מקדשי אבו סימבל

אבו סימבלערבית: أبو سمبل או أبو سنبل) הוא אתר ארכאולוגי ביישוב אבו סימבל[1] בקרבת הגבול מצרים-סודאן, הכולל שני מקדשים מתקופת השושלת ה-19 במצרים העתיקה, אשר נחצבו בסלע בנוביה. המקדשים נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי רעמסס השני. האתר כולל מקדש גדול המוקדש לרעמסס השני ומקדש קטן יותר צפון מזרחית לגדול המוקדש לאשתו החשובה של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Temple Ramesses II Abu Simbel
מקדשי אבו סימבל, משמאל - מקדש רעמסס השני (הגדול), מימין - מקדש נפרטרי (הקטן)
מדינה מצרים  מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
קואורדינטות 22°20′13″N 31°37′32″E / 22.336944444444°N 31.625555555556°E
Egypt.AbuSimbel.03
דגם המראה את מיקום מערכת המקדשים לפני ואחרי העתקתם כהגנה מפני ההצפה שנגרמה עם הפעלתו של סכר אסואן
Abu Simbel - Allerheiligstes
החדר הפנימי במקדש הגדול מואר בקרני השמש פעמיים בשנה

היסטוריה

בנייה

מקדשים אלה הוקמו בידי הפרעונים סתי הראשון ורעמסס השני, בין השנים 1284 לפנה"ס ל-1264 לפנה"ס לערך. המקדשים הוקמו לזכר המלחמה עם החיתים בקרב קדש על האורונטס בשנת 1289 לפנה"ס לערך, שהסתיימה ללא הכרעה צבאית, אבל המצרים הציגו אותה כניצחון. הקומפלקס המדובר הוא אחד משישה מקדשים חצובים בסלע שנבנו בנוביה במהלך כהונתו של רעמסס השני, אשר נבנו על-מנת להרשים את שכנותיה הדרומיות של מצרים וכן לחזק מחדש את הדת במצרים.

מיקום מחדש

בשנת 1959, החל מבצע תרומות בינלאומי לשימור המבנים בנוביה. השרידים הללו, שהם הדרומיים ביותר לאותה ציוויליזציה מצרית עתיקה, נמצאו תחת סכנה ממשית בעקבות הצטברות מי הנילוס מדרום לסכר אסואן (אשר נבנה בדיוק למטרה זו – אגירת המים מדרומו). מבצע ההצלה של מקדשי אבו סימבל החל ב-1964, ועלותו נאמדת בכ-40 מיליון דולר. בין 1964 ו-1968, האתר כולו נחתך לבלוקים גדולים, פורק וכונס מחדש באתר חדש – 65 מטר גבוה יותר ו-200 מטר הרחק מהנילוס על-מנת להצילו משקיעה באגם נאצר בשעה שזה הלך והתמלא מאחורי הסכר, באחד המבצעים שנמנה עם ההישגים הגדולים והחשובים ביותר של ההנדסה הארכאולוגית בימינו. אחת התוכניות הראשונות לשימור המקדשים הייתה בנייה של חלון זכוכית ענק שיקיף את המקדשים מכל עבריהם ולתוכם אפשר יהיה להוריד תיירים דרך פתח עילי, אך התוכנית הזו לא מומשה מעולם.

אדריכלות

המקדש הגדול באבו סימבל

שער הכניסה למקדש נמצא בין שני פילונים. המעבר בין שני הפילונים היה כמו כניסה לתוך נקיק תלול ועמוק במדבר. בסמוך לפילונים מוצבים פסלים ענקיים המגדירים את הכניסה למקדש. אלה הם ארבעה פסלים של רעמסס השני כביכול. בין רגליו של הפרעה מוצגים בני משפחתו בגודל זעיר ביחס אליו, סמל לכך שפרעה נישא מכל אדם. מעל פתח הכניסה ישנו פסל של האל אמון (רע).

