מרקוס אורליוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּסלטינית: Marcus Aurelius Antoninus Augustus‏; 26 באפריל 121 - 17 במרץ 180), היה קיסר רומא. הוא שלט יחד עם לוקיוס ורוס משנת 161 ועד מותו של ורוס בשנת 169, והמשיך לשלוט עד מותו בשנת 180. הוא היה האחרון מבין "חמשת הקיסרים הטובים", ונחשב לאחד הפילוסופים הסטואים החשובים ביותר. את רוב ימי שלטונו הקדיש אורליוס להרחבת גבולותיה המזרחיים והצפוניים של האימפריה הרומית.

מרקוס אורליוס
Imperator Caesar Marcus Aurelius Antoninus Augustus
Marcus Aurelius Glyptothek Munich
פסל ראש וחזה של הקיסר מרקוס אורליוס, מוצג, נכון ל-2007, בגליפטותק, מינכן, גרמניה
שם מלא 1. מרקוס אניוס קטיליוס סוורוס (121-138)
2. מרקוס אניוס ורוס (128-161)
3. אימפרטור קיסר מרקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס (לאחר ההכתרה)
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה איטליה טירת סנטאנג'לו, רומא
בת זוג אניה גלריה פאוסטינה הצעירה
שושלת הנרווה-אנטונינים
קיסר האימפריה הרומית ה־16
7 במרץ 16117 במרץ 180
(19 שנים)
שותף לשלטון 1. לוקיוס ורוס (161-169)
2. קומודוס (177-180)
אנטונינוס פיוס, אביו המאמץ
קומודוס, בנו ←

קורות חייו

מרקוס אורליוס נולד ברומא, בירת האימפריה, למשפחה מבוססת מהאריסטוקרטיה הרומאית. סב-רבו, מרקוס אניוס ורוס, שימש בתפקיד פראיטור. אביו מת כשהיה בגיל צעיר, והיו לו זכרונות מעטים מאביו[דרוש מקור]. מרקוס אורליוס זכה לחינוך הטוב ביותר באותה תקופה, ותואר כילד שקט, אך חובב ספורט היאבקות וציד. עם השנים התקרב לקיסר אדריאנוס באמצעות קשרי נישואים. אדריאנוס אהב אותו מאוד ולפני מותו, אימץ את אנטונינוס פיוס ליורש, וציווה עליו שבשנות שלטונו יאמץ את מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, בן של קרובו של אדריאנוס, כדי שיהיו יורשיו.

מרקוס אורליוס נשא לאישה ב-145 את גלריה פאוסטינה , בתו של הקיסר אנטונינוס פיוס. לזוג נולדו שלושה עשר ילדים במהלך נישואיהם. עם מותו של אנטונינוס פיוס ב-161 הפך מרקוס אורליוס לקיסר יחיד. על פי צוואתו של הקיסר אדריאנוס, מינה את לוקיוס ורוס כשותפו לשלטון. אף על פי שמבחינה רשמית הם היו שותפים שווים בשלטון, בפועל מעמדו של ורוס הצעיר והבלתי מנוסה היה נחות מזה של אורליוס.[דרוש מקור]

מרקוס אורליוס נאלץ להתמודד עם אתגרים צבאיים רבים, השבטים הגרמאנים שישבו מעבר לנהר הדנובה ניסו לפרוץ את גבולותיה של האימפריה הרומית. ב-178 יצא מרקוס אורליוס למערכה עם צבאו, כדי לייצב את גבול האימפריה באזור הרי הקרפטים של בוהמיה וגליציה (צ'כיה ודרום פולין המודרניות). הוא זכה בניצחונות על השבטים הגרמניים, אך נכנע למגפה שפקדה את האזור. הוא נאלץ לדכא מרד במזרח שהובל על ידי גאיוס אווידיוס קסיוס בשנת 175. במהלך העשור האחרון לחייו (180-170 לספירה), תוך כדי מלחמותיו בשבטים הגרמאניים, אורליוס חיבר את ספרו הפילוסופי "רעיונות".[1]

מרקוס אורליוס מת בוינדובונה (וינה המודרנית שבאוסטריה) ב-180 לספירה, אחרי שנדבק במחלה כתוצאה ממגפה. בנו קומודוס ירש אותו אחרי מותו.

