מרשם האוכלוסין

מרשם אוכלוסין היא מערכת שבה הממשלה רושמת את האירועים החיוניים (לידות, נישואים, פטירות וכדומה) של אזרחיה ותושביה.

בישראל

מרשם האוכלוסין בישראל מהווה גוף זה יחידת סמך של משרד הפנים: רשות האוכלוסין וההגירה, הפועלת (בין היתר) מכוח חוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה-1965.

המרשם בישראל הונהג על ידי המנדט הבריטי והוא מתבסס על מרשם דומה המצוי בבריטניה כמו גם במדינות אחרות בעולם.

הפרטים המופיעים במרשם האוכלוסין מופיעים גם (ברובם) בתעודת הזהות. למעשה, תעודת הזהות אינה אלא מסמך המציין פרטים מתוך מרשם האוכלוסין.

מטרת המרשם

מטרת המרשם לרשום את פרטי המידע הנוגעים לתושבי המדינה. הפרטים הרשומים בו (בהתאם לסעיף 2 לחוק) הם:

  • שם המשפחה;
  • השם הפרטי והשמות הקודמים;
  • שמות ההורים;
  • תאריך הלידה ומקום הלידה;
  • המין;
  • הלאום;
  • הדת;
  • המצב האישי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן);
  • שם בן-הזוג;
  • שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם;
  • אזרחות או אזרחויות, בין נוכחיות ובין אלה שקדמו;
  • המען;
  • כתובת למשלוח דואר;
  • תאריך הכניסה לישראל;
  • התאריך שבו נהיה לתושב מדינת ישראל.

המרשם נועד לצרכים סטטיסטיים. בנוסף, חלק מפרטי המרשם מהווים גם ראיה לנכונותם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך על האמור בהם (סעיף 3 לחוק).

פרטי המרשם שאינם מהווים ראיה לאמיתותם הם הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג, וזאת כיוון שלעיתים מחויב משרד הפנים לרשום תחת סעיפים אלה פרטים המנוגדים לתפיסותיהן של מפלגות דתיות בנושא (למשל, משרד הפנים מחויב לרשום כ"יהודי" מי שעבר גיור רפורמי).

תפקיד פקיד הרישום

מספר רב של פסקי דין דנו בשאלת סמכויות פקיד הרישום. פרק ג' לחוק קובע כי פקיד הרישום רשאי לדרוש ממי שמסר הודעה על פרטי רישום למסור לפקיד כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום (סעיף 19(1)). כן רשאי הוא לרשום הצהרה (בכתב או בעל-פה) על אמיתות ידיעה או מסמך שנמסרו לו (סעיף 19(2)). חוק המרשם מבחין בין רישום ראשון לבין רישום שינויים. הרישום הראשון ייעשה על פי "תעודה ציבורית", ובאין תעודה כזאת, על פי הודעת המבקש. רישום שינויים נעשה רק על בסיס תעודה ציבורית המעידה על השינוי[1].

גניבת מאגר הנתונים

עותק מלא של מאגר הנתונים נגנב בשנת 2006 והופץ באינטרנט.[2] על פי החשד, גניבת הנתונים נעשתה על ידי עובד קבלן של משרד העבודה והרווחה.[3] הנתונים הגנובים הופצו יחד עם תוכנה בשם "אגרון" לעיון בהם, וזו שימשה לשלל מטרות שיש בהן פגיעה בפרטיות וייתכן גם בביטחון האישי.[4][5]

במדינות אחרות

בממלכה המאוחדת (בריטניה)

המרשם בממלכה המאוחדת הונהג בשנת 1837 ונגע לרשום פרטי כל תושבי אנגליה וויילס. בממלכה המאוחדת יש לרשום לידות תוך 42 ימים, ומוות תוך 5 ימים, טקסי נישואים נרשמים מיד לאחר הטקס. בסקוטלנד הונהג המרשם ב-1 בינואר 1855 ובו נרשמים פרטים נוספים שאינם נרשמים בבריטניה.

