מקלע

מַקְלֵעַ או מְכוֹנַת יְרִיָּה הוא כלי ירי המסוגל לירי אוטומטי רציף לפרקי זמן ארוכים.

IMI-Negev006a
מקלע נגב, בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו, שפותח ויוצר בישראל, מוזן בשרשיר מ"ארגז פעולה".

היסטוריה

המקלעים האוטומטיים הופיעו במחצית השנייה של המאה ה-19, למרות שניסיונות לבנות רובים עם קצב אש גבוה יותר נעשו עוד קודם לכן. בשנת 1861 רשם ריצ'רד ג'ורדן גאטלינג פטנט על מכונת הירייה שלו. מקלע גאטלינג היה מקלע רב-קני שהותקן על גבי חצובה ניידת של תותח שדה ואפשר ירי מהיר ורציף של עשרות קליעים. המקלע ומחזור הירי (טעינה-דריכה-ירייה-טעינה) הופעל על ידי סיבוב ידית בידי הצוות. בשנת 1883 הופיעה מכונת הירייה האוטומטית האמיתית הראשונה - מקלע מקסים. מכונה זו הומצאה על ידי היירם מקסים והייתה הראשונה לנצל את הרתע והגזים שנוצרים בזמן הירי כדי לטעון מחדש קליע לבית הבליעה ולאפשר עוד מחזור ירי. כמו כן כללה מכונת הירייה של מקסים קירור במים של הקנה ונגררה על גבי זוג גלגלים כדי לאפשר ניידות. מקלע מקסים כונה גם "מברשת הצבע של השטן" בשל יכולתו "לצבוע" את שדה הקרב בדם. בתחילת המאה ה-20 כבר הופיעו מכונת ירייה מודרניות. מקלע ויקרס הופיע ב 1912 ואילו המקלע הכבד M2 שהומצא על ידי מהנדס הנשק הנודע ג'ון בראונינג תוכנן כבר ב-1921 ונכנס לשירות ב-1932.

בתקופת מלחמת העולם השנייה חלה התפתחות באמינות המקלעים ובהפיכתם לקומפקטיים יותר. בתקופה זו המקלעים העיקריים היו בראונינג 0.3, בראונינג 0.5 M2, מקלע לואיס, ברן (כוחות הברית) ומנגד ה-MG-34 וה-MG-42 (גרמניה). בשנות ה-30 של המאה ה-20 הופיעו תתי המקלע ובעקבותיהם, אחרי מלחמת העולם השנייה, הופיעו גם רובי הסער האוטומטיים. מאז, הדגש היה על הקטנת המקלעים והפיכתם לאמינים, פשוטים יותר וקלים יותר.

אחרי מלחמת העולם השנייה (ובזמן המלחמה הקרה), תוכננו מקלעים כמו "מאג" ו"מינימי" (שניהם בלגים, תוצרת FN Herstal) שנהפכו למקלעים הסטנדרטים של נאט"ו. נעשו ניסיונות לתכנן גם מקלעים כבדים מתקדמים אך הם לא צלחו, ומקלע ה-M2 בראונינג נשאר המקלע הכבד הנפוץ ביותר בשימוש גם כיום. בעשור הראשון של המאה ה-21 פותחה ערכת QCB להחלפה מהירה של הקנה ב-M2, אשר תרמה מאוד לתחזוקה ולמבצעיות של המקלע, ונרכשה על ידי צבא ארצות הברית וצה"ל.

גם בישראל תוכננו מקלעים. במלחמת העצמאות פיתחה תע"ש את "מקלע דרור" ובאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 פיתחה את "הנגב": מקלע קל שהפך למקלע המוביל בצה"ל. בעשור השני של המאה ה-21 פיתחה חברת תעשיות נשק לישראל (חברת IWI, שהוקמה ממפעל הנשק של תע"ש שהופרט) את הנגב NG7, גרסה של הנגב בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו.

תפקידים

Austrian forces at Combined Resolve II (14236022975)
חיילים אוסטרים מתאמנים עם מקלע ה-MG3 הגרמני.

המקלע נועד לספק אש אוטומטית לפרקי זמן ממושכים (בדרך כלל של 10 שניות ומעלה, עד כדי דקות שלמות). אש אוטומטית היא חיונית מאוד בשדה הקרב, שכן היא מהווה איום לחיילי האויב ומאלצת אותם לתפוס מחסה.

