מרדכי ברויאר

הרב מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer; ו' באייר ה'תרפ"או' באדר ה'תשס"ז, 14 במאי 192124 בפברואר 2007) היה חתן פרס ישראל,[1] ההדיר את נוסח המקרא, ופיתח את "שיטת הבחינות" שניסתה להציע פשרה אמונית בין תורה מן השמים לקבלת ממצאי ביקורת המקרא.

הרב מרדכי ברויאר
הרב מרדכי ברויאר

קורות חייו

נולד בו' באייר ה'תרפ"א (14 במאי 1921), בעיר קרלסרוהה שבגרמניה. אביו, שמשון ברויאר, היה מתמטיקאי. אמו הייתה לאה פרנקל, אחותו של אברהם הלוי פרנקל, וצאצאית למשפחת אוירבך. אמו נפטרה כשהיה ילד קטן, ואביו נישא בשנית לאגתה (גיטל) יידל. דודו, ד"ר יצחק ברויאר, היה הוגה דעות חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מצד סבתו הרב ברויאר הוא נינו של הרב שמשון רפאל הירש, מייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ". בגיל 12 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בתיכון חורב בירושלים, ואחר כך בישיבת קול תורה ובישיבת חברון.

ב-1947 היה ר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ונשלח מטעם בני עקיבא למחנות המעצר בקפריסין. בזמן מלחמת העצמאות היה המדריך של גרעין בני עקיבא שהגן על ביריה.

מ-1949 עד 1965 לימד בישיבת הדרום ברחובות, ושם היה בקשרי ידידות עם הרב יהודה עמיטל, לימים ראש ישיבת הר עציון. בישיבת הדרום החל ללמד שיעורים על פי שיטת הבחינות; בשיעוריו בדרך כלל הסתיר את העובדה שמקור ההבחנות שעשה הוא בממצאי ביקורת המקרא. בשנים 19661967 שימש מפקח ארצי להוראת התורה שבעל פה במשרד החינוך. מ-1967 עד 1982 לימד תנ"ך במכללת ירושלים לבנות, והחל מ-1969 לימד שיעורי תנ"ך בישיבת הר עציון. ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.[1] האוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.

התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, ושימש כרבו של המרכז הרוחני "בית אריאל" בה, בו העביר שיעורי תורה וגמרא. אב לשני ילדים. בנו, פרופ' יוחנן ברויאר, שימש ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים והוא נשוי לשירה ברויאר, לשעבר מנהלת התיכון הוותיק לבנות פלך בשכונת בקעה שבירושלים. בתו ד"ר אלישבע הכהן עוסקת בספרות ובפרט בשירת ימי הביניים של יהדות ספרד. נשואה לרב אביה הכהן, ר"מ בישיבת תקוע.

אחיו היו הסופר וחוקר שירת שלמה אבן גבירול, זאב ברויאר, והמתמטיקאי פרופ' שלמה ברויאר. אחיותיו הן: ציפורה הנשקה, אמו של פרופ' דוד הנשקה, חנה בכרך וחיה שטרנפלד, אמו של סופר הילדים החרדי נתן שטרנפלד.

