מקווה

מִקְוֶה הוא מאגר מים המתאים לכללי ההלכה (הלכות מקוואות). לפי היהדות, טבילה בו מקנה טהרה ממצבי טומאה שונים, כמו כן המקווה משמש לטבילת כלים שנקנו מגוי, ומהוה כחלק מתהליך הגיור היהודי.

בתקופת בית המקדש, כשהיו נוהגות הלכות טומאה וטהרה, היו טובלים במקווה גברים, נשים, כלים ובגדים כדי להיטהר מטומאות שונות. כיום השימוש העיקרי במקווה הוא לטבילת אשה נידה כחלק מהלכות טהרת המשפחה וכן לטבילת כלים חדשים שנקנו מגוי. עבור גברים אין בימינו חובה הלכתית לטבול, אך מקוואות גברים נפוצים בקרב הקהילות הדתיות לשם קיום טבילת מנהג, וכן לשם עלייה להר הבית.

בניית מקוואות וניהולם - לטבילת גברים, נשים וכלים - כולל העסקת בלניות וגביית תשלום מהטובלים, היא בין שרותי הדת שמדינת ישראל מספקת באמצעות המועצות הדתיות. לצד מקוואות אלו, בתי כנסת רבים מפעילים מקוואות לטבילת כלים.

Mikveh22
מקווה מודרני בקיבוץ טירת צבי
Mikveh ramot
חדר הכנה במקווה טהרה לנשים בירושלים

הלכות כשרות המקווה

כמות המים

לפי פרשנות חז"ל בספרא[1] ישנה הבחנה במקרא בין טבילה ב'מעיין'("מים חיים") לטבילה ב'בור'(מקווה), "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ו), כך שמעיין מטהר כשהוא זורם (זוחלין)[2] ובכל כמות מים, ואילו מקווה מים שאינם נובעים יטהר רק אם המים עומדים (כינוס מים-אשבורן), ורק בכמות מים המספיקה לטבילת כל גופו של אדם שהם נפח ארבעים סאה[3]. להלכה נפסק (כדעת ר"י) כי גם במעיין יש צורך לכמות מים של ארבעים סאה, לצורך טבילת אדם[4]. כמות ארבעים סאה היא כ-332 ליטר (לדעת הרב אברהם חיים נאה) או כ-573 ליטר (לשיטת החזון איש) כיום נוהגים לחומרה בנושא זה וברבים מהמקוואות אף מוסיפים עוד מים, עד 1,000 ליטר[5] לצאת גם ידי חובת דעות אחרות[דרוש מקור].

מים שאובים

בנוסף, למדו חז"ל מאותו פסוק שמי המקווה צריכים להיקוות בו מאליהם, ככלל מים שנשאבו למקווה על ידי כח אנושי פסולים לטהרת המקווה (שאובין), לדוגמה בריכת שחייה פסולה לטבילת נשים[6], מנגד, מקווה מים שאובים כשר לטבילת גברים מטומאת קרי[7].

זוחלין

פרט נוסף עליו חייבים להקפיד בבניית מקווה, הוא שלא יהיו "מים זוחלין". כלומר, מקווה של מים עומדים (שאינם מי מעיין) נפסל אם המים יוצאים מתוכו, כלומר אם יש חלחול אפילו דקיק של מים לתוך הקרקע, יותר מ2-3 ס"מ ביום, שאז זה ניכר[8] המקווה פסול. לכן בבניית מקוואות, מקפידים מאוד לאטום לחלוטין את קרקע הבורות וקירותיהן.

מבנה המקווה והכשרתו לטבילה

Modern mikve
איור סכמטי של מבנה המקווה
מקווה הארי
"מקווה האר"י" בצפת

מקורם של המים ברוב מקוואות הטהרה בימינו הוא מי-גשמים. קורה ובשנות בצורת ובסוף הקיץ מקוואות נסגרים בשל העדר מי-גשמים. יש לכך פתרונות, למשל, יש הסבורים כי שלג המובא מהר החרמון והפשרתו במאגר המים יכול להיות פתרון לבעיה. אולם, בעיה כללית יותר הקיימת במקוואות היא הצורך להחליף את המים בתדירות גבוהה, דבר הגורם שמי בור ההשקה מתערבים במי בור הטבילה, כך שתוך זמן קצר רוב המים אינם מי גשמים, כך שלפי דעות מסוימות המקווה פסול[9].

כדי לפתור את בעיית החלפת המים, משתמשים ב"אוצר" (בור) של מי גשמים, מלבד בור ההשקה הצמוד למי הטבילה, ומדי תקופה מרעננים את בור ההשקה ומחליפים את מימיו במי גשמים חדשים. אגירת מי-הגשמים נעשית, בדרך כלל, על ידי ניקוזם מהגג של המקווה ל"אוצר". כך המים נאגרים במאגר הצמוד לכל מקווה. באזורי הארץ הגשומים, די במים אלה על מנת לספק את הצרכים.

השקה

האוצר חייב להיות ממי גשמים בלבד. כיון שאין אפשרות לטבול במים אלו בלבד ובו בזמן לשמור על הניקיון הנדרש, יוצרים בינו לבין בור המקוה בו טובלים נקב "השקה" בקוטר של כ-6 ס"מ שתפקידו ליצור מגע בין האוצר לבין בור המקוה בו טובלים, כשהאחרון ממולא במי ברז רגילים. על ידי נקב ההשקה הופכים המים בבור הטבילה לחלק אינטגרלי מבור האוצר שמלא במי גשמים, כך שמי הבור בו טובלים מוחלפים בדרך כלל כל יום ולפעמים אף פעמים אחדות ביום, ולמרות זאת המקוה מלא במי גשמים.

