מרדכי שטנר

מרדכי שַטנֶר (190416 באפריל 1964) היה חבר קיבוץ עין חרוד (לפני הפילוג), עסקן תנועת העבודה, שליח היישוב באירופה, יו"ר מועצה אזורית גלבוע, נציג מפא"י בהנהלת הוועד הלאומי מ-1945, חבר מועצת העם (שהפכה למועצת המדינה הזמנית עם הקמת המדינה) ומחותמי מגילת העצמאות, ולאחר קום המדינה כיהן כנציג משרד האוצר בירושלים (הממונה על פיתוח ירושלים) (1949–1952) וכמנהל החברה הכלכלית לירושלים, בתפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים (1952–1953), כמנהל רשות הפיתוח (1953–1955) וכממונה על החיסכון במשרד האוצר (1955–1964). הוביל את הקמתה של נצרת עילית,היה ממייסדי יד ושם וחבר בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון הראשון.

מרדכי שטנר
לידה 1904
סניאטין, גליציה המזרחית, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 16 באפריל 1964 (בגיל 60 בערך)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1925
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
תפקידים בולטים
Leonard Bernstein David Shatner Ein Harod 1947
מרדכי שטנר ובנו דוד משמאל, ליאונרד ברנשטיין במרכז, בעת ביקורו בקיבוץ עין-חרוד, 1947

ביוגרפיה

שטנר נולד בסניאטין שבגליציה המזרחית, אז חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בצעירותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ובזמן לימודיו בגימנסיה הצטרף לתנועת "החלוץ" ועבר הכשרה בגרמניה. הוא ביקר לראשונה בארץ ישראל ב-1924, וב-1925 עלה ארצה ונמנה עם מייסדי קיבוץ עין חרוד.

בשנת 1927 יצא בשליחות "ברית הנוער העברי" לגרמניה. בשנת 1929 נבחר כציר לקונגרס הציוני מטעם "פועלי ציון". שטנר הצטרף למפא"י זמן קצר לאחר הקמתה. בנובמבר 1933 נשלח על ידי ההסתדרות לגרמניה הנאצית כדי לארגן את הכשרת "החלוץ" שם. במשך עבודתו בא במגע עם בכירים במשטר הנאצי, בהם אדולף אייכמן. שב לארץ בנובמבר 1935. ב-1938 יצא מטעם "עליית הנוער" לווינה, ועבר לאנגליה בעקבות האנשלוס באותה שנה. באנגליה היה אחראי על ארגון המשרד הראשי של עליית הנוער. במהלך 1941 שב לארץ, ובראשית שנות ה-40 כיהן כיו"ר מועצה אזורית גלבוע.

בדצמבר 1944 מונה לסגן לוועד הלאומי, וביולי 1945 הצטרף כחבר המזכירות הכללית של מגבית ההתגייסות[1] ונבחר להנהלת הוועד הלאומי.[2] במסגרת תפקידיו עסק בנושאי תשתית, החדרת תוצרת הארץ, בטיפול באסירי היישוב העברי ועמד בראש אגודת "לאסירינו". שטנר נאסר על ידי הבריטים במסגרת "השבת השחורה" (29 ביוני 1946), הובל למחנה המעצר בעתלית ולאחר יומיים נשלח לרפיח, שם היה עצור במשך שלושה שבועות ושימש כראש העצורים היהודים כלפי השלטונות הבריטים במקום. עם פירוק המחנה נשלח למעצר עם הנהגת היישוב במחנה המעצר בלטרון, עד 5 בנובמבר 1946. בהמשך שימש כראש המחלקה הכלכלית בוועד הלאומי, והיה פעיל בהפעלת השירותים האזרחיים לקראת המדינה.

עם קום המדינה היה חבר מועצת המדינה הזמנית, וכיהן כחבר ועדת השירותים הציבוריים.[3] באפריל 1949 התמנה לנציג משרד האוצר בירושלים לענייני פיתוחה הכלכלי של העיר (רשות הפיתוח הממשלתית לעיר)[4] (לאחר שעברו משרד הממשלה לירושלים, כונה התפקיד "הממונה על פיתוח ירושלים"[5]). במסגרת זו עסק בנושאי תשתית בירושלים (מים, שיכונים, מקומות תעסוקה וכו'). עם הקמת הוועדה לבניית קריית הממשלה בירושלים בסתיו 1949, הועמד שטנר בראשה. בסוף אותה שנה התמנה בנוסף למנהל בפועל של החברה הכלכלית לירושלים,[6] תפקיד שבו כיהן עד 1952.

