מרקוס אנטוניוס

מרקוס אנטוניוסלטינית: Marcus Antonius; ‏83 לפנה"ס - 1 באוגוסט 30 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי רומאי, מתומכיו החשובים של יוליוס קיסר. לאחר רציחתו של קיסר, חבר אנטוניוס לאוקטביאנוס וללפידוס על מנת ליצור את הטריומווירט השני. הסכמה משולשת זו הסתיימה בשנת 33 לפנה"ס, ובמלחמת האזרחים שפרצה הובס אנטוניוס והתאבד ביחד עם קלאופטרה ב-30 לפנה"ס.

מרקוס אנטוניוס
Marcus Antonius
M Antonius
בת זוג פאדיה
אנטוניה היברידה
פולביה
אוקטביה
קלאופטרה.
שושלת אנטוניוס
אב מרקוס אנטוניוס קרטיקוס
אם יוליה אנטוניה
צאצאים אנטוניה הגדולה
מרקוס אנטוניוס אנטילוס
יולוס אנטוניוס
אנטוניה הזקנה
אנטוניה הצעירה
אלכסנדר הליוס
קלאופטרה סלנה השנייה
תלמי פילדלפוס

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת

אנטוניוס נולד ברומא, בערך בשנת 83 לפנה"ס. אביו, שאת שמו נשא, מרקוס אנטוניוס קרטיקוס, היה בנו של הנואם הגדול מרקוס אנטוניוס אוראטור, אשר הוצא להורג בידי אנשי גאיוס מריוס בשנת 86 לפנה"ס. דרך אמו היה קרוב רחוק של יוליוס קיסר. אביו מת בעודו בגיל רך, ואנטוניוס ואחיו גאיוס ולוקיוס נותרו בהשגחת אמם יוליה. יוליה נישאה לפובליוס קורנליוס לנטולוס סורה, אשר הוצא להורג בשל השתתפותו בקשר קטילינה להפלת הרפובליקה הרומית בשנת 63 לפנה"ס.

נעוריו של אנטוניוס התאפיינו, אם כן, בהיעדרה של השגחה הורית. על פי היסטוריונים כפלוטארכוס הוא בילה את שנות נעוריו בהשתוללות ברומא עם אחיו, ועם ידידים כפובליוס קלודיוס פולכר (שנודע לשמצה בשל כך שחילל את טקס "האלה הטובה", אליו היו מוזמנות רק נשים, והוא הסתנן אליו בלבוש אישה). רעים אלו פיתחו אורח חיים פרוע, הימרו, שתו לשוכרה, וקיימו מערכות יחסים לא נאותות עם נשים. פלוטארכוס מזכיר שמועה לפיה בטרם הגיע אנטוניוס לגיל עשרים כבר היה חייב את הסכום של 250 כיכרות זהב (המקביל למספר מיליוני שקלים חדשים כיום).

לאחר תקופה פרועה זו, נשלח אנטוניוס ליוון, על מנת ללמוד רטוריקה. במהלך ביקור זה, הצטרף לחיל הפרשים בצבאו של הפרוקונסול אולוס גביניוס בדרכו לסוריה. הוא הוכיח יכולת כמפקד פרשים וכן תעוזה אישית כבר במשימתו הראשונה, כשהכניע בשנת 56 לפנה"ס את המרד ביהודה בהנהגת אריסטובולוס השני[1] וגם במערכה שבאה לאחר מכן, בשנת 55 לפנה"ס, בפעם הראשונה שביקר במצרים ובאלכסנדריה כשצבאו של גביניוס הגיע לסייע לתלמי השנים עשר במאבקו לחזור לשלטון במצרים.

תמיכתו ביוליוס קיסר

בשנת 54 לפנה"ס הפך אנטוניוס לחבר המטה של צבאו של יוליוס קיסר במלחמת גאליה בדרגת קווסטור. הוא הוכיח עצמו כמפקד מוכשר במהלך מלחמת גאליה, אך אישיותו גרמה לחוסר יציבות בכל מקום בו הוצב. נאמר כי אף קיסר היה לעיתים מרוגז בשל התנהגותו.

למרות זאת הפך אנטוניוס לאחד מתומכיו הגדולים של קיסר. הוא הקדיש את שנת 50 לפנה"ס, שבה נבחר לטריבון הפלבס, לקידום מטרותיו של קיסר. שתי תקופות הכהונה של קיסר כפרוקונסול, שארכו 10 שנים, עמדו לחלוף, וקיסר חפץ לשוב לרומא על מנת להיבחר לקונסול. הסנאט הרומאי, המונהג על ידי בן בריתו לשעבר של קיסר, פומפיוס ראה זאת בעין רעה, שכן חשש מן הפופולריות של המצביא, אשר צירף לרפובליקה הרומית את גאליה כולה בשנים שבהן שימש כפרוקונסול. קיסר נדרש להתפטר ממשרת הפרוקונסול, להשאיר מאחור את צבאותיו ולחזור לרומא. במקרה זה, ידע קיסר, הוא יועמד לדין על עבירות (אמיתיות או מדומות), דבר שיביא לסיום הקריירה שלו, להגלייתו, או אף לגרוע מכך.

המאבק היה, בשלב זה של דמדומי הרפובליקה, מאבק בין אישים. קיסר ופומפיוס היו בעבר בעלי ברית, וביחד עם קראסוס, ייסדו את הטריומווירט הראשון, אשר הביא את שלושתם למרומי השלטון ברומא. במסגרת זו השיא קיסר את בתו האהובה לפומפיוס. אך מאז שבת זו מתה, כשהיא מנסה ללדת את בנו של פומפיוס, ולאחר מותו של קראסוס במלחמה במזרח, הפכה הידידות ליריבות מרה.

