מצבה

מצבה היא לוח אבן, עץ או מתכת המשמש לשתי מטרות:

  1. מצבת קבורה – עליה מציינים, על-פי-רוב, את שם הנפטר, תאריך לידתו ותאריך פטירתו ולעיתים מוסיפים כמה מילים המייחדות את האדם הנפטר. המצבה יכולה להיות גם בצורת בית קבורה.
  2. מצבת זיכרון – יכולה להבנות בצורות ובגדלים שונים. מטרתה להזכיר ולפאר אירוע או אדם מסוים.

לעיתים גם מוסיפים סימן או פסל למצבה כדי להעיד על דתו של הנפטר: מגן דוד ליהודים, צלב ופסלי ישו לנוצרים, סהר למוסלמים, פסלי בודהה לבודהיסטים וכו'.

Sundown at Bourne Cemetery - geograph.org.uk - 1577809
מצבות
Tokaj jewishcemetery
בית הקברות היהודי בעיר טוקאי, הונגריה
MountScopusHeadstone2
"מילותיו האחרונות: לא עוד מלחמות עבורי" – כיתוב על מצבה בבית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים, בהר הצופים

מצבות קבורה ביהדות

במקרא הופיעו המצבות במטרה לציין מקום קבורה כמו ציון מקום קבורתה של רחל בידי יעקב.[1] אבשלום הקים לו מצבה עוד בחייו.[2]כמו כן מצבות הוצבו לצורך חתימת הסכם בין שני צדדים. בספר בראשית מסופר על המצבה שהקים יעקב לציון ההסכם שערך עם לבן[3] יהושע בן נון הציב שתים עשרה אבנים בגלגל.[4] מצבה מופיעה במקרא כשם כללי לאתר פולחן.[5]

במקורות ההלכה המצבה מכונה "נפש": "המלוין אותו אומרין לו לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות" (משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק רביעי, הלכה ד'); " רבי נתן אומר: בונין לו נפש על גבי קברו. פירוש הרמב"ם: ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון." ( משנה, סדר מועד, מסכת שקלים, פרק ב', משנה ה').

ישנם מנהגים שונים המשתנים מעדה לעדה לגבי מועד קביעת המצבה, כאשר המנהג הנפוץ ביותר הוא לאחר שלושים יום ממועד הפטירה.

בבתי קברות יהודים באירופה נפוצות מצבות המונחות אנכית מעל הקבר, בעוד בארץ ישראל ובקהילות יהדות ארצות האסלאם נהוגה מצבה אופקית.

על המצבה נהוג לכתוב בחלקה העליון את המילים "פה נקבר" (פ"נ), או לפעמים "פה טמון" (פ"ט), ולאחריהן שמו של הנפטר ושמות הוריו (לעיתים, במיוחד במצבות על קברן של נשים מוזכר גם שם בן הזוג), תאריך הפטירה העברי ומספר מילים המתארות את הנפטר. בתחתית המצבה מופיעים לעיתים קרובות ראשי התיבות ת.נ.צ.ב.ה. (=תהא נשמתו/ה צרורה בצרור החיים), בעקבות דבריה של אביגיל לדוד (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ט).

נהוג לציין את קברותיהם של כהנים בסמל של צורת הידיים בעת שמברכים את ישראל, ואת קברותיהם של לויים בסמל של נטלה, בגלל זכותו של הלוי ליטול לידיים של הכהן לפני הברכה.

לפי חלק מפוסקי ההלכה, ובהם הרב עובדיה יוסף, אין לכתוב על המצבה תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני, אלא רק את התאריך העברי.[6] בג"ץ, לעומת זאת, פסק ברוב דעות שעל חברה קדישא להתיר כתיבת תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני למי שחפץ בכך.[7]

לאחר השואה נעשה רווח המנהג לחקוק על גבי מצבתו של נפטר יהודי שמות של קרובי משפחתו, קרבנות השואה, אשר מקום קבורתם לא נודע, על מנת שבכך תקום מצבה כלשהי להם.

בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל הונהג עיצוב אחיד למצבות - המצבה היא תבנית אבנים נמוכה הממולאת אדמה, כדי לאפשר שתילת צמחים בה (אם כי חלק ממשפחות הנופלים בוחרות לכסות אותה בלוח אבן). בראש המצבה מונחת אבן מצבה שבה חקוקים פרטיו של הנופל על פי מתווה אחיד.

מצבות קבורה בעולם

במקרים רבים מצבות מספקות מידע רב ערך על התרבות המקומית בזמן בניית המצבות.

דוגמה לכך היא מצבות הסטצ'ק שבבוסניה-הרצגובינה, שהוכרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2016, בזכות העדות הייחודית שהן מספקות לתמהיל התרבותי שהיה באזור זה בימי הביניים - בין סגנונות עיצוב מוסלמים, מסורות נוצריות ושילובם של סמלים מהמיתולוגיה הקדם-נוצרית של הקבוצות האתניות שחיו באזור. בדוגמה זו למדו החוקרים רבות על ההיסטוריה והמורשת של קבוצות אתניות אלו, בהתבסס על המצבות שבנו לאורך תקופה ארוכה.

גלריה

Phoenician headstone

מצבה פניקית ועליה הכיתוב "מצבת מלך בן עשתרת". מאוסף מוזיאון הכט בחיפה.

CAGrave

מצבות בבית קברות נוצרי

Grabstein Friedhofspark Freireligioese Gemeinde Berlin Prenzlauer Berg

מצבה בצורת גדם עץ בפארק בית הקברות של הקהילה הדתית־חופשיה בברלין, פרנצלאואר ברג

Kshaul 010

תצוגת מצבות ליד בית העלמין קריית שאול

Joodse Begraafplaats Diemen, Veld A-7

מצבות בבית קברות יהודי בצפון הולנד.

Cohen grave

מצבת כהן טיפוסי בבית הקברות סנהדריה בירושלים

Bonn-Endenich Jüdischer Friedhof86

מצבת לוי טיפוסי בבון

Remagen Alter jüdischer Friedhof, Grabstein 918

מצבת לוי טיפוסי בריינלנד-פפאלץ

Baiersdorf Juedischer Friedhof 024

מצבה של "פייפל ב[ן] מרדכי הלוי" בביירסדורף

בית הקברות היהודי במרקש

מצבות בבית הקברות היהודי במלאח במרקש

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ'
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק י"ח, פסוק י"ח
  3. ^ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ה-נ"ב
  4. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוקים כ'-כ"ד
  5. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ"ב
  6. ^ יהודה שלזינגר, ‏הרב עובדיה: צריך לנפץ מצבות עם כיתוב לועזי, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2010. עם זאת, היו אף רבנים שעל מצבותיהם נכתבו תאריכים גרגוריאנים (ראו למשל את מצבותיהם של הרב דוד כטורזה, של הרב צבי קורץ, של הרב יצחק ברנייס ועוד).
  7. ^ ביהמ"ש העליון התיר לרשום תאריך לועזי על מצבה, באתר גלובס, 7 ביולי 1999
אפיטף

אֶפִּיטַף (מיוונית עתיקה: epi = על, ‏ taphos = הקבר) הוא כתובת שנחרתת על גבי מצבה. האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי היו לאפיטף גם כללים צורניים. בדרך כלל הוא נכתב בצורת שיר בן שני טורים. האפיטפים, שנחרתו גם כסיפורים וכציורים, שיבחו את הקרבות הגדולים, את מעשי הבנייה, ואת חיי השליטים. אפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. למלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלמה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים.

כתיבת אפיטפים נהוגה גם בעולם היהודי. אולם בעברית, שפת התפילה והטקס הדתי במשך דורות רבים, לא נוצרה מילה המתרגמת בדיוק את המילה "אפיטף". מנהג כתיבת האפיטף הביא גם ליצירת סוגה ספרותית של יצירת אפיטפים בדיוניים או אמיתיים, אבל בעלי מגמות וכוונות, שנכתבו בידי משוררים שונים. חלקם נחרתו ממש באבני המצבות של המשוררים, וחלקם נכתבו כשירים ונדפסו בספרי המשוררים.

