מקדוניה הצפונית

רפובליקת מָקֶדוֹניה הצפוניתמקדונית: Република Северна Македонија (מידע • עזרה) [דרושה הבהרה]) היא מדינה השוכנת בדרום-מזרח אירופה, ללא מוצא לים, ואשר גובלת ביוון בדרום, באלבניה במערב, בסרביה ובקוסובו בצפון, ובבולגריה במזרח. הרפובליקה קיבלה עצמאות ב-1991 בעקבות פירוק הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בארגונים בינלאומיים היא נקראה "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ובשנת 1993 התקבלה לאו"ם בשם הזמני "the Former Yugoslav Republic of Macedonia" (בקיצור: FYROM).

רפובליקת מקדוניה הצפונית
Република Северна Македонија
Flag of North Macedonia Coat of arms of North Macedonia
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקוMacedonia in Europe (-rivers -mini map).svg
מוטו לאומי אין
המנון לאומי היום מעל מקדוניה
יבשת אירופה
שפה רשמית מקדונית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סקופיה
42°0′N 21°26′E / 42.000°N 21.433°E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
סטבו פנדרובסקי
זוראן זאאב
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מיוגוסלביה
8 בספטמבר 1991
ישות קודמת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
25,713 קמ"ר 
150 בעולם
1.9%
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

2,118,945 נפש 
146 בעולם
82.41 נפש לקמ"ר
122 בעולם
תמ"ג (PPP)[3]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

31,030 מיליון $ 
131 בעולם
14,644 $
111 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2017)

- דירוג עולמי

0.757 
82 בעולם
מטבע דינר מקדוני ‏ (MKD)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .mk
קידומת בינלאומית 389

שם המדינה

השם "מקדוניה" הוא גם שמו של המחוז בצפון יוון הגובל ברפובליקה. המחוז היווני נקרא על שם ממלכת מקדוניה העתיקה, שהתקיימה מצפון ליוון והתאחדה איתה באמצע המאה הרביעית לפני הספירה, בימי פיליפוס השני. גם רפובליקת מקדוניה הצפונית ביקשה לאמץ סמלים הקשורים בממלכת מקדוניה העתיקה (דוגמת שמש ורגינה), אולם מחאה חריפה מצד יוון הביאה לשינוי דגל הרפובליקה. יוון התנגדה לא רק לסמליה של הרפובליקה כי אם גם לשמה, ולפיכך כונתה המדינה בארגונים בינלאומיים "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה".

החל מתחילת שנת 2018 ניהלה המדינה מגעים עם יוון בנוגע לשינוי שמה הרשמי. ב-28 בפברואר של אותה שנה, הכריז הנשיא היווני פרוקופיס פבלופולוס כי מקדוניה הציעה ארבעה שמות חלופיים לשמה – הרפובליקה של מקדוניה הצפונית, רפובליקת מקדוניה העילית, הרפובליקה של ורדאר מקדוניה ו-רפובליקת מקדוניה (סקופיה).[5] ביוני 2018, הגיעו ממשלות מקדוניה ויוון להסכמה על השם הרפובליקה של מקדוניה הצפונית (במקדונית: Република Северна Македонија). על מנת להיכנס לתוקף, שינוי זה הצריך שינוי בחוקה ומשאל עם.[6]

משאל העם על שינוי שם המדינה נערך ב-30 בספטמבר 2018, אולם עקב קריאה לחרם של האופוזיציה אחוז ההצבעה עמד על כ-37% בלבד, ולא הגיע ל-50% הדרושים כדי שייחשב תקף.[7] ב-11 בינואר 2019 קיבל הפרלמנט המקדוני החלטה ברוב של 81 קולות לשנות את שמה של המדינה ל"צפון מקדוניה"[8], וב-25 בינואר אישר בית המחוקקים היווני את שינוי השם[9].

ב-12 בפברואר 2019 השינוי הרשמי נכנס לתוקפו.[10]

היסטוריה

ThracianTribes
השבטים הפאיוניים והתראקיים
Ohrid in Macedonia3
מבצר סמואל בעיר אוחריד
Bitola 2007
המרכז ההיסטורי של ביטולה

השטח הנשלט על ידי הרפובליקה המקדונית היה בעבר החלק הדרומי ביותר של יוגוסלביה. גבולותיו הנוכחיים תוקנו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר ממשלת יוגוסלביה ייסדה את הרפובליקה העממית של מקדוניה, ובכך הכירה באזור כשייך לאומה נפרדת בתוך יוגוסלביה.

האזור שבו שוכנת מקדוניה היה בעבר תחת שליטתן של מספר מדינות עתיקות ואימפריות לשעבר. המדינה המתועדת הראשונה בטריטוריה זו הייתה ממלכת פאיוניה. האזור עבר לשליטתה של ממלכת מוקדון העתיקה (שבמקור הייתה במקדוניה היוונית של ימינו),[11] הרפובליקה הרומית, האימפריה הביזנטית, האימפריה הבולגרית, האימפריה הסרבית והאימפריה העות'מאנית.

בשלהי המאה ה-6 לספירה, התפוררה השליטה הביזנטית באזור, ושבטים סלאבים פלשו אליו מהצפון. שבטים אלה הטמיעו בתוכם את תושבי האזורים דוברי היוונית, לטינית, אילירית ותראקית (אזורים אלה הם הרפובליקות של מקדוניה ובולגריה בימינו), והם יצרו את האימפריה הבולגרית הראשונה, שמרכזה היה בעיר אוחריד.[12] הפולשים הסלאביים למקדוניה הביזנטית התארגנו בחברות מפוזרות עצמאיות שנקראו על ידי היוונים סקאביניאני. הם הטילו מספר מצורים על ערים מקדוניות יווניות מרכזיות כגון סלוניקי, אבל לא הצליחו לכבוש אותן.[13] הסקאביניאנים הובסו על ידי האימפריה הביזנטית, שהכניעה או גירשה את הפולשים הסלאביים מחצי האי היווני בשלבים.[13] החיסול של היסוד הסלאבי במקדוניה היוונית-ביזנטית הגיע לשיאו בימיו של יוסטיניאנוס השני, שנאמר עליו כי הצליח להעביר 200,000 מהם ממקדוניה אל אנטוליה.[13]

השבטים הסלאביים באזור הרפובליקה של מקדוניה שבימינו (אז חלק מבולגריה) קיבלו את הנצרות כדת שלהם בערך בסביבות המאה ה-9, במהלך שלטונו של בוריס הראשון, מלך בולגריה. היוצרים של האלפבית הגלגוליטי, הנזירים הביזנטיים-יווניים הקדושים קירילוס ומתודיוס, בהנחייתו של הפטריארך מקונסטנטינופול, קידמו את הנצרות ועודדו ידיעת קרוא וכתוב בקרב האנשים הסלאביים. העבודה שלהם הייתה מקובלת מאוד בבולגריה של ימי הביניים ונמשכה על ידי קלמנט מאוחריד, יוצרו של האלפבית הקירילי ושל נָאוּם הקדוש מאוחריד, מייסדי בית הספר לספרות של אוחריד.

