משה בילינסון

ד"ר משה בֶּילינסוןרוסית: Бейлинсон; י' בתשרי תר"ן, 5 באוקטובר 1889, ליד ירוסלבלה' בכסלו תרצ"ז, 19 בנובמבר 1936, תל אביב), רופא, מחלוצי העיתונאים והפובליציסטים בארץ ישראל, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי.

משה בילינסון
משה בילינסון, חצי שנה לפני מותו (1 במאי 1936).
\
Dr. Moshe Beilinson sculpure
פסל ד"ר משה בילינסון של בתיה לישנסקי בכניסה לבי"ח בילינסון
Beilenson22
קבר משה בילינסון בבית הקברות טרומפלדור

קורות חיים

משה בילינסון נולד ליד העיר ירוסלבל שברוסיה ביום כיפור שנת תר"ן (1889) לאהרן הכהן בילינסון, שהיה רוקח, ולבלה בתו של מרדכי פלונגיאן, ממשכילי וילנה. למד באוניברסיטאות מוסקבה, פרייבורג, ובזל והוסמך כדוקטור לרפואה. הצטרף לתנועה הסוציאליסטית הרוסית, וממנהּ עבר לציונות.

בין השנים 19171923 חי באיטליה, והיה פעיל בתנועה הציונית שם.

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, התיישב במושבה פתח תקווה ועבד כפועל בחבורת "מעבר". בשנת 1925, עם ייסוד עיתון "דבר", נענה בילינסון להזמנת עורכו, ברל כצנלסון, הצטרף למערכת העיתון וכתב בו מאמרים. בילינסון, שהפך לדוברהּ הראשי של תנועת העבודה, ביטא בכתיבתו עמדות של איש מצפון, ובלט בביקורתו נגד ממשלת המנדט הבריטי.

בילינסון היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וחבר מרכז מפא"י. היה חבר באספת הנבחרים והוועד הלאומי.[1].

ביליינסון היה היוזם של הקמת "בית החולים למושבות יהודה והשרון", שלאחר מותו שונה שמו לבית חולים בילינסון (כיום קמפוס בילינסון בתוך מרכז רפואי רבין). בנוסף, היה יו"ר הוועד המפקח של קופת חולים.

בילינסון נפטר בה' בכסלו תרצ"ז, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

כתביו

מאמריו של בילינסון לוקטו והופיעו, שנים אחדות לאחר מותו, ב"כתבי משה בילינסון" בעריכתה של ברכה חבס, בהוצאת דבר:

  • בימי תחית איטליה, תל אביב: חברה, 1930.
  • פרקי בילינסון, עין-חרוד: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1936.
  • במשבר העולם, תל אביב: הוצאת דבר, 1940. (מהדורה נוספת: תל אביב: ירון גולן, 1997.)
  • בדרך לעצמאות (עריכה: ברכה חבס), תל אביב: דבר, 1949.

לקריאה נוספת

  • ציון למשה בילינסון: דרכו ופועלו במלאת שנת אבלו, תל אביב: דבר, 1938.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמוד 116
1889

שנת 1889 היא השנה ה-89 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1889 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1936

שנת 1936 היא השנה ה-36 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1936 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

19 בנובמבר

19 בנובמבר הוא היום ה-323 בשנה, (324 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 42 ימים.

5 באוקטובר

5 באוקטובר הוא היום ה-278 בשנה בלוח הגריגוריאני (279 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נותרו עוד 87 ימים.

איטליה הצעירה

איטליה הצעירה (איטלקית: La Giovine Italia) הייתה תנועה פוליטית אשר הקים ג'וזפה מציני בשנת 1831, כחלק מהמאבק לאיחוד איטליה, וכן שמו של ביטאון התנועה.

מטרתה העיקרית של תנועה זאת הייתה לשחרר את איטליה מהשלטון הזר ולאחד את נסיכויות איטליה כרפובליקה חוקתית-דמוקרטית מאוחדת שתבטיח שוויון זכויות לכולם.

התנועה גייסה את המוני העם האיטלקי, ובעיקר צעירים שרצו לבטל את הסדר הישן והושפעו מרעיונות הליברליזם ומעקרונות המהפכה הצרפתית. התנועה רכשה לעצמה קהל אוהדים גדול וב-1848, ימי אביב העמים, התחוללו מספר הפיכות וניסיונות הפיכה נגד השליטים המקומיים. כחלק ממנוסת שליטים מקומיים נמלט אף האפיפיור מרומא.

רוב ההפיכות נכשלו, אולם בחלק מהנסיכויות, ובראשן נאפולי, קיבלו התושבים זכויות רבות יותר מאשר היו להם לפני המהפכה וחלקן, כמו ונציה ורומא, שוחררו והפכו לרפובליקות עצמאיות.

לאחר זמן, חזרו חלק מהשליטים לשלוט בנסיכויות וחלק מההקלות בוטלו, אולם איטליה הצעירה וזרם התודעה שחוללה היו מהגורמים המסייעים לאיחוד איטליה שהתרחש כ-30 שנה לאחר מכן.

