מצוקה

מצוקה היא מצב שבו יצורים חיים נתונים במחסור. בני אדם נתונים למצוקה בעת מחסור של מזון, ביגוד, דיור, ציוד ביתי, חימום, חינוך, עבודה ותנאים חברתיים מקובלים. המצוקה כוללת הן מצוקה חומרית והן מצוקה חברתית, והיא יכולה להתקיים בתחומי חיים רבים. קיימת הבחנה בין סוגים שונים של מצוקה, שנקבעה לפי מספר מדדים מקובלים: עומק המצוקה, תפיסת המצוקה ומורכבות המצוקה.

עומק המצוקה

ניתן לסווג מצוקה על רצף של חומרת או עומק המצוקה. להלן הרצף:

  • מצוקה מוחלטת – מצב של חוסר קיומי ממשי והיעדר מינימום לקיום.
  • מצוקה נורמטיבית – מצב של חוסר ביחס לנורמה הקיימת.
  • מצוקה יחסית – מצב של חוסר משאבים ביחס לרוב החברה (מוגדר בהתאם למצב של קבוצות אחרות בחברה).

תפיסת המצוקה

סיווג המצוקה לפי תפיסתה מתחלק לשני סוגים:

  • מצוקה אובייקטיבית – מוגדרת ומאופיינת על ידי אנשי מקצוע ומומחים, או נקבעת בידי החברה והיא ניתנת לאפיון ומדידה.
  • מצוקה סובייקטיבית – מצוקה שבני אדם מבטאים או מרגישים אותה. מבוססת על רגשות, תחושות ודעות של בני האדם או של קבוצות.

מורכבות המצוקה

קיימות שתי התייחסויות למורכבות המצוקה:

  • מצוקה חד ממדית - חוסר סיפוק של צרכים בתחום או מימד אחד. למשל מצב של מצוקה חינוכית או בריאותית אצל ילדים, שאינה מלווה במצוקה כלכלית או רגשית.
  • מצוקה רב ממדית – מצוקה הקושרת ביחד מצוקה חומרית וחברתית (יכולה לכלול את תחומי החינוך, הבריאות, השיכון ועוד).[1]

מצוקה אצל ילדים

בשונה ממבוגרים, ילדים בגיל הרך מתקשים לבטא את מצוקותיהם באופן מילולי. לא תמיד הם יודעים לפענח סיטואציות, וחסר להם ניסיון חיים שמאפשר קבלת החלטות ונקיטת פעולות העוזרות להיחלץ ממצוקה. כאשר המבוגרים נמצאים במצוקה, היא לעיתים אינה מאפשרת להם להיות זמינים לצורכי הילדים כדי להרגיעם ולטפל בהם. ישנה חשיבות רבה לאיתור ילדים המסמנים על מצוקה או על קושי במצבי לחץ, על מנת לעזור ולתכנן התערבויות שיבטיחו טיפול וחזרה לאיזון. בכל מצב שבו ילד מסוים נראה במצוקה והתנהגותו נראית בלתי שגרתית, חשוב שהצוות החינוכי יתערב, ינסה לפענח או לאתר את מקורות מצוקתו, ולחפש דרכים לעזור לו.

חוקרים בתחומי מצוקה ומצבי לחץ מדגישים את הצורך בהתערבות טיפולית לשם הקטנת נזקים צפויים מן המצוקה. ההתערבות צריכה להיעשות תוך התאמה לגיל הילד, להבנתו וצרכיו המשתנים. בגיל הרך, ההתערבות צריכה לכלול את המבוגרים המשמעותיים בסביבת הילד.[2]

הערות שוליים

  1. ^ בן-אריה, א' (2006). המצוקה פנים רבות לה: על התפתחות תפיסת המצוקה בישראל. ביטחון סוציאלי, 72, 42-39.
  2. ^ גולדהירש, א' (2016). איתותי מצוקה של ילדים במצבי לחץ. משרד החינוך, האגף לחינוך קדם יסודי – התמודדות עם מצבי לחץ בעיתות חירום בגן הילדים.
בערות

