מצוות שבין אדם לחברו

מצוות שבין אדם לחברו הן מצוות שהתורה מצווה בהן על עשיית מעשה כלפי אדם אחר, על מנת להסדיר את ההתנהגות החברתית שבין בני האדם. בניגוד למצוות שבין אדם למקום שבהם האדם מצווה בהם לעשות מעשים כלפי הקב"ה, ואין בהם הנאה לחברו.

בתלמוד וכן בראשונים ואחרונים ישנם חילוקי דינים רבים בין שני סוגי מצוות אלו.

בכמה מהמצוות נחלקו האחרונים האם הם בכלל מצוות שבין אדם לחברו או שהם מהמצוות שבין אדם למקום.

מקור

ההבחנה בין שתי מחלקות אלה של מצוות מוזכרת לראשונה במשנה: "עברות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר - עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ט').

פירוש הדבר הוא שאדם שחטא במצווה או איסור שהוא בין אדם לחברו, לא יועיל לו לכפר על עוון זה, עד שיבקש מחילה מחברו, שיסלח לו.

באחרונים כתבו שאף בעבירה שבין אדם לחברו, מלבד החטא שחטא לחברו וחיוב הסליחה ממנו, ישנו אף חטא למקום, ויש שהוסיפו שאף חלק העבירה למקום לא יתכפר לו כל זמן שחברו לא מחל לו על פגיעתו.

חשיבות המצוות שבין אדם לחברו

יש מהראשונים שכתבו שמצוות שבין אדם לחברו חשובות יותר מהמצוות שבין אדם למקום[1], וכך כתב הרא"ש בפירושו למסכת פאה:

כי הקדוש ברוך הוא חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות, מבמצוות שבין אדם לקונו

פירוש הראש למסכת פאה, פרק א', משנה א'

חילוקי דינים

בפוסקים ישנם חילוקי דינים שונים בן מצוות שבין אדם לחברו למצוות שבין אדם למקום:

עשה דוחה לא תעשה - יש שכתבו שמצווה שבין אדם למקום אינה דוחה מצווה שבין אדם לחברו[2]

מצוות צריכות כוונה - בהרבה מהפוסקים סבורים שבמצוות שבין אדם לחברו אין כוונת המצווה מעכבת[3]

אונס - יש מי שדעתו שבמצוות שבין אדם לחברו אין פטור אונס[4]

עשרת הדברות

בראשונים כתבו שעשרת הדברות שנתנו למשה בסיני, חלוקים לב' סוגים, הלוח הראשון מימין, עוסק במצוות (או איסורים) שבין אדם למקום, ואילו הלוח שמשמאל עוסק במצוות (ואיסורים) שבין אדם לחברו[5].

זה תוכן הלוח הימני שעוסק בבין אדם למקום:

ואילו מצדו השמאלי של לוחות הברית עוסקות המצוות בדברים הנוגעים לחיי החברה (בין אדם לחברו):

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך למשל כתב ר' אלחנן וסרמן בביאורי אגדות על דרך הפשט שבסוף ספר קובץ הערות פרק ז' אות ז'.
  2. ^ שו"ת שם אריה יו"ד סד.
  3. ^ אהבת ציון סימן רטז, וראו קובץ שיעורים, כתובות, אות רמט ועוד.
  4. ^ רבי יוסף ענגיל אתוון דאורייתא סימן יג.
  5. ^ הרמב"ן בפירושו על התורה פרשת יתרו.
אונאה

בהלכה ובמשפט העברי, אונאה (או אונאת ממון) היא הטעייה במסחר. ישנו איסור הלכתי מהתורה להטעות קונה או מוכר לגבי טיב המוצר או מחירו. בנוסף ישנו דין המסדיר את החזר ההפרש או אף ביטול העסקה במידה ושולם עבור מוצר מחיר גבוה או נמוך מדי תמורת חפץ מסוים (במזיד או בשוגג), בהפרש של לפחות שישית (16.66%) בין הסכום ששולם לשווי הריאלי.

