מעשה שושנה

מעשה שושנה (או ספר שושנה, או פשוט: שושנה) הוא סיפור שהוא אחת משלוש התוספות לספר דניאל, לצד תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן ומעשה בל והתנין.

סיפור המעשה

Papyrus 967
"מעשה שושנה", כתוב ביוונית, בפפירוס 967

במעשה מסופר על שושנה בת חלקיה, שהייתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים, מידידי בעלה ומזקני העם, התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בחצר ביתה וניסו להכריח אותה לשכב איתם, אך היא סירבה. הם איימו עליה שאם לא תתמסר להם הם יעלילו עליה כי שכבה עם נער - עבירת ניאוף שעונשה מוות. שושנה בטחה באלוהים שיעזור לה, ועמדה בסירובה. הזקנים המאוכזבים מימשו את איומם והתלוננו נגדה. במשפט, שני הזקנים העידו עדות שקר, שראו אותה בוגדת בבעלה תחת עץ. היא הורשעה ועמדה להיות מוצאת להורג.

בנקודה זאת, על פי הכתוב, אלוהים שלח את דניאל כדי להציל אותה. דניאל, שהיה עדיין נער, חקר את הזקנים בנפרד והוכיח סתירות בעדויותיהם לגבי סוג העץ שלמרגלותיו בוצעה הבגידה, כביכול. אחד אמר שהבגידה בוצעה תחת עץ אלת המסטיק, ואילו השני טען כי ראה את האשה והנער שוכבים תחת האלון. שושנה זוכתה, הזקנים לבסוף הוצאו להורג, ודניאל נחשב לצדיק גדול בעיני העם מאותו היום.

בעקבות הסיפור

הסיפור שימש הזדמנות לציירים, בעיקר בתקופת הרנסאנס והבארוק, לתאר מצב ארוטי של אישה תמימה ואצילה המתכוננת להתרחץ בתוספת הדרמה של זרים "מכובדים" המנסים לחלל את כבודה. בחלק מהציורים מוצגים שני זקנים שטופי זימה מפתיעים אישה רוחצת ומטרידים אותה מינית ובאחרים מוצגת אישה מתרחצת כביכול לבדה כאשר הצופה אמור להבין שעיניים זרות עוקבות אחריה[1]. בין הציירים הנודעים שציירו את האירוע היו גם פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן אייק, טינטורטו, ארטמיזיה ג'נטילסקי וגווידו רני.

בתחום המוזיקה כתבו אלסנדרו סטראדלה[2] וגאורג פרידריך הנדל[3] אורטוריות על מעשה שושנה.

גלגולי הסיפור

מעשה שושנה הוא אחד התוספות לספר דניאל המופיעים עם ספר דניאל בתרגום השבעים. גרסה יוונית נוספת של מעשה שושנה מופיע בתרגום התנ"ך ליוונית של תיאודוטיון. הגרסה של תיאודוטיון עברה אל הביבליה הנוצרית שברובם היא נכללת בתחילת ספר דניאל. הסיפור נכלל בגרסה הקנונית של התנ"ך הנוצרי עד למאה השלישית והוא כלול בקנון הקתולי, כפרק יג של ספר דניאל, עד היום. בתנ"ך הפרוטסטנטי הסיפור מופיע כספר נפרד תחת השם "ההיסטוריה של שושנה" או "משפטו של דניאל"[4].

מעשה שושנה מופיע, בספר דברי הימים של ירחמיאל בן שלמה, במאה ה-11 או ה-12. כן מופיעה גרסה שונה של הסיפור באחד מכתבי היד של ספר יוסיפון, המתוארך למאה העשירית. היו שטענו ש'מגילת שושן' המוזכר בפירוש הרמב"ן לספר דברים[5][6] מתייחס למעשה שושנה. התייחסות למעשה שושנה מופיע בספר יוחסין השלם של אברהם זכות במאה ה-16[7] וממנו הוא מוזכר בספר שלשלת הקבלה[8].

בשנת 1830 הוציא יצחק פרנקיל את הסיפור בתרגום לעברית[9]. בשנת 1839 פרסם יצחק זיבנברגר את מעשה שושנה בעברית וביידיש עם שאר התוספות לספר דניאל בספרו "חיי טוביה", במסגרת יעדו להביא את הספרים החיצוניים אל הקוראים היהודים[10].

