מרשה

מָרֵשָׁה (נכתב גם מָרֵאשָׁה) הוא אתר ארכאולוגי בשפלת יהודה. שטחו של תל מרשה הוא כ-24 דונם בלבד, אך סביבו נפרשים שרידים במרחב של כ-400 דונם המכונים "העיר התחתית". התל נחפר לראשונה בשנת 1889 על ידי שני ארכאולוגים בריטים, פרדריק ג'ונס בליס ורוברט מקאליסטר, מטעם הקרן לחקירות ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). עיקר הממצאים מרוכזים כיום במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול שבטורקיה. ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על מרשה ועל בית גוברין הסמוכה כאתר מורשת עולמית.[1][2]

מערות בית גוברין ומָרֵשָׁה בגבעות יהודה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Sidonian Burial Caves 036
מערת אפולופאנס
מדינה ישראל  ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 5
קואורדינטות 31°35′35″N 34°53′54″E / 31.592963°N 34.898241°E
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela
 
בית גוברין – מָרֵשָׁה
בית גוברין – מָרֵשָׁה

מפת הגן הלאומי
מבט מהתל לכיוון מערב
מבט מהתל לכיוון מערב
DSC 0564 תל מרשה

תולדותיה

מרשה הייתה אחת מערי יהודה בימי בית ראשון, והיא נזכרת במקרא כאחת מערי שבט יהודה בספר יהושע,[3] ברשימת ביצורי רחבעם,[4] ובתיאור הקרב בין זרח הכושי ואסא מלך יהודה במאה ה-9 לפנה"ס.[5] כמו ערים אחרות בשפלת יהודה (לכיש, עזקה, מורשת גת ועוד) נפגעה גם מרשה בעת מסע סנחריב מלך אשור ליהודה, לאחר מרד חזקיהו (701 לפנה"ס). במאה ה-6 לפנה"ס מרד צדקיהו מלך יהודה בשלטון הבבלי, ומלך בבל - נבוכדנצר - כבש את הארץ מחדש והגלה את תושביה. באותה העת, עם חורבן בית ראשון, התרוקנה גם מרשה מתושביה היהודים.

הנביא מיכה היה כנראה ממרשה ונקרא 'מיכה המורשתי'. כן כתב הרד"ק (מיכה א א)"..ונקרא מורשתי על שם עירו מרשה, כמו שתרגם יונתן 'דמן מרשה' והיא בערי יהודה". גם הנביא אליעזר בן דודוהו התגורר במרשה.

הארכאולוג עמוס קלונר מצא במרשה חומה המתוארכת לתקופת הברזל מחוץ למגדל הצפון מערבי של העיר ההלניסטית-אדומית. דבר זה מוכיח כי המתיישבים הראשונים הגיעו כבר בתקופת הבית הראשון.

לאחר הצהרת כורש ושיבת ציון (536 לפנה"ס) לא נכללה מרשה באוטונומיה היהודית (המכונה פחוות יהד), משום שלאחר גלות בבל התיישבו אֶדוֹמים, ששהו עד אז באזור בקעת באר שבע וערד, באזורים שהתפנו מיושביהם בשפלה. עקב כך נקרא האזור כולו "אִידוּמיאָה" במהלך התקופה הפרסית וההלניסטית (המאות 6 עד 1 לפנה"ס).

מרשה הייתה מיושבת בעיקר באדומים, ויחד עם אדוריים שבדרום הר חברון, הייתה העיר המרכזית באדומיאה. לעיר הגיעו במהלך הזמן גם פיניקים, ולאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון (332 לפנה"ס) התפתחה בעיר קהילה יוונית, שהורכבה מאזרחים ואנשי צבא בדימוס, והעיר קיבלה מעמד של פוליס[6]. כך נוצרה במרשה עיר נכרית עם שילוב תרבויות.

