משה דוד קאסוטו

משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (Umberto Cassuto;‏ י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצהי"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.

משה דוד קָאסוּטוֹ
Umberto Cassuto
Cassuto2
קאסוטו, שנות ה-40
ענף מדעי יהדות
ארצות מגורים איטליה, ישראל
תרומות עיקריות
פרשנות המקרא, ביקורת נוסח המקרא, אשורולוגיה

קורות חייו

משה דוד קאסוטו נולד בשנת 1883 בפירנצה שבאיטליה לעמינדב שבתי. למד באוניברסיטת פירנצה, ובסיום לימודיו קיבל תואר דוקטור לשפות שמיות. ב-1922 נתמנה לרב ומנהל בית המדרש של פירנצה. ב-1925 התפטר, והתמנה לפרופסור לעברית באוניברסיטת פירנצה. ב-1933 נתמנה לפרופסור באוניברסיטת רומא, ובשהותו שם קטלג את הכתבים היהודיים בספריית הוותיקן.

התגברות הפאשיזם באיטליה מנעה ממנו להמשיך לשרת בתפקידו באוניברסיטת רומא. ב-1939 עלה לארץ ישראל ונתמנה כפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים.

ערך וכתב ב-"rivista israelitica", כתב לאנציקלופדיה "יודאיקה" הגרמנית, "האנציקלופדיה העברית", "Enciclopedia Italiana" והיה עורך ראשי של "האנציקלופדיה המקראית".

נפטר בירושלים בי"ט בכסלו ה'תשי"ב (ה-18 בדצמבר 1951), בגיל 68, ונקבר בבית הקברות סנהדריה.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[1]

ילדי קאסוטו הבוגרים
נתן, מלכה, לאה וחולדה קאסוטו, פירנצה 1918

משפחתו

לקאסוטו ולאשתו שמחה (באיטלקית: ביצ'ה, Bice) היו ארבעה ילדים:

  • בתם הבכורה, מִלכה קאסוטו־זלצמן (נישאה למרדכי זלצמן איש חינוך ירושלמי) הייתה הספרנית הראשית במחלקת העתיקות של המנדט הבריטי, ולאחר הקמת המדינה, שימשה באותו התפקיד גם באגף הישראלי. הייתה לה השכלה רחבה בשפות עתיקות, ואף הייתה ד"ר ללטינית וליוונית. ערכה והגיהה את רוב ספריו של אביה בטרם הוצאתם לאור
  • בנם השני, נתן קאסוטו, היה, כמו אביו, רב בפירנצה. במלחמת העולם השנייה הוא עבר מבית לבית וניסה לשכנע את בני קהילתו להסתתר מתוך חשש מהנאצים שפלשו לאיטליה (סוף 1943), הוא עמד עם הקרדינל דלה קוסטה בראש מחתרת שפעלה להצלת היהודים, אך בעקבות הלשנה הוא נלקח למחנה השמדה, משם לא חזר. שלושה מילדיו של נתן ניצלו על ידי דודתם חולדה ועל ידי סבם וסבתם מצד אמם (דיג'ואקינו) ועלו לארץ ישראל. אשתו של נתן חזרה ממחנות ההשמדה אך נספתה בטבח שיירת הדסה. אחד מבניו, האדריכל דוד קאסוטו (נולד ב-1937), פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל היה בין השאר ממשקמי הרובע היהודי העתיק של ירושלים ובשנות ה-90 אף שימש כסגן ראש העיר ירושלים תחת אהוד אולמרט
  • בתם השלישית, לאה רוקה, נישאה לאלחנן אנצו רוקה, ומרבית שנותיהם חיו בירושלים.
  • בתם הצעירה, חולדה קמפניינו, נישאה לשאול, והייתה דוקטור למתמטיקה, ומורה למתמטיקה ופיזיקה בבית ספר תיכון בקיבוצה. מאז שעלתה לישראל חייתה בקבוצת יבנה עד יומה האחרון