זריעה

ישנו אוצר נוסף הנקרא אוצר "זריעה" בו המים שבאים מרשת המים העירונית "נזרעים" בתוכו ונשפכים אל בור הטבילה, בסוג אוצר זה על בור הטבילה להיות יבש לגמרי לפני מילויו כיון שדי בכמות של שלושה לוגין (כ-900 מ"ל בקירוב)[10] כדי לפסול את המקוה. אמנם לאחר שנתמלא הבור בארבעים סאה שוב כל כמות מים אינה פוסלת ובלבד שהמים לא יצאו מחוץ לבור הטבילה.

המשכה

נהוג למלא את אוצר הזריעה ידי "המשכה". מזרימים מים מרשת המים העירונית על גבי תעלה בקרקע שניתנת לחילחול (צמנט ביחס גבוה של חול) באורך שלושה טפחים (כשלושים ס"מ) וברוחב של טפח (כ-10 ס"מ) יש לוודא לפני כן שיש בבור הזריעה רוב מים כשרים (ממי גשמים) למעשה בימינו נהוג להשתמש בשתי הצורות.

ישנה צורה נוספת פחות שכיחה בה ממלאים את בור הטבילה מ"מחסן" מים, זהו מכל בטון ענק המכיל עשרות קוב מי גשמים, שבתחתיתו צינור ובו מגופת עץ או גומי. במקווה כזה מרוקנים את מימיו, ומייבשים היטב את הקירות והריצפה, כמו באוצר זריעה, ומסירים את המגופה עד למילויו של הבור בעשרים ואחת סאה (בין מאתיים לחמש מאות ליטר).

מקווה חב"ד

בחסידות חב"ד ישנה שיטה אחרת לבניית מקווה לנשים, הנקראת "בור על גבי בור" אותה יסד האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון. חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות – בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה.

במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה. בשעת המילוי מסירים את המכסה. מלבד פתח זה, יש שני פתחים נוספים, בגודל טפח מרובע כל אחד (בערך ברוחב 10 ס"מ, בשונה מנקב ההשקה שהוא עגול וקוטרו כ-6 ס"מ כאמור), המרוחקים זה מזה, כדי שאם יתכסה אחד בשוגג על ידי הטובלת, יישאר השני פתוח. מי הגשמים יורדים דרך צינור מיוחד שאין לו גדר כלי ואינו עשוי מחומר המקבל טומאה, אל תוך מקווה הטבילה היבש ומשם למטה, אל האוצר. לאחר מילוי האוצר, ממלאים את מקווה הטבילה במי ברז שאובים, מתוך צינור המכוון כך, שהמים זורמים היישר אל מקום הפתח. המים השאובים מתחברים מיידית אל מי הגשמים שבאוצר התחתון ומתכשרים על ידי מגעם (השקה). יש הסוברים שבמקוה זה המים בבור העליון אינם מתערבים במהירות במי הבור התחתון כיון שמשקלם הסגולי נמוך ממי הבור התחתון בשל חומם הגבוה יחסית למי הבור התחתון, ובכך יוצאים ידי שיטות הסוברות כי יש צורך ברוב מי גשמים, דבר שאינו אפשרי לאורך זמן בבור עם השקה מן הצד, וישנם המפקפקים במידת התועלת המעשית שדבר.

Mikve naiad1
המקווה הנייד בחוות סקאלי
Mikve naiad
המקווה בחוות סקאלי, מבחוץ

מקווה נייד

בעידן המודרני, מקובל להקים מקווה נייד במקומות שבהם מתכננים להקים מקווה בר-קיימא.

עקרון הפעולה הוא כדלקמן:

  • החלק העליון המכיל מקלחות הוא המבנה הנייד ומורם בעזרת מנוף. למקווה מחוברים ווים המאפשרים את הרמת המקווה יחד עם המבנה.
  • בורות ההשקה, הטבילה והזריעה מונחים במקום לפני הנחת המבנה העליון.

מקוואות ניידים הוקמו למשל בחוות סקאלי וביישוב אמציה אליהם עברו תושבי קטיף לאחר ההתנתקות[11] ותוכנן להקים מקווה נייד בבסיס הנח"ל החרדי בעלות של כ-60 אלף דולר[12].

בטיחות

באופן דומה לשימוש בבריכת שחיה גם השימוש במקווה טומן בחובו את סכנות המים, ולכך המקוואות הנבנים בימינו, נבנים לרוב בסטנדרטים גבוהים, וקיימת הקפדה על ההיגיינה של הטבילה. משרד הבריאות הישראלי פרסם נהלים למקוואות לצורך קבלת רישיון עסק להפעלת מקווה, על מנת למזער את סיכוני הבטיחות[13] במרבית המקוואות מוסיפים כלור למי הטבילה דבר המאפשר חיטוי של המים (ומנגד, אינו פוסל את המים לטבילה). על פי תקנות הבריאות, משתמשי המקווה נדרשים לרחיצה במים וסבון קודם לטבילה, ונאסרת הכניסה למקווה לחולים בעלי מחלות מדבקות שונות. באשר לטבילת נשים, הבעיה קיימת פחות מאחר שהלכתית הטבילה מתבצעת רק לאחר חפיפה הכוללת ניקיון יסודי של הגוף כולו.

מקוואות בארכאולוגיה

מאות מקוואות טהרה עתיקים נתגלו ברחבי ארץ-ישראל, והם מתוארכים לתקופה ההלניסטית המאוחרת, הרומית והביזנטית. מתקנים אלו זכו להתייחסות נרחבת במחקר בשנים האחרונות. גילויים של מקוואות בחפירותיו של פרופ' יגאל ידין במצדה בשנת 1965 פתחו למעשה את המחקר הארכאולוגי של נושא זה. בחפירות אלו נתגלו מספר מתקני מים מדורגים, כאשר שניים מהם זוהו על ידי ידין כמקוואות טהרה. בספרו הפופולרי על חפירות מצדה, ניתן למצוא תיאור מרתק של חשיפת המקוואות הללו, ושל ביקורו במקום של הרב דוד מינצברג, מגדולי המומחים בהלכות מקוואות, אשר לשמחתם של כל הנוכחים פסק על אתר שהמקווה הדרומי שבחומת הסוגרים של מצדה כשר למהדרין: "משופרא דשופרא שבע פעמים"[14].

