משה גיל

משה גיל (ל' בשבט תרפ"א - כ"ב שבט תשע"ד, 8 בפברואר 1921 - 23 בינואר 2014[1]) היה מחשובי החוקרים של תולדות עם ישראל במאות הראשונות להתפשטות האסלאם. פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עמד בראש בית הספר למדעי היהדות והיה דקאן הפקולטה למדעי הרוח. חתן פרס רוטשילד במדעי היהדות לשנת תשנ"ו (1996) וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח בנושא חקר ארץ ישראל.

Professor Moshe Gil
משה גיל, מאי 2011

חייו

גיל נולד בשם משה גִיטלֶר (Gitler) בעיר ביאליסטוק שבפולין בבית דתי, משכיל וציוני. אביו למד בצעירותו שנים רבות בישיבת וולוז'ין, והיה בעל בית חרושת לטקסטיל. בית החרושת חרב במלחמת העולם הראשונה, והמשפחה עברה לעיר בקאו ברומניה, שם סיים משה לימודים בבית ספר תיכון ממלכתי. מילדותו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" והגיע לתפקיד ראש התנועה ברומניה.

במלחמת העולם השנייה פעל בראש התנועה במחתרת, עד שנעצר ב-1942 יחד עם קבוצת חברים ונידון ב"משפט השומרים" ל-25 שנות מאסר, מהן ריצה רק שנתיים, עד שחרור רומניה על ידי הצבא האדום ב-23 באוגוסט 1944. בכלא לימד עברית, הנהיג מאבק אידאולוגי נגד האסירים הקומוניסטים שניסו לעשות נפשות בין אסירי ציון, והבריח מכתבים לחברי התנועה שלא נעצרו ואף להנהגת התנועה העולמית בארץ ישראל. לאחר השחרור הנהיג את שיקום התנועה ברומניה עד עלותו ארצה.

בשנת 1945, בגיל עשרים וארבע, עלה לארץ ישראל, ועברת את שם משפחתו לגיל. במשך ארבעים שנה היה חבר קיבוץ רשפים בעמק בית שאן. גיל עבד בעיקר ברפת, שם הרבה לקרוא ספרים. מטעם הקיבוץ למד חקלאות במכון רופין והכין תוכניות לפיתוח עמק בית שאן. לו ולרעייתו, שושנה לבית הֶרלַנד, נולדו שלוש בנות (שמהן אחת נפטרה), ותשעה נכדים ונכדות.

בשנת 1965, בגיל ארבעים וארבע, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב וכעבור שנתיים סיים תואר שני כולל תזה. עבודת המאסטר שלו הייתה בנושא "המאבק על הקרקע (בעיות אגראריות בארץ ישראל במאות ה-ג' וה-ד' לספירה)" ודנה בבעיות אגרריות בתקופת השלטון הרומאי. מוריו העיקריים היו שמואל ספראי ויהושע אפרון.

גיל החל לחקור את היהודים בארצות ערב תחת שלטון האסלאם. באותו זמן פרסם ספר פופולרי על חייו של הבלכי בשם: "חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן". בלכי היה כופר יהודי במאה התשיעית לספירה.

את עבודת הדוקטור עשה באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה בהדרכתו של פרופ' שלמה דב גויטיין בנושא "ההקדש בפוסטאט על-פי תעודות מהגניזה". עבודתו הייתה מבוססת על אלף וחמש מאות תעודות מהגניזה הקהירית ומקורות מקבילים בערבית.

גם לאחר פרישתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס ולאחר שחצה את גיל ה-90, המשיך פרופ' גיל לפקוד מדי יום את החדר שהוקצה לו באוניברסיטה, לחקור ולפרסם ספרים ומאמרים לרוב.

נפטר בינואר 2014, בגיל 93. הותיר אחריו בת זוג, בנות ונכדות.[2]

עבודתו

הגניזה הקהירית נהפכה למרכז פעולתו של גיל, אך פרט לכך חקר את ספרות תקופת בית שני, היהודים בחצי האי ערב בימי קדם, תולדות היהודים בסיציליה, המסחר בימי הביניים, תולדות הכיתות בישראל, וכן פרסם מחקר על מוחמד וסביבתו.

