מעיין אלישע

מעיין אלישעערבית: عين السلطان, בתעתיק לעברית: עין א-סולטאן) הוא מעיין איתן גדול הנובע מזרחית ובסמוך לתל יריחו. שמו הערבי של המעיין נגזר מתל א-סולטאן (שם נוסף לתל יריחו) ואילו שמו העברי מבוסס על המסורת שבמקום זה נעשה נס ריפוי מי יריחו על ידי אלישע הנביא.

מעיין אלישע
Jericho - Elisha's Fountain1
מעיין אלישע (דצמבר 2012)
שם נוסף עין א-סולטאן
מיקום המעיין
מדינה הרשות הפלסטינית
אזור נפת יריחו
קואורדינטות 31°52′13.76″N 35°26′41.14″E / 31.8704889°N 35.4447611°E
גובה 215 מטר מתחת לגובה פני הים
נתוני המעיין
סוג זרימה מעיין איתן
ספיקה ממוצעת 170 ליטר בשנייה
אגן ניקוז נהר הירדן
גישה למעיין
נגישות לציבור כניסה חינם, בתיאום מראש עם צה"ל
דרך גישה רגלית
(למפת דרום השומרון רגילה)
South Shomron
 
מעיין אלישע
מעיין אלישע

תיאור המעיין

מעיין אלישע נובע מזרחית לתל יריחו, אולם לדעת החוקרים נבע בעברו בתחתית התל. המעיין נובע ברום של 215 מטר מתחת לגובה פני הים. הספיקה המקסימלית של המעיין, שנמדדה בחורף, היא 236 ליטר בשנייה ואילו הספיקה המינימלית, שנמדדה בקיץ, היא 105 ליטר לשנייה כך שהספיקה הממוצעת היא 170 ליטר בשנייה. נפח הזרימה השנתי הוא כ-4.5 מיליון מ"ק ותכולת הכלוריד היא נמוכה, כ-30 מ"ג לליטר[1].

אזכור המעיין במהלך ההיסטוריה

  • המסורת היהודית מזהה את המעיין עם המעיין בסביבות יריחו שבו ביצע אלישע הנביא, על פי התיאור המקראי, את נס המתקת המים:

"וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל-אֱלִישָׁע: הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. וַיֹּאמֶר: קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח. וַיִּקְחוּ אֵלָיו. וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר ה': רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר".

"ובקרבת יריחו נמצא מקור מים חיים עשיר, אשר מימיו טובים מאד להשקות את האדמה. המקור הזה נפתח בקרבת העיר הישנה, היא הראשונה בערי הכנענים, אשר כבש יהושע בן-נון, ראש צבא העברים, בחרב. ועל המקור הזה מסופר, כי לפנים היה משחית תנובת השדה ואת פרי העצים וגם מזיק לילודי אשה, ומימיו היו מביאים מחלה ומות לכל הברואים, אולם אחרי-כן נרפאו המים ונהפכו להיות בריאים ומפרים בידי אלישע הנביא... כי נגש אל המקור והשליך אל המים כלי חרש מלא מלח... לרפא את המים ולפתוח גידים מתוקים ואל אלוהים התפלל כי יותיר לטובה את יושבי הארץ... ובתפילה הזאת, אשר הקדים לה הנביא מעשים בתבונות כפיו, רפא את המקור, ותחת אשר היו המים לפנים משכלים ומביאים דבר ליושבי הארץ, החלו מהיום ההוא והלאה להביא ברכה..."

יוסף בן מתתיהו אף מדגיש את חשיבות המעיין לתושבי האזור על פני מעיינות אחרים (ספר ד', פרק ח', סעיף ג'):

"ומלבד-זאת המקור מרוה ככר גדולה מיתר המעינות כלם, כי ארך עמק יריחו הוא שבעים ריס ורחבו עשרים ריס, והוא מגדל פרדסים נחמדים צפופים... ובצדק יאמר האומר, כי הארץ הזאת היא גן אלהים, אשר בו גדלים העצים היקרים וכלילי היפי למיניהם למכביר".

בהמשך אותו הפרק חושף יוסף בן מתתיהו פרט מעניין נוסף אודות המעיין (ספר ד', פרק ח', סעיף ג'):

"כי בימי-החמה הארץ הזאת היא כיקוד אש, ועל-כן אין איש יוצא ממקומו על נקלה, אך המים השאובים לפני עלות השמש מרבים להתקרר בחוץ, ותכונתם היא הפך תכונות האויר אשר מסביב. אולם בימי הקר המים מתחממים וטובים מאד לרחוץ בהם..."

