משה זילברג

משה זילברג (16 בספטמבר 19004 ביוני 1975) היה פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית וראש המכון לחקר המשפט העברי שם. כיהן כשופט בבית המשפט העליון וממלא מקום נשיאו בשנים 19501970.

משה זילברג
Moshe Silberg 1962
תאריך עלייה 1929
ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון ה־4
18 במרץ 196516 בספטמבר 1970
(5 שנים ו-26 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט
שופט בית המשפט העליון
195016 בספטמבר 1970
(כ־20 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

זילברג נולד בשקודוויל (Skaudvile) שבאימפריה הרוסית (כיום בתחום ליטא), לר' הלל ואסנת זילברג, בתו של הרב משה יפה, רב העיירה שקודוויל. בצעירותו התחנך בישיבות קלם, מיר, סלובודקה ונובהרדוק, והתפרסם כעילוי. בשנת 1920, לאחר שעבר בחינת בגרות בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה, עבר לגרמניה והשתלם בפרנקפורט בלימודים כלליים, שנה מאוחר יותר החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת מרבורג ולאחר מכן גם משפטים באוניברסיטת פרנקפורט. באותה תקופה התוודע לציונות ובשנת 1929 עלה לארץ ישראל במסגרת העלייה הרביעית.

לימד בבית הספר תחכמוני בתל אביב והיה מקורב לחיים נחמן ביאליק. ביאליק צירף את זילברג למרצי "אהל שם" וזילברג הרצה שם בנושאי תלמוד בין השנים 1931–1948. כותרת הרצאותיו הייתה "תלמוד לעם". בין השנים 19291948 שימש כעורך דין פרטי.

עם קום המדינה צורף לסגל בית המשפט המחוזי בתל אביב[1] וב-1950 מונה לשופט בבית המשפט העליון. בשנות ה-50 הוביל את מגמת ההסתמכות על רעיונות המשפט העברי (יורשו המובהק הוא פרופ' מנחם אלון). התמחותו הייתה בדיני אישות, משפחה וירושה. במקביל לכהונתו היה זילברג פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית. לאחר פטירתו של שניאור זלמן חשין היה יו"ר החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה בימי דוד בן-גוריון ולאחר מכן בבית הנשיא.

זילברג הוא חתן פרס ישראל למשפט לשנת תשכ"ד. ב-1970 פרש מבית המשפט העליון בו כיהן כממלא-מקום קבוע לנשיא, והתמסר לכתיבת מאמרים בנושאי משפט, הלכה וענייני דיומא. דבריו כונסו בספר "באין כאחד: אסופת דברים שבהגות, בהלכה ובמשפט".

משה זילברג נפטר בשנת 1975. לזכרו הוקמה קרן המחלקת את הפרס ע"ש משה זילברג לעבודת דוקטור מצטיינת בלימודי המשפטים.

בתו, עו"ד אסנת מנדל, הייתה במשך 17 שנים ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.

על שמו רחוב בשכונת בית וגן בירושלים.

מורשת שיפוטית

זילברג השתמש במחקר המשפט התלמודי על-מנת לחלץ ממנו עקרונות שיפוטיים כלליים שינחו את הפסיקה. כן קבע בשנות החמישים מספר עקרונות יסוד המנחים את שופטי ישראל עד היום. בהם:

  • מבחן טובת הילד - התנאים לקיומו ורווחתו של קטין צריכים להבחן לפי טובתו של הקטין כפרט ולא לפי השיקולים של הוריו. "מבחן טובת הילד הינו שיקול המשמש גורם החלטי ומכריע שאינו ניתן לחלוקה או פשרה". (ע"א 209/54 שטיינר נ. היועמ"ש, פ"ד ט' 241,251)
  • "דברים שבלב" - בית המשפט יכול לפרש דיבור רב-משמעי של אדם לפי הלך הרוח הפסיכולוגי בו היה שרוי בשעה שאמר את הדברים וכן על-סמך דברים שלא אמר. "אין, על פי דיני ישראל, כל מניעה להיזקק לכוונתם האמיתית הנסתרת של הצדדים המתקשרים ל"דברים שבלב" שלהם, אם אלה באים לפרש, לכאן או לכאן, את מובנו האמביגיוזי (המעורפל) של הדבר הדבור". (ע"א 130/50 עמל בע"מ נ' יהושע שינדלר, פ"ד ו (1) 710, 715).
  • ההגדרה כי "חופש הדת" אין פירושו: החופש לעשות כל מה שהדת מתירה, אלא: החופש למלא את אשר הדת מצווה. כך אסר למעשה על ביגמיה (ריבוי נשים) אצל האוכלוסייה המוסלמית, בטיעון שכיוון שריבוי נשים באסלאם הוא רשות ולא חובה דתית, הרי שאין באיסור החוקי של ביגמיה פגיעה בחופש הדת. (בג"ץ 49/54, מלחם נאיף נגד השופט השרעי, עכו והמחוז, פ"ד ח, עמ' 910, שם, עמ' 913).
  • "חובת השימוע וזכות הטיעון" - השופט זילברג הניח את אבני היסוד להלכה שעודנה עומדת שרירה, כי רשות מינהלית חייבת לאפשר לאדם אשר יפגע גופו, רכושו, מקצועו, מעמדו וכיוצא בזה להשמיע את טענותיו בטרם תבצע הרשות את החלטותיה (בג"ץ 3/58, ברמן נגד שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493, 1508 (1958).
  • חוזים אחידים: חוזים שבהם מספק השירות מכניס תנאים בלתי-סבירים הפוטרים אותו מכל אחריות אל מול הלקוח - אינם חוזים שנכרתים מתוך חופש אמיתי ולכן יראו את סעיפי הפטור הללו כבטלים (ע"א 461/62 צים נ' מזיאר, פ"ד יז 1319). פסק דין זה שימש בסיס לחקיקת חוק החוזים האחידים תשכ"ד-1964 (נוסח חדש: תשמ"ג-1982), חוק שבו ישראל הייתה חלוצת חקיקה, ומדינות רבות הלכו בעקבותיה.

זילברג ייצג את דעת המיעוט בנושא "מיהו יהודי" בבג"ץ שליט. לדבריו אין הרישום כיהודי עניין פרוצדורלי של פקיד רישום במשרד הפנים אלא עניין עקרוני ולכן מצריך חקירה יסודית ורצינית ולא הגשת מסמכים. בלשונו: "השאלה העומדת לדיון בפנינו עולה בערכה וחשיבותה על כל מה שנדון בבית משפט זה למן יום היותו בית משפט ישראלי ועד היום הזה. על אף היותה, מן הבחינה הקונקרטית, שאלה אישית, פעוטה, מצומצמת, הרי הדיון בה ובמרכיביה האידאולוגיים, יצריך חשבון נפש נוקב ויורד עד התהום, עם ישותנו כעם, מהותנו כלאום, ותפקידנו המדיני ציוני בהחייאת הארץ הזאת."[2]

בנוסף, זילברג היה זה שהכניס למשפט הישראלי את הביטוי "שטר ושוברו בצידו".

בערעור משפט קסטנר, שבו טוהר ישראל קסטנר מההאשמה החמורה ש"מכר את נפשו לשטן" (ברמיזה על כך ששיתף פעולה עם המשטר הנאצי בהונגריה, בתמורה לשחרור יהודים), צידד זילברג, בדעת מיעוט, בהאשמה המקורית של השופט בנימין הלוי כנגד קסטנר.

ספריו

  • כתבי משה זילברג, מאגנס, 1998.
  • צבי טרלו ומאיר חובב (עורכים), באין כאחד : אסופת דברים שבהגות בהלכה ובמשפט, מאגנס, 1985
  • המעמד האישי בישראל, הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ה
  • כך דרכו של תלמוד, הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ב - 1961 (מהדורה שנייה: תשכ"ד)
  • חוק ומוסר במשפט העברי (הרצאות לזכר יהודה ליב מאגנס ג'), מאגנס, תשי"ב

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מינויים, העיתון הרשמי 18, עמ' 106
  2. ^ בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2), ניתן ב-23 בינואר 1970
אהל שם (מפעל תרבות)

אהל שם הוא מרכז תרבות יהודית-עברית ברחוב בלפור 30 בתל אביב, שנוסד על ידי הנדבן שמואל בלום.