Masada, mikvah - Nigel
מקווה במצדה
Herodion Mikve IMG 0712
מקווה בהרודיון, שלהי תקופת בית המקדש השני
KotelTunnels33
מקווה טהרה מימי בית שני

מחקרם השיטתי של מקוואות הטהרה החל רק בעקבות החפירות הנרחבות בעיר העתיקה של ירושלים בסוף שנות השישים ובשנות ה-70 של המאה ה-20. עשרות בריכות מדורגות נתגלו בחפירותיו של פרופ' בנימין מזר למרגלות הר הבית ובחפירותיו של פרופ' נחמן אביגד ברובע היהודי של ירושלים. פרופ' רוני רייך, באותם ימים מעוזריו הבכירים של אביגד, זיהה בריכות אלו כמקוואות טהרה, והחל במחקר ראשוני ומקיף של הנושא על היבטיו השונים, מחקר אשר סוכם בעבודת הדוקטורט שלו[15].

בעקבות חפירותיו של ד"ר יובל ברוך בסוסיה מוכרים מקוואות הטהרה ששימשו לאחר החורבן. ברוך סבר כי מקוואות הטהרה של התקופה הרומית המאוחרת והביזנטית שימשו ביישובים יהודים שבהם הייתה דומיננטיות של קבוצות כהניות ששמרו על מעמדם גם בדורות שלאחר חורבן הבית.

זיהוי

מקווה הוא למעשה מתקן מים מדורג. מדובר בטיפוס מיוחד של מתקן מים בעל מאפיינים המייחדים אותו מסוגים אחרים של מתקני מים.

ישנן מספר דרכים להבחין בין מקווה עתיק, בעיקר מימי בית שני ואילך, לבין בור מים פשוט שלא שימש לטבילה:

  • מקווה הוא בדרך כלל חלל בנפח של לפחות 1,000 ליטר, כדי להחמיר לכל הדעות, למרות שלהרבה דעות אפשר להסתפק גם בפחות מכך, שקירותיו מטוייחים לטובת אגירת המים. מתקני המים המדורגים מטויחים בטיח הידראולי האופייני למתקני מים אחרים, (כגון: בורות, אמות מים, בריכות וכדומה). בדרך כלל יש יותר משכבה אחת של טיח. הטיח מכסה את קרקעית המתקן המדורג ואת הדפנות, ובמקרים רבים גם את התקרה.
  • אל המקווה מוליך גרם מדרגות נוח ורחב, בניגוד לבור מים פשוט אליו מוליכות בדרך כלל מדרגות צרות ופשוטות. על פי רוב, מדרגות אלו תופסות את כל רוחב המתקן, ואולם יש גם מתקנים בעלי גרם מדרגות צדדי, האחוז בדופן אחד או יותר של המתקן. בשני הטיפוסים, התוכנית של גרם המדרגות יכולה להיות ישרה, עם פנייה אחת בזווית ישרה היוצרת גרם בצורת "L", עם שתי פניות היוצרות גרם מדרגות בצורת "ח", או מעוגלת.
  • לעיתים ניתן לזהות הפרדה של גרם המדרגות לשני נתיבים, המיועדים להערכת החוקרים להפרדת הנכנסים למקווה (שעודם טמאים) מהיוצאים מהמקווה - על מנת שאלה לא יצרו מגע עם הציבור הטמא שעדיין לא טבל.
  • במקרים רבים, אין אחידות ברוחב השלח של כל מדרגה שבגרם, באופן שמדרגה אחת בעלת שלח רחב מצויה בין מספר מדרגות בעלות שלח צר יותר. בהרבה מהמתקנים, רום המדרגה התחתונה גבוה משאר המדרגות, דבר שיוצר מעין אגן בתחתית המתקן. לעיתים ישנה מדרגה אחת צרה (או יותר), האחוזה בדופן אחד של המתקן והיורדת מהמדרגה האחרונה שבגרם הראשי אל תחתית האגן. ככל הנראה "מדרגות עזר" מעין אלו נועדו להקל על הירידה לתוך האגן או על העלייה ממנו. על פי מספר השערות שהועלו על ידי ארכאולוגים, ביניהם הארכאולוג רוני רייך, שימשה מדרגת עזר זו להקלת הצפיפות והלחץ במקוואות פופולריים. על פי השערה נוספת, שימש מפלס זה להטבלת כלים, עבורם אין צורך במים עמוקים. בימינו נהוג להוסיף מדרגה זו על מנת שאדם נמוך קומה יוכל לטבול בבטחה.

אפשר לסווג את מתקני המים המדורגים לפי שלש שיטות בנייה:

  1. מתקן החצוב בשלמותו בסלע: קרקעית, דפנות ותקרה. מתקן כזה הוא למעשה מערה מלאכותית, או מערה טבעית שעברה עיבוד כדי להתאימה לצורכי המתקן: חציבת מדרגות, טיוח, והתקנת פתח נאות.
  2. מתקן החצוב בסלע או בקרקע רק בחלק התחתון (המדרגות, הדפנות, וקרקעית המתקן) ובנוי בחלק העליון (פתח הכניסה, הקירות והתקרה).
  3. מתקן הבנוי בשלמותו לתוך עיי חורבות של שכבות יישוב קודמות (נדיר).