לירי אוטומטי יש מספר מטרות ותפקידים:

  • חיסול מספר רב של אויבים במכת אש אחת. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, המקלעים היו כלי יעיל וקטלני לשבירת המערכים המסודרים והצפופים של הרובאים. למעשה, המקלעים גרמו חלק ניכר מהאבדות במלחמת העולם הראשונה.
  • אש חיפוי ורתק (suppressive fire). אש זו נועדה למנוע מהאויב לצאת מהמחסה ולהשיב באש משלו, ובכך היא מאפשרת לחיילי הכוח של היורה להסתער, לתפוס עמדות וכדומה.
  • פגיעה במטרות שנעות מהר (כגון ג'יפים, מטוסים ומסוקים מנמיכי טוס ועוד).
  • "Spray and pray (רסס והתפלל)": ניקוי שטח מאיומים פוטנציאליים, כאשר מקומו המדויק של האיום (צלף, רובאי, אויב מוסווה) לא ידוע במדויק.
  • שמירה והגנה. מקלעים מאוד נפוצים בעמדות הגנתיות, כנשק לפגיעה בדמויות חשודות שמנסים להתקרב למוצב.
  • תפיסת שטח.

מאפיינים

IDF-M2 pic004
לוחמי צה"ל יורים במקלע כבד M2 בראונינג (מק"כ 0.5) בעת אימון

המקלע הוא נשק אוטומטי המאפשר קצב אש מהיר של כ־1,000-700 כדורים בדקה. רובי הסער שקיימים היום מסוגלים גם הם לספק אש אוטומטית בקצב כזה, אך יכולת זו מוגבלת ביותר מהסיבות הבאות:

  1. תחמושת – מחסנית סטנדרטית של רובה סער היא בת 30 כדורים, ירי אוטומטי מרוקן אותה מהר מאוד ולכן לא ניתן לבצע ירי רציף לפרקי זמן ארוכים.
  2. התחממות קנה – ירי אוטומטי ממושך גורם להתחממות הקנה. מעבר לטמפרטורה מסוימת מתחילים להיווצר עיוותים בקנה, העיוותים מביאים לפגיעה בביצועים ואף לסכנה שהקנה יתעקם ("יישפך") ויגרום נזק בלתי הפיך לכלי וסכנה למפעילו.
  3. דיוק – לרובה סער דיוק ירוד ביותר בעת ירי אוטומטי, בעיקר בשל הרתע שפוגע ביכולתו של החייל לשלוט ברובה.

המקלע תוכנן לפתור את הבעיות האלו.

  1. למרות שיש מקלעים כמו הנגב שיכולים לקבל גם מחסנית של רובה סער, מקלעים בדרך כלל מוזנים בתחמושת באמצעות שרשירים (שרשראות של קליעים) המאוכסנים בתוף (drum) או ב"ארגז פעולה" (קופסת מתכת לתחמושת). תוף סטנדרטי יכול להכיל יותר מ־150 כדורים ואילו קופסה יכולה להכיל גם אלף ויותר. קופסאות תחמושת הן ההזנה העיקרית של מקלעים נייחים או מקלעים שמותקנים על טנקים ורכבי לחימה משוריינים, בעוד שתוף הוא ההזנה העיקרית של מקלעים קלים שנישאים על ידי חיילים בודדים.
  2. הקנים של המקלעים מעובים ומקוררים כדי להקטין את אפקט התחממות הקנה. הרבה מקלעים בנויים כך שאפשר להחליף קנה במהירות יחסית.
  3. ברוב המקלעים יורים רק מעמדת שכיבה, כאשר המקלע מיוצב על ידי חצובה או דורגלים, דבר המייצב במידת מה את הכלי ומגדיל את דיוקו. כמו כן, חלק מהמקלעים מתוכננים בצורה מאוד יעילה ופשוטה, דבר המקטין את מספר החלקים הנעים ומגדיל את דיוקם. דבר זה מתבטא בתוספת משקל.

סוגים

נהוג לסווג מקלעים על פי גודלם, הקליבר שלהם והתצורה שלהם.

