מקרקעין

מקרקעין הם נכסים שאינם מיטלטלין. דהיינו קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה. על פי רוב ההגדרות, כוללים המקרקעין כל דבר המחובר לקרקע חיבור של קבע, ויש אף הגדרות הכוללות דברים המחוברים חיבור זמני. לישות בעלת הבעלות במקרקעין יש זכות להחזיק במקרקעין ולעשות בהם עסקאות. הבעלות על מקרקעין חלה גם מתחת לפני הקרקע, וגם מעל הקרקע למעט מעבר אווירי מעל הקרקע. מקרקעין קרויים גם נִכְסֵי דְלָא נָיְדֵי, מקור המונח בשפה הארמית (ובראשי תיבות: נדל"ן, ותרגומו העברי "נכסים שלא נודדים/נעים"), משום שמאפיין של נכסים אלה הוא חוסר היכולת להזיזם ממקומם.

בכל מדינות העולם, המדינה שומרת לעצמה את הזכות על המשאבים הטבעים שלה כגון מחצבים ובסמכותה להפקיע את הקרקע.

העברת הבעלות על מקרקעין נעשית באמצעות מכירתם. קיימות עסקאות נוספות במקרקעין, המקנות זכות שימוש בנכס בלא העברה של הבעלות ובהן שכירות וחכירה, זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם לתקופה מסוימת. בישראל יש גם עסקאות מסוג דמי מפתח, עסקת נדל"ן המהווה מעין הכלאה בין רכישת הנכס לשכירתו.

בהערכת שוויו נכס מקרקעין, כבסיס לעסקה בנכס זה או לשם ביטוחו עוסק שמאי מקרקעין.

בטיפול משפטי של העברת, רכישת או מכירת נכס מקרקעין עוסק עורך דין מקרקעין.

מטלטלים המחוברים לקרקע

בשיטות משפט שונות התחבטו מלומדים בשאלה מתי מטלטלים המחוברים לקרקע נחשבים למקרקעין.

החוק בישראל מציג שתי הגדרות שונות למקרקעין. בחוק מיסוי מקרקעין מופיעה ההגדרה:

"קרקע בישראל, לרבות בתים, בנינים ודברים אחרים המחוברים לקרקע חיבור של קבע."

בעוד בחוק המקרקעין הוגדר המקרקעין כ:

"מקרקעין" - קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה[1]

בתי המשפט בישראל פסקו שאין להבין דברים אלו כפשוטם, בהתאם למבחן פיסי האם המטלטלים מחוברים או אינם מחוברים, אלא טענו למבחן ממבט כללי. השופט יצחק עמית הציע מספר מבחנים לאבחנה בין מחוברים הנחשבים למקרקעין לבין כאלו שלא[2]:

  • מבחן הכוונה – האם הכוונה המקורית בעת חיבור האובייקט הייתה לחיבור של קבע או לחיבור ארעי. מבחן זה הוא המבחן העיקרי ואת המבחנים להלן יש לראות כמבחני משנה או מבחני עזר.
  • המבחן הפיסי או מבחן הבורג – האם ניתן לנתק את האובייקט מבלי לגרום נזק ממשי לאובייקט או למקרקעין.
  • מבחן כלכלי – האם האובייקט יאבד באופן ניכר משוויו בעקבות ניתוקו.
  • מבחן אופי וזהות של האובייקט – האם האובייקט יאבד את זהותו ואופיו בעקבות ניתוקו.
  • מבחן זהות המקרקעין וערכם הכלכלי לאחר ניתוק האובייקט – האם ערך המקרקעין יאבד באופן ניכר, או שהמקרקעין יאבדו את זהותם ומאפייניהם.
  • מבחן השכל הישר וחוש המומחיות של המשפטן.[3]