הביזנטים החזירו לעצמם את השליטה המלאה בבלקנים בראשית המאה ה-11, אולם בשלהי המאה ה-12 הסירוב הביזנטי לוותר על האזור גרם ללידתה של האימפריה הבולגרית השנייה. האימפריה נתקלה במהרה בקשיים פוליטיים, והאזור הגאוגרפי הרחב של מקדוניה נפל שוב לידיה של האימפריה הביזנטית. במאה ה-14, הוא הפך לחלק מהאימפריה הסרבית, ואילו רק כמה עשורים לאחר מכן הוא עבר לידיים עות'מאניות, והוא נשאר תחת שלטונן למשך חמש מאות השנים הבאות.

השלטון העות'מאני באזור נחשב לקשוח. אחת ההתנגדויות הראשונות לשלטון העות'מאני הייתה ב-1689 כאשר פרץ מרד קארפוש. מספר תנועות שמטרתן הייתה עצמאות למקדוניה החלו לקום בשלהי המאה ה-19, כאשר המפורסמת שבהן הייתה הארגון המהפכני המקדוני הפנימי (IMRO). לארגון לא הייתה זהות אתנית כלשהי, והוא היה פתוח רשמית "לכל אחד שחש את עצמו כמקדוני", אולם, רוב חבריו היו דוברי סלאבית/בולגרית.[14] ב-1903 ארגן IMRO את המרד האילינדני-פראובראז'ני נגד העות'מאנים, שלאחר ההצלחות הראשונות כולל הקמתה של רפובליקת קרושבו, רוסק במחיר דמים גבוה. המרד ויצירתה של רפובליקת קרושבו נחשבים כאבן הפינה להקמתה של הרפובליקה של מקדוניה.

בעקבות המלחמות הבלקניות מ-1912 ו-1913 והתפוררותה של האימפריה העות'מאנית, האזור המורחב של מקדוניה חולק בין יוון, בולגריה וסרביה. הטריטוריה של רפובליקת מקדוניה של ימינו נקראה "סרביה הדרומית". לאחר מלחמת העולם הראשונה, סרביה הפכה לחלק מממלכת הסרבים, קרואטים וסלובנים. ב-1929 נקראה הממלכה מחדש בשם האימפריה היוגוסלבית וחולקה למחוזות שנקראו Banovinas. האזור שכונה "סרביה הדרומית" (החלק הצפון מערבי של מקדוניה הנקרא גם וארדאר מקדוניה), כולל כל השטח של מקדוניה של ימינו, נודע בשם מחוז וראדאר של הממלכה היוגוסלבית.

ב-1941 יוגוסלביה נכבשה על ידי מדינות הציר ומחוז וארדאר חולק בין בולגריה ואלבניה (שהייתה תחת כיבוש איטלקי). מגויסים מקומיים ומתנדבים יצרו את הארמייה הבולגרית ה-5, שבסיסה היה בסקופיה, והייתה אחראית לאיסוף והגירוש של 7,000 יהודים מסקופיה וביטולה. השלטון הנוקשה עודד מספר מקדונים לתמוך במחתרת הקומוניסטית הפרטיזנית של יוסיפ ברוז טיטו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר טיטו התמנה לנשיא יוגוסלביה, נוסדה "הרפובליקה העממית של יוגוסלביה". "הרפובליקה העממית של מקדוניה" הפכה לאחת משש הרפובליקות בפדרציה היוגוסלבית. בעקבות שינוי שם הפדרציה ל"רפובליקה הסוציאליסטית הפדרלית של יוגוסלביה" ב-1963, שונה שמה של הרפובליקה העממית של מקדוניה בהתאם, ומאותו רגע היא נקראת הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. המילה "סוציאליסטית" הושמטה משמה ב-1991 כאשר היא נפרדה ללא מלחמה מיוגוסלביה.

המדינה מציינת באופן רשמי את ה-8 בספטמבר כיום העצמאות שלה, כאשר מציינים גם את משאל העם שתמך בעצמאות מיוגוסלביה, אף על פי שהוא התיר השתתפות עתידית באיחוד עם מדינות לשעבר של יוגוסלביה. חג רשמי נוסף הוא היום של תחילת המרד האילינדני-פראובראז'ני ב-2 באוגוסט.

הרפובליקה של מקדוניה לא הייתה מעורבת במלחמות היוגוסלביות של ראשית שנות ה-90. הוסכם על מספר שינויים קלים בגבולותיה עם יוגוסלביה על מנת לפתור כמה בעיות שהתעוררו בסימון הגבולות. אולם, יציבותה עורערה במידה רבה במהלך מלחמת קוסובו ב-1999, כאשר 360,000 (מספר משוער) פליטים אלבניים (אתניים) מקוסובו מצאו מקלט במדינה. אף על פי שהם עזבו זמן קצר לאחר המלחמה, זמן לא רב לאחר מכן, רדיקלים אלבניים משני צידי הגבול דרשו לתת אוטונומיה או עצמאות לאזורים ברפובליקה המאוכלסים באלבניים.

בין מרץ ליוני 2001 פרץ עימות קצר בין הממשלה ומורדים אלבניים אשר התרחש ברובו בצפון ובמערב המדינה. מלחמה זו הסתיימה עם התערבותו של כוח שמירת הפסקת אש מטעם נאט"ו. בהסכם אוחריד, הממשלה הסכימה לתת כוח פוליטי גדול יותר והכרה תרבותית למיעוט האלבני. הצד האלבני וויתר על דרישותיו להיפרדות טריטוריאלית והכיר באופן מלא בכל המוסדות המקדוניים. בנוסף, לפי הסכם זה, המורדים יתפרקו מנשקם וימסרו אותו לכוחות נאט"ו. ב-2005, המדינה קיבלה מעמד רשמי של מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, בשם "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה". הצטרפותה של מדינה חדשה לאיחוד האירופאי מותנית בהסכמת כל החברות הנוכחיות. כל עוד לא הסכימו יוון והרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה על שם מוסכם - התנגדה יוון לצירוף. עתה, משהושג הסכם בין שתי המדינות, נפתחה הדרך לצירוף מקדוניה הצפונית לאיחוד האירופאי.

פוליטיקה

מקדוניה חברה באו"ם, במועצת אירופה, בארגון המדינות הדוברות צרפתית, בארגון הסחר העולמי ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. מקדוניה מועמדת להצטרף לאיחוד האירופי מאז דצמבר 2005 ומאז 2019 היא גם חברה בברית נאט"ו.

הרפובליקה של מקדוניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית עם ממשלה ביצועית המורכבת מקואליציה של מפלגות החברות בבית הנבחרים ורשות שופטת עצמאית עם בית משפט לחוקה. באספת בית הנבחרים של מקדוניה יש 120 מושבים וחבריה נבחרים אחת לארבע שנים.

תפקידו של נשיא הרפובליקה הוא בעיקר טקסי, כאשר הכוח האמיתי נתון בידיו של ראש הממשלה. הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של מקדוניה והוא גם נשיא מועצת הביטחון של המדינה. נשיא הרפובליקה נבחר אחת לחמש שנים והוא או היא יכולים להיבחר פעמיים לכל היותר (מצב דומה לזה שבארצות הברית). הנשיא הנוכחי, שנכנס לתפקידו ב-2009, הוא גיורגה איוואנוב.