בג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים

בבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר-הפנים שנידון בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק ב-22 בפברואר 1963, קבע השופט יואל זוסמן בהסכמת השופטים צבי ברנזון, אלפרד ויתקון ואליהו מני, ובניגוד לדעת המיעוט של השופט משה זילברג, כי פקיד הרישום של משרד הפנים מחויב לרשום בני זוג שנישאו נישואים אזרחיים במדינה זרה כנשואים גם במדינת ישראל.

דף עד

דף עד לרישום והנצחה של הנספים בשואה הוא טופס שהונפק על ידי מוסד יד ושם כחלק מפרויקט ההנצחה שלו, ובו קרוביהם ומכריהם של קורבנות השואה מוסרים את פרטיהם. ניתן לקבל טפסים בשפות רבות ולמלא טפסים אלו בשפות רבות.

ה'תשכ"ד

ה'תשכ"ד (5724) או בקיצור תשכ"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-19 בספטמבר 1963, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 6 בספטמבר 1964. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ד 16 שנות עצמאות.

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה היה חוג לימוד תנ"ך דו-שבועי שהתכנס בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ועבר לאחר מכן למשכן נשיאי ישראל.

החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה החל לפעול באוקטובר 1958, זמן קצר לאחר חידון התנ"ך הראשון למבוגרים שהביא להתעוררות גדולה בלימוד התנ"ך בישראל, שכללה הקמת חוגי לומדים במקומות רבים בישראל ובעולם.החוג התכנס בבית ראש הממשלה פעם בשבועיים במוצאי שבת והשתתפו בו טובי החוקרים של המקרא בישראל.

מתכונת הלימוד בחוג כללה הרצאה, שלאחריה המשתתפים הביעו דעתם בנושא במסגרת ויכוח פתוח. ההרצאות בחוגי הלימוד סוכמו והוצאו כספרים. בן גוריון כלל את דבריו בשלושה מפגשים באפריל 1959 על "קדמות ישראל בארצו" בספרו "עיונים בתנ"ך". העיתונות הביאה מדי פעם דיווחים מהלימוד בחוג. לעיתים הביאו דברים שאמר דוד בן-גוריון בחוג לפולמוס ציבורי.בין המשתתפים בחוג בימי דוד בן-גוריון היו השופט שניאור זלמן חשין (שכיהן כיושב ראש החוג), השופט משה זילברג (שהחליף את חשין כיו"ר החוג), נשיא המדינה יצחק בן צבי, פרופ' חיים גבריהו (יו"ר החברה לחקר המקרא בישראל), פרופ' בן ציון לוריא, פרופ' יגאל ידין, פרופ' יהודה אליצור, פרופ' פייבל מלצר, פרופ' בן-ציון דינור, פרופ' בנימין מזר, ד"ר ישראל מהלמן, ד"ר חיים תדמור, פרופ' אברהם הוכמן.לאחר התפטרותו של בן-גוריון ומעברו לשדה בוקר התקיים כינוס מיוחד של החוג בשדה בוקר ביום הולדתו של בן-גוריון. החוג עצמו עבר לבית הנשיא זלמן שזר והמשיך להגיע לביקורים אצל דוד בן-גוריון בשדה בוקר.בשנת 1977 חידש ראש הממשלה מנחם בגין את חוג התנ"ך, מדי מוצאי שבת בבית ראש הממשלה בירושלים, באופן קבוע עד פרישתו.

עם היבחרו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה, חידש ויצמן את החוג לתנ"ך בראשותו של פרופ' מנחם אלון ובהשתתפות פרופ' יאיר זקוביץ ופרופ' אבי רביצקי. החוג נמשך עד לסיום כהונתו של ויצמן.

במאי 2012 חידש ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו את פעילות החוג בתדירות נמוכה (עד אוקטובר 2019 התקיימו אחד עשר מפגשים). החוג נקרא על שם שמואל בן ארצי, חמיו של ראש הממשלה. את החוג מנהל מאז חידושו הרצל מקוב. בחוג משתתפים אנשי אקדמיה (משה ברש, יאירה אמית, מיכה גודמן) משוררים (ארז ביטון, מירון איזקסון) ועוד. בספטמבר 2013 התקיים מפגש עם הרבנים הראשיים לישראל.

