מעיליא

מעִילְיָאערבית: معليا) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל בסמוך לעיר מעלות-תרשיחא, שתושביה ערבים נוצרים קתולים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1957. במרכז הכפר נמצאת מצודה צלבנית בשם מבצר המלך. תושבי הכפר משתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

מעיליא
Mi'ilya COA
Miiliya-castle-36
שרידי מבצר המלך במרכז מעיליא
שם בערבית معليا
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה חאתם עראף
גובה ממוצע[1] ‎502 מטר
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 3,255 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 242
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.0% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 1,975 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 113
תחום שיפוט[2] 1,620 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 239
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
מעיליא
מעיליא
33°01′36″N 35°15′27″E / 33.0267874951638°N 35.2575325201589°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
7 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3954
    - דירוג מדד ג'יני 140
פרופיל מעיליא נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.mielya.muni.il
Miiliya-castle-49
כנסיית הבשורה במעיליא

היסטוריה

Mi'ilya
בית בד עתיק

העדויות הראשונות ליישוב במקום הן מתקופת הברונזה. יש חוקרים המזהים את היישוב עם העיר "אשר בעלות" המוזכרת בתנ"ך בספר מלכים א' (ד',ט"ז). בשיפוע הגבעה שמדרום לכנסייה המודרנית התגלו כ-12 כוכים שכנראה שימשו כקברים בממלכת ישראל, זאת לפי הקרמיקה שנתגלתה בקרבתם - עיקרה מתקופת הברזל בארץ ישראל. מן התקופה הרומית נמצא במקום שבר זכוכית ועליו מנורה, המעידה על התיישבות יהודית במקום.

היישוב הנוכחי החל עם בניית "מבצר המלך" בתחילת המאה ה-12 על ידי בלדווין השלישי, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית. המצודה הוקמה על מנת להגן על הדרך מעכו לדמשק שעברה שם. במהלך המאה ה-12 הפכה מעיליא לבירת הגליל. בשנת 1220 נמכר המבצר למסדר הטבטוני וחשיבותו פחתה עם הקמת מבצר המונפור הסמוך. בשנת 1265 נכבש המבצר על ידי השליט המוסלמי בייברס. לאחר מכן החלו מוסלמים להתיישב במקום.

בשנת 1596, בתקופת האימפריה העות'מאנית, נמנו בכפר 15 בתי-אב מוסלמים ושניים נוצריים. במאה ה-18 ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסין - הוא הביא לכפר נוצרים מלבנון ומסוריה ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בתרשיחא. הנוצרים החלו בשיפוץ המבצר והתיישבו בו. מאוחר יותר התפתח הכפר לכיוון מערב.

בסקר ארץ-ישראל המערבית משנת 1881 מתואר היישוב ככפר גדול בנוי אבן ובו כנסייה ושרידי מסגד, גרים בו 450 נוצרים והוא מוקף מטעי זית ושטחים חקלאיים מעובדים.[3] בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עכו. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בו 900 נפשות ושטחיו החקלאיים מנו 29,084 דונמים (מתוכם 9,948 דונמים שטחים ציבוריים).[4]

שלטון ישראל

בראשית מלחמת העצמאות התארגנו תושבי מעיליא להגנה על כפרם. הם רכשו נשק ומנעו בכח בריחת תושבים ללבנון[5]. לאחר קרב קצר במבצע חירם, בה נעשה שימוש בתותחים[6] בגללם תושבי הכפר ברחו להרים מסביב לכפר ולנו במערות[7], נמלטו כמעט כל התושבים מהכפר וחלקם חצו את הגבול ללבנון. למחרת הם הורשו לחזור על ידי המפקד הצבאי של האזור, רשות יוצאת דופן במבצע חירם[8].

לקראת סוף 1949 ביקשו בממסד הביטחוני הישראלי לגרש את תושבי מעיליא, אולם בגלל התנגדות משרד החוץ הדבר לא יצא אל הפועל[9]. על הכפר נעשו מספר פשיטות בחיפוש אחר מסתננים[10] והיו ששיערו שהמטרה הייתה לגרום לתושבים לנטוש את מעיליא[11]. לאחר המלחמה, והתבססות השלטון הישראלי באזור, הוצגו האירועים בצורה שונה לגמרי: "עקבות המלחמה אינם ניכרים כאן כלל, כי תושבי המקום לא גילו התנגדות למדינת ישראל בתקומתה. הדגל הלבן אשר הורם במעיליא חסך לתושביהו הרס וקורבנות"[12].