עם העברת החוק החדש והבחירות שהיו ב-2005, התפקידים המקומיים של הממשלה התחלקו בין 78 עיריות. עיר הבירה, סקופיה, נשלטת כקבוצה של עשר עיריות שמתייחסים אליהן ביחד כאל "העיר של סקופיה". עירייה ברפובליקה של מקדוניה היא יחידה של ממשל עצמי. עיריות שכנות רשאיות ליצור קשרי מסחר ושיתוף.

הכוח השיפוטי נמצא בידי בתי המשפט, כאשר בראש המערכת נמצא בית המשפט העליון, בית המשפט לחוקה ובית המשפט של הרפובליקה. אספת הנבחרים ממנה את השופטים.

הנטייה הפוליטית העיקרית של המדינה היא בין המפלגות הפוליטיות הנשענות על הרוב האתני המקדוני לבין המפלגות המתבססות על המיעוט האלבני. הנושא של איזון הכוח בין שתי הקהילות גרם למלחמה קצרה ב-2001, שלאחריה הושג הסכם על חלוקת הכוח. באוגוסט 2004, הפרלמנט של הרפובליקה העביר חוק ששינה את הגבולות הפנימיים במדינה ונתן יותר אוטונומיה לאלבנים באזורים שבהם הם מהווים את רוב האוכלוסייה.

לאחר קמפיין קדם-בחירות בעייתי, המדינה עברה חילופי ממשלה דמוקרטיים בבחירות שהיו ב-5 ביולי 2006. תוצאת הבחירות הייתה ניצחון מכריע של מפלגת המרכז-ימין VMRO-DPMNE שבראשה עמד ניקולה גרואבסקי.

החלטתו של גרואבסקי לכלול את המפלגה הדמוקרטית של האלבנים בממשלה החדשה, במקום את השיתוף של מפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה עם המפלגה לשגשוג דמוקרטי, שזכו ברוב הקולות האלבניים, הציתה מחאות נרחבות בחלקים במדינה שבהם יש ריכוזים גדולים של אוכלוסייה אלבנית. השיתוף בין שתי המפלגות הללו התפרק ב-2008, ומפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה נכנסה לקואליציה עם מפלגת השלטון VMRO-DMPNE במאמץ לפתור את המחלוקות בין שתי המפלגות ולתמוך בשאיפות של המדינה בנוגע להצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו.

צבא

הצבא של הרפובליקה של צפון מקדוניה הוא כוח ההגנה של מקדוניה הצפונית המורכב מצבא היבשה וחיל האוויר; היא אחראית על הגנת הריבונות הטריטוריאלית של צפון מקדוניה. ברשותו כוח אדם של כ-12,000 איש, כששני זרות הצבא העיקריות בסדר גודל של חטיבה (מקבילו באוויר).

כלכלה

הצד הקדמי של דינר מקדוני
הצד הקדמי של דינר מקדוני
הצד האחורי של דינר מקדוני
הצד האחורי של דינר מקדוני

השטח המיוער תופס יותר משליש משטח המדינה, כרבע משטח המדינה משמש למרעה וכ-16% ממנו מעובד. הגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, כותנה וטבק. במדינה עדר של כ-300,000 ראשי בקר ו-2.2 מיליון כבשים (1992). התעשייה קטנה, אבל קיימת כרייה של מחצבים, בעיקר פחם חום, עופרת, ברזל, נחושת וגופרית.

הרפובליקה של מקדוניה נחשבת למדינה עם תעשייה מפותחת למחצה, בעלת צמיחה מתמשכת בייצור התעשייתי. תהליך השינוי בכלכלה החל ב-1995 כאשר הממשלה חתמה על הסדרים עם קרן המטבע הבינלאומית ועם הבנק העולמי. כלכלת המדינה פתוחה ומשתלבת בתוך המסחר הבינלאומי, עם יחס מסחר-תוצר מקומי גולמי כולל של 79.5%. המגזרים החשובים ביותר הם חקלאות ותעשייה. מגזר השירותים גדל גם כן במהלך השנים האחרונות. לכוח העבודה יש חינוך תחרותי וכישורים, אולם חסרות לו עבודות מתאימות, מה שגורם לבריחת מוחות. המדיניות הכלכלית של המדינה היא למשוך משקיעים זרים ולהגדיל את אחוז התעסוקה. אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת המדינה הוא המדיניות הפיסקלית ששמרה על יציבות הדינר המקדוני למשך תקופה ארוכה. המדינה עושה מאמצים לפתח מגזר יזמות בגודל בינוני.

במבט לאחור, מקדוניה, ביחד עם מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה וקוסובו, השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. היא סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו. בנוסף, היא עמדה בפני אותן בעיות שעמדו בפני מדינות מזרח אירופיות סוציאליסטיות לשעבר במהלך המעבר לכלכלת שוק. נתיב מסילת הרכבת העיקרי שלה, דרך סרביה, נשאר בלתי אמין ועלויות המעבר דרכו הן גבוהות, ולפיכך משפיע על היצוא הרווחי לשעבר של שוק הירקות שלה אל גרמניה.

פריצתן של המלחמות היוגוסלביות והסנקציות שהוטלו על סרביה ועל מונטנגרו גרמו לנזק גדול לכלכלת המדינה, כיוון שבסרביה היו 60% מהשווקים לפני ההתפרקות של יוגוסלביה. כאשר יוון הטילה אמברגו סחר על הרפובליקה בשנים 1994–1995, הכלכלה הושפעה גם כן. עם סיום המלחמה הבוסנית בנובמבר 1995 וההסרה של האמברגו היווני הייתה רווחה מסוימת, אבל תחילתה של מלחמת קוסובו ב-1999 והמשברים האלבניים ב-2001 גרמו לאי יציבות נוספת בכלכלת המדינה. מאז סופו של האמברגו היווני, יוון הפכה לשותף העסקי החשוב ביותר של מקדוניה. חברות יווניות רבות קנו חברות ממשלתיות לשעבר במדינה. שותפות עסקיות חשובות אחרות הן גרמניה, איטליה וסלובניה.

הכלכלה המקדונית התאוששה מאז באיטיות, אף על פי שהאבטלה הנרחבת, השוק האפור, השחיתות והמערכת המשפטית הבלתי יעילה באופן יחסי גורמים לקצב גידול נמוך ולבעיות משמעותיות. לרפובליקה עדיין יש את אחד מהתוצרים המקומיים הגולמיים הנמוכים באירופה. שיעור האבטלה הרשמי הוא 36%. גודלו של כוח העבודה הוא בקירוב 900,000 אנשים כאשר 320,000 מתוכם הם מובטלים. אולם, רבים מהמועסקים לא מדווחים. דבר זה משתקף בשוק האפור, שיש כאלה המעריכים את נפח הפעילות שלו בכ-20% מהתוצר המקומי הגולמי.

