משה אלשיך

רבי משה אלשיך (מכונה האלשיך הקדוש)[1] (ה'רס"ז, 1506/1507 - י"ג בניסן ש"ס, 1600[2]), היה פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורה (המכונות 'אלשיך'), שד"ר, ופוסק בצפת. תלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה.

רבי משה אלשיך
לידה 1506
ה'רס"ז
אדריאנופול, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1600 (בגיל 94 בערך)
י"ג בניסן ה'ש"ס
צפת, האימפריה העות'מאנית
כינוי האלשיך הקדוש
מקום קבורה ישראל בית העלמין העתיק בצפת
מדינה האימפריה העות'מאנית (1453-1844) האימפריה העות'מאנית
תחומי עיסוק הלכה, שו"ת, דרש
רבותיו רבי יוסף קארו
תלמידיו רבי חיים ויטאל
בני דורו האר"י
חיבוריו תורת משה
ציון האלשיך הקדוש
הציון שמעל מערת קבורתו של רבי משה אלשיך בבית העלמין העתיק בצפת.

ביוגרפיה

נולד לחיים[3] באדריאנופול, שם למד בישיבתו של רבי יוסף קארו. מאוחר יותר עבר לישיבתו של יוסף טאיטאצאק בסלוניקי. בשנת ה'רצ"ה (1535) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. כבר בגיל צעיר יחסית בלט כפוסק הלכה. שנה לאחר מכן, בשנת ה'רצ"ו (1536), כאשר עלה ר' יוסף קארו לצפת, כבר שימש בה ר' משה אלשיך כאחד מדייני צפת. לימים נדפס קובץ של מאה וארבעים מתשובותיו בספר שו"ת בשם 'הרב משה'.

ר' משה עמד בראשן של שתי ישיבות בצפת, בהן לימד עיון[4]. בהקדמה לספרו תורת משה המכיל דרשות על התורה, כותב המהר"מ אלשיך שעיקר עיסוקו היה בלימוד העיון ואת דרשותיו על התורה כתב בימי שישי לעת מצוא.

לאחר חידוש הסמיכה על ידי ר' יעקב בירב הוסמך ר' משה אלשיך על ידי רבו, ר' יוסף קארו. ר' משה עצמו סמך את רבי יום טוב צהלון. ישנה מסורת לפיה סירב האר"י ללמד את ר' משה אלשייך קבלה[5].

בימי זקנתו בשנת ה'ש"ן (1590) בקירוב יצא כשד"ר בשליחות אל סוריה, טורקיה ופרס.

רבי משה אלשיך זכה להערצה רבה בימי חייו ולאחר מכן ויש המוסיפים, עד היום, לשמו את הכינוי 'הקדוש'. ר' משה נפטר ונקבר בצפת. בית כנסת עתיק הקרוי 'בית הכנסת האלשיך הקדוש' נמצא בעיר העתיקה של צפת.

בין תלמידיו היה רבי יצחק בן רבי מרדכי גרשון טריויס.

חיבוריו

הרב אלשיך חיבר פירוש על התורה בשם 'תורת משה', ספרי הנביאים וחמש מגילות. בהקדמתו לפירושו על ספר דניאל הוא מסביר את דרך כתיבת פירושיו ומציין שפירושיו הם עיבוד של דרשות שנשא. כמו כן חיבר פירוש למסכת אבות בשם 'ירים משה', פירוש להגדה של פסח וכן קינות על חורבן בית המקדש ועל 'גלות השכינה'. בסוף ימיו כתב הרב אלשיך מאמר בשם 'חזות קשה' ובה תיאר את ראשית ירידתה של העיר צפת מגדולתה. על חיבוריו והשקפותיו של האלשיך נכתב ספרו של שמעון שלם, ר' משה אלשיך - לחקר שיטתו הפרשנית והשקפותיו בענייני מחשבה ומוסר, ירושלים תשכ"ו.

ספריו

קישורים חיצוניים

מספריו

הערות שוליים

  1. ^ אחד מחמישה המכונים כך: האחרים: רבי יהודה הנשיא (רבנו הקדוש) השל"ה, האר"י ו'האור החיים'
  2. ^ לפי זאב וילנאי נפטר רבי משה בשנת שנ"ג - 1593[דרוש מקור]
  3. ^ שם אביו ע"פ הנכתב על מצבתו
  4. ^ הקדמה לספרו רב פנינים
  5. ^ ספר "שבט מוסר" כג, כא, גרסאות נוספות מופיעות בספר החזיונות למהרח"ו ירושלים תשי"ד עמ' ח', ובגרסה אחרת בספרו של ר' יוסף סמברי דברי יוסף (מהדורת י' שטובר) ירושלים תשנ"ד, עמ' 359-360.
אדירנה

אדירנה (בטורקית Edirne; ביוונית Αδριανούπολη (אדריאנופולי); בבולגרית Одрин (אודרין)) היא עיר בתראקיה, בחלקה האירופי של טורקיה. היא שוכנת כ-250 ק"מ מערבית לאיסטנבול, בסמוך לגבולותיה של טורקיה עם יוון ובולגריה. העיר משמשת כבירתה של נפת אדירנה, ובשנת 2010 התגוררו בה כ-138,793 תושבים.

