מקדש מגדול

מקדש מגדול הוא סוג ארכיטקטוני של מקדש. המקדש מופיע לראשונה בצפון סוריה בתקופת מרדיך 3א' (שנת 2000 לפנה"ס), מתפשט לארץ ישראל ומשם למזרח הדלתה של הנילוס בתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (שנת 1700 לפנה"ס). המקדש מופיע לרוב כמבנה אורכי בעל קירות עבים שמעידים על הגובה הרב שאליו התנשא המקדש. הקירות הקיפו אולם אחד. בקיר מול הפתח ישנה בדרך כלל גומחה או במה מוגבהת, שבה ניצב כנראה פסל האל או חפץ קדוש כלשהו. המקדש המשיך להיבנות ולהתפתח גם בתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל, הדוגמה הבולטת ביותר שלו היא מקדש שלמה שהכיל שלושה חללים אורכיים: אולם, היכל ודביר.

המקדשים בצפון סוריה

אבלה

שלושה מקדשים מסגנון מקדש המגדול נמצאו בעיר אבלה שבצפון מערב סוריה: מקדש N, מקדש B1 ומקדש D. המקדשים הוקמו בסביבות 2,000 לפנה"ס. מקדש N נמצא בעיר התחתית, צפונית לאקרופוליס. זהו מבנה עם חדר אחד שפונה למערב, עובי שני הקירות הצדדיים הוא 3 מטר והקיר הנגדי לכניסה הוא 4 מטר. זהו המקדש הכי גדול באתר. מקדש B1 נמצא בחלק הדרום מערבי של העיר התחתית. תוכניתו זהה למקדש N אך הוא קטן יותר, וגודלו 10.5X4.5 מטרים. אל המבנה הובילו שתי מדרגות והוא פנה צפונה. בקיר החזית ניצבה במה בגובה מטר. סמוך למבנה נתגלה אגן אבן מעוטר בראשי אריות שואגים ומעליהם לוחמים. מקדש D נמצא בעיר העליונה, והוא כולל שלושה מרחבים. אורכו כ-30 מטרים והוא פונה צפונה. בשלב הראשון עובי קירותיו היה 2 מטרים, אך יותר מאוחר הם עובו והגיעו לעובי של 4 מטרים. המתחם האחורי הוא הגדול ביותר ובו נמצא ספסל מאבן ובקיר החזית ישנה גומחה. במתחם זה נמצא אגן אבן מבזלת עם תבליט של ראשי לוחמים. מול הפתח בדרום נמצא אורתוסטאט בצורת אריה שאורכו 2.8 מטרים[1].

תל ביה'

התל שוכן בעמק הפרת בצפון מזרח סוריה, התל מזוהה עם העיר הקדומה טוטול. מתחת לתל נמצא מקדש שמידותיו 16.5X11.5 מטרים עם קירות בעובי 2.5 מטרים, והקיר האחורי בעובי 5 מטרים. הקירות בצדדים בולטים החוצה ויוצרים כניסה עם שתי אנטות. בקיר האחורי ישנה גומחה. המקדש פונה מערבה. המקדש גם הוקם בתקופת הברונזה התיכונה 2 והמשיך להתקיים גם בתקופת הברונזה המאוחרת (1,200-1,500 לפנה"ס)[2].

מארי

מארי היא עיר קדומה ששכנה בצפון מזרח סוריה, בגדה המערבית של הפרת. באתר נמצא מקדש שמידותיו 35.5X18.5 מטרים, עם קירות מאסיביים בעובי של 6 מטרים. המבנה כולל אולם אורך אחד שבקירו האחורי ישנה במה מוגבהת. מאחורי האולם ישנם שני חדרים מרובעים. בחזית המקדש הוצבו שני אריות מברונזה. בחצר מול המקדש נתגלו אגן, מספר במות או מזבחות ולידם עצמות בעלי חיים. המקדש תוארך לתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (1,800 לפנה"ס)[3].

הופעת מקדש המגדול בארץ ישראל

דגם מקדש המגדול מופיע לראשונה בארץ ישראל בחלק הצפוני של עמק הירדן. המקדשים הראשונים מוקמים בתחילת תקופת הברונזה התיכונה 2 א' (1,900 לפנה"ס). בתקופה זו אנו רואים לראשונה את הדגם החדש של המקדשים והוא מקדש המגדול, שצורתו מבנה אורכי עם קירות עבים. באזורים אחרים בארץ ממשיך להתקיים הדגם הישן, שהוא מבנה מלבני רוחבי עם קירות דקים ובמה, כמו המקדש שנחשף צפונית לתל נהריה[4].