הצמיחה בקושי הגיעה ב-2002 ל-0.9%, ואז 3.4%, 2.9%, 3.7% ו-3.2% בשנים שלאחר מכן. הממשלה הנוכחית הודיעה על תוכניות להפעיל מערכת של שיעור מס קבוע עם כוונה להפוך את המדינה למקום יותר מושך עבור משקיעים זרים. שיעור המס הקבוע יעלה ל-12% ב-2007 וירד ל-10% במהלך 2008.

המטבע המקומי

הדינר (denar) (ברבים: denari, מקדונית: денар ו-денар, קוד המטבע: MKD) הוא המטבע של הרפובליקה של מקדוניה. הוא מתחלק ל-100 דני (deni). מקורו של השם דינר הוא מהשם של מטבעות הכסף של רומא העתיקה, הדינאריוס.

גאוגרפיה

Macedonia topography-He
מפה טופוגרפית של מקדוניה ושכנותיה
KorabMountain2
הר קוראב, ההר הגבוה ביותר במקדוניה
Macedonian mountains
הרים מושלגים במקדוניה

שטחה של מקדוניה הוא 25,333 קמ"ר והיא נמצאת בדרום מזרח אירופה בקואורדינטות הגאוגרפיות 41°50′N, 22°00′E. אורך הגבולות של מקדוניה הוא 748 ק"מ, אותם היא חולקת עם סרביה (221 ק"מ) בצפון, בולגריה (148 ק"מ) במזרח, יוון (228 ק"מ) בדרום ואלבניה (151 ק"מ) במערב. מקדוניה היא פרוזדור מעבר עיקרי מאירופה המערבית והמרכזית אל הים האגאי ודרום אירופה ואל אירופה המערבית. האקלים שלה מאופיין על ידי קיץ וסתיו חמים ויבשים לעומת חורף קר עם שלגים עזים.

המדינה היא חלק מהאזור הגדול יותר שנקרא גם כן מקדוניה, שממנו היא קיבלה את שמה. היא מנותקת מהים, אולם יש לה שלושה אגמים טבעיים: אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם דויראן. שטח האגמים שלה הוא 477 קמ"ר ולפיכך שטח היבשה נטו הוא 24,856 קמ"ר.

למקדוניה יש שלושה פארקים לאומיים (פליסטר, גאליצ'יצה, מאברובו) ושתי שמורות טבע (אזראני, ג'אסן). היא עשירה בכרום, עופרת, אבץ, מנגן, טונגסטן, ניקל, ברזל ברמה נמוכה, אזבסט, גופרית, עצים.

פני הקרקע של מקדוניה הם בעיקר מחוספסים, והיא ממוקמת בין ההר סאר ובין ההר אוסוגובו שיוצרים את עמק הנהר וארדאר שחוצה אותה (והוא גם האזור הנמוך ביותר במדינה). שלושת האגמים שלה נמצאים ליד גבולות הרפובליקה הדרומיים, והם נחתכים על ידי הגבולות עם אלבניה ויוון. אוחריד נחשב אחד מהאגמים ובתי הגידול העתיקים ביותר בעולם. האזור פעיל מבחינה סיסמית והיו בו בעבר רעידות אדמה הרסניות, האחרונה שבהן ב-1963 כאשר סקופיה נפגעה קשות מרעידת אדמה חזקה, שבה נספו יותר מ-1,000 אנשים.

למקדוניה יש גם נוף של הרים, המשתייכים לשני רכסים שונים: דינארסקה ורודופסקה. רכס דינארסקה הוא העתיק יותר וכתוצאה ממנו מתרחשת ארוזיה; הרכס רודופסקה הוא הצעיר יותר מביניהם ופני השטח שלו הם הרריים ומחוספסים. 12 ההרים הגבוהים במקדוניה הם: קוראב (2,764 מטרים), סאר (2,747), באבה (2,601), יאקופיצה (2,540), נידזה (2,521), דשאט (2,373), גאליצ'יצה (2,288), סטוגובו (2,273), יאבלאניצה (2,257), אוסוגובו (2,251), ביסטרה (2,163), פאלצ'קוביצה (1,754).

אקלים

האקלים במקדוניה נע בין אקלים ים-תיכוני לאקלים יבשתי. עונת הקיץ חמה ויבשה, ואילו בעונת החורף הטמפרטורה נמוכה במידה בינונית. כמות המשקעים הממוצעת לשנה נעה בין 1,700 מ"מ באזור ההרים המערביים לבין 500 מ"מ בחלק המזרחי של המדינה. במקדוניה ישנם שלושה אזורי אקלים עיקריים: ים-תיכוני מתון, הרים ויבשתי מתון. האקלים לאורך עמקי וארדאר וסטרומיצה (הערים העיקריות הן גווגלייה, ואלאנדובו, דורייאן, סטרומיצה וראדוביש) הוא ים תיכוני מתון. האזורים החמים ביותר הם דמיר קאפייה וגווגלייה, היכן שהטמפרטורה מגיעה עד ל-40 מעלות בחודשי הקיץ. האקלים ההררי מאופיין בחורפים ארוכים ומושלגים ובקיצים קצרים. הטמפרטורה באביב נמוכה בהשוואה לסתיו. במקדוניה יש 30 תחנות לבקרת מזג אוויר.

דמוגרפיה

אוכלוסייה

אוכלוסייתה של מקדוניה מונה כ-2,055,915 תושבים, לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2002, כאשר 58% מהתושבים מתגוררים באזורים עירוניים. להלן רשימה של הערים הגדולות ביותר במקדוניה לפי מפקד האוכלוסין משנת 1994 כיוון שמפקד האוכלוסין מ-2002 לא כלל את גודל אוכלוסיית הערים, אך כן כלל את גודל האוכלוסייה של האזורים המנהליים:

הערים הגדולות במקדוניה
הערים והאזורים המנהליים הגדולים ביותר במקדוניה
עיר אוכלוסייה אזור מנהלי אוכלוסייה
סקופיה 444,000 סקופיה הגדולה 506,926
ביטולה 80,000 האזור המנהלי ביטולה 95,385
קומאנובו 71,000 האזור המנהלי קומאנובו 105,484
פרילפ 68,000 האזור המנהלי פרילפ 76,768
טטובו 60,000 האזור המנהלי טטובו 86,580
אוחריד 51,000 הרשות המוניצפלית אוחריד 55,749
ולס 48,000 האזור המנהלי ולס 55,108
גוסטיבאר 46,000 האזור המנהלי גוסטיבאר 81,042
שטיפ 42,000 האזור המנהלי שטיפ 47,796
סטרומיצה 40,000 האזור המנהלי סטרומיצה 54,676
קוצ'אני 27,000 האזור המנהלי קוצ'אני 38,092
ראדוביש 16,223 האזור המנהלי ראדוביש 28,244