בערות היא היעדר ידע והשכלה בנושאים חשובים. אולם, הקביעה מהו נושא חשוב היא קביעה סובייקטיבית. על כן, אנשים שונים יחשיבו קבוצות אוכלוסייה שונות כבעלות בערות. יש, למשל, מי שיחשיב את מי שידיעותיו בתחום המתמטיקה מעטות לבער, יש מי שיחשיב את מי שאינו מכיר את ההיסטוריה של עמו לבער ויש מי שיחשיב רק את מי שכמעט ולא למד שום נושא לבער. עמוס פונקנשטיין והרב עדין שטיינזלץ מגדירים בספרם "הסוציולוגיה של הבערות" את מי שחסרות לו ידיעות חשובות לחיי היום-יום כבער, בלי קשר להיקף הידיעות הכולל של אותו אדם.

סיבות הבערות יכולות להיות מצוקה כלכלית או חברתית אך לעיתים גם העדפה מודעת של הבערות על-פני הידע, מסיבות אידאולוגיות או דתיות.

ברק שחור

ברק שחור (באנגלית: Black Lightning) הוא דמות משנה בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC של DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Black Lightning #1 מאפריל 1977 ונוצרה על ידי הכותב טוני איזבלה והמאייר טרוור וון אידן. הדמות היא אחת מבין האפרו אמריקנים הראשונים בתולדות הקומיקס.

ברק שחור הוא האלטר אגו של ג'פרסון מייקל פירס, משתתף המשחקים האולימפיים בענף קרב עשר וזוכה מדליית זהב, אשר חזר לשכונת מצוקה בה נולד בדרום מטרופוליס עם אשתו לין סטיוארט ובתו אניסה כדי להפוך למנהל בית הספר התיכון המקומי. השכונה עצמה נפלה קורבן לכנופיית פשע מאורגן, תאגידים מושחתים ופוליטיקאים בעלי מניעים מפוקפקים. ג'פרסון הוא בעל יכולות על-אנושיות מולדות של הפקת חשמל. הוא שמע לעצת חברו הטוב, הפך לגיבור-על בעל תחפושת ויצא להגנת שכונת הולדתו. בעקבות אובדן כוחותיו, הוא הפך לפסיכוסומטי, אך באטמן עזר לו להשיב את כוחותיו ובהמשך גייס אותו לקבוצת אאוטסיידרס אותה הקים.

דמותו של ברק שחור מדורגת במקום ה-85 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN. את דמותו בסדרת הלייב אקשן "ברק שחור" מגלם השחקן קראס וויליאמס.

גרביטון (קומיקס)

גרביטון (באנגלית: Graviton, על שם גרביטון) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Avengers #158 מאפריל 1977 ונוצרה על ידי הכותב ג'ים שוטר והמאייר סאל בוסימה.

גרביטון הוא האלטר אגו של פרנקלין הול, פיזיקאי קנדי אשר ערך ניסויים בהרי הרוקי. טעות בחישוביו של הול גרמה לתאונה, אשר גרמה לו לתמרן גרביטציה וכבידה. בהתחלה, הול ניסה להסתיר את כוחותיו, אך בהמשך התפתה, תפר תחפושת ואימץ את זהות גרביטון. כאשר גרביטון השתלט על מתקן מחקר ואסר כל קשר לעולם החיצון, אחד מהמדענים שלח אות מצוקה לאוונג'רס. גרביטון הביס את כל חברי האוונג'רס פרט לפנתר השחור, אשר הזעיק את תור. תור הביס אותו, וגרביטון נחשב למת. לאחר מכן, הוא מופיע שוב, אך קיום חייו מהבהב והוא סובל מאמנזיה. כאשר ניסה לחטוף מדענית אשר היו לו רגשות כלפיה, הדבר וחזיז שחור סיכלו את מזימתו, וגרמו לו להתפוצץ. גרביטון הצליח לחזור לחיים, הובס על ידי תור ונכלא בממד חלופי. כאשר חזר, גרביטון ניסה להשתלט על העולם התחתון, והובס על ידי האוונג'רס מהחוף המערבי. גרביטון עזר למפיסטו לנסות להרוג את הביונדר, ולאחר שגייס מספר פושעים כבעלי ברית, הוא מביס את ספיידרמן. לאחר קרב עם ארבעת המופלאים, הוא הובס על ידי ספיידרמן עם כוחותיו הקוסמיים.