בארצות הברית

במדינות ארצות הברית, מרשם האוכלוסין מנוהל בנפרד על ידי כל מדינה ומדינה, ובמישור הפדרלי פועלת לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית. במדינות השונות קיימים משרדי הסטטיסטיקה החשובה (באנגלית: Office of Vital Statistics או Office of Vital Records), המחזיקים את תעודות הלידה, תעודות הפטירה ותעודות הנישואים. תעודות אחרות בעלות חשיבות (כגון תעודות שינוי שם או גירושין מוחזקים לרוב במשרדי פקידות בתי המשפט (באנגלית: Clerk of Court)) בכל מחוז ומחוז ולא במרשם הרשמי של המדינה.

קישורים חיצוניים

במדינות אחרות

הערות שוליים

  1. ^ ע"א 630/70 טמרין נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 197; בג"ץ 147/70 שטדמן נ' שר הפנים, פ"ד כד(1) 766; בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד יט(4) 661, 676
  2. ^ ניב ליליאן ואהוד קינן, מעקב: המידע האישי של אזרחי ישראל מופץ ברשת, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
  3. ^ אבי בליזובסקי, ‏דליפת הענק של מרשם האוכלוסין לאינטרנט פוענחה לאחר חמש שנים, באתר "אנשים ומחשבים", 24 באוקטובר 2011
  4. ^ יאיר אטינגרדליפת מרשם האוכלוסין הובילה למהפכה בעולם החרדי, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2011
  5. ^ גלעד גרוסמן, חשש: פרטי מרשם האוכלוסין ישמשו לתביעת חיילי צה"ל‏ 25 באוקטובר 2011
אגרון (מערכת מידע)

אגרון היא מערכת מידע בלתי חוקית שהופצה דרך האינטרנט בשנת 2006, ומכילה נתונים ממאגרי המידע של מרשם האוכלוסין הישראלי, על כלל אזרחי ותושבי ישראל דאז. באמצעות התוכנה ניתן לבצע שאילתות וחיתוכים מתוחכמים לפי פרמטרים על כלל אזרחי המדינה ולעקוב אחר קשרי המשפחה המלאים לדורותיהם. התוכנה הופצה בחופשיות באתרי אינטרנט שונים, והגיעה לישראלים רבים.

למאגר אגרון קדמו מספר הדלפות שונות של מאגרי הנתונים בשם "מרשם", "רישומון", "חיפושון", "פנקס בוחרים". ההדלפות הראשונות הופצו עוד בשנת 1994 דרך תקליטורים.

אלגוריתם פונטי

אלגוריתם פונטי הוא אלגוריתם לניתוח מילים ומיפוי צורת ההגייה שלהן. מיפוי כזה מאפשר השוואה בין צורות שונות לכתיב של אותה מילה ומאפשר להתגבר על שגיאות כתיב או הקלדה של מילים ושמות זהים באיות שונה. אלגוריתם פונטי תלוי באופן טבעי בשפה שבה הוא מופעל, ועקב שליטתה של האנגלית בתחומי מדעי המחשב מרבית האלגוריתמים הפונטיים מותאמים לאנגלית (אך ניתן להתאימם לשפות אחרות, תוך שמירה על עקרונותיהם).

אלגוריתמים פונטיים נפוצים לשפה האנגלית הם -

סאונדקס (soundex) - פותח בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 ושימש לניתוח שמות מתוך מרשם האוכלוסין. משמש פעמים רבות כשם גנרי לכלל האלגוריתמים הפונטיים.

Daitch-Mokotoff Soundex - אלגוריתם שפותח על מנת להתאים להגייה של שמות יהודיים וסלאביים באנגלית

Metaphone וDouble Metaphone - שני דורות של אלגוריתם שנועד לתת מענה טוב לכל המילים בשפה האנגלית, ולא מוכוון לשמות.בישראל פותחו מספר אלגוריתמים פונטיים לשפה העברית. בהם אלגוריתם דמוי סאונדקס שפותח במסגרת מרשם האוכלוסין בשנות ה-60 ואלגוריתם בשם GRAPHEX שפותח בצה"ל על ידי אסא כשר.

באלי

באלי הוא אי ופרובינציה של אינדונזיה. האי שוכן מדרום לקו המשווה, במרחק כשעתיים טיסה מסינגפור. שטחו כ-5,623 קמ"ר, פי שניים ויותר משטחה של לוקסמבורג.

