מקראות גדולות

בשם מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת נקראת מהדורת דפוס של המקרא שמורכבת, בדרך כלל, מארבעה מרכיבים: נוסח המקרא על פי המסורה, הערות המסורה, תרגומים ארמיים ומבחר פירושים. ייחודו של הפורמט הזה בניסיון להצמיד את התוספות השונות (הגהות, תרגומים, פירושים) אל הפסוק הרלוונטי מן המקרא עליו הן נסובות, כך שבאותו הדף או בצמוד לו, יופיע הפסוק ביחד עם כל התוספות הנוגעות אליו, פסוק אחר פסוק. מצד שני, אף אחד מן הטקסטים או החיבורים השונים איננו מעורבב עם האחרים, אלא מופיע בנפרד לצידו - תוך הקפדה על הפרדה גרפית ברורה (למשל צורת או גודל הפונטים) בין חיבור אחד למשנהו. אפשר וזו כוונת שמו של הפורמט 'מקראות גדולות' - כי הטקסט העיקרי (המקרא עצמו) מובלט תמיד ומובחן מחיבורי-המשנה שלצידו, באמצעות הדפסתו באותיות גדולות במיוחד.

MG1525A.djvu
שער מהדורת ונציה של "מקראות גדולות", 1525.

היסטוריה

דפוס מקראות גדולות הראשון יצא לאור בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה, סמוך מאוד להמצאת הדפוס, בשנים רע"ז - רע"ח (15161517) בעריכת פליקס פרטנסיס. לנגד עיניהם של המדפיסים הראשונים בפורמט עברי זה, כבר עמד התקדים המודפס הלטיני של המקרא עם פירושים נוצריים, הגלוסה אורדינריה (1481) שהורכב אף הוא מהעמדת נוסח המקרא במרכז העמוד ובאותיות גדולות, כאשר לקט הפירושים מעטר את המקרא מכל צדדיו ובאותו עמוד עצמו, אך באותיות קטנות יותר.

המהדורה השנייה והחשובה יותר של מקראות גדולות נדפסה בשנים רפ"ד-רפ"ו (15241526). המהדיר היה יעקב בן חיים אבן אדוניהו, שעיצב את צורת המהדורה עם ארבעת המרכיבים שנזכרו למעלה. בן חיים עשה מאמצים גדולים לתת בידי קוראיו נוסח מתוקן של המקרא, הערות המסורה, התרגומים והפירושים, על פי כתבי היד שהיו בידו, ואולם למרות מאמציו נוסח המקרא במהדורתו מלא בשגיאות (בהן כאלה שבחלק מן הקהילות קוראים אותן עד היום, כגון "בפניהם" ו"להרוג" שבמגילת אסתר).

מהדורת בן חיים שימשה כמודל - בנוסח ובצורה - למהדורות רבות שיצאו במאות השנים אחריו. רוב המדפיסים סמכו על הנוסח שהוא קבע; מעטים ניסו לתקן אותו, ולעומתם רבים הוסיפו שגיאות משלהם. רובם גם הוסיפו על מבחר הפירושים של בן-חיים.

במחצית השנייה של שנות ה-80 הקים פרופ' מנחם כהן במסגרת אוניברסיטת בר-אילן את מפעל מקראות גדולות הכתר והוא גם המהדיר והעורך המדעי של המהדורה. במסגרת מפעל זה יצאה מהדורת יסוד חדשה של מקראות גדולות. מהדורה זו כוללת את הטקסט המקראי של כתר ארם צובא, כולל השחזור שלו במקומות החסרים, הערות מסורה גדולה וקטנה על פי כתר ארם צובא, תרגומים ארמיים על פי מיטב כתבי היד התימניים, ומיטב פרשני ימי הביניים כולל פרשנים שלא נכללו במהדורת בן חיים ובמהדורות שיצאו אחריה. המהדורה יצאה בגרסה מקוונת ומודפסת (עד כה יצאו 18 מתוך 21 כרכים).

מרכיבי המהדורה

נוסח המקרא

מרכיב זה כולל את נוסח המקרא על פי המסורה, כולל ניקוד, טעמי המקרא, ובמקומות מסוימים גם תווים וסימנים אחרים.

