מרים הנביאה

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

Feuerbach Mirjam 2
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
ציור מעשה ידי אנסלם פוירבאך משנת 1862. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין

מקור ומשמעות שמה

דון יצחק אברבנאל שיער שנקראה כך מכיוון שכבר בעת לידתה היו תנאי החיים של עם ישראל במצרים מרים וקשים[1], או ששמה סימל את המרי שלה כלפי המצרים[דרוש מקור]. יש שהדגישו את היות השם בעל שורש משותף עם "הרמה"[2]. כמו כן ישנה סברה כי שמה נגזר מהמילה המצרית ל"אהובה"[3].

ילדותה של מרים

במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה[4]. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא[5] נאמר:

וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

Tissot Moses Laid Amid the Flags
מרים מניחה את משה בתיבה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.

בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. וכיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי, היכן נבואתך? וזהו שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות ב', ד') לדעת מה יהיה בסוף נבואתה. שהמשיכה להאמין בנבואה ורצתה לראות כיצד תהיה הצלתו ולא אם יינצל. (לקוח מאתר ערכים).

לפי המסופר בספר שמות[6] אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה:

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.

זיהויה כפועה המיילדת

לפי מסורת חז"ל הייתה מרים אשת איש ומיילדת[7], לעיתים מתוארת כאשתו של חור, לעיתים כאשתו של כלב בן יפונה, ולעיתים כאמו של בצלאל[8] או כאמו של חור[9].

שפרה ופועה, המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים – מזוהות על ידי חז"ל כיוכבד אם משה, ומרים אחות משה. כך נאמר בגמרא[10]: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? ... שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה - זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק.

תפקידה ביציאת מצרים

מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

הנביא מיכה[11] מציין אותה במפורש לצד משה ואהרן כמחוללי יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". המהר"ל מפראג כותב בספרו נצח ישראל כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרן ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל[12].

צרעת מרים

Tissot Miriam Shut Out from the Camp
מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי טיסו משנת 1896 לערך.

בספר במדבר[13] מסופר כי מרים ואהרן, ריכלו על משה "עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". הם טענו כי ה' דיבר גם אתם ולכן הם נביאים כמשה, ומעמדם צריך להיות כמעמדו: "וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע ה'.". דברים אלו מכעיסים את ה', והוא מתגלה אליהם ומסביר להם שהם אינם עומדים במעלתו של משה: "לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".

העונש שמביא ה' על מרים בגלל כפירתה במנהיגותו של משה היה צרעת; אהרן ומרים מבינים את טעותם ומביעים חרטה, ואהרן מבקש ממשה: "בִּי אֲדֹנִי, אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". משה מתפלל לה' עבור מרים - "אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ" - וה' מוסר לו כי על מרים להיענש לפני שירפא לה, על שביזתה את ה' ואת נביאו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". רק לאחר שבעת הימים נרפאת מרים מהצרעת ושבה אל המחנה.

בארה של מרים

על פי המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). בתלמודים ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. בירושלמי ובמדרש רבא, נכתב כי נגנזה בתוך ים כנרת, אולם בתלמוד הבבלי סבורים כי היא מצויה בים התיכון, סמוך כנראה להר הכרמל, קישורו של הכרמל לבארה של מרים נובע ככל הנראה מהמדרש, על הפסוק "ככרמל בים יבא", לפיו השתתף הכרמל בקריעת ים סוף[14].

פטירתה ומקום קבורתה

מות מרים מופיע בפרשת חוקת, בין תיאור השנה השנייה ליציאת מצרים לתיאור שנת הארבעים:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

התרגום המיוחס ליונתן, מגילת תענית וסדר עולם רבה מציינים את תאריך פטירתה בי' בניסן, בשנה הארבעים ליציאת מצרים[15]. לידתה ע"פ המסורת הייתה בשנת ב'שס"ב.

לפי התנ"ך מרים נקברה בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה.

עד המאה הרביעית לספירה אכן יש לנו עדות כתובה למסורת של עליה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה, אולם מאז נשתכחה מסורת זאת ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה[דרוש מקור].