תל אל הייאת

תל אל הייאת שוכן בעמק הירדן, כ-7 קילומטרים דרומית מערבית לעיר פלה. על התל נחפר מקדש שמידותיו 11X10 מטרים. הקירות בפתח עוביים 2.5 מטרים ובצדדים 2 מטרים. הפתח במזרח והמקדש פונה מערבה. בקיר האחורי ישנה גומחה, ונמצאו שרידי טיח צבועים בצבע אדום. מול הפתח ישנה חצר מתוחמת בקיר, בחצר התגלו עצמות רבות של בעלי חיים (עזים, בקר וכבשים). המקדש תוארך לתחילת הברונזה התיכונה 2 א', והתקיים עד סוף התקופה (1,500 לפנה"ס). המקדש כלל 4 שלבי בניה[5].

תל כיתן

תל כיתן שוכן כ-12 קילומטרים מצפון לבית שאן. באתר זה זוהו שני מקדשים. המקדש הקדום משכבה V הוא כמעט רבוע ומידותיו 6.9X5.5 מטרים. הוא כלל אולם אחד שסביבו נבנה ספסל. הפתח היה במזרח והמקדש פנה מערבה. בחזית המקדש היו אומנות, ובכניסה ניצבו שני עמודים. בחזית המקדש ניצבו מצבות מחלוקי נחל גדולים. אחת מהמצבות עוצבה בדמות אישה עירומה, שידיה תומכות בחזה. המקדש תוארך לברונזה התיכונה 2 ב'. המקדש המאוחר יותר משכבה IV בצורת מלבן שמידותיו 14.3X11.5 מטרים. קירותיו בעובי 2.5 מטרים, גם הפתח שלו במזרח והוא פונה מערבה. בחצר ממול למקדש נמצא ספסל לבנים, סמוך לו מוקדי אפר עם עצמות בעלי חיים. גם מקדש זה תוארך לברונזה התיכונה 2 ב'[6].

התפתחות מקדש המגדול בעקבות העיור בארץ ישראל

בתקופת הברונזה התיכונה 2 ב' (1,800 לפנה"ס) מתחילים לצמוח הערים הגדולות בארץ ישראל, ובעקבות כך מופיעים מקדשים גדולים יותר ומפוארים יותר בערים חצור, מגידו ושכם.

תל חצור

בתל חצור זוהו שני מקדשי מגדול: מקדש H ומקדש A. המקדש משטח H נמצא סמוך לקצה הצפוני של העיר התחתית. מידותיו 20X18 מטרים. פונה צפון מערב. המבנה הוקם על גבי מילוי מלאכותי, והוא כולל שני מרחבים עיקריים. במרחב האחורי ישנה גומחה בקיר, והמרחב הקדמי הכיל כניסה שמצידיה שני חדרים שאולי שימשו בסיס למגדלים. עובי הקירות 2.3 מטרים. מול המבנה הייתה חצר מוגבהת שאליה הובילו 2 מדרגות, החצר רוצפה בחלוקים. המבנה תוארך לברונזה התיכונה 2 ג' (1,650 לפנה"ס) והמשיך לשמש עד לסוף תקופת הברונזה המאוחרת. המבנה כלל 4 שלבי בניה. בחצר נתגלה אובליסק מבזלת, פסל שבור, חמישה מזבחות, ארבעה פסלים של נשים, נחש ופר. נמצאה אבן בזלת עם תבליט של דיסקוס במסגרת מרובעת עם ארבע קרניים יוצאות. סמוך למבנה התגלו שתי אבנים עם סיתות של אריות[7]. המקדש משטח A נמצא על התל. מידותיו 16.2X11.6 מטרים, הקירות בעובי 2.35 מטרים. הפתח במזרח והוא פונה מערבה. בקיר הנגדי לכניסה ישנו מזבח עשוי מלבנים מטויחות. על הקירות נתגלו שרידי טיח וצבע. לפני המקדש הייתה חצר מרוצפת בחלוקים ומטויחת. אל החצר עלו ממזרח במדרגות ובה ניצבו מספר מצבות. המקדש והחצר ניבנו על מילוי מלאכותי. המקדש תוארך לתחילת תקופת הברונזה המאוחרת 1 (1,500 לפנה"ס)[8].