קבוצות אתניות

הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא המקדונים, שהם עם סלאבי. לפי מפקד האוכלוסין מ-2002, 1,297,981 תושבים הצהירו על עצמם כמקדונים, והם מייצגים 64.18% מכלל האוכלוסייה. בערך 535,000 אנשים הצהירו שהם אלבנים, והם מייצגים 25.2% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות קטנות יותר הן טורקים (77,959 או 3.85%), צוענים (53,879 או 2.66%), סרבים (35,939 או 1.78%), בוסנים (17,018 או 0.84%), ולאכים (9,695 או 0.48%) ואחרים (20,993 או 1.04%). מפקד האוכלוסין המקדוני מתעד את רוב הקבוצות האתניות, אולם הקבוצות הקטנות ביותר לא מקבלות כימות מספרי בדו"ח הסופי. מאז הקמת מקדוניה שוררת מתיחות אתנית בין התושבים ממוצא מקדוני שהם ברובם נוצרים אורתודוקסים לבין האלבנים שהם ברובם מוסלמים סונים. ב-2001 מרדו בדלנים אלבנים בממשלה, במהלך העימות נהרגו 80 בני אדם והוא הסתיים רק בהתערבות כוחות נאט"ו. במרץ 2012 פרצו עימותים נרחבים בין המקדונים הסלאבים לאלבנים ועשרות אזרחים נפצעו.[15]

שפות

תושבי מקדוניה מדברים במגוון שפות, והדבר משקף את הגיוון האתני שבמדינה. השפה הרשמית והנפוצה ביותר היא מקדונית, שמשתייכת לענף של קבוצת השפות הדרום סלאביות. מבחינה מבנית, היא קרובה לבולגרית יותר מאשר לכל שפה סלאבית אחרת. הצורה הנוכחית שלה נקבעה באופן רשמי לאחר מלחמת העולם ה-2 ומאז המלחמה הופיעה מסורת ספרותית משגשגת.

שפות אחרות שמדוברות במדינה הן אלבנית, בולגרית, רומאני (מדוברת על ידי צוענים), טורקית, סרבית, ולאכית (ארומנית ומגלנו-רומאנית), יוונית ושפות אחרות שמדוברות באופן יחסי לגודל הקבוצה האתנית הקשורה אליהן.

מקדונית היא השפה היחידה שמצוינת באופן רשמי בחוק כשפה הלאומית בחוקה של המדינה. אולם, החוקה קובעת כי שפה שמדוברת על ידי יותר מ-20% מכלל האוכלוסייה תיחשב גם כן לשפה רשמית – כיום, רק השפה האלבנית ממלאת את הדרישה הזאת. כמו כן, במחוזות שבהם לפחות 20% מהתושבים הם ממיעוט אתני מסוים, השפה של המיעוט הזה תשמש למטרות רשמיות בממשל המקומי.

דת

רוב האוכלוסייה (64.7%) משתייכת לכנסייה המקדונית האורתודוקסית. 33.3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים, וזרמים נוצריים אחרים מהווים 0.37% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה (1.63%) מתוארת בתור "לא מוגדר" במפקד האוכלוסין שנערך ב-2002. רוב הילידים האלבניים, טורקים ובוסניים הם מוסלמים, כמו גם מיעוט מקרב האוכלוסייה המקדונית האתנית שבמדינה, הידוע גם כמוסלמים מקדוניים. בסך הכל, במדינה יש למעלה מ-1,200 כנסיות ו-400 מסגדים. לקהילות הדתיות האורתודוקסיות והמוסלמיות יש בתי ספר משלהם בסקופיה שבה יש גם מכללה תאולוגית אורתודוקסית. מבחינה אחוזית, במקדוניה יש את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר באירופה אחרי אלבניה ובוסניה והרצגובינה.

הכנסייה המקדונית האורתודוקסית

הכנסייה המקדונית האורתודוקסית היא הכנסייה השלטת במדינה. יש לה 10 מחוזות (שבעה במקדוניה עצמה ועוד שלושה מחוץ למדינה), 10 בישופים, ובערך 350 כמרים. המקדונים, שהם רוב האוכלוסייה, הם נוצרים אורתודוקסיים. 30,000 אנשים בקירוב מוטבלים בכל המחוזות בכל שנה. לכנסייה יש מספר מחלוקות עם הכנסייה הסרבית האורתודוקסית מאז שנפרדו וההכרזה העצמית על נטילת ההנהגה הדתית של המדינה (הכרזה שלא הוכרה על ידי אף כנסייה אורתודוקסית אחרת) ב-1967. אולם, מועצת הארכיבישופים של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, בהחלטה מס' 06/1959, הכירה בעצמאות (תלות עצמית) של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. לאחר שהמשא ומתן בין הכנסיות הושעה, הכנסייה האורתודוקסית הסרבית הכירה בקבוצה שהובלה על ידי זוראן וראנישקובסקי (הידוע גם בשם הארכיבישוף יובאן מאוחריד, בישוף מקדוני בדימוס, כארכיבישוף האורתודוקסי מאוחריד. התגובה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית הייתה ניתוק כל הקשרים עם הכמורה של הארכיבישופות מאוחריד ומניעה מהבישופים של הכנסייה האותודוכסית הסרבית מלהיכנס למקדוניה. הבישוף יובאן נכלא למשך 18 חודשים בעוון "הכפשה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית ופגיעה ברגשות הדתיים של אזרחים מקומיים" כיוון שהפיץ לוחות זמנים ועלונים מטעם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית.

הוועדה המקדונית לענייני דת מונעת מהקבוצה להירשם כקבוצה דתית, בטענה שרק קבוצה אחת יכולה להירשם עבור כל וידוי ושהשם לא שונה במידה מספקת מזה של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. הכנסייה המקדונית השיגה מסמכים הנותנים אישור על קיומה של מעורבות ישירה של הממשלה הסרבית במימון של פעילויות הקבוצה, ונשיא מקדוניה קרבנקובסקי ראה בדבר כהתערבות בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית. כמו כן, נשיא מקדוניה דחה בקשה של ראש הכנסייה האורתודוקסית הסרבית לשחרר את זוראן וראנישקובסקי (שנקבע כתנאי עיקרי על ידי הפטריארך הסרבי לחידוש המשא ומתן בין שתי הכנסיות). וראנישקובסקי הורשע בשימוש לא ראוי בסכום כסף גדול שנתרם לכנסייה האורתודוקסית המקדונית.

הכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית

לכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית (ידועה גם בשם הכנסייה המקדונית הקתולית יוונית) יש בערך 11,000 מאמינים ברפובליקה. הכנסייה נוסדה ב-1918, והקהל שלה הוא בעיקר אנשים שהמירו את דתם לנצרות קתולית ושל צאצאיהם. סדרי התפילה בכנסייה הם לפי המנהג הביזנטי והיא נמצאת בקשר עם כנסיות רומאיות ומזרח קתוליות אחרות. טקסי הדת מבוצעים במקדונית.

הקהילה היהודית

ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו למקדוניה כבר במאות ה-3 וה-4. היהודים ישבו אז בערים סקופיה, שטובי, ביטולה, סטרומיצה, דויארן ואוחריד.

