מעמד הר סיני

מַעֲמַד הַר סִינָי הוא אירוע מקראי מכונן, בו אלוהים התגלה לבני ישראל בהר סיני וכרת עימם ברית על בחירתו בהם לעמו, ונתינת ארצו להם. וכנגד זאת, התחייבו עם ישראל לשמור את מצוות התורה שנצטוו במעמד זה, ובראשן עשרת הדיברות אותם שמעו מפי האלוהים בעצמו. בתום המעמד עלה משה להר סיני למשך ארבעים יום, ובסיומם ירד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד. מעמד הר סיני נחשב לאירוע התגלות עילאי ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

MountSinai1723
מעמד הר סיני, תחריט מ-1723.

מהלך האירוע במקרא

Gérôme, Jean-Léon - Moses on Mount Sinai Jean-Léon Gérôme -1895-1900
משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19.

בהמשך ליציאת מצרים, בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני. שם, באמצעות תיווכו של משה, התקיים דו-שיח בין אלוהים לבין העם ואשר בעקבותיו אמר ה' למשה כי הוא עומד להתגלות בפני העם על מנת שיאמינו שה' מדבר אל משה ומוסר דרכו את התורה אליהם.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם..."

עם ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ובהינזרות מיחסי אישות. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו, לבל ימותו.

ע"פ המסופר בפרשת בא, מספר היוצאים ממצרים כשש-מאות אלף גברים מגיל 20: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות, י"ב, ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה מעמד מעורר אימים: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר הולך וחזק, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדיברות בדיבור אלוהי: "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹוהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:"[1]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתה חרדה ופחד. לאחר שמיעת עשרת הדיברות, שבמהלכן ראו העם את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו[2]. כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[3]. משה קיבל את דבריהם, וניגש אל הר סיני הלוט בערפל, כדי לשמוע את המשך המצוות שעליהן נכרתת הברית עם ישראל, ולמסור אותן לישראל כדי לקבל את הסכמתם לכריתת הברית[4].

בסוף פרשת משפטים מתואר[5] טקס כריתת הברית בין ישראל לה'. משה יורד מהר סיני ומציג בפניהם את המצוות שצווה אותו ה' בהיותו בהר סיני, על מנת לקבל את הסכמת העם לכריתת הברית עם ה' על המצוות הללו. העם עונים: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות פרק כ"ד, פסוק ג'). משה כותב את המצוות על ספר שנקרא 'ספר הברית'. למחרת בונה משה מזבח, מציב שתים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר, ומעלה קרבנות עולה ושלמים של פרים על המזבח. משה זורק חצי מדם הקרבנות על המזבח, וחצי שני הוא מאחסן באגנות (כלי קיבול). הוא מקריא לעם את 'ספר הברית' שבו המצוות שצווהו ה' בהיותו בהר סיני, והעם נענה שב ואומר "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות פרק כ"ד, פסוק ז'). לבסוף משה זורק את הדם אותו הוא מכנה כ"דם הברית" על העם. בסיום הטקס קרבים זקני ישראל ונדב ואביהוא עם משה להר משתחווים שם, ואוכלים מבשר הקרבנות. התורה מתארת שהם 'ראו' את אלוהי ישראל בהיותם שם, בתיאור הסתום: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".

על פי שמות (כ', י"ז) מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם ('לנסות', מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חווייתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹוהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."
על פי דברים (ד', ט'-י"ג) מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים". עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית, "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל." נלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עולה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, לאחר שהוא נראה כמתעכב ולא ברור לעם מה סופו, חושש העם שמא משה מת ומבקש מאהרן הכהן תחליף למשה, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:"[6] ואכן אהרון נענה להם ומבקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות, והוא יוצק ממנו עגל זהב, אשר העם עובד לו בפולחן ובריקודים.

מהות האירוע

לפי המסורת היהודית, מעמד הר סיני הוא אירוע בו כרתו עם ישראל ברית עם ה', וקיבלו עליהם את התורה ואת המצוות. כריתת הברית נעשתה בהר סיני, בתחילתה נמסרו מפי האלוהים עשרת הדיברות לבני ישראל, ובהמשך קיבל משה בהר סיני מצוות נוספות ומסר אותן לעם ישראל במעמד כריתת הברית. המעמד השני בו נכרתה ברית נוספת בין ה' לישראל על כלל מצוות התורה, גם כאלו שנוספו לעם ישראל לאחר מעמד הר סיני, הוא מעמד הר גריזים והר עיבל שהתרחש בעת כניסת ישראל לארץ בראשית תקופת ההתנחלות בהובלת יהושע בן נון.