החוקרים חלוקים האם הספר חובר במקורו ביוונית או בעברית. הראיה העיקרית למקור היווני היא שני מקרים של לשון נופל על לשון ביוונית, בשמות של העצים בעדות של המעלילים.

פירושים

אוריגנס כתב שאחאב וצדקיה בן מעשיה היו שני הזקנים שהעלילו על שושנה בת חלקיהו בסיפור המופיע בתוספות לספר דניאל[11]. גם בספר יוחסין כתוב שאולי אחאב וצדקיה היו המעלילים[7]. אברהם כהנא דוחה זאת מכל וכל וטוען שאין קשר בין הסיפורים הללו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רוני קליימן, ציור המתאר שני זקנים המנסים לתקוף מינית אישה בדרכה להתקלח, אתר iwoman, 12 בדצמבר 2004
  2. ^ בשנת 1681
  3. ^ בשנת 1749; מס' 66 ברשימת יצירותיו
  4. ^ הערך על מעשה שושנה באנציקלופדיה היהודית
  5. ^ דברים, כ"א, י"ד
  6. ^ פירוש הרמב"ן
  7. ^ 7.0 7.1 אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, ירושלים, התשכ"ג, מאמר שישי, באתר HebrewBooks
  8. ^ גדליה בן יוסף אבן יחיא, ‏שלשלת הקבלה, ירושלים, תשכ"ב, עמוד רלד, באתר HebrewBooks
  9. ^ יצחק זעקיל פרנקל, ‏כתובים אחרונים, ליפשיץ 1850, עמוד 160, באתר HebrewBooks
  10. ^ חיי טוביה, עמ' 12-13, 65-74
  11. ^ שושנה, אתר דעת
בן סירא

הספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. הספר לא נכלל בקורפוס המקראי אצל היהודים ונחשב כאבוד, ולעומת זאת נשמר בביבליה הנוצרית כחלק מהברית הישנה. עם זאת הספר היה ידוע בקרב יהודים גם בתקופת התלמוד ובמידה מועטה בתחילת ימי הביניים, אך לאחר מכן לא נודע עוד אצל היהודים כספר בפני עצמו, והוא השתמר רק בשפות היוונית והסורית. רק עם התגלות הגניזה הקהירית ומגילות קומראן נתגלו כתבי יד (לא שלמים) של המקור העברי של הספר.

הספר כולל הנחיות מוסריות וקריאה לשמירת התורה, יחד עם המנונים בשבח אבות העולם ובשבח הכהן הגדול, ועוד. בתוכנו הוא מהווה במובנים מסוימים המשך של ספרות החכמה המקראית, אך בשינויים חשובים. לשונו של ספר בן סירא דומה לזו של ספרות החכמה המקראית כדוגמת משלי ואיוב, כמו גם ללשונם של חלק ממזמורי תהילים. עם זאת ניכר בלשונו איחורו לעומת ספרים אלה, ויש בו כמה תופעות המטרימות את לשון חז"ל.

ספר בן סירא דוגל בשיטת שכר ועונש עוד בעולם הזה, ואין בו זכר לעולם הבא או תחיית המתים. בזאת דומה בן סירא לספר מקבים א, אשר מדגיש את ה"תהילה" וה"שם" שמותיר האדם לאחר מותו, ללא רמז לחיים שלאחר המוות. השקפה המזוהה עם השקפת הצדוקים.

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

חזון עזרא

חזון עזרא (עזרא הרביעי) הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לעזרא הסופר. בספר שישה-עשר פרקים. הספר לא נכלל בתנ"ך, נמצא בוולגטה, אך לא בקאנון של אף אחת מהכנסיות הנוצריות.

הספר זכה לכמה וכמה שמות. בוולגטה הוא מכונה עזרא ד' (או עזרא הרביעי), כהמשך לספרי עזרא ונחמיה המקראיים וספר עזרא החיצוני. יש המכנים אותו ספר עזרא השני, אך השם הנפוץ שלו בלעז הוא עזרא הרביעי. בתרגומים אחרים הוא מכונה ספר עזרא הראשון, בתרגומים הסורי והערבי ספר עזרא, אצל איש הדת קלימינס מאלכסנדריה עזרא הנביא, אהרן קמינקא מכנה אותו בשם "ספר חזונות אַסִּר שאלתיאל", ואילו אברהם כהנא מכנה אותו חזון עזרא. יש המכנים אותו, על שום תוכנו, "אפוקליפסה של עזרא".

