מצח

מצח הוא האזור הקשיח הנמצא בחלק העליון של הפנים האנושיות, מעל העיניים. לעיתים מוגדר המצח כעור הפנים שבין הגבות לבין קו השיער.

מצח
שיוך מרכיבי הפנים, subdivision of frontal part of head
מזהים
Forehead
מצח

אנטומיה

העורקים המרכזיים הנמצאים במצח הם העורק העל-ארובתי והעורק העל-סלילי. הוורידים המרכזיים הנמצאים במצח הם הווריד העל-ארובתי והווריד הקדמי. העצב המרכזי הנמצא במצח הוא העצב הקדמי.

המצח בתרבות האנושית

בתרבויות שונות נעשה שימוש באביזרי קישוט או בתכשיטים על מנת לעטר את המצח. בתרבות ההודית, לדוגמה, נעשה שימוש בנקודה אדומה ("טיקה") הממוקמת במרכז המצח, בסמיכות לגבות.

בשל מיקומו הבולט של המצח בפנים, הוא זוכה להתייחסויות רבות בתרבות האנושית. אדם בעל מצח חרוש בקמטים נתפס לעיתים כאדם בעל דאגות, ואילו אדם בעל "מצח גבוה" (דהיינו קו שיער נסוג) נתפס לעיתים כאדם חכם ואינטליגנטי. הקישור בין מצח גבוה לאינטליגנציה בתרבות המערבית נובע מהעובדה שבמאה ה-15 נהגו נשות האצולה לגלח את שער ראשן על מנת להגדיל את המצח כחלק מהאופנה בתקופה. נשות האצולה נחשבו לחכמות ומלומדות בקרב פשוטי העם ולכן מצח גבוה קושר עם אינטליגנציה גבוהה.

בשפה העברית מוכר הביטוי "במצח נחושה" שמקורו בתנ"ך, בספר ישעיהו ("כִּי קָשֶׁה אָתָּה, וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה"), והוא מתאר התנהגות מתריסה ומנוגדת למוסכמות.

קישורים חיצוניים

אווז

אווז (אַוָּז, שם מדעי: Anserini) הוא שבט מסוים של עופות גדולים מבמשפחת הברווזיים ומתת-משפחת האווזים (Anserinae) - הקבוצה בה נמצאים גם הברבורים. ישנם מינים נוספים ממשפחה זו שגם מכונים אווזים.

האווז הוא בעל צוואר ארוך ורגליים ארוכות וחזקות. צבעו נע בין לבן לאפור ולרוב אין הבדלים ניכרים בין הזכר לנקבה. האווזים חיים באזורו הצפוני של כדור הארץ ובחורף נודדים דרומה יותר.

מקורו של אווז הבית הוא מהאווז האפור אשר בוית לפני כ-5,000 שנה. מאווז הבית מפיקים בשר וכן משתמשים בנוצותיו כמילוי לכריות ושמיכות. פלומתו של האווז נקראת "מוך", אך לעיתים נקראת בטעות "פוך".

הקשר בין האווז הזכר לבין הנקבה נשמר במשך כל חייהם. הזכר שומר ומגן על הנקבה בעודה דוגרת על הביצים. האווזים חיים בלהקות חוץ מאשר בעונת הקינון.

לאווזים מקום חשוב ביצירות האמנות של עמים שונים. בתרבויות שונות האווזים מסמלים נאמנות ואת בוא הגשם.

לישראל מגיעים בחורף ארבעה מינים: אווז אפור, אווז קטן, אווז לבן מצח ואווז האחו וגם ברנטה אדומת חזה.

אווז קטן מכונה בעברית אֲוָזוֹן. על פי הכתוב במילונו, המילונאי ראובן אלקלעי הוא שחידש את המילה.

אווז לבן-מצח

אַוַּז לְבֶן-מֵצַח (שם מדעי: Anser albifrons) הוא מין אווז הקרוב לאווז הקטן (A. erythropus) הקטן ממנו. מצחו של האווז לבן המצח ניכר בפס לבן ברור ורחב. את גחונו של האווז חוצים מספר פסים שחורים ורחבים. מקורו של האווז ורוד. אורכם של אווזים אלו נע בין 65 ל-78 סנטימטרים, ומוטת כנפיהם היא 130 - 165 סנטימטרים. צבע רגליהם כתום בהיר. החלק העליון של כנפיהם הוא בצבע אפור - עכבר. האווז לבן המצח נבדל מהאווז הקטן בגודלו הגדול יותר, במקורו הכבד יותר ובהיעדר טבעת עין צהובה.

