מצד זוהר

מְצַד זוֹהַר הוא שמם של שני מבנים עתיקים בנחל זוהר. המבנה הראשון הוא מצד זוהר "הישראלי", הנמצא ממערב לכביש 90, בסמוך לשפך הנחל לים המלח. מבנה זה זוהה על ידי הארכאולוגים יוחנן אהרוני ובנו רותנברג בשנת 1957, ותוארך על ידם לתקופת הברזל. המבנה השני נמצא על צוק שמתרומם מעל הנחל, ממערב למצד זוהר "הישראלי", והוא מכונה מצד זוהר "הרומי".

PikiWiki Israel 29766 Zohar fort
מצד זוהר "הרומי"
Israeli Zohar fort
מצד זוהר ה"ישראלי"

מצד זוהר "הישראלי"

המצד שוכן על שלוחה הבנויה מחוואר הלשון, בין ערוץ נחל זוהר לערוץ נחל יזרח. האתר נראה כמו רוג'ום עגול בנוי מאבנים גדולות. הארכאולוג רותנברג סבר שזהו במקור מצד מרובע שגודלו 10X10 מטר, וגובהו 4 מטר. בסמוך למבנה זה ישנו מבנה נוסף בצורת רי"ש. למרות הקרמיקה ההלניסטית הרבה באתר, תיארך אהרוני את המצד לתקופת הברזל 2 (1000–800 לפנה"ס), על בסיס מספר בודד של חרסים גסים. אהרוני טען שהמצד צפה על דרך אדום (לדבריו, היא מעלה זרון) שמוזכרת בתנ"ך בפרשת מלחמת יהושפט מלך יהודה נגד מואב (ספר מלכים ב', פרק ג', פסוקים ח'-כ').

מצד זוהר "הרומי"

מצד זה כולל מתחם מוקף חומת אבן, שהכניסה אליו היא דרך שער עם קשת בצידו המערבי. בראש הצוק מעל החומה ישנו מגדל. בשנת 1864 ביקר באתר הנרי בייקר טריסטראם הבריטי, ותיארך את המבנה כמצד צלבני. החוקר הישראלי נתן שלם סבר שהמצד הוא רומי או ביזאנטי. בשנת 2003 נערכה חפירת בדיקה מצומצמת באתר על ידי הארכאולוגים טלי גיני ודב נחליאלי, והמבנה תוארך לתקופה הצלבנית והממלוכית. המבנה שימש כתחנה על דרך הדואר בין עזה לכרך.[1]

גלריית תמונות

Roman Zohar fort

מצד זוהר ה"רומי" במבט על.

Roman Zohar Fort DSC04014

החזית הדרומית של מצד זוהר ה"רומי".

Roman Zohar Fort DSC03970

מבט מצפון-מערב לעבר מצד זוהר ה"רומי".

Roman Zohar Fort DSC03997

בורות במערב מצד זוהר ה"רומי".

הערות שוליים

  1. ^ מיצד זוהר תחנת בריד ממלוכית
בולבוס (גאולוגיה)

בולבוסים – תרכיזי קלציט המכילים שאריות של חומר אורגני. לבולבוסים צורת כדור פחוסה כשל תפוחי אדמה, וזה גם מקור שמם.

דרך אדום

דרך אדום המקראית או דרך מדבר אדום היא נתיב קדום שחיבר את יהודה עם אדום. הדרך שמשה מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית לפחות כנתיב מרכזי ושימוש מקומי לצורכי בדואים המשיך עד אמצע המאה העשרים, כיום משמשת הדרך לטיולי מדבר,

הנתיב המרכזי של הדרך ירד ככול הנראה מירושלים לחברון, תל ערד, נחל קינה ונחל חמר עד ים המלח, משם עקפה הדרך ככול הנראה את ים המלח מדרום והמשיכה לכיוון הרי אדום, לאורך הדרך נבנו מספר מצודות אשר שמרו על העוברים בדרך ומקורות מים לשימושם.

הדרך זוהתה בשנות החמישים על ידי יוחנן אהרוני. שמה מופיע במקרא בספר מלכים ב', פרק ג', פסוק כ'.

זוהר

האם התכוונתם ל...

חמי זוהר

חמי זוהר הוא מתחם תיירות ובילוי בצידו הישראלי של ים המלח. המתחם נמצא בתחומי המועצה האזורית תמר, ושוכן לחופי אחת מהבריכות התעשייתיות באגן הדרומי של האגם, בגובה של 380 מטרים מתחת לפני הים.

מכון קניון בירושלים

מכון קניון בירושלים (באנגלית: Kenyon Institute) הוא מכון מחקר בריטי השוכן במזרח ירושלים. נוסד ב-2001 ונקרא על שמה של קתלין קניון. המכון הוא הרחבה של בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים וכולל, פרט לארכאולוגיה והיסטוריה, תחומי מחקר נוספים ממדעי החברה והרוח. במכון גרים קבע שני מדענים המנהלים אותו ובנוסף הוא מארח מדעני מחקר מקומיים ובריטים.

