מרדכי בנטוב

מרדכי בנטוב (גוּטגֶלד) (28 במרץ 190018 בינואר 1985) היה פוליטיקאי ועיתונאי ישראלי, מראשי תנועת השומר הצעיר ומפ"ם, עורך ביטאון התנועה "על המשמר", חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת הראשונה עד החמישית, שר השיכון ושר הפיתוח בממשלות ישראל.

מרדכי בנטוב
MordechaiBentov
מרדכי בנטוב, 1951
לידה 28 במרץ 1900
אדר ב' ה'תר"ס
גרודז'יסק מזובייצקי, פולין הרוסית
פטירה 18 בינואר 1985 (בגיל 84)
טבת ה'תשמ"ה
ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1920
מקום קבורה בית העלמין, קיבוץ משמר העמק
השכלה בית הספר המנדטורי למשפטים
שר העבודה והבינוי ה־1
14 במאי 194810 במרץ 1949
(43 שבועות)
שר הפיתוח ה־2
3 בנובמבר 19552 בנובמבר 1961
(6 שנים)
שר השיכון ה־4
12 בינואר 196615 בדצמבר 1969
(4 שנים)
חבר הכנסת
14 במאי 194822 בנובמבר 1965
(17 שנים)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5
יו"ר ועדת הכלכלה ה־2
18 בספטמבר 195115 באוגוסט 1955
(3 שנים ו-47 שבועות)

ביוגרפיה

מרדכי בנטוב נולד כמרדכי גוטגלד, בגרודז'יסק מזובייצקי שליד העיר ורשה שבפולין הרוסית, בנם של הלנה[1] ויוסף גוטגלד.

נמנה עם מקימי תנועת השומר הצעיר בפולין, ראש קן ורשה וחבר הנהגת התנועה בפולין. בפולין למד בגימנסיה בוורשה ואחר כך שנתיים בפקולטה למשפטים.

בשנת 1920 עלה לארץ ישראל. על פי עדותו, נתקל לראשונה ב"בעיה הערבית־היהודית" במאורעות 1921: "העמידו אותי, חמוש אקדח, להגן על שכונה יהודית ביפו. ראיתי מרחוק המון כפריים ערביים עם מקלות ואבנים, הצועדים כדי לפרוע ביהודים. אחריהם ראיתי נשים נושאות שקים - לאסוף את הביזה"[2].

בנטוב השלים את לימודי המשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים. הוא נמנה עם מייסדי הקיבוץ הארצי וחבר קיבוץ משמר העמק, עם אחותו הצעירה אשת התיאטרון שולמית (מיתה) בת-דורי. היה חבר ההנהגה העליונה של תנועת השומר הצעיר ונציגה במוסדות ההסתדרות[3]. חבר הוועד הפועל הציוני מטעם השומר הצעיר משנת 1935. ממיסדי עיתון התנועה "משמר"[4]. (אחר כך - על המשמר) ועורכו בשנים 19431948. מחבר תזכיר בזכות מדינה דו-לאומית, שהוגש לועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל בשנת 1946. היה חבר מנהלת העם. הצביע בעד הכרזת המדינה והיה מחותמי מגילת העצמאות. היה בין מנסחי מגילת העצמאות והוסיף את הפסקה: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם."

שר העבודה והבינוי בממשלה הזמנית (19481949). בתוקף תפקידו הודיע על כוונתו לחוקק חוק שיבטיח מקומות עבודה מתאימים לנכים[5]. כמו כן הקים את ועדת בן-סירה במטרה לנסח באופן משופר את ההצעה לפקודת בניין ערים חדשה כחוק התכנון והבנייה הישראלי[6].

חבר הכנסת מראשיתה ועד הכנסת החמישית. לא הועמד לבחירה לכנסת השישית בעקבות החלטת מפ"ם כי השרים לא יהיו חברי כנסת. שר הפיתוח בתקופת הכנסת השלישית והכנסת הרביעית (19551961), שר השיכון בתקופת הכנסת השישית (19661969).

בתו, אורה רון עוסקת באמנות, הייתה נשואה לאמרי רון, חבר כנסת לשעבר ומראשי הקיבוץ הארצי.