באתר נמצאה כתובת הליודורוס, כתובת מלכותית משנת 178 לפני הספירה, המכילה 23 שורות שנחקקו ביוונית על לוח אבן. הכתובת נחשבת לאחת הכתובות העתיקות החשובות ביותר שהתגלו בארץ ישראל. הכתובת, היא הכרזה של המלך סלאוקוס הרביעי, אחיו של אנטיוכוס הרביעי, בנוגע למינוי "אחראי על המקדשים" במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על ידי המלכים היוונים-סֶלֶווקים, יורשי אלכסנדר הגדול. בכתובת, מודיע המלך על המינוי למשנה שלו – הליודורוס, "הממונה על העניינים".

שרידי מקדש אדומי בתוך חצר נמצא בפסגת התל סמוך לקארדו שבמרכז העיר .

בימי מרד החשמונאים (המאה ה-2 לפנה"ס) היוותה העיר בסיס להתקפות היוונים על צבאו של יהודה המכבי. השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס כבש את העיר בשנת 112 לפנה"ס, וגייר את תושביה[7]. מרשה התנגדה לכיבוש ולגיור וספגה מכה קשה, וכך לאחריו הלכה העיר ודעכה.

המצביא הרומי פומפיאוס, שכבש את הארץ בשנת 63 לפנה"ס ניתק את אדומיאה, ובכללה מרשה, מהמדינה היהודית, והחזיר לה את עצמאותה. אולם הבנייה שנחשפה במרשה, אותה ניתן לייחס לתקופה זו, התקופה ההלניסטית המאוחרת, היא דלה מאוד. העיר מרשה חרבה בשנת 40 לפנה"ס, על ידי הפרתים, במסגרת המאבק בין החשמונאים לבין הורדוס קודם לעלייתו לשלטון. במקום המשיך להתקיים יישוב דליל עד המאה השנייה לספירה, אך העיר איבדה מחשיבותה, בעוד ששכנתה - בית גוברין, עלתה לגדולה. במהלך מרד בר כוכבא (בשנים 132136) נחפרו מחילות בין החללים התת-קרקעיים של העיר הקדומה, והמקום שימש כבסיס להתקפות המורדים על הצבא הרומי, וכמקום מסתור.

כיום מרשה היא חלק מהגן הלאומי - בית גוברין - מרשה, וניתן לראות בה מערות קולומבריום גדולות (לגידול יונים). באתר נמצאו עצמות תרנגולים בכמות גדולה, מה שמלמד על גידול מסחרי קדום של העוף.[8] עלתה אף השערה שמערות הקולומבריום שימשו לגידול תרנגולים.[9] שרידים של בתי בד רבים מעידים כי יצוא שמן היה אחד מענפי הכלכלה המרכזיים בעיר. נמצאו גם בתי מגורים ובורות מים. כמו כן, מזה מספר שנים מבקרים מוזמנים להשתתף בחפירות ארכאולוגיות המתבצעות באזור תחת רישיון רשות העתיקות.

סמוך לתל ישנה מערת קבורה המכונה "מערת אפולופאנס", על שם משפחה הנזכרת בכמה כתובות במערה. במערה ציורי קיר משוחזרים מרשימים וכוכים המלמדים על מנהגי הקבורה בתקופה ההלניסטית. לידה נמצאת מערת קבורה נוספת המכונה "מערת הנגנים" על שם ציור קיר שנמצא בה ושוחזר בשנת 1993. שתי המערות מכונות גם "מערות הקבורה הצידוניות".

החפירות הארכאולוגיות רחבות ההיקף בתל מרשה

הארכאולוג עמוס קלונר התחיל במרשה בדיקות וסקרים מצומצמים בשנים 1972, 1980, 1985-1984, ואחר כך ערך חפירות רחבות היקף מ-1989 עד 2001. מדי שנה בתקופה זו הוא ערך עונת חפירות שארכה לעיתים שישה חודשים, לעיתים קצרה יותר, אסף מידע רב על העיר בתקופות קיומה שהן תקופות הברזל (ימי הבית הראשון), התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית. בתקופה ההלניסטית העיר הייתה מורכבת משני חלקים עיקריים: התל הגבוה שנחפר כולו ב-1900 על ידי בליס ומקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). קלונר פרסם שני כרכים שהם תוצאות החפירות, שיצאו לאור בשנים 2003 ו-2008 (Maresha Excavations: Final Report).