גיל כתב מחקר על "האמנה של אלמדינה". החוקרים ראו בה ברית בין היהודים למוסלמים הראשונים בראשות מוחמד. גיל הוכיח כי ההפך הוא הנכון, וכי היה זה שלב במדיניותו של מוחמד לגירושם מן העיר מדינה שהפכה לבירת האסלאם, שהובילה למלחמה בהם ולהשמדתם.

מבין תגליותיו של משה גיל: ענף של בית ענן, שנחשב בעיני הקראים למייסד התנועה הקראית, למעשה נמנה עם ראשי הגולה בבבל ואף הנהיגו את ישיבת ארץ ישראל עד המאה התשיעית. כן גילה כי תנועת החניפים באסלאם הייתה למעשה ענף של המניכאים. גיל אף פרס תזה חדשה לגבי משמעות המונח "סיקריים". החוקרים עד זמנו זיהו זאת עם ליסטים רוצחים, על שם ה"סיקה", פגיון מוחבא. גיל זיהה זאת עם המילה Cession - ויתור על אדמה. הכוונה היא לאדמות שנתפשו על ידי יהודים לאחר מרד בר כוכבא לאחר שבעליהם המקוריים השתתפו בקרב, נפלו בשבי, נהרגו או ברחו.

ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה
מפעל מונומנטלי בן שלושה כרכים שיצא לאור בשנת 1983 בו הוא פירש מאות מסמכים מהגניזה הקהירית ומקורות קדומים אחרים. הוא תיאר את ארץ ישראל בתקופה שבין 634 עד 1099 לספירה הנוצרית, תוך הסתמכותו על היסטוריונים רבים אחרים, בצד תגליות מקוריות שלו.
במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים
מפעלו רחב היריעה השני של גיל החובק ארבעה כרכים ופורט את דברי ימי היהודים בתקופת הגאונים, זאת בהתבסס על פרשנות מדוקדקת של מאות מסמכים מן הגניזה הקהירית.

מפעל מקיף נוסף כתב גיל על מפעל ההקדש.

פרסים והערכה

ספריו

  • Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza. Leiden, 1976
  • התסתרים: המשפחה והכת, תל אביב: המכון לחקר התפוצות, המפעל "מורשת" לחקר יהדות המזרח, 1981.
  • ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה: (634–1099), (שלושה כרכים), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג 1983.
  • במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, (ארבעה כרכים), תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, 1997.
  • A History of Palestine, 634-1099. Cambridge University Press, 1997
  • Jews in Islamic countries in the Middle Ages, Leiden : Brill, 2004.
  • Related Worlds: Studies in Jewish and Arab Ancient and Early Medieval History. Variorum, Burlington VT, 2004.
  • והרומאי אז בארץ: אחד-עשר פרקים בהיסטוריה של ארץ-ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008.

בעריכתו

  • תולדות תנועת הפועלים בארץ-ישראל: ההתפתחות הרעיונית-המדינית: פרקים ותעודות (1905-1965)/ פרץ מרחב (בעריכת משה גיל). תל אביב: המחלקה לתרבות של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, על ידי ספרית פועלים, תשכ"ז 1967.
  • מחקרים במדעי היהדות/ בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, משה גיל. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשמ"ו 1986.
  • מחקרים במדעי היהדות/ בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, חברי מערכת: משה גיל, יאיר הופמן. תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשנ"א 1991.

ספר יובל לכבודו

לקריאה נוספת

  • יורם ארדר בריאיון עם פרופסור משה גיל, זמנים 95, קיץ 2006, 101-94.

קישורים חיצוניים

על ספריו

הערות שוליים

  1. ^ יורם ארדר, (2014±1921) דברים לזכרו של פרופ' משה גיל ז"ל, ציון, שנה ע"ט, ב', תשע"ד, עמ' 231.
  2. ^ פרופ' משה גיל, באתר "אבלים".
  3. ^ כנס אילמ"א השנתי, 2013, באתר אילמ"א.
  4. ^ ביקורת: יוסף דרורי, ‏'גנה אשר בה כל מיני מעדנים', קתדרה 93, עמ' 158-151
גאונים

גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.

