מרינה הרצליה

מרינה הרצליה היא מרינה השוכנת לחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל.

מרינה הרצליה
Herzliya Marina Aerial View
מיקום
קואורדינטות 32°09′41″N 34°47′40″E / 32.16138889°N 34.79444444°E
פרטים
www.herzliya-marina.co.il
(למפת נתניה רגילה)
Netanya
 
מרינה הרצליה
מרינה הרצליה
TelMichal013
מראה המרינה של הרצליה מתל מיכל הסמוך לה ממזרח
Marina Herz map
מפת המרינה

היסטוריה

את הקמת המרינה יזמו משרד התחבורה ועיריית הרצליה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 כחלק מתוכנית ארצית להגדלת מספר מקומות העגינה בישראל לסירות קטנות יאכטות וסירות מפרש פרטיות. עם היבחרו של אלי לנדאו לראשות העירייה בשנת 1983 היה לתמוך נלהב של הפרויקט ועסק בקידומו. באוגוסט 1985 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה תוכנית שיזם לנדאו להקים במקום מוקד תיירותי ואתר נופש ובילוי ציבורי. על פי התוכנית, המרינה נועדה להיבנות במימון גורמים פרטיים בתמורה לזכויות בנייה שתינתנה להם במתחם. לצורך כך שונה ייעודה של הקרקע במתחם ל"אזור תיירות ונופש", בה מותרת בנייה למלונות אך אוסרת בנייה למגורים. בפברואר 1988 פרסם מינהל מקרקעי ישראל מכרז להקמת המרינה. על פי תנאי המרכז היזם ייבש שטח של 133 דונם, עליו ניתן להקים מלונות ומרכז תיירות, ובתמורה יממן תחילה הקמת מרינה עם 800 מקומות עגינה[1]. בזיכיון להקמת המרינה זכתה קבוצה בה היו שותפים, חברת ישרס (20%), המיליארדר הדרום-אפריקאי נתן קירש (30%) וקבוצה בראשות איש העסקים מוטי זיסר (50%) באמצעות חברת הבנייה "מרכזי שליטה בע"מ"[2]. לצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברה בשם "מרינה הרצליה בע"מ", שוקי פורר (ששימש אחר כך כראש עיריית רחובות) מונה כיושב ראש מועצת המנהלים[3].

ביוני 1990, נתן שר הפנים אריה דרעי את האישור הסופי להקמת הפרויקט והבנייה החלה בפועל, לאחר שניתן אישור שהשטח לייבוש יגדל מ-133 דונם ל-147 דונם, השטח הנוסף הוגדר שטח לצורכי ציבור. בעת ההכרזה על תחילת הפרויקט הודיעה מוטי זיסר כי במקום יבנה מלון בן 400 חדרים, מרכז כנסים לכ-4,000 איש ו-1,100 יחידות נופש[4]. הקמת המרינה, שובר הגלים וייובש השטח תוך שנתיים, עד סוף 1992. אך השלמת תוכנית המתאר המקומית וקבלת אישורי הבנייה במתחם התעכבו מספר שנים, עקב מחלוקת על היקף הבינוי. במקביל החל חברת "מרינה הרצליה בע"מ" למכור את זכיות הבנייה במתחם ליזמים אחרים, ביניהם האחים עופר, חברת אזורים, חברת אלמוג ים סוף של המלונאי אלי פפושדו וחברת קנדאל פיתוח. יזמים אלו החלו לתכנן ולמכור דירות מגורים במקום, למרות שלא ניתן לכך אישור וחלקם עוד לפני התחלת הבנייה בפועל[5][6].

ב-1998 עתרה החברה להגנת הטבע נגד הבנייה במקום בטענה כי היזמים ורשויות התכנון (הוועדה המקומית הרצליה, הוועדה המחוזית תל אביב והמועצה הארצית) חרגו מהוראות תמ"א 13 תוכנית מתאר ארצית לחופים, האוסרות לבנות למגורים במרחק של 100 מטר משפת הים. ובדצמבר 1999 קבע נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, כי השימוש למגורי קבע בדירות שהוקמו במרינה בהרצליה אינו חוקי[7]. בעקבות פסק הדין ההתנגדות הציבורית לפרויקט הקפיאה ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן (שהחליפה את אלי לנדאו ב-1998), אישורי בנייה במתחם והשלמת השטחים הציבוריים והדרכים. בתגובה הגיש מוטי זיסר תביעה אישית נגד גרמן בסך 15 מיליון שקל[8].