סיווג על פי גודל

IDF-machineguns-67
למעלה: מקלע נגב - מקלע קל בקליבר 5.56 מ"מ נאט"ו. למטה: מאג - מקלע בינוני בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו.
  • תת-מקלע - לא נחשב מקלע באופן רשמי. מדובר בנשק אוטומטי קטן לטווח קצר, שיורה תחמושת אקדח בקליבר 9 מ"מ, פרט לכמה תת-מקלעים שלא עונים להגדרה הסטנדרטית של תמ"ק ביניהם M1 תומפסון ("טומיגאן"), עוזי, PP-19 וכו'.
  • מקלע קל - מקלע הנישא על ידי חייל בודד, בדרך כלל בקליבר 5.56 מ"מ. במקלע כזה אפשר להשתמש גם כרובה סער (במגבלות מסוימות). דוגמה למקלע קל הוא מקלע הנגב שבשירות צה"ל.
  • מקלע בינוני (מק"ב) - מקלע הנישא על ידי חייל בודד, אך לא ניתן לירות בו כמו ברובה סער. בדרך כלל בקליבר 7.62 מ"מ. דוגמה לכך הוא ה-FN MAG 58. במדינות מערביות מקלעים כאלה יורים תחמושת 7.62x51 מ"מ נאט"ו ואילו במדינות הגוש המזרחי המקלעים יורים תחמושת 7.62x54R מ"מ.
  • מקלע כבד (מק"כ) - מקלע הנישא על ידי צוות של 2 חיילים או יותר. בדרך כלל בקוטר של 7.62 מ"מ או 12.7 מ"מ (0.5 אינץ') ובמקרים נדירים גם בקוטר 14.5 מ"מ, דוגמה למקלע כזה הוא ה-M2 בראונינג.
  • כלי ירי שקוטרם 20 מ"מ ומעלה מסווגים כתותחים, אם הם יורים קליעים ברצף מהיר הם נקראים "תותחים אוטומטיים". לדוגמה: M61A1 וולקן (6 קנים, 20 מ"מ) שמותקן על מטוסי קרב רבים תוצרת המערב, או בתצורת "פלנקס" המיועד בדרך כלל להגנה על כלי שיט מפני תקיפת מטוסים וטילים. יוצא הדופן מבין התותחים הוא "מקלע הרימונים" בקוטר 40 מ"מ - שם שנועד לבדל אותו מתותחי 40 מ"מ מקובלים ולמעשה הוא מטול רימונים אוטומטי ואינו מקלע.

סיווג לפי תפקידים

DShK-batey-haosef
מקלע DShK - מקלע נ"מ תוצרת ברית המועצות. התמונה צולמה במוזיאון בתי האוסף בתל אביב

מקלעים קיימים בתצורות הבאות:

  • מקלע לשימוש כללי (GP MG) - מקלע קל עד בינוני המשמש למגוון רחב של שימושים, החל מנשק אוטומטי בכיתת חי"ר וכלה במקלע המותקן על גבי כלי רכב קרבי.
  • מקלע קומנדו - מקלע קל בעל קנה מקוצר, קת מתקפלת וידית הסתערות. נועד לספק כוח אש אוטומטי עבור יחידות מיוחדות.
  • נשק אוטומטי חולייתי (SAW) - מקלע קל המשמש כנשק האוטומטי של פלוגה או צוות חי"ר. המקלען משתמש בו בדרך כלל כדי לספק אש חיפוי לחבריו בפלוגה או לשתק אויב מתבצר. מקלע כזה הוא חלק אינטגרלי מהחוליה.
  • מקלע גדודי - מקלע כבד יותר מאשר ה-SAW. בדרך כלל מקלע כזה נישא על ידי 2 חיילים או יותר כאשר אחד נושא את המקלע ואילו השני נושא חצובה ותחמושת. אחרי שהם פורשים את המקלע ומתקינים אותו לירי אחד משמש כמקלען ואילו השני מאכן לו מטרות ושומר עליו. מטרת מקלע זה לספק כוח אש כבד וחזק יותר מאשר המקלעים הרגילים, הנסחבים על ידי לוחמי החי"ר המסתערים. כיום מק"כ (מקלע כבד) ומקל"ר (מקלע רימונים) משמשים בתפקיד זה.
  • מקלע חש"ן - מקלע המותקן על גבי רכבי לחימה משוריינים כגון טנקים, נגמ"שים, מסוקים וספינות מלחמה. במקלע כזה, ההדק והקת לפעמים מוחלפים ב"עורפן" - התקן בו ההדק הוא לחצן הנמצא בחלק האחורי של המקלע. מכיוון שהמקלע מותקן על טנק, הוא מוזן מ"ארגז פעולה" המכיל תחמושת רבה, הרבה יותר מכמות התחמושת שיכול חייל רגלי לשאת.
  • מקלע נ"מ - בגוש המזרחי, בו היה מקובל להשתמש בתחמושת קליעית (לא נפיצה) להגנה מפני מטוסים ומסוקים, פותחו מקלעים בקוטר 14.5 מ"מ שהוצבו על גבי צריחי טנקים. בארצות הברית מקובל להשתמש לצורך זה במקלע M2 בראונינג בקוטר 0.5 אינץ' (בדרך כלל, בצמד מקלעי M2) המותקן על גבי רק"מ ואוניות.
  • מקלע נגד מטרות קשות / מקלע נגד חומרים - מקלע כבד שתפקידו לפגוע במטרות "חומר" שונות בהם כלי רכב, רכב קרבי משוריין קל, מבנים, תשתיות ומטרות אדם מקובצות. בדרך כלל משמש לתפקיד זה מקלע בקליבר 0.5 אינץ' ומעלה (במדינות המערב: 0.5 BMG‏ = ‏12.7x99 מ"מ נאט"ו. במדינות הגוש המזרחי לשעבר: 12.7x108 מ"מ ו-14.5 מ"מ).
  • מקלע נייח - מקלע המקובע לעמדתו באמצעות כנה. בדרך כלל מדובר במקלע בינוני או כבד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