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אברבנאל, שמות ב, א.
  2. ^ מרים, אתר עיתים.
  3. ^ השם מרים באתר עברים הוצאה לאור.
  4. ^ ראו שמות רבה א, יג; תוספות בכורות ד, א. מאידך, לדעת הרמב"ן (שמות טו, כ) אהרן היה הבכור במשפחה. וכן לדעת הרשב"ם (שם).
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד א'.
  6. ^ פרק ב'.
  7. ^ מסכת סוטה דף י"א.
  8. ^ ראו בבלי סוטה, שם; שמות רבה, פרק מ"ח.
  9. ^ רש"י שמות י"ז, י'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד ב'.
  11. ^ פרק ו', פסוק ד'.
  12. ^ נצח ישראל פרק נ"ד.
  13. ^ י"ב, א' והלאה.
  14. ^ מכיוון שאותו בעל מאמר מצוטט גם בירושלמי וגם בבבלי, באמירה דומה, נראה לאור כל המסורות, גם המאוחרות יותר של האר"י ותלמידיו, שהמסורת העיקרית הייתה זו הארצישראלית שמובאת בירושלמי ובמדרש רבה שטענה כי מדובר בכנרת, ואילו הבבלית שהייתה מאוחרת יותר ומרוחקת יותר, ייחסה בטעות את גניזתה של בארה של מרים לים התיכון.
  15. ^ אלברט, אברהם מרדכי בן יהודה אריה, ‏ברכת אברהם - במדבר, באתר HebrewBooks.
אגודת אפרת

אגודת אפרת (ברשם העמותות: "אפרת - אגודה למתן ייעוץ וסיוע לנשים הרות במצוקה"; משתמשת גם בשם: "אפרת - אגודה לעידוד הילודה בעם היהודי"), היא עמותה ישראלית הפועלת לשכנע נשים יהודיות להימנע מביצוע הפלה מלאכותית. לשם כך עוסקת האגודה בהסברה ובהגשת עזרה כלכלית לנשים הרות השוקלות הפלה על רקע כלכלי.

האגודה הוקמה על ידי ניצול השואה הרשל פיגנבוים במגמה לשקם את עם ישראל בעקבות השואה באמצעות עידוד הילודה היהודית בארץ ישראל. האגודה הייתה פעילה כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20, ונרשמה כעמותה בשנת 1982. יושב ראש האגודה הוא הכירורג ד"ר אלי שוסהיים, הפועל בהתנדבות. משרדה הראשי נמצא בירושלים ועל-פי אתר האגודה פעילים בה 2,800 מתנדבים בישראל.

האגודה קרויה על שם אפרת, המוזכרת בספר דברי הימים א, שלפי מדרשי חז"ל היא מרים הנביאה ושעליה נאמר "ומפני מה נקרא שמה אפרת? מפני שפרו ורבו ישראל על ידה", כאשר סרבה לציית לפקודת פרעה לרצח התינוקות העבריים הזכרים.

בארה של מרים

בארה של מרים היא, על פי המסורת, באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בזכותה של מרים הנביאה.

בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש

בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, אחד מסיפוריו המוקדמים, שפורסם בשנת 1909 בעיתון "הפועל הצעיר". הסיפור לא נכלל בקובץ כל סיפוריו של עגנון, אך פורסם שנית בספר "קובץ עגנון" שבעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר, דן לאור וראובן מירקין. קטעים מהסיפור שולבו ברומן "תמול שלשום" ומתוך סיפור זה נולד הסיפור "אגדת הסופר", אשר נכלל בכרך "אלו ואלו".

שם הסיפור נלקח מבארה של מרים שהיא, על פי המסורת, באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בזכותה של מרים הנביאה.

גיס (משפחה)

גיס הוא יחס שארות הנוצר בעקבות נישואים. גיס הוא אחד מאלה:

האח או האחות של בן או בת הזוג

בן או בת הזוג של האח או האחות

בן או בת הזוג של האח או האחות של בן או בת הזוג (כלומר בן הזוג של הגיס במשמעות הראשונה של המושג).

