מרוץ מרכבות

מרוץ מרכבות היה אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר ביוון וברומא העתיקה. ענף ספורט זה, שנחשב מסוכן ואפילו קטלני לרוכבים ולסוסיהם, עורר תמיכה עצומה מצד הקהל. חלק מהמאפיינים של הענף, שהיו חריגים בתקופתם, דומים מאוד לאלו של ענפי הספורט המודרני. ברומא, לדוגמה, ייצגו קבוצות את תומכיהם הכלכליים, ולעיתים התחרו על רוכבים טובים. קבוצות אלו הפכו למוקד של הערצה, עד שבין התומכים בקבוצות יריבות התגלעו סכסוכים אלימים. יריבויות אלו הפכו בסופו של דבר לפוליטיות ועם התפשטות המרוצים גדלה השפעתם על החברה. חשיבות הענף דעכה בעקבות קריסת האימפריה הרומית, לאחר ששרד רק זמן קצר באימפריה הביזנטית. כיום נקרא הספורט "מרוץ רתמות".

Puy-du-Fou-4
הצגה בת ימינו של המשחקים כפי שהם נראו ברומא

מרוצי המרכבות הראשונים

אין יודעים מתי בדיוק התקיימו מרוצי המרכבות הראשונים. רבים משערים שהם הופיעו מיד עם המרכבות הראשונות. מיצירות אמנות על כדים, ניתן להסיק שהמרוצים החלו לכל המאוחר ביוון המיקנית. הטקסט העתיק ביותר בנושא הוא האיליאדה של הומרוס שבה מסופר על מרוץ מרכבות בן דימאדס, אמאלוס, אנטילוכוס, מנלאוס ומריאונס. המרוץ היה סיבוב אחד מסביב לגזע עץ, והיה זה דימאדס שניצח בו וזכה בפרס- שפחה וקדרה.

לפי האגדות, האולימפיאדה היוונית כולה מבוססת על מרוצי המרכבות. אגדה אחת לדוגמה מספרת על המלך אוינומאוס שנתן למחזריה של בתו אתגר - עליהם לנצח אותו במרוץ מרכבות. בסופו של דבר היה זה פלופס, שניצח את המלך בעזרת סוסיו של פוסידון, והמשחקים האולימפיים הוקמו לכבודו.

מרוצי המרכבות ביוון העתיקה

Delphi charioteer front DSC06255
הרכב מדלפי, אחד הפסלים המפורסמים ביותר מיוון העתיקה, מראה את צורתו של רוכב המרכבה, גבוה ורזה - בדרך כלל נער.

המשחקים האולימפיים העתיקים, כמו שאר המשחקים הפאן הלניים, כללו שני סוגים של מרוצי מרכבות - מרוצי מרכבות עם שני סוסים, ומרוצים עם ארבעה סוסים. בניגוד לאגדות, התווספו המרוצים לאולימפיאדה רק ב-680 לפנה"ס, כמעט 100 שנים לאחר האולימפיאדה הראשונה. במרוצים עצמם, לאחר כניסת הקהל להיפודרום, שם נערכה התחרות, החל השופט קורא בשמות בעלי המרכבות והרוכבים. ההיפודרומים באולימפיה היו באורך של 550 מטרים וברוחב של 270 מטרים, כלומר עד 60 מרכבות יכלו להתחרות בעת ובעונה אחת, למרות שקרוב לוודאי שבפועל התחרו הרבה פחות. מרוצי המרכבות ביוון כללו 12 סיבובים מסביב לרחבה, והם דרשו מהרוכבים לבצע פניות חדות בפינות. במהלך המרוץ השתמשו היוונים במספר עזרים טכנולוגים כדי לעזור לקהל ולרוכבים. מערך שערים מיוחד, שפתיחתו סימלה את תחילת המרוץ, הוצב כדי לתת לרוכבים במעגלים החיצוניים של המסלול יתרון התחלתי. פסלי ברונזה בצורת נשר ודולפין שמוקמו על עמודים הוגבהו כדי לסמל את תחילת המרוץ והונמכו במקביל לתקדמותו כדי לסמל את מספר הסיבובים שנותרו.