בעברית ידוע שירו של חיים נחמן ביאליק "אחרי מותי" ("אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי"), שיש בו הצעה לכתיבת האפיטף. משורר היידיש הגדול איציק מאנגר כתב מספר סונטות שהן אפיטפים לכל דבר. בתרבות הפופולרית ידוע שירה של להקת קינג קרימזון "Epitaph", מתוך אלבומה In the Court of the Crimson King.

גונדור

גונדור היא ממלכה דמיונית המתוארת בלגנדריום של ג'ון רונלד רעואל טולקין.

גונדור נמצאת בדרום הארץ התיכונה וגובלת במורדור במזרח וברוהאן בצפון. בירת הממלכה הייתה אוסגיליאת ולאחר מכן הייתה זאת העיר מינאס טירית ("העיר הלבנה") שנמצאת בלב מישור פלנור. גונדור היא אחת מממלכות בני האדם החזקות ביותר, ויחד עם בני הלילית הובילה את המאבק בסאורון בשנת 3,434 לעידן השני. איסילדור, מלכה של גונדור, הוא זה שהצליח להביס את סאורון, כאשר כרת את הטבעת מידו באמצעות החרב נארסיל שנשברה.

לאחר מותו של איסילידור מלכו צאצאי אנריון אחיו על גונדור.

בשנת 2,050 לעידן השלישי קרא אדון הנאזגול תיגר על המלך גונדור. בפעם הזו המלך החליט להיענות לאתגר ויצא למינאס מורגול בלווית מספר שומרי ראש. עקבותיו לא נודעו מאז. מאחר שהוא לא השאיר יורשים, מונו סוכנים על גונדור להחזיק את הממלכה עד אשר תחודש שושלת המלכים ויוולד יורש ראוי. הסוכנים הצליחו לייצב את מצבה של גונדור, עד אשר סאורון התעורר בשנית בעידן השלישי.

בתקופת העידן השלישי, כאשר פרודו בגינס נשלח להשמיד את הטבעת בהר האבדון שבמורדור, בגונדור שולט הסוכן דנתור בן אקת'ליון. לדנתור שני בנים, בורומיר ופאראמיר. דנתור שלח את בורומיר למועצה בריבנדל על מנת להשיג את הטבעת האחת, שלדעתו תאפשר לגונדור להביס את סאורון ולחדש את תהילת ימי קדם. בהיעדרו של בורומיר, האביר הנערץ על העם והאהוב על אביו, מתמנה פאראמיר למפקד הצבא. במהלך המסע עם אחוות הטבעת, מגלה בורומיר שישנו נצר לשושלת המלכים של נומנור והוא אראגורן בן אראתורן, סייר מבני הדונאדין שבצפון.

אחרי מלחמת הטבעת והשמדתה הסופית בהר האבדון, מוכתר ארגורן למלכה הרשמי של גונדור, יחד עם מלכתו: עלמת העלפים ארוון (בתו של אלרונד). בעזרתו של גימלי בן גלואין, המגייס את אשפי הבנייה של הגמדים, ארגורן מצליח לשקם את העיר הלבנה ואת מבצרי וערי גונדור ברחבי הממלכה.

גירוסקופ

גירוסקופ או ג'יירוסקופ, נקרא לעיתים ג'יירו בקיצור (באנגלית: Gyroscope, מיוונית "גירוס"="עיגול, סיבוב" ו"סקופוס"="ראייה"; השם הומצא על ידי הפיזיקאי הצרפתי לאון פוקו ב-1852) הוא מכשיר מדעי המשמש למדידה או שמירה של יציבות, תוך התבססות על עקרונות שימור התנע הזוויתי. בפיזיקה, שם זה ידוע גם כאינרציה גירוסקופית. אחד השימושים הנפוצים של מכשיר זה הוא מדידת הזווית שבין גוף הנמצא בתנועה לגוף במצב אופקי, כאשר המצב האופקי בדרך כלל הוא הקרקע של כדור הארץ.

