מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל

בארץ ישראל ישנם אתרים רבים הנחשבים כמקומות קדושים ליהודים. חלק קטן ממקומות אלה נקבע בתקנות שהותקנו מכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים ומטופל בהתאם לתקנות אלה. חלק מאתרים אלו מקודש גם לדתות אחרות. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים ועל פי ההלכה לקדושתו של הר הבית משמעויות רבות גם כיום.

מקומות רבים מקודשים בשל האישיות הקבורה בהם, ולעיתים בזיהוי שונה של הקבור במקום. מרבית המקומות הקדושים הם קברי צדיקים הנמצאים בגליל. חלקם מיוחס לתקופת האבות, ומרביתם מתקופת התנאים. המאוחר שבאתרים אלה הוא קבר השל"ה.

לוח זכוכית מצויר משה בן יצחק מזרחי
לוח המקומות הקדושים (ראשית המאה ה-20) מאת משה בן יצחק מזרחי. סביב הר הבית (כיפת הסלע), מופיעים קבר שמואל, קבר רחל, מערת המכפלה והעיר ירושלים. לוח זכוכית צבוע, מעוטר בנייר מוזהב.
DOME OF THE ROCK
הר הבית (מכיוון דרום-מערב)
Hebron Grab der Patriarchen (Synagoge) B
המבנה שעל מערת המכפלה
Rachel tomb14
מתפללות בקבר רחל
Joseph's tomb, 19th-cent. illustration
איור של קבר יוסף מהמאה ה-19
Zkharia Hezir tombs
קבר זכריה (מימין) וקבר בני חזיר (משמאל)
Sanhedrin88
קברי הסנהדרין בשלהי המאה ה-19
Yavne 599
קבר רבן גמליאל ביבנה

ארגונים לשמירה על המקומות הקדושים

המשרד לשירותי דת מטפח כמאה ועשרים מקומות בהם הוא מכיר כקדושים, באמצעות עמותה ממשלתית בשם "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים". בעמותה שני חברים:

המרכז עוסק בפיתוח של האתרים, שיקומם, טיפוחם, והרחבת השירותים עבור ציבור המבקרים, אחזקתם השוטפת ושמירה על הסדר, אך אינו רשאי להשתמש בסמכויות הנתונות מכח תקנות השמירה על המקומות הקדושים.

על אתרים אלה כותב המרכז כך: "ברחבי הארץ למעלה ממאה ועשרים מקומות קדושים. מקום קדוש הוא אתר או קבר שישנה מסורת הקושרת אותו לאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל, או שלפי המסורת קבורה במקום אישיות תנכית או תורנית בעלת שם, דוגמת התנאים. אתרים אלה משמשים כמקום עליה לרגל, תפילה וכינוס של הציבור הבא להתפלל שם במשך כל ימות השנה ובעיקר בחגים, בחודשי אלול ותשרי, בראשי חודשים ובימי הילולה."[1]

על תחום בתי העלמין העתיקים מופקד המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים תחת סמכות משרד התיירות, ואף הוא לוקח חלק בתחום האחזקה והפיתוח של אתרי המקומות הקדושים ליהודים בישראל ובפיתוח תשתיות תיירותיות במקומות דוגמת הר ציון, עיר דוד, טיילת החומות, מערת צדקיהו ואתרים נוספים[2].

רשימת מקומות קדושים ליהודים

ברשימה מצוינים בעיקר מקומות שהוכרזו כמקומות קדושים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981‏[3]

קבר אברהם אבינו
קבר יצחק אבינו
קבר יעקב אבינו
קבר שרה אמנו
קבר רבקה אמנו
קבר לאה אמנו

מקומות נוספים

מקומות נוספים בארץ ישראל הקדושים ליהודים:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר המשרד לשירותי דת
  2. ^ משרד התיירות משקיע בשימור המקומות הקדושים
  3. ^ תקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981, באתר המשרד לשירותי דת
ארבע ערי הקודש

ארבע ערי הקודש (נקראו גם ארבע ארצות) הוא כינוין של ארבע ערי קודש בארץ ישראל: הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת. כינוי זה החל להיות בשימוש סביב שנת 1640, עם ארגון הקהילות היהודית תחת כספי החלוקה - מגביות שנוהלו בארצות הגולה במטרת איסוף כסף לשם תמיכה בתלמידי-חכמים ובעניים בארץ ישראל.

בתחילה היו רק שלוש ערים, וב-1740 הצטרפה גם טבריה. ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות. ערים נוספות בארץ ישראל, בהן יפו ויבנה, נחשבו גם הן לערי קודש, אף אם לא נכללו במניין "ארבע ארצות".

בערים אלה התגוררה רוב אוכלוסיית יהודי ארץ ישראל, אנשי היישוב הישן, משלהי ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. במאה ה-18 וה-19, היו רוב תושביהן היהודים חברי כוללים שונים. וחלקם התפרנסו מכספי החלוקה שנאספו בארצות הפזורה היהודית עבור היהודים בארץ ישראל.

הרעיון של ייחוס קדושה לערים מסוימות מופיע כבר במשנה: "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות מוקפות חומה מקודשות ממנה... לפנים מן החומה, מקודש ממנה".

הכותל המערבי

הכותל המערבי (בקיצור: הכותל) הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. בני מצווה עולים שם לתורה בימי שני וחמישי, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

חוק השמירה על המקומות הקדושים

חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967 קובע עונש מאסר למי שמחלל מקום קדוש או פוגע בו, ולמי שעושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות.

אף שלשון החוק מאפשרת הכרזה על מקומות קדושים לבני כל הדתות, עד כה הוכרזו רק מקומות הקדושים ליהודים.

מנחם החברוני

רבי מנחם בן רבי פרץ החברוני, הוא שמו־לכאורה של יהודי מצרפת ששהה בחברון מספר שנים ברבע הראשון של המאה ה-13. הוא מתואר ככותבה של איגרת בה סיכם בין השאר את מסורת הזיהוי של מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל שלמד להכיר בשנות מגוריו ומסעותיו בה, מפי היהודים יושבי הארץ.

קברי צדיקים ביהדות

ביהדות, קברי צדיקים הם מקומות קבורתם (או מקומות המזוהים כמקומות קבורתם, בעקבות מסורות מאוחרות) של יהודים (בעיקר רבנים) הנחשבים דמויות מופת. סביב קברי צדיקים מתקיימת עלייה לרגל, הילולה ובקשת משאלות, כגון זיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם.

תיירות צליינית לארץ ישראל

תיירות צליינית לארץ ישראל היא תיירות נוצרית בארץ ישראל, במסגרתה התייר עולה לרגל לאתרים הקדושים לנצרות, כנסיות ואתרים אחרים שישו וקדושים נוצריים אחרים ביקרו בהם או שהו בהם, וכן אתרי סיפורי המקרא והברית החדשה, שנמצאים כיום במדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.

אף כי מצוות העלייה לרגל איננה חובה בדת הנוצרית, נוצרים רבים רואים חשיבות בעלייה לארץ ובביקור במקומות הקדושים. במקרים רבים סוכני התיירות הצליינית משווקים את ישראל תחת השם "ארץ הקודש", בעוד מדינת ישראל המודרנית ואתריה כמעט שאינם מוזכרים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.