ברוב המהדורות במשך הדורות הייתה קיימת שאיפה לקרב את הטקסט המקראי (נוסח האותיות, הניקוד, והטעמים) ככל האפשר למסורה של אהרן בן אשר. אבל רק בדורנו יוצאת לאור מהדורת מקראות גדולות ("מקראות גדולות הכתר", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן) על פי עצם כתב ידו של בן-אשר, הוא כתר ארם צובה.

הערות המסורה

הכוונה במרכיב זה להערות המסורה שלצד הטקסט המקראי ("מסורה גדולה" ו"מסורה קטנה") הדנות בעיקר בכתיב של המקרא (כגון אותיות חסרות ומלאות).

גם כאן, במשך הדורות לא הייתה למהדירים השונים שום אפשרות למסור את אותן ההערות שכתב בן-אשר, והם סמכו על קובצי הערות מסורה של אחרים. ב"מקראות גדולות הכתר" (ראו לעיל), נדפסו הערות המסורה כפי שכתבם בן-אשר בכתר ארם צובה. במקומות שהכתר לא נשמר, הערות המסורה נלקחו מכתב יד לנינגרד.

הערות המסורה היו קוד בלתי-מובן וסוד כמוס בעיניהם של הדורות האחרונים. לכן, למרות שהן היו חלק בלתי נפרד מנוסח המקרא, הן בתקופת כתבי היד והן בתקופת הדפוס (החל מ"מקראות גדולות" של בן-חיים), הן הושמטו כליל מרוב המהדורות במאות האחרונות, בהן מהדורת מקראות גדולות דפוס ראם ומהדורת "תורת חיים" בהוצאת מוסד הרב קוק.

במהדורת מקראות גדולות הכתר, הובאו המסורה הקטנה והמסורה הגדולה על פי כתר ארם צובא ובנוסף, לראשונה חיבר פרופסור מנחם כהן אפאראט הקרוי 'עין המסורה' אשר פותח את ראשי התיבות של המסורה ובעיקר מביא את כל מראי המקום של המסורה והופך אותה לראשונה לכלי עזר יעיל לכל המעיין בה.

תרגומים

לצד הפסוקים נוספו תרגומים שלהם לארמית, בעיקר תרגומים מתקופת התנאים. בכל דפוס של מקראות גדולות ניתן למצוא את תרגום אונקלוס על התורה ואת תרגום יונתן על ספרי הנביאים. חלק מהדפוסים מוסיפים גם תרגומים ירושלמיים שונים לתורה ולכתובים.

הדפסת התרגומים בניקוד מלא מהווה אפיון בולט של מהדורת מקראות גדולות לאורך השנים. תרגום אונקלוס לתורה ותרגום יונתן לנביאים תמיד נדפסו ב"מקראות גדולות" בניקוד מלא (וכך הם גם מופיעים בכתבי יד עתיקים של מקרא והתרגום, משולבים פסוק אחר פסוק), משום שהיה להם תפקיד ליטורגי, דהיינו התקנה ההלכתית לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע בכפילות של שניים מקרא ואחד תרגום. גם התרגומים הירושלמיים, אם הם נדפסו, הופיעו בניקוד מלא.

מבחר פירושים

בכל מהדורת מקראות גדולות יש מבחר של הפרשנות היהודית הקלאסית. לרוב, מדובר בפרשנות הפשט הקלאסית של ימי הביניים (בעיקר פרשני המקרא מתקופת הראשונים), אבל יש מהדורות שהדפיסו גם פרשנות שנוטה יותר ל"דרש", וגם פרשנות מאוחרת יותר.

ברוב המהדורות הנפוצות היום ניתן למצוא את פירושיהם של רש"י, רשב"ם, ראב"ע (אבן עזרא) והרמב"ן על התורה, ואת פירושיהם של רש"י, רד"ק, ראב"ע, ר"י קרא, רלב"ג ו"מצודות" על ספרי הנביאים והכתובים ופירוש ספורנו על שיר השירים. אך ברבות השנים, שימש הקונספט מדפיסים ומו"לים רבים לפרסם באמצעותו חיבורים שונים. כך הופצו גם מהדורות של מקראות גדולות על התורה עם פירושים דרשניים דוגמת הספר כלי יקר, אור החיים, מאור ושמש ועוד.