דוחות כספיים

בחשבונאות, דוחות כספיים הם דוחות המתארים את מצבה הפיננסי של ישות חשבונאית, והם מופקים בסוף כל תקופה חשבונאית (לרוב שנת כספים, חצי שנה או רבעון).

טומסטון (קומיקס)

טומסטון (באנגלית: Tombstone, "מצבה") הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיע בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Web of Spider-Man #36 ממרץ 1988, ונוצרה על ידי הכותב ג'רי קונווי והמאייר אלכס סאביוק.

טומסטון הוא האלטר אגו של לוני תומפסון לינקולן, לבקן שנולד וגדל בהארלם שבניו יורק. בילדותו סבל לוני מבריונות בשל גוון עורו, אם כי ילד אחד מכיתתו נחלץ לעזרתו, ג'ו "רובי" רוברטסון. לוני הבודד התייחס לרובי בבריונות, שאותה החשיב בצורה מעוותת לידידות. הצקותיו נפסקו כשרובי פרסם את מעלליו בעיתון בית-הספר, והשניים נפרדו בסיום הלימודים. בעוד רובי נעשתה לעיתונאי במערכת העיתון "הדיילי ביוגל", לוני נעשה ללוחם בקרבות רחוב לא-חוקיים בכינוי "טומסטון". הוא נעשה בהמשך לאוכף חוק להשכרה הפועל בשירות ראשי העולם התחתון. לאחר שהושכר להרוג אדון פשע מקומי בפילדלפיה, לוני התגלה בידי אחד מאנשי-הקשר של רובי, שיידע אותו על מעשיו של לוני. בהגיעו למקום גילה רובי כי טומסטון הרג את איש-הקשר ונמלט מהמקום. רובי שמר על שתיקה במשך עשרים שנה, שבמהלכן נעצר לוני כמה פעמים ושוחרר כאשר עדי התביעה נעלמו או שינו את דעתם. לבסוף הושכר לוני בידי האמרגן, שליחו של הקינגפין, לשמש כאוכף חוק בניו יורק.

רובי החליט לשבור שתיקה, הקליט קלטת אודות מעשיו של לוני וקבע עמו פגישה בפארק באטרי. לוני שבר את גבו של רובי אחרי שהוא הציע לו להסגיר את עצמו לרשויות החוק, אך לא הרג את ידידו בשל עברם המשותף. הקלטת שהקליט רובי הגיעה לידיו של הצלם פיטר פארקר, ולוני בתגובה איים על חייה של אשתו, מרי ג'יין ווטסון-פארקר. פארקר, למעשה גיבור-העל ספיידרמן, לחם בלוני באטלנטה והצליח להביס אותו. הודות לקלטת ולעדותו של רובי, לוני נשלח למאסר. בכלא ניסה להפליל את רובי ברצח, אך רובי זוכה במשפט. לאחר שברח מהכלא חבר לוני לנבל-על בשם האיש המותך והחליט לנקום בספיידרמן. הוא החליט לארוב לרובי במתקן של תעשיות אוסקורפ, אך התגלה בידי ספיידרמן ונורה בידי רובי. לוני נאלץ להימלט לחדר ששוחרר בו כימיקל ניסיוני, שהעניק ללוני יכולות פיזיות על-אנושיות.

בשנים הבאות המשיך לוני במעשיו, שהובילו אותו לעימותים עם גיבורי-על דוגמת לוק קייג' ואיירון פיסט, דרדוויל, המעניש, מון נייט, דדפול וגמביט. בהמשך התגלה כי ללוני בת בשם ג'ניס, שנעשתה לחיפושית השישית והצטרפה לקבוצת ששת המרושעים.

יאקפלווה

יאקפלווה (בהונגרית: Jákfalva) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

במקום היה קיים בית קברות יהודי ממנו נשארה מצבה אחת.