בדצמבר 1951[7] התמנה לתפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים[8] (שנקרא "מאגר הקרקעות בישראל"; מוסד זה הפך ברבות הימים ל"מינהל מקרקעי ישראל") וכיהן בתפקיד החל בראשית 1952. בחודש מאי 1952 התפטר מתפקיד הממונה על פיתוח ירושלים, אך הוסיף לפעול החברה הכלכלית לירושלים כיו"ר הנהלתה במשך שנים, עד מותו.[9] באוגוסט 1953 התמנה תחת זאת לתפקיד מנהל רשות הפיתוח.[10] שטנר היה הדמות המובילה בהקמתה של העיר נוף הגליל והיה מששת מייסדי יד ושם. כמו כן, היה חבר בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון הראשון. בסוף שנת 1955 עזב את תפקידיו אלה וייסד את תפקיד הממונה על החיסכון במשרד האוצר, במטרה להוביל מסע ממשלתי לעידוד החיסכון בארץ. כיהן בתפקיד זה עד מותו. ב-1962 היה מהוגי הרעיון להקמת החברה לפיתוח מזרח ירושלים.[11]

מרדכי שטנר נפטר בירושלים באפריל 1964, בגיל 60. נטמן בבית העלמין בהר המנוחות. הותיר את אשתו, ילדיו ונכדים.

על שמו נבנה "מרכז שטנר" בגבעת שאול שבירושלים,[12] ברחוב שגם הוא קרוי על שמו. במלאת שנתיים למותו ראה אור ביוזמת המועצה הלאומית לחיסכון הספר "החיסכון בכלכלה הלאומית", שהוקדש לזכרו.[13]

משפחתו

שטנר ורעייתו היו הורים לשתי בנות, שרה להב ורחל ציון, ושני בנים, דוד שטנר (מומחה לנושאי מים וגבולות והשתתף במשלחות להסכמי השלום של ישראל עם הרשות הפלסטינית, ירדן וסוריה) ושלמה שטנר (כלכלן ויזם, היה סגן הממונה על התקציבים באוצר והיזם והמתכנן של השינוי המבני בחברת דן).
קרוב נוסף שלו הוא הגאוגרף פרופ' יצחק שטנר.

ספר לזכרו

  • יוסף רונן (עורך), החיסכון בכלכלה הלאומית: זכרון למרדכי שטנר: ירושלים: המדפיס הממשלתי, 1966.

לקריאה נוספת

  • בשליחות ובשירות: מרדכי שטנר 1904–1964; מספרת: שרה להב (לבית שטנר); עריכה: מוטי שטנר, תל אביב: ד. דינור, 2007.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ אישים ומוסדות: חבר חדש במזכירות "מגבית ההתגייסות וההצלה", הצופה, 18 ביולי 1945; על פני הארץ: ב"מגבית ההתגייסות וההצלה", משמר, 18 ביולי 1945.
  2. ^ הנהלה זמנית לועד הלאומי, דבר, 26 ביולי 1945; צורפו חברים להנהלת הועד הלאומי, הצופה, 26 ביולי 1945.
  3. ^ מועצת המדינה: ועדה לשרותים צבוריים, הצופה, 10 בספטמבר 1948.
  4. ^ מ. שטנר נציג האוצר בירושלים, הצופה, 29 באפריל 1949.
  5. ^ מי ומי: מרדכי שטנר, על המשמר, 2 באפריל 1951.
  6. ^ חברת ירושלים מגדילה הונה, על המשמר, 17 בנובמבר 1949.
  7. ^ שרת ואבן מסרו דו"ח בישיבת הממשלה, על המשמר, 31 בדצמבר 1951.
  8. ^ שמשרדיו עברו ביוזמתו מתל אביב לירושלים (נתן טירה, בדק ביתו של בעל רבבות בתים, מעריב, 25 בדצמבר 1951).
  9. ^ אנשים ומוסדות: מרדכי שטנר, דבר, 19 במאי 1952; מ. שטנר התפטר מתפקידו כממונה על פיתוח ירושלים, הצופה, 19 במאי 1952.
  10. ^ בישיבת הממשלה, חרות, 24 באוגוסט 1953; משה לוין – האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הצופה, 31 באוגוסט 1953.
  11. ^ רפאל אלדור, אושרה רשמית הקמת החברה לפיתוח מזרח ירושלים, מעריב, טור 1, 27 בינואר 1966.
  12. ^ הונחה אבן-פינה למרכז תעשיה זעירה בירושלים, דבר, 24 ביוני 1964; מרכז תעשיה ע"ש מ. שטנר יוקם בגבעת שאול בבירה, מעריב, 24 ביוני 1964.
  13. ^ לזכרו של מ. שטנר ז"ל, מעריב, טור 2, 15 במרץ 1966.
1964 בישראל