מאחר שמעמד הר סיני הוא למעשה כריתת ברית בין ה' לישראל, שנעשתה בהסכמת שני הצדדים, על כן הלוחות עליהם כתובים עשרת הדיברות, מכונים גם לוחות הברית.

על פי חז"ל ניתנו רק שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, אולם מפני החשש של העם פן ימות, שאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה[7]:

וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[8], מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נרמז כחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[9]. לפי פירוש נוסף המאורע מזכיר לידה, שהקב"ה הוא כאב לעם ישראל. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[10], אף שזו סירבה לקבל את התורה[11]. מאורע זה בעל משמעות גם לבעלי החיים ואף לצמחים.

האירוע בחז"ל מתואר באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[12]. פירוש זה נשען על הפסוק משיר השירים "נפשי יצאה בדברו".

מובא בחז"ל[13] שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר בחז"ל, הטיל הנחש כאשר הסית לחטא עץ הדעת.

ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. בתורה אכן מתואר שיתרו ייעץ למשה לגבי דרך התנהלות עם בני ישראל, לאחר מכן שב למקומו.

מועד ההתרחשות

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות, י"ט, א'). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה היהודית - שכן ניסן הוא החודש הראשון, אייר השני וכך הלאה). המילה הסתמית "בחודש" במקרא מציינת את ראש החודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. המעמד עצמו היה כנראה ביום השישי (ו' בסיון – שלושה ימים חיכו להוראות משה, ושלושה נוספים התקדשו לקראת קבלת התורה). התאריך תואם את המסורת הפרושית לספירת העומר.

לפי התלמוד, נקבע זמנו של מתן תורה כ ו' סיוון "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ' ב), ולפי דעה מסוימת בתלמוד - בשביעי בסיון.

לפי המסורת היהודית אירע מעמד הר סיני בשנת ב' אלפים תמ"ט (2,449) לבריאת העולם[14].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)
  • אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ט
  2. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים ט"ו-י"ז
  3. ^ (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ט"ז-י"ז
  4. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ט"ז-יח.
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ד'-ח'
  6. ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק א'
  7. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ז'-י"א.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח, עמוד א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב'.
  10. ^ (בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים)
  11. ^ (ספרי פרשת ברכה פ"ב)
  12. ^ (ילק"ש שמות י"ט רמ"ז)
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ב, עמוד ב'
  14. ^ שהיא שנת ב' תמ"ח (2448) לבריאת האדם, שלהּ מונים מדרשי חז"ל, בשונה ממנהגנו למנות לבריאת העולם.
אתם ראיתם

אתם ראיתם הוא אנתולוגיה על מעמד הר סיני ומתן תורה, שליקט ש"י עגנון.

ג'בל מוסא

ג'בל מוסא (ערבית جبل موسى - "הר משה") הוא הר בדרום חצי האי סיני אשר לפי מסורת נוצרית מזוהה כהר סיני - ההר שעליו ניתנה התורה לעם ישראל לפי המקרא, במעמד הר סיני.

מיקומו של הר סיני המקראי וזיהויו עם ג'בל מוסא נתונה במחלוקת דתית ומחקרית. המסורת הנוצרית מספרת כי המלכה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, היא שזיהתה את הר סיני בג'בל מוסא. בשנת 527 בנה הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במקום כנסייה נוצרית בשם 'סנטה קתרינה'.

ג'בל מוסא מהווה יעד עבור המטיילים בסיני, בנוסף על הבילוי הנפוץ בסיני הכולל בדרך כלל נופש בחופים השונים בחצי האי. מסלול העלייה להר מתחיל במנזר סנטה קתרינה וכולל עליה בגרם מדרגות נישא וכן טיפוס מתון וארוך עד לפסגת ההר. נהוג לבצע את הטיפוס בשעות הלילה, בדרך כלל בליווי מורה דרך (בערבית: ﺩﻟﻴﻞ - דליל) מקומי, ולהגיע לפסגה על מנת לצפות בזריחה. בשל חשיבותו הדתית של האתר, נוהגות קבוצות של מאמינים מדתות שונות לפקוד אותו.

בשנת 1972 הוקם למרגלות ההר בית ספר שדה "צוקי דוד", על שם סגן דוד תמיר.