אונס נערה (הלכה)

אונס נערה בתולה הוא פשע המתואר בתורה ועונשו מתבטא במצווה לחייב את האנס לשאת את אנוסתה אם זה רצונה, ובמצווה למנוע מהאנס את הזכות לגרש את אנוסתו לעולם. כמו כן, חייב האנס לשלם לאבי הנערה קנס של חמישים שקל (מידת משקל מקראית) כסף (במערכת המידות של התלמוד - סלע) ותשלומי צער, בושת ופגם.

על פי ההלכה, על מנת שהאישה תחשב כאנוסה, על הנאנסת לצעוק ולקרוא לעזרה בזמן האונס, אם המעשה היה במקום שאפשר שאחרים ישמעו את צעקותיה (בעיר). במידה ולא צעקה, ההלכה מגדירה את היחסים כיחסי מין בהסכמה, גם במידה והאישה הנאנסת נשואה. במקרה כזה תחשב נערה בתולה כמפותה.

איסור גניבת אדם

לא תגנוב היא מצווה מדאורייתא, אחת מעשרת הדיברות, המתפרשת על ידי חז"ל כאיסור על חטיפת אדם. זהו הדיבר השמיני. לפי מצווה זו, אסור לחטוף אדם מישראל. איסור חטיפת אנשים שאינם מישראל אינו כלול במצווה זו, אך הוא תקף מסיבות אחרות. איסור גניבת רכוש נלמד מהפסוק "לֹא תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ."

איסור הכאת הורים

איסור הכאת הורים הוא ציווי מקראי האוסר על אדם להכות את אביו או אמו. עונשו של המכה הוא מוות בחנק.

איסור קללת אב ואם

המקלל אביו ואמו עובר על מצוות לא תעשה דאורייתא. וכל העובר על איסור זה, אפילו מקללם שלא בפניהם ואפילו אחר מיתתם חייב בעונש המוות החמור ביותר, סקילה.

השבת אבדה

הֲשָׁבַת אֲבֵדָה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. במצווה זו מחויב המוצא כל זמן שהאבדה אצלו גם אם הבעלים התייאש מהאבדה (לאחר שמצאה), וכל זמן שלא רוצה להשיב את האבדה מבטל מצוות עשה. כמו כן יש מצוות לא תעשה האוסרת על המוצא להתעלם מהאבדה שמצא. וגם מי שלקח שלא על דעת להחזיר עבר באיסור זה. על פי ההלכה, חובת השבת אבדה כוללת הוראות אילו מאמצים מוטל על המוצא לנקוט כדי להחזיר את האבדה לבעליה, ובאילו מקרים עוברת האבדה לבעלות המוצא.

והדרת פני זקן

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן היא מצוות עשה מהתורה לכבד ולהדר פני החכמים והזקנים כמופיע בפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב).

כיבוד אב ואם

כיבוד אב ואם היא מצוות עשה דאורייתא, הדיבר החמישי בעשרת הדיברות.

מצוות כיבוד אב ואם היא מאותן מקצת מצוות שהתורה פירטה בהן את שכרו של המקיים מצווה זו כפי המופיע בהמשך הפסוק: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך".

באחרונים חקרו בגדר מצווה זו האם היא מצווה שבין אדם למקום או מצווה שבין אדם לחברו.

לא תחמוד

לֹא תַחְמֹד הוא מצוות לא תעשה מהתורה שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר או ללחוץ על אדם כדי להוציא מידו דבר השייך לו. מצווה זו היא הדיבר האחרון מבין עשרת הדיברות. בנוסף למצוות לא תחמוד, מופיעה בספר דברים מצוות לֹא תִתְאַוֶּה.