בפועל, אחרי עיכובים רבים, נבנו במרינה עד תחילת שנות ה-2000 דירות נופש ושטחים מסחריים, אך לא בתי מלון או מרכז כנסים, המרינה שהוקמה קטנה מהנדרש במכרז (680 מקומות עגינה לעומת 800), הוקטן השטח הימי והוגדל השטח המיובש בניגוד לתוכניות המקוריות. בנוסף, אופן הבנייה וטיב החומרים היה באיכות נמוכה לעומת תנאי המרכז[9][10].

באוגוסט 2003, נפתח במתחם קניון ארנה, שבנה מוטי זיסר באמצעות חברת אלסינט שהייתה אז בשליטתו[11]. חודש אחר כך נפתח כביש עוקף למרינה באורך של 1.1 ק"מ, מקצה הדרום-מזרחי של המרינה ועד לכביש החוף[12].

מתקני המרינה

המרינה משתרעת על-פני שטח של כ-500 דונם. על מחצית מהשטח שוכנים המעגן והמספנה, מבני ההנהלה הכוללים, בין היתר, את מנהלת המרינה, משטרת הגבולות והמכס, מבנים לחינוך ימי, תחנת דלק ובתי מלאכה. המחצית השנייה כוללת שטחים ציבוריים פתוחים, שטחי נופש ותיירות ושטחי מסחר.

במעגן המחולק לשלושה אזורים, 680 מקומות עגינה לכלי שיט שאורכם המרבי הוא עד 35 מטרים, והמזחים מצוידים בחשמל, מים וטלפון. כעניין שבשגרה עוגנים במרינה כ-580 כלי שיט. המספנה משתרעת על פני שטח של שמונה דונם בדרומה של המרינה, והיא החלה לפעול בחודש ינואר 2000. במקום מתבצעים תיקונים ותחזוקה לכל סוגי כלי השייט, והסירות מועלות אל הרציף בעזרת מנוף המסוגל להרים משקל עד 50 טון או בעזרת טרקטור הגורר אותן במעלה שיפוע. ניתן לאכסן במספנה עד 75 כלי שיט. פתחה של המרינה פונה לכיוון צפון, כדי שלא ייסתם על ידי חול הנישא על ידי זרמי הים מכיוון דרום, ומשני צדדיו ניצבים שני מגדלורים.

שטח המרינה פתוח לגישת הקהל הרחב, ובכלל זה שובר הגלים שאורכו יותר מקילומטר, והמתפקד גם כמעין טיילת. במתחם המרינה מערך גדול של דירות נופש, מסעדות, ובתי קפה, וצמוד אליה קניון ארנה ובו חנויות ומסעדות. מספר חברות מקיימות במרינה פעילות ימית ופעילויות ספורט ובידור. הפרויקט כולל בית מלון מרשת "ריץ קרלטון" עם כ-200 חדרים ודירות נופש, שהושק בשנת 2013.

במרץ 2015 נפתח מלון "הרודס הרצליה" בקצה חצי האי שבמרינה. המלון מיוחד בכך שהוא מוקף במים משני צדדיו. זהו המלון היחידי מסוגו בישראל.

ביקורת

בנוסף לכך עמדה המרינה במרכזה של התדיינות משפטית ארוכה, הנוגעת לחוקיות השימוש במבנים במתחם לשם מגורים. תחילתה של הפרשה בעתירה של החברה להגנת הטבע, אשר טענה כי על חוף הים להיות נגיש לכלל הציבור. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע ב-1999 כי אין לעשות בנכסים שימוש כדירות מגורים. בשנת 2006 אישר בית המשפט העליון את פסק הדין ואסר על השימוש בדירות במרינה למגורים, בקובעו כי על הדירות, למעט אלו שנמכרו לפני חודש דצמבר 1999, לשמש כדירות נופש, שבעליהן יצטרכו להשכירן כיחידות מלונאיות[13]. בתחילת שנת 2010 הורו משרד התיירות ועיריית הרצליה ל-500 רוכשי הדירות במרינה ליישם את הוראות פסק הדין, ולהעמיד את הנכסים להשכרה מלונאית בתוך כשנה, בדרך של התקשרות עם חברת ניהול מלונאית, שתתנהל את ההשכרה. על פי המתווה שנוסח, החל מ-1 באפריל 2011, יחויבו בעלי הנכסים להשכירם לתקופה שלא תפחת מ-9 חודשים מדי שנה[14].

