מרדכי בן הלל הכהן

מרדכי בן הלל הכהן (נולד קאהן או כגן; י"ג בשבט תרט"ז, 1856, מוהילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – כ"ג בכסלו תרצ"ז, דצמבר 1936, חיפה) היה איש ציבור ופעיל ציוני, איש עסקים, עיתונאי וסופר עברי ארץ ישראלי, ממייסדי תל אביב.

מרדכי בן הלל הכהן
Mordechai Ben Hillel HaCohen

ביוגרפיה

נולד בשנת 1856 בעיר מוהילב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). בהמשך עברה המשפחה לסנקט פטרבורג, ואביו הילל כגן התפרנס ממסחר. בשנת 1882 נשא לאשה את שפרה-בתיה לבית פבזנר, אחותו של שמואל יוסף פבזנר. בני הזוג הכהן עברו להומל שבלארוס, שם עסק מרדכי בן הלל הכהן בתעשייה ובמסחר של מוצרי עץ.

הכהן, שנמנה עם פעילי תנועת חובבי ציון, השתתף בשנת 1897 בקונגרס הציוני הראשון בבזל ונשא בו נאום בעברית. כן כתב בעיתונים עבריים כמו "הלבנון", "הצפירה", "הקול", "השילוח" ואחרים. היה ממייסדי אגודת הסופרים העבריים.[1]

בשנת 1901 פרסם מאמר בשם "על הרועים הרעים" שפתח פולמוס גדול בנושא הרבנים מטעם.

בשנת 1905 הקים סניף של עסקיו בחיפה, והיה בין מייסדי בית החרושת "עתיד" (לימים "שמן תעשיות"). בשנת 1907 עלה לארץ ישראל, היה בין מייסדיה של תל אביב ושימש חבר ועד העיר מראשיתו. כן היה בין מייסדי אגודת הסופרים העברים. יוסף חיים ברנר היה מזכירו האישי. בתל אביב התגורר הכהן ברחוב הרצל 11, בפינת רחוב ליליינבלום. בשנת 1917 גורש הכהן מתל אביב יחד עם שאר התושבים על ידי השלטונות העות'מאניים. בעקבות הכיבוש הבריטי עבר הכהן לירושלים, והיה בין מייסדי בנק הלוואה וחסכון. ביתו עמד ברחוב אתיופיה, בצמוד לבית אליעזר בן יהודה.

בעת ביקור בחיפה אצל בניו שמואל ודוד הכהן בחודש דצמבר 1936 לקה הכהן בלבו ונפטר. הובא למנוחות בבית הקברות בבנימינה, שבה התגוררו בניו הלל ושמעון.

עיקר ארכיונו, ובו התכתבות, תעודות לתולדות היישוב בארץ ישראל, חומרים ארכיוניים בענייני עסקנות ציבורית, מוסדות תרבות, עיתונות ועניינים אישיים, שמור בספרייה הלאומית; חלקים נוספים נמצאים בארכיון הציוני המרכזי[2] ובמכון גנזים.

במלאת 150 שנה להולדתו פורסמו יומניו ("יומנים 1934–1936").

הסופר אשר ברש מתאר את הכהן בספרו "כעיר נצורה" בדמותו של ליש בן פלתיאל.

משפחתו

האחיות לבית הכהן בנות מרדכי בן הלל ושפרה בתיה. מימין לשמאל- דינה הכהן רוזה גינ-GNAR-330969
שתיים מבנותיו של בן הלל הכהן, חנה ודינה, יחד עם רוזה גינוסר. 1928

ארבעה בנים היו למרדכי ושפרה-בתיה הכהן: הלל, שמעון, שמואל[3] ודוד; ושלוש בנות: דינה, רוזה וחנה. בנו, דוד הכהן, היה לימים חבר שש הכנסות הראשונות. בתו חנה נישאה למנהיג הציוני ארתור רופין. בתו רוזה גינוסר-גינצבורג, שהייתה עורכת הדין הראשונה בארץ, נישאה לבנו של אחד העם, שלמה גינוסר-גינצבורג. כלתו נחמה זלטובסקי-הכהן (אשת שמעון הכהן), שהייתה חברה ב"הגנה", נרצחה בהתקפה על אוטובוס 2094 ונחשבת להרוגה הראשונה במלחמת העצמאות.[4]

בת אחיו הבכור של מרדכי הכהן, יצחק, הייתה פעילת הציבור הסוציאליסטית רוזה כהן (לימים רבין), שהייתה חברת מועצת עיריית תל אביב, אמו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין.

