מעצר

מעצר הוא כליאה המבוצעת על ידי שליחי השלטון, שאיננה מהווה ענישה.

המעצר מתבטא בכליאתו, הזמנית בדרך כלל, או בהגבלת תנועותיו של אדם. המעצר מבוצע על ידי שליחי שלטון, בדרך כלל שוטרים, אך גם בעלי תפקידים אחרים שהוסמכו לכך על ידי החוק. המעצר מבוצע על פי צו של מי שמוסמך על פי החוק להוציא צווים כאלה או ללא צו, בנסיבות בהן החוק מאפשר זאת. המעצר מהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט, לכן, במדינות דמוקרטיות, השימוש בכלי זה מוגבל מאוד, הן בנסיבות בהן הוא מופעל והן באורכו. במדינות טוטליטריות השימוש במעצרים נרחב יותר והוא משמש גם ככלי דיכוי בידי השלטון כנגד מתנגדיו הפוליטיים. המהפכה הצרפתית התחילה עם הרס הבסטיליה, המקום בו נהג השלטון המלוכני האבסולוטי לכלוא ללא משפט וללא שום הסבר נתינים שנעצרו על ידיו.

מעצרים במדינות טוטליטריות

בעבר, בתקופות בהן לא היו או כמעט לא היו זכויות אזרח, פעמים רבות שנעשה שימוש על ידי השליט במעצר לשם ביצור שלטונו, הרחקת מתחרים, פעמים גם מבני משפחתו, ככלי הרתעתי או כגחמה שלטונית. מובן שבמערכות שלטוניות טוטליטריות, בהן לא קיים העיקרון של שלטון החוק, מעצרים מסוג זה לא היו נתונים לביקורת שיפוטית, ולא היה חוק שהסדיר את השהות במעצר, תנאי המעצר, מספר הימים בהם ניתן לשהות במעצר ללא משפט וכדומה. פעמים שהדרך היחידה לצאת ממעצר מסוג זה הייתה מותו של הרודן, או קונסטלציה אחרת שאיפשרה את הוצאתו של העצור לחופשי. מעצרים מסוג זה היוו את הרקע לכתיבתם של לא מעט רומנים היסטוריים, כדוגמת הרוזן ממונטה קריסטו, שגיבורו נעצר מבלי לדעת את סיבת מעצרו ומבלה שנים רבות במעצר מבודד. דוגמה מודרנית לסוג זה של מעצרים ניתן לראות במעצרים ההמוניים שבוצעו על ידי המשטרים הנאצים/פשיסטים והמשטר הסובייטי, במחנות הריכוז בהם נעצרו אזרחים רבים בשל התנגדות למשטר, לשם 'חינוך מחדש', ובדרך כלל על לא עוול בכפם. דוגמה לשימוש במעצר ככלי דיכוי נגד האופוזיציה אפשר לראות עדיין במקומות כמו מיאנמר[1]. בספרו "המשפט" מתאר פרנץ קפקא את הקושי והתסכול המלווים אדם שנעצר על לא עוול בכפו, ובלי יכולת להבין אפילו כיצד עליו להגן על עצמו ומפני מה. ככל שעלה לשיח הפוליטי שיח הזכויות, ועקרון שלטון החוק, השתנתה גם התמונה של המעצרים, ועוצבו הכללים המוכרים לנו היום מתוך חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), המגדיר מתי, איך, כמה זמן ובאילו נסיבות מותר לעצור אדם.

מעצרים במדינות דמוקרטיות

במדינה דמוקרטית, המקיימת את עקרונות שלטון החוק והפרדת רשויות, המעצר מוגבל בעילותיו, באורך תקופתו וקיימת בקרה על התנאים בהם מוחזקים העצורים, כדי למנוע לחצים לא חוקיים על העצורים וסבל מיותר. הכלל הקובע שכל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט, נכון גם לגבי עצורים.