בחפירות הוא עבד בעיקר בחלק של העיר התחתית, שמקיפה את התל הגבוה ומשתרעת על פני 320 דונמים. בעיר התחתית הזאת (תחתית במשמעות של נמוכה, לעומת התל הגבוה) נמצאו בתי מגורים מהמאות ה-3 וה-2 לפני הספירה. בכל השטח של העיר התחתית חצובות בסלע כמאה וששים מערכות תת-קרקעיות מורכבות ביותר שהירידה אליהן הייתה מבתי מגורים שהיו בעיר. בסך הכל נמנים כ-2500 חללים תת-קרקעיים בסדרי גודל שונים ובתפקודים מגוונים בתת-הקרקע של העיר התחתית. העיר כולה הייתה בנויה מבתים ומתחת לבתים היו חצובות בסלע 160 המערכות התת-קרקעיות. המושג "מערכת תת-קרקעית" פירושו שאפשר לזחול ולעבור מחדר לחדר בלי לצאת החוצה והן כוללות לפעמים 60 או 70 חדרים מסדרי גודל שונים. במערכות התת-קרקעיות נתגלו כל אמצעי היצור של תושבי מרשה בתקופה ההלניסטית, כולל כ-200 בורות מים, 85 מתקני קולומבריה, שהם שובכים לגידול יונים, 22 בתי בד ליצור שמן, 4 אורוות, כלומר מקומות שהחזיקו בהם בהמות ועשרות מחסנים, מחצבות, כלומר חללים שחצבו מהם אבן ולא ידוע לנו שימושים מאוחרים יותר. כל גושי האבן שהוצאו מהמערות שימשו לבניית הבתים שעל פני השטח. בין השאר נמצאו במרשה גם 3 בתי קברות שהקיפו את העיר התחתית בצד המזרחי, הדרומי–מערבי והצפוני.

בחפירות מרשה התאפשר להכיר את האוכלוסייה של האזור שנקראה אדומים, שהתיישבה במקום במהלך התקופה הפרסית ואליה נוספים מרכיבים אוכלוסייתיים של צידונים ויוונים שייבאו את התרבות היוונית שהתלכדה עם הממצא של האדומים במקום וייצרה את המיזוג התרבותי המכונה הלניסטי. האדומים דיברו וכתבו בלשון הארמית והאוכלוסייה הפיניקית, בעיקר צידונית והיוונית השתמשה בשפה היוונית, שהייתה השפה הבינלאומית בעת ההיא.

החפירות במרשה הניבו כמות ממצאים שאין כדוגמתה לא רק בארץ ישראל אלא בכל הלבנט (הצד המזרחי של הים התיכון) מבחינת כלי חרס, נרות שמן לתאורה, אמפורות (כלים גדולים שהביאו בהם יין וייצאו בהם שמן), קערות מעשה דפוס שנקראות "קערות מגאריות", אוסטרקאות (חרסים כתובים בארמית וביוונית), צלמיות חרס ומתכת. אלו הן דוגמאות להשפעה יוונית שחדרה לאוכלוסייה האדומית שדרה במקום. למרות שהיה להם אל מקומי ששמו קוס, אודותיו אין לנו פרטים, כי דמותו הייתה סכמטית. החפירות של מרשה חושפות עיר מהתקופה ההלניסטית שאין כדוגמתה מבחינת ידיעתנו את חיי היום-יום בתקופה ההלניסטית, לא רק בישראל. ‫ ‫