מעלה זרון

מעלה זרון, המכונה בערבית נקב זוירה, הוא דרך עתיקה העולה משפכו של נחל זוהר ליד חופי ים המלח. לדעת הארכאולוג יוחנן אהרוני המעלה הוא קטע מדרך אדום המקראית שנתיבה הגיע מעל גדות נחל חימר. המעלה משמש גם קטע סיום של שביל עתיק נוסף שירד מראש זוהר דרך נחל בוקק או נחל זוהר. זהו המעלה הטופוגרפי הנוח ביותר העולה מים המלח לרמת המדבר, מכיוון שמצוק ההעתקים שבולט לכל אורך ים המלח לא קיים בו.

המעלה עצמו אורכו כ-3.2 ק"מ ושיפועו מתון-כ-10%. תחילתו ליד קידוח נפט שננטש ב-1999 אך חודש ב-2006- במפת סימון שבילים 2006 עדיין מסומן שם חניון לילה(נ.צ 1816/0645). השביל עובר דרומה בבקעה רדודה ובהמשך נצמד אל גדתו הצפונית של נחל זוהר ויורד על גבי שלוחה מתונה עד מצד זוהר.

השביל סומן במרץ 2010 על ידי הוועדה לשבילי ישראל בצבע אדום (מספרו 11344) .הנוף שנשקף מהשביל הוא יפה ביותר. מטייל רגיל יכול ללכת בקטע שצויין כאן במשך שעתיים- בעונת בקיץ רצוי להגיע למקום בשעות אחרי הצהרים המאוחרות.

מדריכי טיולים אחדים ( בעיקר של טיולי רכב שטח) הדביקו את השם "מעלה זרון" לדרך רכב שיורדת מכביש 31 אל מצד זוהר מצידו השני- מדרום -לנחל זוהר. זה לא תואם את האמת ההיסטורית.

במאה ה-19 עברו נוסעים אירופאים ואמריקאים במעלה. הגרמני אולריך יאספר זטצן טיפס לאורכו בשנים 1806-1807, כאשר הקיף את ים המלח. במפת "Modern Palestine" שפורסמה בשנת 1851 מופיע מעלה זרון כדרך מים המלח לחברון. הבריטי הנרי בייקר טריסטראם עלה במעלה זרון בתחילת ינואר 1864.

בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 סיירו במעלה אגודת המשוטטים הארץ ישראלית. מייסדי האגודה היו דוד בנבנשתי, נתן שלם ופנחס כהן. בנבנשתי ירד במעלה בשנת 1929 בדרכו לים המלח, ורשמיו פורסמו בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "בנגב מדבריות יהודה". שלם סייר במעלה וסבר שמדובר בדרך שעלתה מים המלח עד באר שבע.

המחקר הארכאולוגי של מעלה זרון החל רק בסוף שנות החמישים על ידי הארכאולוגים בנו רותנברג ויוחנן אהרוני. הם סקרו את המעלה וסברו שמדובר ב"דרך אדום" המקראית. בסוף שנות התשעים נסקר המעלה על ידי הארכאולוג יובל יקותיאלי. במעלה נמצאים ממזרח למערב שלושה מבנים עתיקים בולטים: מצד זוהר ה"ישראלי" שמתוארך לתקופה ההלניסטית, מצד זוהר "הרומי" שמתוארך לתקופה הצלבנית, ומצד ראש זוהר שמתוארך לתקופה הביזאנטית. בנוסף נאספו במקום ממצאים מתקופות רבות (תקופת הברונזה הקדומה 2-3, הלניסטית, רומית, ביזאנטית, איסלאמית, צלבנית, ממלוכית ועות'מאנית).

נווה זוהר

נְוֵה זוֹהַר הוא יישוב קהילתי חילוני לחופי ים המלח, השייך למועצה אזורית תמר, אשר מהווה את היישוב הנמוך בעולם.

היישוב שוכן מדרום לאזור המלונות של ים המלח שבעין בוקק, ופחות מקילומטר צפונית לו נמצא מלון לאונרדו קלאב (הדרומי שבמלונות ים המלח).

שמו של היישוב ניתן לו על שם נחל זוהר שנשפך אל ים המלח בקרבתו ועל שם מצד זוהר הסמוך אליו ממערב. מהיישוב נוף מזרחה אל עבר דרום מזרח ים המלח ואזור העיר המקראית צוער.

נחל זוהר

נַחַל זוֹהַר (בערבית: ואדי א-זוּוֶירָה) הוא נחל אכזב בדרום מדבר יהודה. הנחל זורם ממערב למזרח ונשפך לים המלח מדרום ליישוב נווה זוהר.

כביש ערד - ים המלח נסלל במקביל לנחל. כביש 90 עובר מעליו בגשר זוהר. קרוב לשפך הנחל ניצב מצד זוהר. לאחר שיטפון בנחל, מתמלא גב זוהר, גב גדול, סמוך למצד.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.