גם בין המדינות הדמוקרטיות השונות יש הבדלים ניכרים בין אורך תקופת המעצר, העילות למעצר ואפילו התנאים בהם מוחזקים העצורים. ככל שחברה מרגישה יותר מאוימת, כך היא מצמצמת את זכויות החשודים ומעצימה את הכלים העומדים לרשות המנגנונים האוכפים את החוקים. השינויים בחקיקה הנוגעת לעצורים בארצות הברית, לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הם המחשה טובה לכך.

המציאות המשתנה של החיים, כולל הופעתם של איומים מסוג חדש, חייבו חקיקה מיוחדת להתמודדות איתם, כולל סוגים חדשים של מעצר, כמו במקרה של מעצר לוחמים בלתי חוקיים[2].

סמכויות המעצר בישראל

סמכויות המעצר בישראל מעוגנות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

מטרות המעצר

Arrestation de Robespierre
ציור המתאר את מעצרו של רובספייר

מטרות המעצר המקובלות במדינות דמוקרטיות הן:

  • מניעת בריחתו מהדין של חשוד בביצוע מעשה עבירה. בין השיקולים השונים הקובעים מתי יעצר חשוד ומתי ישוחרר בערבות, יש השפעה גדולה לעונש הצפוי לחשוד אם יורשע בבית המשפט. בישראל, למשל, "הקצין הממונה" בתחנת משטרה מחויב (אין לו שיקול דעת) להחזיק חשוד במעצר עד להבאתו בפני שופט, אם הוא חשוד בעבירה שדינה מיתה, מאסר עולם או מאסר של חמש-עשרה שנה ומעלה[3].
  • הבטחת זמינותו של חשוד, שאין לו מקום מגורים קבוע, להמשך החקירה וההליכים המשפטיים. גם במקרה זה הגביל המחוקק הישראלי את שיקול הדעת של הקצין הממונה בתחנת משטרה והוא רשאי לשחרר בערבות אדם כזה רק אם הוא נחשד בעבירה מסוג חטא (עבירה קלה יחסית)[4].
  • מניעת ביצוע עבירות על ידי מי שחשוד בכך שיתחיל או ימשיך לבצע עבירות.
  • מניעת שיבוש הליכי חקירה או משפט על ידי תיאום עדויות או השפעה על עדים.
  • מניעת הימלטותו של נאשם מהעונש הצפוי לו בסוף משפטו.
  • הגנה על אדם מפני אחרים או מפני עצמו.
  • לשם השבתו למשמורת חוקית של מי שברח ממאסר או ממעצר חוקיים. גם במקרה זה הגביל המחוקק הישראלי וקבע שקצין משטרה או שופט שלום אינם יכולים לשחרר עצור כזה בערבות, אלא רק להשיבו למשמרתו החוקית[4]. בארצות הברית יש ארגון מיוחד המופקד על משימה זו, שירות המרשלים של ארצות הברית.

סוגי מעצרים

מבחינים בין סוגים שונים של מעצרים, לפי מקור הסמכות לביצוע המעצר.

  • מעצר לפי צו מעצר מבוצע מתוקף סמכותו של חותם הצו, בדרך כלל מוסד שיפוטי או פקיד רם דרג בעל סמכויות מתאימות.
  • מעצר ללא צו המבוצע על ידי שוטר במקרים בהם הוסמך לכך במפורש על ידי החוק. מעצר כזה הוא לפרק זמן קצר, הזמן הדרוש כדי להביא את העציר בפני המוסד השיפוטי המוסמך להאריך את תקופת המעצר.
  • מעצר מנהלי, המופעל בדרך כלל רק בתקופות חירום.
  • מעצר צבאי המבוצע כנגד אנשי צבא, בסדיר או במילואים, על ידי שלטונות הצבא.
  • מעצרים המתבצעים מתוקף חוקים מיוחדים על ידי מי שהוסמך לאכיפת אותם חוקים, כמו: משטרת הפארקים של ארצות הברית, משטרת הגירה, אנשי מכס, משטרה ירוקה, משטרת תיירות ועוד.
  • מעצר אזרחי המבוצע על ידי אזרח מהשורה שהיה עד למעשה פשע. בישראל מעצר אזרחי קרוי עיכוב.
US Immigration and Customs Enforcement arrest
מעצרו של מהגר לא חוקי בארצות הברית