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הערך: מראשה, מרשה, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 566.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
  • שרה ג'ו בן-צבי, חפירה מלאת חורים, מגזין סגולה, יולי 2016, גיליון 74, עמ' 34–43.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ההכרזה באתר של אונסק"ו
  2. ^ דליה מזורי, גן לאומי בית גוברין הוכרז כאתר מורשת עולמית, באתר nrg‏, 22 ביוני 2014.
  3. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ד.
  4. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק ח'.
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ד, פסוק ח'.
  6. ^ בנתיבות השפלה והרי יהודה - איל דודסון עמ' 193
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר א, פרק שני, פסקה ו, סעיף 63; קדמוניות היהודים, ספר יג, פרק ט, פסקה א, סעיף 257.
  8. ^ איתי בלומנטל, תגלית: גידול תרנגולות בארץ לפני 2,300 שנה, באתר ynet, 21 ביולי 2015
  9. ^ שרה ג'ו בן-צבי, "חפירה מלאת חורים", מגזין סגולה, גיליון 74, עמ' 42
Beit Guvrin 4

אחת ממערות בית הבד המשוחזרות במרשה

PikiWiki Israel 1762 Archeological sites of Israel המערה הפולנית

"המערה הפולנית"

Stamp of Israel - Airmail 1950 - 100mil

בול דואר אוויר משנת 1950 ועליו הנשר ממערת אפולופאנס

14 באוגוסט

14 באוגוסט הוא היום ה-226 בשנה (227 בשנה מעוברת), בשבוע ה-33 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 139 ימים.

24 באוגוסט

24 באוגוסט הוא היום ה-236 בשנה בלוח הגריגוריאני (237 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 129 ימים.

25 במרץ

25 במרץ הוא היום ה-84 בשנה (85 בשנה מעוברת), בשבוע ה-13 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 281 ימים.

6 ביולי

6 ביולי הוא היום ה-187 בשנה (188 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 178 ימים.

6 ביולי 1957- יום מרכזי להיסטוריה של המוזיקה, פול מקרטני וג'ון לנון נפגשים לראשונה בחגיגת הגן של כנסיית סיינט פיטר, וולטון, ליברפול.

אתר מורשת עולמית

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור, בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. עד כה אישררו 190 מדינות את האמנה.

האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.

בשנת 2018 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,092 אתרים ב-167 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 845 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 209 כאתרי טבע ויתר 38 האתרים משלבים את שני התחומים.

בית גוברין (עיר קדומה)

בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. היא נזכרת במקורות חז"ל כ"בית גובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", וע"פ המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה.

יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את העיר בשמה זה כלל, אלא מתייחס אליה בשמות "מרשה" ו"בּיתַבְּרִיס". האסטרונום היווני תלמי (המאה ה-2 לספירה) הוא הסופר היווני הראשון שמזכיר את העיר בשמה זה: "בּיתוֹגּבּרי".ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית.

בית גוברין - מרשה

בית גוברין - מרשה הוא גן לאומי שהוכרז בשנת 1989 כדי לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה, המשך המחקר באתר ושימור החורש הטבעי. הגן הלאומי משתרע על שטח של 5,000 דונם ובו מערות רבות וחללים תת-קרקעיים מגוונים ושרידים ארכאולוגיים חשובים. בחלקו הדרומי והגבוה ביותר של הגן נמצא תל מרשה.

המסלע של שפלת יהודה בנוי משכבת קירטון שהוא גיר רך מתקופת האיאוקן בעיקר, שהורבדה בים קדום. מעל לקירטון התפתחה שכבה בעובי של 1–3 מטר, של גיר קשה, המכונה 'נארי'. מסלע הקירטון נוח לחציבת חללים תת-קרקעיים ולהפקת לבנים לבניין. עיקר לבני הבניין נכרו ממערות בצורת פעמון שפתח עגול בראשן. דרך פתחים אלו נכנסו אל תחילת מלאכת החציבה, וירדו כלפי מטה בחציבה, שורה אחר שורה, והוציאו כלפי מעלה לבני קירטון לצורכי בנייה. חלק מן המערות והחללים שנחצבו שימשו גם לצרכים שונים, כגון מגורים, בתי בד, בורות מים, מתקני קולומבריה ומערות קבורה. חלק מן המערות הרבות שבשטח הגן הותקנו לביקור קהל.