ממצאים

המתקנים הקדומים ביותר המתוארכים בוודאות הם מן המחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס עד לראשית המאה הראשונה לפנה"ס. מרבית מתקני המים המדורגים הם מהמחצית השנייה של המאה הראשונה לפנה"ס ועד למרד בר-כוכבא. עם זה, מספר לא קטן של מתקני מים מדורגים נבנו או המשיכו לשמש גם בתקופה הרומית המאוחרת ועד התקופה הביזנטית.

מתקני מים מדורגים נתגלו אך ורק באזורים גאוגרפיים אשר ידוע לנו מן המקורות ההיסטוריים שהיו מאוכלסים ביהודים (או בשומרונים). הזיהוי האתני-דתי של האתרים שבהם נתגלו מתקנים אלו נתמך במקרים רבים בממצא הארכאולוגי, כגון: כתובות, מטבעות, קבורה בגלוסקמאות, היעדר סממנים פגאניים, וממצא של כלי אבן. רוב המקוואות העתיקים נמצאים בתוך תחומי היישוב, בדרך כלל במרתף או בקומת הקרקע של מבני מגורים. קיימים גם מקוואות המצויים ברשות הרבים, ובמיוחד יש לציין מספר רב של מקוואות המצויים למרגלות הר הבית, בגן הארכאולוגי בירושלים. בבית המקדש הקפידו באופן מיוחד על הטהרה, ולכן כל יהודי שהיה נכנס לבית המקדש היה חייב לטבול, ובבית המקדש הראשון היה מקווה מיוחד שניקרא ים שלמה שהיה מוצב בעזרה ושם הכהנים היו טובלים. בלשכת המצורעים שהייתה בעזרת נשים בפינה צפונית מערבית היה מקווה לטבילת המצורעים. ליד כל בתי הכנסת מתקופת הבית השני מצוי מקווה טהרה. מתקני מים מדורגים נמצאים גם בבתי מרחץ בחדר הקר. נמצאו גם מתקני מים מדורגים מחוץ לתחומי היישוב: בקרבה למתקנים חקלאיים, לבתי קברות וליד דרכים המובילות לירושלים.

במקרים בודדים, נתגלו סמוך למתקן המים המדורג מתקן מים ללא מדרגות, המחובר למתקן המדורג באמצעות חור בדופן המשותפת לשני המתקנים, או באמצעות תעלה בראש הדופן המשותפת לשני המתקנים. בחלק מהמקרים לא נתגלה חיבור בין שני המתקנים, אך ייתכן שהוא היה קיים ולא השתמר. החוקרים הבינו שמתקנים אלו שימשו כ"אוצר" להכשרת מי המקווה. כאמור, התופעה של מתקן מים מדורג המחובר למתקן מים צמוד ללא מדרגות היא נדירה, ומצויה אצל מעט מהמקוואות העתיקים שנתגלו בארץ.

במספר מקרים, נמצאת מחיצה נמוכה המחלקת את גרם המדרגות שבמקווה לשני נתיבים. יש ומחיצה זו בנויה על גבי המדרגות ויש שהיא הושארה כפס בולט בעת חציבתן. המחיצה מטויחת באותו טיח עבה המכסה את המדרגות עצמן. בדרך כלל המחיצה אינה משוכה לאורך מורד כל המדרגות אלא רק בחלקו העליון, ובכל מקרה אינה חוצה את המדרגה התחתונה. לרוב המחיצה מגיעה לגובה של מספר סנטימטרים בלבד. מחיצה זו נועדה כנראה להפריד בין היורדים למקווה בטומאה לבין העולים ממנו בטהרה לאחר שטבלו. מקור המרמז על סידורי הפרדה במקוואות מצוי במשנה: "כל הכלים הנמצאים בירושלם דרך ירידה לבית הטבילה – טמאין, דרך עליה – טהורין. שלא כדרך ירידתן עליתן" (מסכת שקלים ח, ב). בחלק מהמקוואות ישנם שני פתחים הסמוכים אחד לשני ומופרדים באמצעות אומנה בנויה או חצובה. לעיתים קיימים באותו מתקן עצמו שני סידורי ההפרדה, הן המחיצה והן הפתח הכפול.

מידת הנפח של מתקני המים המדורגים הנידונים כאן נעה בין כ-0.5 מ"ק במתקנים הקטנים ביותר, לבין כ-300 מ"ק במתקנים הגדולים ביותר אשר נתגלו בקומראן ובביר איג'דה שליד חברון.

התנהלות הטבילה במקווה

Mikve taara women
מקווה מודרני ביד בנימין. הגדר נועדה לשמירת פרטיות הטובלות

במדינת ישראל, העסקת בלניות ופיקוח על פעילות המקוואות מבוצעת על ידי המועצות הדתיות. קיימים גם כמה ארגונים פרטיים הפועלים בתחום זה, והעיקרי הוא "המרכז הארצי לטהרת המשפחה".

מקוואות נשים

במקוואות נשים, ההתארגנות לטבילה היא במלתחה פרטית שהטובלת נמצאת בו לבדה. לפני הטבילה היא עוברת לחדר אחר, שבו בריכת הטבילה, ולשם הבלנית נכנסת ומסייעת לטובלת לטבול כהלכה. כחלק מתפקידה היא מבררת אם כל ההכנות נעשו כראוי, וגם בודקת שגופה של האישה נקי מדברים שיכולים להיחשב 'חציצה' בין הגוף ובין מי הטבילה. היא גם צופה בטבילה, כדי להבטיח שכל גופה של הטובלת, ובכלל זה שערותיה, היו בתוך המים. בישראל ב-2016 נשים שרצו לטבול ללא נוכחות בלנית עתרו לבג"ץ שיורה לרבנות להתיר להן לנהוג כך. עמדתן התקבלה, ובהוראת המשרד לשירותי דת נאמר כי אמנם הנחיות הרבנות הן שהבלנית תצפה בטבילה, אך יש להתיר לטבול גם למי שלא מעוניינת בכך[16].