מקרא

נוסח המקרא

כבר בסוף שנות החמישים הגיה הרב ברויאר את מהדורת התנ"ך הנפוצה שהכין לראשונה מאיר הלוי לטריס במאה ה-19. ואולם דעתו לא הייתה נוחה מנוסח זה של המקרא, והוא החל לחקור לעומק את נוסח המקרא לקראת הכנת מהדורה חדשה של התנ"ך בהוצאת מוסד הרב קוק במסגרת מפעל דעת מקרא. הוא לא קיבל אז את הנחתם של חוקרי נוסח המקרא שלא קיים נוסח אחד מוחלט של המסורה. על ידי השוואה של חמישה-שישה כתבי יד שונים של המקרא ועמם נוסח הדפוס של מקראות גדולות דפוס ונציה, ולאחר בדיקת התאמת נוסח רוב כתבי יד להערות המסורה, עיצב נוסח אקלקטי (ערוך על פי מקורות שונים) חדש של המקרא. הוא גילה כי הנוסח המקובל של המקרא בקהילות ישראל, כפי שנקבע על ידי הרמ"ה, בעל אור תורה, בעל מנחת שי ואחרים, מתאים כמעט לחלוטין לנוסח שקבע. לא זו בלבד, אלא שכשהתאפשרה לו הגישה לכתר ארם צובא, כתב היד מן המאה העשירית הנחשב למדויק ביותר הקיים היום, גילה שהנוסח שלו תואם כמעט לחלוטין לנוסח הכתר, ומכאן שהוא לא רק נוסח אקלקטי אלא גם נוסח דיפלומטי (מבוסס על מקור אחד). בכך גם התאשרה הנחתו שקיים נוסח אחד קבוע של המסורה, וששינויי הנוסח בשאר כתבי היד מקורם בטעויות סופר ולא במסורות שונות.

מהדורת התנ"ך של הרב ברויאר התפרסמה החל משנות השבעים בכרכי "דעת מקרא" וגם בפני עצמה. מהדורה חדשה ומתוקנת על פי תגליות נוספות יצאה לאור בהוצאת חורב ב-1998. ב-2001 יצאה מהדורה נוספת בהוצאת נ' בן צבי. מהדורה זו מבוססת על הנוסח של מהדורת חורב (בתיקונים קלים), וערוכה מבחינת גרפית באופן דומה לכתר ארם צובא. האוניברסיטה העברית סמכה את ידיה על מהדורה זו, קראה לה כתר ירושלים, ובכך העניקה תוקף אקדמי למפעלו של הרב ברויאר.

הרב ברויאר גם פרסם כמה ספרים משלימים העוסקים בנוסח המקרא של הכתר ושל כתבי יד נוספים.

על מהדורת תורה נביאים וכתובים על פי המסורה של כתר ארם צובא זכה בשנת תשמ"ד בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

"שיטת הבחינות"

בהתאם לחינוכו לפי השקפת האגף הפתוח יותר באורתודוקסיה הגרמנית, שלא נמנע מהכרה בקיום המחקר המדעי בנושאי הדת וניסה ליישבו עם האמונה, לא התעלם הרב ברויאר מממצאיה של ביקורת המקרא, שלפיה נשמעים בתורה קולות של מספרים שונים. כדי ליישב ניתוח זה עם התפיסה שהתורה ניתנה למשה בסיני, לא קיבל ברויאר את האפולוגטיקה המקובלת של רד"צ הופמן, ששאף לסתור את הביקורת. הוא פיתח תאולוגיה פרשנית-אלגורית, שאותה כינה "שיטת הבחינות", ונועדה לקבל חלק מממצאי הביקורת ולהכלילם בתוך המסגרת האמונית. לפי התאולוגיה שלו, בכוונה תחילה נכתבה התורה על ידי הקב"ה בכמה קולות שונים, שאמורים לבטא "בחינות" שונות בהנהגתו את העולם. הניתוח שהציגו מבקרי המקרא משקף, לפי שיטת הבחינות, את השילוב של אופני הפעולה השונים של האל בעולמו. לאחר פיצול הפסוקים לפי הבחינות השונות, יש צורך לבאר גם את "צירוף הבחינות" - כלומר את הסיבה שהפסוקים חזרו והשתלבו לתיאור אחיד, מה שמבקרי המקרא מייחסים לעורך. בעניין זה כתב במבוא לספרו "פרקי מועדות":

"התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים, השונים זה מזה במחשבתם ובסיגנונם, אך היא מדברת גם בסגנונו של 'עורך', המיישב את כל הסתירות. ולמדנו מכאן עיקר גדול: האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו לזו... ורק אחרי שנאמרו הדברים בסתירתם, יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם".