דיני ממונות

בהלכה, דיני ממונות הם תחום נרחב בו עוסקת בעיקר פרשת משפטים שבספר שמות, והמסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא במשנה ובתלמוד. דינים אלו הם מורכבים ומקיפים כמות גדולה של תחומים; יחסי שותפות ושכנות, יחסי מזיק וניזק, הלכות קניינים, גזל ועוד. בהלכה כמה מושגים ייחודיים למשפט העברי בתחום דיני הממונות, כגון מיגו, גרמא בנזיקין, חלוקה קטגורית של מזיקים לארבעה אבות נזיקין ואחרים.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הר סיני

במקרא, הַר סִינָי הוא המקום שבו ניתנה התורה לעם ישראל, אירוע המכונה "מעמד הר סיני". במשך הדורות הוצעו כמה אפשרויות לזיהוי מקומו של הר סיני המקראי: ברחבי חצי האי סיני, גבול נגב-סיני, ערביה ועבר הירדן.

ו' בסיוון

ו' בסיוון הוא היום השישי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

טיעון העד (יהדות)

טיעון העד, כפי שמופיע בקרב הוגים יהודיים מימי הביניים ואילך, הוא טיעון לקיומו של אלוהים ולכך שתורת ישראל ניתנה מאלוהים, העושה שימוש בכך שעל פי המקרא והמסורת היהודית היו מיליוני עדים להתגלות האלוהית. מדובר על סיפור ההתגלות בהר סיני בעת מתן תורה שכללה דיבור של אלוהים אל בני ישראל, וכן בסיפורי ניסים נוספים שנעשו בתקופת יציאת מצרים על ידי האלוהים, כמו עשר המכות וקריעת ים סוף. בבסיס טיעון זה עומדת ההנחה שלא ניתן לשכנע עם שלם להאמין שאירועים מסוימים קרו במעמד כל העם אילו האירועים לא התרחשו בפועל.

טיעון מן הנס

הטיעון מן הנס, הידוע גם בשם טיעון העד, הוא טיעון לקיום אלוהים, הגורס כי קיימת עדות אמינה בכתב או בעל־פה, על התרחשות נס אלוהי. הטיעון היה מקובל בקרב נוצרים ויהודים במשך מאות שנים כאחד הטיעונים המרכזיים לקיום אלוהים.

הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום ביקר את טיעון העד וטען כי נכונות לקבל עדות עתיקה שהועברה בדרך המסורת כנכונה אינה נובעת מאמינותה, אלא מהיותה דיי רחוקה בזמן ובמקום ממצבנו הנוכחי כך שנוכל לקבלה על אף חוסר אמינותה. הוסיפה על טיעונו של יום התגברותה של הספקנות כלפי תופעות על-טבעיות וניסיות כתוצאה מהמהפכה המדעית. כיוון שכך ירד קרנו של הטיעון מן הנס כטיעון לקיום אלוהים וכיום יש המבכרים על פניו טיעונים אחרים כמו הטיעון הטלאולוגי. עם זאת, עוד יש שתומכים בטיעון מן הנס.

לורנס קלמן

לורנס קלמן (באנגלית: Lawrence Kelemen) הוא רב אורתודוקסי ומרצה בינלאומי.

כתב מגוון ספרים וביניהם, "Permission to Believe" ("רשות להאמין", בהוצאת "תרגום", ירושלים, 1990), "Permission to Receive" ("רשות לקבל", בהוצאת "תרגום", ירושלים, 1994) ו-"To Kindle A Soul" ("להאיר נשמה" בהוצאת "תרגום" ירושלים, ובהוצאת "ליויתן", 2001). קלמן גם תרגם את הטקסט הקלאסי של תאוריית הפדגוגיה "לנטוע ולבנות" (בהוצאת "Feldheim" / "פלדהיים", 1999).

פירושו בעניין טיעון העד, הדן בהשלכות התאולוגיות של מעמד הר סיני, נחשב לחדשני.

נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה.

במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

נס

נס הוא מאורע המיוחס להתערבות של ישות עליונה, כדוגמת התערבות אלוהית או זו של שליחי האל. מושג הנס הוא מושג מרכזי בדתות רבות, כשבדתות שונות ולעיתים אף באותה דת, קיימות תפישות שונות למושג. ישנם מאמינים הרואים בנס הוכחה לקיומו של האל, או אישוש לקיומו של שליח האל.

עשרת הדיברות

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם רשימה של עשרה ציוויים דתיים ומוסריים, שעל פי המקרא נאמרו על ידי אלוהים לעם ישראל במעמד הר סיני, ונמסרו למשה על ידי אלוהים כשהם כתובים על לוחות הברית. הדיברות נחשבים למצוות יסודיות ביהדות ובנצרות, ולהם השפעה רבה על המשפט והמוסר בתרבות היהודית והנוצרית.

