מעכה בת תלמי

מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר היא אשתו הרביעית של דוד המלך, אם ילדיו תמר ואבשלום.

על הולדת אבשלום מסופר בספר שמואל ב: "...וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ג'). בהמשך מסופר: "וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר" (ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוק א'). לפי הפרשנים נולדה תמר לפני אבשלום.

נסיבות נישואיה של מעכה לדוד

בספר פרשנות המקרא מצודת דוד כתב רבי דוד אלטשולר כי "מעכה בת מלך גשור הייתה יפת תואר, ולקחה דוד במלחמה, ובא עליה קודם שנתגיירה, ונתעברה וילדה את תמר, ואת אבשלום ילדה אחר שנתגיירה" ופירוש התוספות מרחיק לכת וקובע כי "תמר לא הייתה בת דוד אלא מקודם לכן הייתה אמה מעוברת והא דכתיב : כן תלבשנה בנות המלך מעילים, לא משום שהייתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך"[1]

הפרשנים המאוחרים של מדרש תנחומא נוקטים גישה מרחיבה וקובעים כי: "שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול"[2]

על פי פרשנות אחרת התחתן דוד המלך עם מעכה כחלק ממערכת של בריתות עם שליטים שכנים על מנת לבצר את מעמדו כמלך ישראל.[3]

גורל ילדיה

אמנון, בכורו של דוד, התאהב בתמר ואנס אותה. לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלהיות במגע עם אמנון. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל הגז בבעל חצור, אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.

לאחר חזרתו מהגלות, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד אבשלום בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות יואב בן צרויה.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב, עמוד א'
  2. ^ מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן א
  3. ^ יהודה איזנברג, שיחה בשמואל ב יד באתר דעת
אבשלום

במקרא, אַבְשָׁלוֹם היה בנו השלישי של דוד המלך. סיפורו מסופר בספר שמואל ב' פרקים י"ג-י"ט. אמו הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה בגולן. אבשלום נולד בחברון עם תחילת מלכות דוד ביהודה והוא מתואר כגבר יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. חייו היו קצרים וסוערים. הוא הרג את אחיו למחצה אמנון לאחר שאנס את אחותו תמר. לאחר חזרתו מגשור, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות יואב בן צרויה.

סיפור חייו ומותו של אבשלום עורר עניין ומחלוקת בקרב חוקרי המקרא. מערכת היחסים המורכבת והאינטנסיבית של אבשלום עם אביו דוד, שסופם במרד ובגידה, הפכה את אבשלום לסמל לבן סורר שבא על עונשו. כפי שמסכם מדרש רבה: "כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה ושכב עם נשי אביו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל כמה אלפים מישראל, וגרם לו דברים רעים שאין להם סוף". מאידך, הסיפור המקראי התמציתי מתאפיין בעמימות ואף ברב-משמעות, שבה נשמעים קולות אחדים בתיאור מעשיו של אבשלום. רב המשמעות פתחה פתח לפרשנותו של הסיפור על ידי פרשנים רבים במספר רבדים: פשט (המובן הראשוני של הכתוב), רמז (פרשנות), דרש (פרשנות מרחיבה) וסוד (מיסטיקה).

אמבר רוז ריווה

אמבר רוז ריווה (באנגלית: Amber Rose Revah; נולדה ב-24 ביוני 1986) היא שחקנית יהודייה אנגלייה. היא ידועה בעיקר מהופעותיה בתפקיד חאלה חוסיין, בתו של סדאם, בסדרה "בית סדאם" של רשת BBC / HBO, ובתפקיד מריה מגדלנה בסדרה "The Bible", ובסרט "בן האלוהים". בהמשך שיחקה בסרט "מפריז באהבה" (2010), ובסרט "Aazaan"‏ (2011). בשנת 2017 החלה לשחק בתפקיד דינה מדאני בסדרה של נטפליקס "המעניש".

אשת יפת תואר

אשת יפת תואר הוא מונח הלכתי לאישה מאויבי ישראל שנלקחה בשבי בעת מלחמה וחייל מישראל חושק בה. התורה מצווה על שורה של תנאים ומגבלות לפני שיוכל הלוחם לממש את רצונו. מצוות אלו נועדו בין היתר להגן על האישה ולעדן את יחסם של הלוחמים כלפי נשות האויב, שלרוב היה כרוך בתקיפה מינית ואפילו אונס בעת העתיקה.

בקעת הבטיחה

בקעת הבטיחה היא בקעה הנמצאת בשיפולי רמת הגולן והגליל המזרחי, צפונית-מזרחית לכנרת, ובה שמורת טבע. הבקעה נקראת גם בקעת בית ציידה על שם כפר דייגים קדום שישב בה. שמורת הבטיחה משתרעת על פני 6,930 דונם. אל בקעת הבטיחה זורמים ממערב למזרח נהר הירדן העליון, נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון.

בת פרעה (אשת שלמה)

בַּת פַּרְעֹה היא דמות מקראית שהייתה אחת מנשות שלמה המלך. שמה הפרטי של דמות זאת לא נודע במקרא. במדרשי חז"ל ישנה ביקורת רבה על נישואי שלמה לבת פרעה.

