מר בר רב אשי

מר בר רב אשי, שחתם בכינוי טביומי, היה אמורא בבלי בדור השביעי. היה בנו של רב אשי, ועמד בראש ישיבת סורא במתא מחסיא, פרוור של העיר סורא. התמנה לעמוד בראשות הישיבה בשנת ד'רט"ו (455), 28 שנים לאחר פטירת אביו, ושימש בתפקיד זה כ-13 שנה, עד לפטירתו ביום הכיפורים ד'רכ"ח (467). מר בר רב אשי, שהיה תלמידו המובהק של אביו ומסר הלכות בשמו, המשיך את המפעל הגדול של אביו - עריכת התלמוד הבבלי.

חתימתו

היה חותם בשם טביומי[1] - שהיה כינויו או שמו הפרטי. בפשר שם זה כתב המהרש"א שלושה הסברים:

  1. בשם ספר יוחסין השלם - כינוי זה בא לו מפני שבימיו היה שקט ליהודים בבבל ("טביומי" = טַב יוֹמֵי, ימים טובים)[2], בניגוד לתקופה שאחר פטירתו.
  2. על שם המזל הטוב שעמד לו ביום שנתמנה לראש הישיבה (ראו להלן).
  3. על שם המאמר שאמר עליו רב אחא מדפתי, המועמד לראש הישיבה: "כל המטיבין לו - לא במהרה מריעין לו", עם מינויו של מר בר רב אשי לראש הישיבה.

המהרש"א מסיים: ולכל הפירושים קשה, שהרי מר בר רב אשי היה חותם בשם זה עוד קודם שידע כל זה - טרם נתמנה לראש ישיבה, וודאי שלפני הגזירות הקשות של המלך פירוז בתקופה שלאחר פטירתו. ולכן ההסברים הללו אינם יכולים להיות הסיבה לכינוי זה, אלא מדרש מאוחר של השם, מעין "סימן לדבר".

מינויו לראש הישיבה

אחרי פטירת רב אשי כיהנו שלושה אמוראים בתפקיד ראש ישיבת סורא, בזה אחר זה: רב יימר, רב אידי בר אבין השני ורב נחמן בר רב הונא. לאחר פטירת רב נחמן בר רב הונא, נועצו החכמים למנות ראש ישיבה במקומו.

בתלמוד מסופר[1], שמר בר רב אשי הסתובב בשוק העיר מחוזא, ושמע שוטה אחד שהיה צועק: ראש הישיבה שעתיד להתמנות במתא מחסיא חותם בשם טביומי. מר בר רב אשי, בשמעו זאת, החליט להגיע אל הישיבה במתא מחסיא. בינתיים נמנו החכמים למנות את רב אחא מדפתי לראש הישיבה. כיוון ששמעו שמר בר רב אשי בדרכו אל הישיבה, שלחו אליו שני תלמידים לבקש את אישורו למינוי זה של רב אחא. מר בר רב אשי עיכב אצלו את זוג התלמידים, וחכמי הישיבה שלחו אליו זוג נוסף. הוא עיכב גם אותם, וכך עשה עד שהתקבצו אצלו עשרה תלמידים. פתח הוא ודרש, כפי הנוהג שדרשת "כלה" אינה נפתחת ללא עשרה. בכך התמנה הוא עצמו לראש הישיבה. רב אחא, בשמעו זאת, אמר: "כל המריעין לו (גורמים רע מן השמיים) - לא במהרה מיטיבין לו, וכל המיטיבין לו - לא במהרה מריעין לו".
אחד הטעמים שניתנו בדבר, קושר את המעשה במקור אחר[3], שבו נאמר שחכם המתמנה לראש ישיבה - עם המינוי נמחלים כל עוונותיו. זו, אפוא, הסיבה שמר בר רב אשי התעניין במיוחד בתפקיד זה, וזו גם הסיבה לאכזבתו של רב אחא מדפתי[4].

את חיבתו לתלמידי החכמים ביטא מר בר רב אשי במאמר הבא[5]: "אמר מר בר רב אשי: פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא. מאי טעמא? דחביב עלי כגופאי, ואין אדם רואה חובה לעצמו". כלומר, פסול אני להעיד על תלמיד חכם, כיוון שהוא חביב עלי כגופי, ואיני יכול להיות אובייקטיבי.

מר בר רב אשי ראה שדים והעיד על מראיהם ודרך פעולתם, כך למשל, אמר על אמרתו של רב הונא כי "הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאיה יוכת שער" (שד ששמו שאיה מזיק בית שאין דרים בו), כי הוא ראה את המזיק, המנגח ומזיק כשור[6]. בתלמוד מסופר אף על דין ודברים שהיה למר בר רב אשי עם מזיק על טבעי, שלאחר שמר בר רב אשי הטיל עליו שמתא (סוג של נידוי), הופיע לדין, וחויב לשלם את הנזק שעשה[7].