איכות הסביבה

מחקר שערך דר' דב צביאלי, ראש תוכנית המוסמך בניהול משאבי ים במרכז האקדמי רופין, מצא שהמרינה גרמה מאז הקמתה להרס רצועת החוף, עקב עצירת החול המגיע מהים מכיוון דרום[15]. ההרס עליו מדובר מתבטא בצמצום רוחב החוף החולי המשתרע בין קו המים לבין צוקי הכורכר שמצפון למרינה, עד כדי גלים המתנפצים ישירות לצוקים[16]. דבר זה גורם לכרסום בצוקים ולהתמוטטותם, כפי שקרה באפולוניה.

גלריה

PMarina022

המגדלור בקצה שובר הגלים הראשי

PMarina025

הכניסה אל המעגן

PMarina023

שובר הגלים הראשי

PMarina005

המספנה

Marina Herzeliya

סירות במרינה לעת שקיעה

PikiWiki Israel 10372 quot;eaglequot; in herzliya marina

בניין הנהלת המרינה ופסל העיט מעשה ידיה של הפסלת אילנה גור

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יואב יצחק, מרכז ענק לבניית המרינה הרצליה יפורסם על ידי מינהל המקרקעין ביום ו, מעריב, 11 בפברואר 1988
  2. ^ אורי גינוסר, קבוצת נייטי קירש זכתה במיכרז המרינה בהרצליה, מעריב, 1 ביוני 1988
  3. ^ יואב יצחק, שוקי פורר קיבל אופציה לרכוש 1% מפרויקט המרינה בהרצליה, מעריב, 21 ביוני 1988
    אסתר גולדברשט, המרינה בהרצליה, מעריב, 24 בנובמבר 1989
  4. ^ אסתר גולדברשט, 500 מליון דולר על הגלים, מעריב, 15 ביוני 1990
  5. ^ אזורים וקנדאל מכרו 220 חדרים במרינה-הרצליה ב-44 מיליון ד', באתר גלובס, 16 ביוני 1997
  6. ^ הרצליה: עופר ומבני גזית מכרו 61 דירות ב-17.3 מיליון דולר, באתר גלובס, 1 בספטמבר 1997
  7. ^ איתמר לוין, ‏ביהמ"ש: השימוש למגורים בדירות במרינה בהרצליה אינו חוקי; יש להשכירן מדי שנה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 1999
  8. ^ יצחק דנון, ‏ראש עיריית הרצליה: תביעת יזמי המרינה היא סחטנות נקלית להסרת תביעת העירייה נגדם, באתר גלובס, 23 באפריל 2001
  9. ^ מירי ריילי, עיריית הרצליה תובעת מזיסר ולנדאו 10 מיליון שקל על רשלנות בפרשת המרינה, באתר הארץ, 28 ביוני 2001
  10. ^ מירי ריילי, ביהמ"ש: מוטי זיסר אינו נושא באחריות אישית להפרת ההסכמים במרינה בהרצליה, באתר הארץ, 27 במאי 2003
  11. ^ רותם שטרקמן, אלסינט - פתיחת קניון ארנה בהרצליה פיתוח תרמה בינתיים לגידול בהוצאות, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2003
  12. ^ גל ניסים, ‏הרצליה: נחנך כביש עוקף מרינה, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2003
  13. ^ ניר פפאי, מרינה הרצליה: ההשלכות האפשריות של פסק הדין על המאבק לשמירה על חופי ארצנו
  14. ^ משרד התיירות לרוכשי הדירות במרינה בהרצליה: הסבו הדירות למלון
  15. ^ דליה טל, ‏פעם היה כאן חוף, באתר גלובס, 1 במאי 2000
  16. ^ הזורעים במרינה בדמעה יקצורו, גיל דורון, אתר מט"ח
אגד תעבורה

אגד תעבורה בע"מ היא חברת אוטובוסים ישראלית שהוקמה בשנת 2006 על ידי איחוד החברות "אגד פלוס תעבורה" ו"אגד אישי". החברה מפעילה, באמצעות כ-500 אוטובוסים, את התחבורה הציבורית בנתניה, במבשרת ציון, מעלה אדומים, גבעת זאב, שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

אלי לנדאו

אלי לנדאו (21 במרץ 1939 - 6 בפברואר 2019) היה עיתונאי ישראלי ואיש ציבור. כיהן כראש עיריית הרצליה וכיושב ראש חברת החשמל.