מקום המעצר

לאחר מעצרו של אדם, מי שעצרו אותו או הורו על מעצרו, קובעים את מקום שהותו בעת מעצרו ואלה האפשרויות המקובלות:

יש בתי מעצר שיצאו להם מוניטין מסיבות שונות, כך הבסטיליה הצרפתית, לוביאנקה הסובייטית, מחנה המעצר בעתלית ועוד.

תנאי המעצר

Dzjalame 077
בית המעצר "קישון" (ג'למה)

המעצר לא נועד להעניש (במדינות דמוקרטיות), לכן המגבלות המוטלות על העצורים אמורות להיות ענייניות ולא פוגעניות. יש ארצות בהן העצורים רשאיים, על חשבונם, להזמין ארוחות ממסעדות. מגבלות תקציביות של מי שמנהל את מתקן המעצר, גורמות לכך שתנאי המעצר אינם נעימים כלל ולעיתים החזקת חשודים במעצר יכולה לשמש כאמצעי לחץ כדי לקבל הודאה באשמה. עצורים זכאים לקבל ארוחות סבירות ואפילו כמות מסוימת של סיגריות, אך מנהלי מתקן המעצר לא מספקים סמים משכרים ואותם עצירים המכורים לסמים עלולים לסבול מתסמיני גמילה בגלל חוסר יכולתם להשיג את הסמים בבית המעצר.

החוק הישראלי מצווה להחזיק את העצורים בתנאים שלא תהיה בהם פגיעה בכבודם או בבריאותם. החוק מציין במפורש שיש ליצור תנאים בהם תתאפשר השמירה על הניקיון האישי וקבלת טיפול רפואי לפי קביעות של רופא. כל עצור אמור לקבל מיטה, מזרן ושמיכה אישית ולקבל מזון בכמות ובהרכב מתאים לשמירת בריאותו. בחוק מוזכרים גם תנאי תאורה ואיוורור מתאימים והליכה יומית באוויר הפתוח, אם התנאים מאפשרים זאת.

עצור יהיה זכאי לקבל אורחים, לקיים קשרים טלפוניים וקשרי דואר, אך זכויות אלה מותנות לגבי עצורים שעדיין לא הוגש נגדם כתב אישום באישור הממונים על החקירה, כדי שלא תיפגע החקירה.

במקומות המעצר יש חובה לפרסם את עיקרי הזכויות והחובות של העצורים[5].

קושי מיוחד ניצב בפני המשטרה כאשר נעצרים מספר חשודים שיש למנוע התרועעות ביניהם, כדי שלא יוכלו לתאם גרסאות לפני חקירתם. במקרים כאלה נאלצים לעיתים להסיע את העצורים למקומות מעצר מרוחקים יותר. על ההפרדה צריכים לשמור גם כשמביאים את החשודים להארכת מעצר בפני שופט. יש עצורים שעלולים לפגוע בעצורים אחרים בגלל סכסוכים מהעבר או כדי למנוע מהם מסירת עדות במשטרה וגם במקרים אלה מוטל על המשטרה ליצור הפרדה מתאימה. הפרדה נוספת עושים בין עצורים מבוגרים ובין עצורים צעירים, בהתאם לגיל ההפרדה המקובל במדינות השונות.

מעצר של קטינים

במדינות רבות, כולל ישראל, החקיקה מפלה לטובה את הקטינים ואף קובעת רף תחתון שמתחתיו אין מבצעים מעצרים. באותם מקרים, בהם החוק מתיר ביצוע מעצר של קטין, מוטלים סייגי נוספים בנוגע לדרך ביצוע המעצר, מטרתו, אורכו, מקום המעצר ותנאיו[6].