בניגוד לענפים אולימפיים אחרים, מרוץ המרכבות לא נעשה בעירום, קרוב לוודאי בשל האבק שנוצר מדהרת הסוסים ובשל הסיכון לתאונות קטלניות. הרוכבים לבשו "קכיסטיס" - חלוק שהודק בשלוש חגורות כדי למנוע כניסת אוויר. כדי לנוע מהר היה על רוכבי המרכבות להיות קלים וגבוהים, ולכן רובם היו בני נוער. המרכבות ששימשו לתחרויות היו בדרך כלל מרכבות קרב משופרות, למרות שבאותה תקופה מרכבות כבר לא שימשו את היוונים בקרב. המרכבות היו בבסיסן עגלות קטנות מעץ, בעלות שני גלגלים וללא גב. רגלי הרוכבים הוחזקו במקומן, אולם כיוון שהעגלות נחו על ציר הגלגלים, הנסיעה לא הייתה חלקה כלל. החלקים המעניינים ביותר במרוץ, לפחות מנקודת מבטו של הצופה, היו הפניות בסוף המסלול, שכן במקום זה התנגשו רוב המרכבות זו בזו או התהפכו יחד עם רוכביהם.

מרוצי המרכבות מעולם לא זכו במשחקים האולימפיים ליוקרתן של תחרויות הריצה, אולם הם נראו כחשובים יותר מתחרויות רכיבת הסוסים, שנעלמו מהמשחקים עוד בשלביהם המוקדמים. ביוון המיקנית היו רוכבי המרכבה גם בעליה, ולכן הם אלו שזכו בפרס. בימי המשחקים הפאן הלניים לעומת זאת, נראה שבעלי המרכבות השתמשו בעבדים שהתחרו בשמם וזכו בשבילם בפרס. ארסכילאס, מלך קירנה, ניצח במשחקים הפיתיים ב-462 לפנה"ס כשעבדו היה היחידי שהצליח להשלים את המסלול. ב-416 לפנה"ס היו לגנרל האתונאי אלכיבידאס שבע מרכבות במרוץ, והוא זכה במקום הראשון, השני והרביעי - מן הסתם לא ייתכן שהגנרל נהג בכל שבע המרכבות בעצמו. פיליפוס השני ממוקדון השתתף באחד המרוצים וניצח בו כדי להוכיח שאיננו ברברי, אולם אם היה זה פיליפוס שנהג במרכבה בעצמו, מעמדו היה נחשב נמוך מזה של ברברי. מנגד, המשורר פינדר הילל את אומץ ליבו של הרודוטוס על כך שנהג במרכבתו שלו בעצמו. מכיוון שהנהגים במרוץ היו עבדיהם של בעלי המרכבות ולא בעלי המרכבות עצמם, יכלו גם נשים לזכות במרוץ. דוגמה טובה לכך היא קיניסקה, נסיכה ספרטנית, אחותו של אגסילאוס השני, שניצחה במרוץ גם ב-396 לפנה"ס וגם ב-392 לפנה"ס.

במשחקים הפאן-אתנאיים נחשבו מרוצי המרכבות לענף החשוב מכל, והזוכה במקום הראשון קיבל 140 אמפרות פאן אתנאיות מלאות בשמן זית - פרס יקר ערך. במשחקים הפאן-אתנאיים היו שתי צורות נוספות של מרוצי מרכבות: מרוץ מרכבות "אפובוטאי", שבו הרוכב קפץ באמצע המסלול מהמרכבה ורץ לצידה, ומרוץ "אנבוטאי" שבו היה על הנהג לקפוץ שוב פנימה לאחר שרץ מרחק מסוים. בשני המרוצים, כמו במרוצים הרגילים, המנצח היה זה שמרכבתו חצתה ראשונה את קו הסיום. אם המרכבה התהפכה והרוכב שרד, הוא יכול היה לנצח אם עבר את קו הסיום ברגל.

