מקס נורדאו (אוניית מעפילים)

מקס נורדאו הייתה אוניית מעפילים שנקראה על-שם מקס נורדאו, ממנהיגי התנועה הציונית. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת ברית המועצות, והאחרונה מרומניה.

אוניית המעפילים מקס נורדאו
הספינה "מקס נורדאו"
אוניית המעפילים מקס נורדאו - מסלול
מסלול ההפלגה של "מקס נורדאו"

תולדותיה

הספינה, ששמה המקורי היה "סמירני", הייתה ספינת נמל ענקית ללא מנוע, שעגנה תחת דגל יוון בנמל בראילה ברומניה. הספינה נרכשה במרץ 1942 על ידי אחד מראשי התנועה הלאומית בארצות הבלקן. לאחר הרכישה הותקן לה מנוע וקומה שנייה כדי להכשירה להעברת מעפילים, בכוונה לצאת לדרך בקיץ 1942. אולם שלטונות רומניה אסרו את ההפלגה. בסוף 1945 החרימו שלטונות ברית המועצות את הספינה ולאחר השתדלויות היא הושבה לבעליה. החלה הרשמת נוסעים בחסות בלתי רשמית של הצלב האדום הרומני[1].

האנייה הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה. לנוסעיה היו אשרות כניסה למקסיקו ולקוסטה ריקה. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-3 במאי 1946, ונמשכה כארבעה ימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם. הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-7 במאי כשעליה 1,666 מעפילים. האונייה הפליגה מקונסטנצה באישור שלטונות ברית המועצות למרות מחאות בריטניה[2].

לקראת ההגעה לקרבת ארץ ישראל הוצב על הסיפון שלט גדול[3]:

"אנחנו יהודים בלתי מזוינים, שארית פליטת החרב, נוסעים למולדתנו לארץ ישראל. אם יפריעונו בדרכנו יקרה אסון."

ב-13 במאי 1946, אחר הצהריים, זוהתה האנייה על ידי שלטונות המנדט בלב ים. משחתת בריטית יצאה לקראתה ולאחר יריות אזהרה הועלו עליה חיילים בריטים. המעפילים השליכו לים את מכונת האלחוט ומסמכים שונים. רב החובל טען שהוא בדרכו לפורט סעיד[4].

ב-14 במאי הגיעה לנמל חיפה, נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר במחנה המעצר בעתלית[5]. ב-27 במאי הוחל בשחרור המעפילים ממחנה עתלית, בקצב של 50 ליום[6]. לאחר שתמו מכסת הסרטיפיקטים, נותרו בתחילת יוני 1946 במחנה עתלית 835 מעפילים[7]. מעפילים אלו שוחררו ב-16 וב-17 ביוני 1946[8][9].

ביוני 1946 הגישו שלטונות המנדט תביעה לבית המשפט להחרמת האנייה[10]. רב החובל ו-19 עובדי האונייה הוחזקו במעצר[11]. במשפט טען רב החובל שהוא לקח נוסעים בעלי ויזות למקסיקו וקוסטה ריקה לכיוון פורט סעיד, ממנה הם היו אמורים להמשיך למקסיקו. רק בלב ים השתלטו נוסעים על האונייה והובילו אותה בעצמם לכיוון ארץ ישראל[12].

בתחילת יולי 1946 הוחזקו במעצר על האונייה מעפילים מביריה[13].

נוסעים וצוות

בגלל שנרכשה על ידי התנועה הלאומית, הוסכם שהמזוהים עם התנועה יקבלו 17% מהמקומות באנייה, בניגוד לשיעור הרגיל של 8.5% באניית רגילות[1]. 740 מהעולים היו יוצאי פולין, 450 מיוגוסלביה ו-430 מרומניה[5]. מרומניה הגיעו 130 חברי גורדוניה, 130 נוער ציוני, 171 בני עקיבא, 170 דרור הבונים, 91 בית"ר, 165 אגודת ישראל ועוד 150 מעפילים שלא מתנועות אלו. מהונגריה הגיעו 63 נוער ציוני, 63 מזרחי, 47 הבונים, 47 מכבי הצעיר, 47 בעלי מלאכה, 24 אגודת ישראל[3].

מפקד האונייה היה אליעזר ערמון (ורש) וה'גדעוני' היה חיים פורת (פרטקין).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 שיירת המעפילים - ביזמת התנועה הלאומית, המשקיף, 15 במאי 1946
  2. ^ מעפילי נורדאו באו בעזרת הרוסים, המשקיף, 17 במאי 1946
  3. ^ 3.0 3.1 יום גדול לעלייה לארץ, משמר, 15 במאי 1946
  4. ^ הרדיפה הדרמטית אחר נורדאו בליווי יריות אזהרה, המשקיף, 1 ביולי 1946
  5. ^ 5.0 5.1 אנית מעפילים "נורדאו" עם 1800 איש - בחיפה, המשקיף, 14 במאי 1946
  6. ^ החלו בשחרור מעפילי נורדאו, המשקיף, 28 במאי 1946
  7. ^ לאחר שיינתנו סרטיפיקטים, ישוחררו המעפילים, המשקיף, 10 ביוני 1946
  8. ^ עולי מכס נורדוי משתחררים, דבר, 17 ביוני 1946
  9. ^ נגמר שחרור מעפילי מאכס נורדאו, משמר, 18 ביוני 1946
  10. ^ תביעה להחרמת הספינה מכס נורדאו, המשקיף, 6 ביוני 1946
  11. ^ הוגשה תביעה להחרמת האניה "מכס נורדאו", דבר, 16 ביוני 1946
  12. ^ רב החובל של מכס נורדאו טוען שהמעפילים השתלטו על הספינה, המשקיף, 21 ביולי 1946
  13. ^ 1100 מעפילי "ביריה" הועברו ל"מכס נורדאו", המשקיף, 3 ביולי 1946

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.