גניזת קהיר

גניזת קהיר (נקרא בספרות המחקר גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב בהמגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומרן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי והכנעני הקדומים, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם.

ה'תשנ"ח

ה'תשנ"ח (5758) ובקיצור תשנ"ח –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-2 באוקטובר 1997, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 20 בספטמבר 1998.המולד של תשרי חל ביום חמישי, 4 שעות ו-129 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה רביעית לשמיטה, ושנת 1 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 18 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,929 לחורבן הבית, ושנת 2,309 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ח 50 שנות עצמאות.

האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

האקדמיה למוסיקה ולמחול על שם רובין בירושלים היא מוסד אקדמי להכשרת נגנים, זמרים, מלחינים, רקדנים ומנצחים הפועל בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם שבירושלים, אף שמדובר במוסד עצמאי.

נשיא האקדמיה בעשור השני של המאה ה-21 הוא הפרופסור ינעם ליף.

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין

המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים היא מכללה אקדמית להכשרת מורים בישראל. המכללה היא בין המכללות הראשונות למורים בארץ ישראל ששמו דגש על שימוש בשפה העברית. "בית המדרש למורים העברי הממלכתי על שם דוד ילין" היה שמה הראשון הרשמי והמלא של המכללה, אך בפי כל היא הייתה ידועה בשם "סמינר בית הכרם", שכן שוכנת היא על גבעה נישאה בלבה של שכונת בית הכרם. המכללה מוכרת גם בשמה "סמינר למורים" והיום שמה המקובל הוא "מכללת דוד ילין". המכללה נמצאת ברחוב מעגל בית המדרש 7.

תלמידי הסמינר השתלבו בחיי השכונה גם בימי שלום ושלווה ובעיקר בימי מאורעות ומלחמות; במאורעות תרפ"ט (1929), במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939), במלחמת העולם השנייה, במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים, הם היו חלק ממערך ההגנה והשמירה בשכונת בית הכרם ובחלקים אחרים של ירושלים.

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי

הספרייה המרכזית ע"ש אליאס סוראסקי היא הספרייה הגדולה מבין הספריות באוניברסיטת תל אביב, ואחת הספריות הגדולות בישראל.

הספרייה נוסדה בשנת 1954 ועברה לקמפוס האוניברסיטה ברמת אביב ולבניין החדש שנבנה בשנת 1968. רוב האוסף עוסק בתחומי מדעי הרוח והאומנות, והוא שוכן בבנין ע"ש אליאס סוראסקי שנבנה לפי תוכניות של האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר ושמואל ביקסון. בבנין זה שמורים גם "הארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה", "הארכיון הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה" ("ארכיון התיאטרון") ו"הארכיון למוזיקה ישראלית". בשנת 1984 נבנה מצפון למבנה הראשי מבנה דומה וקטן יותר הקרוי על שם גרוס, ובו שמור אוסף וינר וכן אוספים נוספים. ברחבי הקמפוס מפוזרים אוספים נוספים וספריות בנות הכפופים לספרייה המרכזית, מנהלת הספרייה היא ד"ר נעמה שפטלאוויץ. ב 2 במאי 2018 ציינה הספרייה בטקס חגיגי 50 שנה לייסוד המבנה בקמפוס ברמת אביב. בטקס נכחו סגן נשיא האוניברסיטה, פרופ' רענן ריין, מנהלת הספרייה, ד"ר נעמה שפטלאוויץ, ד"ר ארתורו קונסטנטינר, נכדו של אליאס סוראסקי והאדריכלים משה גיל (אדריכל) ומיכאל יעקובסון. בנוסף נערכה תערוכת צילומים ומוצגים וכן יצא לאור ספר-קטלוג לתערוכה זו.

התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל

התקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל (מכונה גם התקופה המוסלמית הקדומה) תחילתה בשנת 638, כאשר האימפריה הביזנטית ששלטה בארץ ישראל נחלה תבוסות צבאיות קשות. השבטים הערבים שפשטו מחיג'אז לארץ ישראל וסוריה בהנהגת החליפים אבו בכר ועומר הכריעו את החילות הביזנטיים לבסוף בשנת 641.