במקום אחר כתב:

"כל בחינה מבטאת את האמת שלה, המתאימה לאחת ממידותיו של ה'. אולם אין זו אלא אמת חלקית. ורק צירוף של כל הבחינות האלה מבטא את האמת השלמה הכוללת את כל מידותיו של ה', ורק היא אמיתה של תורה. משום כך כינס הקב"ה את הבחינות האלה למסגרת אחת, נתן להן ביטוי ספרותי הולם וכך יצר את ספר תורת ה'; הוא הספר שמשה קיבל מיד ה' בהר סיני ומסר אותו לבני ישראל".

השיטה הוצגה לראשונה במאמר בשם "אמונה ומדע בביקורת המקרא" שפורסם כבר ב-1960 בכתב העת "דעות".[2] היא הורחבה ושוכללה עם השנים ותוארה במפורט בספרים "פרקי מועדות" ו"פרקי בראשית", שבכל אחד מהם שני כרכים. השיטה לא התקבלה אצל המחנכים ומורי המקרא הדתיים, ולמעשה רוב הציבור הדתי התעלם ממנה. בעניין זה כתב:

"אשר לחומר הנפץ [שיש בשיטה] - הלוואי והיה זה אמת, ויהודים דתיים היו מתעוררים לקול הפיצוץ. אך זו תפילת שווא. על יהודים דתיים נאמר 'וישנו שנת עולם ולא יקיצו' (ירמיהו נ"א, לט)".

לעומת רוב הציבור שנשאר אדיש לשיטתו, חלק מתלמידיו אימצו אותה והפליגו ממנה לעמדות ליברליות יותר, למשל שהתורה נכתבה במשך כמה דורות על ידי כמה נביאים שונים. במאמר שכתב ב"מגדים" ל',[3] תקף הרב ברויאר את עמדתם, וקבע שהיא "איננה אמונת ישראל, כפי שהיא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלו בדו אותה מלבם".

מפעלים נוספים

הרב ברויאר תרגם מגרמנית לעברית את פירושו של אבי-סבו, הרב שמשון רפאל הירש, לחמישה חומשי תורה. את הפירוש תרגם ביחד עם בן דודו, פרופ' מרדכי ברויאר (שניהם נקראו ע"ש אבי סבם). בנוסף היה אחד מחברי המערכת של פירוש דעת מקרא. מלבד זאת פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת רבים.

בזכות שיטת עבודתו הקפדנית והמדויקת התקבלו חידושיו ומחקריו גם על דעת חוקרי חכמת ישראל ומדעי היהדות באוניברסיטאות, וזאת אף על פי שאין לו כל השכלה אקדמית מסודרת.

השקפת עולמו הפוליטית

לרב ברויאר הייתה תפיסת עולם ציונית חזקה, אף על פי שבא מעולמם של חוגי אגודת ישראל. בשעתו קיים ויכוח נוקב עם אביו ועם דודו, יצחק ברויאר, על עבודתו בישיבת בני עקיבא. בספריו ובמאמריו בא לידי ביטוי הרגש העז שהוא חש כלפי ארץ ישראל.

עם תחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון תמך במפעל ההתנחלויות אולם בשלב מסוים עבר לחוגי השמאל הדתי. הוא היה בין מייסדי מפלגת מימד ואף הופיע ברשימתה לכנסת בבחירות לכנסת השתים עשרה. את דעתו הפוליטית הביע מפעם לפעם במאמרים בעיתונות, בעיקר בכתב העת נקודה.

מספריו

  • כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים, תשל"ז
  • טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, ירושלים, תשמ"ב
  • פרקי מועדות, ירושלים, תשמ"ו, שני כרכים
  • פרקי בראשית, אלון שבות, תשנ"ט, שני כרכים
  • פרקי מקראות, אלון שבות, תשס"ט
  • פרקי ישעיהו, אלון שבות תש"ע
  • פרקי חיים, ירושלים תשס"ז

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים של הרב ברויאר

נוסח המקרא
שיטת הבחינות
סוגיות בפרשנות המקרא ובהלכה
מאמרים פובליציסטיים

כתבות הספד

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 זוכי פרס ישראל לשנת תשנ"ט
  2. ^ הרב מרדכי ברויאר, ‏אמונה ומדע בפרשנות המקרא - מאמר ראשון, באתר "דעת"
  3. ^ מרדכי ברויאר, ‏על ביקורת המקרא, באתר "דעת"
24 בפברואר

24 בפברואר הוא היום ה-55 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).