אורליוס היה מן הנאורים שבשליטי רומא. הוא הושפע מכתביו של הפילוסוף אפיקטטוס, והפך לפילוסוף סטואי. הוא ניהל אורח חיים צנוע, וראה מתפקידו לדאוג לחינוכם של הדורות הבאים. אורליוס גילם את רעיון השליט-הפילוסוף שבכתבי אפלטון. הוא כתב את יצירתו "הרהורים" עבור עצמו, כמדריך לשיפור אישיותו והתנהגותו. אך יצירה זו הפכה לחלק של הספרות הסטואית, ושל תורת המוסר בפילוסופיה הרומית.

Marco Aurelio Campidoglio front 2
פסל מרקוס אורליוס ברומא

קיסרי רומא שאפו לפאר ולהנציח את שמם והדרך היחידה לממש מטרה זו הייתה האמנות. הקיסרים בנו פסלים ומבנים שונים שבהם תוארו. אורליוס בנה פסל בדמותו הניצב במרכז רומא. בפסל זה הוא מתואר כרוכב על סוס ונואם אל העם. האנדרטה הייתה מצופה זהב ועקבות הציפוי ניכרים עד ימינו. בנוסף לכך, הוקם לכבודו עמוד מרקוס אורליוס לאחר ניצחון גדול במלחמה. מאורעות המלחמה מונצחים על העמוד בתבליט.

כמעט שאין בידינו ידיעות אודות יחסיו של מרקוס אורליוס עם היהודים. לפי מקור אחד, מפיו של ההיסטוריון בן המאה הרביעית אמיאנוס מרקלינוס, אפשר ויחסו של אורליוס כלפי היהודים היה עוין ומלא בוז.[2] לעומת זאת, היו שזיהו את מרקוס אורליוס עם "אנטונינוס" ידידו של רבי יהודה הנשיא המופיע בסיפורים שונים בתלמודים.[3] חוקרים אחרים דחו זיהוי זה מטעמים שונים.[4]

ייחודו כסטואיקן

גישתו הסטואית של אורליוס הושפעה רבות מאפיקטטוס, אך קיננה בו גם תחושת שותפות עם הטבע והאנושות - שותפות שהוא מזהה כחובה של אזרח במדינה האידיאלית. במילים אחרות, המלך-הפילוסוף נותר אצלו בגדר אידיאל מוסרי ולא מדיני. אורליוס התמקד במידותיו, בתהליך ההתפתחות המוסרית של עצמו, וביחסו כלפי אחרים.[5]

תרגומי כתביו לעברית

  • רעיונות מרקוס אברליוס אנטונינוס (תרגם מיוונית: א' קמינקא), ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל, תרפ"ג.
  • הרהורים של מרקוס אורליוס (תרגם מיוונית והקדים מבוא: א' ויסמן) ירושלים, י' מרכוס ושות', תשמ"א-1981.
  • מרקוס אורליוס: מחשבות לעצמי תרגם מיוונית, כתב מבוא והוסיף הערות: אברהם ארואטי, בנימינה: נהר ספרים, 2012.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, (ירושלים: מאגנס, תשס"ג), עמ' 518-519.
  2. ^ אמיאנוס מרקלינוס, 22.5.5
  3. ^ יעקב בן-שלמה זלוטניק, זיהוי אנטונינוס ידיד רבי, סיני כא (תש"ז), עמ' קלו-קמז
  4. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג, עמ' 525-526
  5. ^ פילוסופיה - בעריכת פרופ' ג'.או. יורמסון, הוצאת ש. פרידמן, 1967
אנטונינוס פיוס

טִִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס (לטינית: Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus;‏ 19 בספטמבר 86 - 7 במרץ 161), הידוע בשם אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה, הרביעי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הכינוי "פיוס" ניתן לו אחרי עלייתו לשלטון, כנראה מאחר ששכנע את הסנאט להאליל את אדריאנוס.

אתנאיוס

אתנאיוס מנאוקרטיס (ביוונית: Ἀθήναιος Nαυκρατίτης, בלטינית: Athenaeus) היה רטוריקן ופילולוג יווני יליד נאוקרטיס שבמצרים, שפעל בסביבות 200 לספירה. יצירתו הגדולה היחידה, "החכמים במשתה" (Deipnosophistae) , נכתבה קרוב לוודאי אחרי מות הקיסר קומודוס (192 לספירה). היא כללה כ-30 ספרים, מהם נשתמרו לימינו 15 בלבד. לקסיקון סודא מציין כי אתנאיוס חי בימיו של הקיסר מרקוס אורליוס (מת בשנת 180).