הפרת הבטחת נישואים

הבטחת נישואים, כלומר הבטחה של אדם להינשא לאדם אחר, היא התחייבות חוזית, ולכן הפרתה חושפת את המפר לתביעת פיצויים.

חוק שיווי זכויות האישה

חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 נועד להבטיח שוויון זכויות לנשים. "מטרתו של החוק, כפי ששמו מעיד עליו, היא להשוות אשה לאיש, ולמנוע ולעקור כל אפליה משפטית שהיא לרעת האשה".החוק הוגש לאספה המכוננת על ידי הממשלה, בהתאם לקווי היסוד של הממשלה הראשונה, שבהם נאמר: "יקויים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים". בעת הדיון בכנסת בהצעת החוק הסביר ראש הממשלה, דוד בן-גוריון: "החוק המוצע על ידי הממשלה רוצה לקבוע עיקרון פשוט וברור: לאשה יש כל הזכויות שיש לגבר. יש מקרים שמקנים לאשה זכויות יתר כשהאשה היא בהריון או בלידה, כי רק האשה יכולה להרות וללדת, אבל בדרך כלל אנו רוצים שתהיה שוות זכויות". החוק אושר ב-17 ביולי 1951.

יואל זוסמן

יואל זוּסמן (24 באוקטובר 1910 – 2 במרץ 1982) היה הנשיא הרביעי של בית המשפט העליון. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת ה'תשל"ה (1975).

מעשה מגונה

מעשה מגונה הוא מעשה שבו עוסק סעיף 348 לחוק העונשין הישראלי, והגדרתו היא "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים", שהופך להיות עבירת מין אם נעשה ללא הסכמה בוגרת של אחד הצדדים – הגדרה המכסה מגוון רחב של מעשים, מנגיעה באיברים מוצנעים ועד לאוננות.

מקורה של עבירה זו במשפט הישראלי הוא בפקודת החוק הפלילי, 1936, שם נקראה Indecent Act.

מעשה מגונה שאין בו נגיעה בגופו של אדם אחר, כגון חשיפה של איברי המין, הוא עבירה הקרויה מעשה מגונה בפומבי, והיא חמורה פחות מעבירה של מעשה מגונה.

מקרים קשים יוצרים דין רע

מקרים קשים יוצרים דין רע (מאנגלית: Hard Cases Make Bad Law) היא אמרת כנף הגורסת כי חוקים שנחקקים או הלכות שנפסקות כדי לתקן מקרי קיצון קשים, חלים בסופו של דבר על קשת רחבה יותר של מקרים מאשר אלה שהתכוונו לתקן, ולכן נוצר בסופו של דבר דין רע.

גרסה ראשונה של האמרה נטבעה בידי השופט האנגלי רוברט רולף בפסק הדין בעניין וינטרבוטום נ' רייט מ-1842 שעסק בזכותו של נהג כרכרת דואר שנפצע בתאונת דרכים עקב תקלה בכרכרה לתבוע את מי שהתחייב לדאוג לאחזקתה, אף שהחוזה לא נכרת ביניהם באופן ישיר, אלא בין כל אחד מהם לבין חברת הדואר. באותה העת, לפי הדין בממלכה, ניתן היה לתבוע בעילה של רשלנות רק עקב הפרת חוזה. השופט רולף, שדחה את התביעה, קבע בפסק דינו כי על אף הקושי שבהותרת התובע ללא פיצוי, המשמעות של הפיכת ההלכה וקבלת התביעה קשה הרבה יותר:

את גירסתו המוכרת של הביטוי טבע השופט האמריקאי אוליבר הולמס בפסק הדין נורת'רן סקיוריטיז נ' ארצות הברית מ-1904, בו נפסק כי חברת נורת'רן סקיוריטיז היא מונופול בתחום הרכבות:

גם בתי המשפט בישראל עושים שימוש בביטוי בפסיקותיהם. כך, למשל בפרשת פלונית מ-1964, שעסקה בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעה של אדם נגד אשתו שאינה תושבת ישראל. דעת הרוב קבעה כי אין לבית הדין סמכות, בהסתמך על הלכה שנקבעה בפסק דין קודם, אך השופט משה זילברג, שהיה בדעת מיעוט, השתמש בביטוי כדי לקבוע כי לדעתו אין להרחיב את הפסיקה, שהתאימה לעובדות המקרה הספציפי ההוא, לכדי הלכה גורפת, וכי החלתה גם על המקרה הנדון תפגע בבני הזוג. במקרה אחר השתמשה השופטת דליה דורנר בביטוי בפסק דין שעסק בהתיישנות עבירות חניה, בקובעה כי "הכרעתנו בתחולת דיני ההתיישנות חייבת להיות מנותקת מן המקרה הקונקרטי. שכן, כדברי האימרה הידועה, Hard cases make bad law"‏.

גם חברי הכנסת משתמשים לעיתים בביטוי, כדי להביע את התנגדותם להצעת חוק מסוימת. כך, למשל, פתח חבר הכנסת דב חנין את התנגדותו להארכת תוקפו של חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע), במילים "החוק שמובא בפנינו היום הוא עוד דוגמה לאותה אמירה ידועה ומוכרת hard cases make bad law – מקרים קשים מייצרים חוקים רעים".

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.

נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

עונג שבת (אגודה)

עונג שבת היה יוזמה של חיים נחמן ביאליק למפגשים של הציבור ביישוב עם אנשי רוח, שנערכו מדי שבת בתל אביב, ובהם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של תחומי דעת, בהם תנ"ך, תלמוד, היסטוריה, פילוסופיה, גאוגרפיה, בוטניקה ועוד. מפגשים אלה החלו בתחילת 1927 והמשיכו להתקיים עשרות שנים לאחר מותו של ביאליק. לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

את המניע ליוזמה זו הציג הסופר הלל בבלי בדברים שאמר לו ביאליק:

בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול. לא תהיה לנו תקומה. ... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד 'חיזוק שבת' או 'עונג שבת'. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת.בדצמבר 1926 נוסדה אגודת "עונג שבת", וכעבור חודש, בשבת פרשת יתרו, חנך ביאליק את מפגשי "עונג שבת" בקונסרבטוריון שולמית. לאחר שהייתה אכסניה זו צרה מלהכיל את כל המבקשים להשתתף בה, עברו המפגשים לאולם של גימנסיה הרצליה, שבו היה מקום ל-500 איש. במאי 1929 נחנך אולם "אוהל שם", שבו 1,200 מקומות, כמשכנו הקבוע של מפעל "עונג שבת". גם אולם גדול זה לא הספיק לכל המבקשים להשתתף במפגשים אלה.

ביאליק הנחה את המפגשים ונשא דברי סיכום בסוף כל הרצאה. מפעם לפעם אף הרצה בעצמו. עם המרצים במפגשי "עונג שבת" נמנו הרב פרופ' שמחה אסף, הסופר יהודה בורלא, פרופ' ש"ד גויטיין, ד"ר משה גליקסון, אפרים הראובני, ד"ר חיים הררי, פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (טורצ'ינר), יוסף מיוחס, פרופ' עקיבא ארנסט סימון, פרופ' גרשם שלום, פרופ' משה זילברג ועוד. קדמה להרצאות שירה בציבור בהנחיית מנשה רבינא, פורדהאוז בן ציסי ושלמה רביץ.

לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.בשנת 2015 עיריית תל אביב חידשה את עונג השבת והיא מקיימת מדי פעם אירועי תרבות ואירועים לילדים בחינם בשבת תחת השם "עונג שבת".

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרשת האיש במזוודה

פרשת האיש במזוודה הייתה פרשת ניסיון כושל של שירותי המודיעין המצריים, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, להפעיל אזרח ישראלי שחצה את הגבול למצרים כמרגל.

צדק חברתי

צדק חברתי הוא מושג המבטא את הרעיון של קיום משותף במסגרת חברתית שמבוססת על עקרונות של צדק ומאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום ראוי, הוגן וצודק.