פרסומיו

  • תשובה לד. בן-גוריון, תל אביב: השומר הצעיר, 1944. (על אודות העמדה של השומר הצעיר בעניין החתירה להסכם עם הערבים)
  • כלכלת ישראל על פרשת דרכים, תל אביב: ספרית פועלים ומפלגת הפועלים המאוחדת, 1966.
  • ישראל, הפלשתינאים והשמאל; הביא לדפוס: ה[לל] פנימי, תל אביב: ספרית פועלים והמחלקות לתרבות ולהשכלה של הקיבוץ הארצי, תשל"ב 1971.
  • הקץ לקפאון חברתי: הדרך הישראלית – השלישית לסוציאליזם, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"א 1981.
  • ימים מספרים: זכרונות מהמאה המכרעת; רשם והביא לדפוס: רפל ברקן, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ד 1984.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ י. ג., הלנה גוטגלד, דבר, 25 באפריל 1958 (נקרולוג). וכן תערוכת ציורים של ה. גוטגלד-הוישפיגל, דבר, 22 במאי 1958; מ. מ., הציירת – אמו של שר, מעריב, 22 במאי 1958.
  2. ^ מרדכי בנטוב, ישראל, הפלשתינאים והשמאל, מבוא, עמ' 10.
  3. ^ רשימת "השומר הצעיר" לועידה הרביעית של ההסתדרות, דבר, 23 בדצמבר 1932 (מודעה)
  4. ^ ל. וילסון, בנטוב: אמריקה נדרשת לעזות, משמר, 26 בינואר 1945
  5. ^ דיוויד סלע, ‏עבודה נגישה: הממשלה משריינת משרות לנכים, באתר ישראל היום, 9 נובמבר 2018
  6. ^ ענת בר-כהן, הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק), עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח.
18 בינואר

18 בינואר הוא היום ה-18 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 347 ימים.

1985 בישראל

1985 בישראל (ה'תשמ"ה-ה'תשמ"ו) הייתה השנה בה חגגה 37 שנה מיום היווסדה.

28 במרץ

28 במרץ הוא היום ה-87 בשנה (88 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 278 ימים.

בית קאסר

בית קאסר או בית אופק הוא בית באר ברחוב מרדכי בנטוב בשכונת נווה עופר בתל אביב-יפו, אשר שימש עד 2009 את מרחב המרכז של מערך מג"ן בחיל החינוך והנוער.

הבית נבנה במאה ה-19 בידי סלים קאסר, סוחר ערבי-נוצרי עשיר שמוצא משפחתו במלטה, וששימש גם כקונסול של לא פחות מ-12 מדינות שונות. לקאסר היו אדמות רבות באזור הירקון, ובין היתר הייתה בבעלותו חווה בסמוך לכפר אל-מיר שבמקורות הירקון, שאותה מכר בנו, אנטואן, לראשוני פתח תקווה. ביתו של קאסר היה ביפו, ואת הבית באבו כביר, דרומית לדרך יפו-ירושלים הקים כארמון קיץ המשמש לאירוח ונופש. הבית נחשב לאחד הבתים המפוארים באזור יפו, והוא גם המפואר ביותר מבין בתי הבאר ששרדו.

הבאר שבחצר הבית פעלה בתחילה באמצעות אנטיליה, אך מאוחר יותר הופעלה באמצעות מנוע דיזל (משאבת המים המקורית עומדת במקומה עד היום). המים זרמו לבריכת אגירה, ומאוחר יותר, באמצעות תעלות, השקו את הפרדסים ואת הגן הפורח שסביב הבית. הקומה הראשונה, ששימשה לאחסון ושיכון פועלים וחיות משק, הייתה פשוטה יחסית, והיא קורתה בקמרונות צולבים. בקומה זו השתמרה השוקת המקורית ששימשה להשקיית הסוסים והגמלים.

הקומה השנייה מפוארת בהרבה מהתחתונה. היא נבנתה כליוואן (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), אליה מוביל גרם מדרגות רחב. המרצפות בקומה השנייה מעוטרות, וגם הקירות והתקרות עוטרו באיורים. בנוסף, תקרות העץ מעוטרות בפיתוחי עץ מורכבים. את החלל המרכזי שובר דִירֶכְּלִיכּ, האופייני דווקא לבנייה הטורקית - שני עמודי שיש המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות קשתות. ממרכז החלל המרכזי של הליוואן השתלשלה נברשת אשר אבדה עם השנים, אם כי פיתוחי העץ שמהם הייתה תלויה השתמרו בחלקם. גם חלונות הבית מסוגננים, וכללו פיתוחי אבן ועץ מרהיבים. בחלק העליון של הקירות החיצוניים נבנו פתחי אוורור עגולים. מעליהם הותקן מרזב מקושט, אשר שרד אם כי האיור נמחק עם השנים.