לא תנאף

לֹא תִנְאָף הוא מצוות לא תעשה המופיעה בעשרת הדיברות, שבהם האיסור ממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גניבה (שמות, כ', י"ב) (דברים, ה', ט"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.

מורא אב ואם

מורא אב ואם היא מצוות עשה מהתורה שמחייבת התנהגות של יראת כבוד כלפי האב והאם ולא לעבור על דבריהם.

מעשר עני

מעשר עני היא מצווה מהתורה, להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי. החקלאי מצוּוה להפריש מעשר עני בנוסף על המעשר הראשון, ולתתו כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה.

מעשר עני נוהג בשנה השלישית והשישית למניין שנות מחזור השמיטה, במקום מעשר שני שנוהג בשאר השנים.

מצוות הלוואה

מצוות הלוואה, או מצוות הלוואה לעני, היא מצווה שמהותה להלוות כסף לעני לפי צורכו ולפי יכולתו של המלווה.

מצוות הענקה

מצוות הענקה היא מצווה המחייבת את האדון להעניק לעבדו העברי מרכושו כאשר העבד משתחרר. הענקה כוללת מצוות עשה להעניק, ולאו הניתק לעשה שלא לשלח את העבד ריקם.

מצוות תוכחה

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל שאינו נוהג כשורה.

פיתוי (הלכה)

מפתה על פי ההלכה הוא אדם ששידל בתולה פנויה לקיים אתו יחסי מין. ישנה מצוות עשה מהתורה לחייב את המפתה לשלם לאבי הנערה קנס של חמישים שקל (מידת משקל מקראית) כסף (במערכת המידות של התלמוד - סלע), או לשאת אותה לאישה, בכפוף להסכמתה ולהסכמת אביה.

פריקה וטעינה (מצווה)

מצוות פריקה וטעינה הן מצוות עשה לעזור איש לרעהו בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך, ובטעינת הבהמה במשא.

שבועת שווא ושבועת שקר

לֹא תִשָּׂא הוא מצוות לא תעשה ביהדות והדיבר השלישי מבין עשרת הדיברות, האוסר על שְׁבוּעַת שָׁוְא. המצווה אוסרת על כל שימוש בשמו של אלוהים לבטלה. דוגמאות לשבועת שווא: להישבע על דבר שידוע לכל שאינו נכון, להישבע על דבר שידוע לכל שהוא נכון, להישבע לעשות דבר שאי אפשר לעשות אותו או להישבע לעבור על אחת ממצוות התורה.

איסור שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוא איסור להישבע על דבר ולא לקיים אותו.

שמיטת כספים

שמיטת כספים היא מצווה מהתורה שמשמעה הפטר בסוף שנת השמיטה מהחזר הלוואות שהגיע מועד פירעונן אך עדיין לא נפרעו. המצווה כוללת מצוות עשה להשמטת החוב ושני איסורי לא תעשה: אחד לתביעת החובות שהושמטו על ידה ושני להימנעות מהלוואה מחשש ששמיטת כספים תשמט את ההלוואה. המצווה אינה חלה על הלוואות שטרם הגיע זמנן להיפרע או על חובות שאינם מהלוואות, והיא נוהגת בזמננו רק מדרבנן. המצווה חלה רק על הלוואות ליהודים, ואינה חלה על הלוואות לגויים.

על מנת למנוע מצב שבו אנשים מסרבים להלוות מחשש שמצווה זו תגרום להם להפסדים, התקין הלל הזקן בסוף תקופת בית שני תקנת חכמים הנקראת פרוזבול, המאפשרת לגבות את החובות חרף מצוות שמיטת כספים, על ידי הצהרה על העברת החובות לגביית בית הדין, דבר המונע את השמטתם. בימינו משתמשים רוב היהודים הדתיים בפרוזבול, ובכך הופכים את שמיטת הכספים למצווה שכמעט אינה מתקיימת בפועל. גם הבנקים בישראל משתמשים בהסדר זה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.