אנטוניוס הציע כי שני המצביאים יוותרו על צבאותיהם. כך יכול היה קיסר לשוב לרומא ללא חשש. הרעיון, שייתכן והיה בו כדי למנוע מלחמת אזרחים, נדחה, ואנטוניוס פנה לנתיב אלים. הוא עזב את רומא, הצטרף לקיסר, שעמד עם צבאותיו על גדות נהר הרוביקון. הנהר סימן את גבולות רומא, אשר אסור היה להכניס אליהם את הצבא הפרוקונסולרי. עתה, כאשר כל הסיכויים לסיום הסכסוך בדרכי שלום אבדו, הוביל קיסר את צבאותיו אל מעבר לנהר ואל תוך איטליה גופא, וצעד אל רומא. הייתה זו תחילתה של מלחמת אזרחים. במלחמה היה אנטוניוס לסגנו של קיסר, והוביל את אגפם השמאלי של חילות קיסר בשדה הקרב, אות לאמון שנתן בו קיסר.

לקראת סופה של המלחמה, בשנת 47 לפנה"ס קיבל אנטוניוס משרות ניהול ברומא, ונותר בעיר כאשר לחם קיסר באחרוני אנשי פומפיוס בספרד ובאפריקה. אנטוניוס היה מנהלן גרוע. כאשר לא הצליח לכפות את רצונותיו בדרכי שלום, נגרר לאלימות. מאות אזרחים נהרגו, והעיר הידרדרה לאנרכיה. קיסר הורה על פיטורי אנטוניוס ממשרותיו הפוליטיות, והשניים לא ראו זה את זה למשך שנתיים. ב-44 לפנה"ס התפייסו השניים, וקיסר בחר באנטוניוס כעמיתו למשרת הקונסול.

בתקופה זו שלט קיסר שלטון יחיד ברומא, והשמועה אמרה כי בכוונתו להכריז על עצמו כמלך. מן הסנאט ומן העם קיבל קיסר כיבודים יוצאי דופן, שלא ניתנו לאיש מלפניו. בפברואר 44 לפנה"ס בעת חגיגות הלופרקליה (חג עממי המוקדש לאל פאן שבו הוקרבו תיישים וכלב, ולאחר מכן התרוצצו בעיר צעירים לבושים באזור חלציים, והלקו את כל הנקרה בדרכם), הושיט אנטוניוס לקיסר את הדיאדמה, היא רצועה לבנה מבד פשתן, שנלבשה מסביב לראש והייתה לסמל למלוכה הרומית. קיסר סירב לקבל את הדיאדמה, ושלח אותה אל מקדשו של יופיטר, אך המעשה עורר גל חששות ושמועות. אנשי הרפובליקה הרומית חששו ממוסד המלוכה, וחששו כי הפירוש שייתן קיסר למוסד המלוכה יהיה קרוב לאידיאל, אותו ראו במזרח, של מלוכה אבסולוטית ועריצה, שנראתה כמנוגדת לרוחו של העם הרומאי.

Illus266 - Marcus Antonius
פרוטומה של מרקוס אנטוניוס

באידי מרס, הוא ה-15 במרץ שנת 44 לפנה"ס, נרצח קיסר על ידי קבוצת סנטורים רפובליקנים. במהומה שפרצה בעקבות המאורע, נמלט אנטוניוס מרומא בלבוש עבד, בחששו כי רוצחיו של הדיקטטור יפנו עתה אליו. כאשר נמנעו הרוצחים ממרחץ הדמים המתוכנן, שב אנטוניוס לרומא וניסה להגיע להבנה עם ראשי חבורת המתנקשים. למשך זמן מה, אנטוניוס, אשר עדיין שימש כקונסול, נראה כרודף שלום והתפייסות. לאחר נאום של מרקוס טוליוס קיקרו בסנאט, הוכרז על מתן חנינה כללית למתנקשים. אך בהלווייתו של קיסר נשא אנטוניוס, כסגנו וכשותפו לתפקיד הקונסול, את נאום ההספד. בנאום זה יצא בהאשמות בדבר רצח, והבטיח את רדיפת הקושרים עד שייפרע מהם. בנאום הוכיח כישרון רטורי ודרמטי, כאשר הוריד את הטוגה מעל גופת קיסר על מנת להראות להמון כיצד נדקר המנהיג המת. באותו הלילה התקיף ההמון את בתיהם של הקושרים, והכריח אותם לצאת מן העיר.

ויליאם שייקספיר, במחזהו "יוליוס קיסר", שם בפיו של אנטוניוס כמה מן הציטטות הידועות ביותר, והנציח את דמותו כדמות של נואם עילאי, אשר פנייתו אל ההמון היא שהטתה את הכף כנגד המתנקשים. נאום ההספד ליוליוס קיסר, אשר שם שייקספיר בפיו של אנטוניוס, המתחיל במילים: "Friends, Romans, countrymen, lend me your ears; I come to bury Caesar, not to praise him" נחשב לאחד משיאי יצירתו של שייקספיר. בנאום עושה אנטוניוס שימוש בביטוי "אנשי כבוד" לתיאור ברוטוס והקושרים, כך שבתחילת הנאום הוא משתמש בביטוי בכנות וככל שהנאום מתפתח הולך הביטוי והופך לביטוי של ספקנות ואז של סרקזם ולבסוף של גנאי. בנוסף הקדיש שייקספיר לאנטוניוס מחזה נוסף, הוא "אנטוניוס וקלאופטרה".