האווזים לבני המצח מתחלקים לחמישה תת-מינים. תת-המין A. a. albifrons מתרבה בצפון של אירופה ושל אסיה, וחורף באזורים דרומיים ומערביים יותר. להקות קטנות של תת-מין זה עשויות לעבור בישראל. במזרח הרחוק באזור סיביר ובאזורים הנמצאים מזרחית לקנדה הארקטית ניתן למצוא את תת-המין A. a. frontalis, שהוא מעט גדול יותר מתת-המין הראשון, ומקורו מעט ארוך יותר. תת-מין זה חורף בארצות הברית וביפן.

שני תת-מינים נוספים נפוצים דרומית יותר - בצפון אמריקה. תת-המין A. a. gambeli נפוץ בצפון-מערב קנדה. תת-מין זה גדול עוד יותר משני תת-המינים הקודמים, והוא חורף בגולף קואסט (Gulf Coast) שבארצות הברית. תת-מין נוסף אשר נבדלותו מתת-המין הקודם מוטלת בספק (Carboneras, 1992), הוא A. a. elgasi, אשר נפוץ בדרום-מערב אלסקה. תת-מין זה הוא הגדול ביותר מבין חמשת תת-המינים, מקורו הוא הארוך ביותר, והוא חורף בקליפורניה. כל תת-- המינים הללו דומים בנוצותיהם, והם נבדלים רק בגודלם.

תת-המין האחרון והמובחן בבירור מיתר תת-- המינים הוא A. a. flavirostris, אשר מתרבה במערב גרינלנד. נוצותיו של תת-מין זה כהות מאלו של תת-- המינים האחרים, ורק קצה זנבו הוא בעל נגיעה לבנה וצרה (נגיעה זו גדולה יותר אצל תת-- המינים האחרים). הפסים על בטנו כהים יותר ומקורו כתום, בשונה ממקורם הוורוד של יתר תת-המינים. הוא חורף באירלנד ובמערב סקוטלנד. מחקרים אקולוגיים שנערכו לאחרונה מצביעים כי האווזים לבני-המצח שחיים בגרינלנד הם תת-מין נפרד מה-A. albifrons‏ (Fox & Stroud 2002).

תקופת הטיפול ההורי של תת-מין זה ארוכה במיוחד, ועשויה להימשך מספר שנים ולכלול יחסים בין אווזים מדורות שאינם קשורים בקשר ישיר (כמו "סבא" ו"נכד"). התנהגות זו כנראה ייחודית בקרב האווזאים.

אווזאים

אֲוָזָאִים (שם מדעי: Anseriformes) היא סדרה של עופות המותאמים לחיים על פני המים. בסדרת האווזאים 146 מינים, 37 מהם מצויים בארץ ישראל.

בית החזה

בית החזה הוא חלק בגוף היונקים הממוקם בין הצוואר לבטן, ממנה הוא מופרד על ידי הסרעפת. הבסיס הגרמי של בית החזה הוא כלוב הצלעות, המורכב, אצל האדם, מ-24 צלעות, בכל צד 12 צלעות כשבאמצע ממוקמת עצם החזה. בתוך חלל בית החזה נמצאות הריאות וביניהן, מאחורי עצם החזה, הלב.

אצל חרקים ושאר פרוקי-רגליים מורכב בית החזה מלוחות קשים המתחברים לראש ולבטן בעזרת רצועה היכולה לשמש גם כמפרק. רגליהם וכנפיהם צומחות מבית החזה.

ברווז צהוב-מצח

ברווז צהוב-מצח (שם מדעי: Mareca penelope) הוא מין ברווז בינוני בגודלו, בעל ראש עגלגל וצוואר קצר בצבע חום ומצח צהבהב. מוטת כנפיו היא כ-80 סנטימטר, ואורך גופו הוא כ-50 סנטימטר. הוא נפוץ בעיקר בצפון אירופה ואסיה. בישראל הוא מצוי בחורף בצפון ובמרכז. לברווז יכולת תעופה מהירה וצלילה נמוכה. הוא ניזון מאוכל צמחוני, בעיקר מירק טרי.

דולפין לווייתני צפוני

דולפין לווייתני צפוני (שם מדעי: Lissodelphis borealis) הוא מין של לווייתן שיניים קטן ודק החי באזור צפון האוקיינוס השקט. הוא שוחה באוקיינוס רחוק מהיבשה ונמצא בקבוצות של עד 2,000 פרטים, לעיתים עם יונקים ימיים אחרים.