תל מגידו

על התל באזור המקדשים מתקופת הברונזה הקדומה, זוהה מבנה 2048 כמקדש מתקופת הברונזה התיכונה 2. מידות המבנה 21.5X16.5 מטרים. המבנה כולל שני מרחבים. קירות המבנה בעובי 4 מטרים, ובקיר הנגדי לכניסה ישנה גומחה. הפתח בכיוון צפון מזרח ולכן המבנה פונה דרום מערבה. מול המקדש הייתה חצר. המבנה תוארך לתקופת הברונזה התיכונה 2 ג', והמשיך לשמש עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת[9].

שכם (תל בלאטה)

בתל בלאטה זוהו שני מקדשי מגדול: מקדש משטח IV ומקדש משטח V. בשטח IV נמצא מבנה שקיבל את המספר 7300, זהו מבנה אורך שמידותיו 12X19.5 מטרים, והוא כולל שלושה חדרים על ציר אחד. עובי הקירות 1.5 מטרים. המבנה הוקם על מילוי מלאכותי. הכניסה למבנה מדרום מערב. בקיר הנגדי לכניסה ניצב מזבח. המבנה נמצא ריק ממצאים אבל נתגלו בו עצמות בעלי חיים בעיקר עזים וכבשים. במבנה זוהו ארבעה שלבי בנייה שכולם מתוארכים לברונזה התיכונה 2 ג'[10]. בשטח V נמצא מבנה מאסיבי שמידותיו 26.3X21.3 מטרים. עובי הקירות 5.2 מטרים, והוא בנוי על מילוי מלאכותי. הכניסה למבנה ממזרח. בכניסה ניצבו שני מגדלים גדולים וביניהם עמוד אחד. משני צידי הכניסה ניצבו שתי מצבות קטנות. המקדש כלל חדר אחד ובו עמודים שתמכו את התיקרה. מול המקדש ישנה חצר ובו נמצא מזבח. במבנה זוהו שלושה שלבי בניה, שניים מתוארכים לברונזה התיכונה 2 ג' והאחרון מתוארך לברונזה המאוחרת. המקדש נמצא ריק מממצאים[11].

הופעת מקדש המגדול בנגב ובצפון מזרח הדלתה במצרים

מחוץ לערים הגדולות בארץ ישראל ניבנו חיקויים קטנים יותר של מקדש המגדול. דוגמה לכך הוא המקדש שנחפר בגבעת שרת שנמצאת כקילומטר מדרום לבית שמש. המקדש בגודל 7X10 מטר וכולל שני חדרים. הפתח שלו במזרח והוא פונה מערבה. בחדר הפנימי נמצא מזבח שגובהו 20 סנטימטרים. בחדר הקידמי נמצאו שני ספסלי אבן ליד קירות האורך. במקדש נמצאו קערית עם שבעה גביעים, כלי מנחה קטנים וכני קטורת. המקדש תוארך לברונזה התיכונה 2 ב' ושימש גם בברונזה התיכונה 2 ג'[12].

מקדש המגדול מופיע בנגב בסוף תקופת הברונזה התיכונה 2 ב' (1,700 לפנה"ס). בתל הרור נחפר מתחם מקודש שהוקף בקיר בעובי 1.2 מטר. המתחם הכיל מזבח, ספסלי אבן, ובורות שהכילו עצמות בעלי חיים שכללו בעיקר עורבים וגורי כלבים. נמצאו כלי מנחה זעירים, שברי בולות, כנים גליליים, קערות קטורת ועצמות של כבשים ועזים. במרכז המתחם ניצב מקדש מגדול עשוי מלבני בוץ, שאחד מקירותיו התמוטט בשלמותו, וגובהו 9 מטרים[13]. בערך באותה תקופה בתל א-דבע שבמזרח הדלתה, שמזוהה כיום כעיר אווריס שהייתה בירת ממלכת החיקסוס, ניבנו שני מקדשי מגדול סמוכים זה לזה. המקדש המערבי גודלו 33.75X21.5 מטרים. הפתח מצפון מערב, והוא פונה לדרום מזרח. עובי קירות האורך 4 מטרים, והקיר האחורי 5 מטרים. בקיר האחורי ישנו כוך. המקדש כולל שלושה חדרים והוא כולל פתחים רבים. המקדש המזרחי מצב השתמרותו גרוע, אך כנראה גודלו היה זהה. מול המקדשים הייתה חצר מוקפת מבנים. מחוץ למקדשים נמצאו שרידי טיח צבועים בכחול. נמצאו קערות על רגל אחת וכני קטורת. מול המקדש המערבי נמצא מזבח, ובחצר נמצאו עצמות של בקר ומעט כבשים. בחצר גם נמצאו קבורות קדומות לבניית המקדשים, ואחת מהן היא קבורת חמור. המבנים שימשו עד תקופת הברונזה התיכונה 2 ג' (1,600 לפנה"ס)[14].