הטריומווירט השני

מות קיסר הותיר חלל בפוליטיקה הרומית. הרפובליקה, עליה ניסו המתנקשים להגן, מתה למעשה, ומלחמת אזרחים נוספת עמדה לפרוץ. בשלב זה פרץ אל הזירה הפוליטית בן אחייניתו של קיסר, אוקטביאנוס, אשר מונה בצוואתו של קיסר ליורשו, וקיבל את שמו. השפעה רבה הייתה גם למרקוס אמיליוס לפידוס, איש ציבור נוסף מתומכי קיסר. לאחר משא ומתן ממושך, החליטו שלושת האישים לחלוק בכוח וייסדו בנובמבר 43 לפנה"ס את הטריומווירט השני. הטריומווירט קיבל הכרה רשמית בחוק שהעניק לשלישייה את כל הסמכויות במדינה לתקופה בת חמש שנים, החל משנת 43 לפנה"ס. על מנת לחתום את הברית, נשא אוקטביאנוס לאישה את קלאודיה, בתו החורגת של אנטוניוס. או אז יצאו השלושה להלחם במתנקשים בחיי קיסר, אשר נמלטו אל המזרח, ולרצוח את אלה מהם שנותרו ברומא. מרקוס טוליוס קיקרו, המדינאי והנואם הדגול, היה הקורבן המפורסם ביותר של ימים אלימים אלה. ביודעו כי אנטוניוס רוחש כלפיו טינה, התאבד קיקרו, בטרם יוכלו להוציאו להורג (על פי ההיסטוריון ליביוס, הוא רק לא התנגד לבאים ליטול את חייו). גם במוות ניסה אנטוניוס להיפרע מקיקרו. ראשו וידיו הוצגו על גבי כידון בכיכר העיר, כאשר לשונו מנוקבת בסיכת זהב מתסרוקתה של פולביה אנטוניה, אשתו של אנטוניוס. לאחר הניצחון ב-42 לפנה"ס, בקרב פיליפי שבו הובסו ראשי הקושרים ובהם מרקוס יוניוס ברוטוס ובחרו להתאבד, לא נותר איש שיתנגד לכוחם של אנשי הטריומווירט.

לאחר שטיפלו במצב הפוליטי והצבאי, חילקו ביניהם הטריומוויראנטים את השלטון בעולם הרומאי. לפידוס קיבל את הפרובינקיות במערב, אוקטביאנוס נותר באיטליה, על מנת להבטיח את חלוקת האדמות לוותיקי הצבא (משרה שהקנתה לו את נאמנות הצבאות) ואילו אנטוניוס נסע אל הפרובינקיות המזרחיות, על מנת להשקיט מרד נוסף ביהודה, ולנסות ולכבוש את האימפריה הפרתית. במהלך מסע זה פגש בקלאופטרה בעיר טרסוס בשנת 41 לפנה"ס. כשם שכבשה את לבו של קיסר, נפל עתה אף אנטוניוס בשבייה של המלכה המצרית המצודדת.

בו בזמן, באיטליה, החמיר המצב. אוקטביאנוס לא הצליח להרגיע את החיילים המשוחררים, ויצר סכסוכים הן עם החיילים (שטענו שאינם מקבלים את המגיע להם) והן עם בעלי האדמות (שטענו כי מגרשים אותם מאדמתם לטובת החיילים) ויתרה מכך, התגרש מקלאודיה, אשר הייתה עדיין בבתוליה, בטענה כי היא מרגיזה אותו. הרקע לגירושין, ולתסיסת החיילים, היה פועלה של פולביה, אשתו של אנטוניוס, שהייתה ידועה בשאיפותיה הפוליטיות ובמזגה הסוער. פולביה גייסה שמונה לגיונות מכספה היא, ובסיוע אחיו של אנטוניוס, לוקיוס אנטוניוס, פלשה לרומא. אוקטביאנוס נאבק בה, ולבסוף הצליח להתגבר על צבאה, במצור שהושת על העיר פרוג'ה, ולשלוח אותה לגלות, שם היא מתה בעודה ממתינה לישועתו של אנטוניוס.

אנטוניוס לא מיהר לנקום את מות אשתו ואחיו. הוא הגיע להסכמה עם אוקטביאנוס, אשר נחתמה בנישואיו לאוקטביה, אחותו של אוקטביאנוס. הסדר הטריומווירט נותר על כנו. עתה היה אנטוניוס פנוי לצאת למלחמה, לה ציפה זה מכבר, נגד הפרתים.

אנטוניוס וקלאופטרה

על מנת להתחיל במלחמה נגד הפרתים יצא אנטוניוס ליוון מלווה באשתו החדשה. מרד שפרץ בסיציליה, מטעם אחרוני תומכי פומפיוס, העסיק את הצבא שהובטח לו לצורך המלחמה, ואנטוניוס נותר בחוסר מעש. סכסוך חדש עם אוקטביאנוס הביא לחתימת ברית חדשה בשנת 38 לפנה"ס. הטריומווירט חודש למשך חמש שנים נוספות עד לשנת 33 לפנה"ס, ואוקטביאנוס הבטיח לשלוח את הלגיונות למזרח לצורך מלחמותיו של אנטוניוס.

עתה היה אפילו אנטוניוס ספקן באשר לתמיכתו המצופה של אוקטביאנוס במלחמה במזרח. הוא הותיר מאחור את אוקטביה ההרה, ושט לאלכסנדריה, על מנת לקבל מימון למלחמה מקלאופטרה, שהייתה כבר אם לשניים מילדיו. קלאופטרה מימנה את מסע המלחמה ולאחר שהפך את הורדוס למלך יהודה במקום אנטיגונוס השני[2] (שפקד להתיז את ראשו), נתן לה חבלי-ארץ גדולים (ובתוכם אזור יריחו) במתנה[3].

אנטוניוס פלש לשטחי האימפריה הפרתית, אך מסע המלחמה הזה נכשל באופן חרוץ ואנטוניוס איבד את רוב צבאו בנסיגה הרת אסון דרך ארמניה בחודשי החורף.

בינתיים, ברומא הסתיים הסדר הטריומווירט. אוקטביאנוס הכריח את לפידוס להתפטר לאחר שלפידוס, שהוזעק על מנת לסייע בדיכוי המרד בסיציליה, ניסה בהזדמנות זו לקבל את השלטון הבלעדי. עתה היה אוקטביאנוס השליט היחיד ברומא, וסחף לצדו את האצולה והסנאט. הוא נישא לליוויה והחל לתקוף את אנטוניוס בציבור על מנת לצבור לעצמו כוח. אנטוניוס הואשם בהאשמות רבות, אך ההאשמה העיקרית הייתה כי הפך מאציל רומאי לבן המזרח. מספר פעמים זומן אנטוניוס לרומא, אך החליט להישאר לצדה של קלאופטרה.