פרסומיו

חוברות:

  • אוכלי לחם העצבים: ממצב בני ישראל בארץ רוסיא: בארות נשברים, סנקט פטרבורג: דפוס צדרבוים וגולדנבלום, תרל"ט. ‬(על מצבם הכלכלי של יהודי רוסיה)
  • דברים כהויתם: Pro demo sun, יפו: דפוס איתן, תר"ע. (בנושא מסחר ביישוב)
  • לקראת העתיד: עשרה מאמרות, ירושלים: דפוס עזריאל, תרע"ח. (בענייני דיומא)
  • תולדות אליעזר בן-יהודה, ירושלים: דפוס המדפיס, תרפ"ג.
  • הקואופרציה האשראית בא"י,‫ תל אביב: מסחר ותעשייה, תרפ"ז.
  • חיים נחמן ביאליק: המגמה והסביבה בשירתו; מנחה ליום מלאת להמשורר ששים שנה (עשרה בטבת תרל"ג–תרצ"ג),‫ ירושלים: דפוס הספר, תרצ"ג.
  • הלויה, חוברות 31–32 של נצנים: ספורי ילדים, ורשה: תושיה, תרס"ז. ‬

ספרים:

  • מערב עד ערב / נאסף מן המאמרים הישנים ומן החדשים של מרדכי בן הלל הכהן, 2 כרכים, וילנה: דפוס פ' גארבער, 1904.
  • בסבכי היער: ספור, ירושלים: דפוס מוריה, תרפ"א.[5]
    • בסבכי היער: ועוד סיפורים,‫ תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ד.
  • כבר: פרקי זכרונות / ערוכים לדפוס על ידי מרדכי בן הלל הכהן,‫ ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ג.‬
  • עולמי, 5 כרכים, ירושלים תרפ"ז–תרפ"ט. ‬[6]
  • מלחמת העמים: יומן, ירושלים תרפ"ט–תר"ץ. (כתבי מרדכי בן הלל הכהן ו–י) (בצירוף מבוא והערות מאת שמעון רובינשטיין: ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"א–תשמ"ה.)
  • אתחלתא, 2 כרכים,‫ ירושלים תרצ"א–תש"ב. ‬(כתבי מרדכי בן הלל הכהן יא–יב)
  • אין מאמע לשון: געקליבענע שריפטן, וילנה: דפוס פראד'- און האנדלס-קאאפ', 1935. (ביידיש)
  • ספר שמות,‫ ירושלים: עינות, תרצ"ח.
  • יומנים: 1934–1936 (הביאו לדפוס: נעמי קפלנסקי ונעמי אבקין), ירושלים תשס"ו. (יצא במלאת 150 שנה להולדתו ו-100 שנה לעליית המשפחה ארצה)