סיום המעצר

Yamam10 ST 210306
מעצרם של שוהים בלתי חוקיים, שנסעו ברכב, שנמצא בתוכו מטען חבלה

בסיום תקופת המעצר הקצובה ייתכנו התרחישים הבאים:

  • העצור ישוחרר ללא שום תנאים ומגבלות.
  • העצור ישוחרר בערבות עצמית, עם או בלי מגבלות.
  • העצור ישוחרר בערבות עצמית וצד ג', עם או בלי מגבלות נוספות (הפקדת דרכון, הימנעות מלפגוש אנשים מסוימים).
  • יוארך מעצר החשוד לפרק זמן נוסף.
  • יוגש כתב אישום והתביעה תבקש שחרור בערבות עם תנאים מגבילים או בלעדיהם.
  • החשוד ישוחרר בערבות לאחר הפקדת ערבון, שלו או של ערב.
  • יוגש כתב אישום והתביעה תבקש מעצר עד סוף ההליכים.
  • הסתיימו הליכי המשפט, הנאשם נידון למאסר ובכך מסתיים המעצר.
  • הסתיימו הליכי המשפט, הנאשם לא נידון למאסר והוא משוחרר ממעצרו.

הימלטות ממעצר

הימלטות ממעצר היא בעצמה עבירה על החוק ויש עליה עונש מאסר. חשודים בפשעים שונים בורחים לעיתים אל מחוץ לגבולות המדינה בה ביצעו את פשעם, לכן מדינות שונות חותמות על הסכמי הסגרה ונעזרות בשירותי האינטרפול לשם מעצר חשודים נמלטים והסגרתם למדינה המבקשת להביאם לדין.

במקרים בהם אין הסכמי הסגרה בין המדינה אליה ברח החשוד (חשודים משתדלים לברוח למדינה שאין לה הסכם הסגרה עם המדינה בה ביצעו את פשעם) ובין המדינה בה בוצע הפשע, אך המדינה בה נמצא הפושע רוצה להסגירו, ננקטים לעיתים הליכי גירוש אל המדינה המבקשת את החשוד או אל המדינה ממנה הגיע החשוד למדינה המגרשת.

מעצר מנהלי

מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט, לרוב מסיבות ביטחוניות. מעצרים הנעשים במדינות דיקטטוריות כנגד מתנגדי השלטון ללא משפט לרוב אינם נחשבים מעצרים מנהליים. מעצר מנהלי מוגדר בחוק ברבות מהמדינות הדמוקרטיות, אולם בדרך כלל לא נעשה בו שימוש. ארגוני זכויות אדם רואים בו פגיעה בזכויות האדם, בין היתר מכיוון שאמנת ז'נבה הרביעית - "טיפול באזרחים בזמן מלחמה" מציינת את המעצר המינהלי כדבר שנוגד את זכויות האזרח. על השימוש במעצר מינהלי בישראל במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני ניטש ויכוח, והנושא עלה פעמים רבות לדיונים בעצרת האו"ם נוכח השימוש החוזר בו במדינות שונות כדרום אפריקה ומדינות ערב.

לקריאה נוספת

  • רינת קיטאי סנג'רו, המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין, הוצאת נבו, 2011

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות, מיאנמר: הוארך מעצר מנהיגת האופוזיציה, באתר nrg‏, 27 במאי 2008
  2. ^ העליון אישר חוק המאפשר מעצר מינהלי של "לוחמים בלתי חוקיים", באתר ynet
  3. ^ רבעון קרימינולוגיה משפט פלילי ומשטרה, כרך א', מס' 4, חורף תשל"ג, מאמר של פרופסור דוד ליבאי על מעצר ושחרור בתחנת משטרה, עמוד 355
  4. ^ 4.0 4.1 רבעון קרימינולוגיה משפט פלילי ומשטרה, כרך א', מס' 4, חורף תשל"ג, מאמר של פרופסור דוד ליבאי על מעצר ושחרור בתחנת משטרה, עמוד 356
  5. ^ חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996
  6. ^ חוק הנוער
בית סוהר