דידיוס יוליאנוס

מַרְקוּס דִידְיוּס סֶוֶורוּס יוּלִיָאנוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Didius Severus Julianus Augustus; ‏133- 1 ביוני 193 לספירה) היה קיסר ושליט האימפריה הרומית למשך 66 יום, מה-28 במרץ עד ל-1 ביוני 193. הוצא להורג על ידי יורשו לכס הקיסרות, ספטימיוס סוורוס, במהלך מלחמת האזרחים של 193-197.

המוזיאונים הקפיטוליניים

המוזיאונים הקפיטוליניים (באיטלקית: Musei Capitolini) הם מכלול של מוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה הממוקמים סביב כיכר שעיצב מיכלאנג'לו על גבעת הקפיטולין ברומא החל ב-1536. ההיסטוריה של האוסף המוצג במוזיאונים מתחילה ביוזמה של האפיפיור סיקסטוס הרביעי בראשית כהונתו, שתרם לעיר רומא פסלי ארד עתיקים. המוזיאונים, שגרעין האוסף שלהם הוצג לראשונה בשנת 1734, מכילים כמה מיצירות האמנות הידועות של האמנות האיטלקית. בין המוצגים: פסל מרקוס אורליוס, פסלו המונומנטלי של הקיסר קונסטנטינוס, פסל "הזאבה הקפיטולינית", וכן ציורים מאת קאראווג'ו, טיציאן ועוד. המוזיאונים מופעלים על ידי עיריית רומא. המוזיאונים הקפיטוליניים הם בין אוספי האמנות הראשונים הפתוחים לציבור הרחב.

חמשת הקיסרים הטובים

חמשת הקיסרים הטובים הוא הכינוי שניתן לחמישה מקיסרי רומא ששלטו בה בזה אחר זה החל מסוף המאה ה-1. המונח נטבע על ידי ניקולו מקיאוולי בשנת 1517, והוא מתייחס לקיסרים נרווה, טראיאנוס, אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס, שתקופת שלטונם נמשכה משנת 96 עד שנת 180.תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" נחשבת לעת של שגשוג ברומא העתיקה. בתקופה זו התרחב שטחה של האימפריה, וכלכלתה הייתה יציבה. מקיאוולי טען שאחת הסיבות ליציבות זו נעוצה בעובדה שכל קיסר בחר את יורשו בעצמו ולא מינה את אחד מבניו לתפקיד. הקיסר היה מאמץ את היורש בגיל צעיר ומחנך אותו להמשיך את דרכו. לאמתו של דבר התמונה קצת שונה. לנרווה, טראיאנוס, אדריאנוס ואנטונינוס פיוס לא היו בנים שיכלו לרשת אותם. אימוץ, שהיה נוהג מקובל ברומא מסיבות פוליטיות וכלכליות , איפשר את יציבות השלטון. פליניוס הצעיר רומז כי אפשר שנרווה אימץ את טראיאנוס מחשש שהצבא התומך באחרון יתמרד כנגד נרווה. אדריאנוס אומץ על ידי טראיאנוס בסוף חייו ועצם מעשה האימוץ מוטל בספק. הראשון שסטה מדרך זו היה מרקוס אורליוס, שמינה את קומודוס בנו לרשת אותו. צעד זה התגלה כמשגה, ותקופת שלטונו של קומודוס נחשבת לתחילת התפוררותה של הקיסרות הרומית, תהליך שנמשך כ-200 שנה.

ההיסטוריון אדוארד גיבון התייחס בחיבורו "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית" לתקופת שלטונם של חמשת הקיסרים הטובים. מניתוחו עולה שתקופה זו התאפיינה בשלטון אבסולוטי שהאוחזים בו נהגו בחוכמה, בטוהר מידות ובמתינות. זאת בניגוד לחלק מממשיכי דרכם, שהשתמשו בכוח הרב שהקנה תפקיד הקיסר ברומא לצרכיהם האישיים והפכו לעריצים.

שניים מ"חמשת הקיסרים הטובים" ידועים לשמצה בהיסטוריה של עם ישראל: טראיאנוס, שבתקופתו פרץ מרד התפוצות, ויורשו אדריאנוס, שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא ולאחריו הטיל את גזירות אדריאנוס.