בנוסחו הלטיני מונה הספר שישה-עשר פרקים, כאשר שני הראשונים בהם ושני האחרונים בהם הם ממקור נוצרי. לכן החליט אברהם כהנא, בתרגומו לעברית, בעקבות קמינקא, להשמיט את ארבעת הפרקים הללו, שמופיעים בתרגום ללטינית שנשתמר. גם במהדורת ליכט נשמטו הפרקים הללו.

תוכנו של הספר אפוקליפטי, והוא מתאר את חזון אחרית הימים.

יצחק זיבנברגר

יצחק בן דוד (דוידוביץ') זִיבֶּנבֶּרגֶר (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: זיבענבערגער, זיבנבערגער; ברוסית: Исаак Зибенбергер; בכתב לטיני: I. D. Siebenberger; (לעיתים: זיבנברג, זיבענבערג); 1797, ורשה – ט' בניסן תרל"ט, 2 באפריל 1879, שם) היה משכיל ורשאי, מתרגם מהספרים החיצוניים לעברית וליידיש ומדקדק עברי.

מצהף קדוס

מצהף קדוס (בכתב געז: መጽሐፍ ቅዱስ (תעתיק מדויק: מֵצְחֵף קָדוּס), עברית: "ספרי הקודש") הוא הכינוי שניתן בקהילת ביתא ישראל לאוסף כתבי הקודש של הקהילה. פרט לתנ"ך נכללים במצהף קדוס חלק מהספרים החיצוניים, ספרי מוסר וספרים שנכתבו על ידי המנהיגים הרוחניים של העדה ומצויים רק בקהילה זו. מצהף קדוס כתובים בגעז, ששימשה לשון קודש הן עבור ביתא ישראל והן עבור הכנסייה האתיופית האורתודוקסית.

מצהף קדוס שונה במבנהו מהמקובל בשאר הקהילות היהודיות, והוא מסודר על פי סדר כרונולוגי. כתבי מצהף קדוס, לצד מסורות שבעל פה שהועברו מדור לדור, היוו מקור לפסיקת ההלכה בעדה. זאת לעומת שאר קהילות ישראל, שבהן המשנה, הגמרא ושאר ספרות חז"ל יצרו את ההלכה. חלק מהציוויים הקיימים בספרות זו, כגון הקרבת הקורבנות, המשיכו להתקיים בקהילת ביתא ישראל כפי שהדבר מופיע בתנ"ך, בניגוד למקובל בשאר עם ישראל.

סוזאן ואלאדון

סוזן ולאדון (23 בספטמבר 1865-7 באפריל 1938) הייתה ציירת צרפתייה. נולדה בתור מרי-קלמנטין ולאדון בבסינס-סור-גרטמפ (Bessines-sur-Gartempe) שבויין עילית, צרפת. ב-1894 ולאדון הייתה לציירת האישה הראשונה שהציגה בסלון Société Nationale des Beaux-Arts ברובע המונמארטר. הייתה גם אימו של הצייר מוריס אוטריו הנושא המרכזי בציוריה הוא פורטרטים נשיים, עירום נשי, טבע דומם ונופים. מעולם לא למדה באקדמיה, ואיננה מזוהה עם זרם או מסורת אמנותית ספציפית.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר היובלים

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות. לפני גילוי זה, נערכו תרגומים שונים של הספר לעברית ממספר שפות אחרות. ואולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) של הספר השתמר בשלמותו.

ספר חנוך א'

ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני.

הספר נקרא על שם חנוך, הדמות המקראית מספר בראשית.

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר יהודית

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל (המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית אם כי הוא נכתב במקור בעברית, והוא אף מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי נעלמו כליל, כמו רוב הספרים שלא נכנסו לקאנון היהודי. ברם, הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מ"הברית הישנה".

ספר עיר הגבירות

ספר עיר הגבירות (בצרפתית: Le Livre de la Cité des Dames, שנת 1405) היה תגובתה של קריסטין דה פיזאן ל"רומן הוורד" מאת ז'אן דה מאון. דה פיזאן כופרת באמונותיו המיזוגיניות של מאון באמצעות יצירת עיר גבירות מטאפורית. היא מגנה על נשים, בכללן, באמצעות איסוף סדרת נשים אשר נודעו במהלך דברי הימים. נשים אלה משוכנות בעיר הגבירות, אשר אינה אלא ספרה של דה פיזאן. בבנות זו את עירה, היא משתמשת בכל אשה נודעת כחומר בניין לא לכותלי העיר ולבתיה לבדם, אלא אף כחומר בניין להגנתה על זכויות האישה. כל אישה הנוספת לעיר נוסכת יתר כוח בטיעונה של דה פיזאן, לפיו ביכולתן של נשים להוות משתתפות פעילות בחברה. היא אף דוגלת בשוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה.