בסיוע כספה של קלאופטרה שב אנטוניוס ופלש לארמניה. לאחר שובו, ערך מצעד ניצחון ברחובות אלכסנדריה, בסיומו כינס את העם והודיע על סיום הברית עם אוקטביאנוס, ועל חלוקת הממלכות בין שלושת ילדי קלאופטרה: אלכסנדר הליוס הוכרז כמלכן של ארמניה ופרתיה (שעדיין לא נכבשה). תאומתו, קלאופטרה סלנה השנייה, קיבלה את קירנאיקה ולוב, ותלמי פילדלפוס הצעיר קיבל את סוריה וקיליקיה. קלאופטרה הוכתרה למלכת המלכים ומלכת מצרים, בצוותא עם בנה מיוליוס קיסר, קיסריון, אשר הוכרז כבנו החוקי ויורשו של יוליוס קיסר.

חלוקת אדמות שכיבושן עלה בדם רומאי רב בין ילדיה של קלאופטרה הייתה צעד בעייתי מבחינתו של אנטוניוס. ההכרה בקיסריון כבנו של קיסר ערערה את מעמדו של אוקטביאנוס, אשר בנה את הקריירה שלו על כך שהיה בנו המאומץ של קיסר. אוקטביאנוס לא יכול להניח לדברים אלה בשתיקה. ביום האחרון של שנת 33 לפנה"ס פקע תוקף הסכם הטריומווירט, והסכם זה לא חודש. הייתה זו תחילתה של מלחמת אזרחים נוספת.

במהלך שנת 33 ושנת 32 לפנה"ס נערכה מלחמת תעמולה ברומא, בה החליפו שני הצדדים האשמות. אנטוניוס התגרש מאוקטביה והאשים את אוקטביאנוס בהיותו אדם פשוט, זה מקרוב בא, נכד לעבד משוחרר ממחוז תוריאי שעיסוקו בשזירת חבלים, ולמלווה בריבית, אשר זייף את מסמכי האימוץ שאימץ אותו קיסר (האשמות אלו היו מופרכות וחסרות בסיס, אבל היוו את העלבון העילאי שניתן היה להטיח בפניו של אוקטביאנוס). אוקטביאנוס כינה את אנטוניוס "בוגד", והאשים אותו בכך ששמר לעצמו את הפרובינקיות שעל פי החוק היה עליו להגריל בין רומאים אחרים, ובעשיית מלחמה נגד ארמניה ונגד הפרתים מבלי שקיבל את הסכמת הסנאט. בשנת 32 לפנה"ס שני הקונסולים ושליש מן הסנאט עזבו את רומא, על מנת לחבור לאנטוניוס במזרח.

המלחמה החלה ב-31 לפנה"ס. צבאותיו של אוקטביאנוס, בראשות המצביא המוכשר מרקוס ויפסניוס אגריפה, תוגברו בחיילים מן הפרובינקיות בקירנאיקה וביוון שחברו אל אוקטביאנוס. אנטוניוס לעומתו, נעזר בצבאותיהם של המלכים בני-חסותו ובהם "הורדוס היהודי"[4]. ב-2 בספטמבר 31 לפנה"ס התרחש הקרב המכריע, הוא הקרב הימי באקטיום. הצי של אנטוניוס וקלאופטרה הושמד והם נאלצו להימלט למצרים, כשהורדוס ושאר שליטי האזור העדיפו לעבור לצד המנצח[5].

אבל אוקטביאנוס לא נתן להם מנוח ובאוגוסט 30 לפנה"ס, בסיועו של אגריפה, פלש למצרים. אנטוניוס, שהושם בין המצרים, התאבד. ימים ספורים לאחר מכן התאבדה קלאופטרה, שנלקחה בשבי. השניים נקברו בצוותא.

תוצאות פעולותיו

לאחר מותו של אנטוניוס הפך אוקטביאנוס לשליט היחיד ברומא. את אנטונינוס, בנה של פולביה, הוציא להורג, כמו גם את קיסריון. את תלמי פילדלפוס וקלאופטרה סלנה, בניהם של אנטוניוס וקלאופטרה, שמר בחיים, ופרנס אותם כאילו היו בני משפחתו. אוקטביאנוס ריכז בידיו את כל הכוח ברומא, ושינה את שמו לאוגוסטוס ("הנעלה") בשנת 27 לפנה"ס. הייתה זו תחילתה של צורת שלטון חדשה ברומא, הקיסרות. אוגוסטוס הכריז על עצמו כ"פרינקפס", תואר חדש שפירושו "האזרח הראשון". בלשון ימינו מכונה הפרינקפס "קיסר", אך באותה העת היה זה אך שם משפחתו של הפרינקפס. הסנאט הפך לגוף מייעץ, בעל סמכויות סמליות.

יש הרואים בקרב אקטיום ובתבוסתו של אנטוניוס, אשר הביאה לעלייתו של אוגוסטוס, את יום מותה של הרפובליקה הרומית. יש המאחרים תאריך זה עד למותו של אוגוסטוס ועלייתו לשלטון של יורשו טיבריוס קיסר בשנת 14 לספירה. מכל מקום ניסיונו של אנטוניוס ליצור ממלכה מזרחית בה שולבו אלמנטים מתרבות המזרח ומן התרבות הרומאית כשל, ומצרים הייתה לחלק מן האימפריה הרומית.

נישואיו ומשפחתו

אנטוניוס היה נשוי ברציפות לארבע נשים: פאדיה, אנטוניה היברידה, פולביה, אוקטביה. והיה בן זוגה של קלאופטרה. הוא הותיר אחריו מספר ילדים. מבנותיו שנולדו לו מנישואיו לאוקטביה נולדו בדורות הבאים, הקיסרים קליגולה, קלאודיוס ונרון