  • בתיאור מסעו של הנוסע מבורדו מוזכר מעיין אלישע כמקום שלפנים אישה ששתתה ממנו לא יכלה עוד ללדת, אך לאחר שריפא אלישע את מי המעיין נהגו הנשים לשתות ממימיו על מנת להרפא מעקרותן[1].

"בו ביום זרם ממעיין אלישע...דם ותחילה יצאה גם אש מתוכו. חזיון זה ערך ארבעה ימים רצופים..."

ייתכן וההסבר לתופעה הוא בכך שקרקעית המעיין מורכבת משכבה בזלתית[2].

פרשנות הנס

מרבית חוקרי המקרא סבורים שהסיפור המקראי על ריפוי מי המעיין, כמוהו כיתר סיפורי הנסים של אלישע, הוא אגדה שנועדה להלל את הנביא ואין לו בסיס במציאות. עם זאת, היסטוריונים, פרשני מקרא וחוקרים רבים במהלך ההיסטוריה ניסו לעמוד על הרקע הריאלי לנס שביצע אלישע במי המעיין:

  • מליחות גבוהה - הן יוסף בן מתתיהו והן פרופסור אליהו שמואל הרטום מציעים לפרש כי המליחות הגבוהה של מי המעיין היא שמנעה את ניצול המים הן לצורכי שתייה והן לצורכי חקלאות. לטענתם הנס של אלישע בא לידי ביטוי בהמתקת המים ובאפשרות לניצולם לצורכי האדם[3][4].
  • רדיואקטיביות גבוהה - חלק מהחוקרים טענו כי המעיינות בחופו המערבי של ים המלח מכילים רמות גבוהות של רדיואקטיביות. חוקרים אלה שיערו כי רמות הרדיואקטיביות פחתו בזמן שאלישע ריפא את המים, דבר שאפשר את צריכתם[2].
  • מחלת הבילהרציה - חלק מהחוקרים טענו כי מי המעיין היוו בית גידול לחלזונות מהסוג Bulinus, אשר מהווים מאחסן ביניים לטפיל עלקת הבילהרציה מהמין Schistosoma haematobium. חוקרים אלה שיערו כי פעולת פיזור המלח בשטח המעיין גרמה להרג החלזונות ובכך לקטיעת מחזור החיים וההדבקה של הטפיל[5].
  • מחלת המלריה - בספר "רמזים על מלריה בתנ"ך" מציע ד"ר צבי סליטרניק פרשנות מדעית-תברואתית לנס שביצע אלישע. לדבריו לא מן הנמנע כי אלישע שם לב שהיארעות מחלת המלריה בסביבת מקורות מים מלוחים היא אפסית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי מליחות מים מעל %‏3.5 (‏35) מונעת את התפתחות זחלי יתושי האנופלס מעבירי המחלה בישראל[6]. לכן בפעולת פיזור המלח בשטח המעיין ביצע אלישע, לדבריו של ד"ר סליטרניק, פעולת מנע קלאסית (הנפוצה גם כיום) למיגור המחלה[7].

המעיין כיום

בימי קדם היווה המעיין גורם משמעותי בעיצוב יריחו כמקום יישוב עירוני במדבר. במהלך ההיסטוריה נבנתה סביב המעיין מערכת של אמות מים ותעלות עפר, זאת מכיוון שהמעיין נובע בגובה של 50 מטר מעל שטחי השדות של יריחו ומאפשר את השקייתם באמצעות כוח הכבידה[5]. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נאגרו מי המעיין בבריכה קטנה ומשם נוצלו לצורכי חקלאות והפעלת טחנת קמח. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החליפה מערכת צינורות מבטון את תעלות העפר, דבר אשר גרם להזנחת הטחנה[5]. במרוצת השנים נבנה סביב המעיין מבנה אבן וכיום מי המעיין נשאבים ישירות לתוך מערכת של צינורות. אולם למרות השאיבה ממשיך המעיין לשפוע לבריכה קטנה בתוך חלל המבנה. משם מובלים המים אל מערכת תעלות המנתבת אותם לשדות חקלאיים מחוץ לעיר[8].