מרוצי המרכבות ברומא העתיקה

Grondplan Circus Maximus
הקירקוס מקסימוס ברומא - קירקוס שיכול להכיל עד 250,000 אנשים, שימש כבמה המרכזית לספורט

אחד מענפי הספורט הפופולרים ביותר בקרב האטרוסקים היה מרוץ מרכבות, והם שיחקו בו כחלק מטקסים דתים כגון לוויות. את המנהג לקיים מרוצי המרכבות שאלו הרומאים כנראה מהאטרוסקים, ששאלו אותו מהיוונים, אולם הרומאים הושפעו גם מהיוונים ישירות, בייחוד לאחר שכבשו את יוון ב-146 לפנה"ס. לפי אגדה רומאית השתמש רומולוס, לאחר שהקים את רומא ב-753 לפנה"ס, במרוצי מרכבות כדרך להסיח את דעת אויביו, בני השבט הסאביני. בשעה שבני השבט נהנו מהמרוצים, תפסו הרומאים את נשותיהם ולקחו אותן בשבי, במאורע שידוע כיום כחטיפת הנשים הסאביניות.

ברומא, הקירקוס מקסימוס - היפודרום ענקי שהכיל עד 250,000 איש, שימש כבמה המרכזית לספורט. היה זה קירקוס באורך של 600 מטרים ורוחב של 225, מטרים. צידו האחד היה פתוח יותר, כדי לאפשר למרכבות להסתדר בשורה. הרומאים השתמשו בשערים דומים לאלו של היוונים, שנבנו כדי לספק יתרון התחלתי לאלו שמסלולם ארוך יותר. השערים הרומיים נבנו בעזרת קפיצים, ונפתחו יחד כשהקיסר או המארח של המרוץ נתן את הסימן הרשמי - זריקה של פיסת בד הידועה בשם "מפפא" אל הקרקע שפירושה בשפה הרומית העתיקה קדימה.

Winner of a Roman chariot race
בפסיפס, מנצח במרוץ המרכבות הרומי מהקבוצה האדומה
Mosaic white charioteer Massimo
בפסיפס, רוכב מרכבות בלבוש הרשמי של הקבוצה הלבנה

המרוצים ברומא היו דומים מאוד למרוצים ביוון, אולם הם נערכו עשרות פעמים ביום במשך מאות ימים בשנה. בניגוד למרוצים ביוון שכללו 12 סיבובים, המרוצים ברומא כללו 7, ומאוחר יותר 5 סיבובים, כדי לאפשר יותר מרוצים ביום. המרוצים ברומא היו גם דומים יותר למרוצים כיום, מבחינה כלכלית. הרוכבים היו מקצוענים, ובין הצופים נערכו התערבויות. היו מרוצים עם ארבעה סוסים ומרוצים עם שני סוסים, אולם מרוצים עם ארבעה סוסים היו החשובים יותר. במקרים נדירים, אם רוכב רצה להתפאר בכישוריו, הוא הורשה להביא עד עשרה סוסים למרוץ, למרות שדבר זה היה מאוד לא יעיל. הרוכבים ברומא, בניגוד לאלו ביוון, גם לבשו קסדות וציוד מגן. עוד בניגוד ליוונים, הרומאים קשרו את המושכות סביב מותניהם במקום להחזיקן ביד. דבר זה הוביל לגרירתו של הרוכב אם מרכבתו התהפכה, דבר שגרם לרוכבים רבים להביא עימם סכינים כדי שיוכלו לשחרר את עצמם במקרה של תאונה.

אחד ההבדלים היחידים בין גרסת הרומאים לזו של היוונים הייתה ה"ספינא" - אזור מוגבה שהוקם באמצע המסלול וחצה אותו.

הבדל חשוב נוסף היה שברומא הרוכבים עצמם נחשבו למנצחים, למרות שהיו בדרך כלל עבדים. המנצחים קיבלו את זרי הדפנה, בנוסף לכסף שבו יכלו לקנות את חרותם. רוכבים יכלו להתפרסם באימפריה בכך שהצליחו לשרוד, שכן תוחלת החיים של רוכב המרכבות הייתה קצרה למדי. אחד מאותם נהגים מפורסמים היה סקורפוס, שניצח ביותר מ-2000 מרוצים לפני שנהרג בתאונה ב"מטא" בגיל 27. גם הסוסים יכלו להתפרסם והרומאים שמרו על סטטיסטיקות מפורטות של שמותיהם, זנם ואופן הטיפול בסוסים המנצחים.