בניית מקדשי המגדול מתפשטת במזרח התיכון על פני שלוש תקופות ארכאולוגיות: תקופת הברונזה התיכונה 2, תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל. המקדש מתפתח ומהווה דוגמה להתפתחות ההיררכיה בפולחן הדתי, כאשר בחצר מול המקדש מתרחש הפולחן של הציבור הרחב, שם מתקהלים ומקריבים את הקורבנות. במקדש עצמו שהוא בשיאו ישנה חלוקה לשלושה חדרים, כאשר בחדר האחרון, שכנראה לא כל אחד מורשה להיכנס אליו, ישנו קודש הקודשים שהוא כנראה חפץ או פסל האל שניצב על במה. הפתח של רוב המקדשים במזרח והם פונים מערבה, אולי הדבר קשור לזריחת השמש. המקדש בתל א-דבע הפתח בדרום אולי קשור למקור הנילוס. המקדשים בערים היו מפוארים והיו מטויחים וצבועים באדום או כחול. המקדשים הכילו חפצי פולחן שכללו קעריות ונרות שבע פיות, כנים גליליים וכלי מנחה זעירים.

הערות שוליים

  1. ^ Matthiae, P., 1981, Ebla, N.Y.: 125-131.
  2. ^ Bonfil, R. and Greenberg R., 1997, 'Area A', Hazor v, ed. Ben Tor, A. and others, Jerusalem: 97.
  3. ^ מזר, ע., תשמ"ז, "מקדשים בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ובתקופת הברזל", האדריכלות בארץ ישראל בימי קדם, עורכים: כצנשטיין, ח. ואחרים, ירושלים: 145-136.
  4. ^ בן דור, ע., תשי"א, "מקדש כנעני בנהריה", ארץ ישראל א: 28-17.
  5. ^ Magness-Gardiner, B. and Falconer, S.E., 1994,'Community, Polity and Temple in a Middle Bronze Age Levantine Village', Journal of Mediterranean Archaeology 7.2: 127-164.
  6. ^ איזנברג, ע., תשל"ז, "המקדשים בתל כיתן", קדמוניות 4 (36): 109-105.
  7. ^ Yadin,Y., 1975, Hazor, Jerusalem: 75-79.
  8. ^ ידין, י., תשל"ג, "עונת החפירות החמישית בחצור (1969-1968)", ארץ ישראל יא: 139-134.
  9. ^ דונויבסקי, ע. וקמפינסקי א., תשל"ג, "מקדשי מגידו", ארץ ישראל יא: 24-23.
  10. ^ Dever, W.G., 1974, 'The MB II c Stratification in the Northwest Gate Area at Shechem', BASOR 216 : 40-48.
  11. ^ Bull, R.J. and Ross, J.F., 1963, 'Fields V and VI The Sacred Area', BASOR 169: 10-18.
  12. ^ בהט, ד., תשל"ה, "החפירות בגבעת שרת שליד בית שמש", קדמוניות 8: 67-64.
  13. ^ אורן, א., תשנ"א, "שש עונות חפירה בתל הרור", קדמוניות 2-1 (94-93): 9-2.
  14. ^ Bietak, M., 1979, 'Avaris and Piramese, Archaeological Explorations in the Eastern Nile Delta', Proceedings of the British Academy 65.
אל (אל כנעני)

במיתולוגיה הכנענית, אֵל הוא שמו של ראש האלים בפנתאון ואחד מהאלים החשובים של העיר אוגרית. נקרא גם אִל, אלו, תור (שור) - סמל הכוח והפיריון, ו"קדוש" במובן של נשגב ונעלה.