M1919 בראונינג

Browning M1919 (בראונינג) הוא מקלע בינוני בקוטר 0.3 אינץ' תוצרת חברת בראונינג האמריקנית, שהיה הכלי הנשק הנפוץ מסוגו במהלך המאה ה-20. המקלע שירת בצבא ארצות הברית ביחידות הרגלים וכנשק רכוב על גבי כלי רכב קרביים קלים וכבדים, כולל טנקים, מטוסים וכנשק נגד מטוסים. כמו כן, שירת בצבאות של מדינות רבות אחרות. הבראונינג שימש במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת ווייטנאם. הבראונינג סופק גם חצי מאה לאחר מכן, בעיצובים שונים (בדומה ל-M2 המבוסס על אותו עיצוב).

M2 בראונינג

M2 בראונינג (ידוע גם בשם בראונינג 0.5 ו-Fifty-Cal) הוא מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו). זהו אחד המקלעים הוותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. הוא נכנס לשירות ב-1932 ונמצא בשירות מבצעי עד היום. ה-M2 משמש כמקלע הכבד הראשי של צה"ל, הכוחות המזוינים של ארצות הברית, צבא בריטניה ושל צבאות רבים בכל העולם, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים, וכוח האש הגדול שלו.

MG34

MG34 (קיצור מגרמנית של Maschinengewehr 34, נהגה אֶם גֶה) הוא מקלע מתוצרת גרמניה הנאצית שהיה בשימוש נרחב במלחמת העולם השנייה.

אקדח

אקדח הוא כלי ירייה אישי (נישא ומופעל על ידי אדם אחד) בעל קנה קצר הקל להחבאה בבגדי האדם הנושא אותו, הוא בעל נקודת אחיזה אחת לייצוב בעת הירי והוא יעיל לטווחים של כמה עשרות מטרים בלבד.

ברן (מקלע)

הברן (באנגלית: Bren) הוא מקלע קל מתוצרת בריטניה שנכנס לשימוש הצבא הבריטי בשנות השלושים והמשיך לשמש בגרסאות שונות עד שנת 1991. בין היתר הוא שימש את הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת פוקלנד ובמלחמת המפרץ.

בצה"ל הברן שימש כמקלע העיקרי בזמן מלחמת העצמאות, אך הוצא משימוש במהלך שנות החמישים. קודם לכן הוא גם שימש את ארגוני ההגנה ואצ"ל.

שמו של המקלע נגזר משם העיר בה נמצא המפעל שבו תוכנן ויוצר לראשונה: העיר ברנו בצ'כיה שם עוצב, ורובע אנפילד בלונדון שם יוצר.