לאחר שסולק פעם נוספת לממד חלופי, גרביטון מחולץ על ידי טכנו וברון זמו. הוא תוקף את קבוצות ת'נדרבולטס והאוונג'רס מהאגמים הגדולים, ולמרות ששוכנע על ידי מונסטון להפסיק את מתקפתו, הוא מתעמת עם הקבוצה בסן פרנסיסקו. כשגורש וחזר ממד חלופי נוסף, גרביטון וחייזר בשם מ'ריל יוצאים במטרה לכבוש את כדור הארץ. הוא טובח בקבוצת הגואלים (אך משאיר בודדים בחיים), ולאחר שגילה כי מ'ריל תמרן אותו כדי ליצור פלישת חייזרים, גרביטון מקריב את עצמו למען העולם. מסיבה לא ידועה, גרביטון חוזר ונכלא בכלא הרפסודה. כאשר אלקטרו מבטל את הגנות הכלא כדי לשחרר את סאורון, גרביטון ברח והובס על ידי האוונג'רס החדשים. למרות שנפגע קשה בראשו וכוחותיו נחלשו, גרביטון פצע את קפטן אמריקה ואת ספיידרמן. עם זאת, הוא כמעט נהרג על ידי איירון מן בעל כוחות האקסטרמיס. גרביטון נלחם באיירון מן עוד פעם, ונתקל בבנו המרושע של המנהיג. כאשר ארגון A.I.M.‎ נחשף לציבור, אנדרו פורסון גייס את גרביטון למועצה העליונה של הארגון כשר המדע. כאשר עצר מהאוונג'רס הסודיים מלהתנקש בחייו של פורסון, גרביטון נתקל בשריונות איירון פטריוט ובענק הירוק.

את דמותו של פרנקלין הול בסדרת הלייב אקשן "סוכני S.H.I.E.L.D." מגלם השחקן איאן הארט.

דחק

דְּחָק (עָקָה, או בשם העממי - לחץ, באנגלית: Stress ובעקבותיו נפוץ גם התעתיק "סטרס") הוא מונח מתחום הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון (הומאוסטזה, Homeostasis) של האדם או החיה, כתוצאה מגירוי חיצוני מוחשי ופיזי או פסיכולוגי. במצב זה עשוי להיווצר קושי בהתמודדות עם גורם הדחק וחוסר הסתגלות התנהגותי, פסיכולוגי (כגון תחושות פחד, דאגה וחרדה) או פיזיולוגי (כגון פגיעה במערכת העיכול, לחץ דם גבוה ודיכוי המערכת החיסונית). הגירוי היוצר את הדחק עשוי להתקיים במציאות או אף רק בתודעתו או במחשבתו של אדם, והוא נתפס כמסכן או כמאיים על השלמות הפיזית או הנפשית שלו, ישירות או בעקיפין, דרך איום או סיכון של משאבים ואינטרסים.

דיספוריה

דיספוֹריה (Dysphoria; מיוונית: δύσφορος, מורכב מ-δυσ, קשה ו-φέρειν, לשאת) היא מצב רוח של חוסר שביעות רצון או אי-נוחות עמוקה. בהקשר פסיכיאטרי, לדיספוריה עלולים להתלוות דיכאון, חרדה וסערה נפשית. למונח זה משמעות גם בתחושת אי-נוחות עם הגוף, במיוחד במקרים של דיספוריה מגדרית. תגובות שכיחות לדיספוריה הן מצוקה רגשית ואדישות.

הוגו סטריינג'

הוגו סטריינג' (באנגלית: Hugo Strange) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #36 מפברואר 1940 ונוצרה על ידי הכותב ביל פינגר והמאייר בוב קיין. סטריינג' הוא יריבו המושבע של באטמן, והוא מאויביו הוותיקים ביותר, עוד לפני הצגתם של הג'וקר וקאטוומן. הוא גם נבל-העל הראשון שהסיק את דבר זהותו הסודית.