בעל זבוב (אל)

בעל זבוב הוא שמו של אל כנעני או פלשתי, המוזכר מספר פעמים בתנ"ך.

גד (אל)

גַּד הוא אל מזל שמי, המוזכר בכתבים עתיקים בארם וארצות ערב. מוזכר גם בספר ישעיהו בתור אל שעבדו יהודים בגלות בבל: "וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה' הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי, הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ" (ישעיהו, ס"ה, י"א).

בין פרשני המקרא יש הקושרים את גד לאחד מן הכוכבים, ואף המזהים אותו עם כוכב הלכת צדק, לפי האטימולוגיה בערבית.

פירוש המילה גד, קרוב לחצייה או חריצה, קשור לתפיסה כי גורל האדם נחרץ. אמנם, אל הגורל השמי מזוהה כאל אחר בשם 'מני'.

ייתכן ויש לפרש את בחירתה של לאה בשמו של גד בן יעקב המורה על מזל טוב, בהקשר לאל גד: "וַתֹּאמֶר לֵאָה, בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, גָּד" (בראשית, ל', י"א). יש המעירים כי גד היה הבן השביעי ושווה בגימטריה לגד (=7) ולכפולה של מזל (=77).

שתי ערים בארץ ישראל היו קרויות על שם האל גד: בעל-גד בבקעת הלבנון למרגלות החרמון (יהושע, י"ג, ה'; י"ב, ז') ומגדל-גד בנחלת שבט יהודה (יהושע, ט"ו, ל"ז). בנוסף, השם מוזכר ברמז בשמות הערים גדי וגדיאל בנחלות שבט מנשה וזבולון (במדבר, י"ג, י'-י"א). ייתכן והשמות אינם רומזים לאל נפרד אלא משתמשים בביטוי בתור תואר לאל חזק יותר, כלומר 'האל נותן המזל'.

דגון

דָּגוֹן (או דגן) הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, וכן האל הראשי של הפלשתים. באוגריתית נקרא האל בשם דגנו, באכדית בשם דאדגאנה או דאגונה, ובמיתולוגיה המסופוטמית בשם דגן.

הורוס

הורוס הוא אל המלחמה, ואחד מהאלים הראשיים במיתולוגיה המצרית. הורוס הוא שמו היווני, ובמצרית עתיקה הוא נקרא חוֹר או חֶר, שפירושו בז. הוא בנם של אוסיריס ואיסיס, ולאחר שגדל הוא נלחם בסת, דודו שרצח את אוסיריס (שהיה אביו של הורוס ואחיו של סת), וניצח אותו.

העלאה באוב

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

ים (אל)

יָם הוא אל הים, הנהרות ומקוואות המים במיתולוגיה הכנענית. בנו של אל ואחיו של בעל. מקבילם של פוסידון היווני ונפטון הרומי. ביקש לשלוט על העולם והציף את האדמה במלחמתו עם בעל.

ירח (אל)

יֶרַח (בכנענית, גם יַרַח או יֹרַח; באוגריתית: יָרִיחְ; בפיניקית: יַרְחִיבּוֹל) הוא אל הירח במיתולוגיה הכנענית. הכנענים והפיניקים האמינו כי ירח הוא ראש צבא הכוכבים ומאורות הלילה, וכן אל הקציר (בשל צורת החרמש של הירח). כמו כן ירח היה אחראי על הורדת הטל.

רעיתו של ירח הייתה האלה ניכל - אלת הפרדסים ונאות המדבר, ובזכות הטל שהוריד ירח פרחו פרדסיה.

פולחן האל ירח היה נפוץ באזור עמק הירדן עוד בתקופת האבן החדשה - באלף השמיני לפנה"ס[דרוש מקור] והערים יריחו ובית ירח נקראו על שמו.

פולחן האל כלל מדי חודש, במילואו של הירח, חתונה טקסית בינו לבין ניכל.

כושר וחסיס

כושר-וחסיס (כלומר: מיומן וחכם) היה אל האוּמנויות והטכנולוגיה הכנעני, היוצר דברים נפלאים. נחשב כאל חיובי העוזר לבעל, אל החיים. מקבילם של הפייסטוס היווני ווולקן הרומאי. בשירה האוגריתית הוא מכונה "חכם חרשים" ו"הין".

