מעיין מרים

מעיין מרים או באר מרים הוא סביל הנמצא בכיכר המעיין בעיר נצרת, ודרכו נבעו בעבר מימיו של מעיין סמוך. על פי אחת המסורות הנוצריות, נהגה הבתולה לשאוב מים במעיין ובו בישר לה המלאך גבריאל את בשורת הולדת ישו.

Maryambeer
צידה הדרומי של באר מרים
Mayanmaria
צילום תקריב לצידה הדרומי של באר מרים

היסטוריה

בשל קדושת המקום לנוצרים, נבנתה מעליו כנסייה צלבנית ומנהרה קטנה הובילה אליה את מימיו. הכנסייה חסמה את הגישה אל המעיין ועל כן תועלו המים אל מחוץ לה. ב-1263 חרבו הבאר והכנסייה בידי הממלוכים. משהוקמה הכנסייה מחדש בשנת 1750, שוב נחסמה הגישה אל המעיין, ועל כן תועלו מימיו אל בריכה במרחק של 140 מטר מנקודת הנביעה בתוך הכנסייה, ולאחר מכן אל הסביל הניצב בכיכר כיום. בסוף המאה ה-19 הוקמו בית מרחץ[1] וחאן ליד הבאר. המקום שופץ בשנים 1967 ו-2000, וכיום אין זורמים בו מים[2][3].

משמעות

לפי אחת המסורות הנוצריות נהגה מרים לשאוב מים מהמעיין, ובאחת ההזדמנויות פגש בה המלאך גבריאל ובישר לה כי הרתה. מסורת זו מקובלת בעיקר על הכנסייה האורתודוקסית, בעוד שהכנסיות המערביות מזהות את מקום הבשורה בכנסיית הבשורה, דרומה משם. מסורת נוספת מספרת כי לאחר לידת ישו נהגה מרים לרחוץ אותו ואת חיתוליו במימי המעיין. הגרסה לפיה המעיין הוא המקום בו ארעה הבשורה לא נזכרה באף אחת מארבע הבשורות, והיא הופיעה לראשונה בבשורה על-פי יעקב, ספר חיצוני מאמצע המאה ה-2:

ותיקח את הכד ותצא לשאוב מים, והנה, קול אומר: 'שלום מרים, רבת חן, ברוכה את מבין נשים.

[4]

המעיין נחשב לקדוש גם למוסלמים, ויוחסו למימיו סגולות ריפוי. משך דורות נהגו לארוז את מימיו בבקבוקים ולשולחם לאירופה, והכנסייה הקתולית אף העניקה למבקרים בו מחילת עוונות. הסביל והעץ הסמוך לו מופיעים בסמל העיר נצרת.

عين العذرا
ילדים מנצרת משחקים במעיין, 1955

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ SHACHAM, Tzvi. 2012. Bathhouse from the Crusader Period in Nazareth in Kreiner, R & W. Letzner (eds.). SPA. SANITAS PER AQUAM. Tagungsband des Internationalen Frontinus-Symposums zur Technik und Kulturgeschichte der antike Thermen. Aachen, 18-22. Marz 2009 : 319-326. BABESCH SUPPL. 21
  2. ^ Alexandre, Yardenna. 2012. Mary's Well, Nazareth. The Late Hellenistic to the Ottoman Periods. Jerusalem, IAA Reports 49.
  3. ^ Mixed towns, trapped communities עמ' 195
  4. ^ תרגום מאנגלית של הבשורה על פי יעקב פרק 11, 1
Maayan0275

מצבו העגום של המבנה

Nazaret.fountain

הבאר בציור ישן

Abbud11A

הבאר בגלויה משנת 1925 לערך (צילמה כרימה עבוד)

באר מרים

האם התכוונתם ל...

בית המרחץ העתיק (נצרת)

בית המרחץ העתיק שוכן בסמוך למעיין מרים בכיכר המעיין שבנצרת. המקום התגלה באקראי על ידי אליאס שאמה, אשר רכש חנות בכיכר בשנת 1993. בית המרחץ מתוארך בוודאות לתקופה הצלבנית וייתכן שהיה בשימוש קודם לכן, ואולי אף בתקופה הרומית. המקום פתוח לקהל וניתן לסייר בחדר החם, ולהתרשם מההיפוקאוסט ומהתנור.

לאחר ששאמה רכש את החנות, הוא נתקל בבעיית רטיבות, אשר לא נפתרה גם לאחר שחפר ברצפת הנכס. הוא גילה רצפת אבן עתיקה ומתחתיה חלל שבו מצא צינורות חרס הקבועים באחד הקירות, ומעבר בצורת קשת שהוביל למנהרה. במנהרה התגלה מאוחר יותר תנור החימום של בית המרחץ. עוד התגלו במקום מעברים מקורים שרוצפו בשיש לבן ושתקרתם נתמכה בעמודים עשויים מלבנים, וכן כלי קיבול. רשות העתיקות נדרשה לתגלית בשנת 1993, וקבעה כי מדובר בבית מרחץ עות'מאני שהוקם בשנת 1885. בקביעתה זו אפשרה הרשות לשאמה להמשיך בחפירות כרצונו, שכן המקום היה לכאורה חסר ערך היסטורי של ממש.