במרבית המקוואות נהוג לגבות תשלום סמלי (10-25 ש"ח) לצורך כיסוי הוצאות המקווה. אולם, ישנם מקוואות משופרים המאפשרים שירותים נוספים לנוחות הטובלות (שירותי ספא, הסרת שיער ועוד). במקוואות אלו המחיר יקר יותר, בהתאם. בחלק מן המקוואות נהוג לספק מגבות נקיות לשימוש המתרחצים, הכלול במחיר הכניסה למקווה.

מקוואות גברים

מקוואות גברים משמשים בנוסף כבית מרחץ עם מקלחות ומלתחה. ככלל, מתבקשים המשתמשים במקווה להתרחץ לפני הכניסה לבור הטבילה.

במקוואות גברים המלתחות הן ציבוריות, ואין הפרטיות הקיימת במקוואות נשים. הטובלים מתקלחים זה לצד זה והולכים לבריכת הטבילה כשהם עירומים. היו דיווחים ולפיהם במקוואות אירעו מקרים של הטרדות מיניות של בנים דתיים[17], ובמקוואות מסוימים מונו מפקחים למניעתן.[דרוש מקור]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (חיבור דרשני מתקופת התנאים המקביל למשנה, בשמו האחר "תורת כהנים")
  2. ^ ישנם טמאים (כגון זב ומצורע) שטבילה תועיל להם רק אם יטבלו במים חיים כלומר במעיין, ולא במקווה.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"א, עמוד א'
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"א, סעיף א'
  5. ^ יעקב פרץ אמת ליעקב הלכות מקואות פרי הלכה חלק א סימן לז
  6. ^ ראו הליכות עולם חלק ה' עמוד קמ"ב
  7. ^ ספר בית יוסף סימן פח. וראו בשו"ת תורה לשמה סימן שע"ה)
  8. ^ ספר טהרת הבית חלק ג' עמוד רצט
  9. ^ דעת הראב"ד, ראה בערך השקה (הלכה)
  10. ^ מידת הלוג שנויה במחלוקת, ראו טבלה, השיעור הנקוב כאן במ"ל מבוסס לחומרה על השיטה המקטינה ביותר.
  11. ^ הקמת אתר מגורים זמני ביישוב אמציה, החלטה מספר 4454 של ממשלת ישראל ה-30, משנת 2005, באתר של משרד ראש הממשלה
  12. ^ טבילת אש, באתר nrg‏, 16 בפברואר 2005
  13. ^ ‫תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים למקוואות טהרה), התשנ"ט-1999
  14. ^ י' ידין, מצדה: בימים ההם בזמן הזה, חיפה 1966, עמ' 166
  15. ^ ר' רייך, מקוואות-טהרה יהודיים בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים תש"ן
  16. ^ קובי נחשוני, הסוף למאבק: נשים יוכלו לטבול ללא בלנית, באתר ynet, 6 באוקטובר 2016
  17. ^ אפרת קרסנר, ‏לא בטהרה: "מקווה גברים הוא חממה לפדופילים", באתר כיפה, 17 במרץ 2016

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

28 באוקטובר

28 באוקטובר הוא היום ה-301 בשנה, (302 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 64 ימים.

אגם

אֲגַם או ימה הוא גוף גדול של מקווה מים (בדרך כלל מים מתוקים) המוקף יבשה.

אגמים גדולים נקראים לפעמים "ים", וימים קטנים נקראים לפעמים "אגם". למשל, ים כנרת וים המלח הם למעשה אגמים. האגם הגדול בעולם הוא מלוח - הים הכספי. האגם העמוק ביותר הוא ימת באיקל בסיביר. המונח אגם משמש גם לתיאור אתרים יבשים בדרך כלל המתמלאים מים רק לאחר גשמים כבדים, כמו למשל אגם אייר באוסטרליה.

אגמים יכולים להיווצר בדרכים מגוונות:

אגמים טקטוניים - נוצרו עקב תזוזות טקטוניות של הלוחות היבשתיים. לדוגמה, ימת בייקל במזרח סיביר, ים כנרת וים המלח מתזוזת השבר הסורי אפריקני.

אגמים וולקניים - נוצרו עקב פעילות געשית: בלועות הר געש (Okama ביפן, ברכת רם ברמת הגולן), או כתוצאה מחסימת נחלים על ידי זרמי לבה ומהתפוררות ושבירה של מגמה מתקררת (אגם החולה).

אגמים שנוצרו עקב גלישת קרקע - גלישת הקרקע חוסמת לעיתים נחלים, במעלה הסכר מתאספים המים ונקווה אגם.

אגמים קרחוניים (גליצאליים) - נוצרו עקב גלישת קרחונים. כאשר הקרחון גולש הוא חורץ במשקלו את הקרקע וסוחף עמו אדמה רבה. המסת הקרחון וקפיאתו מחדש מביאה להתפוררות הקרקע ולהיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. האגמים הגדולים בארצות הברית וכן מרבית האגמים בעולם נוצרו בדרך זו.

אגמי המסה - שנוצרו עקב תהליכי המסה כימית של סלעים או מינרלים הגורמות להיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. אגמים כאלו מצויים בעיקר באזור של מסלע גיר ונופי קרסט. אזור הלג'ה הגדולה בסוריה ובאזור מבצר נמרוד ברמת הגולן.

אגמים שנוצרו עקב פעילות נחלים - דמויי פרסה או טבעת. כתוצאה מהשתנות ערוצי נחלים והתנתקותם מהערוץ המרכזי. נפוץ באגמים בסמוך לשפך הנחל לים.