במהלך המרוצים ניתנו המושבים הגרועים בקירקוס מקסימוס בחינם, בעוד שהמושבים המוצלחים יותר, בעלי הנוף המוגבה והצל, נמכרו לעשירים. מושב הקיסר היה קרוב לזירה, משם יכול היה לצפות במשחקים כאוות נפשו. היה זה אחד המקומות היחידים שבהם יכלו אזרחים לראות את המנהיג. יוליוס קיסר נהג לצפות במשחקים במיוחד כדי לתת לקהל הזדמנות לראות אותו, אולם לא היה לו עניין רב בהם: הוא נהג להביא איתו חומר קריאה, דבר שלא הפך אותו לפופולרי במיוחד.

לעומתו, נירון קיסר רכש חיבה מיוחדת למשחקים האולימפיים. הוא היה רוכב בעצמו ואף זכה במרוץ באולימפיאדה שעדיין התקיימה ביוון, למרות שתפקודו בנהג המרכבה היה לוקה בחסר. תחת שלטונו של נירון החלו להתפתח הקבוצות הראשונות: "האדומים", "הלבנים", "הכחולים" ו"הירוקים". על אף שהקבוצות התקיימו כנראה עוד לפני ימי נירון כחברים ושותפים לאותה אורווה, נירון תרם להם מכספו עד שיצאו משליטתו. לכל קבוצה היו עד שלוש מרכבות בכל מרוץ, וחברים לאותה קבוצה יכלו לתאם ביניהם אסטרטגיות ולשתף פעולה כנגד הקבוצות המתחרות. רוכבים יכלו להחליף קבוצות באופן דומה לספורטאים מקצועיים כיום.

בשלב הראשון היו במרוץ שתי קבוצות מרכזיות: האדומים שייצגו את מרס, אל המלחמה, ואת הקיץ, והלבנים, שייצגו את אנאמוי, אל הרוח המערבית ואת החורף. מאוחר יותר נוספו עוד שתי קבוצות: הירוקים, שייצגו את האדמה ואת האביב, והכחולים, שייצגו את השמים ואת הסתיו. דומיאיטנוס יצר לקראת סוף ימיו שתי קבוצות חדשות - הסגולים והזהובים, אולם אלו נעלמו זמן קצר לאחר מותו.

מרוצי מרכבות באימפריה הרומית נערכו במקומות נוספים מלבד הקירקוס מקסימוס, ומחוץ לרומא היה קירקוס נוסף, הקירקוס מקכנטיוס. קירקוסים חשובים אחרים נבנו באלכסנדריה ובאנטיוכיה וגם ביהודה, בנה הורודוס ארבעה קירקוסים. במאה הרביעית בנה קונסטנטינוס קירקוס בקונסטנטינופול, לעתיד בירתה של האימפריה הביזנטית.

מרוצי המרכבות באימפריה הביזנטית

San Marco horses
בתמונה חיקוי של ארבעת הסוסים של מרקוס הקדוש. הסוסים היו במקור חלק מאנדרטה לקוודריגה ששכנה במשך שנים בהיפודרום קונסטנטינופול. ב-1204 האנדרטה נבזזה וכיום ניתן למצוא את הסוסים בבזיליקת סן מרקו שבוונציה.

כמו אלמנטים רבים של האימפריה הרומית, אומצו גם מרוצי המרכבות באימפריה הביזנטית, למרות ששם לא נשמרו סטטיסטיקות מפורטות. קונסטנטינוס, הקיסר הראשון של האימפריה הביזנטית, העדיף את מרוצי המרכבות על פני קרב גלדיאטורים, שאותו ראה כמהול בעבודת אלילים. המשחקים האולימפיים בוטלו לבסוף גם הם עקב עבודת אלילים, בשנת 394, אולם מרוץ המרכבות נשאר פופולרי.

אין ראיות רבות לרמאות ולשוחד במרוצי המרכבות בתקופת הקיסרות הרומית, אולם בתקופת האימפריה הביזנטית נראה שהדבר הפך לנפוץ יותר. ספר החוקים החדש של האימפריה הביזנטית אסר כעת על הטלת קללות על מתחרים יריבים, אולם לא התייחס לנושא השוחד.