יהדות ספרד

יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה בספרד המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492. שיא תפארתה היה במאות ה-9 ועד ה-13, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם. יהדות ספרד פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה, נוסח הספרדים ומסורת פסיקת הלכה דומיננטית, שהחלה לכל המאוחר ברבנו חננאל עבור בחכמי תור הזהב ורבי יוסף קארו ועד ימינו, שהשפעתה גם על יתר התפוצות הייתה עצומה (הגיית לשון הקודש המכונה "הברה ספרדית" מקורה עתיק יותר וקודם ליהדות ספרד). בעקבות הגירוש ב-1492 נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר לפורטוגל הסמוכה, ממנה גורשו לאחר מכן, למערב אירופה, לאימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה, ליתר המזרח התיכון ולאיטליה (חלק מהמגורשים היגרו מאוחר יותר גם לעולם החדש). המגורשים, שבלטו מבחינה תרבותית ודתית, השליטו בהדרגה את מסורותיהם ואת נוסח התפילה שלהם על קהילות יהודי ארצות האסלאם אליהן הצטרפו, כמו המוסתערבים והרומניוטים. כך נוצרה זהות דתית-הלכתית משותפת שבעטייה כונו כולם "ספרדים" בערך מן המאה ה-19 – אף כי ה"ספרדים טהורים" או ה"ספניולים", צאצאי המגורשים שנותרו כקבוצה אתנית והוסיפו לדבר יהודית-ספרדית, היו קבוצה קטנה בהרבה – בהנגדה לעדות הגדולות האחרות שנשתמרו עד התקופה המודרנית, האשכנזים והתימנים.

במדינת ישראל מרבית עולי ארצות האסלאם שמכונים מזרחים מזוהים בדרך כלל גם בשם ספרדים, בשל עברם התרבותי-גאוגרפי הספרדי כשרבים מהם הם גם צאצאים למגורשי ספרד שהתפזרו במדינות הצמודות לים התיכון.

מאזן

מאזן (לפי ה-IFRS: דוח על המצב הכספי) הוא דוח כספי המתאר את מצבה הפיננסי של ישות חשבונאית ליום מסוים. הוא מהווה למעשה "תצלום" של הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הישות לאותו יום. בדרך כלל נערך מאזן בסוף כל שנת כספים ובחברות ציבוריות גם מדי סוף רבעון. מפורטים בו: ערך הרכוש והנכסים של העסק, וכנגדם ערך ההתחייבויות וההון העצמי שלו. הון עצמי הוא ההפרש בין ערך הנכסים לערך ההתחייבויות, והוא מייצג את חלקם של בעלי העסק בנכסיה. על פי רוב עורכים מאזן לחברות בע"מ, וחשיבותו רבה בעיקר למשתמשים החיצוניים, כלומר אלו העושים בו שימוש כדי לקבל החלטות כלכליות (כגון השקעה בעסק). מאזן של חברה בע"מ נערך על ידי החברה בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים שנקבעו בתקנים חשבונאיים, גילויי דעת, חוקים ותקנות. לאחר עריכת הדוח חותם עליו יושב ראש הדירקטוריון. רואה חשבון נדרש על פי חוק לבקר את הדוחות הכספיים של החברה, באמצעות תהליך בשם ביקורת, ולבסוף לחוות את דעתו על מידת התאמתם לכללים אלו. רואה החשבון נדרש להיות אדם חיצוני שאינו מועסק על ידי החברה וזאת על מנת לאפשר לקוראי הדוחות הכספיים לדעת עד כמה המידע המופיע בהם הוא אמין, אובייקטיבי, ומתאים לעקרונות החשבונאיים המקובלים, כך שיוכלו להסתמך עליו בבואם לקבל החלטות כלכליות.

מונדיאל 1974

מונדיאל 1974 נערך בגרמניה המערבית מ-13 ביוני עד 7 ביולי. בתואר זכתה הנבחרת המארחת, נבחרת גרמניה המערבית, שניצחה במשחק הגמר את נבחרת הולנד בתוצאה 2:1.

מונדיאל זה היה הראשון שבו העניקו לנבחרת המנצחת את הגביע הנוכחי, גביע העולם של פיפ"א. הגביע הקודם, גביע ז'יל רימה, הוענק לנבחרת ברזיל לצמיתות מכיוון שזכייתה במונדיאל 1970 הייתה השלישית בתולדותיה. בנוסף, היה זה המונדיאל הראשון בו נעשה שימוש בכרטיס האדום. זה נשלף כבר במשחק הפתיחה, בו הורחק קרלוס קאסלי הצ'יליאני.