מקלע הברן מבוסס על מקלע קל מדגם ZB vz.26 מתוצרת צ'כוסלובקיה. לברן מחסנית מעוקלת, סתרשף בצורת חרוט וקנה הניתן להחלפה מהירה. בשנות החמישים שונו מידות הקנה של הברן והוא הותאם לתחמושת התקנית של כוחות נאט"ו, בגודל 7.62X51 מ"מ. לברן יש דורגל וניתן להתקינו גם על חצובה קרקעית או על רכב. נכון לשנת 2007 מקלע הברן עדיין נמצא בייצור בהודו.

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

טנק

טנק הוא רכב קרבי משוריין המיועד לפגוע בכוחות אויב יבשתיים באש ישירה. הטנק המודרני הראשון יוצר בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתנו לטנק את שמו (Tank), שפירושו באנגלית "מְכָל", בשל רצונם להטעות את האויב, ולא, כפי שחושבים לעיתים בטעות, על שום דמיונו לחבית מים. כמעט כל הטנקים נעים באמצעות מזקו"ם ("זחלים") ובעלי צריח החמוש בתותח ומקלעים.

לטנקים תפקיד חשוב בכל עימות משמעותי אשר נערך מעת כניסתם לשירות בצבא הבריטי, וביתר שאת מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום. בתחילה יועד להם תפקיד מסייע לחיל רגלים. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 פותחה באירופה על ידי היינץ גודריאן ואחרים תורת לחימה מודרנית לכוחות משוריינים כחיל עצמאי. יישומה המוצלח של התורה במסגרת הבליצקריג הגרמני תרם לפיתוחה של תורת השריון המודרנית.

מאג

מאג, או בשמו המלא מקלע FN MAG 58, הוא מקלע בלגי הנפוץ בשירות צה"ל וצבאות נאט"ו.

הציון MAG מציין את ראשי התיבות מצרפתית של הביטוי "Mitrailleuse d'Appui Général" - מכונת ירייה לשימוש כללי, בצה"ל ראשי התיבות מא"ג מסמלים מקלע אחיד גדודי.

ה־MAG הוא מקלע בינוני, היורה תחמושת בקוטר 7.62 מ"מ. המאג יוצר על ידי חברת FN Herstal הבלגית וכן ברישיון ברחבי העולם, כולל על ידי התעשייה הצבאית בישראל. מקלע זה נפוץ בכל צבאות נאט"ו ובפרט בכוחות המזוינים של ארצות הברית (תחת הציון M-240), בכוחות המזוינים של בריטניה (בשם L7A1) וכן נמצא בשימוש צה"ל. יתרונותיו של המאג הם אמינותו וכוח האש הגדול שלו. חסרונותיו הם משקלו הרב יחסית והתחמושת הכבדה שלו, שמהווים גורם מגביל עבור חיל הרגלים המתפעל אותו. חסרונות אלה אינם באים לידי ביטוי כאשר המאג מורכב על גבי רכב, וכתוצאה מכך הוא נמצא בשימוש נרחב מאוד על כלי רכב כגון טנקים, נגמ"שים, רכבי שטח וספינות קרב. במדינות נאט"ו המאג אינו משמש כיום את חילות הרגלים. בצבא ארצות הברית מסומן המאג כ־M-240, או מכונה בפשטות MAG.

בחילות הרגלים החלה בשנות ה־90 של המאה ה־20 מגמה של העדפת מקלעים קלים יותר היורים תחמושת קטנה יותר (קליבר 5.56 מ"מ) ואת מקלעי המאג החלו להחליף במקלעים שתפקידם הוגדר כ־SAW‏ ("Squad Automatic Weapon" - "נשק אוטומטי כיתתי"). בצבאות נאט"ו הוחלף המאג על ידי ה־FN minimi (או M-249 בצבא ארצות הברית).

מבנה הטנק

הטנק המודרני מורכב משלושה חלקים עיקריים: תובה, צריח ותותח טנק.

בתובה (תֻּבָּה; אולי מן תיבה) מותקנת מערכת ההנעה של הטנק הכוללת חטיבת כוח - המנוע והממסרת, מזקו"ם, מכלי דלק ותא הנהג. בתובה אפשר גם לשאת תחמושת וציוד נוסף. המַזְקוֹ"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) הוא כינוי למכלול המניע של הטנק הכולל זחלים, מַרכּוֹבים (בוגים) וקפיצים (בולמי זעזועים). התובה ממוגנת בדרך כלל במעטפת שריון כבדה.

