משה דוד גאון

משה דוד גאון (מד"ן; 6 בספטמבר 1889 (י' באלול תרמ"ט), טראווניק, האימפריה העות'מאנית8 באוקטובר 1958, ישראל) היה היסטוריון, חוקר יהדות המזרח, ביבליוגרף, איש חינוך, עיתונאי ומשורר ישראלי, מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל ואביהם של איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

משה דוד גאון
Moshe David Gaon V01 500
לידה 6 בספטמבר 1889
פטירה 8 באוקטובר 1958 (בגיל 69)
עיסוק היסטוריון, ביבליוגרף וחוקר
שפות היצירה עברית ולאדינו

תולדות חייו

נולד לרבקה ולדוד גאון, נצר למשפחה ששורשיה ממגורשי ספרד, בטראווניק שבבוסניה, בשנים הראשונות לאחר שהפכה מפרובינציה עות'מאנית לארץ כתר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בצעירותו למד בתלמוד תורה ובבית ספר עממי, בגימנסיה מקומית ובישיבה.

בגיל 18 לערך נסע לווינה מתוך שאיפה ללמוד שם, אך נתקל בקשיים והלימודים לא יצאו אל הפועל. בתקופה זו הצטרף אל קבוצות המתלמדים ממדינות הבלקן, שמהן קמו האגודות האקדמיות "בר גיורא" ו"איספירנסה".

סמוך למלחמת העולם הראשונה עלה לארץ, ולמד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה". בפרוץ "מלחמת השפות" הצטרף לשובתים, ובשלהי שנת תרע"ה השלים את חוק-לימודיו בבית המדרש העברי למורים בבית הכרם, בהנהלת דוד ילין.

ימי מלחמת העולם הראשונה עברו עליו בארץ ישראל, ובתקופה זו שירת בצבא הטורקי למשך שנה אחת באזור באר שבע.

בשנת ה'תרפ"א ביקר ביוגוסלביה החדשה, וכשחזר ארצה, העלה עמו את הוריו לירושלים. מראשית שנת ה'תרפ"ב (1921) ניהל את תלמוד התורה הגדול באיזמיר. בתקופה זו ארגן שיעורי ערב לעברית בפרברי אזמיר.

בין השנים ה'תרפ"ג-ה'תרפ"ח, מילא תפקידים שונים במשרדי הנהלת התנועה הציונית בירושלים, במחלקת העבודה, במזכירות הכללית ובלשכת העתונות.

נמנה עם חברי מפלגת "הפועל הצעיר" עד לאיחודה עם אחדות העבודה בשנת 1930.

במשך מספר שנים שימש ככתב של מספר עיתונים ספרדים ברחבי העולם, בהם "איל אב'יניר" ו"לה איפוקה" בסלוניקי שביוון, "השופר" בפלובדיב שבבולגריה ו"איל ז'ודיו" בקושטא שבטורקיה. החל משנת ה'תרע"ב ואילך כתב מאמרים לעיתון החרות.

גאון היה המורה הראשון של ילדי מוצא. כיתת הלימוד שכנה בבית הכנסת, והלימוד היה בקבוצות בגלל שצר היה המקום: בית הכנסת אז היה רק בחצי מהקומה העליונה של בית הכנסת של ימינו. בימות השבוע הוא לן בבית הכנסת, ולקראת שבת הלך לביתו בירושלים. במשך ארבע שנים הוא לימד במוצא, וכשעזב חיבר להם שיר פרידה שהפזמון שלו הוא "לכו דודים לקראת כלה פני מוצא נקבלה".

בשנת ה'תרפ"ח נסע לבואנוס איירס, שם סייע בעריכת "הבימה העברית" ושימש כמורה בבית הספר של קהילת יהודי מרוקו. לאחר שנה שב לארץ, והוזמן לכהן כמזכיר כללי לעדת הספרדים בירושלים - תפקיד שאותו מילא עד ימיו האחרונים.

נמנה עם פעילי הסתדרות "חלוצי המזרח" (לימים ספרדים ועדות מזרח) ולאחר מכן ב"התאחדות העולמית של היהודים הספרדים", ושימש בזו האחרונה כחבר ההנהלה. סייע לכל מפעל חברתי שמטרתו טובת העם הארץ.

גאון נודע כתלמיד חכם ורב אשכולות, ועיקר עיסוקו היה חקר יהדות המזרח בארץ ישראל ובעולם. הוא פרסם מחקרים חשובים, המהווים בסיס לחקר תולדות יהודי ספרד. ספרו העיקרי הוא "יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהווה", בשני כרכים, שיצא החל משנת ה'תרפ"ח, ומאז נדפס במספר מהדורות. כן כתב במספר עיתונים, בעיקר בעיתוני היהודים הספרדים בלאדינו ובשפות אחרות, בארץ ובעולם. בנוסף הוא אחז בעט המשוררים, ופרסם ספר שירים ("פואיזיאס") בלאדינו. במשך השנים הוא אסף אוסף נכבד של עיתונים בעברית ובלאדינו, ובהמשך כתב את הביבליוגרפיה המקיפה ביותר על העיתונות בלאדינו.