לבישת צבעי הקבוצה הפכה לחלק גדול מהמרוץ הביזנטי. מהקבוצות הרומאיות הראשונות נשארו רק שתיים, הקבוצה הכחולה והקבוצה הירוקה. הקבוצות הפכו בשלב זה ליותר מקבוצות ספורט וחשיבותם התעצמה גם בצבא, בפוליטיקה ובדת. לדוגמה, מעודדי הקבוצה הכחולה נטו להשתייך לסיעה המונופיזיטית בעוד שמעודדי הקבוצה הירוקה היו אורתודוקסיים יותר. במספר מקומות הפכו הקבוצות למעין כנופיות רחוב, שהרגו ושדדו. למרות שמהומות התרחשו כבר בתקופתו של ניקו, ההתפרעויות הוחמרו והגיעו לשיאן ב-532 במרידת ניקה, שהחלה לאחר שאנשים מאחת הקבוצות נעצרו בגלל ביצוע רצח. לאחר אירוע זה נראה שהספורט החל להיעלם משום שהפך ליקר מדי.

במאה התשיעית התאחדה הקבוצה הכחולה עם שרידי הקבוצה הלבנה, הקבוצה הירוקה התאחדה עם שרידי הקבוצה האדומה ושתי הקבוצות המאוחדות הפכו לצבאות מקומיים באזור. בשלב זה כבר היו הקבוצות מעורבות באופן בלתי הפיך בהיררכיה של האימפריה הביזנטית.

ההיפודרום בקונסטנטינופול המשיך לשרת את הקיסרים הביזנטיים במשך מאות שנים, גם לאחר היעלמות הספורט, עד שנבזז ב-1204, במסע הצלב הרביעי. במהלך הביזה הסירו הצלבנים את הסוסים של מרקוס הקדוש, ארבעה סוסי ברונזה שהיו במקור חלק מאנדרטה לקוודריגה שנבנתה על ידי קונסטנטינוס. פסלי הסוסים השתמרו וניתן לראותם בבזיליקת סן מרקו שבוונציה.

מקורות

  • הומרוס, איליאדה, ISBN 0-14-044794-6
  • בורן הנרי, התרבות הרומאית. ISBN 0-669-17801-2 Lexington: D.C. Heath and Company, 1992 .
  • מוזס פינלי, המשחקים האולימפיים: 1000 השנים הראשונות. Viking Press, 1976. ISBN 0-670-52406-9
  • ה. האריס, ספורט ביוון העתיקה. Ithaca: Cornell University Press, 1972 ISBN 0-8014-0718-4
  • ג'ון האמפרי, היפודורמים רומאים: במות למרוצי מרכבות. Berkeley: University of California Press, 1986 ISBN 0-520-04921-7
  • ג'קסון ראלף, גלדיאטורים וקיסרים: כוחו של המחזה ברומא העתיקה. Berkeley: University of California Press, 2000 ISBN 0-520-22798-0
  • וורן טרדגולד, היסטוריה של החברה הביזנטית. 1997 ISBN 0-8047-2630-2 Stanford University
  • קייל דונלד, ענפי ספורט ומפגנים בעולם העתיק . ISBN 9-004-09759-7 WileyBlackwell 2006.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ארתור פוריט, ברון פוריט

קולונל ארתור אספי פוריט, ברון פוריט (באנגלית: Arthur Espie Porritt, Baron Porritt;‏ 10 באוגוסט 1900 – 1 בינואר 1994) היה רופא, רופא צבאי, פוליטיקאי ואתלט ניו זילנדי. בין השנים 1967 – 1972 הוא כיהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד.

החברה ביוון העתיקה

החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי איפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.

היפודרום קונסטנטינופול

ההיפודרום של קונסטנטינופול הוא היפודרום אשר שימש כמרכז הספורט והתרבות של קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, ובאותה עת המרכז התרבותי הגדול באירופה. ההיפודרום שימש למירוצי מרכבות ומירוצי סוסים - שהיו ספורט נפוץ וחלק מתרבות הפנאי בתקופות ההלניסטית, הרומאית והביזנטית. מן המבנה המקורי נשארו שרידים בודדים. שרידים אלו נמצאים כיום בכיכר סולטאן מחמט מידאני (בטורקית: Sultanahmet Meydani) היינו כיכר הסולטאן מהמט הראשון, באיסטנבול שבטורקיה.

המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה

המשחקים האולימפיים (יוונית: Ολυμπιακοί Αγώνες) היו חגיגה אתלטית ודתית שנערכה בעיר היוונית אולימפיה בעת העתיקה. המשחקים נערכו לפחות 293 פעמים, החל משנת 776 לפנה"ס ועד לשנת 393.

המשחקים הפאן-אתנאיים

המשחקים הפאן-אתנאיים היו תחרויות ספורט שנערכו מדי ארבע שנים באתונה שביוון העתיקה. משחקים אלה היו חלק מפסטיבל הפאנאתנאיה שנערך מדי שנה, אולם בכל שנה רביעית נערך פסטיבל מיוחד שנקרא הפנאתנאיה הגדולה שכלל את תחרויות הספורט, וארך 4 ימים יותר מהפסטיבל השנתי.

משחקים אלה היו בעלי חשיבות רבה עבור אזרחי אתונה, אולם נחשבו משניים למשחקים האולימפיים ולמשחקים הפאן הלניים האחרים.

טום רוזנטל

תומאס אלן סמית' "טום" רוזנטל (באנגלית: Thomas Alan Smith "Tom" Rosenthal; נולד ב-14 בינואר 1988) הוא קומיקאי ושחקן אנגלי. הוא בנו של ג'ים רוזנטל, שדרן ספורט בטלוויזיה. רוזנטל מוכר בעיקר מהופעתו בתפקיד מרקוס גאלו בסדרה "Plebs" וג'וני גודמן בסיטקום "סעודת שישי".

כד פרנסואה

"כד פרנסואה" (באנגלית: François Vase) הוא כד יווני בגובה של כ-66 ס"מ מטיפוס קארטר, המתוארך לשנת 570 לפנה"ס. הכד, אשר נקרא על שם מגלו, אלסנדרו פרנסואה (Alessandro François), מוצג כיום במוזיאון הארכאולוגי בפירנצה, איטליה. הכד נמצא בשנת 1844 בקבר אטרוסקי בנקרות של פונטה רוטלה (Fonte Rotella), ליד העיר קיוזי (Chiusi), איטליה. בשנת 1900 נופץ הכד ל-638 חתיכות חרס על ידי אחד משומרי המוזיאון, אשר זרק שרפרף על ארון התצוגה שהכיל את הכד. הכד שוחזר בשנת 1904. שיחזור נוסף נערך בשנת 1974.

כד פרנסואה מעוטר בסגנון קדרות הדמות השחורה. עיטוריו מציגים מעל 200 דמויות שונות. הכד נושא את הכתובת "ארגוטימוס (Ergotimos) עשה [אותי]; קליטיאס (Kleitias Κλειτίας) צייר [אותי]". למרות שאי אפשר לזהות בציורי הכד נראטיב עקבי, הדמויות המוצגות בו קשורות לסיפורי המיתולוגיה היוונית הקשורים למיתוס חתונתם של פלאוס (ביוונית: Πηλεύς) ותטיס (ביוונית: Θέτις), הוריו של אכילס ולמלחמת טרויה.

סגנון תיאור הכד מראה עדיין את ההשפעה המזרחית על עיצוב הקדרות היוונית במילוי כל משטח הכד. אופי מילוי כזה נקרא בידי חוקרי האמנות כ"אימת הריק". הכד מחולק לרצועות לכל אורכו. רצועות אלו מלאות בדמויות. בפס העליון מצויר סצנת ציד מורכבת ורבת משתתפים של ציד חזיר הבר על ידי פלאוס ומלאגרוס. בצידו האחר של הכד מופיעים בני אתונה היוצאים משבי בכרתים אל דלוס. בפס השני מתואר מרוץ מרכבות אשר התקיים בהלווית פאטרוקלס וכן קרב לאפיתים וקנטאורים. הפס השלישי מתוארים האלים הבאים לחתונתם של תטיס ופלאוס ואילו הרביעי מציג אכילס הרודף אחר טרואילוס ואת החזרתו של הפיסטוס להר האולימפוס.מיכאל אבי-יונה, ההיסטוריון וחוקר תולדות האמנות, מוצא בתאורי הכד ביטויים של סדר חברתי כמו בתיאור בתהלוכת האלים באולימפוס, לצד ביטויים סאטיריים בהוספת דמויותיהם של דיוניסוס והסילאנים בסצנת החזרתו של הפיסטוס לאולימפוס.

