מצוות בניין בית המקדש

מצוות בניין בית המקדש היא מצוות עשה על כלל העם היהודי לבנות בית מקדש שבו תתקיים עבודת הקורבנות, העלייה לרגל וכל יתר המצוות שיש לקיימן דווקא בבית המקדש. אופן קיום המצווה בימינו לאור המציאות הפוליטית בירושלים שנוי במחלוקת.

מצוות בניין בית המקדש
(מקורות עיקריים)
Model of the Menorah Temple - next to the Temple Institute
מנורה שנבנתה והוצבה ברובע היהודי על ידי מכון המקדש
מקרא שמות, כ"ה, ח'-ט'
משנה תורה הלכות בית הבחירה, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה כ'
ספר החינוך, מצווה צ"ה

מקור המצווה

בתורה נאמר הציווי על בניית המשכן שהוקם בזמן שהותם של בני ישראל במדבר סיני[1]: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן תַּעֲשׂוּ".

עשיית המשכן וכליו השונים מתוארת בספר שמות בפרוטרוט ובחגיגיות רבה, והציוויים על עבודת הקורבנות בו מתוארים במהלך ספר ויקרא שאחריו.

תנאים לקיום המצווה

חז"ל למדו מן הפסוקים, שהקמת המקדש במקומו הקבוע ("בית עולמים"), צריכה הייתה לבוא לאחר קיומה של מצוות מינוי מלך ומצוות מחיית זכר עמלק[2]:

רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ - למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. איני יודע איזה יקדום, אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק'[3], משישב המלך על כיסא ה' את מכרית זרע עמלק. ומנין שכיסא ה' זה המלך, שנאמר 'וישב שלמה על כיסא ה' למלך'[4]. ועדין איני יודע איזה יקדום, אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם', ואומר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יֹשב בתוך היריעה'.

הקמת המקום הקבוע

בספר דברים[5], לפני הכניסה לארץ ישראל, מתוסף ציווי לחפש בארץ את "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" ואליו לרכז את כלל עבודת הקורבנות:

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ, שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.

במשך שנים רבות לאחר הכניסה לארץ ישראל טרם התממשה בניית הבית המקווה; תחילתו של מהלך כזה הייתה הקמת משכן שילה, שהיה, כדברי חז"ל, בית אבנים אך עם כיסוי של אוהל ולא תקרה. לאחר חורבן שילה (ככל הנראה על ידי הפלשתים בצעירותו של שמואל הנביא), נדד ארון הברית ברחבי הארץ, ושהה זמן-מה במשכנים ארעיים בנוב ובגבעון, עד שקידש דוד את ירושלים כמקום שבו אמור להיבנות בית המקדש באופן קבוע. דוד רצה לקיים את מצוות הבניין אך נאסר עליו על ידי נתן הנביא מפי האל; עם זאת, עשה דוד את כל ההכנות לכך, כך שכאשר מלך שלמה בנו, יכול היה להתחיל מיד במלאכה.

מעמד בחירתו של הר הבית למקום שבו ייבנה הבית העתידי מתואר בפירוט בסוף ספר שמואל ובדברי הימים, ומלווה בהתגלות מלאך ה' ובדברי גד הנביא. נראה שהתנ"ך וחז"ל תפסו זאת כאירוע מכונן, שאוסר מאז על כל בנייה של מקדש במקום אחר.

המצווה בספרות הפוסקים

הרמב"ם מנה את המצווה להקמת המקדש כאחת מתרי"ג מצוות, המחויבות בכל דור. וכך כתב בספרו משנה תורה[6]:

מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה--שנאמר "ועשו לי מקדש"[7]; וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה - שנאמר "כי לא באתם עד עתה..."[8].
כיון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים; ופרסו יריעות המשכן עליו, ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות ותשע ושישים שנה, עמד מקדש שילה. וכשמת עלי הכהן, חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש; וכשמת שמואל, חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון, שבע וחמישים שנה.
כיון שנבנה המקדש בירושלים - נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה', ולהקריב בהן קרבן; ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המוריה שבה - שנאמר "ויאמר דויד, זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל"[9], ואומר "זאת מנוחתי עדי עד"[10].
בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות - אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא, בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.
ואלו הן הדברים שהן עיקר בבניין הבית: עושין בו קודש, וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם; ושלושתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר; וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכול נקרא מקדש.

כך גם מנו שאר מוני המצוות, כגון רס"ג, וגם רש"י[11] החשיב אותה כמצווה.

מצוות בניין המקדש בזמן הגלות

מצוות בניית בית הבחירה אינה תלויה בזמן, והיא חובה המוטלת על עם ישראל בכל עת, לבנות את בית המקדש. יש הטוענים שלא מוטל על העם להקים את המקדש בזמן הזה, על פי דברי רש"י בפירושו למסכת סוכה[12] שמקדש העתיד שאנו מצפין "בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים", וכן כתבו ראשונים נוספים במקום, כמו התוספות, הרשב"א והריטב"א. היו שרצו להסיק כן גם מדעת הרמב"ם, שכתב שהמשיח יבנה את המקדש, או מכך שכתב שמינוי מלך קודם לבניין המקדש. עם זאת, במקומות רבים בפירושו לתנ"ך ולתלמוד כתב רש"י שהמצווה היא לדורות על בני ישראל.[13] כמו כן, גם הרמב"ם בכל מקום שנזכר נושא זה בספריו קבע שמצוות בניין המקדש היא מצווה לדורות.