דן באר שבע

דן באר שבע היא מפעילת התחבורה הציבורית הפנימית בבאר שבע.

דן בדרום

חברת דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ, המוכרת בשמה המקוצר דן בדרום הוקמה בשנת 2015 על ידי חברת נהור, חברת בת של דן חברה לתחבורה ציבורית, על מנת להתמודד במכרזי הפריפריה בדרום הארץ, דבר שמשרד התחבורה אוסר על חברת דן, ולכן הקימה דן את חברת דן בצפון שמפעילה את המטרונית ואת דן בדרום שמפעילה קווי תחבורה ציבורית בצפון הנגב.

מנכ"ל החברה הראשון היה יורי ברונשטיין אשר עבר לחברת דן באר שבע ובמקומו טל כהן מונה למנכ"ל החברה עד היום.

הרכבת הקלה בבאר שבע

הרכבת הקלה בבאר שבע היא מערך תחבורה ציבורית עתידי להסעת המונים בבאר שבע באמצעות רכבת קלה.

חברת הנסיעות והתיירות נצרת

חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל, חיפה, עפולה, עמק יזרעאל המערבי, הגליל התחתון ועמק זבולון. החברה נמצאת בבעלות משפחת עפיפי, המחזיקה בקבוצת "נזארין".

חברת נתיבי איילון

חברת נתיבי איילון היא חברה ממשלתית העוסקת ביזום, ניהול, תכנון וביצוע פרויקטים תחבורתיים בעיקר בגוש דן, אך גם בשאר רחבי הארץ.

מסוף צומת רעננה

מסוף רעננה הוא תחנת אוטובוסים גדולה ומרכזית ברחוב דרך השרון הצמודה לצומת רעננה ולמטה חברת אמדוקס בישראל. המסוף ממוקם ממזרח לצומת רעננה, וגובל ברחובות דרך השרון מצפון הפנינה ממערב היהלום מדרום ונתיב האבות ממזרח. המסוף נקרא גם "מסוף רעננה" או "מרכזית השרון" והוא מסוף האוטובוסים העמוס ביותר באזור השרון. המסוף תוכנן בתחילת 1967 לקראת פתיחת הקטע של כביש 4 המחבר את צומת רעננה עם צומת מורשה.

מרינה

מרינה (בעברית, "מעגנה") היא מעגן ובו מקומות עגינה ושירותי חוף עבור יאכטות וסירות. היא נבדלת מנמל בכך שהיא איננה מיועדת לשימושם של כלי שיט גדולים לנוסעים או למטען.

נמל היובל

נמל היובל, המכונה גם "מסוף איתן" על שמו של רפאל איתן, הוא מסוף מים עמוקים הממוקם בקצה הצפוני של נמל אשדוד. המסוף נחנך באוגוסט 2005 והוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר שבוצעו אי פעם בישראל ובבנייתו הושקעו כ-3 מיליארד ש"ח.

המסוף כולל שלושה רציפים - רציפים 22 ו-23 מהווים רציפי מכולות, ורציף 21 המשמש למטען כללי ולפריקת מכוניות.

נמל מספנות ישראל

נמל מספנות ישראל פועל מאז 2003 במתחם מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון במדינת ישראל.

נרקיס גל הסעות

נרקיס גל הסעות בע"מ היא חברת הסעות ישראלית המפעילה קווי תחבורה ציבורית בשם "גלים".

החברה, שנוסדה בשנת 1996 כחברה פרטית, זכתה ב-2009 במכרז להפעלת ארבעה קווים עירוניים וארבעה קווים בין-עירוניים בעיר רהט.

ברשות החברה 26 אוטובוסים שפועלים ב-11 קווי תחבורה ציבורית חדשים, בהם 4 קווים עירוניים ו־4 קווים בין-עירוניים.

מחירי הנסיעה ברהט נמוכים יותר ממחירי הנסיעה הנהוגים בישראל, ודומים לאזורי עיירות הפיתוח. החברה פועלת גם עם הכרטיס החכם "רב-קו".

חברת גלים היא חברת התחבורה הציבורית הקטנה והאחרונה בתחום בשירותי התחבורה הציבורית בישראל ומפעילה את מספר קווי האוטובוס הנמוכים ביותר בארץ.

נתיב אקספרס

חברת נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה קווי תחבורה ציבורית בגליל ומטרופולין חיפה. עד 2015 החברה הפעילה קווים גם בזכרון יעקב, קריית טבעון, יקנעם עילית והעמקים (חלקם באמצעות חברת הבת "אומני אקספרס"). החברה בבעלות מלאה של חברת הנסיעות והתיירות נצרת.