מבנה הטורניר היה שונה מזה שהיה נהוג בטורנירי הגביע העולמי שקדמו לו. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של 4 קבוצות בכל בית. שתי הנבחרות עם המאזן הטוב ביותר בכל בית העפילו לסיבוב השני, שבו היו שני בתים של 4 נבחרות בכל אחד. שתי הנבחרות שסיימו את הבית במקום הראשון העפילו למשחק הגמר ושתי הנבחרות שסיימו במקום השני התמודדו ביניהן במשחק על המקום השלישי.

הסיבוב הראשון של הטורניר הפגיש שתי נבחרות למפגש פוליטי טעון, כשנבחרות מערב ומזרח גרמניה שיחקו ביניהן בהמבורג. גרמניה המזרחית הפתיעה וניצחה בתוצאה 1:0, אך נשרה מהטורניר בסיבוב השני.

במשחק הגמר של הטורניר, הראשון שנקלט בשידור ישיר בישראל, כבשו הגרמנים פול ברייטנר וגרד מילר שני שערים מול שער אחד של ההולנדי יוהאן ניסקנס, והובילו את גרמניה המערבית, בהנהגת הקפטן פרנץ בקנבאואר, לניצחון על הולנד בתוצאה 2:1 ולזכייה שנייה בגביע.

אף על פי שנבחרת הולנד הפסידה במשחק הגמר וסיימה את הטורניר במקום השני, כוכבם יוהאן קרויף ושיטת הכדורגל הטוטאלי הדהימו רבים, מה גם שהייתה זו נבחרת אלמונית למדי עד לאותו מועד, והיא הפכה לנבחרת הבולטת והאהודה ביותר מחוץ לגרמניה באותו טורניר. בישראל זכתה הנבחרת ההולנדית לאהדה נרחבת במיוחד על רקע תמיכתה המדינית של הולנד בישראל בעת משבר האנרגיה העולמי ב-1974, שהביא לדרדור מצבה המדיני של ישראל בעולם. עוד בלטו לטובה פולין, שסיימה שלישית, עם צמד חלוציה החדים גז'גוז' לאטו ואנדז'יי שארמאך (Szarmach), הקשר קז'ימיז' דיינה (Deyna) והשוער יאן טומשבסקי (Tomaszewski). כן בלטה גם שוודיה עם שוערה רוני הלסטרום וחלוציה רולאנד סנדברג וראלף אדסטרום (Edström). היא סיימה שלישית בשלב הבתים השני.

לעומת אלה, אכזבו נבחרות איטליה וברזיל, שהופיעו בגמר של 1970. איטליה נשרה כבר בשלב הבתים הראשון, ואילו ברזיל, אף על פי שסיימה רביעית, הציגה כדורגל פושר יחסית, ולא מצאה תחליף להיעדרו של פלה, שפרש מהנבחרת בתחילת שנות השבעים. גם אורוגוואי, רביעית ב-1970, איכזבה, ולא העפילה משלב הבתים הראשון. אכזבה יחסית היוותה גם הופעתה של ארגנטינה, שעלתה בקושי רב משלב הבתים הראשון, וסיימה אחרונה בביתה בשלב הבתים השני.[דרוש מקור]הפולני גז'גוז' לאטו סיים כמלך השערים של הטורניר לאחר שכבש לזכות נבחרתו שבעה שערים.

מונולית

מונולית הוא מצבה, פסל או צורה טבעית העשויה מאבן יחידה. מקורה של המילה במילה היוונית μόνος ("אחת" או "יחידה") ו-λίϑος ("אבן").

הדוגמה הידועה ביותר למונולית היא אתר מורשת עולמית אולורו שבאוסטרליה.

מופע

מופע (או פאזה) הוא מושג שמתאר את מצבה הרגעי של תופעה מחזורית.