בית המדרש לרבנים בברסלאו

בית המדרש לרבנים בברסלאו, או הסמינר התאולוגי היהודי – מכון פרֶנקֶל (במקור: בית מדרש הרבנים ברסלוי, בגרמנית: Jüdisch-Theologisches Seminar Fraenckel'sche Stiftung), היה בית מדרש גבוה להכשרת רבנים ומורים ולעיסוק בחכמת ישראל, שפעל בעיר ברסלאו, קודם בממלכת פרוסיה ולאחר מכן ברייך הגרמני המאוחד, בין 1854 ל–1938. המוסד היה מוקדה של האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, שהיהדות הקונסרבטיבית רואה עצמה כממשיכתה.

ברויאר

בּרוֹיֶאר או ברויר (בגרמנית: Breuer) הוא שם משפחה מרכז-אירופי.

האם התכוונתם ל...

דינה

דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה. עיקר סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ד. פרשנים וחוקרים שכתבו על הפרק, הכתירו אותו לעיתים בכותרת "פרשת דינה" ולפעמים "אונס דינה".

דעת מקרא

דעת מקרא הוא מפעל פרשנות אורתודוקסי-מודרני לתנ"ך, בן 30 כרכים. ייחודו של הפירוש הוא שילוב בין פרשנות מסורתית ובין ממצאי המחקר התנ"כי המודרני התואמים לה, והגשתם לקורא בבהירות רבה.

ה'תשנ"ט

ה'תשנ"ט (5759) או בקיצור תשנ"ט

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-21 בספטמבר 1998

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 10 בספטמבר 1999

.המולד של תשרי חל ביום שני, 12 שעות ו-1005 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים.זו שנה חמישית לשמיטה, ושנת 2 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 19 במחזור השמש ה-206.שנת ה'תשנ"ט היא שנת 1,930 לחורבן הבית, ושנת 2,310 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ט 51 שנות עצמאות.

המעין (כתב עת)

הַמַּעְיָן הוא רבעון שיוצא לאור מאז שנת תשי"ג (1953) "המשלב מימד תורני עם מימד מדעי-תורני" ומכיל מאמרים מגוונים בנושאי הלכה, השקפה, היסטוריה יהודית ומחקר.

על מטרותיו ויעודו של 'המעין' כתב בגיליון הראשון, פרופ' מרדכי ברויאר, מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת: "היעדר במה ספרותית המוקדשת לעיון, מחקר ובירור בשאלות העומדות על סדר יומו של עם התורה בפרט ובמדינת ישראל בכלל - הורגש כבר מזמן... מקווים אנו להפוך כתב עת זה לרבעון המופיע לפרקים קבועים...". בשנת תשכ"ד (1964) התמנה יונה עמנואל כעורך כתב העת, תפקיד אותו מילא עד לפטירתו בשנת תשס"ב (2002), אז החליף אותו הרב יואל קטן.

כותבי המאמרים ונושאיהם מגוונים ועוסקים בתחומים רבים. בנוסף קיים בכתב העת גם מדור ביקורת ספרים. כתב העת היוצא לאור על ידי מוסד יצחק ברויאר של פועלי אגודת ישראל, מזוהה עם חוגי "תורה עם דרך ארץ" וניתן בו דגש מסוים להגות ולהיסטוריה של חוגים אלו. כך למשל, בתחילת שנות ה-90, התקיים בו פולמוס בין הרב שלמה וולבה ופרופ' זאב לב בנוגע ליישומה והצלחתה של שיטת "תורה עם דרך ארץ".רוב מאמרי 'המעין זמינים באינטרנט באתר HebrewBooks (בעיקר מהשנים הראשונות), באתר ישיבת שעלבים (משנת תשס"ז) ובאתרים נוספים.