תנועת איטליה הצעירה הייתה הבסיס לתנועת "אירופה הצעירה", שייסד מאציני ב-1834.

בילינסון

האם התכוונתם ל...

בית החולים על שם שוויצר

בית החולים על שם שוויצר - בית חולים אשר פעל בטבריה בשכונת קריית שמואל, בין השנים 1930‏-1931 ו-1934‏-1955.

בית החולים נחנך בשנת 1921. בבית החולים פעלו המחלקות הבאות: מחלקה פנימית, מחלקת ילדים ומאוחר יותר נוספה מחלקת יולדות.

ברכה חבס

ברכה חַבָּס-הכהן (20 בינואר 1900, כ' בשבט תר"ס – 31 ביולי 1968, ו' באב תשכ"ט) הייתה עיתונאית, עורכת, סופרת ואשת חינוך ישראלית. חברת מערכת דבר, ממייסדי עיתון הילדים דבר לילדים, מראשוני הוצאת הספרים עם עובד. מחברת הביוגרפיה הראשונה של דוד בן-גוריון. עיתונאית השטח הראשונה בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

דב הוז

דב הוז (19 בספטמבר 1894 – 29 בדצמבר 1940) היה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי הטיס העברי בארץ ישראל.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דפוס ראם

דפוס ראָם (בכתיב יידי; נהגה "רוֹם"; בכתב לטיני: Romm), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"ם–תרמ"ו (1880–1886), המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

הדסה היינריך

ד"ר הדסה היינריך (בגרמנית: Hertha Heinrich;‏ 2 ביוני 1898, ברלין – 22 בפברואר 1979, כפר סבא) הייתה רופאת ילדים, ממייסדות רפואת בתי-הספר בארץ ישראל.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

זליג ברודצקי

זליג (אשר) בּרוֹדֶצקי (Selig Brodetsky‏; 10 בפברואר 1888, כ"ח בשבט תרמ"ח, אוֹלְבִיוֹפּוֹל, פלך חרסון, האימפריה הרוסית – 20 במאי 1954, לונדון, בריטניה) היה מתמטיקאי, עסקן ציוני, ראש משרד ההנהלה הציונית בלונדון ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים.

יוסף אהרונוביץ'

יוסף אהרונוביץ' (19 ביולי 1877, ט' באב תרל"ז – 28 במרץ 1937, ט"ז בניסן תרצ"ז) היה עיתונאי, עסקן ומנהיג ציוני. בעלה של הסופרת דבורה בארון.

יעקב ישראל דה האן

ד"ר יעקב ישראל דה האן (31 בדצמבר 1881 – 30 ביוני 1924, אור לכ"ט בסיוון תרפ"ד) היה משפטן, עיתונאי, משורר וסופר בשפה ההולנדית, יהודי יליד הולנד, פעיל ציוני שהתחרד בארץ ישראל ופעל בהמשך נגד התנועה הציונית. היה קורבן של מה שנחשב כרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בזמן המודרני.

מרדכי פלונגיאן

מרדכי פְּלוּנְגיאן (ה'תקע"ו, 1816 - כ"ח בחשוון ה'תרמ"ד, 28 בנובמבר 1883) היה למדן, בלשן וסופר, מראשי משכילי וילנה.

מרכז רפואי רבין

מרכז רפואי רבין הוא מרכז רפואי בבעלות שירותי בריאות כללית, נמצא בפתח תקווה ומורכב מבית חולים בילינסון ומבית חולים גולדה השרון. זהו המרכז הרפואי הרביעי בגודלו בישראל. הוא משתרע על שני קמפוסים ברחבי העיר - המרכזי ברח' זאב ז'בוטינסקי - בית החולים בילינסון (בקרבתו נמצא מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל), והקמפוס הקטן יותר ברח' קרן קיימת לישראל שם נמצא "בית חולים גולדה השרון". שני בתי החולים אוחדו למרכז אחד ב-1996 שנקרא על שם ראש הממשלה יצחק רבין.

בית החולים מטפל בלמעלה מחצי מיליון חולים בשנה שמגיעים מישראל אך גם מהמדינות השכנות ומהרשות הפלסטינית. נולדים בו כל שנה כ-9,000 ילדים. הוא כולל 37 חדרי ניתוח ומכיל בסך הכול 1,300 מיטות. מרכז רבין הוא המרכז החשוב ביותר להשתלות ולטיפול בסרטן בישראל. מנהל המרכז הרפואי הוא ד"ר איתן וירטהיים.

רצח ארלוזורוב

רצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגי היישוב וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, אירע ב-16 ביוני 1933, בחוף תל אביב. הרצח, שנותר בלתי מפוענח, עורר סערה רבה ביישוב העברי והאשמות כבדות כנגד התנועה הרוויזיוניסטית. הפולמוס על זהות הרוצח והשלכותיו המשיך להתנהל ביישוב בתקופת המנדט הבריטי ובמידה מסוימת אף לאחר הקמת מדינת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.