יש לדולפינים מצח ולסתות קטנים, צבעו העליון שחור והתחתון לבן או אפור בהיר, בעיקר בחזה והפנים שחורות עד הלסתות הלבנות. ללוייתנים אלה אין סנפיר גב כמו לשאר הדולפיניים, מה שמזכיר לווייתן מזיפות ונתן להם את שמם.

אורכם 2.3-3.1 מ' ומשקלם 60-100 ק"ג. הם מסתובבים בלהקות שבממוצע מגיעות ל 110-200 פרטים שצוללים עד לעומק 200 מ' וניזונים מדגים שונים כמו דגי Myctophidae ודיונונים.

טורפיו העיקריים הם האורקה והקרחה הלבנה ובעבר הוא ניצוד הרבה גם על ידי ציידי לווייתנים.

חוצפה

חוצפה היא התנהגות שאינה מצייתת לנורמה תוך כדי התרסה, ובפרט יש בה חוסר ציות לסמכות. במצבים קיצוניים, החוצפה אינה מלווה רק בחוסר נימוס אלא גם בגסות רוח ובפגיעה בזולת.

להדגשת השלילה שבחוצפה משמשים הביטויים "חוצפה ממדרגה ראשונה" ו"חוצפה שאין כדוגמתה".

במשמעותה הבסיסית בעברית, למילה "חוצפה" קונוטציה שלילית, לתיאור חציית גבולות ההתנהגות המקובלת ללא בושה. בהלכה מוזכרת החוצפה ככינוי להתנהגות לא מוסרית ולא הוגנת (אדם המחזיק בחלקת קרקע שבין שני שותפים), ובאגדה היא מוזכרת כסימן לתקופה הירודה של עקבתא דמשיחא שאחד מסימניה היא "חוצפא יסגי". יחד עם זאת, כבר במסכת סנהדרין מופיעה התייחסות חיובית לחוצפה: "אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני", כלומר: החוצפה מועילה גם כאשר היא מופנית כלפי שמים, כלפי הסמכות העליונה ביותר.

המילה "חוצפה" היא במקורה ארמית כמובא בספר דניאל שבתנ"ך, ובתלמוד הבבלי (ר' לעיל) המילה עברה ליידיש, ובדומה למילים רבות ביידיש, בתהליך של שאילת מילים חדרה לאנגלית, שבה היא מאויתת על פי רוב Chutzpah‏ (נהגה במלעיל, לפי ההגייה האשכנזית ובניגוד להגייה המלרעית בעברית ישראלית), ולגרמנית, שבה היא מאויתת Chuzpe. בשפות אלה בולטת יותר הקונוטציה החיובית שלה, כשהיא משמשת לביטוי הערצה לנון-קונפורמיסט נועז.

יסעוראים

יסעוראים (שם מדעי: Procellariiformes), סדרה של עופות ימיים במחלקת העופות. שמם ניתן להם משום שאינם נרתעים ממזג אוויר סוער. כמאה מינים מונה הסדרה, אורכם מאורך 15 ס"מ עד 115 ס"מ. הגדול במינים אלה הוא אלבטרוס נודד (Diomedea exulans) שהוא בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר בעולם ואורכה עד 3.5 מטרים (11 רגל), כשמשקלו עד 15 ק"ג. דומה לו בגודלו הוא אלבטרוס מלכותי. הקטן ביותר הוא יסעורון קטן (Halocyptena microsoma) ששוקל עד 20 גרם.

היסעוראים חיים בסביבת ימית, בה הם מצויים בכל ימות השנה מלבד מאשר בעונת הקינון. לבני הסדרה יש חוש ריח מפותח, תכונה נדירה אצל העופות, המסייע להם באיתור טרף ושדות ציד שכבר ידועים להם. מזונם הוא דגים, סרטנאים ורכיכות, והם מלקטים אותו במעוף נמוך הקרוב לפני המים, או בשחייה וצלילה. מנוחתם נעשית על פני גלי הים, והם נזקקים להגיע ליבשה אך ורק לצורכי קינון. זה נעשה לרוב במושבות קינון בחופי הים.