  1. נישואיו הראשונים היו לפאדיה שהייתה בתו של עבד משוחרר. על פי קיקרו, פאדיה ילדה לאנטוניוס מספר ילדים. קיקרו היה המקור היחיד לאשתו הראשונה של אנטוניוס וילדיו. ואין מידע נוסף לגביהם.
  2. נישואים לבת דודתו מצד אביו אנטניה היברידה הקטנה. על פי פלוטארכוס, אנטוניוס סילק אותה מביתו ברומא בשנת 47 לפנה"ס, בשל פרשיית אהבים שניהלה חברו הטריבון פובליוס קורנליוס דולבלה (Publius Cornelius Dolabella). אנטוניוס התגרש ממנה. מנישואיו לאנטוניה נולדה לו בשנת 50 לפנה"ס בת ששמה היה אנטוניה .
  3. נישואים לפולביה אנטוניה בשנת 47 לפנה"ס. היא נפטרה בשנת 41 לפנה"ס. מנשואים אלה נולדו לו שני בנים:
    מרקוס אנטוניוס אנטילוס (Marcus Antonius Antyllus, נולד בשנת 47 לפנה"ס. נרצח על ידי אוקטביאנוס בשנת 30 לפנה"ס.
    יולוס אנטוניוס נולד בשנת 43 לפנה"ס. התאבד בשנת 2 לפנה"ס.
  4. נישואים לאוקטביה אחותו של אוקטביאנוס בשנת 41 לפנה"ס. הוא התגרש ממנה בשנת 32 לפנה"ס. מנשואים אלה נולדו לו שתי בנות:
    אנטוניה הזקנה נולדה בשנת 39 לפנה"ס. הייתה סבתא רבה של הקיסר נרון
    אנטוניה הצעירה נולדה בשנת 36 לפנה"ס. נישאה לנירון קלאודיוס דרוסוס. הייתה אמו של הקיסר קלאודיוס, וסבתו של קליגולה
  5. בן זוגה של קלאופטרה השביעית. הקשר הראשון נוצר בשנת 41 לפנה"ס. ולאחר הפסקה חודש בשנת 37 לפנה"ס. ייתכן ובשנת 34 לפנה"ס במועד חגיגת הניצחון באלכסנדריה לניצחון על הפרתים, קלאופטרה ואנטוניוס היו נשואים. המקורות בנושא בעיתיים. הנושא מוזכר רק כבדרך אגב על ידי פלוטארכוס. אין התייחסות לכך אצל בן-מתתיהו וגם לא אצל דיו קסיוס. גם במקורות המצריים הנושא אינו מופיע. אי הבהירות גוברת בעקבות דבריו של אנטוניוס בחגיגת הניצחון שקלאופטרה הייתה נשואה לקיסר. ייתכן וכל האזכור נוצר כדי לשמש את התעמולה ברומא כנגד אנטוניוס[6]. מקשר זה נולדו:
    אלכסנדר הליוס, נולד בשנת 40 לפנה"ס
    קלאופטרה סלנה השנייה, נולדה בשנת 40 לפנה"ס. אחותו התאומה של אלכסנדר. נישאה ליובה השני וביחד מלכו על מאוריטניה
    תלמי פילדלפוס, נולד בשנת 36 לפנה"ס.

לקריאה נוספת

  • Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי, אנטוניוס, פרק ג'.
  2. ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 49, פרק 22, סעיף 6.
  3. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי, אנטוניוס, פרק ל"ו.
  4. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי, אנטוניוס, פרק ס"א.
  5. ^ פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי רומי, אנטוניוס, פרקים ע"א-ע"ב.
  6. ^ Duane W. Roller, Cleopatra: A Biography, p. 100
30-39 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 39 - 30 לפנה"ס

40-49 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 49 - 40 לפנה"ס

אוקטביה

אוקטביה (לטינית: Octavia;‏ 69 לפנה"ס - 11 לפנה"ס) הייתה אצילה רומאית מהשושלת היוליו-קלאודית, אחותו של הקיסר אוגוסטוס ואשתו הרביעית של מרקוס אנטוניוס. היא הייתה גם סבתו רבתא של הקיסר קליגולה מצד אביו, סבתו של הקיסר קלאודיוס מצד אמו, וסבתו רבתא של הקיסר נרון מצד אביו.

אנטוניוס וקלאופטרה

אנטוניוס וקלאופטרה (אנגלית: Antony and Cleopatra) היא טרגדיה מאת ויליאם שייקספיר, שנכתבה בערך ב-1606 והוצגה לראשונה כנראה ב-1607, המגוללת את סיפור אהבתם ומותם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה מלכת מצרים. המקור העיקרי עליו התבסס הכותב היה "חיי אישים" לפלוטרכוס, וניכרת השפעה חזקה של האינאיס לוורגיליוס. קלאופטרה במחזה נחשבת לאחת הדמויות הנשיות הסבוכות והמרובדות ביותר ביצירתו של שייקספיר.

אנטוניוס פליקס

מרקוס אנטוניוס פליקס (לטינית: Marcus Antonius Felix) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 52 עד 60 לספירת הנוצרים.

בית תלמי

בית תלמי היה שושלת מלוכה הלניסטית ששלטה על מצרים. תקופת שלטונם מוכרת בספרות בשם תקופת מצרים התלמיית. השושלת שלטה במצרים במשך כ-300 שנה, מ-323 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס.

תלמי הראשון, מייסד השושלת, היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול ומקדוני במוצאו. לאחר מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס, הוא מונה לנציב (סטראפ) מצרים, ובשנת 305 לפנה"ס הכריז על עצמו כמלך מצרים ונטל את השם "סוֹטֵר" (מילולית, מושיע). המלכה האחרונה לבית תלמי הייתה קלאופטרה השביעית, שנודעה כמאהבתו של יוליוס קיסר ומאוחר יותר גם של מרקוס אנטוניוס. קלאופטרה הצליחה לשמור על עצמאותה של מצרים, אך התאבדה לאחר תבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) וניצחונו של אוגוסטוס. לאחר מותה הסתיים שלטונו של בית תלמי, ומצרים הפכה לפרובינקיה רומית.

חלק מבנות המשפחה נישאו למלכים מבית סלאוקוס, שושלת מלוכה הלניסטית נוספת ששלטה בסוריה והפכו לחלק מבית מלוכה זה. בנים נוספים מבני המשפחה שלטו בקפריסין ובקירינה.