לפני המשבר בעולמות האינסופיים, הוגו סטריינג' היה מדען שהשתמש במכשיר גנוב של "ברק מרוכז" כדי ליצור ערפל סמיך בכל לילה ולאפשר לכנופייתו לשדוד בנקים ללא מפריע. כבר מאז, באטמן הפך לאיום עבורו, היות שבאטמן ענה לקריאת מצוקה על אדם שנרצח בידי אחד מחברי הכנופיה. חברי הכנופיה נעצרים, וסטריינג' הזועם נשבע להתנקם בבאטמן ולטמון לו מלכודת בפעם הבאה. ואכן, כתריסר פושעים מחכים לבאטמן ומעלפים אותו. באטמן מתעורר במאורתו של סטריינג' כשהוא קשור בחבל ותלוי באוויר. בעזרת כוח זרועו בלבד הוא משתחרר מכבליו, משחרר גז לתוך החדר בו היה נעול, ולוכד את סטריינג'. סטריינג' נכלא, אך לא מתכוון להישאר כלוא לזמן רב.

בתקופה שלאחר המשבר, סטריינג' הוצג מחדש כפסיכיאטר שעוזר למשטרה ללכוד את באטמן. הוא הצטייר כגאון, אך גם כפסיכוטי באותה מידה. הוא שוטף את מוחו של אחד מקציני המשטרה והופך אותו לפורע חוק. הוא מפליל את באטמן בחטיפת בתו של ראש העיר ומסיק את דבר זהותו הסודית כברוס ויין. לבסוף, באטמן מסכל את תוכניותיו וגורם לו לפקפק באמיתות גילויה של הזהות הסודית. לפי המפקח גורדון, סטריינג' היה ילד מבריק אך עם מזג חם, שננטש בעברו וגדל במשפחות אומנות. לדבריו, אף אחד לא יודע כיצד סטריינג' עבר את המכללה או סיים לימודי רפואה. סטריינג' הפך לפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת גות'אם סיטי, אך תקופתו כמורה הופסקה בעקבות התאוריות השנויות במחלוקת שלו בדבר הנדסה גנטית. הוא שואל כסף מהמאפיונר סלבטורה מורוני, המשרת את בוס העולם התחתון קרמיין פלקונה, ומקים לעצמו מעבדה. כמו כן, סטריינג' משחד אח סיעודי מושחת העובד בבית החולים לחולי נפש ארקהם אסיילום כדי לשלוח אליו למעבדה אסירים מטורפים וחשוכי מרפא שנכלאו להרבה זמן ולא יחסרו לאף אחד.

דמותו עובדה למגוון המדיות השונות, בין היתר לבאטמן - הסדרה המצוירת, ליגת הצדק ללא גבולות, הבאטמן ומשחק המחשב באטמן ארקהם סיטי. את דמותו הצעירה של סטריינג' בסדרת הלייב אקשן "גותהאם" מגלם השחקן בי.די. וונג.

זנב

הזנב הוא חלק גמיש בגופם של בעל חיים, היוצא בחלקו האחורי. זנב מאפיין בעיקר בעלי חוליות, אצלם מהווה את קצה עמוד השדרה, וקיים גם אצל חלק מחסרי החוליות, למשל עקרבים.

טרנסקסואליות

טרנסקסואליות (מאנגלית: Transsexualism) היא תופעה של אנשים שמרגישים כי הזהות המגדרית שלהם לא נמצאת בהלימה עם מינם הפיזיולוגי והם מעוניינים לשנות את גופם באופן תמידי לכזה שיתאים למגדר עימו הם מזדהים, לרוב בסיוע פעילות רפואית (כולל נטילת הורמונים או ניתוח) - שינוי זה נעשה במסגרת של תהליך להתאמה מגדרית.נון קונפורמיות מגדרית או טרנסג'נדריות הם הרקע הזהותי והנפשי לרצון בביצוע החלפת מגדר פיזית. חלק מבין הטרנסג'נדר חווים דיספוריה מגדרית, הרגשה עקבית של מצוקה או דיכאון מתמשך של אדם כתוצאה מחוסר הלימה בין הזהות המגדרית שלו לבין המין הפיזיולוגי, או כתוצאה מתגובות החברה לחוסר הלימה זה. רבים מהטרנסקסואלים הנמצאים בתחילתו או באמצע תהליך שינוי הגוף ואורח חייהם חווים מצוקה באופן תדיר, אשר נובעת בעיקר מהדיכוי החברתי ותפיסת הטרנסקסואל כבן המגדר הלא-נכון. כתוצאה מכך רבים שואפים לשנות את מינם כדי להתאים לתפקיד המגדרי התואם את זהותם. להלן, גבר טרנסקסואל הוא אדם שנולד במין נקבה ומזדהה כזכר, ואישה טרנסקסואלית היא אדם שנולד במין זכר ומזדהה כנקבה.