כאשר החנות נפתחה, איפשר שאמה ללקוחותיו לבקר בחפירות. אחד מהם ציין כי הממצאים מזכירים במידה רבה את בית המרחץ הרומי בעיר באת' באנגליה. עקב כך פנה שאמה לעיתונים ברחבי העולם, והידיעות הביאו למקום ארכאולוגים רבים, ובהם צבי שחם אשר תיארך את בית המרחץ לתקופה הצלבנית. הערכה זו אושרה בבדיקות תיארוך פחמן-14. מחקר באמצעות מכ"ם חודר קרקע (ground penetrating radar או GPR) שנערך בחנות ובסביבתה בשנים 2004-2005, גילה כי מתחת לבית המרחץ שנחשף שוכן חלל נוסף. חלל זה נמצא בעומק של עד 2.5 מטרים, והוא שוכן באותו מפלס של מערכות המים של מעיין מרים הסמוך. הארכאולוג האמריקאי ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הארטפורד, טען כי החלל שמתחת לבית המרחץ הוא בית מרחץ רומי. אם אכן יוכח כי בית המרחץ הוא רומי, ישמש הדבר כראיה חדשה לחשיבותה ולמעמדה של העיר נצרת בתקופה זו, והוא עשוי להיות בעל משקל לקביעה היכן בדיוק התרחשה הבשורה למרים.

גואל רצון

גואל רצון (נולד ב-19 בספטמבר 1950) הוא ישראלי שהנהיג בשכונת התקווה שבדרום תל אביב קבוצה של עשרות נשים שהתגוררו יחד, תפקדו כנשותיו וילדו ממנו עשרות ילדים. רצון הורשע בשנת 2014 בעבירות של פוליגמיה, אונס, בעילה אסורה בהסכמה ועבירות מין נוספות שביצע נגד הנשים שחיו אתו ונגד בנותיו. הוא נשפט לשלושים שנות מאסר.

הבשורה למרים

"הבשורה" היא, על פי הנצרות, ההודעה שהביא המלאך גבריאל למרים, אם ישו מאת האל, ובה נמסר לה כי היא הרה, וכי בעוד תשעה חודשים היא תלד בן, שאביו הוא האל. חלק מן הכנסיות הנוצרים חוגג אירוע זה ב-25 במרץ, הנקרא "חג הבשורה". התאריך מציין גם את תשעה החודשים שלפני לידת ישו, המצוינת על ידי חג המולד. במקומות שונים נתפש האירוע כמציין תחילת שנה חדשה, כמו באנגליה עד שנת 1752, שם נקרא החג "יום הגבירה" (Lady Day).

"הבשורה" היא המועד בו מתחילים לספור את לוח השנה האתיופי.

כנסיית גבריאל הקדוש

כנסיית גבריאל הקדוש, הידועה גם ככנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית או כנסיית באר מרים או הכנסייה היוונית, היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית השוכנת בכיכר הכנסייה, מצפון לכיכר המעיין בנצרת.

הכנסייה ניצבת סמוך למעיין אשר סיפק את צריכת המים של העיר מראשית היישוב במקום, ואשר נקשר החל במאה ה-2 עם הבשורה למרים. לפי מסורת זו, המקובלת בעיקר בכנסייה האורתודוקסית, בעת ששאבה הבתולה מים מהמעיין, הופיע לפניה המלאך גבריאל ובישר לה כי הרתה וכי היא עתידה ללדת את בן האלוהים:

מסיבה זו מוקדשת הכנסייה לגבריאל.

כנסיית הבשורה

בזיליקת הבשורה, הידועה גם ככנסיית הבשורה (ערבית كنيسة البشارة; איטלקית Basilica dell'Annunciazione), היא בזיליקה השוכנת במרכזה של העיר נצרת. היא הוקמה על אתר בו, על פי המסורת הנוצרית קתולית, ניצב ביתה של מרים הבתולה, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי היא צפויה להרות ולשאת ברחמה את ישו, בן האלוהים. מסיבה זו נמנית בזיליקת הבשורה, ואף העיר נצרת, עם המקומות המקודשים ביותר בעולם הנוצרי.

החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קודמות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של ישו. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה חשף המחקר גם שרידים של מבני מגורים, בארות ואסמים.

המבנה הנוכחי תוכנן עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והבזיליקה נחנכה בשנת 1969. הבנייה התבצעה על ידי החברה הישראלית סולל בונה והמהנדס הראשי היה אינג' שלמה לופטין (אלוף).

אינג' שלמה לופטין (אלוף) הקדיש כ 10 שנים מחייו לבניית הבאזיליקה וראה בכך פרויקט חיים.

היא ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה הנדמית למגדלור. בין היתר, שוכנים במתחם הבזיליקה גם המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש. הבזיליקה היא המבנה הבולט בעיר והיא סימן ההיכר הידוע ביותר שלה.