המקדש הקטן באבו סימבל

מקדש זה הוקדש למלכה נפרטרי אשתו החשובה של רעמסס השני ולאלה חתחור. המקדש שוכן 100 מטר צפון-מזרחית למקדש הגדול. זו הייתה הפעם השנייה בהיסטוריה של מצרים העתיקה שמקדש הוקדש למלכה, הפעם הראשונה הייתה המקדש שאחנתון בנה לאשתו נפרטיטי. על אחת הקשתות במקדש רשומה הכתובת "מקדש שהוא מונומנט גדול ואדיר למלכה המלכותית הגדולה נפרטרי מריאטמות, למען השמש שתאיר, נתנה חיים ואהובה"

על קשת אחרת רשומה הכתובת הבאה:"המלך של דרום וצפון מצרים, רעמסס; הוא שבנה את המקדש על ידי חפירה בהר, העבודה לנצח בנוביה, שהמלך של דרום וצפון מצרים עשה עבור האישה המלכותית הגדולה נפרטרי מריאטמות בנוביה, לנצח נצחים"

בחזית המקדש במרכזו נמצא הפתח למקדש, מכל צד ניצבים שלושה פסלים ענקיים בגודל מעל 10 מטר. במרכז של כל שלישית פסלים נמצא פסל ענק של נפרטרי, הפסלים זהים בגודלם לפסלי רעמסס השני. דמותה של נפרטרי מוצגת מחזיקה בידה כלי נגינה סיסטרום (רעשן), לבושה בשמלה ארוכה, ועל ראשה עיטור האופייני לאלה חתחור, קרני פרה המקיפים את גלגל השמש. בתוך המקדש נמצא היפוסטיל הנתמך על ידי ששה עמודים, המעוטרים על ידי סצנות המראות את נפרטרי משקשקת בסיסיטרום יחד עם האלים הורוס, ח'נום וח'ונסו ועם האלות חתחור, איזיס, מע'ת, מות ותאורת.

גלריית תמונות

Abu Simble Temples 1905-1907 A
במקור - שני המקדשים חצובים בתוך שתי הגבעות המקוריות - מבט מכיוון הנילוס, 1905-1907
Temple Ramesses II Abu Simbel Panoramic
כיום, לאחר השיחזור - שני המקדשים נמצאים בתוך שתי גבעות מלאכותיות, הקטנות בגודלן מאשר הגבעות המקוריות, מבט מכיוון חוף אגם נאצר, 2005

ראו גם

קישורים חיצוניים

Abusimbel

מבצע ההצלה של מקדשי אבו סימבל 1964 - 1968

Flickr - archer10 (Dennis) - Egypt-10B-026

חזית מקדשה של נפרטרי

Abu Simbel, Großer Tempel 196

חזית המקדש הגדול

Abu Simbel 0251

פסלים בחזית מקדש נפרטרי

RamsesIIEgypt

פסל רעמסס השני בחזית המקדש הגדול

Lepsius-Projekt tw 1-2-109

אבו סימבל, ציור מספרו של קארל ריכרד לפסיוס ממשלחתו המדעית למצרים בין השנים 1842 - 1846

Abu Simbel Inside Artificial Hill

בתוך הגבעה המלאכותית העשוייה בטון

הערות שוליים

  1. ^ אבו סימבל מונה כ-2,600 תושבים נכון לספירה ב-2013, ראו: World Gazetteer – Assuan: Die wichtigsten Orte mit Statistiken zu ihrer Bevölkerung.
1260-1269 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1269 - 1260 לפני הספירה

1813 במדע

ערך מורחב – 1813

אגם נאצר

אגם נאצר הוא מאגר מים בדרום מצרים ובצפון סודאן, שנוצר כתוצאה מבניית סכר אסואן, בין השנים 1958 ו-1970, וניזון ממימי נהר הנילוס. האגם קרוי על שמו של נשיא המצרים גמאל עבד אל נאצר, שבזמן שלטונו הוקם הסכר.

האזור הקרוי "אגם נאצר" מתייחס לחלק המצרי של מקווה המים, המהווה כ-83% משטחו. שאר המאגר, המצוי בשטחה של סודאן, מכונה בפי הסודאנים "אגם נוביה".

האגם מתפרס על שטח של 5,250 קמ"ר. אורכו של האגם מגיע לכ-550 ק"מ ורוחבו המרבי לכ-35 ק"מ בסמוך לחוג הסרטן.

מספר אתרים ארכאולוגיים שהיו מצויים בשטח ההצפה פורקו והועברו לאזורים גבוהים יותר לבל ייפגעו.

כדי למנוע את עליית מפלס האגם, נבנתה בין השנים 1978–1998 תעלת סאדאת. דרכה נשאבים מי האגם לכיוון צפון-מערב, שם הם יוצרים את אגמי תושכא.

אסואן

אַסְוָאן (בערבית أسوان) היא העיר הדרומית ביותר במצרים, המשמשת כעיר הבירה של חבל אסואן. אוכלוסייתה מנתה כ-275,000 נפש ב-2008.