ההסבר המקובל לדברי רש"י בסוכה הוא שרש"י ושאר הראשונים לא התכוונו לשלול את המצווה בזמן הגלות, והדברים הם בגדר חיזוי המציאות העתידית, או משאלה ותקווה. הסבר נוסף כתב הערוך לנר: "וודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף." (ערוך לנר, סוכה מ"א ע"א, על רש"י ד"ה אי נמי.)

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט'
  2. ^ ספרי על דברים י"ב י'
  3. ^ ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ט"ז
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק כ"ג
  5. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוקים ה'-י"ד
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה א'
  7. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'
  8. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ט'
  9. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ב, פסוק א'
  10. ^ ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוק י"ד
  11. ^ בפירושו למגילת קהלת, פרק ה', פסוק ט'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"א, עמוד א'
  13. ^ ראו למשל בפירושו למגילת קהלת, פרק ה', פסוק ט'
בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

בית המקדש (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בית המקדש השלישי

לפי המסורת היהודית, בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית. יסודו הוא בתיאור אידיאלי בספר יחזקאל של מקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.

בניין בית המקדש השלישי מוזכר בפרקים האחרונים של ספר יחזקאל, במשנה, בתלמוד, במדרש, ובספרי הלכה, קבלה וחסידות. תפילת שמונה עשרה מסתיימת בבקשה: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך".

רעיון הבית השלישי שימש יהודים לתיאור משאלת לב שאין שנייה לה בימי הביניים.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בית המקדש של יוליאנוס

בית המקדש של יוליאנוס נחשב לניסיון הרציני ביותר מאז מרד בר כוכבא, לקומם מחדש את בית המקדש בירושלים. ניסיון ההקמה היה בשנת 362–363 לספירה (שנת ד'קכ"ב).

במות

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורה ככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת על פי ההלכה בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה בית המקדש בירושלים נאסרה כליל. בזמן שהיו הבמות מותרות, יש להבדיל בין במת יחיד של אדם פרטי לבין במת ציבור או במה גדולה המשמשת את כלל הציבור. במקומות שונים בארץ התגלו שרידי במות המזוהות כבמות לעבודת ה'.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

זיהוי מקום המקדש

זיהוי מקום המקדש הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש, העוסק בזיהוי המקום המדויק שבו הוא עמד בתוך הר המוריה, הוא 'הר הבית'.

לנושא זה משמעות גדולה בנוגע למספר שאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות, דרוש ידע מדויק על מיקומו של מזבח העולה. לשם קיום מצוות בניין בית המקדש, יש למקמו במדויק. בנוסף, יהודי המבקש כיום לעלות להר הבית נדרש למיקומו של המתחם המקודש, כדי שלא יכנס בטעות לשטח העזרה, אזור שטמא מת אסור להיכנס בו, עבירה שעונשה כרת, או אף לפנים מן החיל, אזור שטמא מת אסור להיכנס אליו מדברי חכמים.

מסורת מיקומו של הר הבית רציפה במהלך הדורות, ואיננה מוטלת בספק. כך נקרא המתחם כיום, כך הוא נקרא בכתביהם של תיירים ועולי רגל יהודים, נוצרים ומוסלמים מאז ימי הביניים המוקדמים. מיקומו היה ידוע אף בתקופה הביזנטית, כאשר הוסר מקדש יופיטר שנבנה בראש ההר, וכן על ידי הרומאים, שהחריבו את בית המקדש וחנכו מקדש זה.

אף אם יזוהה אזור המתחם המקודש, דבר זה אינו פותר לחלוטין את הבעיה, שהרי במקורות ישנה עמימות לגבי מיקומו של בית המקדש בתוך הר הבית. אמנם, ניתן לעקוף בעיה זאת על ידי מציאת נקודת התייחסות על ההר המשתייכת לבית המקדש עצמו, כפי שאכן נעשה בחלק מהמחקרים. בעיית המיקום מוחרפת עקב העובדה שקיימת מחלוקת על אורכה של יחידת האמה. מספר שיטות לפתרון חידות אלו הוצעו על ידי העוסקים בנושא, בהסתמך על ניתוח דברי המקורות, מסורות, עדויות היסטוריות וארכאולוגיות ואף ניתוח המבנה הטופוגרפי של ההר עצמו.

עם זאת, המחקר בתחום זיהוי מקום המקדש לוקה בחסר, משום שמעולם לא נערכה חפירה ארכאולוגית של ממש במקום.

מבנה בית המקדש

לפי המסורת היהודית, היו לעם ישראל כמה וכמה סוגים של בתי מקדש במהלך ההיסטוריה היהודית - החל במשכן, שהיה בצורת אוהל, דרך משכן שילה, שהיה בית אבנים מכוסה ביריעות במקום בתקרה, ועד לבתי המקדש הבנויים אבן - בית המקדש הראשון (מקדש שלמה), בית המקדש השני, וכן המקדש העתידי שעליו נתנבא יחזקאל.