על פי עבודות מחקר רבות, הסימנים לכך שאדם יהיה טרנסקסואל או לפחות יפגין סוג של נון קונפורמיות מגדרית בבגרותו, עשויים להתחיל בגיל צעיר מאד - לפעמים בגיל שנתיים או ארבע.

דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהילד או הילדה מתנגדים באופן עקבי לתכתיבים המגדריים אשר לכאורה תואמים את הייעוד המגדרי שלהם. עבור חלק מהילדים הצעירים, רצון להיות משויך למגדר אחר יכולה להיות דבר זמני, עבור חלקם אין זה כך. אין דרך לחזות כיצד הילד יתפתח בהמשך חייו, ואי וודאות זו היא דבר קשה עבור הורים רבים. רוב הפסיכולוגים והרופאים טוענים כי חשוב שהורים יצרו סביבה משפחתית תומכת, שבה הילד מרגיש אהוב וכי בחירותיו מקובלות, ללא תנאים מוקדמים. בקרב גורמי מקצוע בנושא הייתה מקובלת בעבר הגישה שהזדהות מגדרית שאינה תואמת את המין הביולוגי היא שגויה וניתנת לריפוי, אבל בעקבות מחקרים מדעיים מהעשורים האחרונים, ביניהם גם ממצאים ביולוגיים, הגישה השתנתה ומקובל כי זהות מגדרית אינה נובעת מחינוך או מטראומה ואינה ניתנת לשינוי.בעקבות המחקר המדעי והניסיון הקליני, ההמלצה של רוב רובם של אנשי המקצוע היא לקבל זהות מגדרית שונה מהמין הביולוגי, במיוחד כאשר זהות זו מובאת בצורה עקבית ולאורך זמן, ובמיוחד בקרב בני נוער או אנשים מבוגרים יותר. מלבד התמיכה של הסביבה הקרובה בבחירות האדם (לדוגמה שינוי המראה החיצוני באמצעות תסרוקת, בגדים או החלפת שם פרטי), ניתן לספק טיפולים רפואיים כמו טיפול הורמונלי או ניתוחים. לפי הניסיון המחקרי, אוסף הפתרונות האלה מפחיתים סיכונים בריאותיים ונפשיים, ומגדילים סיכוי לשילוב טוב יותר בחברה, ושמחת חיים רבה יותר.

נכון לשנת 2018 קיימים קבוצות שמרניות ומיעוט מקרב אנשי המקצוע שטוענים כי זהות מגדרית שונה היא סוג של בלבול פסיכולוגי, ומתנגדים לביצוע טיפולים מסוכנים בטרנסג'נדרים בשביל למנוע את התפתחותם המינית או בשביל להידמות לבני המגדר עמו הם מזדהים. עם זאת, מחקרים עדכניים מבחינים בין זהות מגדרית טרנסג'נדרית עקבית, לבין התנהגויות שאינן מסווגות ככאלה, ולא מצאו תועלת בניסיון להתאים זהות טרנסג'נדרית יציבה לזוויג הביולוגי,חלק ממאבקם של הטרנסקסואלים הוא קבלה חברתית של המגדר בו הם מזדהים, במקום שידוכאו על פי גופם. קבלת הפרט על פי זהות מגדרית אישית, כלומר כזו שבה הפרט מזדהה, כוללת, בין היתר, התייחסות בשפה התואמת את מגדרו, הימנעות מאזכור חוויות מרות שעבר בעקבות התהליך, או מעיסוק פולשני לגבי איברו המוצנע. זאת מתוך ההבנה שהאיבר היחיד בו 'שוכנת' זהות המגדר (או לפחות, המידע הנוירונאלי בהקשרה), הוא המוח.