עבודותיו, פירושיו ומחקריו

ביקורת המקרא

קאסוטו השקיע שנים רבות מחייו לחקר המקרא. בהיותו בקי בספרות המזרח הקדום השתמש בידע שלו רבות כדי לנתח ולהאיר פרשות רבות במקרא. קאסוטו השתמש בכליה המודרניים של ביקורת המקרא, אך חלק מכל וכל על השערת התעודות של יוליוס ולהאוזן, שלפיה התורה הורכבה מ"תעודות" וקטעים שונים. שיטתו הייתה פילולוגית-היסטורית-הרמונית. בסדרת הרצאות שנשא (שיצאו לאחר מכן כספר "תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה" הוצאת י"ל מאגנס תשי"ט) טען לפרוך אחד לאחד את העמודים שעליה עומדת התאוריה. לדוגמה, הוא ראה בחילופי שמות האלוהים במקרא כחילופים סגנוניים בלבד, כדרכם של סופרים.

Cassuto

קאסוטו טען כי טרם ניגש לבחון את הנושא, קיבל עליו להסכים לכל מסקנה שתצא מחקירה אובייקטיבית ושקולה, גם אם לא תהיה נעימה לרוח המסורתית. אכן, בחיבוריו המוקדמים הביע קאסוטו את הדעה כי התורה נכתבה בימי דוד.

מעבר לביקורת, היו לקאסוטו תאוריות משלו הנוגעות לניתוחם של ספרי המקרא. אחת הידועות שבהן היא תאוריית "שירי העלילה הקדומים", אשר לפיה רווחו בעם ישראל בימי קדם שירים וסיפורים המתארים מעשיות מיתולוגיות ואחרות באשר לראשית העולם והעם, והתורה נכתבה בהתייחס אליהם - מתוך שלילה או מתוך רמז אליהם, ותיקנה אותם וסיפרה אותם מחדש, כך הסיפורים הללו הופכים להיות סיפורי אמונה מונותאיסטים, המכילים ערכים מוסריים של היהדות. קאסוטו טען שניתן לחשוף בפרשות מסוימות בנביאים רמזים לאותה שירה קדומה, אשר כמעט נשתכחה.

תזה כוללת אחרת של קאסוטו הייתה כי מטרתה הראשית של התורה היא לחנך כנגד העבודה הזרה, ופרשות רבות במקרא הסביר לאור זאת. כך ביאר את הפסוק "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" כמדגיש שהתנינים, שלהם עבדו בימי קדם, גם הם נבראו בידי האל;[2] כך ראה את סיפור בני האלוהים אשר בוחרים בנות אדם כסיפור שהמקרא מרמז על המסורות הכנעניות של נישואי אלים עם בנות אדם ושולל אותם, בטענה כי הנפילים נולדו מיחסים של מלאכים מדרג נמוך עם בנות אדם;[3] גם בסיפור המבול סבר קאסוטו שבניגוד לתפיסה האלילית של המבול בעלילות גילגמש, "ההוראה היסודית של הפרשה, שבצדק העולם נידון, ושופט כל הארץ מתנהג תמיד בצדק, גם כלפי רשעים וגם כלפי צדיקים...שדבר ה' יעמוד לעד.. ואת האהבה האבאית של אלהים לנבראיו, ואת מידת הרחמים שאינה בטילה אף בזמן שמידת הדין דורשת את שלה..."[4]. וכך ראה את פרשת מגדל בבל כמתייחסת לזיקורת בבבל אשר אותו ראו הבבלים כמגדל פלאי שרק ידי האלים יכולים לבנותו, ושעל כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם".

נוסח המקרא

קאסוטו השקיע רבות בחיפוש אחרי כתבי יד עתיקים של המקרא. ב-1944 ביקר בבית הכנסת הגדול בחלב, שבסוריה, כדי לחקור את כתר ארם צובה, וערך רשימות שונות על פיו, שמהן הסיק (ככל הנראה בטעות, בשל טעות בגרסה בספר משנה תורה) שאין הוא הספר שעליו דיבר הרמב"ם ש"הגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה". קאסוטו היה אחרון החוקרים שזכו לבחון כתב יד חשוב זה בשלמותו, לפני שרוב דפי התורה שבו נעלמו בפרעות שהתחוללו בחאלב לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה ב-1947.