בראשית המאה ה-21 מתגוררים כ-250 יהודים במקדוניה, רובם בסקופיה. במרץ 2011 נחנך במרכז סקופיה מוזיאון לזכר יהודי מקדוניה שהושמדו בשואה. בטקס שהתקיים נכח ונשא נאום השר לעניינים אסטרטגיים והמשנה לראש הממשלה, משה יעלון.

הקהילה הפרוטסטנטית

במדינה יש קהילה פרוטסטנטית קטנה. הפרוטסטנט המפורסם ביותר במדינה הוא הנשיא לשעבר בוריס טראיקובסקי. הוא היה מהקהילה המתודיסטית, שהיא הכנסייה הגדולה והעתיקה ביותר ברפובליקה, והיא מתוארכת לסוף המאה ה-19. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הקהילה גדלה, בין השאר בגלל מאמינים חדשים ובגלל עזרה מיסיונרית מבחוץ.

חינוך וטכנולוגיה

ארבעת שלבי הלימודים במקדוניה דומים לאלו של מדינות רבות בעולם: קדם-יסודי, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ומוסד אקדמאי.

במקדוניה יש ארבע אוניברסיטאות לאומיות: אוניברסיטת הקדושים קירילוס ומתודיוס בסקופיה, אוניברסיטת הקדוש קלמנט מאוחריד בביטולה, האוניברסיטה הלאומית של טטובו ואוניברסיטת גוצ'ה דלצ'ב בשטיפ. כמו כן, במקדוניה יש מספר מוסדות אקדמיים פרטיים, כגון האוניברסיטה האירופית, האוניברסיטה הסלאבית בשבטי ניקולה האוניברסיטה המזרח אירופית ואחרות.

הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי הכינה פרויקט הנקרא "מקדוניה מתחברת" (Macedonia Connects), ובמסגרת הפרויקט מקדוניה הפכה למדינה הראשונה בעולם שבה כל תשתית האינטרנט מסוג פס רחב היא אלחוטית. משרד החינוך והמדעים דיווח כי 461 בתי ספר (יסודיים עד תיכוניים) מחוברים לאינטרנט. בנוסף, ספק שירותי אינטרנט (On.net) הקים רשת אריג המספקת שירותי Wi-Fi ב-11 הערים/עיירות הגדולות במדינה.

תרבות

Tanec folk ensemble Macedonia 1
להקת ההורה טאנק בלבוש מסורתי

למקדוניה מורשת תרבותית עשירה באמנות, אדריכלות, שירה ומוזיקה, ויש בה אתרים ארכאולוגיים דתיים רבים הנהנים מהגנה חוקתית. בכל שנה נערכים במדינה פסטיבלים בנושא שירה, קולנוע ומוזיקה.

סגנונות המוזיקה המקדוניים התפתחו תחת השפעתה החזקה של מוזיקת הכנסיות הביזנטית. מקדוניה היא אחת המדינות עם ציורי הפרסקו המשומרים היפים ביותר, בעיקר מהתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-16. בסך הכל ישנם אלפי מ"ר של ציורי פרסקו שהשתמרו, רובם במצב טוב למדי, והם מייצגים את יצירות המופת של בית הספר המקדוני לציור של הכנסייה הנוצרית.

במקדוניה יש שילוב בין סגנונות אדריכליים עתיקים וחדשים. רוב המנזרים המקדוניים, שנבנו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה של המדינה, ובייחוד אלו שנבנו בין המאה ה-11 למאה ה-16, השתמרו בצורה מלאה עד היום. האוסף המקדוני של איקונינים, ובייחוד אלה שבאוחריד, נחשב לאחד האוספים היקרים ביותר בעולם, ומבחינת חשיבות אורתודוקסית הוא נמצא במקום השלישי לאחר האוספים שבסיני ומוסקבה. לאוסף הזה יש ייחודיות מבחינה ביזנטולוגית.

אירועי התרבות החשובים ביותר במקדוניה הם פסטיבל הקיץ של אוחריד למוזיקה ודרמה קלאסיות, ערבי השירה של סטרוגה שבהם משתתפים משוררים מכ-50 מדינות ברחבי העולם, ערבי האופרה של סקופיה במאי, פסטיבל הצילום הבינלאומי בביטולה, תיאטרון הצעירים הפתוח ופסטיבל הג'אז שבסקופיה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  5. ^ פתרון לסכסוך עם יוון? מקדוניה הציעה ארבעה שמות חלופיים לשמה, באתר הארץ, 28 בפברואר 2015
  6. ^ סוכנויות הידיעות, מקדוניה שינתה את שמה - וסיימה סכסוך עם יוון, באתר ynet, 12 ביוני 2018
  7. ^ משבר בבלקן: מקדוניה מתקשה לשנות את שמה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2018
  8. ^ hermesauto, Macedonian parliament agrees to change country's name to Republic of North Macedonia, The Straits Times, ‏2019-01-12 (באנגלית)
  9. ^ אי-פי, יוון אישרה את ההסכם לשינוי שמה של מקדוניה ל"מקדוניה הצפונית", באתר הארץ, 25 בינואר 2019
  10. ^ Associated Press, Balkan Nation Is North Macedonia Now, voanews.com, ‏12 בפברואר 2019
  11. ^ www.cs.indiana.edu(הקישור אינו פעיל, 4.03.2018)
  12. ^ The Slavs in the Balkans, www.unet.com.mk Mi-An Publishing House
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Southeastern Europe in the Middle Ages, 500-1250 - Florin Curta
  14. ^ M. Glenny, "The Balkans"
  15. ^ AP, מהומות אתניות במקדוניה: עשרות עצורים ופצועים, באתר ynet, 13 במרץ 2012
אופ"א

איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות (באנגלית Union of European Football Associations, בראשי תיבות UEFA) הוא הגוף המנהל של הכדורגל האירופי. הגוף מייצג את התאחדויות הכדורגל של אירופה, ומארגן 9 תחרויות לנבחרות ו-4 תחרויות למועדונים באירופה, עם שליטה על הפרס הכספי, לוח זמנים וזכויות השידור לתחרויות האלו. הוא אחד משש הקונפדרציות היבשתיות של פיפ"א.

אופ"א היא הגדולה והחזקה ביותר בצד הכספי ובהשפעתה על המשחק העולמי משאר הקונפדרציות. כמעט כל הכדורגלנים הטובים בעולם משחקים בליגות אירופה עקב המשכורות המשולמות ממועדוני הכדורגל העשירים בעולם, בפרט באנגליה, איטליה, ספרד וגרמניה. רבות מהנבחרות החזקות בעולם נמצאות באירופה, ומתוך 32 הנבחרות במונדיאל 2018, 13 הן מאופ"א. בעבר אף היו הנבחרות מאירופה רוב של המשתתפות במונדיאל.

אלבניה

רפּוּבְּלִיקַת אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Republika e Shqipërisë, פירוש השם הוא "ארץ הנשרים". היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה הצפונית במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב. בשנת 2009 הצטרפה אלבניה לברית נאט"ו.