אגמים שנוצרו עקב פעילות הרוח - בעיקר באזורי דיונות, עקב שחיקת הדיונה והסעת החול מעל שכבה אטימה נוצר מקום נמוך שאליו נאספים מים.

אגמים אורגניים (בוג) - אגמים קטנים שנוצרים על קרקעית כבול המתאפיינת בתכולה גבוהה מאוד של חומר אורגני. תהליכי היצירה אינם ברורים לחלוטין. מאופיין על ידי צמחים אקזוטיים אוכלי חרקים, המים בדרך כלל צלולים ומעט חומציים.

אגמים מעשה ידי אדם - כתוצאה מפעילות אנתרופוגנית, דוגמת הקמת סכרים להפקת חשמל (אגם פאוול לפני סכר הובר בארצות הברית, אגם נאצר לפני סכר אסואן במצרים) או אגמים לנופש וקיט (כדוגמת פארק הירקון ואגמון הסופרלנד).פינלנד ידועה כ"ארץ אלף האגמים", ומינסוטה היא "ארץ עשרת-אלפי האגמים".

אוקיינוס

אוקיינוס הוא מקווה מים מלוחים גדול מאוד המפריד בין יבשות. האוקיינוסים מהווים חלק גדול מההידרוספירה של כוכב לכת, ומתוך פני השטח של כדור הארץ, 70.8% הם אוקיינוסים - 361,126,444 קמ"ר. בכדור הארץ מוגדרים, לפי הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי, ארבעה אוקיינוסים: האוקיינוס השקט, האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס ההודי ואוקיינוס הקרח הצפוני. הארגון דן גם בהגדרת אוקיינוס נוסף, האוקיינוס הדרומי, אולם ההצעה טרם אושרה. האוקיינוסים מורכבים בחלקם מגופי מים קטנים יותר, למשל ימים ומפרצים, אשר נחשבים לגופי מים שוליים.

בור על גבי בור

מקווה בור על גבי בור או מקווה חב"ד היא שיטה שיסד האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, לבניית מקוואות חמים לטבילה.

בלנית (יהדות)

בלנית היא אישה שתפקידה לסייע לטובלות במקווה לקיים את מצוות הטבילה לפי כללי ההלכה.

גוף מים

גוף מים הוא ריכוז בקנה מידה רחב של מים, בדרך כלל על פני כדור הארץ אך גם בכוכב לכת אחר. בדרך כלל הכוונה לאוקיינוס, ים או אגם. אך מקובל לכלול בגוף מים גם ריכוזים פחות גדולים של מים, כמו נהר ופיורד. נכללים בהגדרה גם ריכוזים מלאכותיים של מים כמו בנמל בתוך שובר הגלים, סכר או תעלה.

גופי מים בשטחים מצומצמים יותר הם בריכות. מבחינים בין מאגר מים טבעי, למשל בריכת רם לבין מאגר מלאכותי, מעשה ידי אדם, למטרות אחדות:

בריכת נוי, כאלמנט של אדריכלות נוף, אשר בעבר שימשה גם לרחצה או שתייה.

בריכת שחייה למטרת שחייה ספורטיבית או תרבות פנאי.

בריכת דגים בה מגודלים דגים בעיקר לצורך מאכל.

אגירת מים כחלק מתהליך הובלתם, להשקיה ולשתייה.מקום שהמים נקווים בו, כגון אגם, קרוי מקווה מים.

היישוב

היישוב הוא כינוי לישות היהודית שקמה בארץ ישראל החל מהרבע האחרון של המאה ה-19, עם יציאתם של אנשי היישוב הישן מבין חומות העיר העתיקה בירושלים וייסודן של מקווה ישראל ופתח תקווה, ונמשכה בעלייה הראשונה בשנת 1881 וייסוד המושבות, וברצף היסטורי עד ליום הכרזת מדינת ישראל.ישות זו נקראה גם "היישוב העברי" ובשם זה היא נזכרת במגילת העצמאות.

לביטוי "היישוב" יש צורות נוספות, "היישוב היהודי" או "היישוב היהודי בארץ ישראל" - לשם הבדלה בין היהודים בארץ ישראל לבין ערביי הארץ, "היישוב החדש" - להבדלה בין מתיישבי הארץ הציונים לבין תושבי הארץ היהודיים זה מכבר בני "היישוב הישן", ו"היישוב המאורגן" - להבדלה בין הסרים למרות הנהגת היישוב לבין אלו שלא סרו למרותה.

טבילה (יהדות)

ביהדות, טבילה במים היא הליך מחייב (הכשר מצווה), חלק מתהליך הטהרה המוטל על יהודים, כלים ובגדים השרויים במצב טומאה ומעוניינים להטהר. טבילה במים היא השלב העיקרי (ולעיתים הבלעדי) במרבית תהליכי הטהרה מטומאות שונות, ובנוסף היא חלק מתהליך הכשרת הכלים ומתהליך הגיור. טבילה נעשית במקווה, מעיין, ימים, אגמים, נהרות ובארות, אך לא במים שאובים.

בזמננו כאשר אין נהוגות הלכות טומאה וטהרה, מחמת העדר אפר פרה אדומה טבילה משמשת בעיקר כחלק מתהליך היטהרות האשה מטומאת נידה במסגרת הלכות טהרת המשפחה, כחלק בלעדי בהכשרת כלי אכילה חדשים שיוצרו על ידי גויים, כחלק מתהליך הגיור ובנוסף כדרך להטהר מטומאת בעל קרי לעולי הר הבית בטהרה, וכמידת חסידות לגברים שונים המעוניינים בכך.