הפניות לדיונים תלמודיים

חיבורים נוספים המופיעים במקראות גדולות הם חיבורים המפנים את הלומד לדיונים בתלמוד העוסקים בפסוק המופיע. החיבור המקובל בדרך כלל הוא תולדות אהרן, אם כי יש שהוסיפו לו את בית אהרן שמפנה גם למדרשי חז"ל, זוהר וחיבורים אחרים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • משה גושן-גוטשטיין, "דברי מבוא למקראות גדולות", בתוך: מקראות גדולות, וונציה רפ"ד-רפ"ו (מהדורת צילום ירושלים, תשל"ב).
  • מנחם כהן, מהדיר ועורך מדעי, "מבוא למהדורת הכתר", בתוך: מקראות גדולות הכתר, כרך יהושע-שופטים, (הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 1992). יש מידע נוסף גם בהקדמותיו ונספחיו של כהן לשאר הכרכים שיצאו לאור.

קישורים חיצוניים

אור החיים (ספר)

אור החיים הוא חיבורו המפורסם של רבי חיים בן עטר והוא ביאור על חמשת חומשי התורה, ומשלב ביאור עם דרש וקבלה.

על אף שהמחבר הוא יליד מרוקו, החיבור קודש על ידי ראשי תנועת החסידות האירופית, שראו בו ספר יסוד לדרכם והשתדלו להתמיד בלימודו ובהדפסתו, ואף ראו בכך סגולה לעניינים רבים ובעיקר לפוריות והולדה. ברבות השנים הוא הודפס במהדורות שונות של מקראות גדולות לצד ביאורם של הראשונים.

דוד אלטשולר

רבי דוד אַלְטְשוּלֶר מפראג ("בעל המצודות", על שם פירושו המפורסם; קרוי גם רד"א), (ה'תמ"ז, 1687 – ה'תק"ל, 1769), מחכמי יהדות אשכנז ופולין, היה מחשובי פרשני הנ"ך בכל הזמנים, וביאורו לנ"ך, ה"מצודות", הפך לאבן יסוד לכל הלומדים. פירוש זה נדפס תמיד עם הנ"ך מאז כתיבתו במאה השמונה עשרה, כמעט בכל דפוסי "מקראות גדולות".

דניאל בומברג

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת בר-אילן, המתמקדת בהוצאה לאור של ספרים וכתבי עת אקדמיים העוברים ביקורת עמיתים, בעיקר בתחומי מדעי הרוח ומדעי החברה, ובפרט במדעי היהדות.

ההוצאה לאור נוסדה בשנת 1966 על ידי פרופ' דניאל שפרבר, שעמד בראשה כעשר שנים. במתכונתה הנוכחית פועלת ההוצאה משנת 1978. בראש ועדת הספרים של ההוצאה עמדו במהלך השנים הפרופסורים דניאל שפרבר, אברהם סולטמן, שלום אלבק, שלמה אקשטיין, יהודה פרידלנדר, אלה בלפר, בנימין אברהמוב, דב שוורץ, אפרים חזן ויוסי כץ. מרים דרורי ניהלה את בית ההוצאה מראשיתו במשך 22 שנים. המנהלת הנוכחית היא מרגלית אבישר.כגולת הכותרת של מפעליה המיוחדים רואה ההוצאה את ספרי "מקראות גדולות הכתר" שבעריכתו המדעית של פרופ' מנחם כהן, שהוצאתם לאור נמצאת בעיצומה (עד כה יצאו לאור 18 כרכים, מתוך 22 כרכים מתוכננים).

במסגרת ההוצאה יוצאים לאור 18 סדרות ו-12 כתבי עת.

חזקיה בן מנוח

רבי חזקיה בן מנוח (המכונה: ה"חזקוני"; נולד ב-ה'י' 1250 - ה'ע' 1310 בערך, בצרפת. פרטים מדויקים על שנת לידתו ופטירתו ומיקומם אינם ידועים).