1964 בישראל הייתה השנה שבה חגגה ישראל 16 שנה מיום היווסדה.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

החברה לפיתוח מזרח ירושלים

החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ, היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 1966 במטרה לפתח ולשקם את אזור מזרח ירושלים דאז; אזור שכונות ימין משה ומשכנות שאננים, בגבול שביתת הנשק עם ממלכת ירדן (קו התפר העירוני שחצה את העיר בין 1948 ל-1967).כיום עוסקת החברה בתפעול וניהול של מספר אתרי תיירות בירושלים; מתחם חוצות היוצר, הגן הארכאולוגי ירושלים, טיילת החומות, מערת צדקיהו, הכיכר הרומית בשער שכם ומוזיאון רכבל הר ציון.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

ועדת המצב

ועדת המצב הייתה ועדה שנוסדה על ידי הנהגת היישוב לקראת הקמת המדינה לשם הכנת הקמתו של מנגנון המדינה.

ועדת המצב הוקמה על ידי הנהלת הסוכנות היהודית ב-12 באוקטובר 1947. הוועדה מנתה שלושה־עשר חברים: דוד בן-גוריון (יו"ר), גולדה מאירסון, יצחק גרינבוים, משה שפירא, פרץ ברנשטיין, אליעזר קפלן, מאיר גרבובסקי, דוד רמז, דוד צבי פנקס, צבי לוריא, מרדכי שטנר, גאורג לנדואר ואברהם גרנובסקי. למזכיר הוועדה נתמנה זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל).על ועדת המצב הוטל להכין את הקמתו של מנגנון המדינה, משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים שיחליפו את השלטון הבריטי. הוועדה דנה בהכשרת כוח אדם למוסדות המדינה בהפעלת התחבורה, הנמלים ושדות התעופה.

הוועדה חולקה למספר ועדות, שהכינו, כל אחת בתחומה, את מוסדות המדינה העתידה לקום: כלכלה, שירות החוץ, חינוך, בריאות ושירותים סוציאליים, השלטון המקומי ומערכות המשפט והמשטרה. ועדה מיוחדת נתמנתה לענייני ירושלים.

תפקיד הוועדה הסתיים עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 והקמת המוסדות ומערכת השלטון של מדינת ישראל. זאב שרף נתמנה להיות למזכיר הממשלה הראשון, כמזכיר הממשלה הזמנית ולאחר מכן מזכיר ממשלות הקבע שבאו בעקבותיה.

יוסף חיים דוויק הכהן

הרב יוסף חיים דוויק הכהן (ט"ו בכסלו ה'תרל"א, 9 בדצמבר 1870 –כ' באייר ה'תשכ"א 6 במאי 1961) היה איש ציבור, מורה, מחבר ספרים ופובלציסט בשפה הערבית. הרבה לכתוב מאמרים בעיתונות הערבית בנושאי יחסי יהודים וערבים.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצה אזורית הגלבוע

מועצה אזורית הגלבוע היא מועצה אזורית במחוז הצפון, השוכנת בחלקו המזרחי והדרומי של הגלבוע והסביבה למרגלות הר הגלבוע. בשטח המועצה 33 יישובים, מהם 14 מושבים, 8 קיבוצים, 5 יישובים ערבים ו־6 יישובים. שטחה משתרע על כ־250,000 דונם. במליאת המועצה 45 חברים ובראשם עומד כיום עובד נור.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית הגלבוע 29,900 תושבים (מקום 65 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית הגלבוע דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 71.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,382 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מפא"י

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה - "מפלגת העבודה") מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים,) היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה - מפלגת העבודה הישראלית - אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר - דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 - "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים.

נוף הגליל

נוֹף הַגָּלִיל היא עיר מחוז בגליל התחתון, מן הערים הבולטות במחוז הצפון של מדינת ישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1974 לאחר שהייתה מועצה מקומית החל מ-1963. בעבר נקראה העיר "נָצְרַת עִלִּית", בעקבות סמיכותה לנצרת, וביוני 2019 שונה שם העיר ל"נוף הגליל'".

העיר נמצאת בחלק המזרחי והגבוה של רכס הרי נצרת, צפונית ומזרחית לעיר נצרת, רכס ארוך המזדקר מתוך הגליל התחתון השטוח, בגובה של כ-500 מ' מעל לפני הים. שיא גובהה של העיר, באזור הר יונה 573 מ'.

שטנר

האם התכוונתם ל...

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטור • מרדכי שטנר • בן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.