פירוש "קאסוטו" לתנ"ך

קאסוטו תכנן לכתוב פירוש מקיף לכל חלקי התורה, אך בחייו השלים רק חלק קטן מתוכנית זו – פירוש ארוך ומקיף לתחילת ספר בראשית ופירוש קצר יותר לכל ספר שמות.

לאחר מותו כתב גיסו ותלמידו, פרופ' אליה שמואל הרטום פירוש תמציתי לתנ"ך כולו. פירוש זה הוצג מטעמים שיווקיים כ"פירוש שנעשה על פי שיטת קאסוטו", שכן ההוצאה בחרה למתג פירוש זה באמצעות שמו של פרופסור קאסוטו. לימים, זוהתה מהדורה זו על ידי הכול כ"תנ"ך קאסוטו", על אף שקאסוטו עצמו לא נטל בה כל חלק. בשנת 2006 נידונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת יורשי קאסוטו נגד הוצאת יבנה, שלא לעשות שימוש בשמו בסדרה המכונה "קאסוטו זהב", יורשיו טענו בין היתר כי הדבר "פוגע בזכותו המוסרית ובמוניטין שלו, ומהווה גניבת עין". בית המשפט דחה את התביעה בשל התיישנות וטעמים נוספים[5].

הביקורת על פירושו

עקב השתיכותו למבקרי המקרא, רבנים רבים יצאו נגד שיטתו בטענה שאינו מפרש את התורה על פי המסורת של חז"ל.

פרסומיו

  • היהודים בפירנצי בתקופת הרנסאנס, (1918 באיטלקית)
  • תולדות הספרות העברית הבתר מקראית, (1938 באיטלקית)
  • תורת התעודות, (תש"א)
  • פירוש על ספר שמות, (תש"ב)
  • תקנות קנדיאה וזכרונותיה, עם אליה שמואל הרטום, הוצאת מקיצי נרדמים, תש"ב.
  • פירוש על ספר בראשית א-ב, (תש"ד-תש"ט)
  • האלה ענת, עוסק בחקר טקסטים אוגריתיים והשוואתם לטקסטים תנ"כים. הוצאת מוסד ביאליק, 1951, תורגם לאנגלית.
  • ספר בראשית ומבנהו (1990)
  • Biblical and Oriental Studies (volumes I and II) )1976
  • ספרות מקראית וספרות כנענית (1979)
  • היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, מכון בן-צבי, האוניברסיטה העברית וחברת יהודי איטליה לפעולה רוחנית על ידי הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1967

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ארכיון משה דוד קסוטו באתר הספרייה הלאומית
  2. ^ קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמוד 30–31.
  3. ^ שם, עמ' 205, וכן במאמרו "מעשה בני האלוהים ובנות האדם" בספרו "ספרות מקראית וספרות כנענית" בהוצאת מאגנס.
  4. ^ קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, סדר נח, עמוד 1-2.
  5. ^ ראו פסק דין מיום 11 באפריל 2006 (צפייה חלקית באתר psakdin); ראו גם בבש"א 158357/02 (צפייה חלקית באתר תקדין לייט).
אוגריתית

אוּגריתית היא שפה שמית שדוברה בעיר הנמל אוּגָרִית, הנמצאת כיום בשטח סוריה. שפה זו היא מהקרובות לשפה העברית, וספרותה קרובה לספרות המקרא.

אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

אליה שמואל הרטום

אליה שמואל הרטום (Elia Samuele Artom) (כ"ג בסיוון ה'תרמ"ז, 15 ביוני 1887 - כ"ג באדר א' ה'תשכ"ה - 25 בפברואר 1965) היה רב ומחנך באיטליה ובישראל, מנהל בית המדרש לרבנים ברומא. מחבר "תנ"ך קאסוטו".

אלעזר ליפא סוקניק

אליעזר ליפא סוּקֶנִיק (12 באוגוסט 1889, ביאליסטוק – 28 בפברואר 1953, ירושלים) היה ארכאולוג, פרופסור וראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות ועסק בחקירתן. ייסד (יחד עם משה דוד קאסוטו) את האנציקלופדיה המקראית.

אנוש

אֱנוֹשׁ הוא דמות מקראית; נכדם של אדם וחוה, בנו של שת ואביו של קינן. סך ימי חייו 905 שנים.