מגאקלס

מגאקלס (ביוונית: Μεγακλῆς) היה השם של כמה אישים בולטים שפעלו באתונה העתיקה בתקופות שונות, ממשפחת האלקמיונידים.

מרכבה (רכב)

מרכבה היא כלי רכב דו-גלגלי קל ומהיר, בעל גלגלי חישור, הנמשך באמצעות סוסים נהוגים ברֶסֶן. בעבר שימשה המרכבה להתניידות מהירה בעיתות שלום ומלחמה, בעיקר בתקופת הברונזה ותקופת הברזל. גם לאחר שמקומה בשדה הקרב נתפס על ידי פרשים, המשיכה המרכבה לשמש בתחבורה, טקסים, תהלוכות ותחרויות.

משחקי המאה

משחקי המאה (לטינית: Ludi Saeculares) היה פסטיבל דתי שנחוג ברומא העתיקה לכבוד סיום מחזור הסקולום בין 100 או 110 שנים ומציין את תוחלת החיים של דור והתחלתו מחדש.

קיניסקה

קיניסקה (ביוונית: Κυνίσκα; נולדה בערך בשנת 440 לפנה"ס בספרטה, יוון) הייתה נסיכה ספרטנית, מאמנת סוסים , רוכבת מקצועית והאישה הראשונה שזכתה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. היא התחרתה פעמיים בתחרות מרוץ מרכבות עם ארבעה סוסים וזכתה בשתי התחרויות.

קירקוס מקסימוס

הקירקוס מקסימוס (בלטינית: Circus Maximus, באיטלקית: Circo Massimo, נהגה: צ'ירקו מאסימו), שמשמעותו "הזירה הגדולה ביותר", הוא קירקוס שהיה מיועד לבידור ההמונים ולמירוצי מרכבות וסוסים והיווה מקום מפגש המוני ברומא העתיקה. האצטדיון ממוקם בעמק שבין גבעת הפלטין לגבעת האבנטין והיה הראשון שנבנה ברומא העתיקה והגדול מכל האצטדיונים שנבנו בעקבותיו, הן מבחינת ממדיו והן מבחינת כמות הצופים חסרת התקדים שהכיל. כיום המקום משמש כפארק ציבורי.

רוגם

רוגם (או רוג'ום; בערבית: رُجْم, תעתיק מדויק: רֻגְ'ם, רבים: رُجُوم, רֻג'וּם) הוא תל עפר ואבנים המורמים מעל קבר או קברים. הוא ידוע גם בשמות: תל קבורה, טומולוס, או קורגאן. וניתן למצאו ברחבי העולם. התלים מורכבים בעיקר מאבנים ולעיתים נקראים בשם גלעד. רוגם ארוך הוא תל קבורה פרהיסטורי מהתקופה הנאוליתית המוקדמת, הבנוי בצורת מלבן או טרפז ולרוב משמש עבור מספר קברים.

שיטת ההטמנה בקרקע עשויה להיות משולבת עם דולמן, סיסט (cist), מתחם קבורה או חדר קבורה. דוגמאות לרוגם ארוך ניתן למצוא במיס האו.

רומא העתיקה

רומא העתיקה הוא שמה של התרבות והאימפריה שצמחה מעיר המדינה רומא שבאיטליה החל במאה ה-8 לפנה"ס ועד למאה החמישית לספירה. רומא העתיקה עברה ממשטר מלוכני, עד למאה השישית לפנה"ס, למשטר רפובליקני ששרד עד שלהי המאה הראשונה לפנה"ס. המשטר הרפובליקני חלף מהעולם ורומא קיבלה שליט יחיד שאחז בתואר קיסר. בשיאה, השתרעה רומא ותרבותה על רוב מערב אירופה, ארצות אגן הים התיכון, וחלקים מהארצות שמסביב לים השחור.

רומא העתיקה נחשבת לממשיכתה של תרבות יוון העתיקה - ההלניזם - וביחד מהוות שתיהן את הבסיס לתרבות המערבית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.