דבורה הנביאה

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים.

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

חור (דמות מקראית)

בתנ"ך, חוּר הוא בן שבט יהודה, בנם של כלב בן חצרון ואפרת: "וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"ט).

לפי המדרש, חור היה בנם של מרים הנביאה וכלב בן יפונה (על פי פירוש רש"י (ספר שמות, פרק י"ז, פסוק י'). לפי יוסף בן מתתיהו חור היה בעלה של מרים, אחות משה.בספר שמות מסופר שבמלחמת עמלק תמך חור בידי משה יחד עם אהרן, ויחד עם אהרן הנהיג את העם בעליית משה להר סיני. לפי המדרש נהרג כאשר סירב להכין לעם את עגל הזהב.

נכדו היה בצלאל, בונה המשכן: "וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק כ').

חצרות

חֲצֵרוֹת הוא אזור הנזכר במקרא. אחת מתחנותיהם של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר.

חצרות נזכרת בתנ"ך כתחנתם של בני ישראל לאחר שעזבו את קברות התאווה:

"וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת. וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה."בחצרות התרחש מעשה צרעת מרים, כאשר מרים הנביאה דיברה על משה בגלל האישה הכושית, ובשל כך נענשה בצרעת. בשל מחלתה של מרים, התעכבו בני ישראל בחצרות שבוע, ורק לאחר מכן המשיכו לרתמה.

זיהוי חצרות שנוי במחלוקת. כיוון שחצרות הייתה תחנתם השנייה של בני ישראל לאחר הר סיני, שאלת זיהויה תלויה בזיהויו של הר סיני. התומכים במיקומו בג'בל מוסא מוצאים אותו בעין חֻצְ'רַה שבדרך מההר אל עציון גבר. זיהוי זה נפסל על ידי חוקרים הטוענים כי באזור לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה המקובלת ליציאת מצרים. ג'רוויס, שזיהה את הר סיני עם ג'בל חלאל, מזהה את חצרות עם חַצ'ירַה המצויה בחלקו הדרומי של ההר. חצר בהקשר זה, היא יישוב קבע בניגוד למחנה נוודים, אך כזה שלא הגיע למעמד של עיר מוקפת חומה.

י' בניסן

י' בניסן הוא היום העשירי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ב בסיוון

כ"ב בסיוון הוא היום העשרים ושניים בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

מרים

האם התכוונתם ל...

מרים היהודייה

מרים היהודייה או מרים העברייה (Maria Hebrae) הייתה אלכימאית יהודייה מצרייה בת המאה השלישית. מרים היא דמות חשובה באלכימיה ההלניסטית שמרכזה היה באלכסנדריה. עיקר פרסומה בא לה מפיתוחם של כלי עבודה ומעבדה. בתקופה הנוצרית יוחסו מעשיה של מרים היהודייה למרים הנביאה אחות משה ולפעמים למריה מגדלנה. לעיתים היא מכונה גם "מרים הנביאה" (Maria Prophetissima). המקור המפורט ביותר המדווח על מחקריה והמצאותיה הוא זוסימוס מפנופוליס , אלכימאי ומיסטיקן יווני שכתב במאה הרביעית את הספר הקדום ביותר על אלכימיה ממנו שרדו רק קטעים אחדים ביוונית וכן תרגום ערבי.

נגעי אדם

נגעי אדם הם מסוגי נגע הצרעת המפורטים במקרא בהרחבה בספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהן יחיד שהוא בקי בנגעים. אדם שנראה בו נגע וכהן החליט לטמאו נקרא מצורע, וכדי שיוכל להיטהר על הנגע להירפא, ולאחר מכן עליו לעבור תהליך היטהרות.

עקבה (מחוז)

מחוז עקבה (ערבית: محافظة العقبة) הוא אחד משנים עשר המחוזות של ירדן. הוא גם ממוקם בדרום-מערב המדינה ובירתו היא העיר עקבה. המחוז מחולק לשלוש נפות.