אלשיך

אלשיך הוא שם משפחה של שושלות רבנים תימניים המיוחסים לשבט לוי. במקור מערבית: أَلشَّيْخ א(ל)-שיח'.

האם התכוונתם ל...

בית כנסת האלשיך

בית כנסת האלשיך הוא בית כנסת בעיר העתיקה של צפת הקרוי על שמו של רבי משה אלשיך שהתפלל בו. בית הכנסת מכונה גם כניס אל-אסטמבוליה ובית הכנסת של בעלי תשובה.

ה'ש"ס

ה'ש"ס (5360) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-20 בספטמבר 1599, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 8 בספטמבר 1600. שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

חידוש הסמיכה

ביהדות, המונח חידוש הסמיכה מכוון למאמץ לחדש את המסורת הקדומה של שלשלת סמיכת החכמים מדור לדור. ההלכה קובעת כי סמיכה כזו נותנת לחכם הסמוך סמכויות מסוימות, כגון האפשרות לדון דיני חבלות, דיני קנסות ודיני נפשות. שלשלת הסמיכה הקדומה שעל פי המסורת היהודית התחילה ממשה רבנו, פסקה, והחכמים בדורות המאוחרים נותרו בלא הסמכויות הללו. הרמב"ם בפירוש המשניות כתב שאם ייאספו כל חכמי ארץ ישראל ויסכימו לחדש את מוסד הסמיכה הדבר אפשרי. אמנם בספרו "משנה תורה", בבואו לפסוק הלכה כתב את הדין בלשון מסויגת: נראה לי שיכולים כל חכמי ארץ ישראל להתאסף ולחדש את הסמיכה, "והדבר צריך הכרע".

חיים ויטאל

הרב חיים ויטאל (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג, 1542 - ל' בניסן ה'ש"ף, 1620) היה ממקובלי צפת, כתב וערך את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק.

י"ג בניסן

י"ג בניסן הוא היום השלושה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ג בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

יוסף מטראני

רבי יוסף מטראני (1568–1639), המכונה המהרי"ט, המוהרי"ט או המהרימ"ט (כדי להבדילו מהמהרי"ט ר' יוסף טאיטאצאק), היה מגדולי וחשובי הפוסקים, בנו של ר' משה מטראני, המבי"ט. מרבני צפת, נודע בעיקר בעקבות השו"ת אותו חיבר, שו"ת המהרי"ט, וחידושיו על חלקים מן הש"ס. שימש כחכם באשי של טורקיה, וכן כשד"ר בקושטא.

יוסף קארו

רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

יסניץ

יֶסניץ (בגרמנית: Jeßnitz ביידיש: יעסניץ) היא עיר במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה. העיר ממוקמת על הנהר מוּלדֶה (Mulde), בין דסאו, השוכנת 20 ק"מ מצפון לה, להאלה, כ-30 ק"מ מדרום-מזרח, וללייפציג, 35 ק"מ מדרום. על אף שלא הייתה מרכז יהודי, התקיימה בה במאה ה-18 סובלנות ליהודים ובין השנים 1716 ל-1744 התקיים בעיר מרכז גדול לדפוס עברי והוצאה לאור.

יעקב בירב

רבי יעקב בירב (ידוע גם כמהר"י בירב; ה'רל"ד 1474 - ל' בניסן ה'ש"א 1541), היה מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16. יוזם ניסיון חידוש הסמיכה ב-1538.

מקובלי צפת

מקובלי צפת הוא כינוי קיבוצי ליהודים שעסקו בלימוד קבלה ("מקובלים") שחיו ופעלו בעיר צפת בתקופת האר"י (רבי יצחק לוריא), לפניו ואחריו, בטווח השנים שבין שנת ה'ר"פ (1520) בערך עד שנת ה'ש"ס (1600). מקובלי צפת בכלל והאר"י ותלמידיו בפרט פיתחו כיוונים חדשים בתורת הקבלה, כיוונים אשר התפשטו במאות השנים הבאות והותירו חותם גדול על העולם היהודי.

משה מטראני

רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי (המבי"ט; 1500 – 1580; ה'ר"ס – ה'ש"מ), היה ראש ישיבה ופוסק, מחכמי צפת במאה ה-16.