הצריח הוא החלק הפעיל של הטנק המשמש ללחימה ובו מתנהלת עיקר הפעילות. בצריח נמצאים המפקד, התותחן והטען (בטנקים עם מערכת טעינה אוטומטית: מפקד ותותחן בלבד). בצריח נמצאות רוב מערכות הנשק, האופטיקה והקשר של הטנק.

התותח הוא מערכת הנשק העיקרית של הטנק. התותח מותקן על גבי צירים המאפשרים תנועה במישור האנכי כשאת התנועה במישור האופקי מבצע הצריח.

מטול רימונים

מטול רימונים הוא נשק המאפשר לשגר רימונים לטווח רחוק. מטולי רימונים באים ככלי עצמאי (לדוגמה: מטול רימונים M-79) או כתוסף לרובה סער (לדוגמה: מטול ה-M-203).

מטול הרימונים הסטנדרטי בצבאות ישראל, ארצות הברית ונאט"ו הוא ה-M-203, שיורה רימונים נפיצים בקוטר 40 מ"מ לטווח של כ-50–150 מטר. את ה-M-203 אפשר להתקין על מגוון רב של רובים, בייחוד ממשפחת ה-M-16. ה-M-203 מתחבר לרובה באמצעות התקנת המטול על החלק התחתון של מתפס הקנה. למטול הדק וכוונות משלו.

בצבאות רבים יש גם מטולי רימונים אוטומטיים הנקראים "מקלעי רימונים", המשתמשים בשרשיר של רימונים. מדובר בכלי ירייה כבדים (יותר ממכונת ירייה) המסוגלים לשגר בקצב מהיר עשרות רימונים לטווחים ארוכים, בדיוק רב. מקלע הרימונים הסטנדרטי בצה"ל וצבא ארצות הברית הוא הסאקו דיפנס Mk-19 שנקרא בצה"ל מקל"ר (ראשי תיבות של מקלע רימונים).

צבאות וכוחות משטרה רבים נושאים מטולי רימונים 37 מ"מ המיועדים לשגר רימוני גז מדמיע לפיזור הפגנות. מטולים אלה באים בקוטר שונה מ-40 מ"מ הצבאי ולא כתוסף לרובה סער, על מנת למנוע תאונות קטלניות כתוצאה מבלבול בין רימון גז לרימון רסס. מטולי הרימונים המשטרתיים הנפוצים הם נטעני לוע ("פדרל") או בעלי מחסנית תוף המסוגלת להכיל 5–7 רימוני גז.

מקלע ויקרס

מקלע ויקרס (אנגלית: Vickers machine gun) היה המקלע הבינוני העיקרי של בריטניה בשתי מלחמות העולם. המקלע מבוסס על מקלע מקסים שאותו החליף בשירות הצבא הבריטי. משקל המקלע בין 15 ל-23 קילוגרם, בהתאם לתוספות שהוצמדו לו.

מקלע לואיס

מקלע לואיס הוא מקלע קל פועל על בסיס קרור אויר ומוזן ממחסנית עגולה. היה המקלע הקל העיקרי של צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה.

מקלע מקסים

מקלע מקסים הוא מכונת ירייה שהומצאה על ידי היירם מקסים ב־1884 והוא המקלע האוטומטי הראשון בהיסטוריה.

נגב (מקלע)

מקלע נגב הוא מקלע קל תוצרת ישראל. הנגב הוא בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו (בהמשך פותח נגב NG7 בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו), מוזן שרשיר ובעל דורגל. ייעודו העיקרי הוא נשק תקיפה כיתתי. הנגב פותח על ידי תע"ש על בסיס ה־FN מינימי הבלגי. הנגב מיוצר בידי תעשיות נשק לישראל והוא המקלע התקני של צבא הגנה לישראל.