רוב בני הסדרה מצויים בחצי הכדור הדרומי, אך הם נפוצים בכל האוקיינוסים כולל בחופי ישראל בהם שכיח בעיקר המין יסעור מצוי. עוד מינים שיכולים להגיע הם:סערון לבן-חזה, סערון צווארון, סערון אטלנטי, יסעור גדול, יסעור לבן-מצח, יסעור כהה-כנף, יסעור שחור-כיפה, יסעור כהה, יסעור מערבי, יסעור גמדי, יסעור קטן, יסעור פרסי, יסעורון וילסון, יסעורון קטן, יסעורון מדירה, יסעורון פסיפי ויסעורון אטלנטי.

נתב גדול-סנפיר

נתב גדול סנפיר (שם מדעי: Globicephala melas) הוא מין של לווייתן בינוני ושחור מהסוג נתב שחור. הוא קרוי כך עקב סנפיריו הגדולים יחסית לגופו ויחסית לנתב קטן-סנפיר. הוא קרוב רחוק של הדולפינן, העבשן הקטלני והאורקה.

זהו אחד הגדולים ממיני הדולפיניים: אורכו של הגלובים הזכרים עד 7.6 מטרים ומשקלם עד 2,300 קילוגרם. הנקבות קטנות מהם בהרבה, אורכם עד 5.8 מטרים ומשקלם עד 1,300 קילוגרם. זה לווייתן שחור או אפור כהה בעל מצח קשה ובולבוסי וסנפירים ארוכים העוזרים לו לחתור במים במהירות. בטנו וגרונו אפורים ובהירים יותר משאר הגוף.

הנתב נודד ברחבי האוקיינוסים בדרך כלל בחצי הכדור הדרומי, אך גם בצפון-מרכז האוקיינוס האטלנטי. הם מאוד חברתיים ונודדים בלהקות של לפעמים עד 1,000 פרטים וצדים דיונונים ודגים, לעיתים בעומק רב. הלהקות האלה נודדות הרבה ולעיתים עולים הנתבים בטעות על החוף ומתים שם.

בעבר צדו רבים מהם, אולם כיום הם חיות מוגנות. עם זאת לא ידוע מה מצב שימורם הנוכחי.

סוסא אוסטרלי

סוסא אוסטרלי (שם מדעי: Sousa sahulensis) הוא מין לווייתן ממשפחת הדולפיניים החי סמוך לחופי אוסטרליה וצפונה יותר עד גינאה החדשה. הוא נפוץ גם בשוניות כמו בשונית נינגלו.

דולפין זה לא התגלה עד ל-2014 והוא שונה משאר המינים בסוגו מעט. לא ידוע איפה הוא מצוי ומה גודל האוכלוסייה הנוכחית.

דולפין זה הוא בעל גוף ורוד, אך אפור וכהה יותר מקרוביו, בעיקר בגבו והסנפיר הגבי נמוך יותר. הוא בעל מצח גדול ולסתות ארוכות, זנב רחב וגב קמור מעט.

לא ידוע הרבה על דולפינים אלה שכמעט ולא נצפו. מעריכים שהם שוחים בקרבת החופים והשוניות וצדים יצורים קטנים כמו דגים ודיונונים.

פה

הפה הוא הפתח שדרכו יצורים חיים קולטים מזון או מים.

הפה הוא החלק הראשון של מערכת העיכול, ובו מתחיל תהליך עיכול המזון. המזון נלעס, נגרס, מעורבב עם הרוק והופך לעיסה לקראת בליעתו. פעולות אלה מבוצעות באמצעות השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק.

בפה גם ממומש חוש הטעם והוא משתתף גם בנשימה ובהפקת קולות, כולל דיבור.

הפתח של חלל הפה הוא השפתיים.

הפה הוא גם חלק ממערכת הנשימה. האוויר נכנס דרך האף בשאיפה ויוצא דרך הפה בנשיפה.

פיל (סוג)

פיל (שם מדעי: Elephas) הוא סוג במשפחת הפיליים הכולל כיום מין אחד בלבד, פיל אסייתי. 8 מינים נוספים שנכללו בסוג זה נכחדו, ואף הפיל האסייתי מצוי בסכנת הכחדה. בעבר סווגו בסוג פיל מינים נוספים בגדלים גמדיים עד גדלים ענקיים שהיו קרובים לממותה, אולם הם הועברו לסוג נפרד - פלאולוקסודון. הסוג פיל תואר מדעית לראשונה בשנת 1758 על ידי קארל לינאוס.