בריכות מעיין אלישע

במהלך ההיסטוריה גילו תושבי יריחו שאם חוסמים את מקום הנביעה של המעיין, פורצים המים כבאר ארטזית במקום גבוה יותר. וכך על ידי חסימת מקום נביעתו הועלו מי המעיין לגובה של כ-4 מטרים ונאגרו ב-2 בריכות ייעודיות (צפונית ודרומית), אשר נקראות בריכות הרמה. הבריכה הדרומית מבין השתיים אגרה מים לשם הפעלת טחנת הקמח שפעלה במקום עד ראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 ואילו הצפונית שימשה, ככל הנראה, לאגירת המים במקרה של ירידת המפלס בבריכה הצפונית. לאחר התקנת מערכת צינורות הבטון נזנחה טחנת הקמח ואיתה גם 2 הבריכות[9].

גלריית תמונות

Jericho-5912-tel-sultan

מבנה האבן שנבנה מסביב לנביעת המעיין. בקדמת התמונה ניתן להבחין בצינור שאיבה המנתב את המים לניצול תושבי האזור

Ein El Sultan P1200007

אחת מתעלות לניתוב מי המעיין

Jericho - Elisha's Fountain6

מערכת תעלות לניתוב מי המעיין

Jericho - Elisha's Fountain2

מזרקה המוזנת במימי מעיין אלישע

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 90.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 91.
  3. ^ א.ש הרטום, ספר מלכים, הוצאת יבנה, תל אביב, 1967, ה'תשכ"ז, עמ' 101.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד', פרק ח', סעיף ג', הוצאת מסדה, תל אביב, 1959 (ה'תשי"ט).
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 92.
  6. ^ צבי סליטרניק, המלריה והדברתה בישראל, הוצאת דפוס רפאל חיים הכהן בע"מ, ירושלים, 1966, עמ' 58.
  7. ^ צבי סליטרניק, רמזים על מלריה בתנ"ך, חמו"ל, 1972, עמ' 10.
  8. ^ מעיין אלישע באתר עמוד ענן.
  9. ^ אלי שילר, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - יריחו וסביבתה, חוברת 28–30 הוצאת אריאל, אב תשמ"ג, יולי 1983, ירושלים, עמ' 93-94.
אלישע

לפי המתואר בתנ"ך, אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוהי ישראל, וכעושה ניסים. אלישע שפט את ישראל ששים ושש שנים.

אלישע (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אלישע והדובים

סיפור אלישע והדובים הוא מקרה המתואר בספר מלכים ב' בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים שהקניטו אותו.

דיר חג'לה

מנזר דֵיר חָגְ'לָה הוא מנזר יווני-אורתודוקסי, השוכן במדבר יהודה צפונית לים המלח. המנזר מוקדש לגֶּרָסימוֹס הקדוש, שעל פי המסורת, הקים במקום לָאוּרַה (מרכז לנזירים מתבודדים) בתקופה הביזנטית.

המסע מבורדו

הנוסע מבורדו הוא כינויו של מחבר אלמוני של הספר - מסע מבורדו (Itinerarium Burdigalense), יומן מסע המתאר את עלייתו לרגל בסביבות שנת 333. החיבור נודע בחשיבותו, שכן הוא מהווה פתיחה לספרות המסעות לארץ ישראל וכן הוא אחד ממקורות המידע היחידים על פניה של ארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט, בראשית המאה ה-4.

יריחו

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

מורה דרך בארץ ישראל וסוריה

מורה דרך בארץ ישראל וסוריה הוא ספר משנת 1890 מאת אברהם משה לונץ, שנועד להיות מעין מדריך "בדקר" (Baedeker)‏ בידי הקורא העברי. בעמוד הראשון של הספר מגדיר מחברו את מטרתו:

הספר המקורי ראה אור ב"שנת תרנ"א - ותתב"ג לגלותנו - שנת 1890". אלי שילר, מהוצאת ספרים "אריאל", הוציא הדפסה חדשה של הספר ביוני 1979. הוא כותב כי לונץ קיווה שהמדריך, אשר יופץ בקרב תושבי הארץ והבאים אליה, יוכל לסייע לו כספית לאור המצוקה שאליה נקלע. "ברם תוחלתו נכזבה...ואף כי שהכל גמרו הלל על המדריך, לא הייתה השעה כשרה למכירתו בעותקים לאלפים." בפועל הסיבה הייתה שהשלטון העות'מאני סגר את נמל יפו בפני העולים מרוסיה ומרומניה, ולונץ כותב: "ומי ישים עוד לב ל"בדקר" זה?".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.