במשפט העברי קיימות הגדרות שונות לגבי היקף המטלטלים החוברים הנחשבים למקרקעין ואף קיימות מחלוקות בין החכמים בנושא. במסכת שבועות רבי מאיר פוסק שענבים בשלות העומדות להבצר אינן נחשבות למקרקעין ולעומת זאת "חכמים אומרין, כל המחובר לקרקע, הרי הוא כקרקע"[4]. בהלכות טומאה וטהרה, יש כלל ש"כל כלי המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה", אולם לפי הסבר הרב עובדיה מברטנורא והרב ישראל ליפשיץ למשנה במסכת כלים[5] כלל זה חל רק על כלים שחוברו מהתחלה לקרקע או שיועדו לשימוש במחובר לקרקע, וכלי שחובר לקרקע אף שהוא יכול לשמש במנותק מהקרקע אינו נחשב למקרקעין להיטהר[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סעיף 1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"א 2587/12 , מלונות צרפת ירושלים בע"מ נגד מנהל מס שבח אזור ירושלים
  3. ^ "קניית דירה להשקעה". Friday, 18 January 2019
  4. ^ משנה, מסכת שבועות, פרק ו', משנה ו'
  5. ^ משנה, מסכת כלים, פרק כ', משנה ד'
  6. ^ הרב אליקים לבנון, טבילת כלים חשמליים, לאמונת עיתיך" 97, אתר כושרות
דיני חיובים

דיני החיובים (Law of obligations) הם אחד משני הענפים של המשפט האזרחי, לצד דיני הקניין. הם נחלקים לתחומים שונים, כדלקמן:

משפט אזרחי

דיני קניין

דיני חיובים

דיני חוזים – מצבים בהם נוצר חיוב עקב רצון הצדדים.

דיני נזיקין – מצבים בהם אדם גרם נזק לחברו.

דיני עשיית עושר ולא במשפט – מצבים בהם אדם זוכה על חשבון אחר, כאשר המזכה אינו בגדר ניזוק.

חיובים כלליים – לדוגמה, תשלום דמי מזונות.כמו כן, נהוג להבחין בין חיובים רצוניים (חוזים) לחיובים בלתי רצוניים (נזיקין, עשיית עושר).

דיני הקניין עוסקים בסטטוס של נכס כלשהו, בעיקר בשאלה איזה אדם רשאי ליהנות מזכות הבעלות וזכויות אחרות שהן כלפי כולי עלמא (כלפי העולם כולו), in rem. לעומתם, דיני החיובים עוסקים במערכת יחסים הנוצרת בין שני אנשים או יותר. החיובים קיימים בין אותם צדדים בלבד. לדוגמה, לפי דיני הקניין, בעל מקרקעין זכאי לדרוש מכל אדם בעולם שלא יכנס אליהם; לפי דיני החיובים, מי שכרת חוזה לרכישת מקרקעין יכול לדרוש את קיום החוזה רק מהמוכר, לא מכולי עלמא. זאת, אף אם מתברר שהמקרקעין שייכים מלכתחילה לאדם שלישי. לכן, נהוג לומר שדיני החיובים עוסקים בזכויות כלפי אדם, in personam. זכות לפי דיני החיובים מכונה גם זכות אובליגטורית.

המרכז למיפוי ישראל

המרכז למיפוי ישראל (ובראשי תיבות: מפ"י), הוא סוכנות המיפוי הלאומית של ישראל הכפופה בתור יחידת סמך מקצועית אל משרד הבינוי והשיכון. המרכז עוסק בייזום, באפיון, בפיקוח ובבקרה של תהליכים ועבודות בתחום תשתית המידע הגיאודזי, הכרטוגרפי, ומערכות המידע הגאוגרפי של מדינת ישראל.

מקום מושבו של המרכז הוא ברחוב לינקולן 1 (פינת רחוב יהודה הלוי) בתל אביב, בבניין ששימש את מחלקת המדידות של המנדט הבריטי, והוא מפעיל יחידות נוספות הפזורות בתל אביב וברחבי הארץ.

בתחומו של המרכז למיפוי בתל אביב נמצא גם מקום מושבה של האגודה הישראלית לכרטוגרפיה ולמערכות מידע גאוגרפי.

המרכז מסייע לכל המוסדות האקדמאים בחוגים ללימוד מקצועות הקשורים לגאוגרפיה ולכל הרשויות המקומיות בבניית מערכות מידע גאוגרפי ממוחשבות.

הסגת גבול (אזרחי)

הסגת גבול היא פגיעה בקניינו של אדם אחר על ידי שימוש במקרקעין השייכים או מוחזקים על ידיו, ללא קבלת רשותו. בניגוד להסגת גבול בהיבטה הפלילי, במקרה של הסגת גבול בהיבט האזרחי, מתיר חוק המקרקעין, במקרים מסוימים, עשיית דין עצמי כנגד מסיג הגבול. בנוסף, עומדת למחזיק המקרקעין הזכות להגיש תביעה נזיקית, אם נגרם לו נזק כספי בעקבות הסגת הגבול.