ע"פ חשבון השנים המוזכרות במקרא, נולד אנוש בשנת רל"ה למניין בריאת העולם (3526 לפנה"ס). בגיל 90 הוליד את בנו קינן. ונפטר בשנת- א'ק"מ (2621 לפנה"ס). שת מייצג את הדור השני ועוד בחייו בשנת א'נ"ו נולד צאצאו נח המייצג את הדור העשירי לאדם הראשון.

בעברית המונחים בן אנוש ואנושות נגזרים מהיותו של אנוש, על פי הסיפור התנכ"י, אב קדמון משותף לכל בני האדם.

בספר בראשית נאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו)". משמעותו הפשוטה של פסוק זה היא שבימי אנוש החל הפולחן לה', אך הפרשנים המסורתיים מסבירים שאז החלו לעבוד עבודת אלילים - לדעתם המילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", ההפך מקדושה.

וכך מסביר הרמב"ם:

לעומת זאת, פרשן המקרא משה דוד קאסוטו העדיף להיצמד לפרשנות הפשט ולטעון שהקריאה הייתה לשם האלוהים כפשוטו. הוא מסביר כי הקריאה לאלוהים בשמו היא לאו דווקא שימוש בשם "ה'" בפולחנו, כפי שסוברת ביקורת המקרא, ובוודאי לא התחלה של עבודה זרה כפי שסוברים הפרשנים המסורתיים, אלא פנייה אליו בשם המיוחד לו, מתוך הרגשה של קרבתו הפרסונלית. לפיכך אדם וחוה לא קראו ל"ה'" בשמו אלא בשם אלוהים, מתוך שהיו שרויים באבל וצער, ואילו קין, שהרג את אחיו, אלוהים נסתר ממנו ("ואין קורא בשמך... כי הסתרת פניך ממנו", ישעיהו, ס"ד, ו'), ולכן גם הוא לא היה יכול לקרוא ל"ה'" בשמו. רק כאשר נולד נכד לאדם וחוה, התחיל דור חדש ופתח תקווה לעתיד, האבל פג והייתה בשמחה שמתוכה יכלו לקרוא בשמו של "ה'". קאסוטו מעיר כי בעברית המקראית לא קיימת הבחנה כמו באנגלית, בין דבר הנעשה בפעם הראשונה לבין דבר שהתחדש לאחר שהופסק (קידומת re), וכאן ההוראה של "הוחל" אינה במשמעות של התחלה, אלא במשמעות של התחדשות הפעולה לאחר שהופסקה.

אסטלות ספירה

אסטלות ספירה הן שלושה לוחות בזלת שנמצאו ב-1930 ליד א-ספירה בצפון סוריה, לא הרחק מחלב, עליהם חקוקה כתובת ארמית ארוכה הידועה גם בשם "כתובת סוג'ין".

זוהי הכתובת הארוכה ביותר בארמית עתיקה שנמצאה עד היום והיא עדיין לא פורשה עד תום. הכתובת מתוארכת לאמצע המאה ה-8 לפנה"ס והיא מפרטת את תנאי הברית שנכרתה בין בר-גאיה מלך כתך (עיר שאינה ידועה ממקורות אחרים) ובין מתעאל בר עתרסמך מלך ארפד. בין היתר, מונה הכתובת קללות שיחולו על המלך מתעאל אם יפר את הברית. כל הקללות בטקסט חלות על ראשו של מתעאל ולא בר-גאיה. סביר על כן שמתעאל היה שליט זוטר יותר שהכפיף עצמו לבר-גאיה. לחלופין ייתכן שהחוזה היה הדדי, אך נכתב בשני נוסחים שונים, שרק אחד נשמר בידינו.

נוסח השבועות רצוף בטקסים מאגיים שנועדו לתת לברית תוקף, בהם השלכת דמויות שעווה לתוך האש, מעבר בין בתרי עגל ושבירת קשתות. הצדדים מרבים גם להעיד עליהם את האלים השונים, המקומיים והאזוריים.