לוקיוס ורוס

לוּקְיוּס וֵרוּס (Lucius Verus‏ 130–169), היה מקיסרי רומי, שלט משנת 161 ועד למותו.

אומץ על ידי הקיסר אנטונינוס פיוס לפי פקודת אדריאנוס קודמו של אנטונינוס.

הוא שלט יחד עם מרקוס אורליוס בן מאומץ השני (שאף הוא אומץ בפקודת אדריאנוס) במשך שמונה שנים. עם מותו הפך מרקוס אורליוס לקיסר יחיד.

מרקומנים

המרקומנים (באנגלית: Marcomanni) היו שבט גרמאני, קרוב לוודאי מקבוצת השבטים השוואבית. מקור שמם הוא ככל הנראה בביטוי גרמני עתיק הנובע מהמילים - Mark + Mann, שמשמעותו היא אנשי ספר. המרקומנים התיישבו באזור נהר המיין, זמן קצר לאחר 100 לפנה"ס. לאחר ניצחונו של דרוסוס עליהם ב-9 לפנה"ס הם עברו, בראשות מנהיגם מארובודוס, לבוהמיה.

בבוהמיה ייסד מארובוס ברית שבטים גדולה, שהפכה לממלכה רבת עוצמה, עד שאפילו אוגוסטוס, הקיסר הרומאי, ראה אותה כאיום לרומא. למרות חוזקה של ממלכה זו, היא התפוררה כמעט לגמרי לאחר המלחמה עם הכרוסקים בראשותו של ארמיניוס ב-17 לספירת הנוצרים בה נחל צבאו של מארבודוס תבוסה מרה, והוא עצמו נאלץ להימלט לאיטליה.

במאה ה-2 כרתו המרקומנים ברית עם כמה שבטים נוספים למלחמה נגד רומא. הם נלחמו בזמנם של הקיסרים הרומיים דומיטיאנוס, טראיאנוס ואדריאנוס. מאבק זה הגיע לשיאו בשנת 168 בערך, כאשר המרקומנים פלשו לפאנוניה (כיום הונגריה), כבשו אותה לאחר ניצחון גדול בקרב קרנונטום, ולאחר מכן פלשו לאיטליה. למרות ניצחונותיהם הראשונים הצליח מרקוס אורליוס, הקיסר הרומאי, להדוף אותם ונלחם בהם עד יום מותו. המלחמות תמו עם מותו ומות שני מפקדי המשמר הפרטוריאני ומכונות בשם "המלחמות המרקומניות".

המרקומנים כרתו ברית שלום עם בנו של מרקוס אורליוס, הקיסר קומודוס, בשנת 180, אך המשיכו להתגרות מדי פעם ברומאים על ידי חציית נהר הדנובה.

מרקוס אורליוס (פסל)

פסל מרקוס אורליוס (קיסר באימפריה הרומית) הוא פסל ברונזה שנוצר בשנת 145 לספירה, בשיטת השעווה האבודה, כחלק מפולחן הקיסר בו הוצבו פסלי הקיסרים בערים ברחבי האימפריה, השתחוו להם וחלקו להם כבוד של אלים.

יצירה זו חשובה במיוחד מכיוון שזהו הפסל היחיד ששרד מתקופת האימפריה הרומית שבו מופיע קיסר על סוס, וממנו נלקח הרעיון לתיאור שליטים ואישים חשובים בעיצומה של רכיבה (לדוגמה: "נפוליאון חוצה את האלפים").

נומריאנוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס נוּמֶרִיוּס נוּמֶרִיָאנוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Numerius Numerianus; ‏253 - נובמבר 284) היה קיסר רומא בין קיץ 283 ועד הירצחו בנובמבר 284 ושלט על האימפריה הרומית לצד אחיו הבכור, קארינוס. בחלוקת הסמכויות בין השניים, היה נומריאנוס אחראי על הפרובינקיות המזרחיות. השניים היו בניו של קארוס, גאלי שהפך למפקד המשמר הפרטוריאני תחת שלטונו של פרובוס.