עשרת הדיברות הם:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוהים.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה – מונותאיזם, איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.

לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא – איסור נשיאת שם ה' לשווא.

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – מצוות השבת (ביתרו: זכור. בואתחנן: שמור).

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ – מצוות כיבוד אב ואם.

לֹא תִרְצָח.

לֹא תִנְאָף.

לֹא תִגְנֹב.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – איסור עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

פענוח יציאת מצרים

פענוח יציאת מצרים (באנגלית: The Exodus Decoded) הוא סרט תעודה בהפקת ערוץ ההיסטוריה שדן ומציע תשובות לשאלת אמיתות אירועי יציאת מצרים על פי ממצאים ארכאולוגיים. המאורעות המוצגים: מכות מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני ארון הברית ועוד. יוצרי הסרט הם במאי סרטי התעודה שמחה יעקובוביץ' ויוצר הקולנוע ג'יימס קמרון, שהפיק את הסרט. הוא שודר לראשונה ב-16 באפריל 2006 בערוץ דיסקברי הקנדי ואף הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

פרשת ואתחנן

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. היא מתחילה בפרק ג', פסוק כ"ג ומסתיימת בפרק ז', פסוק י"א. בפרשה 122 פסוקים.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה שבת זו "שבת נחמו".

פרשת יתרו

פרשת יִתְרוֹ היא פרשת השבוע החמישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ח, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ב. הפרשה פותחת בסיפור על יתרו חותנו של משה, אך בהמשך רוב הפרשה עוסק בסיפור מעמד הר סיני.

קברות התאווה

קברות התאווה הוא שם מקום במדבר פארן, והתחנה ה-13 של עם ישראל בנדודיהם במדבר, לאחר יציאת מצרים. על פי ספר במדבר פרק י"א, בקברות התאווה מרדו בני ישראל נגד האלוהים ונגד משה, כשהעילה לכך היא העדר הבשר והירקות שהיו להם במצרים. אלוהים נענה לבקשת העם ודאג להסיע אליהם באמצעות הרוח להקות של שליו שהיו בדרכם לנחות בחופי צפון חצי האי סיני. עם זאת, נגף ה' את המתאווים לבשר והמית בהם רבים כעונש על תלונתם וכפיות טובתם. בעקבות תלונתם של ישראל, ופנייתו של משה אל האלוהים שהוא זקוק לתמיכה הנהגתית מגשרת של זקני העם, הוקמה הסנהדרין הראשונה שסייעו למשה בהעברת המסרים האלוהיים לעם, ובהנהגת עם ישראל.

על פי המסופר בפרשת בהעלותך, נסעו בני ישראל ממדבר סיני, למדבר פארן. קברות התאווה הייתה תחנתם הראשונה מאז עזבו את הר סיני, כשנה לאחר מעמד הר סיני.

שבועות

חג השבועות (המכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ.בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קורבן מיוחד שנקרא "קורבן שתי הלחם", והחלה בו העונה של הבאת הביכורים. על פי חז"ל מזוהה תאריך זה עם זמן מתן תורה, ובהתאם לכך מציינים את קבלת התורה בתפילות החג, קריאה בתורה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, וכן על ידי לימוד תורה ושאר מנהגי החג. שלושת הימים המקדימים את שבועות נקראים "שלושת ימי ההגבלה", על שם הימים בהם התכוננו בני ישראל למעמד הר סיני.

בימי בית שני הצדוקים, שלא קיבלו את קבלת חז"ל לדרשת הפסוקים, חלקו על קביעת החג חמישים יום אחר חג הפסח, וציינו אותו חמישים יום אחר השבת הסמוכה לתחילת קציר השעורים. כיום יש חוקרים הסבורים שמדובר במחלוקת על לוח שנה לפי שנת שמש (לעומת לוח שנה ירחי על פי מסורת חז"ל) כפי שמשתקף מספר היובלות של כת מדבר יהודה.

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

שנים עבריות ב'ת' - ב'תצ"ט

שנים עבריות ב'ת' (2400) - ב'תצ"ט (2499)

התחילו, על פי המסורת המקובלת של מניין השנים בלוח העברי המבוססת על סדר עולם רבה, בשנת 1362 לפנה"ס והסתיימו בשנת 1262 לפנה"ס לפי הלוח היוליאני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.