לרבים מן הטקסים המתוארים בכתובות יש הדים בתנ"ך. כך למשל מופיעים בכתובת מעבר בין נתחי עגל, בדומה לברית בין הבתרים שכרת אלוהים עם אברהם, וזריעת ערים במלח. השמות התיאופוריים המתוארים בכתובת כוללים את הסיומות "אל" ו"יה" ומציעים שהאלים אל ויהוה נעבדו על ידי הארמים. בין האלוהויות המוזכרות מופיע הצירוף "אל ועליון". לטענת יהודה אליצור מדובר בשני אלים שונים. לטענת משה דוד קאסוטו, הכוונה היא אל אחד שלו שני תארים, כדוגמת האל הכנעני כושר וחסיס. קאסוטו טוען שהכוונה לראש הפנתיאון הכנעני אל, ומלכיצדק שימש לו כהן.הכתובת שופכת אור על טקסי ברית שהיו נפוצים במזרח התיכון הקדום בתקופה זו, על הדת הפוליתאיסטית שאפיינה את יושבי סוריה במאה השמינית לפנה"ס, על השפה הארמית הקדומה ועל יחסה לעברית.

הכתובת מתחילה בנוסח (המשוחזר):

עדי בר גאיה מלך כתך עם מתעאל בר עתרסמך מלך [ארפד וע]

די בני בר גאיה עם בני מתעאל ועדי בני בני בר גא[יה ועקר]

ה עם עקר מתעאל בר עתרסמך מלך ארפד ועדי כתך עם [עדי]

ארפד ועדי בעלי כתך עם עדי בעלי ארפד ועדי חב[ר...]

ו עם ארם כלה ועם מצר ועם הנווה זי יסקן באשר[ה] ו[עם מלכי]

כל עלי ארם ותחתה ועם כל עלל בית מלך ונ[צבא עם ספרא ז]

נה ושם ועדיא אלן ועדיא אלן זי גזר בר גא[יה קדם.....]

ומלש וקשם מרדך וזרפנת וקדם נבא ות[שמת וקדם אר ונש]

ך וקדם נרגל ולץ וקדם שמש ונר וקדם ס[..... וק]

דם נכר וכדאב וקדם כל אלהי רחבה ואדם [... וקדם הדד ח]

לב וקדם סבת וקדם אל ועליון וקדם שמי[ן ורק וקדם מצ]

לה ומעינן וקדם יום ולילה שהדן כל א[להי כתך ואלהי אר]

[פד] פקחו עיניכם לחזיה עדי בר גאיה –עם מתעאל מלך]

[ארפד] והן ישקר מתעאל בר עתרסמך מל[ך ארפד לבר גאי]

[ה מלך כתך וה[ן ישקר עקר מתעאל [לעקר בר גאיה...]

בית אל (יישוב מקראי)

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. התל ממוקם בתוך הכפר ביתין ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית.

הוצאת יבנה

הוצאת יבנה או בשמה המלא יהושע אורנשטיין, הוצאת ספרים יבנה בע"מ היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1932 בתל אביב על ידי יהושע אורנשטיין.

מקור שמה של ההוצאה במרכז הרוחני שייסד יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית שני ביישוב יבנה.

ההוצאה מתמקדת בעיקר באנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון, אטלסים, ספרי לימוד, ספרות ילדים, פסיכולוגיה ונושאים מתחום היהדות.

עם ספריה הבולטים של ההוצאה נמנים: אטלסים בעריכתו של משה ברור (האטלס האוניברסיטאי, אטלס פיסי, מדיני וכלכלי, והאטלס האוניברסיטאי החדש); 15 כרכים של פירושי התנ"ך שכתב אליה שמואל הרטום בהתבסס על שיטתו של משה דוד קאסוטו; "האנציקלופדיה לילדים" ו"האנציקלופדיה לנוער"; אנציקלופדיות ל"גדולי ישראל" ול"חכמי התלמוד" פרי עטו של מרדכי מרגליות.

עם סופרי ומאיירי ההוצאה נמנו: נחום גוטמן, אוריאל אופק ולוין קיפניס.

לאחר פטירתו של אורנשטיין הועברה ההוצאה לבעלותה של בתו, נורית פריקסל.

בשנת 2010 נרכשה ההוצאה על ידי בונוס ספרים.