זיהויים של בני תלמי השונים על פי מספר הוא המצאה מודרנית שנועדה להקל על ההבחנה בין בני המלוכה השונים של שושלת זאת, שבחרו במספר שמות קבועים כמו תלמי, קלאופטרה, ברניקי וארסינואי. במקורות היוונים העתיקים הבחינו בין התלמיים השונים תוך שימוש בכינוי שניתן להם. המספור בטבלה זו הוא על פי המקובל כעת.

גורדיאנוס הראשון

מַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס סֶמְפְּרוֹנִיָאנוּס רוֹמָנוּס אַפְרִיקָנוּס או גורדיאנוס הראשון (בלטינית: Marcus Antonius Gordianus Sempronianus Romanus Africanus; סביבות 159 – 12 באפריל 238), קיסר רומא בשנת 238, תקופה סוערת הידועה בהיסטוריה כשנת ששת הקיסרים. הוא נשא בתואר קיסר רומא ביחד עם בנו, גורדיאנוס השני, למשך חודש ימים בלבד, עד שנפל בשבי הצבא הנאמן לקיסר מקסימינוס התראקי והתאבד.

גורדיאנוס השלישי

מַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס פִּיוּס (בלטינית: Marcus Antonius Gordianus Pius; חי מ-20 בינואר 225 – 11 בפברואר 244), המוכר כגורדיאנוס השלישי, כיהן כקיסר רומא משנת 238 ועד לשנת 244 לספירה. גורדיאנוס היה בנה של אנטוניה גורדיאנה, בתו של גורדיאנוס הראשון ואחותו של גורדיאנוס השני. שם אביו של גורדיאנוס השלישי אינו ידוע, כמו גם שמו שלו לפני שאימץ את שם סבו בשנת 238.

לאחר מות סביו ודודו מינה הסנאט ברומא את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים, על מנת לקדם את פני הרעה הצפויה מכיוונו של מקסימיאנוס אולם רבים התנגדו לכך ודרשו כי גורדיאנוס, יורשם החוקי של הקיסרים הקודמים יעלה לשלטון. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס לתפקיד "קיסר", תואר שהיה בעת הזאת תואר כבוד חסר סמכויות - ומסוכן.

לבסוף גורדיאנוס היה זה שצחק אחרון, עם הרצחם של מקסימיאנוס, פופיאנוס ובלבינוס ובסופה של שנת 238 הוא כבר היה קיסר יחידי. בראשית ימי שלטונו היה גורדיאנוס נתון להשפעת אמו (אנטוניה גורדיאנה) ויועציה אך משנת 241 ואילך גברה השפעת חותנו, גאיוס פוריוס טימסתיאוס ראש המשמר הפרטוריאני שהיה למעשה לשליט האימפריה. בתקופת שלטונו חוזקו גבולות נומידיה ומאוריטניה ובשנת 242 הוא פתח מסע צבאי נגד שאפור הראשון מלך פרס שבו ניצחו הרומאים בסוריה ובארם נהריים, אולם לפני גמר המסע מת טימסתיאוס והמפקד החדש של המשמר הפרטוריאני, פיליפוס ה"ערבי" רצח את גורדיאנוס ומינה את עצמו לקיסר.

הלגיון הרביעי סקיתיקה

הלגיון הרביעי סקיתיקה (ברומית: Legio quarta Scythica) היה לגיון בצבא הרומי שנוסד על ידי מרקוס אנטוניוס בשנת 42 לפנה"ס. הלגיון הוצב במאה הראשונה לספירה בגבולה המזרחי של האימפריה הרומית ושם פעל במאות הבאות, בעיקר בעימותים מול הפרתים. הלגיון היה עדיין פעיל בסוריה במאה החמישית. יחידות משלוח של הלגיון השתתפו בדיכוי המרד הגדול בארץ ישראל בראשיתו. סמלו של הלגיון היה גדי.

הלגיון השלישי קירנאיקה

הלגיון השלישי 'קירנאיקה' (לטינית: Legio III Cyrenaica) היה לגיון רומאי שהוקם על ידי מרקוס אנטוניוס בשנת 36 לפני הספירה, בזמן ששימש כמושל קפריסין שהייתה מאוחדת מבחינה מנהלית עם קירנאיקה.

מרקוס אנטוניוס יוליאנוס

מרקוס אנטוניוס יוליאנוס (Marcus Antonius Julianus) היה פרוקוראטור (משגיח, נציב) ביהודה בשנת 70 לספירה, בזמן המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל ברומא.

יוליאנוס קיבל את תפקיד המשגיח במקום קודמו, גסיוס פלורוס, שלא מנע את התפרצותו של העימות עם היהודים. אולם גם יוליאנוס נכשל בעצירת המרד מלהפוך למלחמה.ייתכן שמרקוס אנטוניוס יוליאנוס היה קרוב משפחתו של מרקוס אנטוניוס פליקס, הנציב ביהודה בין השנים 52–58.יוסף בן מתתיהו מציין את שמו של מרקוס אנטוניוס יוליאנוס בין "ששת בכירי המפקדים" של טיטוס במצור על ירושלים (70), אותם הוא כינס בט' באב כדי לדון בשאלת גורלו של בית המקדש. חמשת האחרים היו מפקדי לגיונות הצבא ואילו אנטוניוס יוליאנוס היה "הפרוקורטור של ארץ יהודה".מאחר שעל פי דברי יוספוס, היו הרבה סופרים שעסקו במלחמה היהודית ברומאים, מתקבל על הדעת שאחד מהם היה אנטוניוס יוליאנוס, הפרוקוראטור של יהודה בזמן המרד, שניתן לזהות אותו עם אותו "אנטוניוס יוליאנוס", שהסופר מינוקיוס פליקס ציין שכתב חיבור היסטורי הנוגע ליהודים או למלחמתם. אולם חיבור זה אבד.

נומידיה

נומידיה הייתה ממלכה ברברית עתיקה באפריקה הצפונית שהפכה ברבות השנים לפרובינקיה רומית ששכנה בין לוב, תוניסיה ואלג'יריה המודרניות.