תקופתו

בסוף ימיו באה לסיומה התקופה הנוחה-יחסית ליהודים, שאפיינה את ימי עריכת התלמוד עד אז.

באיגרת רב שרירא גאון מסופר על גזירה שגזר מלך האימפריה הסאסאנית, יזדגרד השני, לבטל את מצוות השבת. מלך זה היה נוח ליהודים בתחילת שלטונו, אך בסוף ימיו נכנע ללחצי האמגושים (כמרי הדת הזורואסטרית) לגזור גזרות על היהודים. מר בר רב אשי, ראש ישיבת סורא, ורב סמא, ראש ישיבת פומבדיתא, גזרו יום תענית ותפילה. בסופו של דבר, המלך מת על משכבו מהכשת נחש, והגזרה בטלה.

מר בר רב אשי נפטר במוצאי יום הכיפורים, בתאריך י"א בתשרי ד'רכ"ח (467). לאחר פטירתו מילא את מקומו רבה תוספאה, שעמד בראש הישיבה והמשיך בעריכת התלמוד[8].

"הלכה כמר בר רב אשי"

בכללי הפסיקה במחלוקות האמוראים, שנוסחו בימי הסבוראים והגאונים, ישנו כלל אחד ביחס למר בר רב אשי ולקביעת הלכה כמותו, אולם בין הראשונים נפלה מחלוקת מהו נוסחו המדויק.

בכל התלמוד, אם לא נפסק במפורש אחרת, הלכה כמר בר רב אשי, חוץ משתי הלכות שסימנן "מיפך שבועה"[9] ו"אודיתא"[10]. כן כתב רש"י[11], וכן מובא ב"סדר תנאים ואמוראים"[12], ובתוספות בשם תשובות הגאונים[13].

לפי רבנו חננאל, בכל התלמוד הלכה כמר בר רב אשי חוץ מ"מיפך שבועה", כדלעיל; אבל במחלוקת בנושא "אודיתא" הלכה כמר בר רב אשי, ותחת זאת בהלכה אחרת, שסימנה "חיוורי"[14], אין הלכה כמותו. בשיטה זו נקט גם הרי"ף[15], וכן מובא בתוספות בשם הערוך[16].

לעומת זאת, בתוספות[17] הציגו שיטה יוצאת דופן, שלפיה הכלל הוא הפוך - בכל התלמוד אין הלכה כמר בר רב אשי, לבד משתי הלכות - "מיפך שבועה" ו"אודיתא" - שבהן הלכה כמותו. שיטה זו הפוכה לחלוטין מהשיטה של רש"י. בעלי התוספות כתבו אותה בשם רב האי גאון ורבנו גרשום[18].

ב"מבוא התלמוד" לרבי שמואל הנגיד מפיע בפשטות כלל בזו הלשון: "מר בר רב אשי הלכה כמותו בזמן שאין מחלוקת לרבו (=כשאינו חולק על רבו)".

הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו בדרך כלל כמר בר רב אשי, למעט "מיפך שבועה" ו"חיוורי"; כשיטתו של רבנו חננאל[19].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בבלי, בבא בתרא יב ע"ב.
  2. ^ וכן נכתב ב"ספר הקבלה" להראב"ד, אלא שנפלה שם טעות באחת המהדורות.
  3. ^ ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג; וראו גם בבלי סנהדרין יד ע"א.
  4. ^ ספר "בן יהוידע" לרבי יוסף חיים מבגדאד; וראו שם טעם נוסף.
  5. ^ בבלי, שבת קיט ע"א.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"א, עמוד א'.
  7. ^ בבלי, חולין קה ע"ב.
  8. ^ איגרת רב שרירא גאון.
  9. ^ בבלי, שבועות מא ע"א.
  10. ^ בבלי, סנהדרין כט ע"ב.
  11. ^ חולין עו ע"ב.
  12. ^ סימן לח.
  13. ^ תוס' כתובות צו ע"א ד"ה אלמנה, לנוסחא הראשונה שם (ראו להלן).
  14. ^ חולין עו ע"ב, ותוספות שם.
  15. ^ חולין כו ע"א בדפי הרי"ף.
  16. ^ תוס' כתובות צו ע"א ד"א אלמנה.
  17. ^ יומא פג ע"א ד"ה מר בר רב אשי; כתובות צו ע"א .
  18. ^ תוס' יומא פג ע"א ד"ה מר. ובתוס' בכתובות צו ע"א ד"ה אלמנה כתבו שכך ראה הריב"ן בתשובת הגאונים. אולם מדברי הרי"ף עולה שרב האי גאון לא נקט שיטה זו אלא את שיטתו של רבנו חננאל - סנהדרין ח ע"ב בדפי הרי"ף.
  19. ^ בעלי התוספות וחכמים נוספים דנו במקרים פרטניים שנראים כיוצאי דופן - ראו תוס' כתובות צו ע"א סוף ד"ה אלמנה. להרחבה ראו גם "שערי תורת בבל", לרב זאב וולף רבינוביץ', עמוד 157-158.
אבא דמן יפו