ספרי יובל לכבודו

  • מבקר עד ערב: ספר יובל לר' מרדכי בן הלל הכהן במלאת חמשים שנה לעבודתו הספרותית, תרל"ד-תרפ"ד (תשורה מאת ידידיו ומכבדיו), ירושלים: מדפיס, תרפ"ה. (התוכן: I: מבקר עד ערב: המאמר הראשון וקטע מספר האחרון של חתן היובל. II: מרדכי בן הלל הכהן: ביוגרפיה וביבליוגרפיה מאת ז’ פישמן. III: תרל"ד-תרפ"ד מאמרים שונים. VI: חגיגת היובל. V: מכתבים ותלגרמות של ברכה מסופרים, עסקנים ומוסדות.)
  • צבי קרול (עורך), אור לעת ערב: ספר יובל לר' מרדכי בן הלל הכהן: במלאת ששים שנה לעבודתו הספרותית: תרל"ד-תרצ"ד,‫ ירושלים: דפוס הספר, תרצ"ד.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ ראו ד"ר ש. ברנפלד, אגודת הסופרים, הזמן, 26 ביוני 1903.
  2. ^ מרדכי בן הלל הכהן, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
  3. ^ נקרולוג: שמואל הכהן, דבר, 9 ביוני 1947.
  4. ^ אלידע בר שאול, הבחורות ההן, באתר ערוץ 7.
  5. ^ על הספר: סין, מארון הספרים: ספורי סבא, דואר היום, 12 בינואר 1934.
  6. ^ ביקורת: ב. ש., מהעבר הקרוב, דבר, 10 ביוני 1927; מרשימותיו של קורא, דבר, 23 בדצמבר 1927.
אברהם אלברט ענתבי

אברהם (אלברט) ענתבי (Albert-Abraham Antébi; ה'תרכ"ט, 1869, דמשק – ב' באדר ב' ה'תרע"ט 4 במרץ 1919, איסטנבול) היה מהנדס ומורה, מחשובי המנהיגים והעסקנים ביישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20, בעל השפעה רבה על השלטונות העות'מאניים. תרם רבות להתפתחות החינוך וההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (בעבר: אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל או אגודת הסופרים העבריים) היא אגודה מקצועית של הסופרים והמשוררים כותבי העברית בישראל (קיימות בישראל גם אגודות של סופרים כותבי שפות אחרות, כגון ערבית) והיא מקבילה לאיגוד כללי של סופרים בישראל.

בית משפט השלום העברי

בית משפט השלום העברי היה מערכת שיפוטית להתדיינות בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודיים בתקופת היישוב.

בית משפט השלום העברי נוסד ביפו בשנת 1909 על ידי המשרד הארצישראלי. בהיווסדו עמד בראשו ארתור רופין והמזכיר הראשון שלו היה ש"י עגנון.

רוב המחקר התאורטי בוצע במוסקבה, באגודה מדעית שהוקמה ב-1918.

שמו של בית המשפט הוענק לו על מהתנ"ך

ההתדיינות בפני בית משפט השלום העברי הייתה רצונית, לפי דיני הבוררות שנהגו באותה עת. בית המשפט פעל בערי הארץ ומושבותיה והוציא תקנות בדבר סדרי דין ודיני ראיות. רוב השופטים שכיהנו בו לא היו משפטנים, והם פסקו לפי דרכי 'השכל הישר' והמחשבה הפשוטה. בבית משפט זה ניסו להמעיט את ההזדקקות לעורכי דין, ולהפוך את ההליך המשפטי לנגיש ופתוח לציבור. השופטים שאבו את השראתם ממקורות היהדות, ומכאן הכינוי: 'העברי'.

בית משפט השלום העברי פעל בעיקר בשנות העשרים, עת התקיימו בפניו כ-2000 התדיינויות בשנה. עם זאת, לא רכש מעמד רציני במדינה המתפתחת. לא היו בידיו אמצעי אכיפה, והיהודים מיעטו לפנות אליו מיוזמתם: הדתיים בחרו להתדיין בבית הדין הרבני, ואילו החילוניים פנו לבתי המשפט המנדטוריים, אשר דן בהגינות וביעילות בעניינים אזרחיים, שלא היה בהם היבט לאומי או פוליטי. בספר מקיף [דרושה הבהרה] שנכתב אודות עלייתם ושקיעתם של בתי משפט השלום העברי נטען כי עורכי הדין היהודים היו עוינים כלפיהם מפני שאלו לא חייבו ייצוג משפטי ולא הקפידו על פרוצדורות משפטיות.

ארכיון בית משפט השלום העברי בירושלים בשנים 1920–1928 נשמר בשלמותו והוא נמצא בארכיון העיר ירושלים.