לאחר תבוסת קרתגו, הריסתה והכרזתה כשטח מקולל בשנת 143 לפנה"ס (במהלך המלחמה הפונית השלישית) נומידיה נותרה הממלכה החשובה ביותר ביבשת השחורה. עליה שלט יוגורתה, המלך הברברי הפופולרי ונכדו הבלתי חוקי של מסיניסה, מלכה הראשון של הממלכה. לצידו של יוגורתה שלט על החלק המזרחי והעני יותר של הממלכה אחיו החורג אדהרבעל.

ב-112 לפנה"ס, תוך כדי התעלמות מפורשת מההחלטה הרומית לחלק את הממלכה לשניים, תקף יוגורתה את אחיו החורג. במהלך הלחימה הרגו כוחותיו של יוגורתה אנשי עסקים איטלקיים ועוררו את זעם רומי. אמנם שוחד ששלח יוגורתה לרומים צינן מעט את הרוחות וגרם לכך שיקבל הסכם שלום במקום התקפה רומית, אך כאשר זומן לרומא כדי להסביר את תנאי ההסכם, המלך הברבר התפתה לרצוח יריב פוליטי, ואיבד את כל תמיכתו מרומא. בכך פרצה המלחמה שתהיה ידועה בשם מלחמת יוגורתה.

לאחר תבוסת נומידיה במלחמה עם תפיסתו של יוגורתה (106 לפנה"ס לערך) בשבי, מערבה של הממלכה סופח לבוככוס, מלך מאוריטניה ושאר חלקיה הושארו תחת שלטון הנסיכים המקומיים. מעמדה של הממלכה השתנה כאשר פרצה מלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס, וכך, ב-46 לפנה"ס, השתנה שמה לפרובינקיית "אפריקה נובה". ב-30 לפנה"ס הומלך לשלטון הממלכה יובה השני, בעלה של קלאופטרה סלנה (בתם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה) ובנו של מלכה הקודם של נומידיה, יובה הראשון.

אך המלך הצעיר לא הצליח להשתלט על הממלכה וכך, ב-25 לפנה"ס, זמן קצר בלבד לאחר מכן הכתרתו, נשלח למאוריטניה והוכתר כמלך שם.

רק בשנת 193 לספירה, תחת הקיסר ספטימיוס סוורוס, הופרדה הממלכה מהפרובינקיה הרומית ונשלטה על ידי פרומגיסטראט אימפריאלי. לאחר עליית דיוקלטיאנוס לשלטון היא אף הפכה לאחת משבע הפרובינקיות של בישופות אפריקה ושמה שונה ל"נומידיה קירטנסיס". הממלכה החדשה-ישנה עברה תהליך רומניזציה נרחב ועריה הורחבו. בשנת 428 הוונדלים פלשו והממלכה החלה לרדת מגדולתה, במקביל לתהליך מידבור טבעי שעברה.

סקסטוס פומפיוס

סקסטוס פומפיוס מגנוס (67 לפנה"ס - 35 לפנה"ס) היה פוליטיקאי רומאי שפעל בתקופת הרפובליקה המאוחרת.

פולביה

פולביה (בלטינית: Fulvia;‏ 84 לפנה"ס? – 40 לפנה"ס) הייתה אישה רומאית ובת למשפחת אצולה פלבאית ברפובליקה הרומית. היא הייתה מוכרת בזכות כוחה הפוליטי, אותו צברה בנישׂואיה לשלושה מהפוליטיקאים החזקים בסוף תקופת הרפובליקה: פובליוס קלודיוס פולכר, גאיוס סקריבוניוס קוריו , והמפורסם משלושתם - מרקוס אנטוניוס. כולם היו מהסיעה הפופולרית ותומכי יוליוס קיסר.

חוקרים מסוימים מייחסים לפולביה את דיוקן האישה על מטבעות שהוטבעו בהוראת בעלה השלישי מרקוס אנטוניוס. אם כך, הרי שהיא האישה הרומאית הראשונה שדיוקנה מתנוסס על מטבע.

פונטוס

פונטוס הייתה ממלכה הלניסטית ומאוחר יותר פרובינקיה רומית, בצפון מזרח אסיה הקטנה במהלך העת העתיקה.

בימי קדם פונטוס חלשה על שטחים נרחבים בצפון מזרחה של אסיה הקטנה (כיום טורקיה) וגבלה בים השחור (אז נקרא "פונטוס אוקסינוס"), ממנו קיבלה את שמה. האזור שימש כמקור ראשי למחצבים בעת העתיקה, והיוונים הקימו בו מושבות לאורך חופיו. תחת שלטון פרס התפתח בחבל מעמד אצולה שהחזיק בנחלות גדולות, שאליו היו משעובדים ברמות שונות הכפריים באזור.

הממלכה ההלניסטית הוקמה על ידי מיתרידטס הראשון, מלך פונטוס, בנו של אחד הגנרלים של אלכסנדר הגדול. זמן מה אחרי הקמתה, אוחדה פונטוס עם קפדוקיה. פונטוס הייתה כנראה היחידה החזקה והדומיננטית במדינה החדשה, דבר שבחלקו ניתן להסיק מכך שהאזור החדש המשיך להיות ידוע רק כ"פונטוס". בשיאה כללה הממלכה גם חלקים מקולכיס, ביתיניה, פפלגוניה וארמניה הקטנה, וכן חלקים נרחבים מיוון ואיי הים האגאי למשך זמן מועט.

הממלכה התפרסמה בעיקר בזכות מלכה האחרון, מיתרידטס השישי, שהיה מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית. מיתרידטס השישי עלה לשלטון לאחר מאבקי ירושה מרים בינו לבין אימו ואחיו הצעיר בערך בשנת 111 לפנה"ס וזמן קצר לאחר מכן כבר פלש לחצי האי קרים על פי בקשת היוונים המקומיים, הביס את הסקיתים והוכתר למלך שם. במהלך מלכותו הגדיל את שטח ממלכתו עד למזרחה של יוון, ופתח בשלוש מלחמות כנגד האימפריה הרומית. מיתרידטס הובס סופית בשנת 64 לפנה"ס על ידי פומפיוס הגדול, תבוסה שלאחריה התאבד עקב פריצת מרד נגדו בהנהגת בנו.