המופע משמש לתיאור תופעות בתחומי מדע רבים: אופטיקה, אלקטרומגנטיות, הנדסת חשמל, אקוסטיקה, מכניקה ועוד. תופעות מחזוריות מתוארות לרוב באמצעות גלים. המופע הוא המקום במחזור שבו הגל נמצא במצב מסוים.

מסדה (הוצאת ספרים)

מסדה היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1930 על ידי ברכה פֶּלִאי והייתה מהוצאות הספרים המובילות ביישוב ובישראל.

סתי הראשון

סֶתִי הָרִאשׁוֹן היה פרעה במצרים העתיקה מהשושלת ה-19 בתקופת הממלכה החדשה. היה בנו של רעמסס הראשון והמלכה סיתרע, תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1304-1318 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה או 1290-1279 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בגלל בעיית התיארוך הבאה לידי ביטוי בכרונולוגיה המצרית יש המתארכים את שלטונו לתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. השם סתי פירושו "שֶׁל סֶת", כלומר המקודש לאל סת. חלק מהחוקרים משערים שסתי הראשון צרף את בנו רעמסס השני לשלטון שש שנים לפני מותו.

פיזיקה סטטיסטית

פיזיקה סטטיסטית (או מכניקה סטטיסטית) היא תחום בפיזיקה, המנתח את התנהגותן של מערכות פיזיקליות בכלים מתמטיים של תורת ההסתברות. הפיזיקה הסטטיסטית, בניגוד לתחומים פיזיקליים אחרים (כמו, למשל, מכניקה קלאסית), איננה שואפת לתאר את מצבה המדויק של מערכת פיזיקלית נתונה אלא את הערכים הממוצעים (או המסתברים ביותר) בהן היא יכולה להימצא. מניתוח ההתנהגות הממוצעת של כל חלקיקי המערכת, יכולה הפיזיקה הסטטיסטית להגדיר ולנתח מאפיינים של המערכת הגדולה, מאפיינים כגון לחץ, נפח, טמפרטורה ואנטרופיה. בכך הפיזיקה הסטטיסטית מניחה את הבסיס המיקרוסקופי לתורת התרמודינמיקה. תיאור הכולל מידע אודות כל עצם במערכת ומאפייניו הפיזיקליים נקרא "תיאור מיקרוסקופי" ובהתאם למצבים השונים של העצמים מתאימים "מצבים מיקרוסקופיים". מנגד, תיאור של מאפיינים כלליים של המערכת נקרא "תיאור מאקרוסקופי" ומצבים כלליים של המערכת נקראים "מצבים מאקרוסקופיים".

הצורך לבצע הערכות סטטיסטיות כלליות אודות מערכות פיזיקליות עולה בעת הניסיון לנתח מערכות מרובות חלקיקים, משום ששם מאבדות התורות המכניות הקלאסיות – הן הניוטונית והן הניסוחים האנליטיים – את יישומיותן. אין זה מעשי לכתוב או לפתור משוואות תנועה עבור כמות חלקיקים מסדר גודל של מספר אבוגדרו הן מבחינה חישובית והן משום שקשה עד בלתי אפשרי למדוד את תנאי ההתחלה של המערכת, מה גם שלרוב ידיעת מצבו המדויק של עצם אחד בתוך מערכת גדולה (למשל, מולקולת נוזל אחת בתוך כוס) איננה נדרשת ואילו ידיעת מצבה הכללי של המערכת (למשל, טמפרטורה של הנוזל בכוס) היא שימושית בהרבה.

הכלים אשר מספקת הפיזיקה הסטטיסטית ניתנים ליישום הן עבור מערכות קלאסיות והן עבור מערכות קוונטיות ויחסותיות. כמו כן, בחלק מכלים אלו ניתן לטפל גם במערכות שאינן בהכרח פיזיקליות, בהן מערכות ביולוגיות, כלכליות, ונוספות.

קבורה

קבורה היא הטמנת גופתו של אדם או בעל חיים באדמה. הדבר נעשה על ידי חפירת בור באדמה, הנחת המת בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. לרוב, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת פרטים על הקבור. הקבורה נהוגה בתרבויות רבות.