בן הלל

האם התכוונתם ל...

גירוש תל אביב

גירוש תל אביב היה אירוע בתולדות היישוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. באביב 1917 הוציאו השלטונות העות'מאניים צו גירוש כולל לתושבי העיר יפו והשכונה תל אביב, אולם למעשה הוא נאכף בעיקר כלפי יהודים. העות'מאניים הסבירו את דרישתם לפינוי התושבים, כדי להגן עליהם מפני פגיעת האויב בדרך הים, ובעקיפין טענו כי התושבים היהודים עלולים לבגוד ולסייע לחדירת האויב. הצו לגירוש תל אביב הובא לפני פרנסי השכונה בערב פסח תרע"ז, 6 באפריל 1917. חתם עליו אחמד ג'מאל פאשה, המושל הצבאי של ארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה.

תושבי תל אביב ויפו היהודים ארגנו את "ועד ההגירה" בראשותם של מאיר דיזנגוף ומנחם יצחק קליונר (חברי הוועד הנוספים היו: שמעון רוקח, אברהם לב, שמואל אשכנזי, י"ד הורוביץ ובצלאל יפה), והם דאגו לבואם של תושבי מושבות הגליל וצפון הארץ, אשר הגיעו לתל אביב עם עגלותיהם והובילו את המגורשים למקומות יישוב חדשים.

כ-10,000 גולים (לפי אומדנים אחרים עד 5,000) יצאו מתל אביב אל רחבי הארץ, והעיר התרוקנה מתושביה, מלבד כמנין שומרים מבני השכונה שנקראו "הקבוצה היפואית". הגולים נדדו לירושלים, למושבות במרכז הארץ (פתח תקווה וכפר סבא) ובצפונה, שם התפזרו בין מושבות הגליל התחתון, בזכרון יעקב, טבריה ובצפת. בתי היהודים ורכושם בעיר הנטושה נשמרו ברשות השלטונות על ידי קומץ שומרים יהודים וכמו כן שיחרר ג'מאל פאשה שני רופאים יהודים שהצטרפו לשניים הקיימים על מנת לטפל בגולים. למרות זאת סבלו המגורשים מרעב וממחלות וחלקם מתו בעת גלותם. רק לאחר כיבוש חלקה הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 ניתן לגולים לשוב לבתיהם.

דפוס אחדות

דפוס אחדות (כיום, רשמית, "אחדות (1977) דפוס אופסט ובלט אגודה קואופרטיבית בתל אביב בע"מ") הוא בית דפוס קואופרטיבי שהוקם על ידי חברי תא פועלי ציון בירושלים ב-1910 והיה לבית הדפוס העיקרי של תנועת העבודה.

הצבעים הלאומיים של ישראל

הצבעים הלאומים של ישראל הם התכלת והלבן כפי שהם מוצגים בדגל המדינה. הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל ומהווים סמל בלתי פורמלי, אשר אינו מעוגן בחוק. למרות אי החקיקה בנושא, השימוש בצבעים אלו, כהפגנת פטריוטיות, נפוץ בקרב העם ורשויות המדינה כאחד.

טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים

טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים התקיים בהר הצופים בז' בניסן תרפ"ה, 1 באפריל 1925, כחלק מחגיגת הפתיחה של האוניברסיטה העברית בימים ז'-י' בניסן תרפ"ה 1‏-3 באפריל 1925. הטקס נועד לסמן בתודעה הציבורית את תחילת פעילותה של האוניברסיטה העברית כמוסד אקדמי מוביל בעם ישראל, שהוקם בתכנונה של התנועה הציונית בארץ ישראל.