הפקעה

הפקעה היא פעולה בה המדינה משתלטת על רכושו הפרטי של האזרח, או תופסת את הזכויות של האזרח ברכוש, תוך מתן פיצוי כספי, אך ללא הסכמת הבעלים. הנכס נלקח או לשימוש הממשלה או על ידי משלחת לצדדים שלישיים אשר יקדישו אותו לשימוש ציבורי, אזרחי או, במקרים מסוימים, פיתוח כלכלי.

השימושים הנפוצים ביותר של הנכס נלקחה על ידי תחום הנודע הן עבור שירותים ציבוריים, כבישים ציבוריים, מסילות ברזל; עם זאת, ניתן גם לקחת מטעמים של ביטחון הציבור. קיימים מקרים בהם נדרש הגוף הממשלתי להגיש הצעה לרכישת הנכס לפני שהוא נזקק להשתמש בסמכותו להפקיע.

חווה חקלאית

חווה חקלאית היא צורת התיישבות המתבססת על חקלאות בה מתגוררים בדרך כלל בני משפחה אחת, המעבדים שטחי קרקע נרחבים, בדרך כלל בעזרת עובדים שכירים.

בחווה חקלאית מספר מבני מגורים בודדים המשמשים לבעלי המקום ולעובדיהם. החוות מתבססות בדרך כלל על ענפי חקלאות בודדים. קיימות חוות לגידול חיות משק: פרות וצאן להפקת חלב ומוצריו ובשר, אך גם חוות לגידולי שדה: חיטה, כותנה ועוד. בעידן המודרני חוות חקלאיות עשויות להיות גם בבעלות חברות מסחריות או קהילות.

בעברית לא קיים מינוח מיוחד לסוגים מסוימים של חוות. באנגלית יוחד המונח ranch לחוות לגידול בעלי חיים, בעוד שהמונח הכללי לחווה הוא farm.

חזקה (קניין)

חֲזָקָה הוא מושג משפטי המתאר שליטה אפקטיבית בנכס, יהא זה נכס מקרקעין או נכס מיטלטלין. מושג החזקה נפרד ממושג הבעלות ותיתכן חזקה שאינה מלווה בבעלות. שכירות ועכבון הם סוגי חזקה כדין הנפרדים מן הבעלות. חזקה שלא כדין הנפרדת מהבעלות היא עקב גזל או גנבה.

שיטות משפט שונות מקנות לחזקה חשיבות כה רבה, עד שידועה האימרה האנגלית העתיקה לפיה "החזקה היא תשע עשיריות מהחוק" ("Possession is nine points in the Law" או בלשון מודרנית יותר "possession is nine-tenths of the law").

חכירה

חכירה היא חוזה המעביר מאדם או גוף לאחר את הזכות לעשות שימוש בנכס בדרך כלל לתקופה ארוכה (למעלה מחמש שנים) תמורת דמי חכירה. חכירה יכולה להתקיים בנכס שעל פי מהותו ניתן להחזקה ולשימוש ממושכים ולכן הוא אפשרי רק לגבי נכסים שאינם כלים.

כאשר חוכר מקבל נכס לשימושו לתקופת חכירה ארוכה (בחוק מס שבח מקרקעין, למשל, חכירה של למעלה מעשר שנים) שיש עמה זכות לחוכר לרכשם בתום תקופת החכירה בחינם או במחיר הזדמנותי נקראת חכירה מימונית שלעיתים רואים אותה כרכישה מלאה של הנכס, תוך פירעון הסכום בתשלומים. חכירה לתקופה קצרה יותר נקראת חכירה תפעולית והיא במשמעות של שכירות.

הסכם שכירות במקרקעין לתקופה ארוכה מ-25 שנים מכונה "חכירה לדורות".

החכירה משמשת בעיקר בקרקעות, למשל בישראל בהסכמי חכירה של מינהל מקרקעי ישראל. כמו כן נעשה שימוש בחכירה בתחום התחבורה בהסדר הידוע כליסינג, שהוא חכירה של כלי רכב לתקופה של מספר שנים, וכן בתחום הספנות והתעופה כאשר חברת תעופה או חברת ספנות חוכרת ספינה או מטוס מבעליו.