המבנה נבנה בראשיתו כמלבן סימטרי, אולם עם הבאת הצנרת המודרנית לארץ ישראל בידי המתיישבים האירופאים הראשונים (הטמפלרים), נוספה למבנה תוספת בנויה משמאל לחזית, המכילה שירותים ומקלחת ואשר שוברת את הסימטריה של המבנה ומעניקה לו את צורתו הייחודית.

בחצר המבנה עומד מבנה עשוי בוץ, טיט ואבני כורכר, ששימש לאחסון. מבנה זה היה ככל הנראה המבנה הראשון במקום, ולפי ההערכות הוא בן כמה מאות שנים.

לאחר מלחמת העצמאות תפס צה"ל את המבנה, והוא שימש מאז ועד שנת 2009 את חיל החינוך. לאורך השנים ישבו במבנה יחידות שונות, ומאז אמצע שנות השמונים ישבה במבנה מפקדת מרחב מרכז של מערך מג"ן (בעבר - אגף הנוער והנח"ל). הצבא ביצע במבנה שינויים מינוריים יחסית (הבולטים שבהם סגירת חלונות והקמת קירות, וכן הסבת בריכת האגירה לרחבת מסדרים), ובמקרים רבים אף שיפץ ושימר את הבית (בין היתר, הותקן גג חדש, תוקנה הצנרת והוכנסו רשתות חשמל וטלפון). רבים מחשיבים את המבנה כבית הבאר השמור והשלם ביותר בארץ ישראל, רבות תודות לשימוש הממושך של צה"ל במבנה. הבית שמור טוב יותר מהמבנים הדומים הנמצאים בסביבתו. הודות לעובדה זו ולרמת הפאר וההדר המרשימה של המבנה - הוא נחשב בית הבאר החשוב ביותר שהשתמר מתקופת הפרדסנות של יפו בשלהי המאה ה-19.

לאחר יותר משישים שנה שבהם ישב צה"ל במבנה, פינה אותו לבסוף בחודש אוגוסט 2009. כיום מיועד המבנה לשחזור ולשימור. בשנת 2011 הציע אותו מינהל מקרקעי ישראל למכירה, באמצעות עמידר, עבור סכום של כ-10 מיליון שקלים חדשים. הבניין נמכר לבסוף לארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי תאונות עבודה.

בנטוב

האם התכוונתם ל...

ה'תשמ"ה

ה'תשמ"ה (5745) או בקיצור תשמ"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-27 בספטמבר 1984, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 15 בספטמבר 1985. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשמ"ה 37 שנות עצמאות.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

ועדת הכלכלה

ועדת הכלכלה היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות.

לפי סעיף 100 (א) (3) לתקנון הכנסת, תחומי עיסוקה הם מסחר ותעשייה; אספקה וקיצוב; חקלאות ודיג; תחבורה על כל ענפיה; איגוד שיתופי; תכנון ותיאום כלכלי; פיתוח; זיכיונות המדינה ואפוטרופסות על הרכוש; רכוש הערבים הנעדרים; רכוש היהודים מארצות האויב; רכוש היהודים שאינם בחיים; עבודות ציבוריות; שיכון; תקשורת; מינהל מקרקעי ישראל; אנרגיה ותשתית; מים.

הוועדה מקדמת חקיקה ראשית וחקיקה משנית בכל תחומי פעילותה, מקיימת סיורים ודנה במגוון רב של נושאים שוטפים. כך למשל דנה במהלך הכנסת ה-16, בין היתר, בייקור תעריפי השיחות בטלפונים ניידים, בהיערכות הממשלה להתפרצות שפעת העופות ובהקמת מתקנים להתפלת מים. ישנו מנהג שתפקיד יו"ר הוועדה ניתן לחבר אופוזיציה. עם זאת, בכנסת ה-18 עמדו בראשות הוועדה חברי הכנסת אופיר אקוניס וכרמל שאמה הכהן, שניהם חברי קואליציה. זאת מכורח הסכם עם האופוזיציה בעד ראשות ועדת החוץ והביטחון.

בוועדה פועלות ועדות משנה רבות לנושאים מגוונים. לדוגמה, בכנסת ה-17 פעלו בה:

ועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים

ועדת משנה לעניין הטרמינל החדש בנתב"ג (נתב"ג 2000)

ועדת משנה לעניין חישוב תמלוגים לבעלי זכויות יוצרים ומבצעים

ועדת משנה לעניין סעיפים בתקנות הגז

ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לעניין הפעלת כביש חוצה ישראל והמשך סלילתו

ועדת משנה לנושא כוונת משרד הביטחון לבטל את נסיעות החיילים ברכבת

ועדת משנה לעניין צו הבזק

ועדת משנה לעניין סיום המשא ומתן עם העובדים להקמת מע"צ החדשה

ועדת משנה לעניין תקינות מערכות הלייזר של המשטרה.בין הוועדות המשותפות לוועדת הכלכלה ולוועדות אחרות מצויות ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך לעניין חוק הרשות השנייה וועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים לעניין משק המים.