הכיבוש והשלטון הערבי בארץ ישראל נמשכו 458 שנים, עד לנפילת ירושלים בידי הצלבנים בשנת 1099, לאחר מצור בן חמישה חודשים. שלשה ימים טבחו הצלבנים בערבים וביהודים תושבי ירושלים. בכך הסתיימה התקופה הערבית הקדומה.

השלטון בזמן התקופה הערבית נחלק בין בית אומיה, בית עבאס, הסלג'וקים וכן הפאטימים וכן שושלות טורקיות קצרות יותר (שושלת טולון והשושלת האיח'שידית). התקופה הערבית השנייה החלה עם כיבוש ירושלים בשנת 1187 על ידי צלאח א-דין, אשר התיר לחיל המצב הצלבני לעזוב את העיר ללא פגע, בניגוד לטבח שהצלבנים עשו בעת כיבוש העיר. התקופה הסתיימה עם נפילת ירושלים לידי הממלוכים בשנת 1260.

טקס פרסי אופיר לשנת 1998

טקס פרסי האקדמיה לקולנוע ה-9 על שם השחקן ואיש הקולנוע הישראלי שייקה אופיר, המכונה גם "האוסקר הישראלי", התקיים ב-29 באוקטובר 1998 בהיכל התרבות בתל אביב-יפו, ישראל. הפרסים מוענקים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. הזוכה בפרס אופיר בקטגוריה הסרט הטוב ביותר יישלח כנציג ישראל בתחרות על פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

פרס על מפעל חיים הוענק לליה ון ליר ופרס על הישגים מקצועיים הוענק לשחקן יוסף שילוח.

ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת

התקופה הערבית הקדומה בירושלים נמשכה לאורך המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה, משנת 638, עם כיבוש העיר על ידי הפולשים הערבים-מוסלמים מידי הביזנטים, עד שנת 1099, שבה נכבשה העיר בידי הצלבנים במסע הצלב הראשון. הייתה זו תקופה של מהפכות שבה נקבעה נוכחות האסלאם ככוח דתי ופוליטי בזירה העולמית, וחלו בה חילופי כוחות בזירה המזרח תיכונית בין האימפריה הביזנטית הוותיקה לאימפריה המוסלמית העולה.

שינויים מפליגים אלו לא פסחו על ירושלים, שהייתה עד אז עיר קדושה ליהדות ולנצרות בלבד. עם הפיכתה לעיר הקדושה אף לאסלאם, הפכה ירושלים למקום מפגש בין הדתות לצד מוקד חיכוך ומחלוקת ביניהן. הנוכחות המוסלמית בירושלים ניכרה ברבדים שונים, כמו שינוי דמוגרפי שהתחולל אט-אט כתוצאה מהגירה מוסלמית לעיר; שינוי פיזי עם הקמת מוסדות חינוך ודת מוסלמיים ובניית הרובע המוסלמי; שינוי דתי עם מעבר מרכז הכובד הדתי להר הבית שחזר לשמש כמרכז פולחני לאחר מאות שנים של עזובה, ושינוי תרבותי שבא לידי ביטוי בפולקלור הערבי ובעיקר בשפה הערבית שהפכה לשפה המדוברת בארץ ישראל.

לאורך התקופה המוסלמית נשלטה ארץ ישראל בידי שלוש שושלות של שליטים מוסלמים: הראשונה, שושלת בית אומיה, שמרכזה היה בדמשק. בתקופה זו, שנמשכה משנת 661 עד שנת 750, עלתה חשיבות העיר, ומבנים רבים, שהחשובים שבהם הם המבנים שעל הר-הבית וקריית ארמונות שנבנו מדרום לו - הם עדות לכך. השושלת השנייה הייתה שושלת בית עבאס, שמרכזה היה בבגדד, שלטה עד שנת 969. בתקופה זו ירדה חשיבות העיר אך השליטים העבאסים דאגו לשפץ את מבני הדת המוסלמיים שבה. האחרונים היו השליטים מהשושלת הפאטמית שמרכז שלטונם היה בקהיר. תקופה זו אופיינה במלחמות אזרחים, במרידות, במלחמות נגד פולשים ובאסונות טבע שהביאו את ירושלים לשפל המדרגה.