מטע

מטע היא יחידת ייצור חקלאית המאופיינת, לרוב, בגידול חקלאי יחיד.

במטעים מתקיימים גידולים שונים כגון כותנה, טבק, קפה, קנה סוכר או עצי פרי. אף על פי כן, השימוש במונח "מטע" אופייני כיום בעיקר לתיאור מטעי עצים.

במטע קיים יבול אשר נשתל באופן מכוון בקנה מידה גדול יחסית. הנטיעה נעשית באופן מסודר (שורות וטורים) על השטח המוגדר כדי לנהל באופן טוב יותר את הנטיעה, ההשקיה, הטיפול והקטיף.

בשנים האחרונות, במטעים מסוימים, מכוסים העצים לקראת עונת הקטיף ברשתות המונעות מפגעים שונים (כגון רוח מהירה, פגיעת ציפורים ועוד) על מנת לשפר את איכות הפרי וכמותו - פיתוח המקרב את גידולי המטעים לתחום גידולי החממות.

מינהל מקרקעי ישראל

מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף שניהל את קרקעות המדינה בישראל עד סוף פברואר 2013, מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. ב-1 במרץ 2013 הפך המינהל לרשות מקרקעי ישראל.

מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון

מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון, רישום הקרקעות ובעליהן הוא נושא סבוך מנהלתית וחוקתית, ובעל משמעויות פוליטיות ומדיניות. נושא זה שונה מהנושא המקביל בתחומי מדינת ישראל, בשל העדר קדסטר מודרני ואמין ביהודה ושומרון, ובשל בחירתה של מדינת ישראל שלא להחיל את חוקי הקרקעות הישראלים ביהודה ושומרון, אלא להתבסס עקרונית על חוקי הקרקעות השונים שחלו על האזור עד מלחמת ששת הימים.

מרשם המקרקעין

מרשם המקרקעין הוא מערכת בה מתועדות זכויות או פעולות משפטיות, הנוגעות לזהות בעלי זכויות הקניין במקרקעין באזור מסוים. מקרקעין הם אחד מסוגי הרכוש החשובים ביותר, כאשר מרבית פעולות האדם (מגורים, עסקים, חקלאות וכן הלאה) מתבצעות על גבי מקרקעין כלשהם. נוסף על כך, מקרקעין נוטים להיות יקרים יחסית (פעמים רבות, רכישת מקרקעין היא העסקה הגדולה ביותר שאדם יבצע בחייו) וקיימת נטייה להחזיק בהם למשך פרקי זמן ארוכים יחסית (בהשוואה למיטלטלין ולזכויות מסוימות, כגון ניירות ערך סחירים). לפיכך, ישנה חשיבות מכרעת לרישום הזכויות בהם, באופן כזה שהרישום יהיה מהימן ויבטיח במידה הרבה ביותר את זכויותיהם הקנייניות של בעלי הזכויות במקרקעין. ככלל, זכויות קנייניות במקרקעין הן נצחיות ומעת רישומן, הן ממשיכות להתקיים ללא הגבלת זמן. הזכות אמורה להשתנות או לחדול מלהתקיים רק אם בעליה הסכים להעבירה, לשנותה או לבטלה.

קיימות מגוון שיטות לרישום מקרקעין, ביניהן מרשם פרטי, מרשם שטרות ומרשם זכויות. בשיטת מרשם השטרות, מרשם המקרקעין שואף לתעד את שרשרת הפעולות וההעברות שנעשו לגבי מקרקעין מסוימים. השיטה המודרנית יותר היא שיטת מרשם הזכויות, במסגרתה מרשם המקרקעין מתעד את הזכויות עצמן ומספק הכרעה חותכת בדבר זהות בעלי הזכויות.

בישראל, הגוף המנהל את מרשם המקרקעין הוא הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין במשרד המשפטים, המכונה "טאבו".

משרד המשפטים

משרד המשפטים הוא המשרד הממשלתי האמון על עשיית צדק ושירות הציבור בתחומי המשפט של מדינת ישראל.