על מנת להתאים את הזהות הנפשית לזו הגופנית, טרנסקסואלים רבים מבצעים שינוי בהופעתם הפנוטיפית באופרציות רפואיות שונות (אנטומיות ופיזיולוגיות כאחד), המשמשות לשינוי מבנה ותפקוד הגוף כגון בצורה של טיפול הורמונאלי, ניתוח נישוי פנים וחלקם אף עוברים ניתוח לשינוי איבר המין (ראו וגינופלסטיקה ופאלופלסטיקה), וטיפולים קוסמטיים והיירולוגיים (כלומר הקשורים בהסרה\השתלה של שיער) בהתאם לזהות המגדר של הפרט.

לפי מחקר שנערך בארצות הברית על כ-6400 טרנסג'נדרים שרובם טרנסקסואלים ופורסם ב-2014, כ-42% מהטרנסקסואלים שנולדו כגברים וכ-46% מהטרנסקסואלים שנולדו כנשים, דיווחו שניסו להתאבד במהלך חייהם, לעומת 4.6% באוכלוסיית ארצות הברית הכללית.

מוץ

מוץ הוא אמצעי שיבוש או הטעיה של מכ"ם המפוזר בדרך כלל על ידי מטרה פוטנציאלית, דוגמת כלי טיס או כלי שיט, מהווה "ענן" של סיבים או רצועות דקות העשויים ממתכת כגון אלומיניום או טיטניום, או מחומרים פלסטיים; בכך הוא גורם להחזר חזק של הגלים האלקטרומגנטיים ומופיע ככתם על צג המכ"ם ומקשה על גילוי מיקומה המדויק של המטרה.

צבאות מודרניים משתמשים כיום במוץ כדי להטעות טילים מונחי מכ"ם. מערכות לפיזור מוץ מותקנות במרבית כלי הטיס והשיט, להגנה עצמית. קיימים טילים בליסטיים המשחררים במהלך מעופם מספר ראשי קרב עצמאיים, מספר רב של אמצעי הטעיה ומוץ על-מנת להקשות על יירוטם.

מוץ יכול לשמש גם למטרת איתות מצוקה על ידי כלי טיס כאשר ישנה תקלה בתקשורת. האיתות נעשה על ידי שיחרור מוץ כל 2 דקות. האיתות נקלט במכ"ם ומזוהה כקריאת מצוקה בדומה ל-SOS.

המונח "מוץ" שאול מעולם החקלאות, שמשמעותו המקורית היא העטיפה או הקשקשים העוטפים את פרחי הדגן.

נוירוזה

נוירוזה (באנגלית: Neurosis, Neuroticism; ידועה גם בשם הפרעה נירוטית), היא מונח המגדיר חוסר איזון נפשי אשר פוגע באיכות החיים, ביכולת התפקוד וההתמודדות. בשונה מהפסיכוזה, אין הנוירוזה גורמת לנתק מהמציאות או לחוסר תפקוד מלא, ואינה פוגמת ביכולת החשיבה הרציונלית. המונח נמצא בשימוש נרחב בענף הפסיכואנליזה.

נור

נור הוא אמצעי פירוטכני המייצר אור בוהק או חום רב ללא פיצוץ. נורים משמשים לאיתות, תאורה, או כאמצעי הגנה פסיבי נגד טילים מתבייתי חום לשימושים צבאיים ואזרחיים.

ליבת הנור עשויה בדרך כלל מגנזיום ולעיתים מתכות נוספות לשינוי גון האור. נורים תת-מימיים עשויים בדרך כלל מסידן. הפעלתו של הנור נעשית באמצעות הצתה. במהלך הבעירה של הנור הוא פולט את קרינת האור והחום. חלק מהנורים משוגרים, מוצנחים או מוטלים מכלי טיס, נורים מאקדח נורים, תותח או מרגמה חלקם מוטלים ידנית וחלקם נייחים.

פרוור

פרוור (כך הכתיב הנכון על פי האקדמיה ללשון העברית; נכתב גם פרבר) הוא אזור מגורים גדול, הממוקם בפריפריית עיר או מטרופולין, כאשר רוב הגרים בו עובדים במרכז העיר.

המונח האנגלי Suburb, משמעו "תת-עיר". מקור המילה העברית היא במשנה שם המילה "פרבר" באה לציין "בחוץ".