ו' באדר

ו' באדר הוא היום השישי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בו' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

ו' באייר

ו' באייר הוא היום השישי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

זליגמן בר

זליגמן (יצחק בן אריה יוסף) בר (18 בספטמבר 1825‏-30 במרץ 1897), נודע בעיקר בזכות הוצאת סידור "עבודת ישראל" (רדלהיים, תרכ"ח), ובו תיקוני נוסח ופירושי התפילות והפיוטים. עד היום מהווה הסידור אחד מן המקורות הבסיסיים באשר לפירוש התפילה ולנוסחה.

עוד הוציא ר' זליגמן בר מהדורה של המקרא, מוגהת ומדויקת לדידו. באשר לערך עבודתו זו כתב הרב מרדכי ברויאר:

"חכם זה הוציא מהדורת מקרא "על פי המסורה", על-פי מיטב הכלים המדעיים שברשותו; וגדולי המדע של זמנו תמכו בו וסמכו עליו. אך היום כבר נתפרסם ונודע ברבים, שמהדורה זו היא מלאה טעויות ושיבושים, והיא מחוסרת כל ערך. ואחת הטעויות הגדולות של בר הייתה ההסתמכות היתרה על נוסחות הרד"ק... בניגוד לעדות כתבי-היד שהגיעו אלינו מידי חכמי המסורה של טבריה. וכן לא ייעשה."

טעמי המקרא

טַעֲמֵי הַמִּקְרָא או טְעָמִים מקראים הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט המקראי (מעל המילה, מתחתיה או אחריה), המסמנים לקורא את נגינת המילים, את צורת ההגייה ואת חלוקת המשפט, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית.

יצחק ברויאר

הרב ד"ר יצחק ברויאר (גרמנית: Isaac Breuer; י"ז באלול ה'תרמ"ג, 19 בספטמבר 1883 – י"ג באב ה'תש"ו, 10 באוגוסט 1946) היה הוגה דעות, סופר ועסקן ציבור, ממייסדי אגודת ישראל, שהתנגד בחריפות רבה לציונות, והציג כיוון מחשבה שהדגיש את היות עם ישראל "עם התורה" השונה מכל לאום. משנתו מהווה סינתזה בין תפישה אורתודוקסית קיצונית לבין אידאולוגיות מודרניות, ובהיבטיה הפילוסופיים מציגה רעיונות קאנטיאניים.

מוסד יצחק ברויאר

מוסד יצחק ברויאר הוא מכון להוצאת ספרים אשר נוסד בשנות ה-50 על ידי פרופ' מרדכי ברויאר.

מסורה

המָסוֹרָה היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שמטרתה הייתה ליצור נוסח אחיד בכל קהילות ישראל ולהאחיד את הנוסח שנפלו בו מחלוקות בין כתבי יד שונים, ושמה לעצמה מטרה לקבוע את נוסחו הסופי ולמנוע שינויים או טעויות בעתיד, שאם לא אזי כל עמלם יהיה לשווא. ובכך להמשיך את מסירת התנ"ך והעברתה מדור לדור. בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים" היה חשש גדול לטעויות אנוש. בעלי המסורה התגברו על תופעה זו באמצעות ספירת מילים, צירופי מילים ותופעות שונות, שעברו במשך מאות שנות פעילותה.

מרדכי ברויאר (היסטוריון)

פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer;‏ 1918 – 28 במאי 2007, אור לי"ב בסיוון תשס"ז) היה היסטוריון ישראלי, חוקר יהדות אירופה בימי הביניים ובעת החדשה. מורה, מרצה והוגה דעות.

