מצבת מישע

מַצֶּבֶת מֵישַׁע היא מצבת זיכרון לכמוש, אלוהי המואבים, שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון, במחציתה השנייה של המאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל, בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי. המצבה התגלתה בשנת 1868, והיא מהווה את אחד הגילויים החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ-מקראית הראשונה למתואר בתנ"ך. המצבה נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז.

Louvre 042010 01
מצבת מישע

תיאור המצבה

המצבה עשויה אבן בזלת והסיתות על פניה עבודת אומן. גובהה כמטר ורוחבה כ-60 ס"מ. בכתובת נשתמרו 34 שורות מתוך 36 השורות שככל הנראה היו קיימות בה. היא כתובה באלפבית הפיניקי-עברי[1] ולשונה מואבית, שפה קרובה לעברית המקראית. בין מילה למילה מפרידה נקודה, ובין משפט למשפט מפריד קו.

בימי עמרי ואחאב היה מישע כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"[2]. ואכן, בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על השחרור מעול השיעבוד, על כיבוש ערים בתחום ממלכת ישראל ועל מפעלי הבניה הכבירים שביצע בארצו.

גילוי המצבה

המצבה פורסמה בקהילת המדע המערבית ובעולם כולו בשנת 1868 על ידי הכומר והמיסיונר הגרמני פרדריק אוגוסטוס קליין (Frederick Augustus Klein). במסעותיו בעבר הירדן המזרחי התרועע עם הבדואים שם, והם גילו את אוזניו על קיומה של מצבת אבן עתיקה הנושאת כתובת שאיש אינו יודע לקוראה. הם הובילו אותו למקום על יד הכפר דיבאן שבעבר הירדן המזרחי (30 ק"מ מזרחית לים המלח מול עין גדי) ושם הוא ראה מצבה מאבן בזלת מלוטשת בגודל של מטר על שבעים סנטימטר אשר אף על פי שעמדה גלויה תחת כיפת השמים – דבר קיומה נשמר בסוד מפני שאר התיירים והמטיילים האירופאים שסיירו באזור. השמועה אודות הגילוי הגיעה לאוזני הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שדאג להשיג העתק נייר גבס של הכתובת. במהלך יצירת ההעתק פרצה קטטה בין הבדואים ושליחי גנו נמלטו על נפשם כשההעתק ניזוק תוך כדי מנוסתם. לאחר מכן עירב גנו את השלטון העותמאני שילחץ על הבדואים למכור לו את הכתובת. הבדואים בזעמם על התערבות העותמאנים – נפצו את הכתובת לרסיסים. גנו הצליח להשיג חלק מהשברים וצ'ארלס וורן הצליח להשיג שני שברים נוספים, ובצירוף ההעתק הצליח גנו לשחזר את מרבית הכתובת והאבן הועברה למוזיאון הלובר הפריזאי.

גילוי המצבה ופיענוח הטקסט נחשב לאבן דרך בהתייחסות המדעית למקרא. זוהי העדות החוץ-מקראית הראשונה לתיאור המופיע במקרא. אדרבה, מופיעים במצבת מישע שמות מדויקים מהתקופה, לרבות השם "אריאל-דודה", שיש המייחסים אותו לדוד המלך. גילוי זה שינה את ההנחה שהייתה נפוצה בקרב חוגים מסוימים באותם הימים שהמקרא הוא יצירה חשמונאית מאוחרת, מעשייה יהודית, אשר אינה משקפת כל אמת היסטורית. גילוי זה עודד ניסיונות נוספים למציאת הוכחות ארכאולוגיות לתיאורים המקראיים.

