מקרא לישראל

מקרא לישראל הוא מפעל פרשנות ישראלי מדעי-מודרני לתנ"ך בהוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס. ייחודו של הפירוש הוא שילוב של מחקר נוסח ולשון, מחקר הריאליה ההיסטורית, ניתוח ספרותי ואמנותי והשוואה עם ספרויות מקבילות בנות התקופה. נכון לשנת 2019 הסדרה טרם הושלמה. כל אחד מכרכי הסדרה נכתב על ידי חוקר או שניים והסדרה כולה נערכת על ידי משה גרינברג ושמואל אחיטוב.

בהקדמת העורכים לסדרה נכתב:

"מקרא לישראל" הוא פירוש חדיש ומקצועי למקרא, הנסמך על רבדי התרבות היהודית לדורותיה. הפירוש שם לו למטרה את המשימות הבאות: להתחשב במיטב הידע על נוסח המקרא, בשים לב לעדות תרגומיו העתיקים ולגלגוליו במשך הדורות; להעריך את הצד האמנותי של המקרא, על סוגי הספרות השונים שבו , לאור המקבילות החוץ מקראיות ובהתחשב בהישגי הפרשנות הקלאסית והחדשה; להביא את מיטב הידע על לשון המקרא, על יסוד חקר הלשונות השמיות, המילונאות והדקדוק המודרניים ; להביא את סברות המחקר על התהוות הספרים, כולל בירור זיקתם ההדדית של חלקי המקרא השונים; לתאר את הצד הריאלי של המקרא לאור הממצאים הארכיאולוגיים האחרונים והסברות ההיסטוריות החדשות; לבחון את עולמו הרעיוני של המקרא לאור תולדות המחשבה המקראית והחוץ מקראית; ולהביא לפני הקורא דיונים שהתעוררו במשך הדורות בקשר לסוגיות הגותיות פרשניות או היסטוריות מיוחדות - דיונים המשקפים את מקום המקרא בתרבות ישראל והעמים .

מבנה הפירוש

כל אחד מספרי הסדרה כולל פירוש לספר אחד (או יותר, במקרה של ספרים קצרים). הספר נפתח במבוא נרחב הכולל רקע היסטורי על תקופת התרחשות והיווצרות הספר, והיבטים הנוגעים לחיבור ועריכה של הטקסט המקראי. לאחר מכן, המבוא ממשיך וכולל היבטים לשוניים הבאים לידי ביטוי בספר המתפרש וכולל התייחסויות להשפעות של לשונות זרות בספרים הרלוונטיים. לאחר מכן, ישנה סקירה הנוגעת לנוסח הספר תוך השוואה לכתבי יד נוספים והשוואה למגילות מדבר יהודה. כמו כן, לפי עניינו של כל ספר מצורפים מבואות רלוונטיים.

לאחר פרקי המבוא מפורשות היחידות הטקסטואליות בספר בזו אחר זו.

אנשי המערכת

בראש הפרויקט בתחילתו עמדו פרופ' משה גרינברג ופרופ' שמואל אחיטוב.[1]

מחברי ספרי הפירוש שנדפסו עד כה

הערות שוליים

  1. ^ זוכי פרס ישראל, 2015, ynet
דברי דוד האחרונים

דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים היא שירה בת שבעה פסוקים המופיעה בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוקים א'-ז'. בשיר מספר דוד בגוף ראשון על התגלות ה' בדברו אליו. בשירה זו הובטחה "ברית עולם" בין דוד וזרעו לבין אלוהים.

זבח וצלמונע

זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, הם דמויות מקראיות, שני מלכי מדיין, אשר נלחמו בבני ישראל, נתפסו ונהרגו בידי השופט גדעון בן יואש. הסיפור המקראי אודותם מופיע בספר שופטים, פרק ח'.

לקראת סיום המלחמה עם המדיינים מבקש גדעון ללכוד את מלכי מדיין זבח וצלמונע. גדעון עובר את הירדן יחד עם צבאו הכולל שלוש מאות חיילים, כדי להשמיד את מחנה מדיין. בדרכו הוא עובר בערים סוכות ופנואל אשר לא מוכנים לכלכל את צבאו בטרם ילכוד את המלכים. לאחר שהכה ולכד את מלכי מדיין, העניש גדעון את תושבי הערים ואז הרג את זבח וצלמונע, לאחר שבנו בכורו יתר פחד להרוג אותם. זבח וצלמונע מבקשים מגדעון שהוא יפגע בהם. ייתכן כי רצו למות בידי לוחם בעל ניסיון.

סיפור המלחמה במדיינים משולב בסיפור לכידת המלכים. בניגוד לתושבי הערים סוכות ופנואל שמסרבים לבקשת העזרה, רואים זבח וצלמונע בגדעון מנהיג.שמותיהם של זבח וצלמונע מופיעים גם בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק י"ב: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ". בפסוק זה מתייחס המשורר לאל שנוקם באויבי ישראל בהווה, כמו שעשה לזבח וצלמונע.