לקראת הטקס, פעלו במסגרת האוניברסיטה: "המכון למדעי היהדות" ו"המכון לכימיה ולמיקרוביולוגיה" במחקר ובהוראה, והספרייה; וכן ניצבו בנייני המכונים למדעי הטבע; חגיגת הפתיחה כללה סעודה רבת משתתפים והנחת אבן פינה לבניין "המכון לפיזיקה ולמתמטיקה" על שם אלברט איינשטיין; כולם בהר הצופים. הטקס נערך בתיאטרון המעלות בהר הצופים ("שהוכן לטקס, הגם שטרם הושלמה בנייתו") והחל בשעה שלוש אחר הצהריים; בין הנואמים היו חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית יושב ראש הטקס, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המשורר חיים נחמן ביאליק והנציב העליון הרברט סמואל.

לפי אומדן השתתפו בו כשבעת אלפים בני אדם, תושבי ארץ ישראל ואורחים מחוץ לארץ, מנהיגים, אנשי דת ואנשי צבא ומנהל בריטיים, נציגי ממשלות ומשלחות אוניברסיטאיות, מבריטניה, אירלנד, ארצות הברית, הולנד, מצרים, שווייץ, צרפת, קנדה, פולין ואוסטריה.בין המוזמנים והמשתתפים היו הלורד בלפור, מנחם אוסישקין, הרב יעקב מאיר, פילדמרשל אלנבי, הרב ד"ר יוסף הרמן הרץ, הרב ד"ר ישראל לוי, אחד העם (אשר גינצברג), יהודה לייב מאגנס, מרדכי בן-הלל הכהן, פטריק גדס, אוטו ורבורג, רונלד סטורס, זליג ברודצקי, יעקב טהון, לורד אולסווטר, נורמן בנטוויץ, הרב ד"ר שור, מרדכי נורוק, נחום סוקולוב, פרופ' ארתור שוסטר, הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייס, רוברט מונד, יוסף קלויזנר, הרמן כהן (האוניברסיטה של לונדון), הרב פרופ' צבי פרץ חיות, ז' הופיין, יוסף שפרינצק, זלמן שניאור, שמואל לנדמן, שאול טשרניחובסקי, אלברט חיימסון, מאיר גרוסמן (סוכנות טלגרף), גרשון אגרונסקי, ה' פרבשטיין, בוריס ש"ץ, הרמן שטרוק, גוסטב טק, אביגדור גולדשמיט, איריס קסטלו, ורה ויצמן, ג'ון הנרי פטרסון, מאיר דיזנגוף, יוסף הורוביץ, משה גאסטר, אריאל בן-ציון, אחמד לוטפי אל-סייד, ליאופולד פיליכובסקי, הרב מרדכי רפאל חיים הכהן.

כגן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מרדכי בן הלל

רבי מרדכי בן הלל הכהן (ידוע בכינויו 'המרדכי') (ה'י', 1250 – כ"ב באב ה'נ"ח, 8 באוגוסט 1298) היה מחשובי הפוסקים באשכנז בדור שאחרי בעלי התוספות, תלמיד רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג ומחבר ספר 'המרדכי', ספר פסיקה מרכזי ביהדות אשכנז. נרצח במהלך פרעות רינדפלייש.

מרדכי הכהן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

משה לייב ליליינבלום

משה יהודה לייב לִילְיֶינְבְּלוּם (בראשי תיבות: מל"ל; בכתיב יידי: ליליענבלום; ברוסית: Мойше Лейб (Моисей Лев) Гиршевич Лилиенблюм; כ"ט בתשרי תר"ד, 22 באוקטובר 1843, קיידאן, פלך קובנה, האימפריה הרוסית – ג' באדר א' תר"ע, 12 בפברואר 1910, אודסה, פלך חרסון, שם) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.

משפחת הכהן

משפחת הכהן היא משפחה יהודית, ענף למשפחות כהן, המיוחסת לרבי יחיאל מפריז. מוצאה מן העיר מוהילב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלרוס). בהמשך עברה המשפחה לסנקט פטרבורג. כמה מצאצאיה תפסו תפקידים בכירים ועמדות מפתח בצמרת היישוב היהודי בארץ ישראל ובמדינת ישראל.