הכתובת

1. אנך. משע. בן. כמש.. . מלך. מאב. הד
2. יבני | אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכ
3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[ת. י]
4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
5. י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי. יאנף. כמש. באר
6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...]
7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר]
8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
9. בה. כמש. בימי | ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואבן
10. את. קריתן | ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת. מעלם. ויבן. לה. מלך. י
11. שראל. את. עטרת | ואלתחם. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם.
12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס
13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרן. ואת. אש
14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
15. הלך. הללה. ואלתחם. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרם | ואח
16. זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפן. גברן. ו[גר]ן | וגברת. וגר
17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משם. א[ת. כ]
18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלך. ישראל. בנה. את
19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
20. אקח. ממאב. מאתן. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהץ. ואחזה.
21. לספת. על. דיבן | אנך. בנתי. קרחה. חמת. היערן. וחמת
22. העפל | ואנך. בנתי. שעריה. ואנך. בנתי. מגדלתה | וא
23. נך. בנתי. בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האש[וח למי]ן. בקרב
24. הקר | ובר. אן. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העם. עשו. ל
25. כם. אש. בר. בביתה | ואנך. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
26.	[י]. ישראל | אנך. בנתי. ערער. ואנך. עשתי. המסלת. בארנן.
27. אנך. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנך. בנתי. בצר. כי. עין
28. ----- ש. דיבן. חמשן. כי. כל. דיבן. משמעת | ואנך. מלך
29. ת[י] ----- מאת. בקרן. אשר. יספתי. על. הארץ | ואנך. בנת
30.	[י. את. מה]דבא. ובת. דבלתן | ובת. בעלמען. ואשא. שמ. את. [...]
31. --------- צאן. הארץ | וחורנן. ישב. בה. ב
32. --------- אמר. לי. כמש. רד. הלתחם. בחורנן | וארד
33. ---------[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[...]. משמ. עש
34. -------------- שת. שדק | וא
Schema of the Mesha Stele

תעתיק הכתובת

השלמות המפענחים באות בסוגריים מרובעים: [ ], ואילו פירושי מילים לקורא העברי בסוגריים עגולים: ( ).

אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִ
יבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת (=שלושים שנה) וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ]
שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי (במפלת שונאי). עָמְרִ
י מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (=ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְ
צֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן].
וַאֵרֶא בֹּה (=במפלתו) וֻבְּבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם (=לְעולמים). וַיִרַש עֹמְרִי אֶת אֶרֶ
ץ מְהֵדְבָא, וַיֵשֶב בָּה יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בּנֹה אַרְבָּעִן שָת, וַיְשִ
בֶהָ כּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בָּעַלְמְעֹן וַאַעַש בָּה הָאָשוּח (=מאגר מים). וַאֵבֶן
אֶת קִרְיָתֵן. וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִבֶן לֹה מֶלֶך יִ
שְרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וַאֶלְתָחֵם (ואלחם) בַּקִר (=בעיר) וַאֹחֲזֶהָ (ואחזתי בה), וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ
הַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְבְּ (=שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל (גיבור במואבית, ראה שמואל ב', כ"ג, כ') דָוִדֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים), וַאֶסְ
חֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת. וָאֹשִב בָּה אֶת אִש שָרֹן וְאֶת אִש
מָחֳרָת (שם מקום). וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה (נבו, משבט ראובן) עַל יִשְרָאֵל. וַאֶ
הֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲ
זֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן (=גורים, ילדים) וּגְבָרֹת וְגֻרֹ
ת (=גורות, ילדות) וּרְחָמֹת (=עלמות בתולות), כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש (האלה אשת כמוש) הֶחֱרַמְתִהָ. וַאֶקַח מִשָם אֶ[ת כְּ]
לֵי יהוה וַאֶסְחַבהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְרָאֵל בָּנָה אֶת
יַהַץ וַיֵשֶב בָּה בְּהִלְתָחֲמֹה (בהלחמו) בִּי, וַיְגַרְשֵהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָ
אֶקַח מִמֹאָב מָאתֵן (מאתיים) אִש כָּל רָשֵהֻ (=ראשיה או העניים שלה-רשיה) וָאֶשָאֵהֻ בְּיַהַץ וַאֹחֲזֶ הָ
לָסֶפֶת (בנוסף) עַל דִיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) קִרְחֹה (=העיר), (את) חֹמַת הַיַעֲרֵן (מביצורי העיר), וְחֹמַת
הָעֹפֶל (=המצודה). וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) שְעָרֵיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) מִגְדְלֹתֶהָ (המגדלים שלה), וְאָ
נֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ (בית המלך), וְאָנֹךִ עָשִתִי (את) כִּלֵאי הָאָש[וּחַ לְמַ]יִן (סכר למאגר מים) בְּקֶרֶב
הַקִר (העיר). וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִר בּקִרְחֹה. וַאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשוּ לָ
כֶם אִש בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִכְרְתָת (מפעל מים) לַקִרְחֹה (לעיר) בְּ(עזרת) אַסִרֵ
י יִשְרָאֵל. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עַשִתִי (את) הַמְסִלָת (הדרך) בְּאַרְנֹן.
אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת (בית במות) כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) בֶּצֶר כִּי עִיִן (עיים=הרוסים)
[הִא בְּאִ]ש דִיבֹן חֲמִשִן (הושיב בדיבון חמשים משפחות), כִּי כָל דִיבֹן מִשְמַעַת (נשמעת לי). וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִ[י ..] מְאַת בַּקִרִן אֲשֶר יָסַפְתִי (=סיפחתי) עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ
[י (את) מְהֵ]דְבָא, וְדִבְלָתֵן (דבלתיים) וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָא שָם אֶת
...] צֹאן הָאָרֶץ. וְחוֹרֹנֵן (חורֹנים) יָשַב בָּה ב[...
...וַיֹ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתָחֵם בְחוֹרֹנֵן. וַאֵרֵד [וַאֶלְתָחֵ
ם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ וַיְשִבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[
...]שת שדק וא[