בית סוהר (מכונה גם בית כלא, כלא ובית אסורים) הוא לרוב מבנה מבוצר ושמור, שבו אנשים מוחזקים בכפייה ונשללות מהם חרויות שונות. בתי סוהר מוקמים בהוראת ממשלות כחלק ממערכת המשפט, לשם ריצוי עונש מאסר, בדרך כלל כזה שהוטל על ידי בית המשפט, בהתאם להוראות הממשלה על פי היתרי החוק.

בנוסף לבתי סוהר, כליאה מתקיימת גם בבתי מעצר, שבהם מוחזקים חשודים בביצוע פשעים שטרם הורשעו בדיון פלילי, ובמחנות שבויים, שבהם מוחזקים שבויי מלחמה.

המהפכה הגרמנית

המהפכה הגרמנית או מהפכת נובמבר הייתה סדרת מרידות ועימותים פוליטיים שהתחוללו בגרמניה מנובמבר 1918 ועד אוגוסט 1919, והביאו להתפטרותו של וילהלם השני, פירוק הקיסרות הגרמנית וכינון רפובליקת ויימאר. המהפכה הגרמנית הייתה אחת ממספר מהפכות שהתחוללו באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1917-‏1923.

מהפכת נובמבר פרצה כאשר התברר לציבוריות הגרמנית כי תבוסתה הצבאית של גרמניה במלחמת העולם הראשונה בלתי נמנעת. במהפכה הגרמנית השתתפו מהפכנים והוגי דעות מזרמים שונים, כמו רוזה לוקסמבורג, וילהלם פיק וקרל ליבקנכט. בשונה ממהפכת פברואר באימפריה הרוסית, במהלכה מועצות פועלים דומות לסובייטים תפסו את השלטון ברחבי המדינה, המהפכה הגרמנית לא הונהגה על ידי מפלגה אחת; כמו כן, בשונה מהמהפכה הבולשביקית ברוסיה, ניסיונות הקומוניסטים להרחיב את המהפכה נגד המונרכיה ולהפוך אותה למהפכה כללית נגד השיטה הקפיטליסטית במדינה - נכשלו בסופו של דבר, גם אם בשלבים מסוימים נראה היה כי הצלחתם אפשרית.

המהפכה החלה במרד המלחים בקיל, כאשר בעקבות מעצר מלחים שסירבו להשתתף בתקיפה של הצי נגד בעלות הברית, יצאו המונים במחאה נגד מעצרם וב-4 בנובמבר 1918 השתלטו על העיר. ידיעות על המהפכה התפשטו ברחבי צפון גרמניה וב-6 בנובמבר 1918 כבר הייתה המבורג בידי המהפכנים. ב-7 בנובמבר 1918 היו גם הנובר, בראונשווייג וקלן בידי המהפכנים. בלילה שבין 7-8 בנובמבר השתלטו מהפכנים בראשות קורט אייזנר על מינכן והכריזו על הקמת רפובליקה בבוואריה. ביממה שלאחר מכן השתלטו מהפכנים על כמעט כל ערי גרמניה העיקריות, למעט ברלין, ברסלאו וקניגסברג. ב-9 בנובמבר 1918 התפטר הקיסר ונמלט להולנד.

הסכם הסגרה

הסכם הסגרה הוא הליך לשיתוף פעולה בין מדינות במסגרת הלוחמה בפשע, בו מבקשות מדינות שונות את הסגרתו של אדם אשר נחשד או הורשע בפלילים באותן המדינות, אך ברח לתחומי מדינה אחרת. כפי שנהוג ביחסים בין מדינות, הליך ההסגרה מוסדר באמנה בין המדינות.