בבאלי חיים מעל 4 מיליון תושבים (2013), כ-900 אלף מהם מרוכזים בעיר הבירה, דנפסאר. לפי מרשם האוכלוסין לשנת 2010, כ-85% מתוכם הם הינדים. האוכלוסייה הנותרת ברובה מוסלמית כ-13%, והשאר בודהיסטים ונוצרים כ-2%. רוב האוכלוסייה בשאר איי אינדונזיה היא מוסלמית. מרבית ההכנסה של תושבי האי באה מתיירות, מחקלאות, מתעשיית הטקסטיל, עשבי תיבול וקופי לואק (קפה יקר במיוחד) המיוצאים אל רחבי העולם. שפת הדיבור באי היא באלינזית.

באי, המושך אליו תיירים מכל העולם, יש ג'ונגל טרופי, הרי געש, חופים ארוכים ושדות אורז. יש בו שילוב של אתרי תיירות מודרניים ומקומות היסטוריים, בהם מקדש האם בכפר בְסָאקי, הבירה עתיקה של באלי, על מורדות הר אגונג, הר געש שהוא גם ההר הגבוה בבאלי (3,031 מטרים), והארמון הצף באוג'נג. האי מכונה גם "אי אלף המקדשים" בשל אלפי המקדשים הפזורים בו. חופו המערבי של האי נחשב לאחד מחופי הגלישה הטובים בעולם. האי ידוע בייצור יהלומים מקומי, בעבודות מלאכת יד ובמוצרי עור זולים.

באלי מאוכלס מאז התקופה הפרה-היסטורית, ואולם השרידים העתיקים ביותר שנמצאו במקום הם כלים מאבן ומחרס בני 3,000 שנה. תושבי באלי הם צאצאי הקאסטה השלטת של האי ג'אווה. כאשר הגיע האסלאם לאי ג'אווה במאה ה-16, הייתה בג'אווה ממלכה הינדית, שהנהגתה החליטה להימנע ממאבק ובמקום זאת לסגת לאי באלי ולהתיישב בו.

תושבי באלי גאים בכך שהצליחו לשמר את המסורת ההינדית הייחודית שלהם אל מול התפשטות האסלאם באזור. תרבותם משתקפת בחי היום-יום בטקסים, בפסטיבלים ובמקדשים פרטיים, בכל בית ומקדשים משותפים לקהילה.

האי היה יעד לשני פיגועי טרור גדולים של ארגון אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה. ב-12 באוקטובר 2002 נרצחו 202 אנשים, מרביתם תיירים מאוסטרליה, בפיגוע מכונית תופת בסמוך למועדון לילה. בפיגוע טרור שני, ב-1 באוקטובר 2005, נרצחו 20 בני אדם בכמה פיצוצים בו זמנית במסעדות באי ונפצעו כ-130. גם בפיגוע זה היו חלק מהנפגעים אזרחים זרים.

בג"ץ אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין

בג"ץ 693/91 אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים שניתן בשנת 1993, הוא עתירה בה קבע בג"ץ כי על משרד הפנים לאפשר לידועה בציבור לשנות את שם משפחתה לשם משפחתו של בן זוגה. בנימוקיו להחלטתו דן בג"ץ באיזון הראוי בין זכותו של הפרט במשטר דמוקרטי לשנות את שמו, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת הטעיה או פגיעה בתקנת הציבור. בעקבות פסק הדין בוצע תיקון בחוק השמות ונקבע בו מפורשות כי שר הפנים אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור. בפסק דין זה הפך בג"ץ את ההלכה שנקבעה על ידו קודם לכן בעניין שינוי שמה של ידועה בציבור. העתירה הוכנה והוגשה על ידי עו"ד אורית קמיר מטעם האגודה לזכויות האזרח.

בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים

בג"ץ יוסי בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים הוא כינויו של פסק דין שנתן בית המשפט העליון בישראל ביום 21 בנובמבר 2006 ובו קבע בית המשפט הגבוה לצדק, בהתבסס על הלכת פונק שלזינגר, כי חובה על מנהל האוכלוסין של משרד הפנים לרשום כנשואים זוג גברים הומוסקסואליים שנישאו כדין במדינה זרה. פסק הדין ניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק, ואליו הצטרפו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואסתר חיות. השופט אליקים רובינשטיין כתב דעת מיעוט.