כמו מספר אלים זוטרים נוספים במיתולוגיה האוגריתית, שמו הוא שם כפול, ומראה על שני צדדים באישיותו.

באגדת אקהת מסופר עליו שיצר קשת מופלאה שאקהת הגיבור משתמש בה, וענת אלת המלחמה והציד חומדת אותה. בעלילות בעל וענת מסופר שהוא עוזר לבעל במלחמתו כנגד האל ים ויוצר עבור בעל כלי נשק מאגיים שמכריעים את ים לארץ. עוד מסופר עליו שם שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל בפסגת צפון במשך ששה ימים. כושר-וחסיס רצה ליצור לארמון חלונות וארובות, דבר שבעל התנגד לו, אך לאחר המעשה בעל השתכנע וביקש ממנו שיקרע בארמון חלונות.

כושרות

כושרות, אלות הפריון הכנעניות שמופיעות כסנוניות. מכונות בשם "הסנוניות - בנות הלל". היחידות בין האלים הכנענים שמופיעות כקבוצת אלות.

בשירה האוגריתית באגדת אקהת מסופר כי שופט הצדק דנאל הערירי שמתבשר כי ייוולד לו ילד, מבצע פולחן מקדים להתעברות של אשתו, שבו הוא מכניס לביתו את אלות הפריון וההריון - הכושרות, הסנוניות - בנות הלל, שוחט למענן פר כמקובל, מאכילן ומשקן במשך ששה ימים, וביום השביעי הוא שולחן מביתו, ומתחיל לספור את חודשי ההריון. לאחר תשעה חודשים נולד לו בן ששמו אקהת (לוח KTU 1.17).

בנישואי נכל ואיב עם האל ירח, הן מגיעות כמבשרות על לידת הבן של נכל ואיב - אלת הבוסתנים, ומודיעות "הלוא הנערה תלד בן." (לוח KTU 1.24)

עוד מופיעה שם השירה:

יש הסוברים כי הביטוי "הסנונית הראשונה" כמבשרת תופעה, קשור לאלות הללו, שכאמור מבשרות על ההריון.

בתנ"ך נמצא ביטוי זה באופן יחידאי, במה שיש מפרשים כקשור לזיווג. "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה" (תהילים ס"ח ז'). אך מהקשרו של הפסוק, הרי מדובר בפרק שעוסק ביציאת מצרים וסביר יותר לפרשו כפרשנות המקובלת כקשור למעמד של היציאה והאסירים הם למעשה ישראל, שיוצאים באזיקים או בזמן כשר.

כמוש

כְּמוֹשׁ היה האל הלאומי של מואב. נראה כי שמו מופיע לראשונה באוגרית בכתיב "כמת'". בעיר הכנענית אֶבְּלָה הוא ידוע בשם "כמיש". המואבים עבדו את כמוש עד לתקופה הפרסית. בעקבות השפעת השלטון היווני זיהו המואבים באל המלחמה היווני ארס את כמוש.

יש המשערים שהשם "כמוש" נגזר מהשורש השמי כנ"ש, שפירושו 'המכניע'.

על פי המסופר במלכים ב', מישע מלך מואב אף הקריב את בנו הבכור לכמוש על החומה (ג', כז). חלק מן הפרשנים סבורים שהוא הקריב את בנו של מלך אדום.

בכתובת מישע מופיע הצירוף "עשתר-כמֹש", המעיד על זיהויו עם האל עשתר.

במקרא מכונה מואב "עַם כְּמוֹשׁ" (במדבר כ"א, כט), כפי שישראל מכונים "עם ה'", אם כי המקרא מתאר אותו לגנאי כ"שִׁקֻּץ מוֹאָב" (מלכים א' י"א, ז), כלומר מוקצה.

בהשפעת נשותיו המואביות בנה שלמה במה לכמוש, במקביל לבמת המולך: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן" (מלכים א' י"א, ז) את הבמות הרס יאשיהו בעת הרפורמה הדתית (מלכים ב, כ"ג, יג).