פירוש הכתובת

מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של מואב באה לקיצה בימי עמרי, שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש דיבון וערוער על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ הארמים על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה") והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.

אחאב לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור יריחו: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" (מלכים א', ט"ז, ל"ד), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. בקרב קרקר נגד שלמנאסר השלישי, לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של אחאב. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ויהץ. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת נבו, היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.

בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד אדום), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה ים המלח בדרום ועד ערבות מואב בצפון.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1992.
  • שלמה מורג, "מישע — עיונים בתכונות לשון של להגים עבריים קדומים", בתוך: ארץ ישראל, ה', תשי"ט, עמ' 138–144.
  • חיים רוזן, העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות, תל אביב: עם עובד, תשט"ז 1945–1946, עמ' 7. – (ניתוח לשוני של מצבת מישע והשוואה למבנה הלשונות השכנות)
  • חיים רבין, בערך: כתובת מישע – הלשון, אנציקלופדיה מקראית ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 926–929.
  • חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא, הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א (1991: ISBN 965-342-575-7), עמ' 71–75. – (תיאור הלשון המואבית ופקסימיליה של מצבת מישע).
  • Rev. F. A. Klein, "The Original discovery of the Moabite stone", Quarterly statement – Palestine Exploration Fund, No. VI, 1870, London. pp. 281-283. [דיווח מהכומר שפרסם את דבר קיום המצבה על השתלשלות הגילוי]
  • Joshua Blau, "Short Philological Notes on the Inscription of Mesha", in: Ma`rav 2/2 (1979-80), pp. 143-157.
  • John Andrew Dearman, Studies in the Mesha inscription and Moab. Atlanta, Ga.: Scholars Press 1989. ISBN 1555403565.
  • J.C.L. Gibson, "Inscriptions in Moabite", in: Textbook of Syrian Semitic Inscriptions, vol 1, Oxford 1975, pp. 71-84
  • Franz Praetorius, "Zur Inschrift des Meša`", in: Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 59 (1905), pp. 33-35; 60 (1906), p. 402.

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  • שארית קדומים, המליץ, גיליון מס' 15, 25 באפריל 1870 [כתבה על השתלשלות גילוי מצבת מישע, נכתב עם פרסום דבר הכתובת]

הערות שוליים

  1. ^ למואבים הייתה גרסה משלהם לכתב הפיניקי, השונה במקצת בין הגרסה שהייתה נהוגה בממלכות יהודה וישראל, אולם מצבה זו לא נכתבה בגרסה המואבית
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'
1868 במדע

ערך מורחב – 1868

850-859 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 859 - 850 לפנה"ס

ביקורת על המקרא

ביקורות על המקרא, להבדיל מביקורת המקרא (העוסקת בזיהוי ביקורתי של מחברי הטקסט המקראי בלבד), עוסקת במגוון ביקורות ממגוון תחומים על הטקסט המקראי, כמו על המסרים העולים ממנו. הן ביקורת על הנתונים ההיסטוריים המופיעים במקרא - אם אינם תואמים לנתונים ההיסטוריים שבידינו, הן ביקורת על תפיסות בענייני מדע הסותרות למדע הקיים בידנו כיום, הן ביקורת מוסרית על תפיסות מוסר מקראיות, כגון מעמד האישה במקרא, היחס לעבדים במקרא, הענישה המקראית והפשע המקראי.

בית דוד

בית דוד הוא שושלת המלוכה שתחילתה בדוד המלך שהתחתן בבית קודמו, שאול, וממשיך שושלתו, בנו, שלמה המלך. כל מלכי ממלכת יהודה, למעט עתליה, מתייחסים אליו.

דיבון

דִּיבוֹן או דיבון גד היא עיר מואבית מקראית ואחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים בדרכם לארץ ישראל. דיבון שוכנת ממזרח לים המלח, בשטחה של ממלכת ירדן של היום וכן עיר מודרנית בשם זה.