אחת מתכונות המערות הפעמוניות היא אקוסטיקה מעולה, וזו מנוצלת לעריכת קונצרטים, וכמו כן צולמה שם סצנה במחזמר ישו כוכב עליון ב-1973.

ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על הגן הלאומי כאתר מורשת עולמית.

השפלה

שפלת יהודה (או בקיצור: השפלה) היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה).

אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

זרם התודעה

זרם התודעה הוא כינוי, שמקורו בפסיכולוגיה, לכתיבה שבה מצוטטות מחשבותיו של הדובר והעולם מתואר על פי תפיסתו הסובייקטיבית של המתבונן בו. את המונח טבע ויליאם ג'יימס ב"עקרונות הפסיכולוגיה". סגנון הכתיבה החל להתעצב בספרות המודרנית, עם שימת הדגש של ספרות זו על נפש הדמויות.

העיקרון המארגן של צורת הכתיבה הזו אינו בהכרח נרטיבי או לוגי, כי אם על פי סדר התודעה - האופן בו המחשבות עולות בדובר. כתוצאה, מעבר ממשפט למשפט יכול להיעשות בצורה אסוציאטיבית, שאינה ליניארית, וכדומה.

אף על פי שהדבר אינו הכרחי, ברוב המכריע של המקרים הדובר ברומאנים מסוג זה (להלן אינפורמנט) אינו מודע לנמען. כתוצאה מכך, הגיבור אינו מחויב להסביר דברים מסוימים או לתאר אותם בסדר מסוים. מסיבה זו ניתן פעמים רבות למצוא דאיקטים רבים (כינויי גוף, זמן וכדומה) שאינם מפורשים. בעוד הדמות חושבת על "הוא", ויודעת למי כוונתה, על הקורא להסיק זאת בעצמו. כמו כן, האינפורמנט מרשה לעצמו לחשוב מחשבות אישיות, שכן הוא אינו יודע שאותן מחשבות "נשמעות" על ידי הקורא.

כאמור, הטקסט מגיע מתוך תודעת האינפורמנט, והיא זו שקובעת את חוקיו. לפעמים נמסר הסיפור גם מתוך תודעות משנה, של גיבורי משנה, או מתוך תודעות משנה של דמויות שהתפצלו מתודעת המספר.

דוגמה קלאסית לזרם תודעה היא המונולוג של מולי בלום בפרק החותם את "יוליסס" לג'יימס ג'ויס (כפי שתורגם על ידי יעל רנן). להלן קטע קצר:

"...או אולי נצא לפיקניק נגיד שכל אחד ייתן 5 שילינג ו או שהוא ישלם ונזמין בשבילו בת זוג אבל את מי גברת פלמינג העוזרת וניסע לפניקס פארק או לגן עם ערוגות התותים רק שהוא לא יתחיל לבדוק קודם כל ציפורן ברגל של הסוסים כמו שהוא עושה עם מכתבים לא לא אם בוילאן יהיה שם כן עם סנדוויצ'ים של פסטרמה וחתיכות האם יש שם בתים קטנים למטה על יד הנהר במיוחד בשביל אבל אפשר להיצלות שם כמו בעזאזל ככה הוא אומר לא ביום חופש של כולם מה שלא יהיה אני לא יכולה לסבול את האווזות האלה שמתלבשות כמו ליצניות..."

טיטניה (קומיקס)

טיטניה (באנגלית: Titania) היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס הענקית הירוקה ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Super Heroes Secret Wars #3 מיולי 1984 ונוצרה על ידי הכותב ג'יימס שוטר והמאייר מייק זק.