נראה שבני עמון עבדו באופן חלקי את כמוש, כפי שבני מואב עבדו בין השאר את האל העמוני מלכום. בדבריו של יפתח הגלעדי אל מלך עמון הוא אומר: "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ד).

ישנם שמות תיאופוריים המורכבים מן השם כמוש: כמוש-נדב, כמוש-עם, כמוש-אל. ניתן להשוות אותם לשמות תיאופוריים יהודאיים כגון יהונדב, יואל (יהו-אל) וכו'.

מות

מוֹת הוא אל המוות והשאול במיתולוגיה הכנענית. הוא בנו של אל ראש האלים, אחיהם של בעל, ים וענת. הוא האחראי על מוות, בצורת, עקרות ורעב. נקרא בשירה האוגריתית לעיתים בשם הכפול "מות-ויגון". מקבילו היווני הוא האדס והרומי פלוטו.

סעודת מרזח

סעודת מרזח (נקרא גם: קיספום) היא טקס פולחני קדום שהיה נהוג בתרבויות המסופוטמית, הכנענית והפיניקית. סעודה חגיגית זו הייתה מתקיימת במערת הקבורה המשפחתית, עם שלדי אבות המשפחה.

ענת

ענת היא אלת המלחמה, הציד והפריון של המזרח התיכון העתיק, ממסופוטמיה ועד כנען ומצרים העתיקה. ענת מתוארת כנערה בתולה יפה, עזת נפש ובעלת תושייה. היא המקבילה הכנענית לאיזיס המצרית, והשפיעה כנראה רבות על עיצוב דמותה של האלה היוונית אתנה.

עשתר (אל)

עשתר (באוגריתית ובדרום ערבית עתיקה: עת'תר; נקרא גם עת'תר ערץ) הוא אל כוכב השחר במיתולוגיה הכנענית. באזורים יבשים למחצה במערב אסיה שימש עשתר אל הגשם, ואף הופיע גם בדרום חצי־האי ערב, שם נקרא עתור (שמשמעותו מושקה) או זוהה עם ד'ו סמני. במצבת מישע נזכר שם האלוהות המורכב עשתר-כמוש.

בעלילות בעל וענת מסופר כי עשתר תפס את כס המלכות על האלים באופן חד־צדדי, אך האל ים הדיח אותו. לאחר הריגתו של בעל בידי מות, המליצה אשרה למנות את עשתר למחליפו בשל ניסיונו במלוכה, אך לאחר שעשתר התיישב על כס המלוכה של בעל בפסגת צפון, הוא ירד ממנו מפני שהוא הרגיש שהוא אינו ראוי לו. מכיוון שעשתר לא היה נשוי או מאורס, נמסר לו מפי שפש שהוא אינו זכאי לארמון משלו כמו יתר האלים.

לא קיימות עדויות באשר לפולחן של עשתר באוגרית, אך במקורות יווניים מהמאה ה-5 לספירה, הוא מוזכר בהקשר של קורבן ילדים על ידי שבטים בדואים בחצי־האי סיני.

רשף

רשף הוא אל כנעני הנזכר בכתובות פיניקיות וארמיות, בכתבים מצריים ובכתבי אוגרית. משמעות שמו היא אש, ניצוץ, שלהבת.

רשף נחשב בקרב הכנענים כאלוהי הדבר, אחד מכינויו בכתבים האוגריים הוא "רשף בעל החץ". ובכתובות פיניקיות מאידליון הוא מזוהה עם אפולו היווני. במקומות אחרים הוא מזוהה עם נרגל הבבלי, ואפולו ונרגל ידועים כמביאי מגפת הדבר. יתרה מזאת, אפולו מתואר במיתולוגיה היוונית כאל היורה חיצי דבר כפי שרשף מתואר בשירה האוגריתית. שרידי העיר היוונית העתיקה אפולוניה שמצפון לתל אביב, נמצאים על שרידי עיר קדומה בשם ארשוף (ארסוף בפי הערביים) הנזכרת בכתובות תגלת-פלאסר השלישי.

הצמד דבר/רשף מופיע מספר פעמים בתנ"ך ונראה ששני השמות זהים.

"לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו" (חבקוק, ג', ה'), וכדברי רד"ק: "רשף כמו דבר, והעניין כפול במילים שונות". הצמד מופיע פעם נוספת בתנ"ך, בתיקון קל של שיכול אותיות:

""וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד [לדבר] בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים" (תהילים, ע"ח, מ"ח). דבר ורשף שבחבקוק ג מופיעים, על פי אחד הפירושים, כיישויות חיות המשרתות את ה' בלכתן לפניו, בעת הופעתו כאל לוחם. רשף שבחבקוק ג' אינו מופיע כאל גדול, אלא רק כישות תלויה באל, נלווית אליו וסרה למרותו. הוא ירד איפוא ממעלתו והפך למלאך התיאופניה.

הופעת שני אלים ההולכים לצידו של אל ראשי, לפניו או אחריו, ידועה מהמיתולוגיה של עמים רבים, כמו בדוגמאות מבבל וכנען. בתיאור הופעתו של אדד, אלוהי הסערה הבבלי, בעלילות גילגמש נאמר עליו, ששני אלים הולכים לפניו, בדומה לתמונה המתוארת בחבקוק. בטקסט אכדי אחר נאמר על מורדוך, בדומה לנאמר על ה' בחבקוק: "(מורדוך) לפניו אנליל, אחריו נרגל". מן הספרות האוגריתית ידוע שלבעל יש שני אלים משרתים והם שליחיו. בכתובת פיניקית מארסלאן טאש נאמר שבעל יצא, וגלען ורבען יצאו כמשרתים לפניו.

שחר (אל)

שחר הוא שמו של אל השחר (הזריחה) במיתולוגיה הכנענית. שחר היה אחיו התאום של שלם - אל השקיעה, ושניהם נולדו כתוצאה מיחסי מין בין ראש הפנתיאון הכנעני אל לבין אישה בת-תמותה. סיפורם מוזכר בשירה האוגריתית ב"שיר האלים הנעימים והיפים".

במקרא ישנם מספר תיאורים מואנשים של השחר, בלא ה"א הידיעה כאילו היה שם פרטי: "אעירה שחר", "כנפי שחר", "כעפעפי שחר". ייתכן שההאנשה המטפורית היא שריד לתפיסה קדומה יותר של שחר כאלוהות.ייתכן ששחר נזכר בתנ"ך בספר ישעיה: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ - חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם".ישעיהו מלגלג על מלך בבל, אשר ראה עצמו כצאצאו של שחר. השם "הילל בן שחר" תורגם בתרגום השבעים כ"הספרוס" (ἑωσφόρος) ובוולגטה כ"לוציפר", ובהמשך קיבל בנצרות את משמעות האנטיכריסט.

רש"י מפרש פסוק זה:

"הילל בן שחר - כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמרה שיפול משמים;

נגדעת לארץ - אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים למשכב זכור".

ביהדות השם הילל בן שחר אינו כינוי לשטן כמו בנצרות.

שלם (אל)

שָׁלֶם (מהשורש ש.ל.ם) הוא אל השקיעה ואל היבוסים. במיתולוגיה הכנענית שלם היה אחיו התאום של שחר, ושניהם נולדו כתוצאה מיחסי מין בין ראש הפנתיאון הכנעני אל לבין אישה בת-תמותה. סיפורם מוזכר בשירה האוגריתית ב"שיר האלים הנעימים והיפים".

מניחים כי מקור השם "ירושלים", או במקור "ירושלם", הוא: 'ירה-שלם'. כלומר: "[העיר ש]יסד שלם". אפשרות אחרת, לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית, מפרש "אור-שלם", עירו של שלם. בספר בראשית מתואר מלכיצדק כמלך העיר שלם וככהן לאל עליון. בספר יהושע מסופר שאדוני צדק מלך ירושלים מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון.

תרפים

במקרא תְּרָפִים הם אלילי-בית שהיו בצורת ראש אדם, ייתכן שהיו גולגולת מכויירת בטין של ראש המשפחה. התרפים נועדו לשם ניבוי עתידות וגילוי מידע נסתר באמצעות ניחוש.

סברה אחרת- תרפים היו נראים כאבר מין נשי: כך נאמר במסכת ברכות- "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף", ברכות – דף כ"ד עמוד א'. ראה להלן "אזכורים במקרא, רחל המפקיעה את התרפים מאביה - יושבת עליהם, בישיבה זו היא טומנת את התרפים במקום התורף, שבלשון חז"ל הוא אבר המין הנשי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.