מתוך נטייתו לחקר עיתוני ארץ ישראל וארצות המזרח, פרסם מאמרים ביבליוגרפיים רבים בנושא זה בקבצים לתולדות העיתונות הארץ ישראלית, שיצאו בעריכת דוד יודלביץ וזלמן פבזנר.

נישא לשרה בת בנימין חכים, ויחד נולדו להם: כלילה, יגאל, איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

נפטר בשנת 1958. על שמו רחוב בשכונת מקור ברוך שבצפון-מערב ירושלים. בנו בני גאון ייסד על שמו את מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ספריו

  • יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה (בשני כרכים), ירושלים: מ"ד גאון (דפוס עזריאל), תרפ"ח-תרצ"ח.
    • מהדורות נוספות: ירושלים: מורשת, תשמ"ב-1982; אשדוד: מכון אוצרות גאוני ספרד, תשנ"ח; ירושלים: [חמו"ל], תש"ס.
  • פואיזיאס [שירים בלאדינו], ‬ירושלים: דפוס עזריאלי, תרפ"ה.
    • פואיזיאס (תרגם לעברית, ערך והקדים מבוא: אבנר פרץ), מעלה אדומים: מכון מעלה אדומים [לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה], תשס"ה-2004. (מהדורה ראשונה: מעלה אדומים: [חמו"ל], תשנ"ו-1995.)
  • ר' ישראל נג'ארה ז"ל וזמירותיו, ירושלם: דפוס אביקסיס, תרצ"א.
  • משכיות לבב: על מעם לועז: גלגולו וגורלו של ספר קורא הדורות בלשון האשפניולית (כולל א. מעם לועז על התורה, ב. מעם לועז על נ"ך), ירושלם: דפוס המערב, תרצ"ג.
  • במשעול: דף היסטוריה לקורות העתונות העברית בארץ ישראל לפני מלחמת העולם, ירושלים: דפוס סלומון, תרצ"ו.
  • 9 דורות למשפחת עזריאל בירושלם (תפ"ה–תש"י, 1725–1950), במלאת יובל שנים להוסדו של דפוס עזריאל (תר"ס–תש"י, 1900–1950), ירושלים: דפוס עזריאל, תש"י.
  • העתונות בלאדינו: ביבליוגרפיה. שלש מאות עתונים (תיארם משה דוד גאון; ערך והתקין לדפוס: משה קטן), ירושלים: מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשכ"ה.
  • חכמי ירושלים: מבחר מאמרים, ירושלים: ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, תשל"ו-1976.
  • בשמים מספרד: מאוצר חוכמת יהדות ספרד (עורך: יהורם גאון; תרגום ועריכה: שרה גאון), ירושלים: כתר, 1989 – נערך מכתובים שנמצאו בעיזבונו[1].

לקריאה נוספת

  • יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ט; משה דוד גאון, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ב, עמ' 422–423.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו

עליו ועל יצירתו

הערות שוליים

  1. ^ מידע על הספר
אברהם אבושדיד

אברהם מאיר (אלברט) אבושדיד (תרל"ה, 1875 – ט' באדר תר"ץ, 9 במרץ 1930) היה מראשוני הרופאים העבריים ילידי הארץ. פעיל ציבור.

אברהם אשכנזי

הרב אברהם אשכנזי (תקע"א, 1811 - ט' בשבט תר"מ, 22 בינואר 1880), היה רב ראשי של כל יהודי ארץ ישראל בתקופת האימפריה העות'מאנית, הראשון לציון וחכם באשי.

אברהם ביג'אג'ו

הרב אברהם ביג'אג'ו (1858 – 1923) היה שד"ר ודיין, רב הקהילה היהודית בפארו שבפורטוגל, ומחשובי רבני העדה הספרדית בירושלים.

אפרים נבון

הרב אפרים (בן אהרן) נבון (ה'תל"ז, 1677 - כ"ו בניסן ה'תצ"ה, 1735; איסטנבול - ירושלים - איסטנבול) היה פוסק ודיין. נודע בעיקר בשל ספרו מחנה אפרים, הנסוב סביב משנה תורה לרמב"ם.

דפוס עזריאל

דפוס עזריאל היה בית דפוס עברי שהוקם תחילה בירושלים ובהמשך בתל אביב, ותפס מקום ניכר בהתפתחות ירושלים בראשית המאה ה-20. בבית הדפוס הודפסו בעיקר עיתוני התקופה, ספרות עברית וספרות תורנית של רבנים שונים.