בעקבות הניצחון הרומי, חילק פומפיוס את המדינה בין גלטיה, ובין פרוביניקה חדשה שיצר, פונטוס וביתניה. הפרובניקיה החדשה הייתה פרובינקיה כפולה וחלקה המזרחי שמר על השם פונטוס. הפיכתה של פונטוס לפרובינקיה רומית פתחה לפני הרומאים את האגן המזרחי של הים התיכון, ולאחריה נכבשו במהירות גם ממלכת יהודה, סוריה וחלק מארמניה. הפרובינקיה פונטוס הייתה ידועה בעיקר באוצרותיה ובפירותיה. התושבים המקומיים, תוך כדי ניצול מרבי של השטחים הפוריים של האזור, היו לנפחים מצטיינים ולספקי סוגי מתכות שונים ברחבי האזור.[דרוש מקור] הכלכלה והיצוא המקומי היו למפורסמים בכל רחבי האימפריה, כשמסופר על ידי לוקולוס שהדובדבנים הראשונים הגיעו לאירופה מפונטוס. כמו כן, השוק המקומי היה עשיר במצרכים נוספים כגון יין, דבש, עצים וכדומה.[דרוש מקור]במהלך מלחמת האזרחים הרומית, שפרצה בשנת 49 לפנה"ס, ניסה פארנקס השני, בנו של מיתרידטס, להשתלט מחדש על ממלכת אביו. אחד הקרבות המפורסמים במהלך ניסיון זה היה קרב זלה ב-47 לפנה"ס, בו הניצחון הרומי היה כה מהיר עד שיוליוס קיסר סיכם אותו במילים "Veni, vidi, vici" (באתי, ראיתי, ניצחתי) אשר היו לאמרה ידועה. בשנת 36 לפנה"ס מסר מרקוס אנטוניוס את מזרח פונטוס לידי נסיך מקומי בשם פולומון, ויצר את ממלכת החסות פונטוס פולמוניאקוס. ממלכה זו שרדה כיחידה מדינית עצמאית עד לשנת 64, שנה בה סופחה לפרובינקיה גלטיה. מאות שנים לאחר מכן, בערך ב-295, תחת דיוקלטיאנוס, חולקה פונטוס מחדש לפרובינקיות חדשות, ולמעשה חדלה מלהתקיים כישות אחת.

בין המקורות הראשיים על ההיסטוריה ותיאור של חבל הארץ נמצאים כתביו של הגאוגרף סטרבון, יליד פונטוס.

תרגום יונתן בן עוזיאל ממקם את "ארץ שנער" המקראית כארץ פונטוס (בראשית י, י; יד, א).

קרב אקטיום

קרב אקטיום היה העימות המכריע של המלחמה האחרונה של הרפובליקה הרומית. הקרב היה קרב ימי בין הצי של אוקטוויאנוס (לימים אוגוסטוס קיסר) לבין הצי של מרקוס אנטוניוס, והסתיים בניצחון של אוקטוויאנוס. לאחר ההפסד בקרב לא הצליח אנטוניוס לשקם את צבאו ואת ציו, ובכך הביא הקרב לתבוסתו במלחמה, ולהתאבדותו שלו ושל קלאופטרה, המלכה האחרונה של השושלת התלמיית במצרים.

קרב פיליפי

קרב פיליפי היה קרב שנערך בין הכוחות הרפובליקאים בהנהגת הליברטורים, מרקוס יוניוס ברוטוס וגאיוס קסיוס לונגינוס ליורשיו של יוליוס קיסר, חברי הטריומווירט השני, מרקוס אנטוניוס ואוקטביוס.

הקרבות התקיימו בשני תאריכים, הראשון ב-3 באוקטובר, והשני ב-23 באוקטובר, בשנת 42 לפנה"ס, בפיליפי, מקדוניה.

תבוסת הליברטורים סימנה את קצה של הרפובליקה הרומית המסורתית וביסוסו הסופי של משטר אוטוקרטי ברומא.

רומא (סדרת טלוויזיה)

רומא (באנגלית: Rome) היא סדרת דרמה המשכית טלוויזיונית המבוססת על האירועים החשובים בסוף ימי הרפובליקה הרומית במהלך מלחמת גאליה ומלחמת האזרחים של יוליוס קיסר. העונה השנייה מוקדשת למלחמה האחרונה של הרפובליקה הרומית. הסדרה הופקה במשותף על ידי רשתות הטלוויזיה BBC הבריטית, HBO האמריקאית ו-RAI האיטלקית. הפקת הסדרה נחשבת לאחת היקרות בתולדות הטלוויזיה. שתי עונותיה שודרו במדינות רבות ברחבי העולם, ובהן ישראל (ב-yes הטלוויזיה בלוויין ובערוץ אקסטרה הוט).

חלק מהדמויות בסדרה מבוססות על דמויות בולטות ברפובליקה, כגון יוליוס קיסר, מרקוס אנטוניוס ואוקטביוס. דמויות אחרות נועדו להציג את חייהם של האנשים הפשוטים. כמה מדמויות אלה מבוססות באופן גס על דמויות מאותה תקופה, ובהן החיילים לוקיוס ורינוס וטיטוס פולו, ששמותיהם מוזכרים בכתביו של יוליוס קיסר.

שם רומאי

בראשית ימיה של רומא בעת העתיקה נשאו אזרחיה בדרך כלל שני שמות: praenomen (שם פרטי), nomen (שם בית-האב). בדורות מאוחרים יותר, החל מן המאה השלישית לפנה"ס הפך למקובל גם שם שלישי ה-cognomen (שם הענף של בית-האב או המשפחה). לעיתים נוסף גם שם רביעי, agnomen (כינוי לציון הישג אישי). עם זאת גם בתקופה המאוחרת היו עדיין אנשים שנשאו שני שמות בלבד, דוגמת מרקוס אנטוניוס.

דוגמאות לשמות רומאיים: גאיוס יוליוס קיסר, מרקוס טוליוס קיקרו, פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.