עבור היהודים הייתה תקופה זו הזדמנות לחידוש הקשר עם ירושלים לאחר שלא הורשו לגור ואף לא לבקר בה במשך מאות שנים מאז חורבן בית שני. הקהילה היהודית חידשה את ישיבתה בעיר, וירושלים הפכה שוב למרכז רוחני ותרבותי לתפוצות ישראל.

ישיבת סורא

ישיבת סורא הייתה אחת משתי הישיבות הגדולות בבבל, מתחילת תקופת האמוראים ועד לסוף ימי הגאונים, במקביל לישיבת פומבדיתא. הוקמה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. עם החכמים המפורסמים שעמדו בראש הישיבה נמנו רב הונא, רב חסדא, רב אשי, רב יהודאי גאון, רב נטרונאי גאון, רב סעדיה גאון, ועוד.

ישיבת פומבדיתא

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים והתקיימה לאורכה של תקופת הגאונים, כ-800 שנה כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.

מיכאל נדלר

מיכאל נדלר (1921 – 1993) היה אדריכל ישראלי שפעל במסגרת משרד "נדלר, נדלר, ביקסון, גיל אדריכלים" - מהבולטים במשרדי האדריכלים בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים.

נדלר נולד בשנת 1921 בעיר סופיה שבבולגריה. בשנת 1941 עלה לארץ ישראל ופנה ללימודי אדריכלות בטכניון שבחיפה. בשנת 1945 סיים את לימודיו בטכניון שם גם הכיר את אשתו שולמית, שעִמה פנה לפתוח משרד אדריכלים קטן ברחוב בר כוכבא במרכז תל אביב. לבד מעבודתו כאדריכל פעיל, שימש נדלר כמנחה בקורסי סטודיו בטכניון בין השנים 1965–1966.

השותפות התרחבה לראשונה בשנת 1958 עת הצטרף האדריכל שמואל ביקסון. בשנת 1970 הצטרף האדריכל משה גיל כשותף. ב-1970 זכה בפרס רוקח יחד עם שותפיו למשרד.

המשרד שבראשו עמד נדלר תכנן כמה מהפרויקטים המרכזיים במדינת ישראל הצעירה, זכה בתחרויות תכנון ובפרסים על עבודות נבחרות. בעיקר התמקד בתכנון ספריות ומרכזי חינוך ותרבות.

בני הזוג נדלר בנו לעצמם בית בהרצליה פיתוח, אולם לא זכו לגור בו זמן רב.

משרדם של הזוג נדלר והשותפים שמואל ביקסון וגיל נסגר סופית ב-2010.

ב-2013 נערכה בגלריה בבית האדריכל התערוכה "עבודת צוות" הסוקרת את עבודות המשרד בין השנים 1946-2010. שנתיים לאחר נפתחה התערוכה מחדש במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. ב-2016 יצא לאור ספר מקיף המסכם את יצירתו של משרד האדריכלים "נדלר, נדלר, ביקסון, גיל" בעריכת צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון.

משה גיל (אדריכל)

משה גיל (נולד ב-21 באפריל 1933) הוא אדריכל ישראלי.

משה גיל (מחנך ומבקר)

משה גיל (גילֶר) (כ"ה בטבת תרע"א, 25 בינואר 1911 – י' באב תשכ"ז, 16 באוגוסט 1967) היה איש חינוך ומבקר ספרות ישראלי, מפקח ומנהלם של בתי מדרש למורים עבריים.

צ'רנוביץ

צ'רנוביץ (באוקראינית: Чернівці, "צֶ'רְנִיבְצִי"; ברוסית: Черновцы, "צֶ'רְנוֹבְצִי"; ברומנית: Cernăuţi, "צֶ'רְנַאוּץ", בגרמנית Czernowitz "צ'רנוביץ", ביידיש: טשערנאָוויץ) היא עיר מחוז בצפון בוקובינה, כיום באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 קילומטר מדרום־מערב לבירה קייב. שטח העיר כ-150 קילומטר רבוע.