לפני שהוכנס הנגב לשירות, המקלעים הקלים המקובלים בצה"ל היו המאג והמינימי, שניהם תוצרת FN Herstal. יתרונותיו של מקלע הנגב על מקלעים אלו הם משקלו הקל יחסית, גודלו הקומפקטי ועמידותו לתנאי מדבר קשים. גודלו הקטן יחסית, בייחוד בגרסת "נגב קומנדו", מאפשר הסתערות עם המקלע ושימוש בו במבצעים מיוחדים, מבלי לאבד כוח אש ויכולת חדירת שריון. השימוש בדגם החדש של הנגבון קומנדו הוא בשימוש חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית וכוחות מיוחדים. בנוסף, הנגב יכול לירות מלבד בצרורות, גם כדורים בודדים ולשמש כנשק אישי עבור הלוחם.

נשק קל

נשק קל (בראשי תיבות נפוצים: נק"ל) הוא שם כולל לכלי ירייה קלים היורים תחמושת קליעית ומיועד בדרך כלל לפגיעה ישירה ביצורים חיים. בדרך כלל מקובל להגדיר בתור נשק קל כל אמצעי לחימה שחייל מסוגל לסחוב ולתפעל באופן אישי. מטולי רקטות כתף (כמו ה RPG-7) ומקלעים כבדים נמצאים בגבול קבוצה זו.

הנשק הקל מחולק לכמה סוגים:

רובה (קרבין, רובה סער, רובה צלפים)

רובה שוטגאן

מקלע

תת-מקלע

אקדח

רימון יד

רומה רימונים

עוזי

העוזי הוא תת מקלע קומפקטי ופופולרי מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית.

התעשייה הצבאית ייצרה למעלה מ-10 מיליון יחידות של העוזי שיוצאו למדינות רבות.

בשנת 2005 נמכרה פעילותו של מפעל הנשק הקל של התעשייה הצבאית, "מגן", לחברת "תעשיות נשק לישראל" (IWI), בה נמשך בהיקף מצומצם, ייצור דגמים מיוחדים של העוזי.

צריח (טכנולוגיה צבאית)

צריח בטכנולוגיה הצבאית הוא מתקן המגן על נשק היורה קליעים (כמו מקלע), פגזים (בעיקר תותח), או טילים, ועל הצוות המפעיל נשק זה. הצריח מאפשר את הפניית הנשק שבו לכיוונים שונים בקשת רחבה, וכמו כן מאפשר ירי בנשק בזוויות הגבהה משתנות.

צריחים מותקנים בביצורים, על כלי רכב קרביים משוריינים, על אוניות מלחמה ועל מטוסי קרב, בדרך כלל על מפציצים. צריחים מופעלים באופן ידני, על ידי צות הנמצא בהם, או באמצעי שליטה מרחוק. ההגנה שמספק הצריח היא בדרך כלל מפני פגיעות מנשק של האויב, ואז יהיה הצריח משוריין. במקביל או בנוסף עשוי הצריח לספק הגנה מפני פגעי הטבע או תנאי הסביבה שבה פועלים הנשק וצוותו.

ישנם צריחים שאינם מכילים נשק, אלא מגינים על אמצעי תצפית שונים.

תותח אוטומטי

תותח אוטומטי הוא כלי ירייה אוטומטי היורה תחמושת בקליבר של 20 מילימטר ומעלה, ולרוב בעלת רש"ק חודר שריון או נפיץ. התותח האוטומטי מסוגל לירי אוטומטי מלא הן בבודדות, צרורות וירי רציף. התותחים האוטומטיים הם בדרך כלל בקליברים שנעים בין 20 מ"מ ל-40 מ"מ, ומותקנים על גבי מטוסי קרב, מסוקי קרב ורכב קרבי משוריין, בעיקר נגמ"שי לחימה.

ישנם שני סוגים של תותחים אוטומטיים:

תותח מסתובב רב-קני המבוסס על התכנון של מקלע גאטלינג ונועד לאפשר ירי מהיר במיוחד, בעיקר נגד כלי טיס

תותח חד-קני רגיל שנועד לירי פגזים גדולים יותר, כגון פגזים נגד טנקים

תת-מקלע

תַּת-מַקְלֵעַ (תמ"ק) הוא נשק היורה בקצב אוטומטי וחצי-אוטומטי ומשתמש בתחמושת המיועדת לאקדחים. סוג זה של כלי ירייה הופיע לראשונה במלחמת העולם הראשונה.

לשם השוואה, רובה סער (רוס"ר) הוא "כלי נשק היורה בקצב אוטומטי וחצי-אוטומטי ומשתמש בתחמושת המיועדת לרובים".