כ"ה בטבת

כ"ה בטבת הוא היום העשרים וחמישה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ה טבת היא,

ברב השנים, פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

ממשלת ישראל השביעית

ממשלת ישראל השביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-3 בנובמבר 1955 עד ה-7 בינואר 1958, והושבעה עם היבחרה של הכנסת השלישית.

ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-7 בינואר 1958 עד ה-17 בדצמבר 1959, בזמן כהונתה של הכנסת השלישית.

ב-5 ביולי 1959 הגיש ראש הממשלה בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן-צבי והממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר כ-5 חודשים.

ממשלת ישראל התשיעית

ממשלת ישראל התשיעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-17 בדצמבר 1959 עד ה-2 בנובמבר 1961, והושבעה עם היבחרה של הכנסת הרביעית.

ב-31 בינואר 1961 הגיש ראש הממשלה דוד בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן-צבי, והממשלה הוסיפה לכהן כממשלת מעבר במשך כ-10 חודשים.

מנהלת העם

מִנְהלת העם הייתה הקבינט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה לנהל את ענייני היישוב והמלחמה.

מנהלת העם הוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני ב־12 באפריל 1948 לקראת הכרזת המדינה, לשם ניהול ענייני היישוב וניהול המערכה הצבאית, בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות שהתחוללה באותה עת. במנהלת העם היו 13 חברים והם: דוד בן-גוריון - היושב ראש, משה שרת (אז שרתוק), אליעזר קפלן, דוד רמז, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים, מרדכי בנטוב, אהרן ציזלינג, הרב יהודה לייב מימון (אז פישמן), פנחס רוזן (אז פליכס רוזנבליט), משה שפירא, בכור-שלום שטרית, הרב יצחק מאיר לוין.

חברי מנהלת העם נבחרו מבין חברי מועצת העם בת 37 החברים שהוקמה באותו מועד לשמש כפרלמנט עד להקמת המדינה. בניגוד למועצת העם, במנהלת העם לא היו נציגים קומוניסטים או רוויזיוניסטים (עיקרון שיישומו נקרא בהמשך בלי חרות ומק"י).

הישיבה הראשונה של מנהלת העם התקיימה ב-18 באפריל 1948 בבית קק"ל בתל אביב, שם התקיימו כל ישיבות המועצה עד ה-14 במאי 1948, יום תום המנדט הבריטי. בישיבה השנייה שהתקיימה ב-26 באפריל 1948 הוחלט על חלוקת התיקים. תיקי המפתח היו: שר הביטחון - דוד בן-גוריון (בנוסף לתפקידו כיושב ראש), שר החוץ - משה שרת, שר הכספים - אליעזר קפלן.

ב-12 במאי 1948, באחד הכינוסים האחרונים של מנהלת העם בבית קק"ל, דנו בהצעתו של מזכיר המדינה האמריקאי, הגנרל ג'ורג' מרשל (שהוועד הערבי העליון דחה אותה כבר), בה הפציר בהנהגת היישוב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהכריז על הפוגה של 3 חודשים במלחמה, לאור אזהרתו כי אם תוכרז המדינה יתקפו אותה צבאות ערב ויכריעו אותה בשל חולשת צבאות היישוב היהודי למול הצבאות הסדירים של מדינות ערב, וכן כי המצב עלול להוביל למלחמה כלל-אזורית. לבסוף נתקבלה ההכרעה על הכרזת המדינה, שתיקרא בשם "ישראל", במועד שנקבע, עם תום המנדט הבריטי ב־14 במאי. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הדיונים. לפי תיאור אחד, שמקורו בספרו של זאב שרף מזכיר הממשלה הזמנית, ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול. לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר - האם לקבוע מראש את גבולותיה על פי גבולות החלוקה וכי כול הנוכחים הסכימו על ההכרזה.

הוחלט אף לדחות את הצעת ההפוגה ולהימנע מלהכריז על גבולותיה של המדינה.

יום לפני הכרזת המדינה שלחה מנהלת העם הזמנות סודיות למוזמנים, בהן הם נתבקשו להגיע ביום שישי, 14 במאי 1948 בשעה 15:30 למוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, לשם קיום טקס הכרזת העצמאות.