ג'מאעין

ג'מאעין (ערבית: جمّاعين) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם, במרחק 16 ק"מ משכם ומצפון לעיר אריאל. לפי מרשם האוכלוסין הפלסטיני בכפר חיו בשנת 2007‏ 6,227 תושבים.

ואשארושפלו

ואשארושפלו (בהונגרית: Vásárosfalu) הוא כפר קטן במחוז גיור-מושון-שופרון שבצפון-מערב הונגריה.

בואשארושפלו חיו מעט יהודים, על פי נתוני מרשם האוכלוסין ההונגרי בשנת 1840 חיו 4 יהודים ובשנת 1880 8 יהודים.

ויניצה

וינּיצָה (בכתיב ארכאי: ויניצא; באוקראינית: Вінниця, ויניציה) היא עיר באוקראינה, מרכז מחוז ויניצה. נמצאת על גדות נהר הבוג הדרומי.

חוסנייה

חוסנייה (בערבית: حسينية) הוא כפר בדואי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב. הכפר הוכר בשנת 1996. הכפר מצוי דרום מערבית לכרמיאל. תושבי הכפר נמנים עם השבט סואעד.

לפי "תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען), תשל"ד-1974" חוסנייה היא מקום הכלול במועצה האזורית משגב והודעה על מען תכלול את שם המועצה האזורית לצד שם המקום.

חוק מרשם האוכלוסין

חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 הוא חוק ישראלי המסדיר את פעולתו של מרשם האוכלוסין, שבו נרשמים פרטי מידע הנוגעים לתושב.

יונו (מיתולוגיה)

במיתולוגיה הרומית, יונו הייתה מלכת האלים ומגינת המדינה הרומאית, אחת מהאלות החשובות והמכובדות בפנתאון האלים הרומי. היא הייתה אלת הנישואין, האמהות והלידה, ופטרוניתן של הנשים הנשואות. מקבילתה היוונית הייתה הרה.

יונו הייתה בתם של סטורנוס ואופס, ואחותם של יופיטר, נפטון, פלוטו, וסטה וקרס. היא נישאה לאחיה יופיטר, ראש האלים, ויחד עמו היא הביאה לעולם את אל המלחמה מרס, אלת הנעורים יובנטאס ואת אל האש והנפחים וולקן. יונו תוארה כאלה הדורה ונשואת פנים, העונדת לראשה נזר מלכות. פעמים רבות היא יוצגה עוטה בגדי קרב, שריון וגלימת מלחמה. להרחבה על המיתוסים המרכזיים בהם יונו מופיעה ולתיאור דמותה ראו את הערך הרה.

כפטרוניתה של רומא יונו כונתה "יונו רגינה" ("מלכה"), ומקדש לכבודה עמד על גבעת הקפיטולין. מתוקף תפקידיה השונים היא זכתה לכינויים נוספים: כ"יונו מונטה" ("המזהירה") היא הגנה על הכספים והרכוש של המדינה הרומאית, וכ"יונו לוקינה" (יונו של האור) היא שמרה על התינוקות, לבל יאונה להם כל רע. ובמקדשה נשמר מרשם האוכלוסין הרומאי, בו נרשמה הולדת כל ילד.

חגה החשוב ביותר של יונו נקרא המטרונאליה, ונחוג כל שנה ב-1 במרץ. היה זה חג מרכזי וידוע, וקודם לרפורמה שיוליוס קיסר הנהיג בלוח השנה הרומאי, יום זה נחשב ליום הראשון של השנה החדשה. פסטיבל נוסף לכבודה, הנונאה קפרוטינאה, נחוג ב-7 ביולי. יתרה מזאת, החודש השישי בלוח השנה הרומאי, חודש יוני, נקרא על שמה.

משמה כאלת המדינה, Moneta, שחותמה הופיעה על המטבעות שנחשבו כמטבעות בעלות ערך נגזרו המילה מוניטין, מוניטארי להגדרת תחומים פיננסיים וכן מאוחר יותר המילה Money לכסף.