גשור (ממלכה)

גְּשׁוּר הייתה ממלכה קטנה ששכנה באזור הגולן הדרומי, לאורך חופהּ המזרחי של הכנרת והגדה הצפונית של נחל הירמוך. ייסוד הממלכה התאפשר, ככל הנראה, בעקבות כינון ברית של ערים קטנות באזור בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת שעל יסודות ברית זאת קמה, בראשית תקופת הברזל, ממלכת גשור. המידע ההיסטורי המצומצם אודות ממלכת גשור מקורו במקרא.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

מיניות ביהדות

יהדות, כדת העוסקת במכלול חייו של האדם, מקדישה מקום לא מבוטל לנושאי מיניות. מצוות אחדות עוסקות בנושא זה, ובהן מצוות עשה ומצוות לא תעשה. למצוות אלה, כמו ליתר המצוות, מוקדש דיון נרחב בתלמוד ובספרי הלכה מאוחרים יותר. סיפורי המקרא כוללים סיפורים אחדים המציגים מגוון התנהגויות מיניות, והתלמוד, כמו גם מדרשים, מוסיפים עליהם שלל סיפורים משלהם.

מעכה

מַעֲכָה הוא שם תנ"כי שניתן הן לגברים והן לנשים, ומתייחס למספר דמויות מקראיות.

מעשה אמנון ותמר

מעשה אמנון ותמר הוא סיפור מקראי (בספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוקים א'-ל"ז) המהווה סיפור המשך למעשה דוד ובת שבע, ומוצג במקרא כעונש הראשון שקבל דוד על חטאו. אמנון, בנו של דוד מאחינועם היזרעאלית, התאהב באחותו תמר (בת מעכה בת תלמי מלך גשור), שהייתה אשה יפה. בעצת יונדב בן שמעה, בן דודו, עשה עצמו כחולה, וכשבא דוד לבקרו, בקש שאחותו תמר תבוא לחדרו ותכין לו לביבות בפניו כדי לעורר תאבונו. כאשר הגיעה תמר לחדרו והכינה לפניו את הלביבות, סירב אמנון לאכול עד שכל עבדי המלך הנוכחים בחדר יצאו, והוא יאכל מידיה.

לאחר שיצאו, ביקש אמנון מתמר שתיכנס אל חדרו ותאכיל אותו שם. כשנכנסה לחדרו, ניסה אמנון לפתות את תמר לשכב עימו, משסירבה, בטענה שאל לו לשכב עימה בדרך זנות אלא להסדיר זאת בנישואים רשמיים המאושרים על ידי אביהם, תפס אמנון באחותו ואנס אותה. לאחר מעשה האונס שנא אמנון את אחותו על שסירבה לשתף עימו פעולה ועל שחרפה את מעשהו, ודרש ממנה לצאת מחדרו, על אף בקשתה שיישאנה לאשה כדי להסתיר קלונה, וכמצוות התורה. משסירבה, הורה לאחד ממשרתיו להוציאה מחדרו ולנעול הדלת לבל תנסה להיכנס.

תמר, שהייתה לבושה כתונת פסים, קרעה את כותנתה, שמה אפר על ראשה (סימני אבלות), וזעקה על העוול שנעשה לה. כאשר שמע זאת אבשלום, אחיה מאב ומאם, הורה לה להשתיק את העניין בתואנה שאמנון הוא אחיה; אולם בלבו זמם לנקום באמנון ולכן היה מעוניין שהנושא יושתק כדי ליצור "שקט תעשייתי" לשם הצלחת פעולת הנקם.

רצח אמנון

רצח אמנון הוא מאורע מקראי המהווה המשך למעשה אמנון ותמר, במהלכו אבשלום אחי תמר מאב ומאם, יוזם ומביא לידי ביצוע את רציחתו של אמנון אחיו מאב, כנקמה על שאנס את תמר אחותו. לאחר מעשה האונס בקש אבשלום מתמר שלא לעורר על כך מהומה בטענה שמדובר באחיה ולא באדם זר. אולם למעשה מטרתו של אבשלום בכך הייתה ליצור שקט תעשייתי, כדי לאפשר לו לתכנן את פעולת הנקמה באמנון.

שנתיים לאחר אונס תמר, הזמין אבשלום את דוד אביו לחגוג עימו את גז הצאן במשתה שהוא עורך, כפי שהיה נהוג בעבר. דוד סירב להשתתף. אבשלום ניסה לשכנעו שלפחות אמנון יבוא, ולאחר הפצרות מרובות מצד אבשלום, אישר דוד את הגעתו של אמנון ושאר בני המלך למשתה. אבשלום הורה לנעריו שבשעה שאמנון יהיה שתוי ביין, יקומו עליו ויהרגוהו, תוך שהוא מבטיח להם גיבוי מצידו למעשה, ודאגה לכך שלא ייענשו. הנערים ביצעו את ההוראה ורצחו את אמנון.

כשראו זאת שאר בני המלך, ברחו משם על פרדיהם, כי חששו שאבשלום מנסה לחסל את כל זרע המלוכה כדי להבטיח את מלכותו העתידית. עוד בטרם הגיעו בני המלך אל ארמון המלך, נפוצה שמועה שאבשלום אכן חיסל את כל בני המלך. דוד קרע את בגדיו ונשכב על הארץ כדרך אבלים. יונדב בן שמעה מיהר להרגיע את המלך, שרק אמנון מת מאחר שאבשלום שמר לו טינה על שאנס את אחותו. כעבור זמן מה שבו בני המלך והתברר שאכן רק אמנון מת.

אבשלום ברח לגשור על מנת לחסות בצילו של סבו תלמי מלך גשור עד יעבור זעם. דוד התאבל על אמנון במשך שלוש שנים, אז ניחם על אמנון ונכסף לשובו של אבשלום. יואב ראה זאת והורה לאשה תקועית לבקש מהמלך באמצעות משל מרומז להשיב את אבשלום לירושלים. דוד נאות לבקשה, והורה ליואב להביאו לירושלים, ואכן יואב השיבו לירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.