במגילת העצמאות שקרא דוד בן-גוריון בטקס, שהייתה מגילת היסוד של מדינת ישראל, הוכרז בין היתר כי מנהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה ומועצת העם הופכת להיות למועצת המדינה הזמנית, המוסד המחוקק של המדינה.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד העבודה

משרד העבודה הוא משרד ממשלתי שפעל בישראל מקום המדינה ועד לשנת 1977, שבה אוחד עם משרד הסעד לשם הקמת משרד העבודה והרווחה. המשרד טיפל בנושאי עבודה, ובין השאר עסק בפיקוח על אכיפתם של דיני העבודה, בפיקוח על הבטיחות בעבודה והיה ממונה על שירות התעסוקה.

עם הקמת ממשלתו הראשונה של מנחם בגין, אוחדו משרד העבודה ומשרד הסעד למשרד אחד - "משרד העבודה והרווחה". צעד זה נעשה במטרה לשפר את תדמיתם של שני המשרדים, מתוך גישה המאמינה כי העבודה היא הבסיס לרווחה. בשנת 2003 בעקבות ועדת יצחקי עבר תחום העבודה למשרד התעשייה והמשרד המאוחד נקרא משרד התמ"ת (לימים משרד הכלכלה). משנת 2016 ואילך עבר תחום התעסוקה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, והמשרד המאוחד נקרא משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

משרד הפיתוח

משרד הפיתוח הוא משרד ממשלתי שפעל משנת 1953 עד שנת 1974 והיה אחראי על משאבי הטבע במדינת ישראל. משרד הפיתוח היה אחראי על החברה הממשלתית מחצבי ישראל ועל המכון הגיאולוגי לישראל, וכן על פיתוח וקידום אזורי. משרד הפיתוח יזם את הקמת הקרן לשיקום מחצבות. שר הפיתוח היה הממונה על חוק הנפט ועל מפעלי ים המלח.

ממשלת ישראל הרביעית שהוקמה ב-24 בדצמבר 1952 הקימה את משרד הפיתוח ב-15 ביוני 1953. המשרד הוקם כדי שדב יוסף ממפלגת פועלי ארץ ישראל יוכל לכהן בממשלה. ממשלת ישראל השש עשרה ביטלה את משרד הפיתוח והעבירה את סמכויותיו למשרד המסחר והתעשייה בתחום החשמל, הנפט ואוצרות הטבע, למשרד האוצר בתחום הדלק.

יורשו של משרד הפיתוח הוא משרד האנרגיה והמים.

על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.

שבח מופת

שבח-מופת, או בשמו המלא: בית הספר הרב תחומי "שבח-מופת" למדעים ולתרבות, הוא בית ספר תיכון שש-שנתי בתל אביב-יפו, המזוהה עם ציבור העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. החל משנת 2010, בית הספר הוא חלק מרשת עמל. בשנת 2019 עבר בית הספר מרחוב המסגר לרחוב מרדכי בנטוב בתל אביב ושמו הוחלף לבית הספר להייטק ואומנויות ע"ש שמעון פרס.

שרי הבינוי בממשלות ישראל
גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכול • מרדכי בנטוב • זאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לוינתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתאריאל אטיאסאורי אריאליואב גלנטיפעת שאשא-ביטון סמל מדינת ישראל
שרי הפיתוח בממשלות ישראל
דב יוסף • מרדכי בנטוב • גיורא יוספטליוסף אלמוגיחיים יוסף צדוקמשה קולחיים לנדאוחיים גבתיחיים בר-לב סמל מדינת ישראל
שרי הסעד, העבודה והרווחה בממשלות ישראל
שרי הסעד (1948–1977): יצחק מאיר לויןחיים משה שפיראפרץ נפתלייוסף בורגמיכאל חזניויקטור שם-טוביצחק רביןזבולון המרמשה ברעם סמל מדינת ישראל
שרי העבודה והרווחה (1977–2003): מרדכי בנטוב • גולדה מאירמרדכי נמירגיורא יוספטליגאל אלוןיוסף אלמוגימשה ברעםמנחם בגיןישראל כץאהרן אבוחציראאהרן אוזןמשה קצביצחק שמיררוני מילואאורה נמיראלי ישירענן כהןשלמה בניזריאריאל שרון
שרי הרווחה (2003–2007): זבולון אורלבאהוד אולמרט
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007 ואילך): יצחק הרצוגמשה כחלוןמאיר כהןבנימין נתניהוחיים כץ
חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטר • מרדכי בנטוב • יצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות
יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
מנחם בדר • מרדכי בנטוב • בנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמןאיתן כבל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.