בינואר 1962 חוברה מעיליא לרשת החשמל הארצית[13].

בקיץ 1979 אירעו במעיליא עימותים קשים עם שוטרים שאבטחו את פריצת הדרך למצפה הילה[14], בטענה שהמצפה מוקם על אדמות בבעלות ערבית, או שהקמת המצפה תפגע בהתפתחות עתידית של מעיליא, טענות שהוכחשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית[15][16][17][18].

אוכלוסייה

מעיליא ופסוטה הם היישובים היחידים בישראל שמרבית תושביהם נוצרים קתולים.

ענפי הפרנסה העיקריים בכפר עד שנות ה-60 היו גידול זיתים וטבק. בשנת 1965 עסקו 45% מהמפרנסים בחקלאות, 30% בעבודה שכירה וכ-25% במלאכה ומסחר זעיר[19]. כיום רמת ההכנסה לנפש במעיליא היא הגבוהה ביותר מבין היישובים הערביים בישראל. 30 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת הם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים.[20] ענפי החקלאות העיקריים ביישוב כיום הם גידול זיתים וגידול חזירים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במעיליא 3,255 תושבים (מקום 242 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למעיליא דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 94.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,963 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[21]

לקריאה נוספת

אמנון גופר, סודות גליליים, הוצאת עם עובד, 2007, עמ' 173-150

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
  4. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  5. ^ Baruch Kimmerling, The Palestinian People: A History, Harvard University Press, 2009, pages 163-164
  6. ^ עם התותחנים בגליל, הבוקר, 17 ביולי 1949
  7. ^ Elias Shoufani, "The Fall of a Village", Journal of Palestine Studies, Vol. 1 No. 4, Summer, 1972; (pp. 108-121)
  8. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עם עובד, 1991, עמוד 304
  9. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עם עובד, 1991, עמוד 323
  10. ^ סריקה ועוצר לשם תפישת מסתננים, חרות, 17 בנובמבר 1949
  11. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עם עובד, 1991, עמוד 320
  12. ^ יהודה דמינסקי, דור חדש בכפר ערבי עתיק, זמנים, 22 בדצמבר 1953
  13. ^ סופחו לרשת החשמל, חרות, 8 בינואר 1962
  14. ^ תושבי מעיליה מנעו עלית מצפה לקרקע, דבר, 14 ביוני 1979
  15. ^ טובה צימוקי, פעילות הערבים נגד הקמת מצפה הר זיו משקפת התנגדות לשליטתנו בגליל, דבר, 29 ביוני 1979
  16. ^ יוסף צוריאל, נדחו העבודות להקמת מצפה הר זיו בגליל, מעריב, 4 ביולי 1979
  17. ^ יואל דר, היום יוחל בעבודות פריצת הדרך למצפה החדש בהר זיו, דבר, 5 ביולי 1979
  18. ^ במחסומים ובברד אבנים קידמו תושבי מעיליה בגליל את מפלסי הדרך להר זיו, מעריב, 10 ביולי 1979
    המערכה על יישוב הגליל, מעריב, 13 ביולי 1979
  19. ^ מזכיר אחד-הרבה תפקידים, מעריב, 26 בינואר 1966
  20. ^ דובי זכאי, מעיליא: כפר יווני קתולי, באתר ynet, 20.12.02
  21. ^ פרופיל מעיליא באתר הלמ"ס
בוקעאתא

בוקעאתא (בערבית: بقعاثا, תעתיק מדויק: בקעאת'א) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1982. בוקעאתא הוא אחד מארבעת היישובים הדרוזיים ברמת הגולן שנכבשו מסוריה במלחמת ששת הימים, תושבי הכפר זכאים לאזרחות ישראלית מתוקף חוק הגולן (1981) אולם רובם אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית.

הגליל המערבי

הגליל המערבי הוא אזור גאוגרפי בצפון-מערב מדינת ישראל, שהוא חלק מאזור הגליל. הגליל המערבי משתרע מראש הנקרה בצפון ועד לנחל קישון, עמק זבולון, הר הכרמל ובקעת בית נטופה בדרום, כך שהוא כולל את החלק המערבי של הגליל העליון ובמובן הרחב, גם חלק מהתחתון, וחופף עם רוב נפת עכו שבמחוז הצפון. בדרך כלל, אזור הקריות לא משויך לגליל המערבי או לגליל בכלל. במובן מצומצם הגליל המערבי מתייחס רק לחלק המישורי ממערב לגליל העליון, הנקרא גם [מישור] חוף הגליל.