בתורה מופיעים מקרים רבים של טומאה המצריכים טבילה כחלק מתהליך הטהרה, בהם: נידה, מי שפלט נוזל זרע, מי שנגע במת, ועוד. ישנם גם מקרים בהם לא קודמת טומאה למצוות הטבילה, לדוגמה במקרה של גיור, של טבילת כלים שהיו בבעלות גוי, והטבילות שטובל הכוהן הגדול לפני שלבים שונים של עבודתו ביום כיפור.בימינו חובת הטבילה מוטלת בעיקר על נשים נשואות, כדי להיטהר מנידתן ולקיים יחסי אישות. רוב הטבילות נעשות במקווה ייעודי, אבל ניתן לטבול גם במקווי מים טבעיים כימים ואגמים.

י"ב בחשוון

י"ב בחשוון הוא היום השנים עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב חשוון היא פרשת וירא, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או חמישי, או פרשת לך לך אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

יחסי ישראל–מלטה

בין ישראל ומלטה מתקיימים יחסי ידידות במסגרת יחסיה של ישראל עם האיחוד האירופי.

בראשית 1964 ביקר דום מינטוף בישראל והצהיר שהיחסים בין ישראל למלטה יתחזקו כאשר מלטה תקבל את עצמאותה. יוסף בורג ייצג את ישראל בחגיגות העצמאות של מלטה בספטמבר 1964 והעריך שהיחסים בין המדינות יהיו טובים. בשנת 1970 קיים יוחנן מרוז, מנהל אירופה במשרד החוץ של ישראל שיחות עם מנהיגי מלטה והביע סיפוק מעמדת הנייטרליות שנקטה מלטה בסכסוך הישראלי ערבי. בתחילת 1972 הצהיר דובר ממשלת מלטה שיחסי מלטה עם ישראל הם מצוינים וכי מלטה לא תסכים לוותר על יחסיה עם ישראל תמורת סיוע כלכלי מארצות ערב. דום מינטוף שמר על יחסים טובים עם ישראל אך התלונן שצים אינה מתקנת אוניותיה במספנות במלטה. בשנת 1973 ניהל ראש ממשלת מינטוף מערכה נגד ישראל בפורומים בינלאומיים.

באוקטובר 1995 חוסל במלטה פתחי שקאקי - מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני על ידי שני מתנקשים, פעולה המיוחסת למוסד הישראלי.

באפריל 2005 חתמו סגן ראש הממשלה ושר החוץ דאז סילבן שלום ושר החוץ של מלטה, מיכאל פרנדו על הסכם שיתוף פעולה בתחום הבריאות והרפואה בין שתי המדינות. שלום אמר בטקס כי הוא מקווה שההסכם יסייע בהעמקת היחסים ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות, במיוחד בתחום הכלכלי. למרות זאת לישראל אין שגרירות במלטה, אלא רק מחלקה העוסקת ביחסי שתי המדינות בשגרירות ברומא. למלטה יש שגרירות בתל אביב.

באוקטובר 2005 הציע ראש ממשלת מלטה, לורנס גונצי, לרשות הפלסטינית עזרה בבניית נמל מתקדם בעזה ובהקמת מתקן להתפלת מי ים. לדבריו, מתן עזרה מסוג זה יכול להפחית את המתח באזור.

ב-17 באוקטובר 2013 ביקר ראש ממשלת מלטה ג'וזף מאסקט בישראל ובמהלך הביקור נפגש עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס. זה היה הביקור הרשמי הראשון של ראש ממשלת מלטה בישראל.

ים

יָם הוא מצבור גדול של מים מלוחים המחובר לאוקיינוס. אם מקווה מים גדול סגור מכל צדדיו ביבשה, אזי הוא נקרא ימה ולא ים, אם כי בשפה הרווחת משמש המונח גם לתיאור אגמים גדולים הסגורים מכל עבריהם, כמו הים הכספי, ים המלח ואף ים כנרת.

קרוב ל-71% משטח כדור הארץ מכוסה במים. הצמחייה הימית מייצרת אחוז גבוה מהחמצן בכדור הארץ - בין 50% ל-70% לפי הערכות שונות. כמות המלח בים מגיעה לכ-3.5% בממוצע.

בכל ים זרמים רבים המשפיעים על הביומסה שבו. ישנם זרמי עומק המושפעים מגודלו ומאסתו של ים וכפיפותו לכוח קוריוליס, ישנם זרמים עליונים אשר מושפעים בעיקר מתנאי האקלים החיצוניים (רוחות, התאיידות) וישנם זרמים עולים ויורדים אשר מושפעים בעיקר מרוחות, כוח קוריוליס, המסוע הימי, והטופוגרפיה התת-ימית של קרקעית הים. זרמים אלו מזינים ומאכילים בתורם את כל הביומסה.

כל ישראל חברים

כל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית: Alliance Israélite Universelle - "אליאנס") הוא ארגון יהודי בין לאומי הפועל לקידום חברה ערכית ושוויונית. מושב ההנהלה העולמית הוקם בפריז ונשאר שם עד היום.

מטה הנציגות הישראלית של הארגון, עמותת "כל ישראל חברים", שוכן במקווה ישראל.

מגיאסו

מגיאסו (בהונגרית: Megyaszó) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה. כמו כפרים רבים באירופה גם אוכלוסיית מגיאסו נמצאת בירידה שנים רבות מ-3,123 תושבים בשנת 2002 עד 2,641 תושבים בשנת 2018.

יהודים החלו להתיישב במגיאסו בסוף המאה ה-18. במקום היו בית כנסת, בית עלמין, מקווה ומוסדות חינוך. הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.

בשנת 1941 נשלחו כ-15 צעירים מהכפר לעבודות כפייה, ולפחות עשרה מהם מצאו שם את מותם.

