מרדכי ארדון

מרדכי ארדון (13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) היה מגדולי הציירים הישראלים ובעל שם עולמי. יצירותיו משקפות ממד מטאפיזי השואב את השראתו מעולם התרבות היהודי, תוך שימוש בשפה סמלית וברוח האמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה בשנת 1954 זכה ארדון בפרס אונסק"ו ובשנת 1963 זכה בפרס ישראל לציור.

מרדכי ארדון
Mordecai Ardon
מרדכי ארדון (1977)
לידה 13 ביולי 1896
גליציה
פטירה 18 ביוני 1992 (בגיל 95)
ישראל
לאום יהודי
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אמנות מופשטת, סוריאליזם
יצירות ידועות חלונות ארדון
www.ardon.com

ביוגרפיה

ארדון נולד בטוחוב שבגליציה כמרדכי אליעזר ברונשטיין. אביו היה שען וצורף זהב. לדבריו הוא אשר לימד אותו ש"באבני חן צבעוניות כמוס סוד". צבעוניות זו אהובה על ארדון ואופיינית לו. בשנות ה-20 למד בבית ספר "באוהאוס" בגרמניה והיה תלמידם של כמה מגדולי אומני התקופה, ביניהם פול קלה, וסילי קנדינסקי וליונל פיינינגר.

ארדון עלה לארץ ישראל בשנת 1933 והקים את ביתו בירושלים, בשכונת יפה נוף הניבטת אל נוף הרי יהודה. כמו ציירים ישראלים אחרים, הושפע ארדון מהנוף המקומי ומהצבעים הבוהקים. הנוף היה לארדון כלי לחיפוש אחר הנסתר. שימוש זה בנוף ניכר מתיאוריו המוקדמים את סגולותיה הרוחניות של ירושלים והריה, הוא נותן פרוש אישי ומקורי לנוף, המסתכל בנופי ארדון מרגיש את הדרמטיות שבהם בכל משיחת מכחול, בעבודותיו המאוחרות, הנוף מקבל אופי קוסמי.

בשיא פעילותו עמד ארדון בראש בית הספר לאמנות בצלאל, בשנות ה-40. הוא הטביע באופן ניכר את חותמו על המוסד, בהכניסו אליו את המושג "אמנות מודרנית" בהשראת הניסיון והידע של הבאוהאוס.

בשנת 1974 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". הוא היה נשוי למרים בשנת 1923 והיה אב לבן יחיד, מיכאל ארדון, שהיה פרופסור לכימיה באוניברסיטה העברית.

השכלה

  • 1920-25 – למד בבהואוס, ויימר, אצל הציירים איטן, קליי, קנדינסקי, פיינינגר
  • 1926 – לימודים אצל מקס דורנר

הוראה

פרסים

אמנות במרחב הציבורי

יצירתו

חלונות ארדון בספריה הלאומית - מבט 3
פרט מחלונות ארדון בהגדלה.

עיקר פעילותו היצירתית של ארדון הייתה בין השנים 1955 ל-1988. בשנים אלו קנה לו שם של יוצר אינדיבידואליסט מובהק, ושלביה של יצירתו הובילו אותו מתפיסה ציורית מובהקת להתגבשות צורנית, ולבסוף אף למופשטות בתכלית.

השימוש הסימולטני בפרטים תיאוריים גלויים לעין ובצורות סתמיות, אפשר לו להמחיש את הדרמה שביצירותיו. ארדון הסתייע בתקדימים של יוצרים אחרים ובהשראה, ובראש ובראשונה בזה של מורו פאול קליי וגם מעבודתם של הסוריאליסטים. ארדון גיבש לו שפה שאת משמעותה האמיתית יש לחפש בגלוי ובנסתר גם יחד.

יצירתו המוכרת ביותר של ארדון היא חלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. חלונות הויטראז' הגדולים משולבים בקיר המבואה של הספרייה הלאומית אשר בלב הקמפוס, והם מציגים את חזון השלום האוניברסלי של הנביא ישעיהו.

יצירתו "נקר הזמן" נמכרה באפריל 2006 בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס במחיר שיא בינלאומי לציור ישראלי: 643,200 דולרים.

פרסומים

סרט על ארדון

  • דיוקנו של אמן - מרדכי ארדון, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי, (תסריט ובימוי : יונה זרצקי, מפיקים : יגאל אפרת, שמואל אלטמן), 1980, (30 דקות), בגרסאות : עברית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית).
  • ויהי ערב, ויהי בוקר, הפקת הסרט וזכויות היוצרים - Pro-Images / Felix Productions (תסריט ובימוי: איתן קפון), 1989 (24 דקות).