האזור מגוון מבחינת נוף וכולל חוף ים מפורץ, הרים גבוהים ונחלים החורצים את ההרים לרוחבם ויוצרים עמקים. באזור נותרו שרידי חורש ים תיכוני, בו חיים חזירי בר וציפורים.

באזור פועלת המכללה האקדמית גליל מערבי, כחלק מאוניברסיטת בר-אילן. המכללה ממוקמת בקצה העיר עכו, סמוך למושב בוסתן הגליל.

את תושבי הגליל המערבי משרת מרכז רפואי נהריה (המרכז הרפואי לגליל, שנקרא בעבר "בית חולים לגליל המערבי – נהריה"), הממוקם בנהריה.

מבצע חירם

מבצע חירם היה הגדול והמורכב במבצעי חזית הצפון (פיקוד צפון במושגי ימינו), במהלך מלחמת העצמאות. המבצע נערך בשלבים האחרונים של המלחמה, בין 28 ל-31 באוקטובר 1948, ובמהלכו כבש צה"ל את מרכז הגליל העליון וחלקים מן הגליל התחתון, ובכך ישראל השתלטה על כל שטחו של הגליל. כן כבש צה"ל, באופן זמני, חלקים מדרום לבנון. בעקבות המבצע, צבא ההצלה בראשות פאוזי קאוקג'י נעקר מהאזור, מארץ ישראל בכלל, ולמעשה חדל להוות גוף צבאי משמעותי. מבצע הבזק, שנמשך כ-60 שעות, גרם ליציאה המונית של ערבים מן הגליל לכיוון לבנון. מבצע חירם, שהיה המבצע הצבאי האחרון בחזית הצפון הציב את גבולה הצפוני של מדינת ישראל, עם לבנון, על הגבול המנדטורי.

מבצר המלך

מבצר המלך הוא מבצר צלבני מסוג קַסטרוּם שנמצא בכפר מעיליא שבגליל העליון. הוא נבנה על ראש התל ושטחו הגיע לכחמישה דונם. נוסעים שהגיעו למקום במאה ה-19 טענו כי ניתן לזהות מבנה בעל ארבעה מגדלי פינה מרובעים.

מגדל העמק

מִגְדַּל הָעֵמֶק היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר שוכנת על שלוחה דרומית-מערבית של הרי נצרת, כ-4 קילומטרים דרומית-מערבית לנצרת.

מונפור (מבצר)

מבצר המוֹנפוֹר (בצרפתית: Montfort, הר-חזק; מכונה גם מונפורט בעקבות שמו הצרפתי; בגרמנית Starkenberg; בערבית: קַלעַת אל-קֻרַיְן) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בגליל העליון בסמוך לקיבוץ אילון, כ-13 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר נהריה וכ-6 קילומטרים מצפון-מערב לעיר מעלות תרשיחא. האתר הוא גן לאומי בתוך שמורת הטבע נחל כזיב.

מבצר המונפורט מתאים לקביעה כי כל אחד ממבצרי הצלבנים הוא מקרה ייחודי ומיוחד ואדריאן בועז מציין בספרו "ארכאולוגיה של המסדרים הצבאיים" כי "המונפורט הוא דוגמה יוצאת דופן למבצרי דורבן צלבניים". יהושע פראוור מציין כי "גדול חלקו של הטבע מחלקו של האדם בחוסנו של המבצר", אך המבצר עצמו נבנה בעיקר כמקלט עבור אבירי המסדר הטבטוני כנגד פגיעתם של חברי המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים ששלטו בעכו - הבירה של ממלכת ירושלים הצלבנית בסוף המאה ה-13 ולא כעמדה אסטרטגית כנגד אויבי ממלכת ירושלים המוסלמים. מבצר מונפורט מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, עובדה ההופכת אותו לחסר כל חשיבות אסטרטגית של ממש, ועל פי דברי פראוור הוא לא תוכנן להכיל חיל מצב גדול או לעמוד במצור ממושך. המבצר החל את דרכו כחווה חקלאית טרם הפך לאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבניה המבוצרת של ימי הביניים בישראל.