"ספר עיר הגבירות" הוא חלק מכתב יד גדול יותר של דה פיזאן, הידוע בשם "ספר המלכה". דה פיזאן היא האישה הראשונה הידועה שהתפרנסה מכתיבה, דבר שנאלצה אליו לאחר שהתאלמנה בגיל 25 והייתה צריכה לפרנס את שלושת ילדיה. היא הותירה אחריה גוף עבודות של עשרות טקסטים. "ספר המלכה" הוא המפורסם מביניהם, ונכתב עבור המלכה איזבו מבוואריה, וקושט באיורים צבעוניים מרשימים. כתב היד שמור כיום בספריה הבריטית, ונחשב לאחד העבודות הספרותיות החשובות מימי הביניים.

עזרא החיצוני

עזרא החיצוני הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לעזרא הסופר, לצד חזון עזרא. בספר תשעה פרקים. ספר זה נכלל בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, בלבד, אך נדחה כספרות אפוקריפית על ידי היהודים, הקתולים והפרוטסטנטים.

בתרגומי התנ"ך הוא נקרא בשמות שונים: עזרא א', עזרא ב' ואף עזרא ג', כל זאת על פי החשיבות שראו בספר המתרגמים השונים, ועל פי המקום שקבעו לו בביבליה שלהם. אברהם כהנא מכנה את הספר "עזרא החיצוני". הספר נראה כלא שלם, והחוקרים סבורים כי ראשו וסופו חסרים.

הספר נחשב למקור היסטורי חשוב ומהימן, ומאשש את הידע ההיסטורי המועט בדרך כלל על תקופת שיבת ציון. אברהם כהנא ציין במבוא לתרגומו לספר: "לנו, היהודים, חשוב הספר הרבה משום שהוא משמש לנו מקור שני לגבי עזרא־נחמיה להבנת אותה התקופה הנפלאה שבדברי ימינו שיחידה היא לנו ואין עוד חבר לתקופה זו מבחינת התהוותה של היהדות לשם אלפי השנים הבאות לאחר גלות בבל."

צוואת אברהם

צוואת אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את צוואתו האחרונה של אברהם אבינו, אחד משלושת אבות האומה. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודים פרושים או איסיים - כת נזירים שחיה במדבר יהודה. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד אלא בתרגום יווני וחבשי.

הספר אינו כלול באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

שושנה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תאזזה סנבת

תְאְזַזֵה סנְבֶת (געז: ትእዛዘ ሰንበት, "מצוות השבת") הוא ספר הלכה שנכתב לפי המסורת במאה החמש עשרה, על ידי הנזיר אבא צברה, מפוסקי ומחדשי ההלכה הגדולים של קהילת ביתא ישראל, כחלק מפועלו לשימור יהדותה של קהילת ביתא ישראל ואחדותה בתקופה בה הייתה נתונה תחת לחץ הנצרות. עיקר הספר עוסק במסירות לשבת, ומפרט את איסורי השבת ומציג את כוח הגאולה שבשמירתה, תוך שימוש בחומר אגדי על הבריאה, על גן העדן ועל חיי אברהם.

התאזזה סנבת הוא יצירה ייחודית ליהודי אתיופיה, הן מבחינת מקוריותה והן בשל ערכה כיצירה ספרותית, ומהווה את אחד הספרים העתיקים המעטים המעלים על הכתב את התורה שבע"פ שהדריכה את קהילת ביתא ישראל בגלות. ל"תְאְזַזֵה סנבת" נודעת חשיבות רבה ביותר והשפעה גדולה על אורח חייהם של יהודי אתיופיה בגלות. כמרבית ספרי הקודש של קהילת ביתא ישראל כתוב גם התאזזה סנבת בשפת געז.

תוספות לספר דניאל

בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות לספר דניאל שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כחלק מהספרים החיצוניים, למרות שאינן ספר העומד בפני עצמו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.