הפריצה לכלא עכו

הפריצה לכלא עכו הייתה פעולה של ארגון האצ"ל, שנערכה ב־4 במאי 1947, במהלכה נפרצה חומת כלא עכו ונמלטו אסירים רבים שהיו כלואים בו, בהם 27 אסירי אצ"ל ולח"י ו-180 אסירים ערבים.

זקסנהאוזן

מחנה הריכוז זקסנהאוזן (בגרמנית: KZ Sachsenhausen) היה מחנה הריכוז הראשי לאזור ברלין בתקופת המשטר הנאצי. הוא הוקם ברובע זקסנהאוזן של העיר אורניינבורג, פרבר צפוני של ברלין, כאחד משלושה מחנות ריכוז שהוקמו באותה עת בגרמניה למתנגדי המשטר הנאצי (לצד דכאו ובוכנוואלד). המחנה פעל כמחנה ריכוז נאצי בין השנים 1936–1945, ועל פי הערכות הומתו במחנה קרוב למאה אלף איש מתוך כמאתיים אלף אסירים שנכלאו בו.

לאחר המלחמה שימש זקסנהאוזן במשך שנים אחדות כמחנה מעצר סובייטי.

חיל המשטרה הצבאית

חיל המשטרה הצבאית (בר"ת: חָמָ"ץ) הוא חיל בצה"ל שייעודו לשמש הסמכות המקצועית הראשית בתחומי אכיפת התעבורה והמשמעת, הכליאה, החקירות והבידוק הביטחוני במעברים. החיל כפוף לאגף כוח האדם של צה"ל. החיל מוביל את תחומי אכיפת החוק והסדר בצה"ל ופועל בשיתוף המפקדים ובהתאמה לצורכי הצבא לשם חיזוק חוסנו המוסרי ושמירת איכות חיי המשרתים בו. יחידות החיל פועלות בכל אחד מהפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום) וכן בפיקוד העורף ובבסיס המטה הכללי. מפקדת מצ"ח פועלת תחת פיקוד הקמצ"ר. היא מפעילה כמה יחידות משנה ופרוסה לכל אורכה של מדינת ישראל. לצד המערך הסדיר, מפעיל החיל מערך של כוחות מילואים.

בראש המשטרה הצבאית עומד קצין חיל המשטרה הצבאית הראשי (הקַמְצָ"ר) בדרגת תת-אלוף. הקמצ"ר הנוכחי (ה-22) הוא תת-אלוף יאיר ברקת. לצדו פועלת מפקדת החיל (מקמצ"ר) המרוכזת כיום ברובה במחנה דורי (מחנה תל השומר). החיל בולט, בין היתר, בשיתוף נשים בכלל התפקידים והיה הראשון ששיתף נשים בפעילות מבצעית.

המשטרה הצבאית אחראית למספר תחומים:

אכיפת משמעת חיילי צה"ל.

איתור ומעצר עריקים ומשתמטי גיוס.

אכיפת תקנות התעבורה ופקודות הצבא הקשורות לכלי רכב צבאיים.

חקירה וטיפול בעבירות פליליות ותאונות דרכים בעלות זיקה צבאית.

החזקת כלואי צה"ל במשמורת חוקית והפעלת מתקני מעצר לפלסטינים.

בידוק ביטחוני במעברי קו התפר (מאז 2004).

בזמן חירום - משתנה תפקיד החיל על מנת לסייע במאמץ המלחמתי. במידה והמלחמה מתרחשת בתוך גבולות המדינה אז החיל לוקח חלק בלחימה ובמעצרים בקרב.לשם עמידה במשימותיו, מפעיל החיל מערך מודיעין מפותח.