כתובת (מען)

כתובת (הנקראת גם "מען"), היא מקום מושבו של אדם או של גוף כלשהו. בדרך כלל הכתובת היא המקום בו מתגורר אדם או בה נמצאים משרדי החברה או הארגון, ויהיה זה המקום אליו שולחים מכתבים ודברי דואר אחרים, אלא אם כן מבקש האדם לשלוח אותם לכתובת אחרת.

הכתובת כוללת שם יישוב, שם רחוב ומספר בית. בעת מילוי טפסים בגופים, בחברות ובמוסדות שונים, נדרש אדם למסור בנוסף לכתובת מגוריו גם כתובת למשלוח מכתבים. כתובת זו יכולה להיות גם תא דואר בסניף דואר.

בישראל, הכתובת מהווה אחד מסממני הזיהוי של אדם, כפי שהם רשומים במרשם האוכלוסין במשרד הפנים, והיא מופיעה בתעודת הזהות שלו. על כן אדם מחויב להודיע למשרד הפנים על עדכון כתובתו בתוך 30 יום. בישראל, לכל אדם הזכות לקבל את כתובתו הרשומה של אדם אחר הרשום בלשכת מרשם האוכלוסין.

מאגר מידע

מאגר מידע הוא אוסף מסודר של נתונים בתחום מסוים, המאפשר אחזור נתונים אלה לשם הפקת המידע הנחוץ למשתמש.

הדרך הנפוצה כיום לניהול מאגר מידע מורכב היא אחסון הנתונים בבסיס נתונים, ועדכונם ואחזורם באמצעות מערכת מידע מתאימה. קודם לפיתוח טכנולוגיית בסיסי הנתונים אוחסנו מאגרי מידע ממוחשבים בקבצים (לגישה סדרתית או גישה ישירה). לניהול מאגר מידע פשוט ניתן להשתמש בגיליון אלקטרוני. לפני התפתחות המחשוב אוחסנו מאגרי מידע בכרטיס מנוקבים, בכרטסות ובאמצעים נוספים.

דוגמאות:

מרשם האוכלוסין הוא מאגר מידע המכיל נתונים על כל תושביה ואזרחיה של המדינה.

קטלוג של ספרייה הוא מאגר מידע המכיל את רשימת הפריטים הנמצאים בספרייה, ומאפשר איתור כל פריט.מאגר מידע מאפשר קבלת מידע על כל פריט שבו (למשל: קבלת פרטיו של אזרח מסוים), קבלת רשימה של פריטים המקיימים תנאי מסוים (למשל: רשימת כל האזרחים שהגיעו לגיל מאה שנה) ועיבוד סטטיסטי של הנתונים (למשל: התפלגות האוכלוסייה לפי שנתונים).

מיהו יהודי

סוגיית מיהו יהודי היא נושא שנוי במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי.

היות האדם יהודי הוא תכונה שנוגעת לכמה תחומים: לאום, תרבות, דת, ומוצא אתני. לפיכך לשאלה "האם פלוני או פלונית יהודים?", עשויות להיות תשובות שונות, על פי התחום שבוחנים לפיו את השאלה.

מדינת ישראל מגדירה מיהו יהודי לצורך הענקת זכות עלייה ולצורך שיוך לרשויות הדת היהודית הממלכתיות. ההלכה היהודית מגדירה מיהו יהודי מכיוון שהדבר משפיע על תחולת מצוות ההלכה עליו, וכן על הדרך שבה צריך לנהוג באדם זה על פי ההלכה. זרמים לא אורתודוקסיים ביהדות קובעים מיהו יהודי לצורך השתייכות לקהילה, אך הם נדרשים לכך במידה פחותה. גם גופים אנטישמיים נדרשים לשאלה מיהו יהודי כדי להגדיר את האוכלוסייה בה הם נאבקים.

מספר זהות (ישראל)

מספר זהות הוא מספר הניתן על ידי מרשם האוכלוסין המתנהל במסגרת רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים לכל תושב ישראל (כולל תושבי קבע שאינם אזרחים) וכן לאזרח ישראל שאינו תושב ישראל. המספר מוטבע בתעודת הזהות של כל תושב ועל-כן מקובל לכנותו "מספר תעודת זהות", אך למעשה מלווה מספר הזהות את האדם מיום רישום לידתו, שנים רבות לפני שמונפקת עבורו תעודת הזהות.