אַבָּא דְּמִן יָפוֹ, הידוע גם בתור אַדָּא דְּמִן יָפוֹ, היה אמורא שחי ביפו ונודע בעיקר בשל ההוראה שלו לקרוא את כל שמות בני המן בנשימה אחת בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים. בנו היה רבי חייא.

אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בר פפי

אבימי בר פפי היה אמורא בן הדור השלישי, חברם של רב נחמן ועולא (בתלמוד הבבלי מסופר שישבו יחד).

אכילת דג עם בשר

אכילת דג ובשר יחד, מוזכרת בתלמוד בבלי כדבר הגורם לידי ריח רע וצרעת, דבר האסור משום "סכנה", חז"ל החמירו באיסורי סכנה אף יותר מאיסורי תורה.

בתקופת הראשונים הורחב האיסור, והונהג שלא לאכול דג ובשר בזה אחר זה ללא הפרדה הנעשית על ידי אכילת דבר מה ביניהם, ואף נטילת הידיים בין המנות. מאידך, בתקופת האחרונים נטען על ידי חלק מהפוסקים שהשתנו הטבעים, וכבר אין סכנה בדבר.

אמוראי בבל

אמוראי בבל הם אמוראים שפעלו בבבל בתקופת התלמוד.

אמימר בר מר ינוקא

רב אמימר בר מר ינוקא היה אמורא בבלי בן הדור השביעי והשמיני, תלמידו של רב חייא בריה דרב אויא. היה מנכבדי הקהילה היהודית בדורו, קרוב לסיומה של תקופת האמוראים, בזמן שצרות רבות פקדו את יהודי בבל. נאסר ועימו שניים מנכבדי הקהילה היהודית, והוצא להורג בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון.

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

י"א בתשרי

י"א בתשרי הוא היום האחד-עשר בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד-עשר בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. י"א בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

בקרב עדות החסידים, מכונה יום זה בשם "שם ה'" (או ביידיש: גאטס נאמען).

יהודה בר מרימר

יהודה מר בר מרימר היה אמורא בבלי בדור השביעי, בנו של מרימר ראש ישיבת סורא.

כמה מפסקיו מוזכרים בתלמוד. כך גם הנהגותיו ההלכתיות, אחת מהן היא בנוגע למצוות ביומו תתן שכרו. הוא היה אומר למשמשו, לשכור פועל לעבוד אצלו, ולהתחייב שבעל הבית - הוא יהודה בר מרימר - ישלם לו, מכיוון שחשש שמא יעבור על העבירה החמורה של "ביומו תתן שכרו", ובצורה כזו, כאשר לא הוא בעצמו משכיר את הפועל, הוא אינו מחויב במצווה.

היה נחשב לאדם מכובד ביותר. בהקשר לכך מסופר, כי כאשר השיא רב פפא את בנו, לבתו של חמיו אבא סוראה, ורצה לבוא לבית חותנו כדי לסכם את סכום הנדוניה שיעניק אבא סוראה לבתו, הוא פגש בפתח את יהודה בר מרימר. רב פפא ביקש ממנו שייכנס, אך יהודה בר מרימר סירב, בהסבירו כי הוא לא רוצה שאבא סוראה יתבייש מפניו, ובשל כך יעניק לבתו יותר מכדי רצונו האמיתי. רב פפא הפעיל עליו לחץ כבד, ולבסוף הוא התלווה עמו לביתו של אבא סוראה. כאשר אבא סוראה קצב את סכום הנדוניה, וראה שיהודה בר מרימר שותק, הוא חשב שסיבת השתיקה היא מפני שיהודה בר מרימר סבור שהכסף שהעניק לנדוניית בתו - מעט מדי, והוא כועס, ולכן הוא הוסיף עוד ועוד עד שהעניק את רוב נכסיו לביתו. כאשר ראה שבכל זאת הוא עדיין שותק, הוא אמר ליהודה בר מרימר: הרי לא הותרתי לעצמי כלום, ועדיין רוצה אתה שאתן עוד? אמר לו יהודה בר מרימר: גם מה שנתת כבר הוא נגד דעתי, לפי דעתי לא היה לך לתת כל כך הרבה, אבל משנתת אין לך לחזור בך.

בתלמוד מסופר אודותיו כי הוא ישב יחד עם מר בר רב אשי ועם רב אחא מדיפתי, ומכיוון שכולם היו שווים בחכמה, הם חשבו הם פטורים מזימון, אלא שמרימר העמיד אותם על טעותם.