רב מטעם

רב מטעם הממשלה (בראשי תיבות: רב מטעה"מ) או רַבִּינֵר או רב העדה היה תפקיד ניהולי-פקידותי באימפריה הרוסית, בקהילות היהודיות הגדולות. ממלאי תפקיד הרב מטעם היו צריכים לדעת רוסית, להיות בוגרי בית ספר בינוני (מין חטיבת ביניים) רוסי או סמינר רבני רוסי ולהיבחר על ידי הקהילה היהודית או נציגיה ולקבל את אישור המושל הרוסי. בני הקהילה קצבו את שכר הרב, מתוך כספי מס השחיטה הכשרה, והיו מחויבים לשלם לו כל חודש במשך שלוש שנות כהונתו.

הרב מטעם לא היה מחויב בהשכלה דתית ולא ציפו ממנו להיות מעורב בנושאי דת. הוא היה אמור לייצג את הקהילה היהודית מול השלטונות הרוסיים, לרשום נישואים, לידות ופטירות ולשמש דרשן בנושאי מוסר. למילוי הצרכים הדתיים נהגו הקהילות לשכור רבנים אורתודוקסים חסרי השכלה כללית בתואר עוזר לרב. החוק הרוסי איפשר שכירת "עוזר לרב" לכל אלף משפחות יהודיות.

מרבית הרבנים האורתודוקסים חסרו את ההשכלה הכללית וידיעת השפה הרוסית, לכן לא התחרו על התפקידים. השכר, ששילמו הקהילות, היה מצומצם, לכן בעלי ההשכלה לא נהרו לתפקיד זה. את החלל מילאו בעיקר משכילים ציונים, שראו בתפקיד הדרשן את הצינור המאפשר להם לקשר עם הציבור הרחב וגם ניצלו אותו, עד שהשלטונות אסרו זאת במפורש.

רוזה גינוסר

רוזה גינוסר (גינצברג) (14 ביולי 1890, הומל, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 10 בינואר 1979, ירושלים) הייתה פעילת ציבור ומשפטנית ישראלית, יושבת ראש ונשיאת ויצ"ו העולמית, האישה הראשונה בארץ ישראל שעסקה בפרקטיקה משפטית ופתחה משרד עורכי דין עצמאי. נחשבת לעורכת הדין הראשונה בארץ ישראל.

רוזה כהן

רוזה (ראסי רייזה) כהן (רבין) (תר"ן, 1890, מוהילב, תחום המושב של האימפריה הרוסית – ח' בכסלו תרצ"ח, 12 בנובמבר 1937, תל אביב) (כונתה גם רוזה האדומה, בעקבות רוזה לוקסמבורג) הייתה פעילת ציבור סוציאליסטית, חברת מועצת עיריית תל אביב, מועצת פועלי תל אביב, ועד ההורים המרכזי בתל אביב ופעילה מרכזית ב"הגנה". אמו של יצחק רבין.

רחוב אתיופיה

רחוב אתיופיה (בתקופת המנדט הבריטי ואף לאחר מכן: Abyssinian street רחוב החבשים) הוא רחוב במרכז העיר ירושלים, היוצא מרחוב הנביאים, ומקביל לרחוב בני ברית הסמוך.

שלמה גינוסר

שלמה גינוסר-גינצברג (16 באוקטובר 1889, חשוון תר"ן, אודסה – 31 בדצמבר 1968, י' בטבת תשכ"ט, ירושלים) היה פעיל ציוני, עיתונאי ודיפלומט ישראלי. היה מחברי הוועדה המקימה של האוניברסיטה העברית בירושלים, והמנכ"ל הראשון של האוניברסיטה. בנו של אחד העם.

שמואל יוסף פבזנר

שמואל יוסף פֶּבְזְנֶר (בכ"א בכסלו תרל"ט, 17 בדצמבר 1878 – 7 במאי 1930) היה סופר, מצירי הקונגרס הציוני הראשון (1897), מחלוצי המהנדסים והתעשיינים בארץ ישראל, מבוני חיפה העברית ומנהל הטכניון בשנים 1927–1929.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.