ראו גם

לקריאה נוספת

מאמרים

  • יוסי ארנרייך, הכתב והמכתב, עיון ביצירתו של מרדכי ארדון, יצחק ש' רקנטי (עורך), אות לעולם: האות העברית – הגות, אמנות, עיצוב, משרד החינוך, ירושלים, תשס"ח, עמ' 78-69.
  • גדעון עפרת, מרדכי ארדון: מפלצת הזמן או מלאך ההיסטוריה?, משקפיים 20, 1994, עמ' 21-14.[1]
  • מרים יזרעאל, בראשית הייתה האות: מרדכי ארדון – בין סוד הבריאה לחזון אחרית הימים, סטודיו 35, 1992, עמ' 44-42.
  • סופי בלי, מרדכי ארדון. "חלל, זמן ומטאפיזיקה" (היו תערוכות), סטודיו 148, 2003, עמ' 69-68.
  • זיוה מיזלש, שאגאל וארדון: הפרובלמטיקה של אמנות יהודית, בתוך: דוד קאסוטו (עורך), היהדות והאמנות, 1989, המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו ע"ש דוד ובתיה קוטלר, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, עמ' 428-397.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נדפס גם בתוך: גדעון עפרת, בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2004, עמ' 236-227; הנ"ל, ביקורי אמנות; פרקים על אמנים ישראלים, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמ' 236-227.
13 ביולי

13 ביולי הוא היום ה-194 בשנה (195 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 171 ימים.

1896

שנת 1896 היא השנה ה-96 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1896 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

18 ביוני

18 ביוני הוא היום ה-169 בשנה (170 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 196 ימים.

1992

שנת 1992 היא השנה ה-92 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1992 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1992 בישראל

1992 בישראל (ה'תשנ"ב - ה'תשנ"ג) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 44 שנה מיום היווסדה.

בצלאל החדש

"בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות" או "בצלאל החדש" הוא בית ספר לאמנות ועיצוב שהוקם בירושלים בשנת 1935 במקומו של "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות". בית הספר התמקד בפיתוח עיצוב פונקציונאלי, בעל היבטים חברתיים, בהשפעת המודרניזם האירופי. בנוסף בית הספר ביקש לקדם את העיצוב המתועש בארץ ישראל. בשנת 1955 קיבל המוסד הכרה אקדמית והפך ל"בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב".

ג' באב

ג' באב הוא היום השלישי בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בג' אב היא פרשת דברים.

ה'תרנ"ו

ה'תרנ"ו (5656) או בקיצור תרנ"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-19 בספטמבר 1895, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 7 בספטמבר 1896. שנה מסוג השא, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

ה'תשכ"ג

ה'תשכ"ג (5723) או בקיצור תשכ"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-29 בספטמבר 1962, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 18 בספטמבר 1963. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ג 15 שנות עצמאות.

ה'תשנ"ב

ה'תשנ"ב (5752) או בקיצור תשנ"ב

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-9 בספטמבר 1991

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 27 בספטמבר 1992

.המולד של תשרי חל ביום שני, 9 שעות ו-54 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה חמישית לשמיטה, ושנת 14 במחזור העיבור ה-303. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 12 במחזור השמש ה-206.שנת ה'תשנ"ב היא שנת 1,923 לחורבן הבית, ושנת 2,303 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ב 44 שנות עצמאות.

הביאנלה של ונציה

הביאנלה של ונציה (באיטלקית: Biennale di Venezia) היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת בוונציה שבאיטליה. התערוכה נערכת מדי שנתיים ומכאן שמה, "ביאנלה", שפירושו באיטלקית הוא "דו-שנתי". הביאנלה של ונציה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם האמנות, ומכל מדינה נבחרים להשתתף בה אך ורק האמנים הבולטים ביותר בתחומם, אשר יוצרים יצירות אמנות במיוחד לקראתה. כחלק מהביאנלה נערך גם פסטיבל הסרטים של ונציה ומתארחות בעיר הצגות תיאטרון ומיצגים.

התיכון ליד האוניברסיטה

התיכון ליד האוניברסיטה, המכונה בראשי תיבות ליד"ה (שם קודם: תיכון בית הכרם), הוא בית ספר הכולל חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ליד האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

חלונות ארדון

יצירתו של מרדכי ארדון 'חזון ישעיהו', המוכרת יותר כ'חלונות ארדון', היא יצירה מונומנטלית הכוללת חלונות זכוכית צבעוניים (ויטראז') אדירי ממדים (17X6.5 מטר), המעטרים את קיר המבואה בספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. החלונות עשויים להיחשב כשיא יצירתו של האמן[דרוש מקור]. ארדון החל בהכנה לביצועה לקראת סוף 1980, והעבודה נמשכה ארבע שנים. ביצוע העבודה, בפיקוחו של האמן, נעשה ב"אטלייה סימון" בריימס (Reims) שבצרפת, על ידי שארל מארק בין השנים 1982-84. המפעל התאפשר גם הודות לתרומתם ולמאמציהם של אפרים וצפירה אילין.

טריפטיכון

טריפטיכון (מיוונית tri=שלושה + ptychē=קיפול; מכונה בעברית לעיתים גם טריפטיך, על פי האנגלית) היא יצירת אמנות המורכבת משלושה חלקים.

צורת אמנות זו הייתה נפוצה בעיקר אצל ציירי הרנסאנס והפסלים, במיוחד אצל אלה אשר עסקו בנושאים דתיים. הטריפטיכון היה ציור או תבליט המחולק לשלושה לוחות שהיו מחוברים ביניהם בעזרת צירים, והיוו יצירת אמנות אחת. קישוט המזבח בכנסיות וקתדרלות באירופה וגם במקומות אחרים, היה לרוב בצורת טריפטיכון.