רב אחא מדפתי

רב אחא מדפתי היה אמורא בבלי בן הדור השישי לאמוראי בבל, מחכמי ישיבת סורא במתא מחסיא.

אמרותיו מוזכרות פעמים רבות בתלמוד הבבלי, לרוב הוא מתדיין עם חבירו רבינא.

רב אשי

רב אשי (352–427) היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, פעל עד תחילת המאה ה-5. רב אשי היה מעורכי התלמוד הבבלי. עמד בראש ישיבת סורא במשך קרוב ל-60 שנה.

רב יימר

רב יימר היה אמורא בבלי בדור השישי. תלמידו של רב כהנא מפום נהרא וחברו של רב אשי שאיתו נשא ונתן רבות בהלכה. על פי אגרת רב שרירא גאון רב יימר היה ממלא מקומו של רב אשי במשך 5 שנים (427-432) כראש ישיבת סורא. בסדר תנאים ואמוראים מסופר כי בעת מותו נראה עמוד אש בשמים שעמד שלושים יום.

רב פפי

רב פפי היה אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ושל רב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רבה תוספאה

רבה (רבא) תוספאה - אמורא בבלי בדור השמיני, בשלהי תקופת האמוראים. לפי דברי רב שרירא גאון באיגרתו, היה רבה תוספאה ראש ישיבת סורא אחרי מר בר רב אשי במשך כשש שנים, בשנים ד'רכ"ח-ד'רל"ד (467-474). מעורכי התלמוד.

בפשר הכינוי "תוספאה" כתב בעל "דורות הראשונים", שבתקופתו היה התלמוד בגמר עריכתו והוא השתתף בעריכתו והוסיף עליו, ולכן כינוהו רבה תוספאה. טעם אחר שנזכר בעניין זה, שרבה תוספאה היה בקי בברייתות ובתוספתא, קובצי משניות שנשארו מחוץ לשישה סדרי משנה. לדעת אפשטיין, סברות אלו בטעות יסודן, והוא נקרא 'תוספאה' על שם מקומו.

רבי אלכסנדרי

רבי אלכסנדרי היה אמורא ארץ ישראלי בדור השני והדור השלישי.

היה דרשן גדול, וכל מאמריו בתלמוד עוסקים בענייני אגדה.

מימרות רבות בענייני אגדה מופיעות בשמו בתלמוד, ומהמפורסמות שבהן, שהיה הולך ומכריז מי מי רוצה לחיות? וכשהתקבצו סביבו אנשים היה מראה להם את הפסוק מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע.

רבי יהודה נשיאה השלישי

רבי יהודה נשיאה השלישי היה נשיא בדור השישי לאמוראי ארץ ישראל. דור י"ג להלל הזקן. בזמנו היה רבי ירמיה. אביו רבן גמליאל החמישי, היה תלמידו של רבי אבהו,

ייתכן שהיה אביו של הלל נשיאה.

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון

רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון הוא אמורא מארץ ישראל בדור החמישי. בנו של האמורא רבי יוסי ברבי בון. היה תלמידו של אביו, וחבירו של רבי מתניא. וכן מסר בשמו של רבי נסה.

רבי תחליפא בר מערבא

רב תחליפא בר מערבא היה אמורא ארצישראלי שלמד תחת רבי אבהו.

היה נוסע באופן תדיר לבבל. נראה שנקרא בשם "בר מערבא" כדי לבדלו מרב תחליפא הבבלי.

רבינא האחרון

רבינא האחרון, או בשמו המלא רב אבינא בר רב הונא (422[דרוש מקור] - י"ג בכסלו ד'ר"ס, 499) הוא חכם בבלי מהדור השמיני והאחרון של תקופת האמוראים. התמנה לאחר רבו, רבה תוספאה, להיות ראש ישיבת סורא במתא מחסיא, פרברה של העיר הבבלית סורא. שם פעל להשלמת עבודת רבותיו, רבינא הראשון ורב אשי, בעריכת התלמוד הבבלי וחתימת דברי החכמים של הדורות שלפניו. הוא השלים מלאכה זו זמן קצר לפני מותו.

מותו ציין את סיום תקופת האמוראים, שהם בעלי סמכות הוראה. האמור בתלמוד (בבלי, בבא מציעא פו ע"א): "רב אשי ורבינא סוף הוראה", מיוחס על ידי רב שרירא גאון באגרתו לרב אשי מן הדור השישי, עורך התלמוד, ורבינא דנן, חותמו.

החכמים שלאחריו, חלקם מתלמידיו, הסבירו את הגמרא ונקראו סבוראים.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימר • מר בר רב אשי • רפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.