וארדאר

וָארְדָאר (במקדונית: Вардар, ביוונית: Αξιός, אָקְסִיוֹס) הוא הנהר הארוך ביותר במקדוניה הצפונית, וזורם גם בשטח יוון. אורכו 388 ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו 24,438 קמ"ר. מקורו ברכס הרי שר פלנינה, ליד העיר גוסטיבר, ונתיבו עובר דרך העיר סקופיה עד למוצאו בים האגאי, מערבית לסלוניקי שבחבל מרכז מקדוניה ביוון.

חבל הבלקן

חֶבֶל הַבַּלְקָן הוא השם ההיסטורי והגאוגרפי המתאר את דרום מזרח אירופה. שטחו של החבל 550,000 קמ"ר וחיים בו כ-53 מיליון תושבים. החבל נקרא על שמם של הרי הבלקן המשתרעים מגבול בולגריה וסרביה ועד הים השחור.

המדינות שכל שטחן ממוקם בחבל הבלקן הן: אלבניה, בולגריה, בוסניה-הרצגובינה, קוסובו, מקדוניה הצפונית ומונטנגרו.

המדינות שנמצאות חלקית בחבל הבלקן הן: קרואטיה, יוון, איטליה, רומניה, סרביה, סלובניה וטורקיה.

יוגוסלביה

יוגוסלביה (כתב לטיני: Jugoslavija, כתב קירילי: Југославија, "ארץ הסלאבים הדרומיים") היה שמן של שלוש ישויות פוליטיות שהתקיימו ברציפות, אך באופן נפרד, לאורך מרבית המאה ה-20 (1918-2003) בדרום-מזרח אירופה.

לאחר התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה, שלושה עמים סלאביים במערב הבלקן, הסרבים, הקרואטים והסלובנים, התאחדו על מנת ליצור ממלכה עצמאית מאוחדת בשם "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים", שכונתה, החל משנת 1929 ותחת המשטר הריכוזי של המלך אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ', "יוגוסלביה".

אחרי מלחמת העולם השנייה, מ-29 בנובמבר 1945, קיבלה המדינה מבנה מדיני של פדרציה שהורכבה משש רפובליקות: סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. האזורים קוסובו ווויבודינה היו חלק אינטגרלי מסרביה והפכו מאוחר יותר לאזורים אוטונומיים במסגרת סרביה, ותוך השתתפות בהנהגת יוגוסלביה.

מבחינה פוליטית-היסטורית, מדינית ותרבותית, ניתן לחלק את ההיסטוריה של יוגוסלביה לשלוש תקופות:

ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים - שהחל מ-1929 נקראה ממלכת יוגוסלביה (1918-1941), והייתה איחוד של ממלכת סרביה (שהתאחדה קודם עם ממלכת מונטנגרו) עם שטחי צפון מקדוניה, קוסובו, וויבודינה, שטחי בוסניה והרצגובינה, קרואטיה וסלובניה. היא התקיימה כגוף פוליטי אחד מתום מלחמת העולם הראשונה ועד פלישתן של מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה שכונתה בהמשך הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (1945–1992), מדינה פדרטיבית קומוניסטית שהורכבה משש רפובליקות, והתקיימה מתום מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1992, שבה פרשו ממנה ארבע מתוך שש הרפובליקות שהרכיבו אותה – סלובניה, קרואטיה, מקדוניה, ובוסניה והרצגובינה.

הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (1992–2006) - כללה את סרביה ומונטנגרו שנותרו לאחר פרישת ארבע הרפובליקות האחרות, והתקיימה מאז פרישתן של ארבע הרפובליקות ועד החלטת הפרלמנט היוגוסלבי להפסיק להתקיים. לאחר ההחלטה האחרונה משנת 2003, נמשך האיחוד בין שתי הרפובליקות הנותרות תחת השם סרביה ומונטנגרו, והוסכם שתינתן להן אפשרות לפרק אותו בהמשך. לאחר משאל עם שנערך בשתי הרפובליקות, הכריזה מונטנגרו באופן רשמי על עצמאותה ב-3 ביוני 2006, וסרביה הצהירה על עצמאותה יומיים לאחר מכן, ב-5 ביוני, ובכך התפרקה סופית הפדרציה היוגוסלבית כולה.

יחסי אוסטרליה–מקדוניה הצפונית

יחסי אוסטרליה–מקדוניה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הקהילייה של אוסטרליה לבין רפובליקת מקדוניה הצפונית.

יחסי ארצות הברית–מקדוניה הצפונית

יחסי ארצות הברית–מקדוניה הצפונית הם היחסים הבילטרליים הרשמיים, הפוליטיים, השיתופיים והמדיניים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין רפובליקת מקדוניה הצפונית. ארצות הברית ומקדוניה הצפונית נהנות מיחסים דו-צדדיים מצוינים.על פי דוח המנהיגות הגלובלית של ארצות הברית לשנת 2012, 44% מקדונים תומכים בהנהגת ארצות הברית, עם 23% שהסתייגו ו-33% לא היו בטוחים.

יחסי גרמניה–מקדוניה הצפונית

יחסי גרמניה-מקדוניה הצפונית הם היחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה של מקדוניה הצפונית. שתי המדינות הן חברות במועצת אירופה וחברות הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה.

יחסי ישראל–מקדוניה הצפונית

בין מדינת ישראל והרפובליקה של מקדוניה הצפונית קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים נכון לשנת 2019, כאשר שתי המדינות מקיימות יחסים קרובים בתחומים שונים, ונחשבות לבעלות ברית בתחומים פוליטיים. למקדוניה הצפונית יש שגרירות רשמית בתל אביב, בעוד שאת ישראל מייצג במקדוניה הצפונית שגריר שאינו תושב, אשר מקום מושבו בישראל.

יחסי מקדוניה הצפונית–סן מרינו

יחסי מקדוניה הצפונית-סן מרינו הם היחסים הבילטרליים שבין רפובליקת מקדוניה הצפונית לבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו.

יחסי מקדוניה הצפונית–צרפת

יחסי צרפת–מקדוניה הצפונית, הם יחסי החוץ בין צרפת למקדוניה הצפונית.

יחסי מקדוניה הצפונית–רוסיה

יחסי מקדוניה הצפונית–רוסיה הם היחסים הדו צדדיים בין הרפובליקה של צפון מקדוניה לבין הפדרציה הרוסית. היחסים הפוליטיים הדו-צדדיים בין מקדוניה הצפונית לרוסיה הם ידידותיים ומאופיינים בשיתוף פעולה ברמה גבוהה בין המדינות. לרוסיה יש שגרירות בסקופיה, ואילו למקדוניה הצפונית יש שגרירות במוסקבה וקונסוליה בסנקט פטרבורג.

מקדוניה הצפונית באירוויזיון

מקדוניה הצפונית, אשר יוצגה עד שנת 2019 בארגונים בין-לאומיים, וביניהם באירוויזיון, תחת השם הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה, נטלה חלק בתחרות האירוויזיון כ-19 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-1998. מקדוניה הצפונית נעדרה מהתחרות שלוש פעמים ב-1999, 2001 ו-2003 עקב תוצאות נמוכות בשנה שקדמה להיעדרות והיא נחשבת לאחת המדינות הפחות מוצלחות בתחרות והפחות מוצלחת מבין כל הרפובליקות לשעבר של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.