כיום המושג טריפטיכון התרחב ומשמש גם לתיאור שלוש יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני, ולא רק כאלה המחוברות ביניהן באופן פיזי.

רבות מעבודותיו של האמן הישראלי מרדכי ארדון הן בצורת טריפטיכון, ובהן חלונות ארדון.

שלושת הלוחות של הטריפטיכון גן התענוגות הארציים של הירונימוס בוש

בלוח הימני - הגיהנום. בלוח האמצעי - התענוגות הארציים. בלוח השמאלי - אדם וחווה בגן העדן.

י"ז בסיוון

י"ז בסיוון הוא היום השבעה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

יונה זרצקי

יונה זרצקי (1928 - 11 בפברואר 1988) היה במאי ומפיק עצמאי, בעל חברה משלו להפקת סרטים.

נולד בגרודנו שבפולין. למד בימוי והפקה בצרפת ב"אידק" ובמכון לפילמולוגיה באוניברסיטת פריז.

בשנת 1949 עלה לישראל. את דרכו בארץ התחיל כצלם ביחידת ההסרטה של הגדנ"ע. אחר-כך עבד שנים אחדות במכון לפריון העבודה והייצור. התמחותו בנושאי חקלאות ותעשייה הקנתה לו מעמד מיוחד בתחום זה.

בשנת 1968 ביים, והפיק בשיתוף עם מוטי סלונים, את הסרט העלילתי "אסירי החופש". ייחודו של הסרט בכך שמשתתף בו לראשונה בקולנוע הישראלי, בצורה בולטת ומשמעותית, שחקן ערבי (יוסף פרח) והעלילה עוסקת בנושא ערבי. הסיפור סובב סביב שלושה אסירים שיצאו מבית הסוהר לחופשה בת 24 שעות, בהם אסיר ערבי החוזר לכפרו ולמשפחתו. הסרט זכה להדים חיוביים והוצג בפסטיבלים ברחבי העולם: בברלין, אדינבורו, מלבורן, ובפסטיבל סרטים בנושא זכויות האדם בשטרסבורג. כן שודר בתוכנית יוקרה של ה-BBC, "הקולנוע העולמי". הסרט זכה בפרס בפסטיבל פנום פן.

בזכות "אסירי החופש" הפך יונה זרצקי להיות מעין מומחה לנושאים ערביים והוא ביים עשרות סרטי שירות על נושאים ערביים לטלוויזיה.

בין הסרטים הדוקומנטריים שהפיק וביים:

"המפגש" (על התעשייה הכימית בישראל),

"שחור על גבי לבן" (על דפוס ופועלי דפוס),

"המחשב ואנחנו",

"חקלאי של המאה העשרים",

"העיקר הבריאות",

"בלי ידיים",

"הזמן עושה את שלו".

"שני צדי האשנב", צילום: יעקב יונילוביץ', 1962

"דיוקנו של אמן - מרדכי ארדון, 1980.

"דיוקנו של אמן - משה קסטל, (תסריט ובימוי), 1984.התמחותו בשטח החקלאי הביאה לו הזמנה מטעם ממשלת תאילנד, שעבורה הפיק שלושה סרטים על נושאי הפיתוח החקלאי.

עסק גם בנושאי אמנות והפיק עבור שירות הסרטים הישראלי סרטים על הציירים ראובן רובין, נחום גוטמן, משה קסטל ומרדכי ארדון.

יונה זרצקי נפטר בישראל מהתקף לב בגיל 60 בשנת 1988.

יפה נוף (ירושלים)

יפה נוף היא שכונה במערב ירושלים, אשר הוקמה ב-1929. יחד עם רמת בית הכרם וגבעת בית הכרם היא מרכיבה את שכונת בית הכרם רבתי. שמה של השכונה, יפה נוף, כאחד משמות ירושלים.

כריסטי'ס

כריסטי'ס הוא בית מכירות פומביות, מהמובילים בעולם. במסגרתו נמכרות יצירות של מיטב האמנים. לכריסטי'ס יש סניפים באירופה, ניו יורק וגם בישראל.

בסניף הניו-יורקי נמכרים לא רק עבודות אמנות, אלא גם יהלומים, אבני חן ועוד.

באפריל 2006 נמכר בסניף הניו-יורקי יהלום נקי וללא פגם במשקל 50.53 קרט. היהלום נרכש על ידי קונה פרטי מאסיה במחיר של 4.22 מיליון דולר. המכירה הפומבית שהסתכמה ב-39.07 מיליון דולר הייתה המוצלחת ביותר מזה עשור ויצגה גידול של כ-23% לעומת שנת 2005.

צבי לביא

צבי לביא (1 בינואר 1937 - 9 באוגוסט 2018) היה עיתונאי ישראלי, אשר שימש ככתב, פרשן ובעל טור בעיתונים "מעריב" ו"גלובס" ובאתר החדשות "ynet".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.