משה מפשוורסק

רבי משה הלוי מפשוורסק (מכונה גם משה סופר סת"ם מפשוורסק; ה'ת"פ – י"ב בטבת ה'תקס"ו) צדיק ואדמו"ר חסידי בדור הרביעי בתנועת החסידות, סופר סת"ם ומחבר ספר "אור פני משה".

סמיכה לרבנות

ביהדות, סמיכה לרבנות (נקראת גם: היתר הוראה או סמיכת זקנים) היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי ראות עיניו, ולהיקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה".

ספונות

ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח (או בשמו המקוצר ספונות), הוא כתב עת מדעי, שיצא לאור בשתי סדרות, ביוזמתו של מאיר בניהו, ומטעם מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית. עד כה יצאו לאור 26 ספרים ב-25 כרכים. הספר הראשון יצא לאור בשנת תשי"ז (1956) והאחרון בשנת תשע"ז (2017).

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

שמואל אוזידא

רבי שמואל די אוזידא (1545–1604) היה ראש ישיבה, מקובל ומחבר ספרים שחי בצפת. מתלמידיו הראשונים של האר"י, וחברו של רבי משה קורדובירו. היה בנו של רבי יצחק די אוזידא.

נולד בצפת. למד בבית מדרשו של רבי אלישע גאליקו, ובהשראתו הפך לדרשן נלהב. בהמשך ייסד ישיבה גדולה שעסקו בה בנגלה ובנסתר.

נודע בחיבורו על פרקי אבות בשם מדרש שמואל. חיבור זה בחלקו הגדול הוא אנתולוגיה - מעין "שיטה מקובצת" - לפירושים אחרים על המסכת, בתוספת פירושים משלו מדרשות שנשא לקהל שומעיו. החיבור נדפס לראשונה בחייו בויניציה בשנת של"ט (1579), שלוש פעמים נוספות בחיי המחבר, ובמשך השנים נדפס עשרות פעמים.

כמו תלמיד אחר של האר"י, רבי משה אלשיך, די אוזידא עסק בספריו בעיקר בתחום הדרש ולא התמקד בקבלה.

לאחר פטירת האר"י בשנת של"ב (1572) המשיך ר' שמואל ללמוד קבלה אצל ר' חיים ויטל, והוא חתום בשנת של"ה (1575) על שטר ההתקשרות של חבורת תלמידי האר"י שהכירו בר' חיים ויטל כיורשו הרוחני.

ספריו שנדפסו:

לחם דמעה, פירוש על מגילת איכה נדפס בחייו בשנת ש"ס (1600)

אגרת שמואל, פירוש על מגילת רות בשם "אגרת שמואל", נדפס בקורוג'ישמי בשנת שנ"ז.

פירוש על מגילת אסתר - יצא לראשונה בשנת תשמ"ג על ידי הרב חיים אהרן קאופמן ובשנית במקראות גדולות חמש מגילות, מכון "אבן ישראל" תשס"ד.ספריו בכתב יד:

קובץ הדרושים הגדול - אוסף קטעי דרשות לא מעובדות.

פירוש על ספרי התנ"ך ישעיהו, איוב, דניאל

תורת משה

תורת משה המוכר יותר כ"האלשיך" הוא ספרו החשוב והמוכר ביותר של רבי משה אלשיך (האלשיך הקדוש) המציג את תורתו וביאוריו על חמשת חומשי התורה. מחמת ארכו הרב, נדפס הספר כסדרה בת חמישה כרכים. באורח נדיר, אף שהאלשיך לא היה חסיד, זהו ספר מתקופת האחרונים שמתבססים על דרושים ממנו רבים מחשובי תנועת החסידות המרבים לצטטו, בהם תולדות יעקב יוסף, החוזה מלובלין, קדושת לוי, המגיד מקוזניץ ועוד.

את הספר החל לסדר רבי משה בשנת ה'שנ"ב, ושנה לאחר מכן יצא החלק הראשון על ספר בראשית, בבית דפוסה של דונה ריינה אלמנת דון יוסף נשיא, סמוך לקושטא. הספר הוגה על ידי רבי יצחק גרשון תלמיד האלשיך. בה'ש"ס נדפס הספר שנית בויניציאה, במהדורה מתוקנת מטעויות הדפוס הראשון. בשנה הבאה הופיעה מהדורה שלישית באותה עיר, עם הקדמת רבי ברוך קלמיאני.

האר"י אמר על דרשות האלשיך כי כיוון לאמת, והפליא רבות בשבחם. גם החיד"א התבטא עליו בעקבות הספר "המפרש הגדול שבאחרונים", "פירוש מתוק ואמיתי" ועוד. אגדות על כך שהאר"י יצא לשמוע את הדרשות עם כל פמלייתו נשמעו מפי רבי חיים אלעזר שפירא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.