המשרד אמון על שורה ארוכה של נושאים ותחומי פעילות משפטיים ומקצועיים שונים, ובין תפקידיו העיקריים:

ארגון מערכות בתי המשפט, בתי הדין וההוצאה לפועל

הכנת נוסח החקיקה הממשלתית, ליווי החקיקה הפרטית ופרסום הרשומות

ייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדיה

אכיפת החוק הפלילי באמצעות מערכת התביעה הכללית

ייצוג המדינה בפני ערכאות שיפוטיות ומעיין שיפוטיות

ביצוע חוקים ששר המשפטים ממונה על ביצועם, ובכלל זה מתן שירותים משפטיים ואסדרה בתחומים משפטיים ומקצועיים מגווניםבמשרד המשפטים נכללים, בין היתר, היחידות והמערכים הבאים: הייעוץ המשפטי לממשלה ומחלקת ייעוץ וחקיקה, פרקליטות המדינה, האגף לסיוע משפטי אזרחי, הסנגוריה הציבורית, אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, האגף לרישום והסדר מקרקעין, אגף שומת מקרקעין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, רשות הפטנטים, רשות התאגידים, נציבות תלונות הציבור על שופטים, בתי הדין השרעיים, בתי הדין הדתיים הדרוזיים, מחלקת החנינות, מערכת 'רשומות', בתי הדין לביקורת משמורת, מינהל הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה, היחידה לענייני העדות הנוצריות, המרות דת וברית הזוגיות, היחידה הממשלתית לחופש המידע, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, יחידת הממונה על העזרה המשפטית מול המועצה הפלסטינית וכן יחידות מטה הנהלת המשרד.

המשרד אמון על אסדרה ורישוי מקצועות בתחומים משפטיים ומקצועיים שונים ובהם רואי חשבון מועצת רואי החשבון, מתווכים במקרקעין רשם המתווכים, מועצת שמאי מקרקעין, המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, נוטריונים, עורכי פטנטים וטוענים שרעיים.

שר המשפטים אחראי על-פי חוק על מינהל בתי המשפט באמצעות הנהלת בתי המשפט, על מינהל בתי הדין הרבניים באמצעות הנהלת בתי הדין הרבניים, וכן על רשות האכיפה והגביה הפועלת כיחידת סמך במסגרתה פועלת מערכת ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

במסגרת תפקידו שר המשפטים מכהן גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה וכחבר הקבינט המדיני ביטחוני.

מטה המשרד שוכן בקריית הממשלה המזרחית, ברחוב צלאח א-דין 29. ב-2020 הוא צפוי לעבור לבניין חדש בקריית הלאום.

פלישה (מקרקעין)

פלישה למקרקעין, הסגת גבול, או סקווטינג (מאנגלית Squatting) היא פעולה של התיישבות של אנשים בבניין או בשטח נטוש, או שאינו נמצא בשימוש, מבלי שהפולש מבצע קניה, שכירה או קבלת הסכמה בדרך אחרת. הסופר רוברט נויברט (Robert Neuwirth) טען כי ברחבי העולם קיימים כמיליארד פולשים (סקווטרים), או אחד מכל שישה אנשים. עד 2030 הוא טוען, יהיו 2 מיליארד פולשים, או אחד מכל ארבעה אנשים, ועד 2050 הוא חוזה שלושה מיליארד פולשים למקרקעין, או אחד מכל שלושה אנשים.לעיתים קרובות נעשה שימוש בבניין למגורים או למרכז חברתי. פעולת הפלישה נעשית בדרך כלל על ידי חסרי בית, אך לעיתים גם על ידי אנשים המשייכים עצמם לאידאולוגיה האנרכיסטית או האוטונומיסטית.

קרן נדל"ן

קרן נדל"ן (ידועה גם כקרן ריט, קרן להשקעות במקרקעין, בשל המונח האנגלי REIT - Real Estate Investment Trust) היא גוף פיננסי שתכליתו השקעה בנאמנות בנדל"ן מניב. קרן נדל"ן רוכשת מרכזים מסחריים, בנייני משרדים ובנייני דירות למגורים מתוך מטרה להשכיר הנכסים לתקופה ארוכה בסכום שכירות ידוע מראש.

קרנות נדל"ן נסחרות בבורסה בארצות הברית מאז שנות ה-60 וכיום זוהי החזקה נפוצה בקרב משקיעים מוסדיים בארצות הברית, עקב התכונות שמקובל לייחס לסוג זה של נייר-ערך (רמת סיכון נמוכה יחסית, תשואה שניתן להעריכה מראש, תשלום דיבידנד בתדירות קבועה).