המקורות ההיסטוריים על חיי נומריאנוס בעייתיים ומסתמכים על המידע (השגוי בחלקו) בהיסטוריה אוגוסטה. נומריאנוס וקארינוס עלו לשלטון במהלך משבר המאה ה-3 באימפריה הרומית, לאחר מרד שיזמו לגיונות רומיים שהיו מוצבים במעלה הדנובה, ברייטיה ובנוריקום, נגד הקיסר הרומי פרובוס. כוחותיו של הקיסר שהיו מוצבים בסירמיום (כיום סרמסקה מיטרוביקה בסרביה) שינו את נאמנותם ורצחו את פרובוס. קארוס, שהיה כבר בן שישים, החליט להמליך את בניו לקיסרים, על מנת לייסד שושלת. נומריאנוס ואביו פנו להילחם באימפריה הסאסאנית בעוד שקארינוס לקח על עצמו את ניהול ענייני החלקים המערביים של האימפריה בתור אוגוסטוס.

בסתיו 284, במהלך מלחמותיו נגד הסאסאנים במזרח, נמצא נומריאנוס מתבוסס בדמו. מפקד המשמר הפרטורייני שלו וחותנו קצין בשם אפאר (Aper). הואשם במותו, אם כי נסיבות הירצחו אינן ברורות אך מחקרים היסטוריים של העת החדשה מעלים השערה כי הרוצח היה למעשה עושה דברם של קושרים ובראשם אחד משרי צבאו של נומריאנוס, דיוקלטיאנוס. לאחר שדיוקלטיאנוס הוציא להורג את אפאר הוא הכריז על עצמו כקיסר לצד ולמעשה כנגד קארינוס, למורת רוחו של זה האחרון. הדבר הוביל למאבקי כוח נוספים באימפריה הרומית, מהם יצא הקיסר החדש, דיוקלטיאנוס, כשידו על העליונה.

עמוד מרקוס אורליוס

העמוד של מרקוס אורליוס ופאוסטינה (בלטינית: Columna Centenaria Divorum Marci et Faustinae, באיטלקית: Colonna di Marco Aurelio) הוא עמוד ניצחון רומי העומד בפיאצה קולונה אשר ברובע קולונה שברומא, איטליה. זהו עמוד דורי עם תבליט ספירלי. העמוד הוקם על ידי הקיסר קומודוס לכבודם של הוריו, הקיסר הרומי מרקוס אורליוס ופאוסטינה. בניית העמוד הושלמה בשנת 193 לספירה. הוא נבנה בדומה לעמוד טראיאנוס, שהוקם באותה עיר, בשנת 113 לספירה. העמוד נושא תצוגות מגולפות בתבליט גבוה של המערכות הצבאיות המוצלחות של הקיסר נגד שבטים גרמאנים מעבר לדנובה בין השנים 172-175 לספירה.

פרובוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס פְּרובּוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Probus Augustus;‏ 232-282), קיסר רומא משנת 276 ועד למותו. בתקופתו המשיך הלחץ של השבטים הגרמאניים על הגבולות המערביים של האימפריה וכתוצאה מכך הסיגו הרומאים את קווי ההגנה והגבולות אל נהרות הריין והדנובה.

פרטינקס

פֵּרְטִינַקְס, או בשמו הקיסרי המלא, אִימְפֵּרָטוֹר קֵיסָר פּוּבְּלִיוּס הֶלְוִיוּס פֵּרְטִינַקְס אָוּגוּסְטוּס (בלטינית: Imperator Caesar Publius Helvius Pertinax Augustus;‏ 1 באוגוסט 126 - 28 במרץ 193) היה קיסר רומא במשך 87 יום, מה-31 בדצמבר שנת 192, יום הירצחו של קודמו קומודוס, ועד לרציחתו בידי חיילי המשמר הפרטוריאני.

קארוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Carus Augustus; בערך 230 עד 283) היה קיסר רומא בין השנים 282–283.

קארינוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארִינוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Carinus‏; 250 - יולי 285) היה קיסר רומא בין 283–285, בנו הבכור של הקיסר קארוס, ואחיו של נומריאנוס, שותפו לשלטון ולקיסרות.

המקור ההיסטורי הראשי הנוגע לקארינוס הוא ההיסטוריה אוגוסטה, המציגה את קארינוס כקיסר מושחת וכושל, ששקע בחיי הוללות ולא היה ראוי לשלטון. אף על פי כן, ההיסטוריון משה עמית סבור שקארינוס היה מצביא מוכשר, שהצליח בתקופת שלטונו הקצרה להדוף פלישה גרמנית בגליה, ולדכא מרידות שונות בבריטניה ובצפון איטליה.

קווינטילוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קְלָאוּדִיוּס קְוִוינְטִילוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Claudius Quintillus Augustus; חי 212 - אפריל 270) היה קיסר האימפריה הרומית במשך 17 ימים (התאבד בשנת 270 לספירה). הוא היה אחיו של הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס.

ההיסטוריה אוגוסטה מדווחת כי נבחר לקיסר על ידי חיילי הצבא הרומאי מיד לאחר מות אחיו וכי הבחירה אושרה בדיעבד על ידי הסנאט. ההיסטוריון יואנס זונאראס לעומת זאת, מדווח כי נבחר על ידי הסנאט בלבד.

המקורות מסכימים, עם זאת, כי הלגיונות שהיו עם הקיסר קלאודיוס השני במסע אל הדנובה לא היו מודעים, או לפחות לא תמכו, בעלייתו של קווינטילוס. הם תמכו במועמד משלהם, אורליאנוס, והכתירו אותו בתואר אוגוסטוס. ההיסטוריה אוגוסטה מדווחת שאורליאנוס נבחר על ידי קלאודיוס השני עצמו, כשהיה על ערש דווי.

משהוכתר, קווינטילוס שהה בעיר אקוויליה שבצפון-מזרח איטליה. את פעולתו הראשונה כקיסר עשה משם, כשביקש - וקיבל מיד רשות - להכריז על קלאודיוס השני כאל. הוא לא נסע לרומא, משום שצבאו הגן על צפון-איטליה מפני פלישה אפשרית מהרי האלפים. בינתיים, הגותים שמעבר לדנובה פתחו במתקפה, הובסו על ידי אורליאנוס, וזה הוכתר על ידי חייליו לקיסר בעיר סירמיום שעל הדנובה.

משהוכתר זה, נטשו החיילים את קווינטילוס והצטרפו למחנה אורליאנוס. קווינטילוס התאבד בחיתוך ורידיו בספטמבר 270. על פי רוב ההערכות הוא שימש כקיסר 17 ימים בלבד.

קולונה (רובע)

קולונה (באיטלקית: Colonna) הוא הרובע השלישי מבין רובעי העיר רומא בירת איטליה.

משמעות שמו של הרובע הוא "עמוד" - המתייחס לעמוד מרקוס אורליוס הנמצא במרכז הרובע, בכיכר קולונה. בהתאם, סמל הרובע מתאר עמוד (משמעות שם הרובע) כסוף על רקע אדום.

קומודוס

מַרְקוּס קוֹמוֹדוּס אַנְטוֹנִינוּס, הידוע גם כלוּקְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹמוֹדוּס, ובשמו הקיסרי המלא, אִימְפֶּרָטוֹר קֵיסָר מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹמוֹדוּס אַנְטוֹנִינוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Imperator Caesar Marcus Aurelius Commodus Antoninus Augustus;‏ 31 באוגוסט 161 - 31 בדצמבר 192) היה קיסר רומא משנת 180 לספירה ועד שנת 192.

קומודוס ירש את אביו, הקיסר מרקוס אורליוס, ששיתף אותו בקיסרות עוד לפני מותו בשנת 180. יש הרואים בו את הקיסר הרומי הגרוע ביותר[דרוש מקור] ומי שהביא לסיומה את תקופת הקיסרים הגדולים שהרחיבו וביססו את האימפריה.

קלאודיוס השני גותיקוס

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס וַלֶרְיוּס קְלָאוּדִיוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Valerius Claudius Augustus; חי 10 במאי 210 - ינואר 270), הידוע גם בשם קְלָאוּדִיוּס גוֹתִיקוּס (הגותי) היה קיסר רומא משנת 268 עד לשנת 270, תקופת שלטונו הייתה חלק מתקופה הידוע כמשבר המאה השלישית שבו תהליכים של התפוררות כאוס ולחצים מבחוץ הביאו את האימפריה הרומית אל סף החידלון. בתקופת שלטונו הוא נלחם בהצלחה מול פלישות של שבטים גרמאניים אך מת ממחלה - ככל הנראה ממגפת הדבר בטרם הצליח לייצב את האימפריה ולבסס את שלטונו.

קרקלה

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס (בלטינית: Marcus Aurelius Severus Antoninus Augustus), המכונה קַרַקַּלָה (Caracalla;‏ 4 באפריל 186 – 8 באפריל 217), היה קיסר רומא משנת 211 ועד למותו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.