הסוג פיל שונה במספר מאפיינים בולטים מהסוג פיל אפריקני: יש לו אוזניים קצרות יחסית ועגלגלות, חטים קטנים יותר, מבנה גוף עגלגל, גולגולת קצרה, מצח גבוה, ובקצה החדק קפל עור יחיד דמוי אצבע ולא שני קפלים כאצל הפיל האפריקני. בעוד שתפוצתו של המין האסייתי השתרעה החל מאיי אינדונזיה דרך דרום אסיה ועד אנטוליה, מיני הפיל האחרים היו כנראה נפוצים פחות בהתחשב באזורים שבהם נמצאו המאובנים שלהם.

על פי המאובנים המינים הנכחדים חיו באי סולאווסי, לוזון, ג'אווה, הימלאיה ומאובנים של מין אחד התגלו באגם טורקאנה שבקניה. ככל הנראה מרבית המינים הנכחדים היו קטנים כתוצאה מגמדות איים.

פנים

הפנים הן החלק הקדמי של הראש. פני האדם משתרעות בין המצח לסנטר. הפנים כוללות עור, שיער, מצח, גבות, עיניים, אף, לחיים, אוזניים, פה, שפתיים, שיניים וסנטר. באמצעות הפנים מובעות הבעות הפנים. הפנים מהוות מרכיב חשוב בהופעת האדם ובזהותו.

המילה "פנים" נגזרת מן השורש פ-נ-י/ה משום שהן פונות קדימה. המין הדקדוקי של המילה "פנים" במובן זה הוא נקבה (רבים), ולכן יש לומר "פנים יפות" ולא "פנים יפים".

הפנים הן מאפיין המאפשר הבחנה בין אנשים וזיהויים, בדרך כלל ממבט ראשון (למעט הבחנה בין תאומים זהים). לדוגמה, תמונת פנים על רישיון הנהיגה מאפשרת לשוטר לאמת את זהות הנהג.

צוואר

צוואר הוא איבר בגוף הנמצא בין החזה לגולגולת. בצוואר עוברים מספר מבנים אנטומיים חשובים, ובהם עמוד השדרה שמחזיק את הגולגולת בעזרת החוליה הראשונה (C1), הוושט שמאפשר את מעבר המזון מהפה אל מערכת העיכול, דרכי האוויר - בית הקול (larynx), קנה הנשימה.

בצוואר מספר שרירים שתפקידם העיקרי הוא החזקת הצוואר וסיבוב הראש. רוב הצוואר מעוצבב בעזרת צביר העצבים הצווארי וחלק ממנו מעוצבב בעזרת עצבי הגולגולת (מכונים גם עצבים קרניאליים).

ציץ

ציץ הוא אחד מלבושי הכהונה, תכשיט של זהב שבראש הכהן הגדול, סמוך למקום הנחת התפילין. הציץ מרצה על הקרבה בטומאה.

קליפוטוספליליים

קליפוטוספליליים (שם מדעי: Calyptocephalellidae) היא משפחה של דוחיים מסדרת חסרי זנב החיים בטבע ביערות צ'ילה שבדרום אמריקה הדרומית.

בני המשפחה שסווגה ב-1960, כוללים 2 סוגים קטנים וכל המינים נמצאים בסכנת הכחדה. בתחילה סווגה המשפחה כחלק ממשפחת הלפטודקטיליים (Leptodactylidae).

לצפרדעים אלו מצח וראש מגודל ועיניים גדולות.

קרקפת

קרקפת היא אזור אנטומי בגולגולת, הנתחמת על ידי הפנים בחזית, ועל ידי הצוואר בחלקה התחתון.

ראש

ראש הוא האזור החשוב בגוף אדם או בעל חיים. הוא בדרך כלל בעל צורה מעוגלת או מאורכת, וממוקם בחלק העליון בגוף. הראש בנוי ממערכת של עצמות שטוחות חזקות מאוד (גולגולת) ובתוכו נמצא המוח. תפקידה של הגולגולת הוא הגנה על המוח. בנוסף למוח, נמצאים בו, בדרך כלל, רוב איברי החישה של היצור, כגון האף עבור חוש הריח, אוזניים עבור חוש השמיעה, עיניים עבור חוש הראייה וחלקי הפה עבור חוש הטעם.

אצל האדם, הראש מכוסה בשיער רב, לעומת שאר הגוף, שבדרך כלל אינו מכוסה בשיער או שיש בו שיעור דליל מאוד.

רגל

רגליים הן גפיים הקיימות בגופם של בעלי חיים רבים, שתומכות בשאר הגוף של החיה על הקרקע באמצעות עמידה, ומשמשות לנייד את גופה ממקום למקום באמצעות הליכה, קפיצה, ריצה או שחייה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.