צ'רנוביץ הייתה למשך כמעט מאתיים שנה בירת החבל בוקובינה תחת שלטון אוסטרי ואחר כך רומני. היא עיר מודרנית, ובה מבנים בעלי אדריכלות נאה, פסלים, אנדרטות, פארקים ירוקים וכיכרות רבות.

קתרסיס

קתרסיס: כתב עת לביקורת במדעי הרוח והחברה הוא כתב עת הרואה אור פעמיים בשנה ועוסק בביקורת מחקרית של מדעי הרוח והחברה בישראל ויוצא לאור בהוצאת כרמל. את כתב העת ייסדה בשנת 2004 עמותת "מצרף", והעורכים הראשונים היו יוחנן גלוקר, דורון מנדלס ומשה שוקד. עד 2017 התפרסמו 27 גליונות.

כל חוברת נפתחת במאמר המותח ביקורת על צד זה או אחר של התנהלות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולעיתים גם בעולם האקדמי הבינלאומי. רוב המאמרים עוסקים בספרי מחקר שונים שרואים אור בשפה העברית. מאמרים אלה מנתחים את הטקסט ומבקרים את המתודולוגיה המחקרית בה השתמש המחבר ונכתבים על ידי מומחים בתחומם. מטרת כתב העת היא להעלות את הרמה האקדמית בישראל על ידי חשיפת טעויות, כשלים ועוותים בספרים שהמבקרים רואים כבעלי רמה מחקרית נמוכה. בצד זאת, גם משבחים ספרים בעלי רמה גבוהה. כל גיליון מסתיים במאמר "זיכרון לראשונים" שבו נסקרים חייו ותרומתו המדעית של אחד מגדולי החוקרים במדינת ישראל שהלך לעולמו ולאחריו מתפרסם מאמר מאת אותו חוקר. בכל גיליון יש מספר עמודים ובהם מצוטטות אמירות שכתב איש תקשורת או אקדמיה, המגלות אי-ידיעות בסיסיות בתחומי ידע שונים, ולאחריהן מועמדות הטעויות על תיקונן.

חברי המערכת הם הפרופסורים דורון מנדלס, יוחנן גלוקר, אלון הראל, יהודה פרידלנדר ועמוס אדלהייט. במועצת המערכת חברים: דוד בר-גל, איל זמיר, דניאל שפרבר, ששון סומך, עמנואל סיון, אסא כשר, רחל בירנבאום, מנחם פרידמן, משה גיל, אלישע קימרון, אהרון קנטורוביץ', חנה רוזן, משה שוקד, מאיר שטרנברג, וראובן שיינדלין.

רעש שביעית

רעש שביעית היא רעידת אדמה קשה שפגעה באזור ארץ ישראל וסביבתה באמצע המאה השמינית לספירה, ככל הנראה בשנת 748, או 749.

קיימות עדויות בכתב לאסון שפקד את הארץ ממקורות נוצריים, יהודיים ומוסלמיים וכן התגלו עדויות להרס בחפירות ארכאולוגיות בירושלים, בית שאן, טבריה, כפר נחום, בח'רבת אל-מפג'ר שליד יריחו, ובחפירות באום אל-קנאטר. לפי כל העדויות הללו, ברעש האדמה נהרגו רבבות בני-אדם ונהרסו מבנים רבים, בהם העיר טבריה, העיר בית שאן ומסגד אל-אקצא בירושלים.

שם הרעש נקבע כיוון שהוא נזכר בפיוטים כרעש שקרה בשנת "שביעית", כלומר שנת שמיטה. תיארוך הרעש, שהיה אירוע מזעזע בתולדות הארץ, מעלה בעיות רבות במחקר ומשליך על מדעי היהדות בנושא קביעת שנות השמיטה.

לחורבן טבריה ברעש היו השלכות קשות על היצירה הדתית היהודית בארץ ישראל. הרעש הביא למעשה את הקץ על המפעל הארץ ישראלי המקורי בתחומי המדרש והפיוט.

שולמית נדלר

שולמית נדלר (16 באוגוסט 1923 - 27 באוגוסט 2016) הייתה אדריכלית ישראלית שפעלה במסגרת משרד "נדלר, נדלר, ביקסון, גיל אדריכלים" - מהבולטים במשרדי האדריכלים בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.