בני ישראל הגיעו לדיבון גד לאחר שחנו בעיי העברים, ומדיבון גד נסעו לעלמן דבלתימה.

דיבון מוזכרת כבירתה של מואב במצבת מישע שנתגלתה ליד העיירה הירדנית ד'יבאן (ذيبان). מן הכתובת שנכתבה בהוראתו של מלך מואב, מישע, עולה כי הוא הצליח להתנער משלטונה של ממלכת ישראל ואף הצליח להחזיר את מואב לשטחיה המקוריים.

המוזיאון לארכאולוגיה של ירדן

המוזיאון לארכאולוגיה של ירדן (בערבית: متحف الآثار الأردني, תעתיק לעברית: מתח'פ אל-אאת'אר אל-ארדני) שוכן בעמאן עיר הבירה של ירדן. המוזיאון נבנה בשנת 1951 והוא מציג ממצאים ארכאולוגים שנמצאו בירדן מהתקופות הפרהיסטוריות ועד המאה ה-15.

העופל

העֹפֶל, כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון וירושלים. מקור המילה מן השורש ע.פ.ל שקיים במספר שפות שמיות ופירושו התרומם או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור מבוצר ומוגן ששימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה. גם במצבת מישע מוזכרת 'חומת העפל' בין מפעלי הבנייה של מישע מלך מואב.

יהוה

יהוה (נקרא גם: אדוני, השם המפורש, השם המיוחד, שם הויה, שם בן ארבע אותיות, או רק השם. נכתב גם: ה', ד', י"י, ידוד, או יקוק) הוא אחד משמותיו של אלוהים כפי שהוא מופיע במקרא ובספרות חז"ל, והוא השם הקדוש ביותר של האלוהים על פי המסורת היהודית.

יהצה

יָהְצָה, או יַהַץ, הייתה עיר מקראית באזור השליטה של המואבים. לאחר כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל נכללה בנחלת שבט ראובן אך העיר נפלה בגורלם של שבט לוי ונמנית בין 48 ערי הלויים.

כמוש

כְּמוֹשׁ היה האל הלאומי של מואב. נראה כי שמו מופיע לראשונה באוגרית בכתיב "כמת'". בעיר הכנענית אֶבְּלָה הוא ידוע בשם "כמיש". המואבים עבדו את כמוש עד לתקופה הפרסית. בעקבות השפעת השלטון היווני זיהו המואבים באל המלחמה היווני ארס את כמוש.

יש המשערים שהשם "כמוש" נגזר מהשורש השמי כנ"ש, שפירושו 'המכניע'.

על פי המסופר במלכים ב', מישע מלך מואב אף הקריב את בנו הבכור לכמוש על החומה (ג', כז). חלק מן הפרשנים סבורים שהוא הקריב את בנו של מלך אדום.

בכתובת מישע מופיע הצירוף "עשתר-כמֹש", המעיד על זיהויו עם האל עשתר.

במקרא מכונה מואב "עַם כְּמוֹשׁ" (במדבר כ"א, כט), כפי שישראל מכונים "עם ה'", אם כי המקרא מתאר אותו לגנאי כ"שִׁקֻּץ מוֹאָב" (מלכים א' י"א, ז), כלומר מוקצה.

בהשפעת נשותיו המואביות בנה שלמה במה לכמוש, במקביל לבמת המולך: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן" (מלכים א' י"א, ז) את הבמות הרס יאשיהו בעת הרפורמה הדתית (מלכים ב, כ"ג, יג).

נראה שבני עמון עבדו באופן חלקי את כמוש, כפי שבני מואב עבדו בין השאר את האל העמוני מלכום. בדבריו של יפתח הגלעדי אל מלך עמון הוא אומר: "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ד).

ישנם שמות תיאופוריים המורכבים מן השם כמוש: כמוש-נדב, כמוש-עם, כמוש-אל. ניתן להשוות אותם לשמות תיאופוריים יהודאיים כגון יהונדב, יואל (יהו-אל) וכו'.

כרכ

כַּרַכּ (ערבית الكرك) הידועה גם בשמותיה העבריים קיר מואב, קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ, היא עיר בירדן השוכנת מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת כרכ. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. היא שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. ליד מרכז העיר שוכנת מצודת כרכ הצלבנית.

מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב, מדבר מואב ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba.

בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

מואבית

מואבית הייתה שפה כנענית שדוברה בממלכת מואב הקדומה, והיא קרובה מאוד לעברית מקראית. הטקסט העיקרי במואבית שהגיע לידינו הוא מצבת מישע, ואף כי קיימים מספר מקורות ארכאולוגיים אחרים, עיקר המחקר של השפה מבוסס על הטקסט המופיע על גביה. בדומה לעברית המקראית, נכתבה המואבית בכתב הכנעני הקדום.

ההבדלים המרכזיים בין העברית המקראית למואבית ניכרים בסיומת הרבים ובסופית הנקבה. סיומת הרבים המואבית היא -ין בדומה לארמית ולערבית, ובניגוד לסיומת -ים האופיינית לעברית המקראית. כך, לדוגמה, מתועדת במואבית הצורה mlkn כנגד הצורה העברית "מלכים". סופית הנקבה המואבית היא הסופית העתיקה -ַת (at), אשר נעתקה בעברית המקראית ל-ָה (å). לדוגמה, הצורה המואבית qryt כנגד הצורה העברית "קריה". סופית זו מתועדת גם במקרא במספר צורות פיוטיות, כגון נַחֲלָת (תהלים טז ו) ו-עֶזְרָת (תהלים ס יג), והיא השתמרה בצורות הנסמך (נַחֲלַת-, קִרְיַת-).

בשנים האחרונות נתגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת, ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, בלקיחתם בשבי של אסירים עמוניים רבים ובבניית ארמון למלך.

מישע

מֵישַׁע מלך מואב שלט במקביל למלכי שושלת בית עמרי. בימי עמרי ואחאב הוא היה כפוף לממלכת ישראל, ולאחר מות אחאב מרד.בתחילת המרד זכה מישע לניצחונות גדולים ואף הקים את מצבת מישע, מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה דיבון, בה הנציח את ניצחונותיו. בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי בנייה (ביצור ומים) בארצו.

בסופו של המרד, תקף צבא ישראל, בסיועם של ממלכת יהודה ואדום, את עיר הבירה המבוצרת קיר מואב. על פי המסופר בתנ"ך, כשמישע ראה שבני ישראל מנצחים, הוא ניסה לחדור עם יחידה קטנה אל מלך אדום וכשלא הצליח לקח את בנו היורש (הפרשנים חלוקים בשאלה האם זה בנו שלו או בנו של מלך אדום) והקריב אותו לאלהיו על החומה. בעקבות המעשה היה "קצף גדול על ישראל" (מצד האל או מצד צבא אדום, תלוי בפירוש) והמלכים נסוגו ממואב ללא הכרעה. אירוע זה מכונה בפרשנות המקרא "עולת מישע".

מצבת ישראל

מצבת ישראל או אסטלת ישראל (גם: מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח) הוא כינוי שנתנו ארכאולוגים לאסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1208–1209 לפנה"ס. המצבה מתארת בעיקר את מערכות מרנפתח בלוב, אך את שמה "מצבת ישראל" קיבלה המצבה בשל הממצא החשוב שבה, אזכור השם אִי-סִי-רִי-אַר, שזוהה על ידי החוקרים כ"ישראל", שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל. זהו האזכור הארכאולוגי הקדום ביותר לשם זה; האזכורים הבאים הם במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים 300 שנים מאוחר יותר, תקופתו של אחאב ובית עמרי, מהמאה ה-9 לפנה"ס.

המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ. היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק ממנה מוצב בכּרנךּ.

עמרי

עָמְרִי מלך על ממלכת ישראל בשנים 882 עד 878 לפנה"ס כעוצר ומ-878 עד 871 לפנה"ס כמלך ישראל. עמרי הוא אביו של אחאב מלך ישראל.

ערבות מואב

עַרְבוֹת מוֹאָב (או ערבת מואב) הוא אזור של ערבה בחלקו הדרומי-מזרחי של עמק הירדן בואכה ים המלח, הגובל בארץ מואב מדרום-מזרח, ובנהר הירדן וערבות יריחו ממערב.

באזור זה התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר יישובים מרכזיים, ובהם בֵּית הַיְשִׁמוֹת (כיום הכפר סווימה), בֵּית הָרָם (כיום הכפר א-ראמה) ובֵּית נִמְרָה (כיום הכפר נמרין).

שארל קלרמון-גנו

שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ (בצרפתית: Charles Simon Clermont-Ganneau‏; 19 בפברואר 1846 - 15 בפברואר 1923) היה דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי. מהבולטים בחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.