באפריל 1944 מיד לאחר חג הפסח, רוכזו יהודי העיירה בבית הכנסת והועברו לגטו שאטוראליאויהיי. לאחר כמה שבועות שולחו משם למחנה ההשמדה אושוויץ.

אחרי המלחמה חזרו לכפר פחות מעשרה ניצולים ומצאו את בניין בית הכנסת ואת בית העלמין הרוסים ואת רכושם שדוד. חיי הקהילה במקום לא נתחדשו.

מטוס ימי

מטוס ימי הוא מטוס שנועד להמריא מעל מקווה מים ולחזור ולנחות עליו. ניתן לחלק את המטוסים הימיים לכמה קטגוריות, ובהם מטוסים ימיים הממריאים ונוחתים על מצופים, ספינה מעופפת (או ספינת טיס), ומטוסים אמפיביים.

מים שאובים

בהלכות טומאה וטהרה, מים שאובים הם מים שנשאבו על ידי אדם בכלי שיש לו כלי קיבול. מים אלו פסולים למקווה, ולא עוד, אלא שהם מטמאים את האדם, כאשר שלושה לוגין מהם נשפכו על אדם.

מסכת מקואות

מסכת מִקֶוָאוֹת היא המסכת השישית בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני כשרות מקווה ודיני פסילתו ומים כשרים למקווה באופן כללי.

מקוה ישראל

מִקְוֵוה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.

כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, והוא מוגדר כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי". המוסד, החולש על שטח של כ-4,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") ותיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס ("המסלול הישראלי-צרפתי"). בשנת 2010 החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית "שחר" - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי.

צמחיית ישראל ברשת

צמחיית ישראל ברשת הוא אתר אינטרנט המכיל מידע מדעי על אודות מיני הצמחים בישראל ובסביבתה: תצלומיהם, נתוני התפוצה שלהם, המאפיינים המורפולוגיים ועוד. את האתר הקימו פרופ' אבינעם דנין, שסיפק את המידע שבאתר, ובנו, ברק דנין, האחראי מנעוריו לצד המחשובי.

תחילתו של אתר האינטרנט באתר הגן הבוטני הלאומי על ידי גלעד אשכנזי, ובהמשך ביוזמה של אודי אורון, שהקים ב-2006 את אתר "צמחיית ישראל ברשת" הראשון. מימון האתר נעזר במימון המונים באתר "מימונה". את מרבית תצלומי הצמחים שבאתר צילם פרופ' דנין, ואליהם נוספו תרומות של צלמים רבים, ובהם עוזי בורשטיין שנהרג במלחמת ששת הימים, ותצלומיו נתרמו על ידי אלמנתו. באתר כ-9000 תצלומים של 2,024 מתוך 2,856 מינים של ישראל (כולל החרמון) ותמונות נבחרות מירדן.

פרופ' דנין תיאר את אופי האתר:

אני רואה באתר זה ספר אלקטרוני ענק שמכיל את תצפיותי וסיכום של תפישתי והבנתי של הטבע שסביבי. שלא כמו במאמרים מדעיים בהן הנימה האישית אינה מותרת, אני שואף להעביר כמה שיותר מתפישתי האישית ותחושותי כישראלי עם עמדה המושפעת מההיסטוריה האישית והציבורית שעברתי עד כה. יש הדגשה יתרה ומובנת על הטבע של ישראל ושכנותיה שבכמה מהן הייתה לי הזדמנות לבקר ולחקור. כאשר אני עומד לצלם תמונה בטבע אני שואל עצמי מה אני עומד לספר לקהל שומעי אודות התמונה. ברור שבחרתי תמונות ש"אומרות" משהו אודות הצמחים. ההערות אודות מינים רבים (אותן אני מקווה להשלים בהקדם) הן אותן מחשבות ומסקנות המתגלגלות בראשי בעת שאני מחליט לצלם את התמונה המתוכננת.

קרל נטר

קרל (יעקב) נֶטֶר או שרל נטר (בצרפתית: Charles Netter‏; 14 בספטמבר 1826 - 2 באוקטובר 1882) היה מייסד החינוך החקלאי בארץ-ישראל וממקימיו של היישוב החקלאי מקווה ישראל, בשנת 1870, למעשה, זהו היישוב הראשון בתנועת ההתיישבות של הדורות האחרונים. מעטות הן העובדות הביוגרפיות הידועות על חיי נטר, בטרם החל בפעולתו הציבורית ובטרם היותו ממקימי "כל ישראל חברים".

טומאה וטהרה ביהדות
דרגות הטומאה אבי אבות הטומאהאב הטומאהולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאהשלישי ורביעי לטומאה סדר טהרות
דרגות היטמאות במאכלים חולין • מעשר שניתרומהקודש
דרכי היטמאות אוהלמגעמשאהיסטמדרסביאהבועל נידהביאה לביתמדףבליעהעיסוק
דברים המטמאים מהתורה מתנבלת חיה ובהמהנבלת עוף טהורנבלת השרץבעל קרימטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זבצרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרעחטאות המטמאותמי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים טומאת ידייםארץ העמיםבית הפרסטומאת כתבי הקודשטומאת גוייםטומאת עבודה זרהטבילה במים שאובים
דברים הנטמאים אדםכלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכליםמשקין
נידה הפסק טהרהדם בתוליםחומרא דרבי זיראכתםעקרות הלכתיתפרישה סמוך לווסתשבעה נקיים
אחרים טומאת מקדש וקדשיוהאיסור לכהן להיטמא למתהכשר לקבל טומאהטומאה רצוצהטומאה הותרה בציבורטבילת עזרא
היטהרות טבילהפרה אדומה • מקווה • חציצהטבול יוםמחוסר כיפוריםטהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות כליםאהלותנגעיםפרהטהרותמקוואותנידהמכשיריןזביםטבול יוםידייםעוקצים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.