קרן קיימת לישראל

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

רבי אבין

רבי אבין הוא אמורא ארץ - ישראלי, בדור השלישי, מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן. לפי מחקרו של הרב אהרון הימן, מדובר באמורא המפורסם רבין.

בצעירותו עוד הספיק ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא, והוא מסר הלכות בשמו. אך את עיקר תורתו קנה מפי רבו המובהק רבי יוחנן. אמרותיו של רבי אבין מוזכרות פעמים רבות בתלמוד בבלי, לרוב כ"בעי" (חקירה הלכתית), וכאמורא ארץ ישראלי הוא מוזכר גם פעמים תכופות בתלמוד ירושלמי. לדעת אהרן היימאן בנו הוא האמורא יוסי בר אבין.

רבי אבין הוא היחיד מבין האמוראים שנקראו כשמו - שנקרא כך לא שם ליווי או כינוי, בשונה מהאמוראים האחרים שחיו בבבל, "רבי אבין נגרא" אביו של רב חייא ורב אידי, ומרבין ששמו האמיתי היה "רבי אבין", כמוזכר בתלמוד ירושלמי.

חבירו היה רבי ירמיה (הראשון), (שניהם היו מזקני תלמידיו של רבי יוחנן), שאמר לרבי אבהו שמסיבה זו יש להעדיף את שיקול דעתו שלו עצמו - רבי ירמיה, ושל רבי אבין ורבי מיישא על פני דעתם של רבי אבהו, רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי.

בחורבות הכפר קצרין העתיקה נתגלו ארבע כתובות בארמית, רק אחת מהן שלמה: "רבי אבון משכבו בכבוד". הארכאולוג, דן אורמן, סבור שזו מצבה מקברו של האמורא רבי אבון, (פעמים נקרא ר' אבין ר' אבון).

רפת

רפת היא מכלאה לגידול בקר המשמש בחקלאות לצורכי בשר וחלב. המילה "רפת" משמשת גם לציון מתחם שלם של רפתות הקשורות זו לזו.

שדלנות

שַׁדְלָנוּת (באנגלית: Lobbying) היא פעילות שמטרתה להשפיע ברשויות השלטון, במטרה לגרום לנבחרי ציבור (לרוב חברי פרלמנט) לפעול, לקדם ולהצביע בעד מדיניות או הצעת חוק ששוכר השירות מעוניין בה.

העוסק בשדלנות קרוי שַׁדְלָן (לוֹבִּיסְט). מרבית הלוביסטים פועלים תמורת תשלום, אך חלקם פועלים בהתנדבות מטעמים אידאולוגיים או הומניים. השדולה היא לרוב כלי בידי קבוצות אינטרס לשרת את מטרותיהם. פעמים רבות מדובר בחברות מסחריות, הפועלות לקדם חוקים ותקנות שיפעלו לטובתן, כגון הגבלת תחרות, הפחתת מיסים, צמצום רגולציה או הגברת רגולציה על מתחרים וכיוצא בזה. עם זאת, יש גם שדלנים שפועלים מטעמם של גופים ללא מטרות רווח ועמותות.

יש הטוענים כי אף שלרוב מדובר בפעילות חוקית, יש בכך טעם לפגם והעמקה של אי השוויון, מכיוון שככל שלחברה מסחרית או קבוצה יש יותר אמצעים, כך פתוחות בפניה האפשרויות לשכור שדולה ובכך להיטיב עוד יותר את מצבה. כמו כן נטען כי השדלנות היא בבחינת "פרצה קוראת לגנב" - בניסיונם לשדל את מקבלי ההחלטות הציבוריים עלולים לוביסטים גם לפתות אותם בדרכים בלתי לגיטימיות ואף בלתי חוקיות כגון הצעה למתן שוחד, טובות הנאה או תגמול עקיף אחר (כגון משרה בכירה לאחר סיום כהונת נבחר הציבור, כתבה אוהדת בתקשורת וכו') תמורת תמיכתם. מסיבות אלה נחקקו בחלק ממדינות המערב חוקים שמטרתם לצמצם את הקשר בין הון ושלטון בעזרת הגבלת חופש הגישה של השדולות אל מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.