ההבדלים העיקריים בין תתי-המקלע לרובי הסער הם:

ייעוד - התמ"קים מיועדים לירי על מטרות בטווח קרוב ולכן הקנה קצר, קצב האש גבוה והדיוק נמוך. עוד סיבה לגודל הקומפקטי של התמ"קים יחסית לרובים, הוא שימושים בסביבה אזרחית או בסביבה בנויה, הדורשות נשק קטן הניתן להסתרה (בפרט, על גוף היורה) או נשק קצר ובלתי מסורבל, שקל יותר לתמרן אותו ולכוון אותו בחללים קטנים.

קוטר - בדרך כלל 9 מ"מ, לעומת 7.62 או 5.56 מ"מ של רובי הסער. תת-מקלעים עושים שימוש בכדורי אקדח, שתרמיליהם קצרים יותר מתרמילי כדורי הרובה ומכילים פחות אבק שרפה, ולכן עוצמת האנרגיה המשתחררת בעת הירי קטנה יותר. כפיצוי על כך, כדי לשמור על כוח עצירה אפקטיבי, עשויים קליעי תת-המקלע בקוטר גדול יותר מקליעי רובי הסער. קוטרו הגדול יותר של הקליע ומהירות הלוע הנמוכה שלו מקטינים משמעותית את הטווח היעיל של התמ"ק אך מנגד מגדילים את כוח העצירה שלו (הקליע לא ייכנס ויצא מיד, אלא יתקשה לצאת ויגרום לנזק רב יותר) ומקטינים את הסיכוי שקליע יינתז מקיר קרוב ליורה ויפגע בו או בלוחם אחר מהכוח המסתער.

שיטת הפעולה - תת-מקלע פועל בשיטת "המכנס הפתוח" (כמו המקלעים). בשיטה זו דריכה של המכלול לאחור נועלת אותו במצב זה, בהמתנה ללחיצה על ההדק. לחיצה על ההדק גורמת לפעולה אחת רציפה שבה: המכלול משתחרר ונע קדימה, בתנועתו קדימה הוא גורף את הכדור העליון מהמחסנית, המשך תנועת המכלול קדימה מחדירה את הכדור לבית הבליעה, נועלת את המכלול מאחוריו ונוקרת את הכדור, הקליע נורה, נעילת המכלול משתחררת, המכלול נע לאחור, חולץ את התרמיל הריק ופולט אותו ולבסוף ננעל שוב מאחורי המחסנית, בהמתנה ללחיצת ההדק הבאה. במידה וההדק עדיין לחוץ, המכלול משתחרר, כדור נוסף נורה והתהליך חוזר על עצמו שוב. כך מתבצע ירי אוטומטי. לשם השוואה, רובי הסער פועלים בשיטת "המכנס הסגור", בה הסדן גורף את הכדור וננעל, ובזמן הלחיצה על ההדק הפטיש משתחרר וגורם לנקירה.תת-המקלע עושה שימוש במנגנון ירי ב"מכנס פתוח" כדי להשיג קצב אש גבוה ולהימנע ממצב בו לאחר צרור ארוך נותר כדור בבית הבליעה הלוהט ועקב זאת נורה ללא נקירה ומביא לפליטת כדור מסוכנת.

במלחמת העולם השנייה זכה התת-מקלע לשימוש נרחב בצבא האדום בגלל הצורך לחמש במהירות המוני טירונים בנשק קל לתפעול ולייצור. כמו כן, זכה תת-המקלע לפופולריות ביחידות קומנדו.

כיום ישנם גם כלי נשק שפותחו סביב תחמושת ייחודית ולכן אינם עונים לאחת מההגדרות הנ"ל. דוגמה לנשק כזה הוא ה-P90 של חברת FN Herstal הבלגית. רובה המיקרו-תבור מאפשר שימוש הן בתחמושת 5.56 מ"מ של רובה סער והן בתחמושת 9 מ"מ ובזכות תצורת הבולפאפ שלו, הוא קצר יחסית ויכול לשמש גם כתמ"ק (עם תחמושת ה-9 מ"מ).

בין התת-מקלעים המפורסמים ניתן למנות את העוזי, ה-פפ"ש, ה-MP5, ה"טומיגאן" והסטן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.