נאו-אורתודוקסיה (יהדות)

נאו-אורתודוקסיה, או תורה עם דרך ארץ, היא זרם אידאולוגי ביהדות האורתודוקסית שהתפתח בתחילת המאה ה-19 בעיקר בקרב יהדות גרמניה, אך גם בכמה ממדינות מערב אירופה ובחלקים של הונגריה. בין מייסדי הזרם ניתן למנות את רש"ר הירש ורבי עזריאל הילדסהיימר.

תהליכי המודרניזציה במרכז ומערב אירופה במאות ה-18 וה-19, ובעיקר מתן אמנציפציה ליהודים, הציבו בפניהם מציאות חדשה עמה היו צריכים להתמודד. התהפוכה החברתית הובילה לשינוי עמוק בציבור היהודי, שעזב ברובו את אורח החיים המסורתי ואימץ את התרבות הסובבת. הצורך למענה דתי לכך הוליד מחד את היהדות הרפורמית ומאידך את היהדות האורתודוקסית, ששאפה לשמר את הקיים.

התגובה האורתודוקסית למצב החדש הייתה מגוונת וחוקרים מחלקים אותה לרוב לשלוש: האולטרה-אורתודוקסיה שיצאה מבית מדרשו של החת"ם סופר ובעיקר תלמידיו הקיצוניים בהונגריה רבתי וסביבותיה; התגובה האורתודוקסית המאוחרת והמתונה שרווחה ביהדות מזרח אירופה; והנאו-אורתודוקסיה.

את האחרונה גילם רש"ר הירש, הוגה הראשי, בכמה ססמאות שטבע: תורה עם דרך ארץ ו-Mensch-Jisroel ("אדם-ישראל"), משמע אין סתירה בין חיים על פי התורה וההלכה לבין מודרניות, השכלה ועבודה פרודוקטיבית. הרב הירש טען כי בניגוד לרפורמים, המבקשים לשנות את היהדות בהתאם לרוח המודרנית, הרי שלדעתו מראש אין סתירה בין החיים המודרניים לתורה וניתן לשלבם יחד. בכך עומדת גישתו גם מול גישת החת"ם סופר השוללת את הקידמה – "חדש אסור מן התורה".

מבחינה ההשקפה לגבי חינוך, הנאו-אורתודוקסיה הייתה נטועה בתוכנית של תנועת ההשכלה המוקדמת על שילוב של לימודי חול עם לימודי קודש, וראשי "תורה עם דרך ארץ" ייחסו כבוד רב לנפתלי הירץ וייזל ולמשה מנדלסון. כותבים מאוחרים מטעם האסכולה אף התקשו להסביר את ההתנגדות הרבנית החריפה לבתי-הספר המתוקנים הראשונים שהחליפו את תלמודי התורה.רש"ר הירש אימץ שינויים אסתטיים שונים, מהסוג שהונהג עוד על ידי רבו חכם יצחק ברנייס ודומים לו בהתאמת ארחות בית-הכנסת לתרבות הסביבה. אף כי אלה היו מקובלים מזה זמן רב כמעט בכל גרמניה, הם הובילו להתנגשויות בינו לגורמים שמרניים כשכיהן במורביה המסורתית יותר. בין היתר, לבושו הרבני היה מודרני ומעוצב בדומה ללבושם של הרפורמים. נשא את דרשותיו בגרמנית ולא בניב היהודי וליווה את התפילות בשירת מקהלת גברים. את החופה המשמשת בחתונות העמיד בתוך מבנה בית-הכנסת ולא מחוצה לו. השינוי הרדיקלי ביותר שערך, וממנו חזר במהירות, היה השמטת תפילת כל נדרי, שנתפשה על ידי הנוצרים כהיתר להפרת שבועות ועילה לשבועת היהודים, ביום הכיפורים של 1840.אחד ההבדלים המשמעותיים שבין הנאו-אורתודוקסיה לבין התגובות האורתודוקסיות האחרות נגעה לשאלת המטרה הבסיסית. בעוד האורתודוקסיה ביקשה שיניחו לה לנפשה, הנאו-אורתודוקסיה ביקשה בדיעבד, ובהמשך לכתחילה, לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית. עבור הירש, לתרבות אירופה לא היה ערך מכשירי אלא ערך של מהות. הנאו-אורתודוקסיה שמה משקל רב במחשבה ובפרקטיקה שהיה בהם משום עמדה חיובית כלפי המודרנה, ושמה דגש על טקסים, נימוסים ואסתטיקה של בית הכנסת.