מקור שמם של זבח וצלמונע הוא ערבי קדום. שמות אלה היו קיימים באזור חיג'אז ובדרום עבר הירדן שהוא האזור בו שכנו במדיינים בנדודיהם. זבח וצלמונע הם מלכי מדיין בניגוד לזאב ועורב שכונו שרים. בתהילים פ"ג תוארם של זבח וצלמונע הוא נסיכים: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ." ייתכן ודרגות אלו הם שמות תואר חילופיים ולא באים לתאר סדר היררכי כלשהו.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יאיר זקוביץ

יאיר זקוביץ (נולד ב-1945) הוא פרופסור אמריטוס, חוקר מקרא ישראלי, המלמד בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

יואל הנביא

יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל, הוא דמות מקראית, נביא, אשר ספרו הוא השני בספרי תרי עשר.

אם איננו מקבלים כפשוטה את הקביעה החז"לית הדרשנית, על פיה פתואל, אבי יואל, הוא שמואל הנביא, המקרא מנדב מעט מאד פרטים אודות יואל הנביא. התקופה בה חי ופעל אינה ידועה (ראו להלן), וכך אין לנו רקע כלשהו שבאמצעותו ניתן להבין מהו הרקע לנבואותיו של יואל. מעט המידע שיש בידינו מבוסס על השערות, שכן הספר, כרוב ספרי קובץ תרי עשר, אינו טורח ליידע אותנו בפרטים אודות הנביא או כותב הספר. כך, נוכל להניח שחי בירושלים או בסביבתה, שכן רבים אזכוריה בספר. פרט לכך, מובאת בתלמוד אמירה, ש"כל מקום ...(כשמפורש) שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'). ייתכן כי גם אביו היה נביא, כמצוין באותה פסקה תלמודית: "כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא".

אפשר גם להניח, על פי תיאוריו המפורטים בענייני חקלאות, כי התמצא והכיר מקרוב את המציאות החקלאית. גם תיאוריו בענייני צבא מצביעים על בקיאות מסוימת בנושאים אלו.

יונדב בן שמעה

יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה, או בשמו המלא יהונדב בן שמעה הוא דמות מקראית, נזכר כרֵעַ אמנון ומצוין שהיה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" . יונדב היה מעורב במעשה אמנון ותמר, ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר בספר שמואל ב', פרק י"ג. אביו, שמעה היה אחי דוד המלך.

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מגילת רות

מְגִלַּת רוּת היא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. על פי הנאמר בתחילתו, מתאר הספר מעשה שאירע בתקופת השופטים אולם בקרב חוקרי המקרא חלוקות הדעות באשר לתיארוכו.

המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת, המגיעה בעקבות חותנתה היהודייה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות היהודית. במסורת היהודית בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

נעמי

נָעֳמִי היא דמות מקראית הנזכרת במגילת רות, אשת אלימלך ואמם של מחלון וכליון.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

ספר יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל, הנקרא על-שם גיבורו, הנביא יחזקאל בן-בוזי, הוא השלישי בין ספרי נביאים אחרונים (אחרי ישעיה וירמיה). הנביא יחזקאל התנבא לפני חורבן הבית הראשון (586 לפני הספירה) ובעיקר לאחריו, בגלות בבל.

בספר יחזקאל קיימים בדרך כלל שלושה חלקים לכל חזון: חזון פותח, המשך, וחזון משלים. שני הראשונים דומים בסגנון הכתיבה שלהם ומיוחסים ליחזקאל, בעוד שהשלישי נוטה להיות שונה ולפיכך מיוחס על ידי חלק מחוקרי המקרא לתוספות המאוחרות יותר לספר. בנוסף, בספר קיימות מספר דוגמאות לעריכת הכתוב (בעיקר מבחינת סדר החזונות), אם כי לא ברור אם יחזקאל עצמו ערך את הכתוב או כותבים מאוחרים יותר.

ספר עמוס

ספר עמוס, הוא השלישי בקובץ ספרי תרי עשר, והוא קרוי כשם הנביא עמוס המוזכר בפתיחתו. על פי כותרת הספר, עמוס ניבא "בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ." (פרק א', פסוק א')

ער

עֵר, דמות מקראית, בנו של יהודה אשר נולד לו מבת שוע ונכדו של יעקב. אחיהם הבכור של אונן ושלה. אביו לקח לו לאישה את תמר.

ערפה

עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

פנינה (דמות מקראית)

פְּנִנָּה היא דמות מקראית, אשתו השנייה של אלקנה. דמותה מופיעה בספר שמואל א', פרק א'.

צפניה

ספר צְפַנְיָה הוא הספר התשיעי באוסף ספרי הנבואות תרי עשר שבחלק הנביאים שבתנ"ך, ועל פי כותרתו הוא מורכב מנבואת צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי (בן גדליה בן אמריה בן חזקיה), נביא לה' שפעל בממלכת יהודה בתקופת המלך יאשיהו בסוף המאה ה-7 לפני הספירה.

רימון כשר

רימון כשר (נולד בא' באדר תש"ה, 14 בפברואר 1945) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

שירת דבורה

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.