רמת שרת

רמת שרת היא שכונה בדרום-מערב ירושלים. גבולה הדרומי הוא ציר גולומב ושכונת מלחה, גבולה הצפוני הוא שכונת בית וגן. ממערב היא גובלת בשכונת רמת דניה וממזרח במתחם הולילנד וכביש בגין. השכונה נקראת ע"ש משה שרת, ראש ממשלת ישראל בין השנים 1953‏-1955.

השכונה היא אחת הגבוהות בעיר, וגובהה נע בין 750 ל-800 מטר מעל פני הים. היא בנויה על רכס שנקרא לפנים "ראס אל קאראיני". יחד עם שכונת רמת דניה הסמוכה מתגוררים בה 10,600 תושבים, רובם חילונים ודתיים לאומיים.

שטר ושוברו בצידו

שטר ושוברו בצידו הוא ביטוי עברי לפיו יכול אדם ליהנות מיתרונות שמעניקה לו התנהגות מסוימת או מערכת נסיבות מסוימת, אך עליו להכיר בכך שהתנהגות זו או מערכת נסיבות זו יכולה לשלול יתרון המוענק לו או לחייב אותו, בהתקיים תנאים מסוימים, גם אם הדבר יהיה לרעתו.

הדימוי המובע בביטוי הוא כי הנהנה מהיתרונות שמעניקה התמורה לשטר שמסר, צריך לזכור כי בצידו של השטר יש שובר המחייב פרעונו אם וכאשר תתקיימנה הנסיבות המחייבות זאת.

הביטוי התגבש בפסיקה הישראלית לכלל ראייתי לפיו אדם מחויב לגרסה מסוימת אותה מסר, וכי אם גרסה זו מופרכת, הרי שעליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך.

בהקשר של המשפט הישראלי, השתמש לראשונה בביטוי השופט משה זילברג בפסק דינו ע"פ 23/58 בעניין היועץ המשפטי נ. בייטנר, פ"ד יב (537), שם דן בעניינו של אדם שנאשם בכך שגרם לילד חבלה חמורה בכך שזרק עליו אבן ופגע בעינו. אותו אדם טען כי זרק את האבן לכיוון שונה לחלוטין, ולא התכוון לפגוע בילד. בית המשפט קבע:

"משנדחתה טענתו של המערער בדבר זריקת האבן בכוון אחר וזאת לא בשל מהימנות גירסתו של הקטין בלבד אלא מפני שגירסת הנאשם נמצאה per se מבחינת עצמה בלתי מהימנה, הרי שנשבר שוברו של השטר, והחלק הראשון של עדות המערער, קרי השטר, יכול היה לשמש ראיה מסייעת לעדותו של הקטין"כך, אם נותן הנאשם הסבר "תמים" לעובדה מרשיעה, והסבר זה נפסל (ובלשון הפסיקה "השובר נשבר"), אין ביכולתו להביא הסברים נוספים לעובדה המרשיעה, והעובדה המרשיעה יכולה לשמש כסיוע מקום בו זה נדרש.

שקודוויל

שקודוויל (בליטאית: Skaudvilė (מידע • עזרה), סקודווילה) היא עיר במחוז המשנה טאורגה שבמחוז טאורגה במערב ליטא.

לפני מלחמת העולם השנייה התקיימה בעיירה קהילה יהודית גדולה. ב-1950 קיבלה שקודוויל מעמד של עיר.

יהודים מיוצאי העיירה: הרב מיכל דוד שלפוברסקי, ראש ישיבת תפארת צבי; הרב יצחק קאץ ראש בית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה; שופט בית המשפט העליון, משה זילברג, והרב חיים שטיין מישיבת טלז.

דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
יצחק אולשןשניאור זלמן חשיןשמעון אגרנט • משה זילברג • יואל זוסמןמשה לנדויחיים כהןיצחק כַּהןמאיר שמגרמרים בן-פורתמנחם אלוןאהרן ברקשלמה לויןתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןאליעזר ריבליןמרים נאוראליקים רובינשטייןסלים ג'ובראןחנן מלצר סמל ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.