שטח המחוז 6,900 קמ"ר, המחוז הרביעי בגודלו, מרבית שטח המחוז מדברי. אוכלוסייתו מונה 107,115 נפש, נכון ל-2004, בצפיפות של 15.5 תושבים לקמ"ר, המחוז העשירי בגודלו מבחינת גודל האוכלוסייה.[דרוש מקור]המחוז הוא המוצא היחיד של ירדן לים, על כן הוא אחד המחוזות החשובים ביותר במדינה מבחינה כלכלית. עם הקמת המדינה המוצא הימי שלה מעקבה היה מוגבל. בשנת 1965 חתם המלך חוסיין על הסכם חילופי שטחים בין ירדן לערב הסעודית בו ויתרה ירדן על כ-6,000 קמ"ר (מעל 6% משטח הממלכה), בעיקר שטחי מדבר בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה, דבר שאפשר לה להרחיב את העיר ונמל שלה ולהקל על יבוא ויצוא סחורות דרך הים האדום.[דרוש מקור] הנמל הוא השער העיקרי של ירדן ליבוא ויצוא סחורות. האזור התעשייתי נמצא הרחק מאזור המלונות כך שפגיעתו בתיירות היא מזערית, שכן אוכלוסיית המחוז תלויה מאוד בתיירות כמקור הכנסה.

הממצא הארכאולוגי החשוב ביותר במחוז היא העיר העתיקה פטרה,[דרושה הבהרה] בירת הנבטים. העיר ממוקמת על המדרון המזרחי של הור ההר בערבה. הבדואים בני המקום מאמינים כי במקום זה הכה משה בסלע וכאן נקברה אחותו מרים הנביאה ואחיו הבכור אהרון הכהן.

פרשת בשלח

פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק י"ז ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק ט"ז.

את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה", ובקהילות שונות קיימים לגביה מנהגים מיוחדים כמו קריאת שירת הים בקריאת התורה וכן בפסוקי דזמרא במנגינה מיוחדת, וכן פיזור אוכל לציפורים. השירה גם כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", עם רווח אחד או שנים בכל שורה (ראו תמונה).

פרשת חקת

פרשת חֻקַּת היא פרשת השבוע השישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ב, פסוק א', ויש בה 87 פסוקים.

בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת חוקת ביחד עם פרשת בלק. לפי מנהג התימנים, גם בארץ ישראל מחברים פרשות אלו, במקום לחבר את פרשות מטות-מסעי אצל הדרדעים השתמר מנהג קדום ולפיו במקום לחבר את פרשת חקת עם בלק, מחלקים אותה לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד פרק כ', פסוק כ"א) לפרשת קרח ואת חציה השני (משם ואילך) לפרשת בלק.

החל מפרשה זו מתארת התורה את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים, בניגוד לפרשות הקודמות שתיארו את האירועים בשנה השנייה.

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

שבע אימהות

שבע אימהות הוא ספר פרשנות בחיבורה של הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2010. בחיבור זה מתארת המחברת שבע דמויות נשיות מרכזיות בתנ"ך.

שירת מרים

שירת מרים היא הפסוק מתוך שירת הים שמסופר ששרה מרים הנביאה לפני בנות ישראל כשניגנו ורקדו לאחר קריעת ים סוף. השירה מופיעה מיד אחרי שירת הים המלאה, ולפני סיפור מי מרה.

תוף מרים

תוף מרים או טמבורין הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה, המורכב ממסגרת עץ או פלסטיק בה משולבים זוגות של מצילות, ועליה נמתחת יריעה. לתוף מרים ישנם מעל חמישים שמות וגרסאות בתרבויות השונות ברחבי העולם. הגרסאות השונות נבדלות זו מזו בגודל המסגרת וכן גרסאות מסוימות של התוף חסרות את המצילות. גרסאות מודרניות של התוף חסרות לעיתים את היריעה.

התוף מוחזק בדרך כלל בידיו של המתופף. הניגון נעשה על ידי הכאה על היריעה באזורים שונים ובאופנים שונים, וכן על ידי צלצול במצילות בעזרת האצבעות או על ידי נענוע התוף כולו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.