אסואן שימשה במשך שנים "שער לאפריקה", והייתה עיר שוק משגשגת בצומת נתיבי השיירות העתיק. בעבר שכן חיל משמר בשם סונט באסואן. בעבר היה ליד העיר אשד הנילוס הצפוני ביותר אך מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 תפס את מקומו סכר אסואן. מבחינה גאוגרפית, אסואן נמצאת על חוג הסרטן.

העיר שנקראה בעבר בארמית "סון" וביוונית "סונון" נזכרת גם בתנ"ך: "מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ". ובמקום נוסף: "הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים". מקובל לזהות את העיר העתיקה בתל שמצפון לעיר של ימינו.

האי יב, שלו מורשת יהודית עתיקה (מקדש יב, מכתבי יב), כלול בתחום העיר.

אתר מורשת עולמית

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור, בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. עד כה אישררו 190 מדינות את האמנה.

האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.

בשנת 2018 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,092 אתרים ב-167 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 845 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 209 כאתרי טבע ויתר 38 האתרים משלבים את שני התחומים.

האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

יוהאן לודוויג בורקהרדט

יוהאן לודוויג בורקהרדט (בגרמנית: Johann Ludwig Burckhardt; ‏24 בנובמבר 1784 - 15 באוקטובר 1817) היה נוסע שווייצרי ומזרחן. שב וגילה לעולם המערבי את שרידי פטרה שבירדן.

מאגר מים

מאגר מים הוא אגם מלאכותי או בריכה המשמשים לאגירת מים מתוקים שמקורם בגשמים, נחלים או המסת שלגים. בדרך כלל תידרש בניית סכר או אטימת קרקע כדי ליצור את המאגר. לאגירת המים מספר תפקידים:

מניעת איבוד מים מתוקים שאינם זורמים לאגמים או נקלטים באקוויפרים. מים שאינם נאספים עשויים לזרום לים ולהפוך למים מלוחים שאינם מיועדים לשתייה והשקיה.

שהיית מים מתוקים במאגרים היא חלק מטיפול ביולוגי במים המביא אותם למצב ראוי לשתייה.

תחנת כוח הידרואלקטרית המפיקה חשמל באמצעות כוח הזרימה של המים מן המאגר אל נקודה נמוכה ממנו דרך סכר.

ויסות שיטפונות. מאגרים מאפשרים לשלוט בעוצמת שיטפונות על ידי אגירת המים ומניעת הזרימה לאזורים מאוכלסים.

ויסות גובה המים בתעלות שיט מתאפשר לעיתים באמצעות מאגרים המיועדים להתאים את מפלס המים לכלי השיט המיועדים.

מצרים העתיקה

מצרים העתיקה היא מדינה שהתקיימה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה. שיאה של התרבות היה באלף השני לפני הספירה, בתקופת הממלכה החדשה. בתקופה זו, מצרים התפשטה עד לדרום טורקיה בצפון ועד לג'בל ברקל בדרום, בסודאן של היום. האופק הגאוגרפי המשתנה של מצרים העתיקה כלל בתקופות שונות גם את המדבר שממזרח לנילוס ואת החוף של הים האדום, את חצי האי סיני ונאות המדבר ממערב לנילוס.

ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תקופות, הידועות כ"ממלכות", ולזמנים של חוסר יציבות יחסית הידועים כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", החלה תרבות מצרים העתיקה להידרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה והפכה את מצרים לפרובינקיה רומית.

תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בנייה וחקלאות גדולים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור בתקופות מסוימות. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי ביורוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.

מקדש דבוד

מקדש דבוד (ספרדית: Templo de Debod) הוא מקדש מצרי עתיק שהועתק למדריד, בירת ספרד.

סדראדין אגא חאן

הנסיך סדראדין אגא חאן (בפרסית: صدرالّدين آغا خان, Sadr ad-Dīn Āghā Khān;‏ 17 בינואר 1933 - 12 במאי 2003) שימש כנציב העליון של נציבות האו"ם לפליטים בין השנים 1966–1978. הוא בלט בתמיכתו בעידוד שיתוף הפעולה בין ארגונים לא ממשלתיים לבין סוכנויות האו"ם. התענינותו בנושאי סביבה הובילה אותו בסוף שנות ה-70 ליסוד קרן בלריב, הוא אף נודע כאספן בקיא ובולט של אמנות האסלאם.

הוא נולד בפריז לאגא חאן השלישי, האימאם ה-48 של האיסמאעיליה ולאשתו השלישית הנסיכה אנדרי אגא חאן. הנסיך אגא חאן נישא פעמיים אך לא הותיר ילדים. הוא נפטר ממחלת הסרטן בגיל 70 ונקבר בשווייץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.