חוה

חַוָּה, היא האישה והאם הראשונה לפי ספר בראשית. מסופר עליה כי נבראה בצלם אלוהים. חוה היא אשת אדם הראשון ואמם של קין, הבל ושת, ובנים ובנות אשר שמם לא ידוע. שמה מופיע לראשונה בספר בראשית, פרק ג', פסוק כ'. השם חַוָּה מופיע פעמיים במקרא. חוה היא האם היחידה בתנ"ך שניתן לה הסבר לשם.

י"ד באלול

י"ד באלול הוא היום הארבעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"ד באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד אלול היא לרב פרשת כי תבא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת כי תצא.

י"ט בכסלו

י"ט בכסלו הוא היום התשעה עשר בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

קאסוטו (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רעו

רְעוּ הוא השישי ברשימת האנשים המנויים בתנ"ך בעשרת הדורות שבין נח לאברהם (בראשית יא יח; יא כא; דברי הימים א א כה), בנו של פלג ואביו של שרוג. הוא נולד בשנת א'תשפ"ז לבריאת העולם (1974 לפנה"ס) ומת בשנת ב'כ"ו (1735 לפנה"ס).

שירה אוגריתית

השירה האוגריתית היא ספרות האפוסים שהתגלתה באוגרית החל מ-1928 בתל ראס שמרה (=ראש השמיר), צפונית לעיר הנמל הסורית לאטקיה. הספרות כתובה על לוחות חרס בכתב יתדות אוגריתי. היצירה מתוארכת לסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס (בין המאה ה-15 למאה ה-14 לפנה"ס). באחדות מהיצירות מתואר כי נכתבו בתקופתו של נקמד מלך אוגרית, ובחלקן מתואר שם המעתיקים ושם האחראיים.

שירה אפית

שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה פולקלוריסטית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. 'עלילות גילגמש' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה. דוגמאות קלאסיות נוספות לשירה אפית הן האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס. כיום השימוש בסוגה קלאסית זו אינו נפוץ, אך המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית, ודוגמה מובהקת לכך היא האיניאדה הרוֹמִית מאת המשורר ורגיליוס, שמְחקה את הסגנון ואת הנושא של הומרוס.

גם במקרא ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כדוגמת שירת הים ושירת דבורה. לטענת הפרופ' משה דוד קאסוטו, דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.

שירת למך

שירת למך, היא השירה הראשונה במקרא ומן השירות העתיקות ביותר בשפה העברית. השירה מופיעה בספר בראשית, פרק ד', פסוקים כ"ג-כ"ד, כחלק מהרשימה הגניאולוגית של קין המופיעה בבראשית, ד'. בשירה זו מספר למך לשתי נשותיו, עדה וצלה, כי רצח אדם מבוגר וילד, ואף מתפאר בכך.

למך בן מתושאל הוא אביהם של שלושה ממניחי יסודות התרבות הראשונים במקרא, יבל: "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית, ד', כ'), יובל: "אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית, ד', כ"א) אשר ילדה לו עדה, ותובל קין: "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית, ד', כ"ב). אימם היא צילה, שילדה לו גם את נעמה אך עיסוקה אינו נזכר במקרא.

למך מתגאה בפני נשותיו עדה וצילה על רצח אלים שביצע. הוא אינו מסתיר את פשעו. הוא מודע אף לרצח הבל בידי אחיו, קין. למך יודע כי גם עונשו שלו יבוא. סיפור אבותיו של למך אשר מתחיל ברצח, מסתיים ברצח כפול. משה דוד קאסוטו כותב בפירושו לספר בראשית כך: "על יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. לא רק זה בלבד, שהחמס היה שורר בעולם, אלא שדווקא במעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים". זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות. בסיפור גן עדן מפרים אדם וחוה את הצו האלוהי שלא לאכול מפרי עץ הדעת. שלב נוסף בהידרדרות קורה כאשר בנם קין רוצח את אחיו ואינו לוקח אחריות על מעשיו, ובשירה זו מסופר על רצח כפול. למך מספר לשתי נשותיו שרצח אדם מבוגר וילד כלאחר יד ואף מתגאה בכך. זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות מימי הבריאה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.