מועצה אזורית מטה אשר

מועצה אזורית מטה אשר היא מועצה אזורית במחוז הצפון, נפת עכו, בהרי הגליל המערבי. נקראת על שם שבט אשר שישב באזור בימי קדם.

מועצה אזורית עמק הירדן

מועצה אזורית עמק הירדן היא מועצה אזורית בעמק הירדן. היא הוקמה בשנת 1949, לאחר שגוש היישובים באזור התקיים משנות ה־30, והיוותה דגם למועצות אזוריות שהוקמו לאחריה.

בתחומי המועצה ישנם 22 יישובים, מתוכם 17 קיבוצים, 4 יישובים קהילתיים ומושב אחד. כמו כן נמצאת בתחומה המכללה האקדמית כנרת.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מסעד קסיס

מסעד קסיס (בערבית: مسعد قسيس; 1 בנובמבר 1918 - 25 בדצמבר 1989) היה חבר הכנסת בכנסות השנייה והשלישית מטעם הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל.

קסיס נולד במעיליא למשפחה קתולית. בן דודו היה ארכימנדריט בצור. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר התיכון של העדה הקתולית-יוונית בחיפה ובבית הספר החקלאי כדורי.

פעילותו הציבורית החלה בשנת 1945 כשהיה בין מייסדי האגודה השיתופית לשיווק טבק ובכהונתו כמזכיר האגודה הראשון. בשנת 1950 היה שותף להסתדרות העובדים הכללית בייסוד אגודה שיתופית לשיווק ירקות. לקראת הבחירות לכנסת השנייה, היה קסיס בין מקימי הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, מטעמה כיהן כחבר הכנסת בין השנים 1951–1959 והיה חבר בוועדת הכלכלה ובועדת החוקה, חוק ומשפט.

בבחירות לכנסת הרביעית נתנו מנהיגי העדה את תמיכתם לאליאס נח'לה וקסיס הוסר מרשימת מועמדי המפלגה. בבחירות אלו התמודד בראש רשימה עצמאית, אך לא עבר את אחוז החסימה והגיש תלונה לוועדת הבחירות המרכזית בדבר התערבות של בכירים בממשל הצבאי בבחירות. לאחר כהונתו בכנסת נותר פעיל פוליטית ובשנת 1969 נבחר לראשות המועצה המקומית מעיליא. בשנת 1976 היה בין מקימי הוועד להגנה על האדמה בישראל.

בשנת 1955 נישא לבת דודו, לואזיה נג'יב לאיוס, בטקס שערך הבישוף ג'ורג' חכים.

מעלות-תרשיחא

מַעֲלוֹת-תַרשִׁיחָא (בערבית: معالوت ترشيحا) היא עיר במחוז הצפון בישראל, קילומטרים ספורים מגבול ישראל-לבנון, 20 קילומטרים מזרחית לנהריה, 20 קילומטרים מערבית לצפת, 15 קילומטרים צפונית לכרמיאל. העיר שוכנת בגליל העליון בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים.

מעלות-תרשיחא הוכרזה כעיר בשנת 1995. ראש העירייה הנוכחי הוא ארקדי פומרנץ.

מצפה הילה

מצפה הילה (מִצְפֵּה-הִלָּה) או הילה הוא יישוב קהילתי ובו 150 בתים, השוכן בגליל המערבי, צפונית-מערבית למעלות-תרשיחא, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מעלה יוסף.

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

נפת רמת הגולן

נפת רמת הגולן היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה מתפרסת על מרבית חבל רמת הגולן וחופפת לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים מידי סוריה והועבר לריבונות ישראלית אחרי חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981. היישוב הגדול ביותר בנפת רמת הגולן הוא הכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון בצפון הנפה.

שטח הנפה הוא 1,154 קמ"ר.

הנפה מחולקת לארבעה אזורים טבעיים: אזור החרמון, גולן צפוני, גולן תיכון וגולן דרומי.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 97.4%דרוזים: 0%אחרים: 2.6%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.9%
גילאי 5 - 9 6.3%
גילאי 10 - 14 7.6%
גילאי 15 - 19 8.7%
גילאי 20 - 29 13.2%
גילאי 30 - 44 19.5%
גילאי 45 - 59 17.7%
גילאי 60 - 64 4.1%
גילאי 65 ומעלה 16.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 783
 –  יסודי 424
 –  על-יסודי 359
מספר כיתות 32
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'אר • מעיליא • משהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.