חיים שאול הכהן דוויק

הרב חיים שאול הכהן דוויק, מכונה גם ה"שד"ה" (י"ד בחשוון ה'תרי"ח, 1857 - ד' בטבת ה'תרצ"ג, 1933) היה דיין, מקובל וראש ישיבה, רבה הראשי של ארם צובא שבסוריה.

ידידיה רפאל אבולעפיה

רבי ידידיה רפאל חי אבולעפיה (היר"א תקס"ז, 1806/7 – ט"ו בסיוון תרכ"ט, מאי 1869) היה מקובל נודע, שכיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל.

יהודי המזרח בארץ ישראל (ספר)

יהודי המזרח בארץ ישראל (או יהודי המזרח בא"י) הוא ספר עברי מאת ההיסטוריון והסופר משה דוד גאון, אשר ראה אור בירושלים בשני חלקים בשנים תרפ"ח (1928) ותרצ"ח (1938), ומביא את תולדות חייהם של יהודי ספרד ועדות המזרח מאז ומעולם, ובעיקר של אלו שפעלו ביישוב הישן וביישוב היהודי בארץ ישראל בין המאה ה-18 למאה ה-20. הספר מהווה מקור חשוב לקורות יהודי ספרד והמזרח בתקופות אלו.

הספר מביא את תמצית תולדות חייהם של יהודי המזרח הידועים, בהם בעיקר רבנים, אישי ציבור, חלוצים, אנשי רוח, הוגים ומדינאים בעיקר מהיישוב היהודי בירושלים, בצפת, בחברון, בטבריה, בחיפה, שמוצאם בארצות אוזבקיסטן, איטליה, אלג'יריה, בולגריה, בוסניה, גאורגיה, טורקיה, יוון, לוב, מצרים, מרוקו, סוריה, ספרד, סרביה, עיראק, רומניה, תוניס, תימן ועוד.

יום טוב דאנון

הרב יום טוב דאנון ( אדירנה - ה'תקפ"ג, 1823 ירושלים), מגדולי חכמי איזמיר בתחילת המאה ה-19, והראשון לציון.

יעקב משה עייאש

ר' יעקב משה עייאש (1727–1817), הראשון לציון, שד"ר, מנהיג קהילה וראש ישיבה.

יעקב קוראל

הרב יעקב קוראל (? - כ"ה בשבט ה'תקע"ח, 1 בפברואר 1818) היה הראשון לציון בירושלים.

יצחק קוב'ו

הרב יצחק ב"ר חזקיהו יוסף קוב'ו (ירושלים, ה'תק"ל (1770) - אלכסנדריה, כ"ד באב ה'תרי"ד, 1854) היה שד"ר והראשון לציון, מגדולי חכמי ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-19.

מד"ן

האם התכוונתם ל...

מוצא

מוצא (או מוצא תחתית) היא מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים בפאתיה המערביים של ירושלים, בסמוך לנחל שורק, בגובה ממוצע של 580 מטר מעל פני הים. כיום היא שכונה של הבירה.

המושבה נוסדה בשנת 1894 על ידי הארגון היהודי "בני ברית" כיישוב חקלאי יהודי מבודד על הדרך מירושלים ליפו, כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי קאלוניה, ששימר בשמו את היישוב הרומי "קולוניה אמאוס". החל משנת 1933, עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית, שונה שם המקום מ"מוצא" ל"מוצא תחתית", ובשנת 1993 צורפה מוצא תחתית לירושלים.

משה גאלנטי

הרב משה גלנטי (כונה לעיתים המג"ן; ה'ש"ף, 1620, צפת - כ"א בשבט ה'תמ"ט, 10 בפברואר 1689, ירושלים) היה הראשון לציון הראשון וראש רבני ירושלים במאה ה-17.

משה יהודה פרנקו

הרב משה יהודה פרנקו (ה'תקצ"ז, 1837 - א' בטבת ה'תרע"ח, 16 בדצמבר 1917) היה רבו הראשי של האי רודוס והראשון לציון בארץ ישראל.

נחמן בטיטו

הרב נחמן בטיטו (1845 - ט"ו באלול תרע"ה, 25 באוגוסט 1915) היה איש ציבור, מנהיג העדה המערבית בירושלים, חכם באשי והראשון לציון.

רפאל מאיר פאניז'ל

הרב רפאל מאיר פַּאניזֶ'ל (כונה: מרפ"א; ה'תקס"ד, 1804- י"ד בטבת ה'תרנ"ג, 2 בינואר 1893) היה שד"ר, והראשון לציון משנת 1880 ועד פטירתו ב-1893.

שלום משה חי גאגין

הרב שלום משה חי גאגין (1832–1883) היה שד"ר ירושלמי, מחבר פיוטים וספרים וראש ישיבת המקובלים בית אל.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.