טמפלרים (תנועה)

טמפלרים הם חברי ארגון המקדש (בגרמנית: Tempelgesellschaft - טמפלגזלשאפט), תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בוירטמברג שבדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. חברי התנועה פרשו מהכנסייה האוונגלית (לותרנית) של ממלכת וירטמברג. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת הביאה השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, בירושלים, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו חברים מן הקהילות הטמפלריות בארץ ישראל לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ואף הצטרפו למפלגה הנאצית. כמו כן התגייסו חלק מבני הקהילה הטמפלרית לוורמאכט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. המושבות החקלאיות שרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, הפכו למחנות הסגר. המעצר נבע מחשש שיהוו גיס חמישי. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה.

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית, ואחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים גורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה. עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה בבעלות מדינת ישראל ובניהול מינהל מקרקעי ישראל. רכושם של הטמפלרים, לרבות המקרקעין רב הערך של מושבותיהם, הועברו לניהול האפוטרופוס על נכסי נפקדים.

כחלק מהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה בשנת 1952 הוסכם עקרונית גם על פיצוי שתשלם ישראל לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל. תהליך המשא ומתן על גובה הפיצויים והעברת הפיצויים לטמפלרים ארך כעשר שנים. עד שנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מארק גרמני (שהיו כשלושה עשר מיליון דולר) כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם, סכום שהיה כ-10% מהסכום אותו תבעו הטמפלרים.

כלא עכו

כלא עכו הוא בית סוהר שפעל מעל הקומה הראשונה של המצודה ההוספיטלרית שבעכו העתיקה בתקופת השלטון העות'מאני ובתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופה העות'מאנית שימש המקום כארמון וכמרכז שלטוני, ובתקופת השלטון הבריטי תפקד ככלא מנדטורי בו היה גרדום. מתחם הכלא היה מבוצר ונחשב לשמור ומוגן היטב, בין השאר בזכות חומתו העבה והחפיר העמוק שמקיף אותו ממזרח ומצפון, ומי הים התיכון ממערב. מדרום גובל המבנה בסמטאות העיר עכו העתיקה.

מאסר

מאסר הוא עונש שבית משפט רשאי לגזור על אדם שהורשע בעבירה פלילית על פי חוק. מהותו של העונש היא בשלילת חירותו של האדם וזכויות אחרות. האסיר נכלא בדרך כלל בבית סוהר למשך תקופת המאסר, אם כי לעיתים משמש לכך בית מעצר או מתקן כליאה אחר.

מחנה המעצר בלטרון

מחנה המעצר בלטרון היה מחנה מעצר שהוקם בלטרון על ידי שלטונות המנדט הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה ואשר שימש לכליאת שבויי מלחמה גרמניים ואיטלקים וכן לכליאת אלפי תושבים של ארץ ישראל, יהודים וערבים.

בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות הקשים שהתנהלו במקום במלחמת העצמאות.

מן המחנה נותר רק מבנה בטון אחד, ששימש כעמדת השער למחנה, מזרחית לקיבוץ נחשון וצפונית לכביש 3.

מחנה המעצר בעתלית

מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות, וכן כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940, ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מחנות המעצר בקפריסין

מחנות המעצר בקפריסין היו מחנות שהוקמו בקפריסין על ידי ממשלת בריטניה החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949, לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.

מעצר בית

מעצר בית הוא הוראה חוקית של שופט המשחרר אדם ממעצר בתנאי של אי יציאה ממקום מסוים. נועד להשיג את המטרה של המעצר, תוך שמירה על פגיעה מינימלית בחשוד או בנאשם, שטרם הוכחה אשמתו.

מעצר מנהלי

מעצר מִנהלי הוא השמת אדם בתנאי כלא ללא משפט, וללא אישום. המעצר לא נועד לצורך חקירה או משפט ולא לצורך הגנה על העצור. מעצר מנהלי נעשה לרוב מטעמי ביטחון, בטענה כי העצור עלול לסכן את ביטחון המדינה. מעצר מנהלי מוגדר בחוק בחלק מהמדינות הדמוקרטיות, אולם בדרך כלל לא נעשה בו שימוש וארגוני זכויות אדם מבקרים אותו תכופות בשל הפגיעה בזכות להליך משפטי הוגן ובשל הסכנה לניצולו לרעה.