טיטניה היא האלטר אגו של מרי מקפרן מדנוור, קולורדו אשר נולדה פגה. בילדותה, היא אינה הייתה כה פופולרית בבית ספרה, שקעה בספרי פנטזיה, נותרה קצרה וצנומה גם בבגרותה וזכתה לכינוי "סקיטר" מהילדה הפופולרית בבית ספרה, ונסה. חברתה היחידה של מרי הייתה מרשה רוזנברג, אשר נלעגה על עודף משקלה. השתיים נאלצו לעבוד עבודת כפיים כדי לשרוד, ומרי התייחסה לעתידה במרירות וקיוותה לזכייה בלוטו. כאשר ספיידרוומן השנייה החלה להופיע בדנוור, מרשה ציינה כי צבע השיער שלה זהה לצבע השיער של מרי. כאשר השמועה הופצה, מרי זוהתה כספיידרוומן והפופולריות שלה גדלה. בעיצומה של מסיבה בה השתתפו מרשה ומרי, הפרבר בו גרו "נתלש" מכדור הארץ על ידי הביונדר כדי לאכלס את "באטלוורלד" המאולתר שלו. כאשר ספיידרוומן האמיתית הגיעה למקום, שאר הנוכחות במסיבה רדפו אחר מרי ומרשה ליערות באטלוורלד. השתיים נמצאו על ידי דוקטור דום, אשר הציע להן כוחות על. לאחר תהליך, מרי נעשתה חזקה ומשופרת יותר, בעוד מרשה קיבלה צורה פיזית המורכבת מפלזמה מיוננת. השינויים היה לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה נפשית: מרי נעשתה בטוחה בעצמה יותר וגאה, וקולה התעבה מעט.

לאחר שהוצגה לנבלי-העל, הייתה לה יריבות עם האיש הסופג, שהפך לקשר רומנטי. היא נאבקה בענקית הירוקה לראשונה, ולאחר שטיטניה ושאר נבלי-העל חטפו את הענקית הירוקה, טיטניה הובסה על ידי ספיידרמן. כשיושבי באטלוורלד חזרו לכדור הארץ, טיטניה יצאה למסע נקמה בחברותיה לשעבר בתיכון. היא הצטרפה לקבוצות נבלי-על שונות, ביניהן אדוני הרשע של ברון זמו וארבעת המפחידים. באירועי הפחד עצמו, טיטניה מרימה את אחד הפטישים הנופלים מן השמיים והופכת לאחת מין הגנרלים של הנחש: סקירן, שוברת הגברים. היא סייעה לאיש הסופג למצוא את הפטיש המיועד לו. לאחר תבוסתו של הנחש, טיטניה נכלאה בכלא "הרפסודה" ופטישה נלקח ממנה. לאחרונה, טיטניה הצטרפה לקבוצת "עלמות האבדון" של קרולין לה פיי, אשר נאבקה בקבוצת הדפנדרס חסרי הפחד.

מגדל פיקוח

מגדל פיקוח הוא חלק משדה תעופה האחראי על המתרחש בשדה עצמו ומעליו.

המגדל מנהל את כל הקשור לפיקוח טיסה, אישורי המראות ונחיתות, טיסה במרחב האווירי שמעל לשדה, התנעת המטוסים, הזנקת צוותי חירום וסיוע לכל גורם בשדה הקשור לתפעולו השוטף. מגדלי הפיקוח ממוקמים גבוה ככל הניתן וזאת על מנת לתת לפקחים מבט "נקי" על המתרחש מתחתם. במגדל הפיקוח ישנן מספר עמדות שונות המאוישות לפי עומס התנועה באותו רגע. בחלקו העליון מתנהלת כל הפעילות בקשר עין עם המטוסים והגורמים השונים הנעים על המסלול כמו רכבי השדה, הביטחון והניקוי, כשבבסיסו של המגדל נמצאת עמדת המכ"ם המהווה למעשה "עיניים אלקטרוניות" שמסוגלות לזהות כל כלי טיס ממרחקים אדירים בכל מזג אוויר נתון. המכ"ם גם משדר לפקחים במעלה המגדל את המידע החשוב כך שכל הצוות ניזון מאותו המידע.