מקדוניה הצפונית נוהגת לבחור את שיריה לתחרות באמצעות תחרות קדם-אירוויזיון בשם "פסטיבל סקופיה", תחרות לאומית אשר קיימת מ-1969.

מקדוניה הצפונית במשחקים האולימפיים לנוער

מקדוניה הצפונית משתתפת בכל המשחקים האולימפיים לנוער מאז היווסדם באולימפיאדת הנוער סינגפור (2010). מקדוניה הצפונית משתתפת גם במשחקי החורף האולימפיים לנוער. לאורך השנים צברו ספורטאי הנוער המקדונים מדליית ארד יחידה בקראטה. ההשתפות של ספורטאי הנוער המקדוניים היא סמלית.

מקדונית

מקדונית (Македонски Makedonski; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בצפון מקדוניה, בה היא שפה רשמית. מקדונית מקורבת לבולגרית, ועמדתה הרשמית של ממשלת בולגריה היא כי מקדונית נחשבת ניב לבולגרית ולא שפה עצמאית.

נבחרת מקדוניה הצפונית בכדורגל

נבחרת מקדוניה הצפונית בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של מקדוניה הצפונית.

מדינת מקדוניה הייתה ברוב המאה ה-20 חלק מהפדרציה היוגוסלבית, שהייתה מיוצגת על ידי נבחרת כדורגל מצליחה, אך בעקבות פירוק יוגוסלביה בתחילת שנות ה-90 הכריזה מקדוניה על עצמאותה, דבר שהוביל, בין השאר, להקמת נבחרת משלה. משחקה הראשון של נבחרת מקדוניה התקיים ב-13 באוקטובר 1993 נגד סלובניה, במשחק שהסתיים בניצחון 4:1 לזכות מקדוניה.

הדירוג הנוכחי של נבחרת מקדוניה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-68 בעולם, נכון ל-24 באוקטובר 2019 - עלייה של מקום אחד לעומת דירוג קודם. דירוג השיא 46 נמדד לראשונה באוקטובר 2008, והדירוג הנמוך ביותר 166 נמדד לראשונה במרץ 2017.

סלאבים

סלאבים במובן המודרני של הביטוי, הוא כינוים הכולל של עמים וקבוצות אתניות שונות החולקות מוצא משותף, דבר המתבטא גם בשפתם ותרבותם, ומתגוררים כיום בעיקר במזרח אירופה, הבלקן, מרכז אירופה, סיביר ושטחי ברית המועצות לשעבר. מספרם מוערך בכ-360 מיליון ברחבי העולם.[דרוש מקור] ניתן לחלק את הסלאבים על בסיס לאומיותם או שפתם, שביניהן קיימת לרוב חפיפה.

ההשערה הרווחת כיום היא כי השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים דוברה בין נהרות פריפיאט, אמצע נהר הדנייפר וחלקו העליון של נהר הדניסטר. משערים כי יש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

על העמים הסלאביים המודרניים הבולטים נמנים רוסים, פולנים, אוקראינים, סרבים, צ'כים, בולגרים, בלארוסים, קרואטים, סלובקים, בוסניאקים, סלובנים ומקדונים.

הרוסינים הם מיעוט סלאבי בדלן החי בעיקר בקרב סלאבים אחרים. מוצאם מרוס הקרפטית, אולם מאז רבים מהם נדדו מחוץ לרוס הקרפטית וכיום מתגוררים הונגריה, סרביה, קרואטיה ובוסניה והרצגובינה. ישנה קהילה רותנית גדולה בארצות הברית (כ-600,000 איש בשנת 1980)[דרוש מקור] וקהילה בקנדה.

קבוצת אתניות סלאביות נוספות, החיות כמיעוט ללא מדינה, הם הסורבים, המתגוררים בגרמניה והליפובנים, המתגוררים ברומניה.

קבוצות אתניות רבות כמו פינים, גרמנים, מונגולים, טורקים, בולגרים (הכוונה לעם טורקי קדום ולא לבולגרים של ימינו), יוונים ועוד נטמעו בחלקם בשבטים הסלאביים במשך השנים וחברו יחדיו ליצירת הלאומים הנוכחיים במרכז אירופה, מזרח אירופה ודרום מזרחה של אירופה.

סקופיה

סקופיה (מקדונית: Скопје, להאזנה) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במקדוניה הצפונית, ובה גרים כרבע מתושבי המדינה כולה. העיר היא המרכז הפוליטי, התרבותי, הכלכלי והאקדמי של מקדוניה הצפונית. בתקופת האימפריה הרומית הייתה העיר ידועה בשם סקופי (Scupi). היא התפתחה במהירות לאחר מלחמת העולם השנייה, אך התקדמות זאת נעצרה לאחר רעידת אדמה שפגעה בה ב-1963. בהמשך, שוקמה העיר והפכה למודרנית עם מגוון רחב של מונומנטים תרבותיים.

סקופיה ממוקמת בחלק העליון של עמק וארדאר, והיא שוכנת על הנתיב הבלקני המחבר את אתונה עם מרכז אירופה. במפקד אוכלוסין שנערך ב-2004 נמצא כי אוכלוסיית העיר מונה כ-506,000 תושבים.

תמרה טודבסקה

תמרה טודבסקה (במקדונית: Tamara Todevska, נולדה ב-1 ביוני 1985), ידועה בשמה הפרטי בלבד - תמרה, היא זמרת פופ ממקדוניה הצפונית. לטודבסקה היסטוריה ארוכה בתחרות האירוויזיון, היא ייצגה את מקדוניה באירוויזיון בשנים: 2004 (כזמרת ליווי), 2008 (כזמרת מובילה), 2014 (כזמרת ליווי) וייצגה אותה פעם נוספת באירוויזיון 2019 בתל אביב, ישראל עם השיר "Proud".

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 16.24%
גילאי 15 - 24 13.41%
גילאי 25 - 54 44.55%
גילאי 55 - 64 12.43%
גילאי 65 ומעלה 13.38%
מדינות הבלקן
אלבניהבוסניה והרצגובינהבולגריהטורקיהיווןמונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניהסרביהקוסובוקרואטיהרומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ן 1איטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניה 2בולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהגאורגיה 1גרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתהרפובליקה הצ'כיתותיקןטורקיה 1יווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונקומונטנגרומלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיהסן מרינוסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקזחסטן 1קפריסין 2קרואטיהרומניהרוסיה 1שוודיהשווייץ

חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיהדרום אוסטיהטרנסניסטריהנגורנו קרבאךקוסובוקטלוניהקפריסין הצפונית 2


שטחים תלויים: אולנדאקרוטירי ודקליה 2איי פארוגיברלטרגגאוזיהגרנזייאן מאייןג'רזיהאי מאןסבאלברדחצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

אירופה
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינהבוסניה והרצגובינהבולגריהבלארוסטרנסניסטריה (בלתי מוכרת) • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניהסלובקיהסרביהפוליןצ'כיהקרואטיהרוסיה מפת אירופה הסלאבית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.