מנזר סטלה מאריס

מנזר סטלה מאריס בשכונת סטלה מאריס שבחיפה הוא מנזר גברים כרמליתי, והוא משמש כמרכזו העולמי של המסדר. הבניין בן שלוש הקומות נבנה כחומה בצורה עם פתחים קטנים, בשל הצורך להתגונן מהתנכלויות שהיו מנת חלקם מיום שהוקם. צורתו של המבנה כשל ריבוע ובחלקו המזרחי חצר פנימית גדולה.

מסגד המעיין

מסגד המעיין הוא מסגד נטוש בעין כרם הניצב מעל "מעיין מרים", ממנו לפי המסורת הנוצרית לגמה מרים, אם ישו, בביקורה אצל אלישבע, אם יוחנן המטביל, כששתיהן היו הרות. אל המעיין מוליכה נקבה חצובה באבן מתקופת בית שני.

המסגד נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19, וכלל מגדל, אולם תפילה ומעליו שלוש כיפות. הוא נקרא על שמו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, שבשנת 638, בדרכו לכבוש את ירושלים מידי הביזנטים, עצר להתפלל במקום.

כיום, נותר מהמסגד מינרט בלבד.

מרים בוארדי

מרים בוארדי (ערבית مريم بواردي; צרפתית Mariam Baouardy‏; 5 בינואר 1846 באעבלין - 26 באוגוסט 1878 בבית לחם) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת, שהוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וכקדושה בידי האפיפיור פרנציסקוס ב-17 במאי 2015. היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח". "מעיין מרים" בכפר אעבלין קרוי על שמה.

נורית שטדלר

נורית שְׁטַדלֶר היא אנתרופולוגית ישראלית, פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

עין כרם

עין כרם (בערבית: عين كارم; ההגייה הרשמית של השם העברי היא עֵין כֶּרֶם, אך ההגייה הנפוצה היא עֵין כָּרֶם, בעקבות הערבית) היא שכונה בפאתיה הדרום-מערביים של ירושלים. המקום היה מיושב כבר מן התקופה הכנענית; בין המאה ה-14 ועד למלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי שננטש במהלך המלחמה. בבתים הריקים יושבו עולים חדשים, ובמסגרת הרחבתה של ירושלים הוכרז הכפר כשכונה של העיר. גם כיום יש לשכונה עדיין אופי כפרי, בשל ניתוקה היחסי מהעיר והיותה מוקפת הרים, עמקים ויערות. עין כרם נחשבת גם למקום מקודש לנצרות ואתר צליינות לעולי רגל, מהיותה נודעת כמקום הולדתו של יוחנן המטביל; יש במקום מספר כנסיות ומנזרים, אותם פוקדים תיירים רבים.

רחוב פאולוס השישי

רחוב פאולוס השישי הוא רחובה הראשי של העיר נצרת, והוא קרוי על-שמו של האפיפיור פאולוס השישי, אשר ביקר בעיר ב-5 בינואר 1964.

אורכו של הרחוב הוא כ-1,650 מטרים, ויחד עם המשכו הצפוני, המכונה רחוב הגליל, הוא חוצה את העיר בכיוון כללי מדרום-מערב לצפון-מזרח. תחילתו בצומת נצרת דרום, שבה הוא נפגש עם כביש 75 ועם הקצה הצפוני של התוואי הישן של כביש 60 (רחוב ג'ורג' איבן עמאר). הוא חוצה את "כיכר העיר", וחולף ממזרח לעיר העתיקה של נצרת ולמתחם בזיליקת הבשורה. סופו של הרחוב ב"כיכר המעיין" שבמרכזו שוכן מעיין מרים, מקום בו הכביש פונה לכיוון מזרח ומשנה את שמו לרחוב הגליל. בין האתרים השוכנים לאורכו של הכביש נמנים בית הספר דון גאנטלה של האב הוגו, מנזר שארל דה פוקו, מקאם שהאב א-דין ומנזר הנזירות הפרנציסקניות.

לאורך חלקו המרכזי של הרחוב משתרעת חזית מסחרית שבה חנויות ובתי עסק מכל הסוגים, ומסעדות רבות. הרחוב עמוס משך כל שעות היום, ורוב קווי האוטובוס העירוניים והבין-עירוניים המשרתים את נצרת חולפים דרכו. תחנתם הסופית של חלק מקווים אלה שוכנת ברחוב ליד כיכר העיר, עובדה המוסיפה על העומס התעבורתי.

תיירות צליינית לארץ ישראל

תיירות צליינית לארץ ישראל היא תיירות נוצרית בארץ ישראל, במסגרתה התייר עולה לרגל לאתרים הקדושים לנצרות, כנסיות ואתרים אחרים שישו וקדושים נוצריים אחרים ביקרו בהם או שהו בהם, וכן אתרי סיפורי המקרא והברית החדשה, שנמצאים כיום במדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.

אף כי מצוות העלייה לרגל איננה חובה בדת הנוצרית, נוצרים רבים רואים חשיבות בעלייה לארץ ובביקור במקומות הקדושים. במקרים רבים סוכני התיירות הצליינית משווקים את ישראל תחת השם "ארץ הקודש", בעוד מדינת ישראל המודרנית ואתריה כמעט שאינם מוזכרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.