נודע על שם ספרו "החזקוני" על חמשה חומשי תורה. החיבור נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'רפ"ד בתוך חמשה חומשי תורה עם רש"י וחזקוני, ולאחר מכן בקרמונה (Cremona) בשנת ה'שי"ט (1559). בהקדמתו הוא מספר ששוטט במדינות רבות כדי למצוא פירושים ישרים לתורה, וחיבורו מלוקט מעשרים חיבורים אחרים, שמהם הוציא את המיטב. מאז והלאה נדפס חיבור זה בהוצאות רבות של חמשה חומשי תורה מקראות גדולות.

את חיבורו קרא בשם "חזקוני" על שמו חזקיה, ועל-פי בקשתו בהקדמה לחיבורו מאת קוראיו שיזכרו אותו ויחזקוהו.

בפירושו נמצאים עקבות של פירושיהם של: רש"י, רשב"ם, רבי יוסף בכור שור, ועוד. אך אינו מזכיר את שמות הספרים מהם ליקט, למעט רש"י. השפעה מרובה יש לחיבורו של רבי יוסף בכור שור על פירושו, כאשר דרך הפרשנות הפרשנית-מציאותית של בכור שור מאפיינת גם את חזקוני, והוא מרבה להביא ממנו פירושים המנסים לחשוף את הגרעין הריאלי שמאחורי הסיפור המקראי, וכך גם קטעי הגות בטעמי המצוות שנראה שמקורם בחיבורו של בכור שור.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" הוכיח שחיבור זה קדום הוא, והביא מספר מנחת יהודה כתב יד לר' יהודה בר' אליעזר על החומש ועל רש"י, שהוא ספר ישן נושן, וכתוב בהקדמתו: "אני יהודה ברבי אליעזר יסדתיו שנת ע"ג לפרט האלף הששי לפני מורי רבי הרב רבי אליקים בן הרב רבי מנחם וכתבתי בו דבריו ודברי חזקוני ופשטי רבינו משה מקוצי וכו'". מנוסח הדברים וכן מכך שבעל חיבור זה מצטט את דברי החזקוני בכבוד רב, הוכיח החיד"א שהחזקוני הוא אחד הראשונים.

יוסף אבן כספי

ר' יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (ארל 1280- מיורקה 1345), פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו.

כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו. פירושיו לא זכו להיקלט בקרב קהל הלומדים, ורק בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, כאשר פירושיו על ספרי הנביאים נכללו במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן - מקראות גדולות הכתר.

מנחם כהן (פרופסור)

פרופ' מנחם כהן (נולד בי"ח באב ה'תרפ"ח, 4 באוגוסט 1928) הוא חוקר המסורה, שימש כדיקן הפקולטה למדעי היהדות ועמד בראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. עומד בראש מפעל מקראות גדולות הכתר המהדיר והעורך המדעי שלו.

מסורה

המָסוֹרָה היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שמטרתה הייתה ליצור נוסח אחיד בכל קהילות ישראל ולהאחיד את הנוסח שנפלו בו מחלוקות בין כתבי יד שונים, ושמה לעצמה מטרה לקבוע את נוסחו הסופי ולמנוע שינויים או טעויות בעתיד, שאם לא אזי כל עמלם יהיה לשווא. ובכך להמשיך את מסירת התנ"ך והעברתה מדור לדור. בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים" היה חשש גדול לטעויות אנוש. בעלי המסורה התגברו על תופעה זו באמצעות ספירת מילים, צירופי מילים ותופעות שונות, שעברו במשך מאות שנות פעילותה.

מקראות גדולות הכתר

מקראות גדולות הכתר, הוא פרויקט של אוניברסיטת בר-אילן שתכליתו ההדרה מדוקדקת של המקראות הגדולות על פי כתבי יד עתיקים, הנגשת הטקסטים לקורא באמצעות עזרי עיון, התקנתה של המהדורה בגרסה מודפסת ובגרסה מקוונת, וביסוסה ככלי לימוד ומחקר.

הפרויקט הוקם על ידי פרופסור מנחם כהן בשנות ה-80 של המאה ה-20, פרופסור כהן עומד בראש המפעל והוא המהדיר והעורך המדעי שלו.

עד ל-2018 יצאו לאור במהדורת הכתר רוב ספרי התנ"ך, מלבד איוב, משלי, דניאל, עזרא, ונחמיה.