נובוסיבירסק

נוֹבוֹסִיבִּירְסְק (ברוסית: Новосибирск) היא עיר מרכזית בפדרציה הרוסית, בדרום-מערב סיביר, ומרכז מחוז נובוסיבירסק. אוכלוסייתה, נכון ל-2014, מונה יותר ממיליון וחצי תושבים, והיא העיר השלישית בגודלה במדינה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג). היא מכונה לעיתים "בירת סיביר" ו"שיקגו הסיבירית", בשל היותה המרכז האדמיניסטרטיבי והכלכלי של המחוז הפדרלי הסיבירי.

רשות האוכלוסין וההגירה

רשות האוכלוסין וההגירה הוקמה בשנת 2008 על פי החלטת ממשלה, בה נקבע כי היא תחליף את מינהל האוכלוסין במשרד הפנים דאז ותהיה אחראית ליישום של מדיניות הממשלה ולביצוע סמכויות שר הפנים שהואצלו לה בתחום של טיפול בתחום האוכלוסין ובנתינים זרים. פעילות הרשות נסמכת על כמה חוקים ובראשם חוק הכניסה לישראל, חוק האזרחות, חוק השבות, חוק מרשם האוכלוסין, חוק עובדים זרים והחוק למניעת הסתננות.

הרשות, מהווה יחידת סמך של משרד הפנים, ומרכזת סמכויות שבעבר היו נתונות בידי משרד הפנים, משטרת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד העבודה והרווחה. מנהלה הראשון היה יעקב גנות. לאחריו, כיהן אמנון בן עמי כמנכ"ל הרשות עד לסוף שנת 2016, בחציה הראשון של 2017 כיהן כמ"מ מנכ"ל הרשות אמנון שמואלי. מנכ"ל הרשות כיום הוא שלמה מור-יוסף, שמכהן בתפקיד מיולי 2017.

תעודת זהות (ישראל)

תעודת הזהות הישראלית היא מסמך רשמי, המונפק על ידי משרד הפנים של מדינת ישראל, המעיד כי האוחז בה הוא מעל גיל 16, היושב בישראל באופן חוקי.

הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באמצעות לשכותיה ברחבי הארץ. תעודות זהות מונפקות לכל תושבי המדינה מעל גיל 16 היושבים בה דרך קבע במעמד חוקי, כולל אלו שאינם אזרחים.

בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים מתוך מרשם האוכלוסין, ובהם מספר ייחודי הנקרא מספר זהות, שמו של בעל התעודה ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו, ארץ הלידה, מינו של האדם ותמונתו, בעבר גם לאום. לתעודת הזהות מצורף ספח בו מופיעים הכתובת, הסטטוס המשפחתי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו. לתעודות הזהות החכמות שמונפקות החל מיולי 2013, ממדים של כרטיס אשראי (85X54 מ"מ). החל מיוני 2017, מונפקות תעודות זהות חכמות בלבד, בהתאם לתיקון לחוק.

תעודת פטירה

תעודת פטירה היא תעודה ציבורית המעידה שאדם מסוים נפטר מהעולם. הנהלים להנפקת תעודת פטירה שונים ממדינה למדינה. יש מדינות בהן קיימות גם תעודות פטירה לחיות מחמד.

בישראל מונפקת תעודת פטירה לבקשת בני משפחה מדרגה ראשונה (בן זוג או בת זוג, ילדים, נכדים, אחים, הורים וסבים) של הנפטר או לבקשת בעל עניין אחר, שיבהיר את עניינו, אך רק עבור מי שנפטר בארץ. בעת בקשה להנפקת תעודת פטירה המבקש צריך למסור את מספר הזהות של הנפטר ואת פרטי המבקש ולמלא את הטופס המתאים.

התעודה מונפקת על ידי משרד הפנים ורק לאחר מרשם האוכלוסין עודכן על ידי הודעת פטירה. אם המבקש הוא בן או בת זוג של הנפטר, משרד הפנים יעדכן בהזדמנות זו את מעמדו האישי בתעודת הזהות שלו או שלה, לפי המקרה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.