רישום זכויות במקרקעין בישראל

רישום זכויות במקרקעין בישראל, שהוא רישום וקביעת הבעלות על מקרקעין בישראל נעשה כיום בעיקר על פי שיטת טורנס, אך היות שכ־5% מהקרקעות בישראל טרם מופו והוסדרו כהלכה (מספר זה הולך ופוחת עם השנים), מתקיים במקביל גם רישום ציבורי של עסקאות בקרקעות אלו. הגורם האחראי על מרשם המקרקעין בישראל הוא אגף רישום והסדר מקרקעין של משרד המשפטים, המפעיל תשע לשכות רישום מקרקעין אזוריות ושלוש שלוחות.

לשכת רישום המקרקעין נקראה בתקופת השלטון העות'מאני בשם הטורקי טאפו (בוטאה בערבית טאבו) כינוי המקובל עד היום. תהליך הסדרת המקרקעין החל באמצע המאה ה־19, ונמשך בתקופת המנדט הבריטי ובמדינת ישראל.

בעוד נושא הבעלות על קרקעות מוסדר יחסית בתחום ישראל של הקו הירוק, מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון ורישומן, סבוך הרבה יותר.

רשות המסים בישראל

רשות המסים בישראל היא גוף ממשלתי הפועל במסגרת משרד האוצר ועוסק בגביית מיסים בישראל.

הרשות הוקמה ב-1 בספטמבר 2004, בעקבות החלטה של ממשלת ישראל לאחד את האגפים לגביית מיסים - אגף מס הכנסה ומסוי מקרקעין, אגף המכס ומע"מ ושע"ם (שירות עיבודים ממוחשבים). המטרה הייתה "לאחד את ניהול נושא גביית המיסים תחת מנהל ראשי אחד ולהסמיך אותו על פי חוק להפעיל את חוקי המס הרלוונטיים".

רשות מקרקעי ישראל

רשות מקרקעי ישראל פועלת החל מ-1 במרץ 2013 מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל, ומנהלת את קרקעות המדינה בישראל. הרשות החליפה את מינהל מקרקעי ישראל, שפעל מאז 1960 למטרה זו.

בראש רשות מקרקעי ישראל פועלת מועצת מקרקעי ישראל הקובעת את מדיניות המקרקעין במדינה. בראש המועצה עומד שר האוצר וחבריה הם מנכ"לים של משרדי ממשלה ונציגי קק"ל. רשות מקרקעי ישראל מבצעת את המדיניות הנקבעת על ידי מועצת מקרקעי ישראל. מיולי 2016 עומד בראש הרשות עדיאל שמרון.

שכירות

שכירות היא מצב משפטי שבו מתבצע תשלום עבור זכות זמנית להחזיק ולהשתמש בנכס. בדרך כלל, הצדדים עורכים הסכם שכירות שבו צד אחד (המשכיר) מיידע את הצד השני (השוכר) בתנאי השימוש בנכס. שכירות אפשרית בנדל"ן ובמיטלטלין וכן בנכסים שאינם מוחשיים כמו למשל שטחי פרסום. בניגוד לשְאִילָה, זכות השכירות מוקנית בעבור תמורה.

שמאות מקרקעין

שמאות מקרקעין הוא מקצוע העוסק בהערכות שווי, בדרך כלל בהערכות של "שווי שוק", של נכסי דלא ניידי (נדל"ן). הצורך בשומות נובע מאופיו של שוק המקרקעין: הנכסים הנסחרים בו הם מוצרים הטרוגניים; לא דומה נכס אחד לאחר, ובעיקר נבדלים הם במיקום, הגורם העיקרי בקביעת השווי. בשל כך לא תיתכן זירת מסחר מרכזית לנדל"ן, כפי שקיימת בורסה לצורך המסחר במניות של חברות מסחריות ובאגרות חוב. העדר מחיר הנקבע בזירת מסחר מצריך ביצוע הערכת שווי. ההערכה מבוצעת על ידי שמאי מקרקעין מוסמך, על-פי כללי שמאות מקובלים.

בישראל מוסדר מקצוע שמאות המקרקעין על פי "חוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001", על ידי מועצת שמאי המקרקעין במשרד המשפטים ועל ידי לשכת שמאי מקרקעין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.