הפרוורים מאופיינים ב:

מגורים בצפיפות נמוכה המאפשרת איכות חיים כפרית;

הסתמכות גבוהה על רכב פרטי כאמצעי תחבורה;

ריחוק מהשפעתן של אוכלוסיות של שכונות מצוקה.מרבית האוכלוסייה שעוברת לפרוורים חדשים מורכבת, בשנים הראשונות, מזוגות צעירים עם ילדים שיצאו מהעיר הגדולה כדי לאפשר לילדיהם לגדול באזור שקט, שבו אפשר להשיג בית צמוד קרקע במחיר זול יותר.

הפרוורים תפסו תאוצה במאות ה-19 וה-20 כתוצאה משיפור בתשתיות הכבישים והרכבת, שהובילו לגידול במספר בני האדם שנוסעים למקום עבודתם. בהמשך, תהליכים כמו העיור, הצמיחה הכלכלית, גידול האוכלוסייה והשימוש הגדל ברכב פרטי הובילו להתפשטות הפרוורים, בתהליך שנקרא פִּרְווּר.

בקרב ארגוני איכות סביבה כמו גם מתכנני תחבורה ומתכנני ערים רווחת התנגדות לפרווּר, בשל ההשלכות השליליות שיש לטענתם לצורת מגורים זו על תחומים כמו סביבה, תחבורה, שוויון, כלכלה, ובריאות הציבור. באופן כמעט ודאי, פריסת אוכלוסייה בצפיפות מגורים נמוכה של פרוור אינה מאפשרת הפעלת תחבורה ציבורית יעילה, בעיקר במדד של תדירות קווי הנסיעה, ולכן מעודדת עימה גם שימוש קבוע ברכב פרטי לצורכי יוממות.

פרויקט שיקום שכונות

פרויקט שיקום שכונות הוא פרויקט עליו הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין ב-1977, ובמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל.

מאז קבלת ההחלטה על ביצוע הפרויקט, אותרו 210 שכונות מצוקה, בכ-70 שכונות הסתיים הפרויקט, והוא עתיד להתבצע בעשרות שכונות נוספות. האוכלוסייה ב-160 השכונות הראשונות שבהן יושם הפרויקט מונה כמיליון איש. בין השכונות שהשתתפו בפרויקט: פת, גבעת אולגה, בקעה, תלפיות ורמת עמידר.

רחמים

רחמים הם מצב רגשי חברתי, המתעורר בתגובה למצוקתו של אחר, ומדרבן את הפרט לעזור לבעל המצוקה.

הרחמים נועדו לשרת את המבנה החברתי על ידי מתן תמיכה אנסטינקטיבית לבן החברה שחווה נפילה ארעית - קרי מצוקה - שבהינתן העזרה הוא ישוב למעמד הקודם.

שכונת מצוקה

שכונת מצוקה, שכונת עוני או משכנות עוני (לעיתים סלאמס; מאנגלית: Slums) היא שכונה שדייריה הם באופן ברור עניים יותר מדיירי מרבית השכונות שבאותו יישוב.

אוכלוסייה ענייה מתקבצת בשכונות כשאלו הופכות לשכונות עוני משום שמחירי הדירות שם זולים יותר בהווה, ואוכלוסייה אחרת אינה מתעניינת בקניית דירות אלה משום שהן לא צפויות להעלות את ערכן בעתיד. עצם התקבצות אוכלוסייה ענייה בשכונה מסוימת מאיצה את קצב ירידת מחירי הדירות והתקבצות אוכלוסייה ענייה נוספת. הדבר נכון במיוחד עבור אוכלוסייה שיש לה בעיות סוציאליות בולטות כמו מובטלים היושבים בקרנות, נוער המתגודד ברחובות בלא השגחה הורית ובלא פעילות מוסדרת אחרי הצהריים, מהגרים או בני מיעוטים חסרי השכלה רלוונטית לעבודה מכניסה, שיכורים, נרקומנים או עבריינים.

מחירי הדירות יכולים לרדת גם בגלל ליקויי בנייה קשים או מיקום גאוגרפי לא מוצלח. במקרים קיצוניים במיוחד שכונת עוני נוצרת במקום שאינו ראוי כלל למגורי אדם שבו מתקבצות משפחות חסרות בית רבות, כגון אזורים פתוחים שאינם מיועדים לבנייה על פי תוכנית הבינוי העירונית, בלא שירות עירוני, שבהם הדיירים מאלתרים אוהלים, פחונים וצריפים. השכונות הידועות ביותר במיקומן הקיצוני נבנו בקהיר בבתי קברות.