משלי

ספר מִשְלֵי הוא מ"ספרי החוכמה בתנ"ך" שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר הראוי לתנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות אינה כל כך נשמרת. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

ספרות תורנית

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים, הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה - המשנה, התלמוד, ובעקבותיהם פירושי רש"י ופרשנים נוספים, משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך. ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות, וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

עד נוסח

עד נוסח הוא תעודה שיש בה עדות או ראיה על הנוסח המקורי של יצירה. בדרך כלל נזקקים לעדי נוסח ביצירות עתיקות, שהתגלגלו לימינו בכתבי יד ובהם גרסאות שונות של היצירה, ולכן קיים קושי להגיע לנוסח המקורי. לעיתים לא זכתה היצירה להגיע לימינו, וכל שנותר ממנה הוא ציטוטים ביצירות אחרות. מחקר עדי הנוסח משמש על מנת להפיק מהדורה מדעית של הטקסט.

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות. במקרים מסוימים גם דפוסים יכולים להיות עדי נוסח, במיוחד מהדורות דפוס ראשון; כך למשל מהדורת מקראות גדולות של התנ"ך שהוציא יעקב בן חיים בן אדוניהו בדפוס דניאל בומברג (ונציה רפ"ד-רפ"ו) היא אחד מעדי הנוסח לנוסח המסורה של המקרא. ביצירות שהתפרסמו אחרי המצאת הדפוס, עולה משקלם של הדפוסים בתוך עדי הנוסח. גם תרגומים לשפות אחרות עשויים לשמש כעדי נוסח.

החוקרים מנסים להבחין בין עדי נוסח שגרסאותיהם טובות ובין עדי נוסח משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור.

חשיבות רבה מיוחסת לנוסח המקורי של התנ"ך, והמדע העוסק בכך הוא ביקורת נוסח המקרא, המסתייע בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

עוז והדר

עוז והדר הוא מכון תורני העוסק בההדרה והוצאה לאור של ספרות תורנית. נשיא המכון הוא הרב יהושע לייפר ממונסי שבארצות הברית.

פרשת צו

פָּרָשַׁת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק ו', פסוק א' ומסתיימת בפרק ח', פסוק ל"ו.

החצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.

טעות נפוצה היא, כי בפרשת צו ישנם צ"ו (96 בגימטריה) פסוקים, טעות שאף השתרבבה למספר ספרים, אך בפועל בפרשה ישנם צ"ז (97) פסוקים. במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מצוין מספר הפסוקים הנכון, וכן מופיע הסימן 'עובדיה' (גימטריה 97).

הפרשה נקראת לרוב לפני פסח, בשבת הגדול.

רלב"ג

רבי לוי בן גרשום (בר"ת: רלב"ג, ובכינויו הלועזי: מגיסטר ליאו הבריאוס) (1288 – 1344) היה פרשן מקרא, אסטרונום, מתמטיקאי, מדען, מהנדס, רופא, ומחשובי הפילוסופים היהודיים. פעל בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.

רלב"ג היה בקיא במתמטיקה ובאסטרונומיה. הוא פיתַּח שני מכשירי תצפית אסטרונומיים משוכללים, ובשל כך זכה לשם בין מלומדי דורו. עניינו באסטרונומיה השפיע רבות על הפילוסופיה שלו. היו לו תרומות חשובות גם בתחום המתמטיקה. מחקריו באסטרונומיה זכו להערכה רבה ותורגמו ללטינית בפקודת האפיפיור קלמנס השישי, וכן קרוי על שמו מכתש בירח - המכתש Rabbi Levi. בספרו "מעשה חושב" (1321), הוכיח משפטים שונים בקומבינטוריקה, בהם חישוב מספר הצירופים והתמורות, ואף כתב הוכחות באינדוקציה מתמטית. כמו כן הוכיח את אחד השלבים להשערה שנקראה ברבות הימים השערת קטלן.

בשיטתו הפילוסופית הולך רלב"ג אחרי הרמב"ם ואריסטו, אך גם חולק עליהם בחריפות (למשל, הוא מבטל מכל וכל את תורת שלילת התארים המיימונית) ומעלה שורה של רעיונות מקוריים, חלקם יוצאי דופן במחשבה היהודית.

