מעמד שלשתן

מעמד שלשתן הוא מושג בהלכה המגדיר קניין מיוחד שמעביר את שעבוד ההלוואה מהמלווה לאדם שלישי. קניין זה הוא תקנת חכמים, ונעשה בכך ששלושת האנשים שוהים במקום בשעת ההלוואה ומסכימים לכך.

ייחודיות הקניין

יחודיותו של הקניין מתבטאת בכך, שלמעשה מהתורה אין דרך להעביר הלוואה מהמלווה לאדם אחר, שכן הלוואה היא דבר שאין בו ממש ולא ניתן למוכרה, שכן הכסף עצמו אינו בעין, ושעבוד הגוף בו הלווה למלווה הוא דבר רוחני שלא ניתן להעבירו על ידי קניין.

לכן, האופן היחיד למכור הלוואה (מלבד "מעמד שלשתן") הוא על ידי שטר, אך גם אז המכירה אינה מושלמת, שכן היא חלה רק על שעבוד הנכסים, וזאת על פי הכלל "נכסוהי של איניש אינון עריבין ביה", כלומר נכסיו של הלווה ערבים ומשועבדים כדי לגבות מהם את אשר בעליהם - המלווה - לווה, ומכיוון שזו היא זכות ממשית, שהיא דיני השעבוד על נכסי הלווה, ניתן למכור זכות זו. אם כי לקניין זה יש חיסרון משמעותי, מכיוון שאז נמצא שהמכירה חלה רק על שעבוד הנכסים שהיא תוצאה של שעבוד הגוף, וניתן להפקיעה, בכך שהמלווה ימחול ללווה את ההלוואה, וממילא יפקע שעבוד הנכסים שהוא תוצאה משעבוד הגוף, ובמקרה כזה לא יוכל הקונה לגבות את ההלוואה.

מסיבה זו, לקניין מעמד שלשתן כח ייחודי, שכן על ידי קניין זה מועבר השעבוד מהלווה לקונה ההלוואה, באופן מוחלט.

אופן חלות הקניין

במסכת גיטין[1] דנה הגמרא באופן חלות הקניין. האמורא אמימר צידד לומר שהקניין הוא קניין מהתורה, וחל בכך שכבר בשעת הלוואה דעתו של הלווה היא להשתעבד לא רק למלווה עצמו, אלא גם לכל מי שההלוואה תמכר לו בסופו של דבר. אך רב אשי דחה הצעה זו, מכיוון שלפי זה אם קונה ההלוואה הוא אדם שעדיין לא היה קיים בעולם בשעת מעשה ההלוואה ונולד לאחריה, במקרה כזה לא יתאפשר למכור לו את ההלוואה, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע כי לא ניתן להקנות לדבר שלא בא לעולם, ואפילו לפי שיטתו של רבי מאיר כי ניתן להקנות דבר שלא בא לעולם, זהו דווקא כאשר הדבר הנקנה אינו בעולם, אך לא כאשר הקונה עצמו אינו בעולם. ומכיוון שמקובל כי קניין זה תקף גם לנולדים, לא ניתן לומר שזהו טעם הקניין.

רב אשי עצמו נימק את הקניין, שהלווה מסכים בשעת הקניין, להשתעבד לקונה במקום למלווה עצמו, מכיוון שבכך נעשית המלווה הלוואה מחודשת, ובעוד שקיימת אי נעימות מסוימת לדחות שוב ושוב את פירעון ההלוואה לאותו מלווה עצמו, נוח יותר לדחות את ההלוואה שוב כאשר המלווה הוא אדם אחר, ולכן הוא מסכים וגומר בדעתו להשתעבד לקונה ולשלם את החוב לקונה ההלוואה במקום למלווה. על כך הקשה האמורא הונא בנו של רב נחמיה, שלפי טעם זה, נמצא כי ההלכה של רב אינה שווה בכל אדם, ואם הקונה יהיה אדם קשוח כאנשי משפחת בר אלישיב, שדרכם היה לכפות את הלווה ולהכריחו לשלם בכוח, במקרה כזה לא יחול קניין מעמד שלשתן.

מכיוון שלא נמצאה כל אפשרות שחלות הקניין היא מהתורה, אמר מר זוטרא כי מההכרח להגיע למסקנא כי מדובר בתקנת חכמים. התוספות מסביר כי התקנה נועדה לנוחות המלווה והלווה, שלא יוצרכו לטרוח לעשות קניינים, ובכך ששלושתם נמצאים במקום ההלוואה ומסכימים לכך, עברה שעבוד ההלוואה במקום מהלווה למלווה עצמו, לאדם השלישי.

הרשב"א כותב בתשובותיו[2] כי סיבת התקנה היא, לטובתו של הלווה, שכן לולי היה קיים קניין זה, לא היה יכול המלווה ליהנות מכספו עד תום זמן ההלוואה ועד התשלום הסופי של ההלוואה, ולכן הדבר גורם לאנשים להימנע מלהלוות, דבר שגורם נזק לאנשים שזקוקים ללוות, שלא ימצאו מהיכן ללוות. ומכיוון שהתקנה נתקנה על ידי חכמי ישראל לצורכי הלווה כאשר הוא משתייך לעם ישראל, כמובן שהקניין אינו תקף כאשר הלווה הוא אדם שאינו יהודי.

את דבריו מוכיח הרשב"א בכך שחכמי הגמרא, כאשר הם מצדדים למצוא טעמים שונים מדוע הקניין חל, הם תולים זאת בפעולות מצד הלווה, ולא מצד המלווה, ומכאן שמדובר בקניין שנעשה לטובת הלווה והוא הוא אשר חפץ בו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ג, עמוד ב'
  2. ^ ח"ב סימן שע"ז.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

בר אלישיב

בר אלישיב היא משפחה מכובדת ועשירה שידוע עליה מהדור הרביעי של תקופת האמוראים. מוזכרת בתלמוד כסמל לעשירות.

מעשה קניין

במשפט העברי, מעשה קניין הוא מעשה ההופך אדם לבעלים של נכס או חפץ. מפרשי התלמוד נחלקו באשר לאופיה המשפטי של פעולה זו; האם המעשה עצמו הוא הגורם שהופך את האדם לבעליו של החפץ וזה מה שמחיל למעשה את הבעלות, או שהמעשה אינו אלא סימן לכך שהמקנה והקונה אכן גמרו בדעתם באופן סופי על העברת הבעלות מרשות המוכר לרשות הקונה, ומה שמחיל את הבעלות הוא גמירות הדעת.

רב אחא ברדלא

רב אחא ברדלא הוא אמורא בבלי בן הדור השני (המאה ה-3), תלמידו של רב. כל אזכוריו בתלמוד הם בהקשר של הדרכות שאמר לו רבו: מותר לישון מחוץ לסוכה כאשר זבובונים מפריעים לשינה בה. הכותש מלח ביום טוב יעשה זאת באופן שונה מהרגיל, על ידי הטיית המדוכה. רב הפקיד בידו כמות מועטת של כרכום והדגים באמצעותה את דין מעמד שלשתן.אין בתלמוד מאמרים ממנו עצמו ואין כל מידע על משפחתו.

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתא • מעמד שלשתן • סילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.