מקדשים אלו שונים אחד מן השני בהרבה מאוד ממאפייניהם האדריכליים, אך הם מקיימים תבנית בסיסית דומה. לתפיסת הרמב"ם, מצוות בניין בית המקדש התקיימה בכל המקדשים האלה, ועל כן היא כוללת, לשיטתו, רק את המאפיינים הבסיסיים המשותפים לכולם.

מורא מקדש

מורא מקדש היא מצוות עשה מהתורה המחייבת את האדם לירא את בית המקדש. במצווה זו נכללים דברים שאסור לעשותם בהר הבית עצמו ודברים שאסור לעשותם בכל מקום, מפני שהם מבטאים או מעוררים בנפש פחיתות כבוד או קלות ראש כלפי המקדש. הלכות מורא מקדש נוהגות גם בימים בהם בית המקדש חרב, מלבד האיסור להתפנות ולנהוג בקלות ראש מול המקדש במקום ממנו הוא נראה.

מקדש חוניו

מקדש חוניו היה מרכז פולחן יהודי במצרים. הוא היה מבנה בצורת בית המקדש ובתוכו מזבח, שבנה חוניו בלאונטופוליס, אשר שכנה במחוז של העיר און (הליופוליס) במצרים. המקדש התגלה בחפירות הארכאולוגיות במשלחת בראשות הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי. החפירות התקימו בשנים 1905–1906.

מקדש יב

מקדש יֵבּ (בלשון יהודי המקום: אגורא זי יהו אלאהא = בניב ארמי דרומי, מקדש ה' אלוהים) היה מרכז פולחני לאלוהי ישראל, שנבנה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס (בשנת 610 לפנה"ס לערך) על ידי קהילת יהודי יב, שהתקיימה במצרים על האי אלפנטינה באזור מצרים העליונה ליד אסואן. בניה שרתו כשכירי חרב ותפקידם היה לשמור עבור ממלכת פרס, על גבולה הדרומי של מצרים עם ממלכת כוש. מקדש זה חרב כ-200 שנה לאחר מכן (בשנת 410 לפנה"ס). דבר קיומו של המקדש לא נודע עד תחילת המאה ה-19, כאשר מכתבי יב הופיעו לראשונה בשוקי מצרים.

משכן גבעון

משכן גבעון היה מבנה מקודש שנבנה לאחר חורבן המשכן בנוב, בערך בשנת 876 לפסה"נ (או כ-200 שנים קודם לפי מניין שנות המלוכה עד חורבן ביהמ"ק). המבנה בגבעון התקיים במשך כ-50 שנה, 44 שנה עד תחילת בנית בית המקדש ושבע שנות בניתו. לאחר השלמת בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך (2936 ליצירה) נגנז משכן גבעון, ונחנך בית המקדש. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות (משנה, זבחים יד,ז). כמו כן ארון הברית לא שהה במשכן גבעון, אלא בקריית יערים ומקום זמני בירושלים. מקומו של משכן גבעון מזוהה על ידי רוב החוקרים (אנציקלופדיה מקראית, עמ' 419, ערך גבעון) כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים, במרום ההר (895 מטר מעל פני הים) מדרום לגבעון המקראית (הכפר אל-ג'יב), במקום שבנוי הכפר נבי סמואל.

לפי המסורת היהודית משכן גבעון עמד בין השנים ב'תתפ"ד - ב'תתקכ"ח (876 לפנה"ס - 832 לפנה"ס), או 1004 לפנה"ס - 961 לפנה"ס לפי מניין המלכים עד לחורבן.

משכן גלגל

משכן גִּלְגָּל הוא מבנה מקודש שנבנה עם הכניסה לארץ ישראל והעלייה מנהר הירדן (ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט), בסביבות שנת 1272 לפנה"ס (ב'תפ"ח ליצירה). המבנה שימש במשך 14 שנה, ולאחר סיום חלוקת הארץ לשבטים פורק משכן גלגל, ובמקומו הוקם המשכן בשילה. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות. יש אומרים שההיתר נבע מכך שבאותה תקופה ארון הברית לא היה במשכן, אלא עם מחנה הלוחמים. קשה לזהות במדויק את מקומו של משכן גלגל אף שמסתבר שהיה בקרבת יריחו והירדן. יש המשערים שמדובר בח'רבת א-נת'לה, חמישה ק"מ דרומית-מזרחית ליריחו העתיקה.

משכן נוב

משכן נוב היה מבנה מקודש שהוקם, על פי המקרא, בעיר נוב, לאחר חורבן משכן שילה. לפי מסורת חז"ל, המבנה בנוב התקיים 13 שנה וחרב על ידי שאול המלך, ואז הועבר לגבעון. בזמן קיום המבנה הותרה ההקרבה בבמות הפרטיות. בזמן שהות המבנה בנוב ארון הברית היה בקריית יערים.

לפי המסורת היהודית משכן נוב עמד בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"ד (889 לפנה"ס - 876 לפנה"ס).

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

פרשת תרומה

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.