שפתי חכמים

שפתי חכמים הוא פירוש פופולרי לפירוש רש"י לתורה שחובר על ידי רבי שבתי בס. הספר נדפס לראשונה באמסטרדם ב-1680. "שפתי חכמים" מופיע כיום בחלק מהחומשים מקראות גדולות, אולם ברובם מודפס כיום הפירוש עיקר שפתי חכמים שהוא קיצור של שפתי חכמים.

"שפתי חכמים" שייך לפירושי רש"י הפותחים בחיפוש הקושי שרש"י ניצב בפניו. הפירוש מלוקט ממפרשי רש"י שקדמו לו ובפרט מהרא"ם.

תרגום אונקלוס

תרגום אונקלוס הוא תרגום ארמי יהודי לחמשת חומשי התורה. מחברו, זמנו ומוצאו אינם ידועים, אולם משערים שנתחבר בארץ ישראל בסביבות המאה השלישית לספירה.

תרגום התורה המיוחס ליונתן

התרגום המיוחס ליונתן, או פסאודו-יונתן, המכונה גם תרגום ירושלמי או תרגום ארץ ישראל, הוא תרגום ארמי לתורה שמוצאו מארץ ישראל.

תרגום זה כונה בפי רוב הראשונים בשם "תרגום ירושלמי". במקורות המאוחרים יותר של ימי הביניים (לראשונה בפירושו של ר' מנחם רקאנטי) הוא כונה בשם "תרגום יונתן בן עוזיאל", ואף נדפס במהדורות מקראות גדולות בשם זה, אף שידוע שיונתן בן עוזיאל כתב תרגום לספרי הנביאים בלבד - ולא לתורה. ההשערה המקובלת כיום היא שראשי התיבות ת"י התפרשו בטעות כמכוונים ל"תרגום יונתן" במקום ל"תרגום ירושלמי". תרגום זה הוא חלק מקבוצת תרגומים ארמיים לתורה המכונים "תרגומים ארץ-ישראליים", וכן "ירושלמיים", ובהם גם תרגום נאופיטי ותרגום הקטעים (המכונה בדפוסי מקראות גדולות "תרגום ירושלמי"), המתאפיינים בזיקה ליהדות ארץ ישראל במאות הראשונות לספירה, ולשונם ארמית גלילית.

אופיו של התרגום המיוחס ליונתן שונה מזה של שאר התרגומים הארץ-ישראליים; הוא נוטה להרחיב יותר את היריעה ולהביא מסורות מדרשיות, בעיקר אגדתיות אך גם הלכתיות, במהלך התרגום, מעבר לתרגום הצמוד לטקסט. לדעת אביגדור שנאן התרגום קרוב מבחינות רבות לסוגה המכונה מקרא משוכתב. חוקרים דנו ביחסו של התרגום לתרגומים הבבליים - בעיקר תרגום אונקלוס - ולתרגום הסורי למקרא, הפשיטתא, וכן למדרשי האגדה ובעיקר למדרש פרקי דרבי אליעזר, לו יש זיקה הדוקה לתרגום המתבטאת באגדות ובדרשות דומות עד כדי זהות מילולית.

זמנו של התרגום קשה לקביעה. היו שזיהו בו חומר קדום המתייחס ליוחנן כהן גדול מתקופת החשמונאים, מאידך יש בו כנראה התייחסויות לעיר קונסטנטינופול ולאסלאם. אפשר שכלולים בו רבדים מזמנים קדומים, אך חוקרים (למשל אביגדור שנאן) סבורים שזמן חיבורו המאה השביעית או השמינית, והוא כנראה פרי ידו של מחבר אחד, ולא קבוצת מחברים.

עזריה מן האדומים מעיד על שני כתבי יד של התרגום, אך כיום ידוע רק כתב יד אחד שלו הנמצא בספריית המוזיאון הבריטי. התרגום נדפס לראשונה על ידי אשר פורינץ בוונציה, 1591; במאה העשרים נדפסו ארבע מהדורות מדעיות: גינזבורגר (ברלין 1903), רידר (ירושלים 1974), דיאז מאצ'ו (מדריד 1977–1980) וקלרק (הובוקן 1984).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.