עמדת הקרקע אחראית על כל הפעילות המתרחשת על הקרקע, כגון, רכבי עבודה, אוטובוסים של נוסעים, קרוניות המזוודות, רכבי כיבוי אש והצלה ומטוסים המבקשים "מרשה" – מידע המוזן לצוות הטיסה ובו היעד אליו הוא יוצא, גובה הטיסה אליו הוא מטפס לאחר ההמראה, קוד הזיהוי שלו, ומידע רלוונטי נוסף. לאחר שהמטוס מקבל את קוד הזיהוי שלו הוא מבקש אישור ואז נדחף לאחור לעמדת ההנעה, שם הוא מקבל אישור הנעת המנועים. לאחר מכן הפקח מאשר ומלווה את ההסעה למסלול ההמראה, כאשר שם מופנה המטוס לפקח אחר שנמצא במגדל גם כן בעמדת ההקפה השולטת בכל המטוסים הנמצאים מעל לשדה התעופה או בגישה לנחיתה.

במעלה המגדל נעזרים הפקחים בשלל מכשירים משוכללים אשר מקלים עליהם את המלאכה. המכשירים כוללים מדי רוח הקריטיים לכל כלי טיס והשפעתם חשובה ביותר, מכ"ם קרקע המציג את המטוסים, צגי מחשב השולטים בכל מערך הקשר, מחשב השולט בתאורת המסלולים, מצלמות חיצוניות, מחשבי נתוני המטוסים העומדים להמריא ואלו שבדרך. הפקחים משתמשים ב"סטריפים" מפלסטיק שכל אחד מהם מייצג מטוס אחר, כאשר הפקח מחזיק בו ומציבו על לוח ההמראות והנחיתות. שיטה זו לא השתנה מזה עשרות שנים ורצועות הפלסטיק צבועות באדום או כחול, כאשר הצבע האדום מייצג מטוסים בגישה, "Approach", והכחול מייצג את אלו הממתינים לאישורי הנעה, הסעה והמראה. הפקח מקבל מהמחשב את תוכניות הטיסה בצורת פס נייר אותו הוא מצמיד "סטריפ" ומתקבל דף עליו כתובים שלל הנתונים הרלוונטיים לאותה טיסה, כגון סוג המטוס, החברה, היעד וקוד הזיהוי של המטוס.

מועצה אזורית לכיש

לכיש היא מועצה אזורית בנגב.

המועצה האזורית לכיש נוסדה בשנת 1956 ומונה כיום 18 מושבים וקיבוץ, מושב שיתופי אחד, כפר שיתופי אחד, מרכז כפרי אחד וארבעה קיבוצים קהילתיים חדשים.

שטח שיפוט: המועצה משתרעת על שטח של יותר מ-400 אלף דונם. המועצה כוללת 15 מושבים: יד נתן, עוצם, נוגה, שחר, ניר ח"ן, זוהר (כפר שיתופי), שדה דוד, תלמים, מנוחה, אחוזם, שדה משה, לכיש, אמציה (קיבוץ שיתופי), שקף ונהורה (מרכז כפרי). בנוסף, כוללת המועצה ארבעה יישובים קהילתיים חדשים: אליאב (שם קודם: חרוב), בני דקלים (שם קודם: חזן), נטע (שם קודם: מרשם), וכרמי-קטיף (לשעבר: קטיף).בשטח המועצה שלוש חוות חקלאיות-תיירותיות.

בסמוך למושב שדה משה מתוכננת קריית תעשייה וחינוך שתשרת את תושבי המועצה והאזור, כמו כן, מתוכנן אזור תעשייה משותף למועצה האזורית לכיש ולמועצה אזורית מטה יהודה בסמוך למעבר תרקומיא. כיום מועצה אזורית לכיש שותפה באזור התעשייה שסמוך לעיר קריית גת יחד עם קריית גת, מועצה אזורית שפיר והמועצה אזורית יואב.

בשטח השיפוט של המועצה קיימים מספר גנים לאומיים ושמורות טבע, ביניהם בית גוברין - מרשה, תל לכיש, בתרונות רוחמה ועוד.

ראש המועצה הוא דני מורביה, המכהן בתפקיד החל משנת 2004, וזוהי הקדנציה השלישית שלו.