על השימוש במעצר מנהלי בישראל במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני ניטש ויכוח, והנושא עלה פעמים רבות לדיונים בעצרת האו"ם נוכח השימוש החוזר בו במדינות שונות כדרום אפריקה ומדינות ערב. לאחר פיגועי 11 בספטמבר נחקק בארצות הברית חוק הפטריוט המאפשר מעצר מנהלי של מי שמעורב בפעילות טרור או הלבנת כספים.

משטרה

משטרה היא ארגון שכפוף לרשות המבצעת, האחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי.

כדי שתוכל לפעול ביעילות ובדחיפות המתבקשת ממטלותיה, המשטרה מאורגנת כארגון צבאי למחצה, בעל היררכיה ומשמעת פנימית. תקנות המשטרה מחייבות את השוטרים, ועבירה עליהן היא עבירה משמעתית.

בעוד הצבא עוסק בהגנה על אזרחי המדינה מפני אויבים חיצוניים, המשטרה ממונה על ביטחונם של האזרחים מפני עבירות המתבצעות בתוך תחומי המדינה או העיר (כשמדובר במשטרה עירונית) בקרב אזרחי אותה המדינה.

צו מעצר

צו מעצר הוא הוראה כתובה וחתומה בידי שופט, שמורה למשטרה לעצור אדם שלדעת מבקש הצו, יש חשד סביר או ראיות לכאורה לכך שהוא ביצע עבירה פלילית.

שירות בתי הסוהר

שירות בתי הסוהר (בראשי תיבות: שַׁבָּ"ס) הוא רשות הכליאה הלאומית במדינת ישראל. השירות מפעיל 32 מתקני כליאה בישראל. מטה שירות בתי הסוהר שוכן ברמלה, בסמוך לכלא איילון.

בראש שירות בתי הסוהר עומד נציב בתי הסוהר, קצין בדרגת רב-גונדר, הכפוף לשר לביטחון פנים. ממלא מקום נציב בתי הסוהר הנוכחי הוא גונדר אשר וקנין.

תחנת משטרה

תחנת משטרה היא מטה משטרה מקומי המופקד על פעילות המשטרה באזור מוגדר. בתחנת משטרה מרוכזת פעילות השוטרים וממוקמים המשרדים והמתקנים הדרושים לשם כך.

מרכיבים עיקריים של תחנת משטרה בישראל:

עמדת היומנאי ממוקמת בכניסה לתחנת המשטרה, כנקודת גישה ומיון ראשונית עבור הפונים לבקשת שירותי התחנה. העמדה ממוקמת בקרבת תאי המעצר ובחלק מהתחנות היומנאי ממונה על הנעשה בהם.

משרדי התחנה המשמשים את יחידות הסיור, החקירות, המודיעין והמנהלה.

תאי מעצר משמשים למעצרם של חשודים ושל מי שהוצאו נגדם צווי מעצר.

מתקנים לציוד התחנה, כגון נשקייה, חניון למכוניות המשטרה, חדר מוצגים, אולם תדרוך, חדר אוכל או מזנון וכדומה.תחנות המשטרה מוגבלות בכוח האדם העומד לרשותן ובמשאבים שלהן. הן תחת פיקוד של יחידות גדולות יותר (מרחבים, נפות, מחוזות - תלוי בצורת הארגון של משטרת ישראל באותה תקופה) ומקבלות ממטות המרחבים שירותים, שהן אינן מסוגלות לספק, כמו מעבדת זיהוי פלילי, יחסי ציבור, טיפול בכלי רכב, פרשים, כלבנים וכדומה.

בהיותן סמל מובהק של השלטון, משמשות תחנות משטרה לעיתים יעד לפיגועי טרור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.