שנת שירות

שנת שירות (לעיתים מכונה בראשי התיבות ש"ש, שין-שין) היא שנת התנדבות בקהילה, המתבצעת על ידי צעירים ישראלים לפני גיוסם לצה"ל. מתנדבי שנת השירות מתנדבים במספר מסגרות כמו פנימיות שונות בארץ, כפר נוער, בית ספר שדה, כמדריכים וככלי עזר חינוכי, כמדריכים בסניפי תנועות הנוער, במועדוניות, בבתי ספר, בארצות הברית ואירופה (מטעם הסוכנות היהודית), בקיבוצים שונים ברחבי הארץ, ביישובי פריפריה חברתית-כלכלית ובשכונות מצוקה בערים.

שנת השירות נעשית לפני הגיוס לצה"ל ואינה מחליפה אותו, בניגוד לשירות לאומי שמתבצע כתחליף לגיוס. בשנת 2014-2015 היו בישראל כ-3,000 מתנדבי שנת שירות בכל רחבי הארץ שהתנדבו במסגרות של תנועות הנוער השונות, ארגונים, תנועות התיישבות ועוד.

צה"ל מאפשר למספר מוגבל של מתנדבים בכל שנה לדחות את גיוסם בשנה כדי לבצע שנת שירות.

תהל"ה

עמותת תהל"ה (תמיכה להורים של לסביות, הומוסקסואלים ביסקסואלים/יות וטרנסג'נדרים) נוסדה בשנת 1989, ביוזמת יונתן דנילוביץ' ודבורה לוז כקבוצת תמיכה הדדית של הורים להומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הקבוצה נהגה להיפגש אחת לחודש בבית האגודה בתל אביב, בהנחית שרה אבני. עם הזמן נוספו מפגשים בירושלים ובחיפה, ובהמשך החלו לפעול קבוצות במקומות אחרים בארץ, ונפתחו קווי סיוע. העמותה פועלת באמצעות קבוצות תמיכה, קווי מצוקה טלפוניים, אתר אינטרנט, עלוני קשר ועוד. למפגשים מגיעים הורים, אחים ואחיות, ובמקרים מסוימים גם הילדים עצמם המעוניינים לשתף פעולה עם הוריהם. העמותה פועלת בשיתוף עם יתר ארגוני הקהילה הגאה.

עמותת תהל"ה מנוהלת על ידי ועד מנהל שנבחר מדי שנה על ידי האספה השנתית של חברות וחברי העמותה. כל החברות והחברים הפעילים בעמותה, לרבות חברות/חברי הוועד הם מתנדבים.

במשך שנים ארוכות עמדה בראש הארגון דבורה לוז, שייסדה אותו ביחד עם יונתן דנילוביץ'. אחריה בתפקיד עמדו חנה ארנון ויעל אגמון. דבורה ביחד עם שרה אבני, כתבו את הספר "אמא יש לי משהו לספר לך" (הוצאת שופרא, 2000) – העוסק בנושא ההורות ללהט"ב.

קבוצות תמיכה להורים של עמותת תהל"ה פעילות כיום במקומות רבים בארץ, באשכול, הרצליה, אזור ים המלח, חוף הכרמל, חיפה, קריית טבעון, עמק יזרעאל, ירושלים, מעלה אדומים, עמק חפר, ראשון לציון, רעננה, כפר בלום, כפר סבא, פתח תקווה, רחובות ותל אביב. מתקיימות קבוצות תמיכה גם לאמהות דתיות וקבוצת הורים לטרנסג'נדרים. לאחרונה (2018) החלה לפעול קבוצת תמיכה מיועדת לאבות של צעירים להטב"ק. בהנחיה של מתנדב בעמותה, שהוא גם מנחה קבוצות מקצועי.

מידע על מקומות הפעילות של קבוצות תמיכה של תהל"ה אפשר למצוא באתר האינטרנט של העמותה. שם נמצאים גם מספרי טלפון לקו הקשב המופעל על ידי מתנדבות העמותה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.