מרשה בלקברן

מרשה בלקברן (באנגלית: Marsha Blackburn; נולדה ב-6 ביוני 1952) היא פוליטיקאית אמריקאית חברת המפלגה הרפובליקנית, המכהנת כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת טנסי. קודם לכן כיהנה כנציגת המחוז השביעי של טנסי בבית הנבחרים של ארצות הברית.

מרשה גיי הארדן

מרשה גיי הארדן (באנגלית: Marcia Gay Harden; נולדה ב-14 באוגוסט 1959) היא שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 2000 וזוכת ופרס טוני.

מרשה וורן

מרשה וורן (באנגלית: Marcia Warren; נולדה ב-26 בנובמבר 1943) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. על הבמה הופיעה בתפקיד מאדאם ארקטי במחזה "Blithe Spirit" ובמחזה "The Sea" בתיאטרון המלכותי היימרקט.

היא זכתה פעמיים בפרס אוליבייה.

מרשה מייסון

מרשה מייסון (באנגלית: Marsha Mason; נולדה ב-3 באפריל 1942) היא שחקנית קולנוע אמריקאית זוכת שני פרסי גלובוס הזהב. הייתה מועמדת לארבעה פרסי אוסקר על תפקידיה בסרטים "סינדרלה ליברטי", "דירה לשניים", "פרק ב" ו"רק כשאני צוחקת".

מרשה פרידמן

מַרשָה פרידמן (נולדה ב-17 במאי 1938 בניוארק, ניו ג'רזי) היא פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית. כיהנה כחברת הכנסת מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית. היא פעילה למען זכויות אדם, הייתה מחלוצות הפמיניזם בארץ, וקידמה רבות את המודעות לאלימות בתוך המשפחה ולזכויות נשים. פרידמן היא גם חברת הכנסת הלסבית הגלויה הראשונה (אם כי, כשהייתה חברת כנסת טרם הזדהתה ברבים כלסבית).

נגה (כתב עת)

נֹגה היה כתב עת פמיניסטי שיצא לאור בישראל בשנים 1980-2005, בהוצאת עמותת נֹגה. עורכות כתב העת היו רחל אוסטרוביץ, מירה אריאל, רחל גיורא, אראלה דאור ומירי קרסין. על פי תעודת הרישום של העמותה, שמו המקורי של כתב העת היה לילית, שייתכן והושאל מכתב העת הפמיניסטי היהודי האמריקאי בשם זה. השם "נגה" מזוהה עם סמלה של ונוס (♀), שהוא גם הסימול האסטרונומי של כוכב הלכת נוגה וגם הסימול הביולוגי של נקבה. ב-25 שנות קיומו של כתב העת יצאו לאור 43 גיליונות.

כתב העת כלל חדשות על הנעשה בידי נשים ולמען נשים, מאמרים שעסקו בנשים בהיסטוריה, באפליית נשים ובפוליטיקה הישראלית מנקודת מבט נשית. עם הכותבים בכתב העת נמנו דפנה יזרעאלי, תמר אלאור, סילביה פוגל-ביז'אווי, נורית כהנא, יהודית בובר-אגסי, מרשה פרידמן, רקפת זהר, אהוד עין-גיל ועוד. כתב העת שימש גם במה ליצירות של נשים, במדורים "חדר משלה" (לכותבות) ו"שער משלה" (לאמניות). בגיליונו הראשון התפרסם הסיפור הקצר "קריעה", שהוא ראשית דרכה הספרותית של ברכה סרי.

לאחר פריצתה של האינתיפאדה השנייה הצטרפה עמותת נגה לקואליציית נשים לשלום.

עדנה קרבאפל

עדנה קרבאפל (באנגלית: Edna Krabappel) היא דמות בדיונית מתוך תוכנית האנימציה משפחת סימפסון, שדובבה על ידי מרשה וואלאס. היא מורת כיתה ד' בבית הספר היסודי בספרינגפילד. קראבאפל היא הדמות היחידה שמרשה וואלאס דבבה באופן קבוע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.