מרדכי ברויאר מציין כי הנאו-אורתודוקסים "דקדקו לרוב עד מאוד בקיום דינים בתחום הריטואלי, כגון דיני הכשרות והצומות. החמרה זו בלטה על רקע ההקלות שנהגו בתחומים אחרים, שההלכה מחמירה בהם, כגון בעניין הפרדת המינים". ברויאר מטעים כי בכך השתקפה המגמה "לאזן ויתורים לדרישות העידן החדש בספירה החברתית על ידי הדגשת יתר של מנהגים בספירה הריטואלית". הדבקות המחמירה במסורת הייתה דווקא תוצאה של אופיו המודרני של הזרם הנאו-אורתודוקסי, ולא תוצר של שמרנותו ורצונו ביציבות. בניגוד לאורתודוקסיה ההונגרית שביצרה את המנהג הרווח, הדגישו הגרמנים את ההבדל בינו להלכה המפורשת.

בהמשך לכך, הייתה הנאו-אורתודוקסיה נוקשה מאוד בתחום עיקרי האמונה; ויכוחיו הגדולים של הירש נסובו לא על שאלות הלכתיות, אלא על סוגיית האמונה המוחלטת בתורה מן השמים והמחקר מדעי בכתבי הקודש, לו התנגד בכל תוקף. הוא הוקיע כל מי שראה כסוטה מאמות מידותיו, בעיקר בריב הגדול שניהל עם הרב זכריה פרנקל. המודרניות המובהקת שלו התבטאה גם בשלילת כל תפישה לא-דתית של היהדות: הוא כתב כי לא ניתן לתרגם "עם ישראל" ל-Volk ("עם") בגרמנית, ושהכמיהה לגאולה היא לא לחידוש הקיום כאומה אלא להשבת שלטון התורה. כך התנגד גם לניסיונות לכפות התנהלות דתית מסורתית במסגרת הקהילות המאוחדות, אלא הטיף לפרישה ולהקמה של קהילות סגורות של אורתודוקסים. את האחרים ראה כבני דת אחרת.

הסינתזה שהירש הוביל בין גרמניות לאדיקות דתית החלה להתערער עוד בטרם מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד אחריה. דור חדש של צעירים הוקסם ממה שתפשו כאותנטיות של יהדות מזרח אירופה המופלית שטרם עברה תירבות משמעותי. האורתודוקסים הגרמנים והגורמים המסורתיים במזרח התקשרו במסגרת אגודת ישראל החדשה. התגברות האנטישמיות חיזקה מגמה זו. יצחק ברויאר ודומיו העלו סוגיות שלא עלו על דעתם של הוריהם וסביהם: ביקורת על האמנציפציה, משיחיות, דחיית הפטריוטיות הגרמנית והאפשרות לקיומה של לאומיות יהודית, גם אם מסוג דתי לחלוטין.עליית הנאצים לשלטון חידדה נטיות אלה. ב-1934 פרסם שמעון שוואב ספר בשם "Heimkehr ins Judentum" (שיבה ליהדות), בו פירש את האימוץ הנלהב של תרבות כללית ולימודי חול כצורך שעה שנכפה על הרש"ר בשל המצב בימיו, וקבע שהאתוס הלמדני הוא הדרך. לאחר המלחמה, נטמעו חלק מהנאו-אורתודוקסים בציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. אחרים, כשוואב עצמו, הצטרפו למזרח-אירופאים וכמה מהם הפכו לאידאולוגים חרדים ליטאים.

צמח דוד

צמח דוד היא כרוניקה היסטורית בשני חלקים שחיבר רבי דוד גנז (1541 - 1613) הכוללת את דברי ימי ישראל ודברי ימי העמים מבריאת העולם ועד לזמנו של המחבר.

