – סופרי דור תש"ח

האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

האקדמיה למוסיקה ולמחול על שם רובין בירושלים היא מוסד אקדמי להכשרת נגנים, זמרים, מלחינים, רקדנים ומנצחים הפועל בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם שבירושלים, אף שמדובר במוסד עצמאי.

נשיא האקדמיה בעשור השני של המאה ה-21 הוא הפרופסור ינעם ליף.

העלייה מגרמניה

העלייה מגרמניה לארץ ישראל הייתה בעלת השפעה רבה על חיי היישוב והמדינה שבדרך. מרבית העולים מגרמניה (וממדינות בעלות תרבות גרמנית) הגיעו לארץ בשנים 1939-1933, אם כי היו מעטים שהגיעו גם לפני או אחרי תקופה זו. העלייה מגרמניה הייתה שונה באופיה ובהרכבה מעליות אחרות באותה תקופה. חלק גדול מהעולים מגרמניה היו בעלי מקצועות חופשיים והיקלטותם ביישוב שינתה את אופיו במגוון של תחומים כמו מדע, מוזיקה, אדריכלות, רפואה ומשפט. העלייה מגרמניה נתנה גם תנופה לחיי המשק והכלכלה ביישוב.

חוק השופטים

חוק השופטים (תשי"ג, 1953) היה בתוקף בין 1953 לבין כניסת חוק בתי המשפט (נוסח משולב) לתוקף ב-1984. החוק קבע לראשונה מאז עצמאות מדינת ישראל הוראות לגבי כשירות למינוי שופטים; אופן מינוי השופטים (בידי נשיא מדינת ישראל ועל פי הצעת ועדת מינויים); הוראה בדבר אי תלותם של השופטים. כמו כן קבע החוק הוראות לשיפוט משמעתי של שופטים.

מטרת החוק הייתה מתן גושפנקה משפטית-חוקית לאי תלותה של הזרוע השיפוטית במדינה. כבר ב-1951 היה ניסיון להעביר חקיקה בנושא, אך בשל חילופי גברי תכופים בכנסת ובממשלה, הדבר לא התאפשר. ההיסטוריונית של המשפט פנינה להב טוענת כי העובדה כי עברו חמש שנים עד לחקיקת החוק מעידה על חוסר יציבות מערכתית ובעייתיות בהפרדת רשויות. יצחק אולשן מעיד ספרו "דין ודברים", כי גם במהלך עיצוב החוק היו חילוקי דעות, שחלקם נבעו מן העובדה כי חלק מן המחוקקים ראו נגד עיניהם את דמותו של פנחס רוזן (שלא נטה להתערב בשיקולי השופטים והחלטותיהם) ולפיכך התקשו להבין את חשיבות ההפרדה בין הרשות המבצעת (משרד המשפטים) ומינוי השופטים. להב עוד טוענת, כי העברת החוק איפשרה שיקול דעת נרחב יותר לשופטים ומביאה לראייה את פסק דין "קול העם".[דרוש מקור]בין המקדמים העיקריים של החוק היה שר המשפטים פנחס רוזן. שופטי בית המשפט העליון דאז (משה זמורה, יצחק אולשן, שמעון אגרנט ומשה זילברג) היו בין היועצים. אחרים היו יואל זוסמן ומשה לנדוי, שמונו מיד לאחר העברת החוק לשופטי בית המשפט העליון. בשל מצבו הבריאותי של השופט זמורה, הופנתה תשומת הלב גם לצורך בממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, והתואר הוכנס לחוק (ממלא המקום הראשון היה אולשן).

בעקבות החוק הוקמה הוועדה לבחירת שופטים.

י' באלול

י' באלול הוא היום העשירי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. י' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

יצחק אולשן

יצחק אוֹלשָן (אולשנסקי) (כ"ה בשבט ה'תרנ"ה; 19 בפברואר 1895 – כ"ב בשבט תשמ"ג; 5 בפברואר 1983) היה הנשיא השני של בית המשפט העליון.

כ' בחשוון

כ' בחשוון הוא היום העשרים בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. כ' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ' חשוון היא פרשת חיי שרה, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או חמישי, או פרשת וירא אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת.

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

משפטן

מִשפטן הוא אדם בעל השכלה משפטית, העוסק בתחום המשפט, או בתחום הקשור לו.

המושג "משפטן" כולל גם עורכי דין ושופטים אך השימוש העיקרי בו נעשה בהתייחסות למי שאינו נמנה עם העוסקים בשני מקצועות אלה, אלא עוסק בתחומים אחרים של המשפט: חוקר במסגרת אקדמית, פרשן משפטי, מרצה למשפטים וכדומה. פעמים רבות משמש תואר זה לזיהוי של מי שסיים לימודי משפטים אך לפי שעה לא הוסמך להיות עורך דין, אם משום שאינו מעוניין בכך או משום שהוא נמצא במהלך תקופת הסטאז' שלו.

בפסק דין (בג"ץ 65/51 ערי ז'בוטינסקי ואח' נ' פרופ' חיים ויצמן, פ"ד ה(1), 801), שעסק בסמכותו של בית המשפט העליון, נדרש נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה לדבריו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, פליקס פרנקפורטר, בדבר "חוש המומחיות של המשפטן" (The Expert feel of lawyers).

בפסק דין אחר של בג"ץ (בג"ץ 183/76 יוסף ברגמן נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל(2), 668), נאמר: "על-אף טיעונו המשובח והמעניין של העותר שאינו משפטן, אנו מחליטים לדחות את העתירה למתן צו-על-תנאי".

נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.

נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

ישראל נשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה • יצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןמשה לנדוייצחק כַּהן
מאיר שמגראהרן ברקדורית בינישאשר גרוניסמרים נאוראסתר חיות
סמל ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.