בהנחיית משרד התחבורה מפעילה החברה יחד עם חברת "אגד" שירות "חופשי חודשי" במסגרתו נמכרות כרטיסיות המכובדות על ידי שתי החברות.

נתיבי היובל

נתיבי היובל בע"מ היא חברה ייעודית (Special Purpose Entity) אשר זכתה במכרז למימון, הקמה, תפעול ותחזוקת פרויקט כביש 431

בשיטת PFI ‏ (Private Finance Initiative) .בהתאם לתנאי המכרז, אחראית נתיבי היובל על הקמת הכביש ותפעולו בתקופה של 25

שנים תמורת תשלום מהמדינה, שלאחריה יוחזר הכביש למדינה, ללא תמורה.

עילית

עילית קווי תחבורה בע"מ הייתה חברת תחבורה ציבורית ישראלית שהוקמה בשנת 2005. ב-3 ביולי 2011 החברה התמזגה עם חברת קווים, הממשיכה ומפעילה את קווי האוטובוס בביתר עילית ואליה תחת המותג "עילית".

בשנת 2006 זכתה החברה לראשונה במכרז להפעלת קווי התחבורה הציבורית העירוניים ביישוב ביתר עילית, את הקווים להסעת תלמידים בו, וכן את קווי התחבורה הבין-עירוניים ממנו ואליו, לירושלים, בית שמש, בני ברק, מודיעין עילית, אלעד, ולקריית גת, ולכפר חב"ד. ובסופי שבוע גם לנתניה, רחובות, חפץ חיים, יסודות וגבעת זאב. החברה החליפה בכך את חברת "ביתר-תור" שפעלה בביתר עילית עד אז. לעילית הייתה שותפות בחברת אפיקים המפעילה את התחבורה הציבורית בשומרון ובקווים הבינעירוניים באשדוד (אשדוד-ת"א, אשדוד-יבנה, אשדוד-רחובות, אשדוד-אשקלון) ובקווים הבינעירוניים באשקלון.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת והיא מפעילה 24 קווי אוטובוס ושירותי הסעת תלמידים באמצעות 85 האוטובוסים שבבעלותה. בחברה 180 עובדים, מהם 130 נהגים, וברשותה שני מוסכים בנוף הגליל. החברה נוסדה ב-1956.

שרותי אוטובוסים הייתה החברה הראשונה בארץ שהפעילה אוטובוסים זעירים בקווי תחבורה עירוניים.

תחנה מרכזית כפר סבא

התחנה המרכזית של כפר סבא היא תחנה מרכזית ומסוף האוטובוסים המרכזי של העיר כפר סבא. ממוקמת במרכז העיר ברחוב ויצמן.

תחנת הרכבת הרצליה

תחנת הרכבת הרצליה היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל, המשרתת את ערי דרום השרון (רעננה, הרצליה ורמת השרון) והסביבה. התחנה נמצאת בחיץ שבין הרצליה פיתוח ושאר שכונות העיר, על מסילת החוף של רכבת ישראל.

תל מיכל

תֵּל מִיכַל הוא אתר ארכאולוגי ובית גידול ים תיכוני הנמצא על רכס הכורכר החופי, מול מרינה הרצליה בדרום-מערבה של הרצליה. באתר חמש גבעות, ארבע מהן צמודות זו לזו, והוא מתנשא לגובה מרבי של 30 מטרים מעל פני הים בפינתו הדרום-מערבית. שמו הקדום של האתר אינו ידוע. בערבית הוא כונה בשם "מכמיש", ונראה כי מקור שמו הנוכחי בהצעה משנות ה-20 של המאה ה-20 אשר ייחסה את השם הערבי לאל הפיניקי רשף שהיה ידוע גם בשם "מקאל". בחפירות הארכאולוגיות שבוצעו בשנת 1958 נתגלו שרידי מבנה מהתקופה הישראלית, (המאה ה-10 לפנה"ס), שרידי מקדש מהתקופה הפרסית ומהתקופה ההלניסטית (המאות ה-2-5 לפנה"ס) וכן חרסים, פסלונים ותכשיטים.. בהמשך, בשנים 1980-1977 בוצעו בתל חפירות ארכאולוגיות בניהולו של פרופ' זאב הרצוג מאוניברסיטת תל אביב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.