רש"ר הירש

הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, בגרמנית: Samson Raphael Hirsch; כ"ד בסיוון ה'תקס"ח, 20 ביוני 1808 – כ"ז בטבת ה'תרמ"ט, 31 בדצמבר 1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. במקביל לעמידתו בראשות המאבק ברפורמים ובפוזיטיבים-היסטוריים ולקריאתו לדתיים השמרניים לפרוש מכלל הציבור היהודי שזנח את שמירת המצוות, דגל בעצמו במודרניזציה ואקולטורציה מקיפות ובהשתלבות לשונית, תרבותית ואזרחית באומה הגרמנית בגדרי שיטתו, "תורה עם דרך ארץ".

תרח

תֶּרַח הוא דמות מקראית עובדת אלילים. נולד בשנת א'תתע"ח לבריאת העולם (1883 לפנה"ס) ומת בשנת ב'פ"ג (1678 לפנה"ס), בגיל 205. בנו של נחור, הוליד בגיל 70 את אברם, שלאחר מכן נקרא אברהם, ואת הרן ונחור.

על־פי ספר בראשית, חי תרח באור כשדים, אך מאוחר יותר נדד לחרן בדרך לכנען. שם, לפי מדרש הוא שימש ככהן גדול. לפי מדרש אחר שרה, אשת אברהם, היא בתו של תרח, מאשה אחרת. על־פי מדרש נוסף, היא נכדתו.

תרח חי 205 שנה, ומת בחרן.

סיפור יציאתו של אברהם לארץ כנען החל למעשה עם יציאתו של תרח אביו. לפי המתואר בספר בראשית, פרק י"א, פסוקים ל"א-ל"ב יצא תרח לכנען בליווית אברם ואשתו ולוט נכדו. המסע לארץ כנען הופסק עם הגעתם לחרן, שם מת תרח. סיבת יציאתו של תרח למסע אינה נמסרת בתנ"ך, אך ייתכן והיא נעוצה בעימות אברם ונמרוד מלכם של הכשדים, ולכן נאלצו בני המשפחה לעזוב את ארצם. ייתכן כי עקרותה של שרה היא הסיבה ליציאתם למסע וסיבתם כלכלית גרידא. הקושי העולה מהכתוב בא לידי ביטוי בשילובו של סיפור יציאת תרח לכנען. מדוע שולב בסיפור? כמו כן אברם יוצא עם אביו לכיוון כנען ואת דרכו לארץ הוא מתחיל שוב מחרן. מדוע אם כן נכתב " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ"?. מרדכי ברויאר מסביר את הכפילות בכך שיציאת תרח לכנען היא תיאור של מסע משפחתי ואילו הליכתו של אברם היא הליכה דתית בעקבות ציווי ה'.

אברהם בנו צווה בידי ה' לעזוב את משפחתו ולנדוד, בגיל 75 שנה. מסדר הפסוקים נראה, שנפטר אביו קודם הציווי, אך, לפי המספרים הכתובים בפסוקים, כאשר אברהם היה בן 75, תרח היה בן 145. אם כן, הוא היה עדיין חי. לכן מסביר רש"י, כי התורה מציינת את מותו בהקדמה מתוך כוונה למנוע הוצאת שם רע על אברהם, בכך שיאמרו "לא כיבד אברהם את אביו, שהניחו זקן והלך לו".

על פי הקוראן סורה 6 שמו של אביו של אברהם הוא אאזר. זהו ככל הנראה שיבוש שמו של תרח, אבי אברהם על פי התורה.

בתעודות אשוריות מתקופת שלמנאסר השלישי (המאה השמינית לפנה"ס), אוזכרה עיר בשם Til-Sha-Turahi, שתוארה כעיר ארמית, ככל הנראה באזור נהר באליך, מזרחית לחרן. יש הסוברים, כי שם העיר הוא אפונים המשקף דמות היסטורית הקשורה לתרח המוזכר במקרא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.